בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

מדרש רבה - חומש בראשית

  בראשית     נח     לך לך     וירא     חיי שרה     תולדת     ויצא     וישלח     וישב     מקץ     ויגש     ויחי  


   בראשית
  פרשה א   פרשה ב   פרשה ג   פרשה ד   פרשה ה   פרשה ו   פרשה ז   פרשה ח   פרשה ט   פרשה י   פרשה יא   פרשה יב   פרשה יג   פרשה יד   פרשה טו   פרשה טז   פרשה יז   פרשה יח   פרשה יט   פרשה כ   פרשה כא   פרשה כב   פרשה כג   פרשה כד   פרשה כה   פרשה כו   פרשה כז   פרשה כח   פרשה כט

   נח
  פרשה ל   פרשה לא   פרשה לב   פרשה לג   פרשה לד   פרשה לה   פרשה לו   פרשה לז   פרשה לח

   לך לך
  פרשה לט   פרשה מ   פרשה מא   פרשה מב   פרשה מג   פרשה מד   פרשה מה   פרשה מו   פרשה מז

   וירא
  פרשה מח   פרשה מט   פרשה נ   פרשה נא   פרשה נב   פרשה נג   פרשה נד   פרשה נה   פרשה נו   פרשה נז

   חיי שרה
  פרשה נח   פרשה נט   פרשה ס   פרשה סא   פרשה סב

   תולדת
  פרשה סג   פרשה סד   פרשה סה   פרשה סו   פרשה סז

   ויצא
  פרשה סח   פרשה סט   פרשה ע   פרשה עא   פרשה עב   פרשה עג   פרשה עד

   וישלח
  פרשה עה   פרשה עו   פרשה עז   פרשה עח   פרשה עט   פרשה פ   פרשה פא   פרשה פב   פרשה פג

   וישב
  פרשה פד   פרשה פה   פרשה פו   פרשה פז   פרשה פח

   מקץ
  פרשה פט   פרשה צ   פרשה צא   פרשה צב

   ויגש
  פרשה צג   פרשה צד   פרשה צה

   ויחי
  פרשה צו   פרשה צז   פרשה צח   פרשה צט   פרשה ק





סדר בראשית




פרשה א

א רבי הושעיה רבה פתח (משלי ח, ל): ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום וגו', אמון פדגוג, אמון מכסה, אמון מצנע, ואית דאמר אמון רבתא. אמון פדגוג, היך מה דאת אמר (במדבר יא, יב): כאשר ישא האמן את הינק. אמון מכסה, היאך מה דאת אמר (איכה ד, ה): האמנים עלי תולע וגו'. אמון מצנע, היאך מה דאת אמר (אסתר ב, ז): ויהי אמן את הדסה. אמון רבתא, כמא דתימא (נחום ג, ח): התיטבי מנא אמון, ומתרגמינן האת טבא מאלכסנדריא רבתא דיתבא בין נהרותא.

דבר אחר אמון, אמן. התורה אומרת אני הייתי כלי אמנותו של הקדוש ברוך הוא, בנהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אמן, והאמן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דפתראות ופנקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין. כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה בראשית ברא אלהים. ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח, כב): ה' קנני ראשית דרכו.

ב רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח (תהלים קיא, ו): כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, מה טעם גלה הקדוש ברוך הוא לישראל מה שנברא ביום הראשון, ומה שנברא ביום השני, מפני עובדי כוכבים ומזלות, שלא יהיו מונין את ישראל, ואומרין להם הלא אמה של בזוזים אתם, וישראל משיבין אותן ואומרין להם, ואתם הלא בזוזה היא בידכם, הלא (דברים ב, כג): כפתרים היצאים מכפתר השמידם וישבו תחתם, העולם ומלואו של הקדוש ברוך הוא, כשרצה נתנה לכם, וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו, הדא הוא דכתיב: לתת להם נחלת גוים וגו', הגיד להם את כל הדורות.

ג בראשית ברא אלהים, רבי תנחומא פתח (תהלים פו, י): כי גדול אתה ועשה נפלאות, אמר רבי תנחום הנוד הזה אם יהיה בו נקב כחד של מחט, כל רוחו יוצא ממנו, והאדם עשוי מחלים מחלים, נקבים נקבים, ואין רוחו יוצא ממנו, מי יעשה כן (שם): אתה אלהים לבדך. אימתי נבראו המלאכים, רבי יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, ג): המקרה במים עליותיו וגו', וכתיב (שם שם, ד): עשה מלאכיו רוחות, רבי חנינא אמר בחמישי נבראו מלאכים, הדא הוא דכתיב (בראשית א, כ): ועוף יעופף על הארץ וגו', וכתיב (ישעיה ו, ב): ובשתים יעופף, רבי לולינא בר טברין אמר בשם רבי יצחק בין על דעתיה דרבי חנינא בין על דעתיה דרבי יוחנן, הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום, שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע, וגבריאל בצפונו, והקדוש ברוך הוא ממדד באמצעו, אלא (שם מד, כד): אנכי ה' עשה כל נטה שמים לבדי וגו' מאתי, מי אתי כתיב, מי היה שתף עמי בבריתו של עולם.

דבר אחר כי גדול אתה ועשה נפלאות, בנהג שבעולם מלך בשר ודם מתקלס במדינה, וגדולי המדינה מתקלסין עמו, שנושאין עמו במשאו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא הוא לבדו ברא את העולם, הוא לבדו מתקלס בעולם, הוא לבדו מתהדר בעולמו.

אמר רבי תנחומא, כי גדול אתה ועשה נפלאות, למה, כי אתה אלהים לבדך, אתה לבדך בראת את העולם.

ד בראשית ברא אלהים, ששה דברים קדמו לבריאת העולם, יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה להבראות. התורה והכסא הכבוד, נבראו. תורה מנין, שנאמר (משלי ח, כב): ה' קנני ראשית דרכו. כסא הכבוד מנין, דכתיב (תהלים צג, ב): נכון כסאך מאז וגו'. האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח, עלו במחשבה להבראות, האבות מנין, שנאמר (הושע ט, י): כענבים במדבר וגו'. ישראל מנין, שנאמר (תהלים עד, ב): זכר עדתך קנית קדם. בית המקדש מנין, שנאמר (ירמיה יז, יב): כסא כבוד מרום מראשון וגו'. שמו של משיח מנין, שנאמר (תהלים עב, יז): יהי שמו לעולם וגו'. רבי אהבה ברבי זעירא אמר אף התשובה, שנאמר (שם צ, ב): בטרם הרים ילדו, ואותה השעה תשב אנוש עד דכא וגו', אבל איני יודע איזה מהם קדם, אם התורה קדמה לכסא הכבוד ואם כסא הכבוד קדם לתורה, אמר רבי אבא בר כהנא התורה קדמה לכסא הכבוד, שנאמר (משלי ח, כב): ה' קנני ראשית דרכו וגו', קודם לאותו שכתוב בו (תהלים צג, ב): נכון כסאך מאז. רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רבי יצחק אמרו, מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, משל למלך שהיה נשוי למטרונה אחת, ולא היה לו ממנה בן, פעם אחת נמצא המלך עובר בשוק, אמר טלו מילנין וקלמין זו לבני, והיו הכל אומרין, בן אין לו והוא אומר טלו מילנין וקלמין זו לבני, חזרו ואמרו המלך אסטרולוגוס גדול הוא, אלולי שצפה המלך שהוא עתיד להעמיד ממנה בן לא היה אומר טלו מילנין וקלמין לבני. כך אלולי שצפה הקדוש ברוך הוא שאחר עשרים וששה דורות ישראל עתידין לקבל את התורה, לא היה כותב בתורה צו את בני ישראל, דבר אל בני ישראל.

אמר רבי בנאי, העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג, יט): ה' בחכמה יסד ארץ וגו'. רבי ברכיה אמר בזכות משה, שנאמר (דברים לג, כא): וירא ראשית לו. רב הונא בשם רב מתנה אמר, בזכות שלשה דברים נברא העולם, בזכות חלה, ובזכות מעשרות, ובזכות בכורים, ומה טעם, בראשית ברא אלהים, ואין ראשית אלא חלה, שנאמר (במדבר טו, כ): ראשית ערסתיכם, אין ראשית אלא מעשרות, היך דאת אמר (דברים יח, ד): ראשית דגנך, ואין ראשית אלא בכורים, שנאמר (שמות כג, יט): ראשית בכורי אדמתך וגו'.

ה רב הונא בשם בר קפרא פתח (תהלים לא, יט): תאלמנה שפתי שקר וגו', אתפרכן, אתחרשן, אשתתקן. אתפרכן אתחרשן, היך מה דאת אמר (שמות ד, יא): או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי ה', ואומר (בראשית לז, ז): והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי. אשתתקן, כמשמעו (תהלים לא, יט): הדברות על צדיק, חי העולמים. (שם): עתק, שהעתיק בבריותיו. (שם): בגאוה, אתמהה בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית. (שם): ובוז, אתמהה מבזה על כבודי, דאמר רבי יוסי בר חנינא כל המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא, בכבודו של מקום על אחת כמה וכמה, ומה כתיב אחריו (תהלים שם, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ליראיך ולא לבוזים את מוראך [הרב] אל יהי במה רב טובך, בנהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין במקום הביבים, ובמקום האשפה, ובמקום הסריות, כל מי שהוא בא לומר פלטין זו בנויה במקום הביבים ובמקום האשפה ובמקום הסריות, אינו פוגם. כך כל מי שהוא בא לומר העולם הזה נברא מתוך תהו ובהו, אינו פוגם, אתמהה. רב הונא בשם בר קפרא אמר, אילולי שהדבר כתוב אי אפשר לאמרו, בראשית ברא אלהים, מנין הן, והארץ היתה תהו ובהו.

ו רבי יהודה בר סימון פתח (דניאל ב, כב): הוא גלא עמיקתא ומסתרתא. הוא גלא עמיקתא, זו גיהנם, שנאמר (משלי ט, יח): ולא ידע כי רפאים שם, ואומר (ישעיה ל, לג): העמיק הרחב. ומסתרתא, זו גן עדן, שנאמר (שם ד, ו): למחסה ולמסתור מזרם וממטר, ואומר (תהלים לא, כא): תסתירם בסתר פניך.

דבר אחר הוא גלא עמיקתא ומסתרתא, אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר (ישעיה כט, טו): הוי המעמיקים מה: ומסתרתא, אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר (שם): לסתר עצה. (דניאל ב, כב): ידע מה בחשוכא, אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר (ישעיה שם): והיה במחשך מעשיהם. (דניאל שם): ונהורא עמה שרא, אלו מעשיהם של צדיקים, דכתיב (משלי ד, יח): וארח צדיקים כאור נגה, ואומר (תהלים צז, יא): אור זרע לצדיק וגו'.

אמר רבי אבא סרונגיא, ונהורא עמה שרא, זה מלך המשיח, שנאמר (ישעיה ס, א): קומי אורי וגו'. בפסיקתא, אמר רבי יהודה בר סימון מתחלת בריתו של עולם הוא גלא עמיקתא ומסתרתא, בראשית ברא אלהים וגו', ולא פרש, והיכן פרש להלן (שם מ, כב): הנוטה כדק שמים. ואת הארץ, ולא פרש, והיכן פרש להלן (איוב לז, ו): כי לשלג יאמר הוא ארץ (שם לח, לח): בצקת עפר למוצק וגו'. ויאמר אלהים יהי אור, ולא פרש, והיכן פרש (תהלים קד, ב): עטה אור כשלמה.

ז רבי יצחק פתח (שם קיט, קס): ראש דברך אמת וגו', אמר רבי יצחק מתחלת בריתו של עולם ראש דברך אמת. בראשית ברא אלהים, (ירמיה י, י): וה' אלהים אמת. ולעולם כל משפט צדקך, שכל גזרה וגזרה שאתה גוזר על בריותיך הן מצדיקין עליהם את הדין ומקבלין אותו באמונה, ואין כל בריה יכולה לומר שתי רשיות בראו העולם. וידברו אלהים, אין כתיב כאן, אלא וידבר אלהים. ויאמרו אלהים, אין כתיב כאן, אלא ויאמר אלהים. בראשית בראו אלהים, אין כתיב כאן, אלא ברא אלהים.

ח רבי יהושע בן לוי בשם רבי לוי אמר, זה שהוא בונה צריך ששה דברים, מים, ועפר, ועצים, ואבנים, וקנים, וברזל. ואם תאמר עשיר הוא ואינו צריך לקנים, הרי הוא צריך לקנה המדה, שנאמר (יחזקאל מ, ג): ופתיל פשתים בידו וקנה המדה. כך התורה קדמה אותן שש קדימות (משלי ח, כא כב): קדם, ומאז, ומעולם, ומראש, ומקדמי, תרין בפרשה (שם): ה' קנני.

ט פילוסופי אחד שאל את רבן גמליאל, אמר ליה ציר גדול הוא אלהיכם, אלא שמצא סממנים טובים שסיעו אותו, תהו, ובהו, וחשך, ורוח, ומים, ותהומות. אמר ליה תפח רוחיה דההוא גברא, כולהון כתיב בהן בריאה, תהו ובהו, שנאמר (ישעיה מה, ז): עשה שלום ובורא רע. חשך (שם): יוצר אור וגו', מים (תהלים קמח, ד): הללוהו שמי השמים והמים, למה, שצוה ונבראו. רוח (עמוס ד, יג): כי הנה יוצר הרים וברא רוח. תהומות (משלי ח, כד): באין תהמות חוללתי.

י רבי יונה בשם רבי לוי אמר, למה נברא העולם בב', אלא מה ב' זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו, כך אין לך רשות לומר, מה למטה, מה למעלה, מה לפנים, מה לאחור, אלא מיום שנברא העולם ולהבא. בר קפרא אמר (דברים ד, לב): כי שאל נא לימים ראשנים אשר היו לפניך, למן היום שנבראו אתה דורש, ואי אתה דורש לפנים מכאן. (שם): ולמקצה השמים ועד קצה השמים, אתה דורש וחוקר, ואי אתה חוקר לפנים מכאן.

דרש רבי יהודה בן פזי במעשה בראשית בהדיה דבר קפרא, למה נברא העולם בב', להודיעך שהן שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא.

דבר אחר, ולמה בב' שהוא לשון ברכה, ולמה לא באל"ף שהוא לשון ארירה.

דבר אחר, למה לא באל"ף שלא לתן פתחון פה לאפיקורסין לומר היאך העולם יכול לעמד שהוא נברא בלשון ארירה, אלא אמר הקדוש ברוך הוא הרי אני בורא אותו בלשון ברכה, והלואי יעמד.

דבר אחר, למה בב' אלא מה ב' זה יש לו שני עוקצין, אחד מלמעלה ואחד מלמטה מאחוריו, אומרים לב' מי בראך, והוא מראה בעוקצו מלמעלה, ואומר זה שלמעלה בראני. ומה שמו, והוא מראה להן בעוקצו של אחריו, ואומר ה' שמו.

אמר רבי אלעזר בר חנינא בשם רבי אחא, עשרים וששה דורות היתה האל"ף קורא תגר לפני כסאו של הקדוש ברוך הוא, אמרה לפניו רבונו של עולם, אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי, אמר לה הקדוש ברוך הוא העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג, יט): ה' בחכמה יסד ארץ וגו', למחר אני בא לתן תורה בסיני ואיני פותח תחלה אלא בך, שנאמר (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך. רבי הושעיא אומר למה נקרא שמו אל"ף, שהוא מסכים מאל"ף, שנאמר (תהלים קה, ח): דבר צוה לאלף דור.

יא אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, מנצפ"ך צופים אמרום הלכה למשה מסיני. רבי ירמיה בשם רבי חיא בר אבא אמר, מה שהתקינו הצופים, מעשה היה ביום סגריר, ולא נכנסו חכמים לבית הועד, והיו שם תינוקות ואמרו בואו ונעשה בית הועד, אמרו מה טעם כתיב מ"ם מ"ם, נו"ן נו"ן, צד"י צד"י, פ"א פ"א, כ"ף כ"ף. אלא ממאמר למאמר, ומנאמן לנאמן, ומצדיק לצדיק, ומפה לפה, מכף לכף. ממאמר למאמר, ממאמר של הקדוש ברוך הוא למאמר של משה. מנאמן לנאמן, מהקדוש ברוך הוא שנקרא אל מלך נאמן, למשה שנקרא נאמן, דכתיב (במדבר יב, ז): בכל ביתי נאמן הוא. מצדיק לצדיק, מהקדוש ברוך הוא שנקרא צדיק, דכתיב (תהלים קמה, יז): צדיק ה' בכל דרכיו, למשה שנקרא צדיק, דכתיב (דברים לג, כא): צדקת ה' עשה. מפה לפה, מפיו של הקדוש ברוך הוא לפיו של משה. מכף לכף, מכף ידו של הקדוש ברוך הוא לכף ידו של משה. וסיימו אותן, ועמדו חכמים גדולים בישראל, ויש אומרים רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא היו, וקראו עליהן (משלי כ): גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו, באנכי דרבי מאיר וכו':

יב רבי יודן בשם עקילוס אמר, לזה נאה לקראו אלוה, בנהג שבעולם מלך בשר ודם מתקלס במדינה, ועדין לא בנה לה דימוסיות, ועדין לא בנה לה פריבטאות, בתחלה מזכיר שמו ולבסוף קטיזמה שלו. ברם יחידו של עולם, בתחלה פעל ולבסוף נתקלס. שמעון בן עזאי אומר (שמואל ב כב, לו): וענתך תרבני, בשר ודם מזכיר שמו ואחר כך שבחו, פלן אגוסטולי, פלן פראטאטא. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא משברא צרכי עולמו אחר כך מזכיר שמו, בראשית ברא, ואחר כך אלהים.

יג תנא רבי שמעון בן יוחאי, מנין שלא יאמר אדם לה' עולה, לה' מנחה, לה' שלמים. אלא עולה לה', מנחה לה', שלמים לה: תלמוד לומר (ויקרא א, ב): קרבן לה', והרי דברים קל וחמר, ומה אם מי שהוא עתיד להקדיש אמרה תורה לא יחול שם שמים להקריב, המחרפים והמגדפים והעובדים עבודת כוכבים, על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם. רבנן אמרין בשר ודם בונה בנין, בשעה שהבנין עולה בידו, הוא מרחיב ועולה, ואם לאו, מרחיב מלמטה ומיצר מלמעלה. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא את השמים, שמים שעלו במחשבה, ואת הארץ, ארץ שעלתה במחשבה. רב הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמר, אפלו אותן שכתוב בהן (ישעיה סה, יז): כי הנני בורא שמים חדשים, כבר הן ברואין מששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב (שם סו, כב): כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה, הארץ חדשה אין כתיב כאן, אלא החדשה.

יד רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא אמר לו בשביל ששמשת את נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה, אכין ורקין מעוטין, אתין וגמין רבוין, הדין את דכתיב הכא, מה הוא, אמר ליה, אלו נאמר בראשית ברא אלהים שמים וארץ, היינו אומרים השמים והארץ אלהות הן, אמר ליה (דברים לב, מז): כי לא דבר רק הוא מכם, ואם רק הוא מכם, למה שאין אתם יודעין לדרש בשעה שאי אתם יגעין בו, (שם): כי הוא חייכם, אימתי הוא חייכם, בשעה שאתם יגעין בו. אלא את השמים, לרבות חמה ולבנה ומזלות, ואת הארץ, לרבות אילנות ודשאין וגן עדן. רבי תנחומא משום רב הונא אמר (שמות לח, כב): ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את אשר צוה אתו משה, לא נאמר, אלא את כל אשר צוה ה' את משה, אפלו דברים שלא שמע מפי רבו, הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני. רבי חוניא בשם רבי אמר (מלאכי כ, ו): תורת אמת היתה בפיהו, אלו דברים ששמע מפי רבו. ורבנן אמרי (משלי ג, כו): כי ה' יהיה בכסלך, אפלו דברים שאתה כסיל בהן, (שם): ושמר רגלך מלכד, רבי דוסאי אמר, מן ההוריה. רבי אבהו אמר, מן העברה. רבי לוי אמר, מן המזיקין.

אמר רבי אבדימוס, אם נתת מכסך צדקה, הקדוש ברוך הוא משמרך מן הפיסין ומן הזמיונות, מן הגלגלאות ומן הארנונית.

טו בית שמאי ובית הלל, בית שמאי אומרים השמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ. ובית הלל אומרים הארץ נבראת תחלה ואחר כך השמים. אלו מביאין טעם לדבריהם, ואלו מביאין טעם לדבריהם. על דעתיהון דבית שמאי דאינון אמרין השמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ, משל למלך שעשה לו כסא, ומשעשאו עשה איפיפורין שלו, כך אמר הקדוש ברוך הוא (ישעיה סו, א): השמים כסאי והארץ הדם רגלי וגו'. ועל דעתיהון דבית הלל דאינון אמרין הארץ נבראת תחלה ואחר כך השמים, משל למלך שבנה פלטין, משבנה את התחתונים אחר כך בנה את העליונים, כך (בראשית ב, ד): ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.

אמר רבי יהודה בר אילעי, אף דין קרא מסיע לבית הלל (תהלים קב, כו): לפנים הארץ יסדת, ואחר כך (שם): ומעשה ידיך שמים.

אמר רבי חנין ממקום שהמקרא מסיע לבית שמאי, משם בית הלל מסלקין אותו. (בראשית א, ב): והארץ היתה, כבר היתה, רבי יוחנן בשם חכמים אמר, לבריאה שמים קדמו, ולשכלול, הארץ קדמה.

אמר רבי תנחומא אנא אמרי טעמא, לבריאה השמים קדמו, שנאמר (שב שם, א): בראשית ברא אלקים, ולשכלול הארץ קדמה, שנאמר (שם ב, ד): ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.

אמר רבי שמעון בן יוחאי, תמה אני היאך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הלל על ברית שמים וארץ, אלא שאני אומר שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויה, שנאמר (ישעיה מח, יג): קרא אני אליהם יעמדו יחדו.

אמר רבי אלעזר בן רבי שמעון אם כדעת אבא למה פעמים שהוא מקדים ארץ לשמים ופעמים שהוא מקדים שמים לארץ, אלא מלמד ששניהם שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים אברהם ליצחק ויעקב, ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא כו, מב): וזכרתי את בריתי יעקב וגו', מלמד ששלשתן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן, ובמקום אחד הוא אומר (שמות ו, כו): הוא אהרן ומשה, מלמד ששניהן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים יהושע לכלב, ובמקום אחד הוא אומר (במדבר יד, ל): כי אם כלב בן יפונה הקנזי ויהושע בן נון, מלמד ששניהן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים תורין לבני יונה, ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא יב, ו): ובן יונה או תר לחטאת, מגיד ששניהם שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים כבוד אב לאם, ובמקום אחד הוא אומר (שם יט, ג): איש אמו ואביו תיראו, מגיד ששניהן שקולין זה כזה, אבל אמרו חכמים האב קדם לאם, מפני שהוא ואמו חיבין בכבוד אביו. בכל מקום הוא מקדים בריאת שמים לארץ, ובמקום אחד הוא אומר (בראשית ב, ד): ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, מגיד ששניהם שקולין זה כזה.


פרשה ב

א והארץ היתה תהו ובהו (בראשית א, ב), רבי ברכיה פתח (משלי כ, יא): גם במעלליו יתנכר נער, אמר רבי ברכיה, עד דהיא פגה אפיקת כוביא. הוא מה שהנביא עתיד להתנבאות עליה בסוף (ירמיה ד, כג): ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו.

ב רבי אבהו ורבי יהודה בר סימון, רבי אבהו אמר, משל למלך שקנה לו שני עבדים, שניהם באוני אחת, ובטימי אחת, על אחד גזר שיהא נזון מטמיון, ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל. ישב לו אותו, תוהא ובוהא, אמר, שנינו באוני אחת ובטימי אחת, זה נזון מטמיון ואני אם איני יגע איני אוכל. כך ישבה הארץ תוהא ובוהא, אמרה, העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים נזונין מזיו השכינה, התחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים. ורבי יהודה בר סימון אמר, משל למלך שקנה לו שתי שפחות, שתיהן באוני אחת ובטימי אחת, על אחת גזר שלא תזוז מפלטין, ועל אחת גזר טירודין. ישבה לה אותה השפחה תוהא ובוהא, אמרה, שנינו באוני אחת ובטימי אחת, זו אינה יוצאה וזזה מפלטין, ועלי גוזר טרודין. כך ישבה לה הארץ תוהא ובוהא, אמרה, העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים חיים, והתחתונים מתים, לפיכך והארץ היתה תהו ובהו.

אמר רבי תנחומא, לבן מלך שהיה ישן על גבי עריסה, והיתה מניקתו תוהא ובוהא, למה, שהיתה יודעת שהיא עתידה לטל את שלה מתחת ידיו. כך צפתה הארץ שהיא עתידה לטל את שלה מתחת ידיו של אדם, שנאמר (בראשית ג, יז): ארורה האדמה בעבורך, לפיכך והארץ היתה תהו ובהו.

ג רבי יהודה בר סימון פתר קריא בדורות, והארץ היתה תהו ובהו, זה אדם הראשון שהיה ללמה ולא כלום. ובהו, זה קין, שבקש להחזיר את העולם לתהו ובהו. וחשך, זה דורו של אנוש, על שם (ישעיה כט, טו): והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי יו. ענו. על פני תהום, זה דור המבול, שנאמר (בראשית ז, יא): ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום. ורוח אלהים מרחפת על פני המים, על שם (שם ח, א): ויעבר אלהים רוח על הארץ. אמר הקדוש ברוך הוא עד מתי יהא העולם מתנהג באפלה, תבוא האורה, ויאמר אלהים יהי אור, זה אברהם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא, ב): מי העיר ממזרח צדק וגו', אל תקרא העיר אלא האיר. ויקרא אלהים לאור יום, זה יעקב. ולחשך קרא לילה, זה עשו. ויהי ערב, זה עשו. ויהי בקר, זה יעקב. ויהי ערב, ערבו של עשו. ויהי בקר, בוקרו של יעקב. יום אחד שנאמר (זכריה יד, ז): והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה וגו'.

דבר אחר יום אחד, שנתן לו הקדוש ברוך הוא, ואיזה זה, יום הכפורים.

ד רבי שמעון בן לקיש פתר קריא בגליות, והארץ היתה תהו, זה גלות בבל, שנאמר (ירמיה ד, כט): ראיתי את הארץ והנה תהו. ובהו, זה גלות מדי (אסתר ו, יד): ויבהלו להביא את המן. וחשך, זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהן, שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. על פני תהום, זה גלות ממלכת הרשעה, שאין להם חקר כמו התהום, מה התהום הזה אין לו חקר, אף הרשעים כן. ורוח אלהים מרחפת, זה רוחו של מלך המשיח, היאך מה דאת אמר (ישעיה יא, ב): ונחה עליו רוח ה', באיזו זכות ממשמשת ובאה, המרחפת על פני המים, בזכות התשובה שנמשלה כמים, שנאמר (איכה ב, יט): שפכי כמים לבך. רבי חגי בשם רבי פדת אמר, ברית כרותה למים שאפלו בשעת שרב רוחה שייפה, וכבר היה רבי שמעון בן זומא יושב ותוהא, ועבר רבי יהושע ושאל בשלומו, פעם ושתים ולא השיבו, בשלישית השיבו בבהילות, אמר לו בן זומא מאין הרגלים, אמר לו מעין הייתי, אמר לו מעיד אני עלי שמים וארץ שאיני זז מבאן עד שתודיעני מאין הרגלים. אמר לו מסתבל הייתי במעשה בראשית, ולא היה בין מים העליונים למים התחתונים אלא כשתים ושלש אצבעות, ורוח אלהים מנשבת אין כתיב כאן אלא מרחפת, כעוף הזה שהוא מרפרף בכנפיו וכנפיו נוגעות ואינן נוגעות. נהפך רבי יהושע ואמר לתלמידיו, הלך לו בן זומא, ולא שהו ימים מעטים ובן זומא בעולם.

ה רבי אבהו ורבי חיא רבה, רבי אבהו אמר מתחלת בריתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים, הדא הוא דכתיב (תהלים א, ו): כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד. והארץ היתה תהו ובהו, אלו מעשיהן של רשעים, ויאמר אלהים יהי אור, אלו מעשיהן של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהם חפץ, אם במעשה אלו אם במעשה אלו, כיון דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב, הוי במעשיהן של צדיקים חפץ, ואינו חפץ במעשיהן של רשעים.

אמר רבי חיא רבה, מתחלת בריתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, בראשית ברא אלהים, הרי בנוי, היאך מה דאת אמר (ישעיה נא, טז): לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. והארץ היתה תהו ובהו, הרי חרב, היך מה דאת אמר (ירמיה ד, כג): ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו. ויאמר אלהים יהי אור, הרי בנוי ומשכלל לעתיד לבא, היאך מה דאת אמר (ישעיה ס, א): קומי אורי כי בא אורך, וכתיב (שם שם, כ): כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה.


פרשה ג

א ויאמר אלהים יהי אור, רבי יצחק פתח (תהלים קיט, קל): פתח דבריך יאיר מבין וגו', רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר האורה נבראת תחלה, משל למלך שבקש לבנות פלטין, והיה אותו מקום אפל, מה עשה, הדליק נרות ופנסין לידע היאך הוא קובע תימליוסים, כך האורה נבראת תחלה. ורבי נחמיה אמר העולם נברא תחלה, משל למלך שבנה פלטין ועטרה בנרות ופנסין. עד כאן דרש רבי יודן, אתא רבי פנחס ורבי יהודה בר רבי סימון ורבי חנון בשם רבי שמואל בר רב יצחק פתח, פתח דבריך יאיר מבין פתיים, מפתח פומך לן הוה נהורא, ויאמר אלהים יהי אור וגו'.

ב רבי ברכיה בשם רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים לג, ו): בדבר ה' שמים נעשו וגו', רבי יהודה בר סימון אמר, לא בעמל לא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא בדבר ה', וכבר שמים נעשו, אף הכא והיה אור אין כתיב כאן אלא ויהי אור, כבר היה.

ג רבי שמעון בר יוחאי פתח (משלי טו): שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב. שמחה לאיש, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות טו, ג): ה' איש מלחמה ה' שמו. במענה פיו, ויאמר אלהים יהי אור. ודבר בעתו מה טוב, וירא אלהים את האור כי טוב.

ד רבי שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמן, אמר לו מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה, מהיכן נבראת האורה, אמר לו מלמד שנתעטף בה הקדוש ברוך הוא כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו. אמרה ליה בלחישה, אמר לו מקרא מלא הוא (תהלים קד, ב): עוטה אור כשלמה, ואת אמרת לי בלחישה, אתמהא. אמר לו כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתיה לך בלחישה.

אמר רבי ברכיה, אלולי שדרשה רבי יצחק ברבים לא היה אפשר לאמרה, מקמי כן מה היו אמרין. רבי ברכיה בשם רבי יצחק אמר ממקום בית המקדש נבראת האורה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל מג, ב): והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים, ואין כבודו אלא בית המקדש, כמה דאת אמר (ירמיה יז, יב): כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו וגו'.

ה אמר רבי סימון, חמש פעמים כתיב כאן אורה, כנגד חמשה חמשי תורה. ויאמר אלהים יהי אור, כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקדוש ברוך הוא וברא את עולמו. ויהי אור, כנגד ספר ואלה שמות, שבו יצאו ישראל מאפלה לאורה.

וירא אלהים את האור כי טוב, כנגד ספר ויקרא, שהוא מלא הלכות רבות. ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, כנגד ספר במדבר, שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ. ויקרא אלהים לאור יום, כנגד ספר משנה תורה, שהוא מלא הלכות רבות. מתיבין חבריא לרבי סימון, והלוא ספר ויקרא מלא הלכות רבות, אמר להן אך הוא שנה בו דבר.

ו ויקרא אלהים לאור יום, לא הוא אור ולא הוא יום, אתמהא. תני אורה שנבראת בששת ימי בראשית, להאיר ביום אינה יכולה, שהיא מכהה גלגל החמה, ובלילה אינה יכולה, שלא נבראת להאיר אלא ביום, והיכן היא, נגנזה, והיא מתקנת לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר (ישעיה ל, כו): והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, אתמהא, שבעת, ולא שלשה הן, והלא ברביעי נבראו המאורות. אלא כאינש דאמר כן וכן אנא מפקד לשבעת יומיא דמשתותי. רבי נחמיה אמר אלו שבעת ימי אבלות של מתושלח הצדיק, שהשפיע להן הקדוש ברוך הוא אורה. וירא אלהים את האור כי טוב, רבי זעירא בריה דרבי אבהו דרש בקיסרין, מנין שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, מן הכא, וירא, ויבדל. רבי יהודה ברבי סימון אמר הבדילו לו. רבנן אמרי הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא, משל למלך שהיה לו מנה יפה והפרישה לבנו.

אמר רבי ברכיה כך דרשו שני גדולי עולם, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, ויבדל הבדלה ממש, משל למלך שהיה לו שני איסטרטיגין, אחד שליט ביום ואחד שליט בלילה, והיו שניהם מדיינין זה עם זה, זה אומר ביום אני שולט, וזה אומר ביום אני שולט. קרא המלך לראשון אמר לו פלוני יום יהא תחומך, וכן לשני אמר לו פלוני לילה יהא תחומך. כך ויקרא אלהים לאור יום, אמר לו יום יהא תחומך, ולחשך קרא לילה, אמר לו לילה יהא תחומך.

אמר רבי יוחנן הוא שהקדוש ברוך הוא אומר לאיוב (איוב לח, יב): המימיך צוית בקר ידעת השחר מקמו, הידעת מקומו אי זה הוא, אתמהא.

אמר רבי תנחומא אנא אמרי טעמא (ישעיה מה, ז): יוצר אור ובורא חשך עשה שלום, משנבראו עשה שלום. ויקרא אלהים לאור יום, אמר רבי אלעזר לעולם אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הרעה אלא על הטובה, ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא אלהים לילה אין כתיב כאן, אלא ולחשך קרא לילה.

ז אמר רבי יהודה בר סימון, יהי ערב אין כתיב כאן, אלא ויהי ערב, מכאן שהיה סדר זמנים קדם לכן.

אמר רבי אבהו מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו, אמר דין הנין לי, יתהון לא הנין לי.

אמר רבי פנחס טעמיה דרבי אבהו (בראשית א, לא): וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, דין הניין לי יתהון לא הניין לי.

ח אמר רבי ינאי מתחלת בריתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא מעשיהן של צדיקים ומעשיהם של רשעים, והארץ היתה תהו, אלו מעשיהם של רשעים. ויאמר אלהים יהי אור, אלו מעשיהן של צדיקים. ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים. ויקרא אלהים לאור יום, אלו מעשיהן של צדיקים. ולחשך קרא לילה, אלו מעשיהן של רשעים. ויהי ערב, אלו מעשיהן של רשעים. ויהי בקר, אלו מעשיהן של צדיקים. יום אחד, שנתן להם הקדוש ברוך הוא יום אחד, ואיזה זה יום הכפורים.

אמר רבי תנחום בר ירמיה שבו נבראו ארבעה דברים: הרים, שמים, וארץ, ואורה.

אמר רבי יודן שבו היה הקדוש ברוך הוא יחידי בעולמו, שלא היה בעולמו אלא הוא. אתיא כרבי יוחנן ולא אתיא כרבי חנינא, רבי יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, ג): המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח, וכתיב (שם שם, ד): עשה מלאכיו רוחות. רבי חנינא אמר בחמישי נבראו מלאכים, שנאמר (בראשית א, כ): ועוף יעופף על הארץ, וכתיב (ישעיה ו, ב): ובשתים יעופף. רבי לוליאני בר טבראי בשם רבי יצחק אמר, בין על דעתיה דרבי חנינא בין על דעתיה דרבי יוחנן הכל מודים שלא נברא ביום הראשון כלום, שלא תאמר מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע, וגבריאל בצפונו, והקדוש ברוך הוא ממדד באמצעיתו, אלא (שם מד, כד): אנכי ה' עשה כל נטה שמים לבדי רקע הארץ מאתי, מי אתי כתיב, מי היה שתף עמי בבריתו של עולם.

ט אמר רבי שמואל בר אמי, מתחלת בריתו של עולם נתאוה הקדוש ברוך הוא לעשות שתפות בתחתונים, מה נפשך, אם לענין החשבון, לא היה צריך למימר אלא אחד, שנים, שלשה, או ראשון, שני, ושלישי. שמא אחד, שני, שלישי, אתמהא. אימתי פרע להם הקדוש ברוך הוא, להלן בהקמת המשכן, שנאמר (במדבר ז, יב): ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו, ראשון לבריתו של עולם, אמר הקדוש ברוך הוא כאלו באותו יום בראתי את עולמי. תני עשר עטרות נטל אותו היום, ראשון למעשה בראשית, ראשון למלכים, ראשון לנשיאים, ראשון לכהנה, ראשון לשכינה, שנאמר (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש, ראשון לברכה, ראשון לעבודה, ראשון לאסור הבמה, ראשון לשחטה בצפון, ראשון לירידת האש, שנאמר (ויקרא י, ב): ותצא אש מלפני ה' וגו'.


פרשה ד

א ויאמר אלהים יהי רקיע, כתיב (תהלים קד, ג): המקרה במים עליותיו, בנהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין ומקרה באבנים ובעצים ובעפר, אבל הקדוש ברוך הוא לא קרה את עולמו אלא במים, שנאמר: המקרה במים עליותיו.

ב ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים, רבנן אמרין לה בשם רבי חנינא ורבי פנחס ורבי יעקב ברבי אבין בשם רבי שמואל בר נחמן, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא יהי רקיע בתוך המים, גלדה טפה האמצעית ונעשו השמים התחתונים, ושמי שמים העליונים. רב אמר לחים היו מעשיהם ביום הראשון, ובשני קרשו. יהי רקיע, יחזק הרקיע. רבי יהודה ברבי סימון אמר יעשה מטלית לרקיע, היך מה דאת אמר (שמות לט, ג): וירקעו את פחי הזהב, אמר רבי חנינא יצאה האש מלמעלה ולחכה את פני הרקיע. רבי יוחנן כשהיה מגיע לפסוק זה (איוב כו, יג): ברוחו שמים שפרה, היה אומר יפה למדני רבי חנינא.

אמר רבי יודן ברבי שמעון יצאת האש מלמעלה ולהטה פני רקיע. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר, בא מעשה בראשית ללמד על מתן תורה ונמצא למד ממנה, (ישעיה סד, א): כקדח אש המסים, אימתי חצה האש בין העליונים לתחתונים, לא במתן תורה, אתמהא, כך היתה בבריתו של עולם.

ג רבי פינחס בשם רבי הושעיא אמר, כחלל שבין הארץ לרקיע כך יש בין הרקיע למים העליונים, יהי רקיע בתוך המים, בינים ובנתים.

אמר רבי תנחומא אנא אמרי טעמא, אלו נאמר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר על הרקיע, הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים, וכשהוא אומר: ובין המים אשר מעל לרקיע, הרי המים העליונים תלויים במאמר.

אמר רבי אחא כהדין קנדילא ופרותיהם אלו מי גשמים.

ד כותי אחד שאל את רבי מאיר, אמר לו אפשר המים העליונים תלוים במאמר, אמר לו הן, אמר לו הבא לי אפרכס הביא לו אפרכס, נתן עליה טס של זהב ולא עמדו מים, טס של כסף ולא עמדו מים, כיון שנתן אצבעו עמדו מים. אמר לו, אצבעך אתה נותן. אמר לו, מה אני שאני בשר ודם, אצבעי מעמדת מים, אצבעו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה, הוי מים העליונים תלויים במאמר. אמר לו, אפשר אותו שכתוב בו (ירמיה כג, כד): הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא, היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון, אמר לו, הבא לי מראות גדולות, אמר לו, ראה בבואה שלך בהן, ראה אותה גדולה. אמר לו, הכא לי מראות קטנות, הביא לו מראות קטנות, אמר לו, ראה בבואה שלך בהן, ראה אותה קטנה. אמר לו, מה אם אתה שאתה בשר ודם, אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם ברוך הוא, על אחת כמה וכמה, הוי כשהוא רוצה הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא, וכשהוא רוצה היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון.

אמר רבי חנינא בר איסי פעמים שאין העולם ומלואו מחזיקים כבוד אלהותו, פעמים שהוא מדבר עם האדם מבין שערות ראשו, הדא הוא דכתיב (איוב לח, א): ויען ה' את איוב מן הסערה וגו', מבין שערות ראשו. ועוד שאלו אמר לו אפשר (תהלים סה, י): פלג אלהים מלא מים, מששת ימי בראשית ולא חסר כלום, אתמהא. אמר לו, הכנס ורחץ ושקול עצמך עד שלא תכנס ומאחר שתכנס, הלך כיון שיצא ושקל עצמו לא חסר כלום, אמר לו כל אותה הזעה שיצאת, לא ממך יצאת, אמר לו הן, אמר לו ומה אתה שאתה בשר ודם לא חסר מעינך כלום, מעינו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה, הוי פלג אלהים מלא מים, מששת ימי בראשית ולא חסר כלום.

אמר רבי יוחנן נטל הקדוש ברוך הוא כל מימי בראשית ונתנם חצים ברקיע וחצים באוקינוס, הדא הוא דכתיב: פלג אלהים מלא מים, פלגא.

ה הרקיע דומה לברכה, ולמעלה מן הברכה כפה, ומחמת שהברכה מזעת טפים עבות, והן יורדין לתוך מים המלוחים ואינן מתערבין, אמר רבי יונה אל תתמה, הדין ירדנא עובר בימא דטבריא ולא מתערב ביה, מעשה נסים יש בדבר, אדם כובר חטים או תבן בכברה, עד שלא ירדו שתים ושלש אצבעות הן מתערבין, ואלו מהלכין מהלך כמה שנים, ואין מתערבין. רבי יודן ברבי שמעון אומר שהוא מורידן במדה, שנאמר (איוב לו, כז): כי יגרע נטפי מים, היך מה דאת אמר (ויקרא כז, יח): ונגרע מערכך. כעוביה של ארץ כך עוביה של רקיע, שנאמר (ישעיה מ, כב): הישב על חוג הארץ וגו' (איוב כב, יד): וחוג שמים יתהלך, וחוג חוג לגזרה שוה, אמר רב אחא בשם רבי חנינא כטס הזה. רבי יהושע בר רבי נחמיה אמר, כשתים ושלש אצבעות. רבי שמעון בן פזי אמר, המים העליונים יתירין על התחתונים כשלשים כסוסטאות. בין מים למים, למ"ד, תלתין. רבנן אמרין מחצה על מחצה.

ו ויעש אלהים את הרקיע, זה אחד מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם, ויעש, אתמהא, והלוא במאמר הן, הוי (תהלים לג, ו): בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, למה אין כתיב בשני כי טוב, רבי יוחנן תני לה בשם רבי יוסי בן רבי חלפתא, שבו נבראת גיהנם, שנאמר (ישעיה ל, לג): כי ערוך מאתמול תפתה, יום שיש בו אתמול ואין בו שלשום. רבי חנינא אומר שבו נבראת מחלקת, שנאמר: ויהי מבדיל בין מים למים.

אמר רבי טביומי אם מחלקת שהיא לתקונו של עולם ולישובו, אין בה כי טוב. מחלקת שהיא לערבובו על אחת כמה וכמה.

אמר רבי שמואל לפי שלא נגמרה מלאכת המים, לפיכך כתוב בשלישי כי טוב שני פעמים, אחד למלאכת המים, ואחד למלאכתו של יום. שאלה מטרונה אחת את רבי יוסי, אמרה לו למה אין כתיב בשני כי טוב, אמר לה אף על פי כן חזר וכללו כלו בסוף, שנאמר (בראשית א, לא): וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, אמרה ליה משל ששה בני אדם באין אצלך ואת נותן לכל אחד ואחד מנה, ולאחד אין את נותן מנה, ואת חוזר ונותן לכלם מנה אחד, לא נמצא ביד כל אחד מנה ושתות וביד אחד שתות, אתמהא. חזר ואמר לה כההוא דאמר רבי שמואל בר נחמן, לפי שלא נגמרה מלאכת המים, לפיכך כתיב בשלישי שתי פעמים כי טוב, אחת למלאכת המים ואחת למלאכת היום. רבי לוי בשם רבי תנחום בר חנילאי אמר, כתיב (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית, מתחלת בריתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא משה קרוי טוב (שמות ב, ב), ועתיד לטל את שלו מתחת ידיהם, לפיכך לא כתוב בהם כי טוב. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר, משל למלך שהיה לו לגיון קשה, אמר המלך הואיל ולגיון זה קשה אל יכתב שמי עליו. כך אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל והמים הללו לקו בהם דור המבול, ודור אנוש, ודור הפלגה, לפיכך אל יכתב בהן כי טוב.

ז ויקרא אלהים לרקיע שמים, רב אמר אש ומים, רבי אבא בר כהנא אמר משום רב, נטל הקדוש ברוך הוא אש ומים ופתכן זה בזה ומהן נעשו שמים.

דבר אחר, שמים כתיב, שהן שמים מעשיהן של בריות, אם זכו (תהלים צז, ו): והגידו השמים צדקו, ואם לאו (איוב כ, כז): יגלו שמים עונו.

דבר אחר שמים, שהבריות משתוממים עליהן לאמר, של מה הן, של אש הן, של מים הן, אתמהא. רבי פינחס בשם רבי לוי אמר, הוא אתא וקם עליו (תהלים קד, ג): המקרה במים עליותיו, הוי של מים הן. סמים, מה סמים הללו, מהן ירקין ומהן אדמים, מהם שחרים ומהם לבנים, כך שמים פעמים ירקין, ופעמים אדמים, פעמים שחרים, ופעמים לבנים. רבי יצחק אמר, שמים, שא מים, טעון מים. משל לחלב שהיה נתון בקערה, עד שלא תרד לתוכו טפה אחת של מסו הוא מרפף, כיון שירד לתוכו טפה אחת של מסו, מיד הוא קופא ועומד, כך (איוב כו, יא): עמודי שמים ירופפו, עמדו שמים נתן בהם את המסו, ויהי ערב ויהי בקר יום שני, אתיא כדאמר רב, לחים היו בראשון ובשני קרשו.


פרשה ה

א ויאמר אלהים יקוו המים, כתיב (תהלים קד, ז): מן גערתך ינוסון מן קול וגו', רבי ברכיה בשם רבי אבא בר אמי אמר, יעשה מדה למים, והיך מה דאת אמר (זכריה א, טז): וקו ינטה על ירושלים. רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי אמר, אמר הקדוש ברוך הוא יקוו לי המים, מה שאני עתיד לעשות בהם, משל למלך שבנה פלטרין והושיב בתוכה אלמים, והיו משכימין ושואלים בשלומו של מלך ברמיזה ובאצבע ובמנולין, אמר המלך אלו היו פקחין על אחת כמה וכמה, אתמהא. הושיב בה המלך דיורין פקחין, עמדו והחזיקו בפלטין, אמרו אין פלטין זו של מלך, שלנו היא, אמר המלך תחזר פלטין לכמו שהיתה. כך מתחלת בריתו של עולם לא היה קלוסו של הקדוש ברוך הוא עולה אלא מן המים, הדא הוא דכתיב (תהלים צג, ד): מקלות מים רבים אדירים משברי ים, ומה היו אומרים (שם): אדיר במרום ה'. אמר הקדוש ברוך הוא, מה אם אלו שאין להן לא פה ולא אמירה ולא דבור, והרי הן מקלסין אותי, כשאברא אדם, על אחת כמה וכמה. עמד דור המבול ומרד בו, עמד דור אנוש ומרד בו, דור הפלגה ומרד בו. אמר הקדוש ברוך הוא, יפנו אלו ויעמדו ויבואו אותן שישבו בהן מקדם, הדא הוא דכתיב (בראשית ז, יב): ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה.

ב אל מקום אחד, רבי יודן בשם רבי לוי ורבי ברכיה בשם רבי יודן בן רבי שמעון אומר, כל העולם כלו מים במים, ואתה אומר אל מקום אחד, אתמהא. משל לעשר נודות נפוחות מנחות בטרקלין, נצרך המלך למקומן, מה הוא עושה להן, מתירן ומוציא את רוחן ומסלקן בזוית אחד. כך דרך הקדוש ברוך הוא על מי בראשית וסלקן בים אוקינוס, הדא הוא דכתיב (איוב יב, טו): הן יעצר במים ויבשו וגו' (שם ט, ח): ודורך על במתי ים.

ג אמר רבי לוי, המים היו אומרים אלו לאלו נלך ונעשה קלוסין להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (תהלים צג, ג): נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם וגו'. רבי לוי אמר דרך הים דרך הים. רבי אבא בר כהנא אמר לדוכתא פלונית ולזוית פלוניתא, גלגלא פלניתא. רב הונא אמר להדך ימא להדך ימא. רבי יהושע בר חנינא אמר לדוכסאים לדוכסאים. רבי אלעזר אמר קלטן הים, היך מה דאת אמר (איוב לח, טז): הבאת עד נבכי ים, עד קלוטין דימא. רבנן אמרי דוכים קבלונו, מדכנים אנו קבלונו.

אמר רבי יהושע בן רבי נחמיה, המים היו עולים הרים ויורדים תהומות עד שהגיעו לאוקינוס, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, ח): יעלו הרים ירדו וגו', איזה מקום יסדת להם, זה אוקינוס.

דרש רבי אבהו אוקינוס גבה מכל העולם כלו, וכל העולם כלו מימיו הם שותים.

ד אמר רבי לוי, יש מן הדרשנים שהם דורשין, כגון בן עזאי ובן זומא, נעשה קולו של הקדוש ברוך הוא מטטרון למשה, בשעה שאמר לו (דברים לב, מט): עלה אל הר העברים, נעשה קולו של הקדוש ברוך הוא מטטרון על המים, הדא הוא דכתיב (תהלים כט): קול ה' על המים.

אמר רבי ברכיה, לא פרשו המים התחתונים מן העליונים אלא בבכיה, הדא הוא דכתיב (איוב כח, יא): מבכי נהרות חבש. רבי תנחום מייתי לה מן הכא (ירמיה י, יב): עשה ארץ בכחו וגו' לקול תתו המון מים וגו', ואין לקול אלא בכי, היך מה דאת אמר (שם לא, יד): קול ברמה נשמע.

ה אמר רבי יוחנן תנאין התנה הקדוש ברוך הוא עם הים שיהא נקרע לפני ישראל, הדא הוא דכתיב (שמות יד, כז): וישב הים לאיתנו, לתנאו שהתנה עמו.

אמר רבי ירמיה בן אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקדוש ברוך הוא, אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב (ישעיה מה, יב): אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי, מידי נטו שמים וכל צבאם צויתי, צויתי את הים שיהיה נקרע לפני ישראל, צויתי את השמים ואת הארץ שישתקו לפני משה, שנאמר (דברים לב, א): האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע, שנאמר (יהושע י, יב): שמש בגבעון דום, צויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו, שנאמר (מלכים א יז, ו): והערבים מביאים לו לחם ובשר וגו', צויתי את ה אור שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה, צויתי את האריות שלא יזיקו את דניאל, צויתי את השמים שיפתחו לקול יחזקאל, שנאמר (יחזקאל א, א): נפתחו השמים וגו', צויתי את הדג שיקיא את יונה, שנאמר (יונה ב, יא): ויאמר ה' לדג ויקא את יונה.

ו אמר רבי אלעזר מתחלת בריתו של עולם גזר הקדוש ברוך הוא ואמר: יקוו המים, למה (עמוס ה, ח): הקורא למי הים (שם ט, ו): הקורא למי הים, שתי פעמים, אחת בדור המבול ואחת בדור אנוש, בשביל (קהלת ג, יד): והאלהים עשה שיראו מלפניו, משל למדינה שמרדה במלך, שלח המלך לגיון קשה והקיפה, כדי שיראו אותו בני המדינה ויתיראו מלפניו. כך למה (תהלים לג, ז): כנס כנד מי הים, בשביל (שם שם, ח): וייראו מה' כל הארץ וגו'.

ז בנהג שבעולם אדם מפנה כלי מלא בתוך כלי ריקן, שמא כלי מלא בתוך כלי מלא, כל העולם כלו מים במים, ואת אומר אל מקום אחד, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרבה. (וכולהו נמי איתנהו במדרש קהלת ובאגדות דויקרא רבה). ודכוותה (במדבר כ, י): ויקהלו משה ואהרן, אמר רבי חנינא כמלוא פי כברה קטנה היתה בה, וכל ישראל עומדין בה, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרבה. ודכוותה (שמות ט, ח): ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם, אמר רב הונא וכי חפנו של משה היתה מחזקת שמונה קמצים, אתמהא. לא דמי ההוא דחפן לההוא דקמץ, ההוא דחפן תרי מההוא דקמץ, וכתיב: וזרקו משה, נמצאת חפנו של משה היתה מחזקת שמנה קמצים, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרבה. ודכוותיה אמר רבי יוסי בר רבי חלפתא (שם כז, יח): ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים, וכל ישראל עומדים שם, אתמהא, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרבה. ודכוותה (יהושע ג, ט): ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה וגו', רב הונא אמר זקפן בין שני בדי הארון.

אמר רבי אחא ברבי חנינא סמכן בין שני בדי הארון. רבנן אמרין צמצמן בין שני בדי הארון. אמר להן יהושע ממה שהחזיקו שני בדי הארון אתכם, אתם יודעים ששכינתו של הקדוש ברוך הוא ביניכם, הדא הוא דכתיב (שם שם, י): ויאמר יהושע בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם, ואף בירושלים, דתנן עומדים צפופים ומשתחוים רוחים. רבי שמואל ברבי חנא בשם רבי אחא אמר, ארבע אמות לכל אחד ואמה מכל צד, כדי שלא יהא אדם שומע תפלתו של חברו. ואף לעתיד לבוא כן, שנאמר (ירמיה ג, יז): בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים. רבי יוחנן סליק למשאל שלמה דרבי חנינא, אשכחיה דיתיב ודריש בהדין פסוק: בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה', אמר לו רבי וכי מחזקת היא ירושלים כסא ה', אמר ליה הקדוש ברוך הוא אמר לה האריכי הרחיבי קבלי אכלוסיך, הדא הוא דכתיב (ישעיה נד, ב): הרחיבי מקום אהלך, למה (שם שם, ג): כי ימין ושמאול תפרצי וגו'.

ח ויקרא אלהים ליבשה ארץ, למה נקרא שמה ארץ, שרצתה לעשות רצון קונה. רבי נתן בשם רבי אחא ורבי ברכיה בשם רבי יצחק אמר (בראשית יז, א): אני אל שדי, אני שאמרתי לשמים וארץ די, שאלמלא כן היו מותחים והולכין עד עכשיו. ולמקוה המים קרא ימים, אמר רבי יוסי בן רבי חלפתא והלוא ים אחד הוא ומה תלמוד לומר ימים, אלא אינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מצידון ולעולה מאספמיא.

ט ויאמר אלהים תדשא הארץ, תני בשם רבי נתן, שלשה נכנסו לדין וארבעה יצאו מחיבין, ואלו הן: אדם וחוה ונחש נכנסו לדין, ונתקללה הארץ עמהן, שנאמר (בראשית ג, יז): ארורה האדמה בעבורך, שתהא מעלה לך דברים ארורים, כגון: יתושים וזבובין, פרעושין.

אמר רבי יצחק מגדלאה, אף הן יש בהן הנאה, ולמה נתקללה, רבי יהודה בן רבי (שמעון) שלום ורבי פנחס, רבי יהודה בן רבי (שמעון) שלום אמר, שעברה על הצווי, שכך אמר לה הקדוש ברוך הוא, תדשא הארץ דשא וגו', מה הפרי נאכל אף העץ נאכל, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ דשא וגו' הפרי נאכל והעץ אינו נאכל. רבי פנחס אמר אף הוסיבה על הצווי, סמכה לעשות רצון בוראה. עץ עשה פרי, אפלו אילני סרק עשו פרות, על דעתיה דרבי יהודה בן רבי שמעון, ניחא, אלא על דעתיה דרבי פנחס למה נתקללה, אלא כאינש דאמר יהון לייטין ביזיא דהדין מניק.

י ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי, יום שנבראו בו גבורים, היך מה דאת אמר (יחזקאל כג, כג): שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם, כיון שנברא הברזל התחילו האילנות מרתתים, אמר להן, מה לכם מרתתים, עץ מכם אל יכנס בי, ואין אחד מכם נזוק.


פרשה ו

א ויאמר אלהים יהי מארת (בראשית א, יד), רבי יוחנן פתח (תהלים קד, יט): עשה ירח למועדים, אמר רבי יוחנן לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד, אם כן למה נבראת לבנה, למועדים, כדי לקדש בחשבונה ראשי חדשים ושנים. רבי שילה דכפר תמרתא בשם רבי יוחנן אמר, אף על פי שעשה ירח למועדים, שמש ידע מבואו, משמש ידע מבואו, אין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה. יוסטי חברא בשם רבי ברכיה אמר, הרי הוא אומר (במדבר לג, ג): ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר לחדש, ואם ללבנה אתה מונה, עד כדון לית לה אלא ארבע עשרה מטמועין, הוי אין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה. רבי עזריה בשם רבי חנינא אמר, לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד, אם כן למה נבראת לבנה, אלא מלמד שצפה הקדוש ברוך הוא שעתידין עובדי כוכבים לעשותן אלהות, אמר הקדוש ברוך הוא מה אם משהן מכחישין זה את זה עובדי כוכבים עושין אותן אלהות, אלו היו אחד, על אחת כמה וכמה. רבי ברכיה בשם רבי סימון אמר, שניהם נבראו להאיר, שנאמר (בראשית א, טו): והיו למאורת (שם שם, יז): ויתן אתם אלהים ברקיע השמים. והיו לאתת, אלו שבתות. ולמועדים, אלו שלש רגלים. ולימים, אלו ראשי חדשים. ולשנים, זה קדוש שנים.

ב לך יום אף לך לילה (תהלים עד, טז), לך היום מקלס ולך הלילה מקלס, מה היום ברשותך אף הלילה ברשותך, בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום, לך יום, ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה, אף לך לילה. בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום, אנו אומרים לפניך שירה ביום. ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה, אנו אומרים לפניך שירה בלילה. עשית לנו נסים ביום ואמרנו לפניך שירה ביום (שופטים ה, א): ותשר דבורה וברק בן אבינעם ביום וגו'. עשית לנו נסים בלילה ואמרנו לפניך שירה בלילה (ישעיה ל, כט): השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. לך נאה לומר שירה ביום, לך נאה לומר שירה בלילה, למה שאתה (תהלים עד, טז): הכינות מאור ושמש, ואתה עשית את שני המאורות, שנאמר (בראשית א, טז): ויעש אלהים את שני המארת הגדלים וגו'.

ג רבי יודן בשם רבי תנחום בן רבי חיא ורבי פינחס בשם רבי סימון אמר, מאחר שהוא קורא אותן גדולים, הוא חוזר ופוגם אותב, את המאור הגרל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, אתמהא, אלא על ידי שנכנס בתחומו של חברו.

אמר רבי פינחס בכל הקרבנות כתיב שעיר עזים אחד חטאת, ובראש חדש כתיב (במדבר כח, טו): שעיר עזים אחד חטאת לה', אמר הקדוש ברוך הוא הביאו כפרה עלי שמעטתי את הירח, שאני הוא שגרמתי לו להכנס בתחומו של חברו, ומה אם זה שנכנס ברשות כך פגמו הכתוב, הנכנס שלא ברשות על אחת כמה וכמה. רבי לוי בשם רבי יוסי בר אלעאי אמר, דרך ארץ הוא שיהא הגדול מונה לגדול, והקטן מונה לקטן. עשו מונה לחמה, שהיא גדולה, ויעקב מונה ללבנה, שהיא קטנה.

אמר רב נחמן והוא סימן טב, עשו מונה לחמה שהיא גדולה, מה חמה הזאת שולטת ביום ואינה שולטת בלילה, כך עשו יש לו חלק בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא. יעקב מונה ללבנה שהיא קטנה, מה הלבנה הזו שולטת בלילה וביום, כך יעקב יש לו חלק בעולם הזה ולעולם הבא. רב נחמן אמר כל זמן שאורו של גדול קים אין אורו של קטן מתפרסם, שקע אורו של גדול, מתפרסם אורו של קטן. כך כל זמן שאורו של עשו קים אין אורו של יעקב מתפרסם, שקע אורו של עשו מתפרסם אורו של יעקב, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס, א ב): קומי אורי כי בא אורך. כי הנה החשך יכסה ארץ וגו'.

ד ואת הכוכבים, אמר רב אחא, משל למלך שהיו לו שני אפוטרופין, אחד שולט בעיר ואחד שולט במדינה, אמר המלך הואיל ומעט עצמו זה להיות שולט בעיר, גוזר אני עליו בשעה שהוא יוצא תהא כל אכלוסא יוצאה עמו, ובשעה שיהא נכנס תהא בולי ודימוס נכנסה עמו. כך אמר הקדוש ברוך הוא הואיל והלבנה הזו מעטה עצמה להיות שולטת בלילה, גוזר אני עליה בשעה שהיא יוצאת שיהו הכוכבים יוצאין עמה, בשעה שהיא נכנסת יהו הכוכבים נכנסים עמה. ודכוותה (בראשית י, כה): ושם אחיו יקטן, אמר רבי אחא למה נקרא שמו יקטן, שהיה מקטין את עסקיו, מה זכה, זכה להעמיד שלש עשרה משפחות גדולות. ומה אם יקטן על ידי שהיה מקטין את עסקיו כך, גדול שהוא מקטין את עסקיו על אחת כמה וכמה. ודכותה (שם מח, יד): וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר, אמר רבי חוניא וכי מן התולדות אין אנו יודעים שהוא הצעיר, אלא מה הוא הצעיר, שהיה מצעיר את עסקיו. מה זכה, זכה לבכורה. ומה אם הצעיר על ידי שהיה מצעיר את עסקיו, זכה לבכורה, הגדול שהוא מצעיר את עסקיו, על אחת כמה וכמה, אתמהא.

ה ויתן אתם אלהים ברקיע השמים, אמר רבי יוחנן שלשה דברים נתנו מתנה לעולם, ואלו הן: התורה, והמאורות, והגשמים. התורה מנין, שנאמר (שמות לא, יח): ויתן אל משה וגו'. המאורות מנין, שנאמר: ויתן אתם אלהים ברקיע השמים. גשמים מנין, שנאמר (ויקרא כו, ד): ונתתי גשמיכם בעתם. רבי עזריה בשם רבי יהודה בן רבי סימון אומר, אף השלום, שנאמר (שם שם, ו): ונתתי שלום בארץ. רבי יהושע בן רבי נחמיה אמר, אף הישועה, שנאמר (תהלים יח, לו): ותתן לי מגן ישעך. רבי תנחומא אמר, אף ארץ ישראל, שנאמר (שם קה, מד): ויתן להם ארצות גוים וגו'. ויש אומרים, אף הנקמה באדום, שנאמר (יחזקאל כה, יד): ונתתי נקמתי באדום וגו'. רבנן אמרי, אף הרחמים, שנאמר (תהלים קו, מו): ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם. רבי יצחק בר מריון אומר, אף הפרשת הים הגדול, שנאמר (ישעיה מג, טז): כה אמר ה' הנותן בים דרך וגו'. רבנן אמרי: הנותן בים דרך, מעצרת ועד החג. ובמים עזים נתיבה, מן החג ועד החנכה. רבי נתן בר אחוה דרבי חיא בר אבא הוה מפרש בימא, אמר ליה לאחוי צלי עלי, אמר ליה מה נצלי עלך, מן דאת קטר לולבך קטור רגליך, אין עיילת לכנישתא ושמעתן מצלין על מטרא לא תסמך על צלותי. רבי יהושע בריה דרבי תנחומא בן רבי חיא דכפר חנון, הוה באסיא, בעא דיפרש, אמרה ליה מטרונה, באילין יומיא פרשי, אתמהא, אתחזי ליה אבוי בחלמא אמר ליה ברי בלא קבורה, שנאמר (קהלת ו, ג): גם קבורה לא היתה לו, ולא שמע לא למילי דדין ולא למילי דדין, וכן הות ליה.

ו היכן גלגל החמה ולבנה נתונים, ברקיע השני, שנאמר: ויתן אתם אלהים ברקיע השמים, רבי פינחס בשם רבי אבהו אמר, מקרא מלא הוא, ואנשי כנסת הגדולה פרשו אותו (נחמיה ט, ו): אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם וגו'. היכן הוא כל צבאם נתונים, ברקיע שהוא למעלה מן השמים, ומן הארץ ועד הרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, ומרקיע עד הרקיע מהלך חמש מאות שנה, ראה כמה הוא גבוה, ותנן באחד בתקופת תמוז אין צל לכל בריה, דכתיב (תהלים יט, ז): ואין נסתר מחמתו, גלגל חמה יש לו נרתיק, שנאמר (שם שם, ה): לשמש שם אהל בהם, וברכה של מים לפניו, בשעה שהוא יוצא, הקדוש ברוך הוא מתיש כחו במים, שלא יצא וישרף את העולם, אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מערטלו מנרתיקו, ומלהט בו את הרשעים, שנאמר (מלאכי ג, יט): ולהט אתם היום הבא. רבי ינאי ורבי שמעון תרויהון אמרין אין גיהנם אלא יום שהוא מלהט את הרשעים, מה טעם (מלאכי ג, יט): הנה [היום בא בער כתנור וגו'. רבנן אמרי, יש גיהנם, שנאמר (ישעיה לא, ט): נאם ה' אשר אור לו בציון וגו'. רבי יהודה בר אלעאי אומר לא יום ולא גיהנם, אלא אש שהיא יוצאת מגופן של רשעים ומלהטת אותם, מה טעם, דכתיב (שם לג, יא): תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם. רבי יהושע בר אבין אמר (תהלים נ, ו): ויגידו שמים צדקו, לעתיד לבוא שמים מתנים צדקה שעשה הקדוש ברוך הוא עם עולמו, שלא נתנם ברקיע הראשון, שאלו נתנם ברקיע הראשון לא היתה בריה יכולה לעמד מאשו של יום.

ז אמר רבי לוי שלשה דברים קולן הולך מסוף העולם ועד סופו, והבריות בינתים ואינם מרגישים, ואלו הן: היום, והגשמים, והנפש בשעה שהיא יוצאת מן הגוף. היום מנין, אמר רבי יהודה, את סבור שהוא שף ברקיע, ואינו אלא כמסר הזה שהוא נוסר בעץ. הגשמים מנין, אמר רבי לוי (תהלים מב, ח): תהום אל תהום קורא לקול וגו'. והנפש בשעה שהיא יוצאת מן הגוף מנין, דרבי שמואל אחוי דרבי פינחס בן רבי חמא, הוי דמיך בצפורי, והוין חבריה יתיבין גביה, אתת מלתא ושרין גחכין, אמר להון כמה נפשיה דאחוה דההוא גברא מקצצא ארזין ומקצצא אילנות, ואתון יתבין גחכון ולא ידעין.

ח ויתן אתם אלהים ברקיע השמים, כיצד גלגל חמה ולבנה שוקעים ברקיע, רבי יהודה בר אלעאי ורבנן, רבנן אמרין מאחורי הכפה ולמטה. ורבי יהודה בר אלעאי אמר מאחורי הכפה ולמעלה.

אמר רבי יוחנן נראין דברי רבי יהודה בר אלעאי, דהוא אמר מאחורי הכפה ולמעלה בימות החמה, שכל העולם כלו רותח ומעינות צוננין. ומלהון דרבנן דאמרין מאחורי הכפה ולמטה בימות הגשמים, שכל העולם כלו צונן ומעינות פושרין.

אמר רבי שמעון בן יוחאי אין אנו יודעין אם פורחין הן באויר, ואם שפין ברקיע, ואם מהלכין הן כדרכן. הדבר קשה מאד, ואי אפשר לבריות לעמד עליו.

ט ולמשל ביום ובלילה וגו', אמר רבי אילפא אם לענין המאורות הלוא כבר נאמר: את המאור הגדול לממשלת היום, ומה תלמוד לומר: ולמשל ביום ובלילה, אלא אלו הצדיקים שהן שולטין במה שנברא להאיר ביום, ובמה שנברא להאיר בלילה, הדא הוא דכתיב (יהושע י, יג): וידם השמש וירח עמד עד יקם גוי איביו הלא היא כתובה על ספר הישר, מאי ספר הישר, ספר אברהם יצחק ויעקב, ואמאי קרי ליה ספר הישר, דכתיב (במדבר כג, י): תמת נפשי מות ישרים. רבי חלפתא מייתי ליה מן הכא ולמשל ביום ובלילה. רבי חנין בשם רבי שמואל מייתי לה מסיפא דספרא (בראשית מח, יט): ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו, ואפשר כן, אלא זה יהושע שהוא עומד ממנו שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו. רבי חנן בשם רבי שמואל בר רב יצחק מייתי לה מסיפא דאורייתא (דברים לג, יז): בכור שורו הדר לו, אפשר כן, אלא זה יהושע שהוא עומד ממנו שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה, שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו, דאמר רבי שמעון בן יוחאי ספר משנה תורה היה סגנון ליהושע, בשעה שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא מצאו יושב וספר משנה תורה בידו, אמר לו (יהושע א, ח): חזק יהושע, אמץ יהושע, לא ימוש ספר התורה הזה וגו', נטלו והראה אותו לגלגל חמה, אמר לה כשם שלא דוממתי מזה, אף אתה דום מלפני, מיד (שם י, יג): וידם השמש וירח עמד, אמר רבי יצחק אמר לו עבדא בישא לא זבינא דאבא את, לא כך ראה אותך אבא בחלום (בראשית לז, ט): והנה השמש והירח וגו', מיד וידם השמש וירח וגו'.


פרשה ז

א ויאמר אלהים ישרצו המים, כתיב (תהליב פו, ח): אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך, בנהג שבעולם בשר ודם צר צורה ביבשה, אבל הקדוש ברוך הוא צר צורה במים, שנאמר ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה.

ב יעקב איש כפר נבוראי, הורה בצור דגים טעונין שחיטה. שמע רבי חגי שלח ליה, תא לקי. אמר ליה בר אינש דאמר מלתא מן אורייתא לקי, אמר ליה מנין היא דאורייתא, אמר ליה מן הדא דכתיב ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ, ומה עוף טעון שחיטה אף דגים טעונין שחיטה. אמר ליה, לא הורית טב. אמר ליה מנין את מודע לי, אמר ליה רביע ואנא מודע לך, דכתיב (במדבר יא, כב): הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם ואם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם, ישחט אין כתיב כאן אלא יאסף. אמר חבוט חבטך, רצוף רצפך, דהיא טבא לאולפנא. יעקב איש כפר נבוראי הורה בצור מתר למול בנה של עובדת כוכבים בשבת, שמע רבי חגי שלח ליה, תא לקי, אמר בר נש דאמר מלתא דאורייתא לקי. אמר ליה ומן היא דאורייתא, אמר ליה (שם א, יח): ויתילדו על משפחותם לבית אבותם, משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה. אמר ליה לא הורית טב. אמר ליה ומנין את מודע לי. אמר ליה רביע ואנא מודע לך. אמר אם אתי בר עובדת כוכבים לגבך ויאמר לך אנא בעי מתעבדה יהודי על מנת למגזרה ביומא דשבתא או ביומא דכפוריא, מחללין אותו עליו, והלוא אין מחללין שבת ויום הכפורים אלא על בנה של בת ישראלית בלבד. אמר ליה ומנין לך, מן הדא, דכתיב (עזרא י, ג): ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת ה' וגו'. אמר ליה רבי ומן הקבלה אתה מלקני, אמר ליה והכתיב תמן (שם): וכתורה יעשה, אמר ליה מאיזו תורה, אמר ליה מן ההוא דאמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי (דברים ז, ג): ולא תתחתן וגו', מפני מה (שם שם, ד): כי יסיר את בנך מאחרי, בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן עובדת כוכבים קרוי בנך. אמר ליה חבוט חבטך, דהיא טבא בקולטא, ורצוף רצפך, דהיא טבא באולפנא.

ג ועוף יעופף, בנהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין ומשרה דיורין בעליונים ובתחתונים, שמא בחלל. אבל הקדוש ברוך הוא משרה דיורין בחלל, כדכתיב: ועוף יעופף על הארץ וגו'.

ד ויברא אלהים את התנינם, רבי פנחס בשם רבי אחא אמר תנינם כתיב, זה בהמות ולויתן שאין להם בן זוגות.

אמר רבי שמעון בן לקיש בהמות יש לו בן זוג, ואין לו תאוה, שנאמר (איוב מ, יז): גידי פחדו ישרגו. רב הונא בשם רב מתנא אמר, הצבוע הזה מטפה של לובן הוא, ויש לו שלש מאות וששים וחמשה מיני צבעונים, כמנין ימות השנה של חמה. רבי ירמיה כהנא שאל לרבי שמעון בן לקיש, המרביע מחית הים מהו, אמר לו אף הן כתיב בהן (בראשית א, כא): למינהם בהדא. פרס בן לקיש מצודתיה לכהנא, אותיב כהנא, והלוא אף הדגים כתיב בהן למינהם, בהא פרס כהנא מצודתה על רבי שמעון בן לקיש. והיך עבידא, אמר רבי יונה יכול אני מקים לה משום מנהיג, מביא שני דגים חד מיירון וחד אספרון, וקושרן בגמי וממשיכו בנהר או בים, ואסור לעשות כן משום כלאים, דתנן כלאים שאמרו הנוהג בהן אסורין לחרש ולמשך ולנהג יחדו, שנאמר (שם): ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם, ואת כל עוף כנף, זה הטוס.

ה ויאמר אלהים תוצא הארץ וגו' (א, כד), אמר רבי אלעזר נפש חיה, זה רוחו של אדם הראשון. (שם, כה): ויעש אלהים את חית הארץ למינה, רבי הושעיא רבה אמר זה הנחש.

אמר רבי חמא בר הושעיא, בנפשות אומר ארבע, כשנבראו הוא אומר: חית הארץ למינה ואת הבהמה ואת כל רמש האדמה, אתמהא. רבי אומר, אלו השדים, שברא הקדוש ברוך הוא את נשמתם ובא לבראת את גופן וקדש השבת ולא בראן, ללמדך דרך ארץ מן השדים, שאם יהיה ביד אדם חפץ טוב או מרגלית ערב שבת עם חשכה, אומרים לו השלך ממך, שמי שאמר והיה העולם היה עסוק בבריתו של עולם וברא את נשמתן בא לבראת את גופן וקדש שבת ולא בראן.


פרשה ח

א ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו (א, כו), רבי יוחנן פתח (תהלים קלט, ה): אחור וקדם צרתני וגו', אמר רבי יוחנן אם זכה אדם, אוכל שני עולמות, שנאמר: אחור וקדם צרתני, ואם לאו הוא בא לתן דין וחשבון, שנאמר (שם): ותשת עלי כפכה.

אמר רבי ירמיה בן אלעזר בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, אנדרוגינוס בראו, הדא הוא דכתיב (בראשית ה, ב): זכר ונקבה בראם.

אמר רבי שמואל בר נחמן, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, דיו פרצופים בראו, ונסרו ועשאו גבים, גב לכאן וגב לכאן. אתיבון ליה והכתיב (שם ב, כא): ויקח אחת מצלעתיו, אמר להון מתרין סטרוהי, היך מה דאת אמר (שמות כו, כ): ולצלע המשכן, דמתרגמינן ולסטר משכנא וגו'. רבי תנחומא בשם רבי בניה ורבי ברכיה בשם רבי אלעזר אמר, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון גלם בראו, והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו, הדא הוא דכתיב (תהלים קלט, טז): גלמי ראו עיניך וגו'. רבי יהושע בר נחמיה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי אלעזר אמר מלא כל העולם בראו, מן המזרח למערב מנין, שנאמר (שם שם, ה): אחור וקדם צרתני וגו'. מצפון לדרום מנין, שנאמר (דברים ד, לב): ולמקצה השמים ועד קצה השמים. ומנין אף בחללו של עולם, שנאמר (תהלים שם, שם): ותשת עלי כפכה, כמה דאת אמר (איוב יג, כא): כפך מעלי הרחק.

אמר רבי אלעזר, אחור למעשה יום הראשון, וקדם למעשה יום האחרון. הוא דעתיה דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר (בראשית א, כד): תוצא הארץ נפש חיה למינה, זה רוחו של אדם הראשון.

אמר רבי שמעון בן לקיש, אחור למעשה יום האחרון, וקדם למעשה יום הראשון, הוא דעתיה דרבי שמעון בן לקיש, דאמר ריש לקיש (שם שם, ב): ורוח אלקים מרחפת על פני המים, זה רוחו של מלך המשיח, היך מה דאת אמר (ישעיה יא, ב): ונחה עליו רוח ה', אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת, ואם לאו אומרים לו זבוב קדמך, יתוש קדמך, שלשול זה קדמך.

אמר רב נחמן אחור לכל המעשים, וקדם לכל ענשין.

אמר רבי שמואל אף בקלוס אינו בא אלא באחרונה, הדא הוא דכתיב (תהלים קמח, א): הללו את ה' מן השמים וגו', ואומר כל הפרשה, ואחר כך (שם שם, ז): הללו את ה' מן הארץ וגו' ואומר כל הפרשה, ואחר כך אומר (שם שם, יא): מלכי ארץ וכל לאמים (שם שם, יב): בחורים וגם בתולות.

אמר רבי שמלאי כשם שקלוסו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף, כך בריתו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף, מה טעמיה, שנאמר (בראשית א, כ): ויאמר אלהים ישרצו המים, ואחר כך (שם שם, כד): ויאמר אלהים תוצא הארץ וגו', ואחר כך (שם שם, כו): ויאמר אלהים נעשה אדם וגו'.

ב רב חמא בר חנינא פתח (איוב כ, ד): הזאת ידעת מני וגו', אמר רבי חמא בר חנינא משל למדינה שהיתה מסתפקת מן החמרין, והיו שואלין אלו לאלו מה שברון נעשה במדינה היום, של ששי היו שואלין של חמישי, ושל חמישי של רביעי, ושל רביעי של שלישי, ושל שלישי של שני, ושל שני של ראשון, ושל ראשון למי היה לו לשאל, ולא לבני המדינה שהיו עסוקין בדימוסה של מדינה. אף כאן כל מעשה של כל יום ויום היו שואלין אלו לאלו מה בריות ברא הקדוש ברוך הוא בכם, היום של ששי שואל של חמישי וכו' עד לראשון למי היו שואלין, לא לתורה שקדמה לבריתו של עולם, דאמר רבי שמעון בן לקיש שני אלפים שנה קדמה התורה לבריתו של עולם, הדא הוא דכתיב (משלי ח, ל): ואהיה אצלו אמון וגו', ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים, דכתיב (תהלים צ, ד): כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול, הוי הזאת ידעת מני עד וגו', התורה יודעת מה קדם לבריתו של עולם, אבל אתה אין לך עסק לדרש אלא (איוב כ, ד): מני שים אדם עלי ארץ. רבי אלעזר בשם בן סירא אמר בגדול ממך אל תדרש, בחזק ממך בל תחקר, במפלא ממך בל תדע, במכסה ממך אל תשאל, במה שהרשית התבונן, ואין לך עסק בנסתרות.

ג ויאמר אלהים נעשה אדם (א, כו), במי נמלך, רבי יהושע בשם רבי לוי אמר, במלאכת השמים והארץ נמלך, משל למלך שהיו לו שני סנקליטים, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתן. רבי שמואל בר נחמן אמר במעשה כל יום ויום נמלך, משל למלך שהיה לו סנקתדרון, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו. רבי אמי אמר בלבו נמלך, משל למלך שבנה פלטין על ידי ארדכל, ראה אותה ולא ערבה לו, על מי יש לו להתרעם לא על ארדכל, אתמהא, הוי ויתעצב אל לבו.

אמר רב אסי משל למלך שעשה לו סחורה על ידי סרסור והפסיד, על מי יש לו להתרעם לא על הסרסור, אתמהא, הוי ויתעצב אל לבו.

ד אמר רבי ברכיה בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את אדם הראשזן, ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו, אמר אם אני בורא אותו רשעים יוצאים ממנו, ואם לא אברא אותו היאך צדיקים יוצאים ממנו. מה עשה הקדוש ברוך הוא הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו ושתף בו מדת רחמים ובראו, הדא הוא דכתיב (תהלים א, ו): כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד, אבדה מכנגד פניו ושתף בו מדת רחמים ובראו. רבי חנינא לא אמר כן, אלא בשעה שבא לבראת את אדם הראשון, נמלך במלאכי השרת ואמר להן: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו אמרו לו, אדם זה מה טיבו, אמר להן צדיקים עומדים ממנו, הדא הוא דכתיב: כי יודע ה' דרך צדיקים, כי הודיע ה' דרך הצדיקים למלאכי השרת, ודרך רשעים תאבד, אבדה מהם, גלה להם שהצדיקים עומדים ממנו ולא גלה להם שהרשעים עומדים הימנו, שאלו גלה להם שהרשעים עומדים הימנו לא היתה מדת הדין נותנת שיברא.

ה אמר רבי סימון, בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כתים כתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הדא הוא דכתיב (תהלים פה, יא): חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. חסד אומר יברא, שהוא גומל חסדים. ואמת אומר אל יברא, שכלו שקרים. צדק אומר יברא, שהוא עושה צדקות. שלום אומר אל יברא, דכוליה קטטה. מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל אמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב (דניאל ח, יב): ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסיה שלך, תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים פה, יב): אמת מארץ תצמח. רבנן אמרי לה בשם רבי חנינא בר אידי ורבי פינחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמר, מאד, הוא אדם. הדא הוא דכתיב (בראשית א, לא): וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, והנה טוב אדם. רב הונא רבה של צפורין אמר עד שמלאכי השרת מדינין אלו עם אלו ומתעסקין אלו עם אלו בראו הקדוש ברוך הוא. אמר להן מה אתם מדינין כבר נעשה אדם.

ו רב הונא בשם רבי איבו אמר, בדעת בראו, שברא צרכי מזונותיו ואחר כך בראו. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולם (תהלים ח, ה): מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, הדא עקתא להון מבריא. אמר להון אם כן (שם שם, ח): צנה ואלפים כלם וגם בהמת שדי, למה נבראו. (שם שם, ט): צפור שמים ודגי הים, למה נבראו. משל למלך שהיה לו מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים, מה הנאה יש למלך שמלאו. אמרו לפניו רבונו של עולם (שם שם, י): ה' אדננו מה אדיר שמך בכל הארץ, עביד מה דהני לך.

ז רבי יהושע דסכנין בשם רבי שמואל אמר, בנפשותן של צדיקים נמלך, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א ד, כג): המה היוצרים וישבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו ישבו שם. המה היוצרים, על שם (בראשית ב, ז): וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה. יושבי נטעים, על שם (שם שם, ח): ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם. וגדרה, על שם (ירמיה ה, כב): אשר שמתי חול גבול לים. עם המלך במלאכתו ישבו, עם המלך מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ישבו נפשות של צדיקים, שבהן נמלך הקדוש ברוך הוא וברא את העולם.

ח רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר, בשעה שהיה משה כותב את התורה, היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק הזה, שנאמר, ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמר לפניו רבון העולמים מה אתה נותן פתחון פה למינים, אתמהא. אמר לו כתב, והרוצה לטעות יטעה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, האדם הזה שבראתי, לא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו, שאם יבוא הגדול לטל רשות מן הקטן ממנו והוא אומר מה אני צריך לטל רשות מן הקטן ממני, והן אומרים לו למד מבוראך, שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים, כיון שבא לבראת את האדם נמלך במלאכי השרת.

אמר רבי לוי לית הכא מלכו, אלא משל למלך שהיה מטיל בפתח פלטין שלו, וראה בלורין אחת מושלכת, אמר מה נעשה בה, מהן אומרים דימוסיות, ומהן אומרים פריבטאות, אמר המלך אינדרטין אני עושה אותה, מי מעכב.

ט שאלו המינים את רבי שמלאי, כמה אלהות בראו את העולם. אמר להם אני ואתם נשאל לימים הראשונים. הדא הוא דכתיב (דברים ד, לב): כי שאל נא לימים ראשנים למן היום אשר ברא אלהים אדם, אשר בראו אין כתיב כאן, אלא אשר ברא. חזרו ושאלו אותו, אמרו לו, מה הוא דין דכתיב: בראשית ברא אלהים, אמר להם בראו אלהים אין כתיב כאן, אלא ברא אלהים.

אמר רבי שמלאי בכל מקום שאתה מוצא פתחון פה למינים, אתה מוצא תשובה בצדה. חזרו ושאלו אותו, אמרו לו, מה הוא דין דכתיב: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. אמר להם קראון מה דבתריה, ויבראו אלהים את האדם בצלמיהם, לא נאמר, אלא ויברא אלהים את האדם בצלמו, וכיון שיצאו אמרו לו תלמידיו, רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה את משיב. אמר להם, לשעבר אדם נברא מן האדמה, חוה נבראת מן האדם, מכאן ואילך בצלמנו כדמותנו, לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה. חזרו ושאלו אותו, אמרו ליה, מה דין דכתיב (יהושע כב, כב): אל אלהים ה' וגו', אמר להם הם יודעים אין כתיב כאן, אלא (שם): הוא ידע. אמרו לו תלמידיו, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב. אמר להם, שלשתן שם אלהים הן. כאינש דאמר, בסילוגוס קיסר, אגוסטוס קיסר. חזרו ושאלו לו, אמרו לו מה הוא דין דכתיב (שב כד, יט): כי אלהים קדשים הוא, אמר להן, קדשים המה אין כתיב, אלא קדשים הוא.

י אמר רבי הושעיא, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש. משל למלך ואפרכוס שהיו בקרוכין, והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו, ולא היו יודעין איזהו, מה עשה המלך דחפו והוציאו חוץ לקרוכין, וידעו הכל שהוא אפרכוס. כך בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש. מה עשה הקדוש ברוך הוא, הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם. הדא הוא דכתיב (ישעיה ב, כב): חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא.

יא זכר ונקבה בראם (ה, ב), זה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך, זכר ונקוביו בראם. רבי יהושע בר נחמיה בשם רבי חנינא בר יצחק ורבנן בשם רבי אלעזר אמרי, ברא בו ארבע בריות מלמעלה, וארבע מלמטן, אוכל ושותה כבהמה, פרה ורבה כבהמה, ומטיל גללים כבהמה, ומת כבהמה. מלמעלה, עומד כמלאכי השרת, מדבר כמלאכי השרת, יש בו דעת כמלאכי השרת, ורואה כמלאכי השרת. ובהמה אינה רואה, אתמהא. אלא זה מצדד. רבי תפדאי בשם רבי אחא, העליונים נבראו בצלם וכדמות ואינן פרין ורבין, והתחתונים פרים ורבים, ולא נבראו בצלם ובדמות. אמר הקדוש ברוך הוא, הריני בורא אותו בצלם ובדמות מן העליונים, פרה ורבה מן התחתונים. רבי תפדאי בשם רכ אחא אמר, אמר הקדוש ברוך הוא, אם בורא אני אותו מן העליונים הוא חי ואינו מת, מן התחתונים הוא מת ואינו חי, אלא הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים, אם יחטא ימות, ואם לא יחטא יחיה.

יב ורדו בדגת הים (א, כח), אמר רבי חנינא, אם זכה רדו, ואם לאו ירדו.

אמר רבי יעקב דכפר חנין, את שהוא בצלמנו כדמותנו, ורדו. את שאינו בצלמנו כדמותנו, ירדו. רבי יעקב דמן בפר חנן אמר, יבוא צלמנו ודמותנו, וירדה לשאינו דומה לצלמנו כדמותנו. (שם): ויברך אתם אלהים, תמן תנינא בתולה נשאת ליום רביעי ואלמנה ליום חמישי, למה שכתוב בהן ברכה. והלוא אין כתיב ברכה אלא בחמישי ובששי. בר קפרא אמר רביעי אור לחמישי וחמישי אור לששי. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרה, וכבשה, וכבשה כתיב, האיש מצוה על פריה ודביה אבל לא האשה. רבי יוחנן בן ברוקה אומר, אחד האיש ואחד האשה על שניהם הוא אומר ויברך אתם אלהים וגו'. וכבשה, וכבשה כתיב, האיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק, שכל אשה שיוצאה לשוק סופה להכשל. מנא לן, מן דינה, שנאמר (בראשית לד, א): ותצא דינה, ולבסוף נכשלה, הדא הוא דכתיב (שם שם, ב): וירא אתה שכם וגו'. רבי ירמיה ורבי אבהו ורבי יצחק בר מריון בשם רבי חנינא, הלכה כרבי יוחנן.

יג אמר רבי אבהו נטל הקדוש ברוך הוא כוס של ברכה וברכן.

אמר רבי יהודה בן רבי סימון, מיכאל וגבריאל הם היו שושבינין של אדם הראשון.

אמר רבי שמלאי מצינו שהקדוש ברוך הוא מברך חתנים, ומקשט כלות, ומבקר חולים, וקובר מתים. מברך חתנים מנין, ויברך אתם אלהים, ומקשט כלות מנין (בראשית ב, כב): ויבן ה' אלהים את הצלע. מבקר חולים מנין, שנאמר (שם יח, א): וירא אליו ה' באלני ממרא. קובר מתים מנין, שנאמר (דברים לד, ו): ויקבר אתו בגי.

אמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן, אף מראה פנים לאבל, הדא הוא דכתיב (בראשית לה, ט): וירא אלהים אל יעקב עוד וגו'. מה ברכה ברכו, רבי יונתן אמר ברכת אבלים.


פרשה ט

א וירא אלהים את כל אשר עשה וגו' (א, לא), רבי לוי פתח (משלי כה, ב): כבד אלהים הסתר דבר וכבד מלכים חקר דבר. רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר, מתחלת הספר ועד כאן כבד אלהים הוא, הסתר דבר. מכאן ואילך כבד מלכים חקר דבר, כבוד דברי תורה שנמשלו במלכים, שנאמר (שם ת, טו): בי מלכים ימלכו, לחקר דבר.

ב דבר אחר, וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, רבי תנחומא פתח (קהלת ג, יא): את הכל עשה יפה בעתו, אמר רבי תנחומא בעונתו נברא העולם, לא היה העולם ראוי לבראת קדם לכן.

אמר רבי אבהו מכאן שהקדוש ברוך הוא היה בורא עולמות ומחריבן בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי.

אמר רבי פינחס טעמיה דרבי אבהו, וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, דין הניין לי, יתהון לא הניין לי.

ג דבר אחר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, רבי יוחנן אמר, מלך בשר ודם בונה פלטין מביט בעליונים ראיה אחת ובתחתונים ראיה אחת, אבל הקדוש ברוך הוא מביט בעליונים ובתחתונים ראיה אחת.

אמר רבי שמעון בן לקיש, הנה טוב מאד, זה העולם הזה. והנה טוב מאד, זה העולם הבא. העולם הזה והעולם הבא הביט בהן הקדוש ברוך הוא ראיה אחת. רבי שמעון בן לקיש בשם רבי אלעזר בן עזריה אמר (ירמיה לב, יז): אהה ה' אלהים הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכחך הגדול ובזרעך הנטויה לא יפלא ממך כל דבר, מאותה שעה לא יפלא ממך כל דבר. רבי חגי בשם רבי יצחק אמר (דברי הימים א כח, ט): ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד, קדם עד שלא נוצרה מחשבה בלבו של אדם כבר היא גלויה לפניך. רבי יודן בשם רבי יצחק, קדם עד שלא נוצר יצור כבר מחשבתו גלויה לפניך.

אמר רבי יודן לגרמיה (תהלים קלט, ד): כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כלה, קדם עד שלא יארש לשונו דבור, כבר הן ה' ידעת כלה.

ד רבי חמא בר חנינא ורבי יונתן. רבי חמא בר חנינא אמר, משל למלך שבנה פלטין, ראה אותה וערבה לו, אמר פלטין פלטין הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו. כך אמר הקדוש ברוך הוא לעולמו, עולמי עולמי, הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו. רבי יונתן אמר, למלך שהיה משיא את בתו ועשה לה חפה ובית וסידה וכירה וצירה, וראה אותה, וערבה לו. אמר לה בתי הלואי תהיה החפה הזאת מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו. כך אמר הקדוש ברוך הוא לעולמו, עולמי עולמי הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו.

ה בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב והנה טוב מאד, והנה טוב מות.

אמר רבי שמואל בר נחמן, רכוב הייתי על כתפו של זקני ועולה מעירו לכפר חנן דרך בית שאן, ושמעתי את רבי שמעון בן אלעזר יושב ודורש בשם רבי מאיר, הנה טוב מאד, הנה טוב מות. רבי חמא בר חנינא ורבי יונתן. רבי חמא בר חנינא אמר, ראוי היה אדם הראשון שלא לטעם טעם מיתה, ולמה נקנסה בו מיתה, אלא צפה הקדוש ברוך הוא שנבוכדנצר וחירם מלך צור עתידין לעשות עצמן אלהות, לפיכך נקנסה בו מיתה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כח, יג): בעדן גן אלהים היית, וכי בגן עדן היה חירם, אתמהא, אלא אמר לו, אתה הוא שגרמת לאותו שבעדן שימות. רבי חיא בר ברתיה דרבי ברכיה משום רבי ברכיה (שם שם, יד): את כרוב ממשח, אתה הוא שגרמת לאותו כרוב שימות. אמר לו רבי יונתן, אם כן יגזר מיתה על הרשעים ואל יגזר מיתה על הצדיקים, אלא שלא יהו הרשעים עושים תשובה של רמיות, ושא יהו הרשעים אומרים כלום הצדיקים חיים אלא שהן מסגלין מצוות ומעשים טובים, אף אנו נסגל מצוות ומעשים טובים, נמצאת עשיה שלא לשמה. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר, מפני מה נגזרה מיתה על הרשעים, אלא כל זמן שהרשעים חיים הם מכעיסים להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (מלאכי ב, יז): הוגעתם ה' בדבריכם, כיון שהן מתים, הן פוסקים מלהכעיס להקדוש ברוך הוא, שנאמר (איוב ג, יז): שם רשעים חדלו רגז, שם חדלו מלהכעיס להקדוש ברוך הוא. מפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים, אלא כל זמן שהצדיקים חיים הם נלחמים עם יצרן, כיון שהם מתים הם נחין, הדא הוא דכתיב (שם): ושם ינוחו יגיעי כח, דינו מה שיגענו. ורבי שמעון בן לקיש אמר לתן שכר לאלו בכפלים, ולהפרע מאלו בכפלים. לתן שכר לצדיקים שלא היו ראויים לטעם טעם מיתה וקבלו עליהם טעם מיתה, לפיכך (ישעיה סא, ז): לכן בארצם משנה יירשו, ולהפרע מן הרשעים, שלא היו צדיקים ראויים לטעם טעם מיתה, ובשבילן קבלו עליהם מיתה, לפיכך משנה שכרן יירשו.

ו אמר רבי שמעון בן אלעזר, הנה טוב מאד, והנה טובה שנה. וכי שנה טובה מאד, אתמהא. לא כן תנינן יין ושנה לרשעים נאה להם ונאה לעולם, אלא מתוך שאדם ישן קמעא הוא עומד ויגע בתורה הרבה.

ז רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר, הנה טוב מאד, זה יצר טוב. והנה טוב מאד, זה יצר רע. וכי יצר הרע טוב מאד, אתמהא. אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית, ולא נשא אשה, ולא הוליד, ולא נשא ונתן. וכן שלמה אומר (קהלת ד, ד): כי היא קנאת איש מרעהו.

ח אמר רב הונא הנה טוב מאד, זו מדת הטוב. והנה טוב מאד, זו מדת יסורין. וכי מדת יסורין טובה מאד, אתמהא. אלא שעל ידיה הבריות באים לחיי העולם הבא. וכן שלמה אומר (משלי ו, כג): ודרך חיים תוכחות מוסר, אמרת, צא וראה איזהו דרך מביאה את האדם לחיי העולם הבא, הוי אומר זו מדת יסורין.

ט אמר רבי זעירא, הנה טוב מאד, זו גן עדן. והנה טוב מאד, זו גיהנם. וכי גיהנם טוב מאד, אתמהא. משל למלך שהיה לו פרדס והכניס לתוכו פועלים, ובנה אוצר על פתחו, אמר כל מי שהוא מתכשר במלאכת הפרדס יכנס לאוצרו, וכל מי שאינו מתכשר במלאכת הפרדס אל יכנס לאוצרו. כך כל מי שהוא מסגל במצוות ומעשים טובים הרי גן. עדן, וכל מי שאינו מסגל במצוות ומעשים טובים הרי גיהנם.

י אמר רבי שמואל בר יצחק, הנה טוב מאד, זה מלאך חיים. והנה טוב מאד, זה מלאך המות. וכי מלאך המות טוב מאד, אתמהא. אלא למלך שעשה סעודה וזמן את האורחים והכניס לפניהם תמחוי מלא כל טוב, אמר כל מי שהוא אוכל ומברך את המלך יאכל ויערב לו, וכל מי שהוא אוכל ואינו מברך את המלך יותז ראשו בסיף. כך כל מי שהוא מסגל במצוות ומעשים טובים הרי מלאך חיים, וכל מי שאינו מסגל במצוות ומעשים טובים הרי מלאך המות.

יא אמר רבי שמעון בר אבא, הנה טוב מאד, זו מדת הטוב. והנה טוב מאד, זו מדת הפרענות. וכי מדת הפרענות טובה היא מאד, אלא שוקד על הפרענות היאך להביאה.

אמר רבי סימון בשם רבי שמעון בר אבא, כל המדות בטלו, מדה כנגד מדה לא בטלה. רב הונא בשם רבי יוסי אמר, מתחלת בריתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, לפיכך אמרו חכמים והנה טוב מאד, זו מדה טובה.

יב רבנן אמרי לה בשם רבי חנינא בר אידי ורבי פנחס ורבי חלקיה, הוא מאד, הוא אדם. הינון אותיות דדין הינון אותיות דדין, הדא הוא דכתיב (בראשית א, לא): וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, זה אדם.

יג אמר רבי שמעון בן לקיש, הנה טוב מאד, זו מלכות שמים, והנה טוב מאד, זו מלכות הרומיים. וכי מלכות הרומיים טוב מאד, אתמהא. אלא שהיא תובעת דיקיון של בריות, שנאמר (ישעיה מה, יב): אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי.

יד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי (א, לא), אמר רבי יודן זו שעה יתרה שמוסיפין מחול על קדש, ובה נגמרה מלאכת העולם, על כן כתיב הששי.

אמר רבי סימון בר מרתא, עד כאן מונין למנינו של עולם, מכן ואילך מונין למנין אחר.


פרשה י

א ויכלו השמים והארץ וכל צבאם (ב, א), כתיב (תהלים קיט, צו): לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, לכל יש סיקוסים, שמים וארץ יש להם סיקוסים, חוץ מדבר אחד שאין לו סיקוסים, ואי זו, זו התורה, שנאמר (איוב יא, ט): ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים.

דבר אחר, לכל תכלה ראיתי קץ, זו מלאכת שמים וארץ, שנאמר: ויכלו השמים והארץ.

ב רבי חמא פתח (משלי כה, ד): הנו סיגים מכסף וגו', אמר רבי אליעזר בשם רבי יעקב, משל לאמבטי שהיתה מלאה מים, והיו בה שני דיוסקוסים נאים, כל זמן שהיתה מלאה מים לא היתה מלאכת דיוסקוסים נראית, כיון שפסקה ונער המים שבתוכה, נראית מלאכת דיוסקוסים. כך, כל זמן שהיה העולם תהו ובהו, לא נראית מלאכת שמים וארץ, כיון שנעקר תהו ובהו מן העולם, נראית מלאכת שמים וארץ. (שם): ויצא לצרף כלי, נעשו כלים, הדא הוא דכתיב: ויכלו השמים והארץ וכל צבאם.

ג כיצד ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אמר רבי יוחנן נטל הקדוש ברוך הוא שתי פקעיות, אחת של אש ואחת של שלג, ופתכן זה בזה ומהן נברא העולם. רבי חנינא אמר, ארבע, לארבע רוחות השמים. רבי חמא בר חנינא אמר, שש, ארבע לארבע רוחות, ואחת מלמעלן ואחת מלמטן. אדריינוס שחיק עצמות שאליה לרבי יהושע בר חנניא, אמר ליה כיצד ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו. אמר ליה כההוא דאמר רבי חמא בר חנינא. אמר ליה אפשר כן, אתמהא. הכניסו לבית קטן, אמר ליה, פשט ידך למזרח ולמערב לצפון ולדרום. אמר ליה, כך היה מעשה לפני הקדוש ברוך הוא.

ד אמר רבי הושעיא, דרש רבי אפס באנטוכיא, אין לשון ויכלו אלא לשון מכה ולשון כליה. משל למלך שנכנס במדינה וקלסו אותו בני המדינה, וערב לו קלוסן, הרבה להן בדיצה, הרבה להן בהדיוכין. לאחר זמן הכעיסו אותו, ומעט להן בדיצה ומעט להן בהדיוכין. כך עד שלא חטא אדם הראשון היו המזלות מהלכין דרך קצרה ובמהירות, משחטא סבבן דרך ארכה ובמתינות. יש מזל שגומר הלוכו לי"ב חדש, כגון כוכב חמה. ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים יום, והיא לבנה. ויש מזל שגומר הלוכו לשתים עשרה שנה, והוא צדק. ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים שנה, והוא שבתי. חוץ מן כוכב נגה ומאדים, שאין גומרין הלוכן אלא לארבע מאות ושמונים שנה. (ובעי שאלה שנגה מהלכת י"ב מזלות לעשרה חדשים, כל מזל כ"ה יום, ומאדים חדש וחצי, בל מזל מהלך י"ב שנה ומחצה, והיאך אומר כן נגה ומאדים אין גומרין הלוכן אלא לארבע מאות ושמונים שנה, חזינא תמיהה לפיכך בעי שאלה). רבי פינחס בשם רבי חנן דצפורין תני, בנות שוח בשנה שניה של שמטה נוהג קדשת שביעית שלהן, לפי שעושות פרות לשלש שנים, ואותו היום עשו פרות בן יומן. אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מרפא אותה מכה, שנאמר (ישעיה ל, כו): ומחץ מכתו ירפא, מחץ מכתו של עולם, ירפא.

ה אמר רבי יהושע בן לוי נשתכללו שמים בחמה ולבנה ובמזלות, ונשתכללה הארץ באילנות ובדשאין וגן עדן. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, מכוללים היו המעשים, והיו מותחין והולכין. וכל צבאם, אמר רבי אלעזר שלשה צבאים הן, צבא לשמים ולארץ, וצבא לתלמידים, וצבא ליסורין. צבא לשמים וארץ, שנאמר: ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. צבא לתלמידים מנין, שנאמר (איוב יד, יד): כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי עד יקום חילופי. וצבא ליסורים מנין, שנאמר (שם ז, א): הלא צבא לאנוש עלי ארץ, וכל צביונו של אדם אינו אלא על הארץ, ומה הניה לו (שם): וכימי שכיר ימיו. נחמן בריה דרבי שמואל בר נחמן אמר, אם זכה צבא לו, ואם לאו צבא עליו. בנה בנין, עלה בידו, צבא לו, נפל ממנו ומת, צבא עליו. אכל פתו והניתו, צבא לו. עמדה בתוך גרונו וחנקתו, צבא עליו. הרבה צבאים מנה הקדוש ברוך הוא לאדם הזה לתבע דקיון שלו, הרבה דבים, הרבה אריות, הרבה נחשים, הרבה שרפים, הרבה עקרבים, ולא עוד אלא כימי שכיר ימיו.

ו בר סירא אמר, אלוה העלה סמים מן הארץ, בהם הרופא מרפא את המכה, ובהם הרוקח מרקח את המרקחת.

אמר רבי סימון אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו, ואומר לו גדל, הדא הוא דכתיב (שם לח, לג): הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ וגו', לשון שוטר (שם שם, לא): התקשר מעדנות כימה או משכות כסיל תפתח, רבי חנינא בר פפא ורבי סימון אמר, כימה מעדנת את הפרות, וכסיל מושך בין קשר לקשר. הדא הוא דכתיב (שם שם, לב): התציא מזרות בעתו ועיש על בניה תנחם, רבי תנחום בר חיא ורבי סימון אמרו, מזל הוא שהוא ממזר את הפרות.

ז רבנן אמרי אפלו דברים שאתה רואה אותן שהן יתירה בעולם, כגון זבובין ופרעושין ויתושין, אף הן בכלל בריתו של עולם הן, ובכל הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו, אפלו על ידי נחש, אפלו על ידי יתוש, אפלו על ידי צפרדע. רבי תנחומא אמר לה בשם רבי מנחמה, רבי ברכיה בשם רבי חלבו, רבי אחא הוה משתעי הדין עובדא: חד בר נש הוה קאים על כיף נהרא, חמא חד עורדען טענה חדא עקרב, ומגיזה יתיה נהרא, וכיון דעבדת שליחותיה אחזרתא לאתרה. רבי פינחס בשם רבי חנן דצפורין אמר, עובדא הוה בחד גבר דהוה קאים למחצד בהדא בקעת בי טרפא, חמא חד עשב ולקט יתיה ועבדיה כלילא לראשיה, אזלא חד חויא ומחא יתיה, וקטיל יתיה. אתא חד גבר וקם למסקר בההוא חויא, אמר תמה אני על מן דקטל הדין חוי. אמר ההוא גברא אנא קטלית יתיה. תלה אפוי וחמא לההוא עשבא עבידא כלילא לראשיה, אמר מן קושטא את קטלית יתיה, אמר ליה, אין. אמר ליה, יכיל את מרים הדין עשבא מן ראשך, אמר ליה אין, כיון דארים יתיה אמר ליה את יכול קריב הכא ומרים הדין חויא בהדין חוטרא, אמר ליה אין, כיון דקרב לההוא חויא מיד נשרו אבריו. רבי ינאי היה יושב ודורש בפתח עירו, ראה נחש מרתיע ובא, והוה מרדף ליה מן הדין סטרא, והוה חזר מן דין סטרא, ועוד הוה רדיף ליה מן הדין סטרא והוה חזר מן דין סטרא, אמר זה הולך לעשות שליחותו. מיד נפלה הברה בעיר פלוני בן פלוני נשכו נחש ומת. רבי אלעזר הוה יתיב מטיל בבית הכסא, אתא חד רומאי ותרכיה וקדים יתיה ויתיב ליה, אמר לית דין על מגן, מיד נפק חד חויא ומחא יתיה וקטל יתיה, וקרא עליו (ישעיה מג, ד): ואתן אדם תחתיך, ואתן אדום תחתיך. רבי יצחק בר אלעזר הוה קאים ומטיל על משוניתא דימא דקיסרין, ראה שם קולית אחת, והוה מצנע לה והות מתגלגלא, מצנע לה והות מתגלגלא, אמר זאת מוכנת לעשות שליחותה. עבר חד בלדר ונכשל בה ונפל ומת, אזל פשפשוניה ואשכחוניה טעין כתבין בישין על יהודאי דקסרין. טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים וחרבו שלופה בידו וגדר את שתי הפרוכות, ונטל שתי זונות ובעלן על גבי המזבח, ויצא חרבו מלאה דם. אית דאמרי מדם הקדשים, ואית דאמרי מדם שעיר של יום הכפורים. וחרף וגדף, ונטל כל כלי בית המקדש ועשאן כמין גורגותני אחת והתחיל מחרף ומגדף כלפי מעלה, ואמר, לא דמי ההוא דעביד קרבא עם מלכא במדברא ונצח ליה, לההוא דעביד קרבא עם מלכא בגו פלטין דידיה ונצח ליה. ירד לספינה, כיון שירד מחאיה נחשלא בימא. אמר דומה זה שאין כחו של אלוה של אמה זו אלא במים, דור אנוש לא פרע מהן אלא במים, דור המבול לא פרע מהן אלא במים, פרעה וכל חילו לא פרע מהן אלא במים. אף אני כשהייתי בתוך ביתו וברשותו לא היה יכול לעמד בי, ועכשיו לכאן קדמני. סבור הוא שיהרגני במים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, רשע, חייך מבריה שהיא פחותה מכל הבריות שבראתי מששת ימי בראשית, בה אני נפרע מאותו רשע. מיד רמז הקדוש ברוך הוא לשר של ים ועמד מזעפו. כיון שהגיע לרומי יצאו כל גדולי רומי לקראתו וקלסו אותו. כיון שעלה לרומי נכנס למרחץ, כיון שיצא הביאו פיילי פוטירין של יין לשתותו, ונכנס יתוש בתוך חוטמו, והיה נוקר את מחו והולך עד שנעשה גדול כמו גוזל של שתי ליטראות. והיה מצוה ואומר פצעו מחו של אותו האיש ודעו במה אלהיהם של יהודים נפרע מאותו האיש. מיד קראו לרופאים ופצעו מחו, והוציאו כגוזל של שתי ליטראות.

אמר רבי אלעזר בר רבי יוסי, אנא חמיתיה ברומי תרתין ליטרין מהכא וגוזלא מהכא, ותקל חד לקבל חד. ונטלו אותו ונתנו אותו בתוך קערה אחת, כל מה דהוה הדין שני, הוה הדין שני, פרח יתושה, פרחה נפשיה דטיטוס הרשע.

ח ויכל אלהים ביום השביעי וגו', אמר רבי חנינא משכני רבי ישמעאל בן רבי יוסי אצל פונדק אחד ואמר לי כאן התפלל אבא של שבת בערב שבת. רבי ירמיה ורבי אחא אמרי רבי יוחנן מקשי כאן התפלל אבא של שבת בערב שבת, אתמהא. ולא צריך מקשי, דהא חמריא הוו סלקין מן ערב לצפורין, והוו אמרין כבר שבת רבי חנינא בן דוסא בעירו. ואי בעית מקשיא על הדא קשיא, דאמר רבי חנינא משכני רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פנדק אחד, ואמר לי באן התפלל אבא של אחר שבת בשבת.

אמר רבי אבא אף על דא לא הוי צריך למקשי, דהא רבי הוה יתיב ודרש והוה אמר לאבא יודן אמוריה אכרוז קומי דצבורא, יצלון דחולא עד יומא קאים.

ט רבי שאליה לרבי ישמעאל ברבי יוסי, אמר ליה שמעת מאביך מהד ויכל אלהים ביום השביעי, אתמהא. אלא כזה שהוא מכה בקורנס על גבי הסדן, הגביהה מבעוד יום והורידה משתחשך.

אמר רבי שמעון בן יוחאי בשר ודם שאינו יודע לא עתיר ולא רגעיו ולא שעותיו, הוא מוסיף מחל על הקדש, אבל הקדוש ברוך הוא שהוא יודע רגעיו ועתיו ושעותיו, נכנס בו כחוט השערה. גניבא ורבנן, גניבא אמר משל למלך שעשה לו חפה, וציירה וכיירה, ומה היתה חסרה, כלה שתכנס לתוכה. כך מה היה העולם חסר, שבת. רבנן אמרי משל למלך שעשו לו טבעת, מה היתה חסרה, חותם. כך מה היה העולם חסר, שבת. וזה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך, ויכל אלהים ביום הששי וישבות ביום השביעי. תלמי המלך שאל את הזקנים ברומי, בכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא עולמו, אמרו לו לששה ימים. אמר להם ומאותה שעה גיהנם נסוקת לרשעים, אוי לעולם מדיניר. מלאכתו, לא כן אמר רבי ברכיה בשם רבי סימון, לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, ואת אומר מכל מלאכתו, אתמהה. אלא להפרע מן הרשעים שהן מאבדין את העולם שנברא כלו בעמל וביגיעה. ולתן שכר טוב לצדיקים שהן מקימין את העולם שנברא כלו בעמל וביגיעה. ומה נברא בו לאחר ששבת, שאנן, ונחת, שלוה, והשקט. רבי לוי בשם רבי יוסי בן רבי נהוראי, כל זמן שהיו ידי קוניהם ממשמשין בהם היו מותחים והולכין, כיון שנחו ידי קוניהם מהן, נתן להם נחה, (שמות כ, י): וינח לעולמו ביום השביעי, אמר רבי אבא בשר ודם בשעה שהוא עושה אסטאטיבה אינו נותן דונטיבה, ובשעה שהוא נותן דונטיבה, אינו עושה אסטאטיבה, אבל הקדוש ברוך הוא עשה אסטאטיבה ונתן דונטיבה, וישבת ויברך.


פרשה יא

א ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו, בתיב (משלי י, כב): ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. ברכת ה' היא תעשיר, זו השבת, שנאמר: ויברך אלהים את יום השביעי. ולא יוסיף עצב עמה, זה האבל, היך מה דאת אמר (שמואל ב יט, ג): נעצב המלך על בנו.

ב ויברך אלהים את יום השביעי וגו', רבי ישמעאל אומר ברכו במן וקדשו במן, ברכו במן, שכל ימות השבת היה יורד עמר, בערב שבת שני עמרים. וקדשו במן, שלא ירד בו כל עקר. רבי נתן אומר, ברכו במן, וקדשו בברכה. רבי יצחק אמר ברכו במן, וקדשו במקושש, וברכו בעטיפה. רב הונא אמר צריך להחליף. רבי חיא בשם רבי יוחנן אמר צריך לערב. אבין בר חסדאי אמר צריך לשלשל. רבי ירמיה ורבי זעירא הוון מהלכין כחדא, ואסתלקת גולתיה דרבי ירמיה ושלשלה רבי זעירא, הדא אמרה צריך לשלשל. רבי אלעזר אומר ברכו בנר, ובי היה המעשה, פעם אחת הדלקתי את הנר בלילי שבת ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דלוק ולא חסר כלום. ברכו באור פניו של אדם, קדשו באור פניו של אדם. לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת, כמו שהוא דומה בשבת. ברכו במאורות, רבי שמעון בר יהודה איש כפר עכו אומר משום רבי שמעון, אף על פי שנתקללו המאורות מערב שבת, אבל לא לקו עד מוצאי שבת, אתיא כרבנן ולא אתיא כדרבי אמי, דאמר רבי אמי אדם הראשון לא לן כבודו עמו, מה טעם (תהלים מט, יג): ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו. ורבנן אמרי, לן כבודו עמו, ומוצאי שבת נטל ממנו זיוו וטרדו מגן עדן, הדא הוא דכתיב (איוב יד, כ): משנה פניו ותשלחהו. כיון ששקעה חמה בלילי שבת, בקש הקדוש ברוך הוא לגנז את האורה, וחלק כבוד לשבת. הדא הוא דכתיב: ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו, ברכו באורה, כיון ששקעה החמה בלילי השבת התחילה האורה והיתה משמשת, התחילו הכל מקלסין, הדא הוא דכתיב (שם לז, ג): תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ, מפני מה ואורו על כנפות הארץ, אמר רבי יהודה בר רבי סימון, אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון, אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שהסתבל הקדוש ברוך הוא באנשי דור המבול ובאנשי דור הפלגה שמעשיהן מקלקלין, עמד וגנזה והתקינה לצדיקים לעתיד לבוא. ומנין שגנזה, שנאמר (שם לח, טו): וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר. ומנין שהתקינה לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר (משלי ד, יח): וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום. רבי לוי בשם רבי זעירא אמר, ל"ו שעות שמשה אותה האורה, שנים עשר של ערב שבת, ושנים עשר של לילי שבת, ושנים עשר של שבת. כיון ששקעה החמה במוצאי שבת התחיל החשך ממשמש ובא ונתירא אדם הראשון, שנאמר (תהלים קלט, יד): ואמר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני, אותו שכתוב בו (בראשית ג, טו): הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, בא להזדוג לי, מה עשה הקדוש ברוך הוא, זמן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצא מהן אור וברך עליה, הדא הוא דכתיב: ולילה אור בעדני. מה ברך עליה, בורא מאורי האש. אתיא כשמואל, דאמר שמואל מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת, מפני שהיא תחלת בריתה. רב הונא בשם רב ורבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר, אף מוצאי יום הכפורים מברכין עליו, מפני ששבת האור כל אותו היום.

ג ברכו ביציאה, רבי לוי בשם רבי יוסי ברבי חנינא אמר, כל יום שיש בו חסרון, כתיב בו ברכה ואינו חסר כלום. בחמישי נבראו עופות ודגים, ובני אדם שוחטין עופות ואוכלים, וצדים דגים ואוכלין, וכתיב בו ברכה ואינו חסר כלום. בששי נברא אדם ובהמה, ובני אדם שוחטין בהמה ואוכלין, ובני אדם מתים, וכתיב בו ברכה ואינו חסר כלום. בשביעי מאי אית לך למימר, רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר, מפני היציאה.

ד רבי אלעזר בשם רבי יוסי אמר, מפני איסטניסים ברכו במטעמים. רבנו עשה סעודה לאנטונינוס בשבת, הביא לפניו תבשילין של צונן אכל מהם וערב לו, עשה לו סעודה בחול הביא לפניו תבשילין רותחין, אמר לו אותן ערבו לי יותר מאלו. אמר לו תבל אחד הן חסרין. אמר לו וכי יש קילרין של מלך חסר כלום, אמר לו שבת הן חסרין, אית לך שבת. רבי ישמעאל ברבי יוסי שיליה לרבי, אמר לו בני בבל בזכות מה הן חיים, אמר לו בזכות התורה. ובני ארץ ישראל בזכות מה, אמר לו בזכות מעשרות. ואנשי חוצה לארץ בזכות מה, אמר לו בזכות שהן מכבדין את השבתות וימים טובים.

אמר רבי חיא בר אבא פעם אחת זמנני אדם אחד בלודקיא והביא לפנינו דיוסקוס אחד טעון בי"ו מוטות, ובו מכל מה שנברא בששת ימי בראשית, ותינוק אחד היה יושב באמצעיתו, והיה מכריז ואומר (תהלים כד, א): לה' הארץ ומלואה תבל וישבי בה, כל כך למה שלא תזוח דעתו של בעל הבית עליו. אמרתי לו בני מהיכן זכית לכל הכבוד הזה. אמר לי, טבח הייתי, וכל בהמה יפה שהייתי רואה כל ימות השבת הייתי מפרישה לשבת. ואמרתי לו לא על מגן זכית.

אמר רבי תנחומא, עובדא הוה ברומי בערובת צומא רבה, והוה תמן חד חיט ואזל דיזדבן ליה חד נון, אשתכח הוא וטליא דאיפרכוס קיימין עילויה, הוה הדין מסיק ליה בטימי והדין מסיק ליה בטימי, עד דמטיא לשנים עשר דינרין, ונסבא ההוא חיטא. בענתא דאריסטון אמר איפרכוס לטליה למה לא איתית לי נון. אמר ליה, מרי מה לכפר מינך, אזלית ולא הוה תמן אלא חד נון, ואשתכחית אנא וחד יהודאי קיימין עילויה, והוה הוא מסיק ליה בטימי ואנא מסיק ליה בטימי, עד דמטיא לשנים עשר דנרין, מה הות בעא דנייתא לך נון בתרי עשר דנרין, אתמהא. אמר ליה מאן הוא, אמר ליה בר נש פלן, שלח בתריה ואתא לגביה, אמר ליה מה חמית חיט יהודאי דאכלת נון בתרי עשר דנרין. אמר ליה מרי אית לן חד יום, בכל חובין דאנן עבדין כל יומי שתא, הוא מכפר עלינן. וכד הוא אתא לית אנן צריכין ליקורי יתיה. אמר כיון שהבאת ראיה לדבריך הרי אתה פטור. מה פרע לו הקדוש ברוך הוא, הלך וקרע אותה וזמן לו בתוכה מרגליות טובה, והיה מתפרנס הימנה כל ימיו.

ה טורנוסרופוס הרשע שאל את רבי עקיבא, אמר מה יום מיומים, אמר ליה ומה גבר מן גוברין. אמר מה אמרית לך, ומה אמרת לי. אמר ליה אמרת לי מה יום מיומים, מאי שנא יומא דשבתא מכל יומא, ואמרית לך ומן גבר מגוברין, מאי שנא טורנוסרופוס מכל גוברין. אמר ליה שרצה המלך לכבדני. אמר ליה אף זו שרצה הקדוש ברוך הוא לכבדה. אמר ליה מנאן את מודע לי, אמר ליה הרי נהר סמבטיון יוכיח, שמושך אבנים כל ימות השבת, ובשבת הוא נח. אמר ליה לנגדא את נגיד לי, אתמהא. אמר ליה והרי המעלה את המת בזכורו יוכיח, שהוא עולה כל ימות השבת ובשבת אינו עולה, וההוא גברא להוי בדק באבוהי. חד זמן צריך ובדק באבוהו, וסלק כל יומא דשבתא, ובשבתא לא סלק. בחד שבתא אסקיה, אמר ליה אבא מן דמיתת אתעבדית יהודי, אתמהא. מפני מה עלית כל ימות השבת, ושבת לא עלית. אמר ליה כל מי שאינו משמר את השבת אצלכם ברצונו, כאן הוא משמר אותו בעל כרחו. אמר ליה וכי עמל יש לכם שאתם עמלים כל ימות השבת, ובשבת אתם נוחין. אמר ליה כל ימות השבת אנו נדונין ובשבת אנו נוחין. חזר אצל רבי עקיבא, אמר לו אם כדבריך שהקדוש ברוך הוא מכבד את השבת, אל ישב בה רוחות, אל יוריד בה גשמים, אל יצמיח בה עשב. אמר ליה תפח רוחיה דההוא גברא, אמשל לך משל, לשנים שהיו דרין בחצר אחת, אם אין זה נותן ערוב וזה נותן ערוב, שמא מתרין לטלטל בחצר. אבל אם היה אחד דר בחצר, הרי הוא מתר בכל החצר כלה, אף כאן הקדוש ברוך הוא לפי שאין רשות אחרת עמו, וכל העולם כלו שלו, מתר בכל עולם כלו. ולא עוד אלא שהרי אוכלי המן מעידין עליו, שכל ימות השבת היה יורד ובשבת לא היה יורד.

ו פילוסופוס אחד שאל את רבי הושעיה, אמר לו אם חביבה היא המילה, מפני מה לא נתנה לאדם הראשון, אמר לו מפני מה אותו האיש מגלח פאת ראשו ומניח את פאת זקנו, אמר לו מפני שגדל עמו בשטות, אמר לו אם כן יסמא את עינו ויקטע את ידיו וישבר את רגליו, על ידי שגדלו עמו בשטות. אמר ליה ולאלין מליא אתינן, אתמהא. אמר לו להוציאך חלק אי אפשר אלא כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשיה, כגון החרדל צריך למתוק. התורמוסים צריך למתוק. החטין צריכין להטחן. אפלו אדם צריך תקון.

ז רבי יוחנן בשם רבי יוסי בר חלפתא אמר, אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת, ירש את העולם במדה, שנאמר (בראשית יג, יז): קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וגו'. אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר (שם לג, יח): ויחן את פני העיר, נכנס עם דמדומי חמה, וקבע תחומין מבעוד יום, ירש את העולם שלא במדה, שנאמר (שם כח, יד): והיה זרעך כעפר הארץ וגו'.

ח דבר אחר, למה ברכו, רבי ברכיה ורבי דוסתאי ורבי שמואל בר נחמן. רברכיה ורבי דוסתאי אומרים שאין לו בן זוג, חד בשבתא, תרי, תלתא, ארבעתא, חמשא, ערובתא, שבתא לית לה בן זוג. רבי שמואל בר נחמן אמר שאינו נדחה, יום טוב נדחה, יום הכפורים נדחה, שבת אינה נדחית. תני רבי שמעון בן יוחאי, אמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם לכלן יש בן זוג, ולי אין בן זוג. אמר לה הקדוש ברוך הוא כנסת ישראל היא בן זוגך. וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקדוש ברוך הוא זכרו הדבר שאמרתי לשבת, כנסת ישראל היא בן זוגך, הינו דבור (שמות כ, ח): זכור את יום השבת לקדשו.

ט רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר, שלשה בריות היה הקדוש ברוך הוא בורא בכל יום ויום, באחד ברא שמים וארץ ואורה. בשני, רקיע וגיהנם ומלאכים. בשלישי, אילנות ודשאין וגן עדן. ברביעי, חמה ולבנה ומזלות. בחמישי, עופות ודגים ולויתן. בששי, אדם וחוה ורמשים.

אמר רבי פנחס בששי ברא ששה, אדם, וחוה, ורמש, ובהמה, וחיה, ומריאים.

אמר רבי בניא אשר ברא אלהים ועשה אין כתיב כאן, אלא אשר ברא אלהים לעשות, כל מה שהיה הקדוש ברוך הוא עתיד לבראת בשביעי, הקדים וברא אותו בששי.

י רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר, אף על גב דאת אמר: כי בו שבת מכל מלאכתו, ממלאכת עולמו שבת, ולא שבת לא ממלאכת הרשעים ולא ממלאכת הצדיקים, אלא פועל עם אלו ועם אלו, מראה לאלו מעין דוגמא גטורין שלהן ולאלו מעין דוגמא גטורין שלהן. מנין שפרענותם של רשעים קרויה מלאכה, שנאמר (ירמיה נ, כה): פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא. ומנין ששכרן של צדיקים קרויה מלאכה, שנאמר (תהלים לא, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם.


פרשה יב

א אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (ב, ד), כתיב (איוב כו, יד): הן אלה קצות דרכו וגו', אמר רב הונא כל מה שאתה רואה קצות דרכיו של הקדוש ברוך הוא הן, הן אלה קצות דרכו ומה שמץ דבר נשמע בו ורעם גבורתו מי יתבונן, אמר רב הונא הרעם הזה בשעה שהוא יוצא כתיקונו אין כל בריה יכולה לעמד עליו, נתבונן אין כתיב כאן, אלא יתבונן, הפקחים יודעים רמוזו והגיונו.

אמר רב הונא אם על סדרו של רעם אין אתה יכול לעמד, על סדר של עולם על אחת כמה וכמה, אתמהא. ואם יאמר לך אדם יכול אני לעמד על סדרו של עולם, אמר לו אחרי מלך בשר ודם אי אתה יכול לעמד, אחרי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אתה יכול לעמד, אתמהא.

אמר רב נחמן משל לחרישת קנים, שלא היה יכול אדם להכנס בתוכה, שכל מי שהיה נכנס לתוכה היה תועה. מה עשה פקח אחד, כסח ונכנס, כסח ונכנס. נכנס דרך הכסוח ויצא דרך הכסוח. התחילו הכל מתכנסין ויוצאין דרך כסוח. רב נחמן אמר חורי, משל לפלטין גדולה שהיו לו פתחין הרבה, שכל מי שהיה נכנס לתוכה היה תועה. מה עשה פקח אחד, נטל פקעת של גמי וקשרה כנגד הפתח ונכנס דרך הפקעת ויצא דרך הפקעת, התחילו הכל נכנסין ויוצאין דרך הפקעת.

אמר רבי שמעון בן יוחאי משל למלך בשר ודם שבנה פלטין והבריות נכנסין לתוכה ואומרים אלו היה העמודים גבוהין היתה נאה. אלו היו הכתלים גבוהין היתה נאה. אלו היתה תקרה גבוהה היתה נאה. שמא יבוא אדם ויאמר אלו היו לי שלש עינים, אלו היו לי שלש רגלים היה יפה לי, אתמהא. את אשר כבר עשהו, לא נאמר כאן, אלא (קהלת ב, יב): את אשר כבר עשוהו, כביכול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ובית דינו נמנין על כל אבר ואבר משלך ומעמידך על מכונך, שנאמר (דברים לב, ו): ה לה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך, אמר רבי לוי בר חיתא, מלך בשר ודם בונה פלטין, ואם נתן ביבה על פתחה אינו נאה, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ברא האדם הזה ונתן ביבו על פתחו, והוא נאה, והוא שבחו.

אמר רבי יצחק בר מריון, כתיב (בראשית ב, ז): וייצר ה' אלהים את האדם, ומה תלמוד לומר אשר יצר, כביכול הקדוש ברוך הוא מתגאה בעולמו ואומר ראו בריה שבראתי וצורה שצרתי.

אמר רבי יצחק בר מריון, בתיב (בראשית ב, ד): אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בוראן משבחן, ומי מגנן. בוראן מקלסן, ומי נותן בהם דפי. אלא נאין הן ומשבחין הם, שנאמר: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.

ב רבי פנחס בשם רבי לוי אמר בהבראם בה"א בראם. (ישעיה סו, ב): ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, אמר רבי יהודה בשם רבי סימון לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, שנאמר: ואת כל אלה ידי עשתה, רבי יודן אמר בזכות התורה, שנאמר (ויקרא כו, מו): אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה. רבי יהושע בר נחמיה אומר בזכות השבטים, שנאמר (שמות א, א): ואלה שמות, וכתיב: ויהיו כל אלה נאם ה'.

ג אלה תולדות השמים וגו', אמר רבי אבהו כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, כאן שנאמר אלה פסל את הראשונים, מה פסל תהו ובהו וחשך.

ד רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר (בראשית ב, א): ויכלו השמים והארץ בזמנן, וכל צבאם בזמנן. אמר ליה רבי נחמיה והא כתיב: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, מלמד שבו ביום נבראו, בו ביום הוציאו תולדות. אמר לו, והכתיב: ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, יום שני, יום שלישי, יום רביעי, יום חמישי, יום ששי. אמר לו רבי נחמיה כמלקטי תאנים הן, כל אחד ואחד הופיע בזמנו. רבי ברכיה על הדא דרבי נחמיה אמר (שם א, יב): ותוצא הארץ, דבר שהיה פקוד בידיה.

ה דרש רבי נחמיה איש כפר סיחון (שמות כ, יא): כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו', שלשה דברים הללו הן הן עקר בריתו של עולם, ושהו שלשה ימים והוציאו שלש תולדות. הארץ בראשון כבית הלל, ושהתה שלשה ימים, ראשון ושני ושלישי והוציאה שלש תולדות, אילנות ודשאים וגן עדן. רקיע בשני, ושהה שלשה ימים, שני ושלישי ורביעי, והוציא שלש תולדות, חמה ולבנה ומזלות. ומים בשלישי, ושהו שלשה ימים שלישי רביעי חמישי והוציאו שלש תולדות, עופות ודגים ולויתן. רבי עזריה לא אמר כן אלא ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, שני דברים הן הן עקר בריתו של עולם, ושהו שלשה ימים ונגמרה מלאכתן ברביעי, שמים בראשון כבית שמאי, ושהו שלשה ימים ראשון ושני ושלישי, ונגמרה מלאכתן ברביעי, ומהו גמר מלאכתן, מאורות. הארץ בשלישי (בראשית א, יב): ותוצא הארץ, עקר בריתה, ושהתה שלשה ימים, שלישי רביעי וחמישי, ונגמרה מלאכתה בששי, ומהו גמר מלאכתה, אדם, שנאמר (ישעיה מה, יב): אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי.

ו תולדות אמר רבי שמואל בר נחמן כל תולדות שנאמרו בתורה חסרין בר מן תרין (רות ד, יח): ואלה תולדות פרץ וגו' והדין. ומפני מה אינון חסרין, רבי יודן בשם רבי אבין אמר כנגד ששה דברים שנטלו מאדם הראשון, ואלו הן: זיוו, חייו, וקומתו, ופרי הארץ, ופרות האילן, ומאורות. זיוו מנין, שנאמר (איוב יד, כ): משנה פניו ותשלחהו. חייו מנין (בראשית ג, יט): כי עפר אתה. קומתו מנין, שנאמר (שם שם, ח): ויתחבא האדם ואשתו.

אמר רבי אבהו באותה השעה גזעה קומתו של אדם הראשון ונעשית של מאה אמה. פרי האילן ופרי הארץ מנין, שנאמר (שם שב, יז): ארורה האדמה בעבורך. מאורות, רבי שמעון בן רבי יהודה איש כפר עכו אמר משם רבי מאיר, אף על פי שנתקללו המאורות מערב שבת, לא לקו עד מוצאי שבת. אתיא כרבנן ולא אתיא כרבי יוסי, דאמר רבי יוסי אדם הראשון לא לן כבודו עמו, מאי טעמיה (תהלים מט, יג): אדם ביקר בל ילין וגו'. ורבנן אמרי במוצאי שבת נטל זיוו ממנו וטרדו מגן עדן, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, כד): ויגרש את האדם, וכתיב (איוב יד, כ): משנה פניו ותשלחהו, אמר רבי יהודה בר סימון, אותה האורה שנברא בה העולם, אדם הראשון עמד והביט בה מסוף העולם ועד סופו, כיון שראה הקדוש ברוך הוא מעשה דור אנוש ומעשה דור המבול ומעשה דור הפלגה שהן מקולקלים, עמד וגנזו מהם, שנאמר (איוב לח, טו): וימנע מרשעים אורם. ולמה גנזו, אלא גנזו לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר (בראשית א, ד): וירא אלהים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיקים, שנאמר (ישעיה ג, י): אמרו צדיק כי טוב. ומנין שגנזו לצדיקים, שנאמר (משלי ד, יח): וארח צדיקים כאור נגה. וכיון שראה אור שהוא גנוז לצדיקים שמח, שנאמר (שם יג, ט): ואור צדיקים ישמח. רבי לוי בשם רבי גזירא אמר, שלשים ושש שעות שמשה אותה האורה, שתים עשרה של ערב שבת, ושתים עשרה של ליל שבת, ושתים עשרה של שבת. כיון שחטא אדם הראשון בקש לגנזה, חלק כבוד לשבת, שנאמר (בראשית ב, ג): ויברך אלהים את יום השביעי, ובמה ברכו, באור, כיון ששקעה החמה בלילי שבת שמשה האורה, התחילו הכל מקלסין להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (איוב לז, ג): תחת כל השמים ישרהו, מפני מה, (שם): ואורו על כנפות הארץ. האירה אותה האורה כל היום וכל הלילה. כיון ששקעה חמה במוצאי שבת התחיל החשך ממשמשת ובא, באותה שעה נתירא אדם הראשון, אמר שמא אותו שכתוב בו (בראשית ג, טו): הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, בא להזדווג לי, (תהלים קלט, יא): ואמר אך חשך ישופני, אתמהא. מה עשה לו הקדוש ברוך הוא זמן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצאת האור וברך עליה, הדא הוא דכתיב (שם): ולילה אור בעדני, אתיא כההיא דתני דבי רבי ישמעאל מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת בורא מאורי האש, מפני שהוא תחלת בריתו, רב הונא בשם רבי איבו בשם רבי יוחנן אמר, אף במוצאי יום הכפורים מברכין עליו, מפני ששבת באותו היום. רבי ברכיה בשם רבי שמואל אמר, אף על פי שנבראו הדברים על מליאתן, כיון שחטא אדם הראשון נתקלקלו, ועוד אינן חוזרין לתקונן עד שיבא בן פרץ, שנאמר (רות ד, יח): ואלה תולדות פרץ, מלא, בשביל ששה דברים שיחזרו, ואלו הן: זיוו, חייו, קומתו, פרות הארץ, ופרות האילן, ומאורות. זיוו מנין, שנאמר (שופטים ה, לא): ואהביו כצאת השמש בגברתו. חייו מנין, שנאמר (ישעיה סה, כב): כי כימי העץ ימי עמי וגו', תני רבי שמעון בן יוחאי אומר אין עץ אלא תורה, היך מה דאת אמר (משלי ג, יח): עץ חיים היא למחזיקים בה. קומתו מנין, שנאמר (ויקרא כו, יג): ואולך אתכם קוממיות. תני רבי חיא בקומה זקופה ולא יראים מכל בריה. רבי יודן אומר מאה אמה כאדם הראשון. רבי שמעון אמר מאתים אמה. רבי אלעזר בר רבי שמעון אמר שלש מאות, קוממאה, מיות מאתים. רבי אבהו אמר תשע מאות אמה. רבי ברכיה בשם רבי דוסא אמר טעמיה דרבי אבהו מהכא: כי כימי העץ ימי עמי, בשקמה הזו שהיא עושה בארץ שש מאות שנה, והולד יוצא ממעי אמו באמה גדומה, צא וחשב אמה ומחצה בכל שנה, הרי תשע מאות אמה. פרות הארץ ופרות האילן מנין, שנאמר (זכריה ח, יב): כי זרע השלום הגפן תתן פריה וגו'. מאורות מנין, שנאמר (ישעיה ל, כו): והיה אור הלבנה כאור החמה וגו'.

ז לכל יש תולדות, שמים וארץ יש להם תולדות, שנאמר (בראשית ב, ד): אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. הרים יש להם תולדות, שנאמר (תהלים צ, ב): בטרם הרים ילדו וגו'. מטר יש לו תולדות, שנאמר (איוב לח, כח): היש למטר אב. טל יש לו תולדות, שנאמר (שם): או מי הוליד אגלי טל. רבי שמעון בן לקיש אמר אלו מרגליות של טל. תני כל מי שיש לו תולדות, מת ובלה, ונברא ואינו בורא. וכל מי שאין לו תולדות, אינו לא מת ולא בלה, ובורא ואינו נברא. רבי עזריה בשם רבי אמר כלפי מעלה הדבר אמר.

ח כל מה שאתה רואה תולדות שמים וארץ הן, שנאמר (בראשית א, א): ברא אלהים את השמים ואת הארץ, בשני ברא מן העליונים, שנאמר (שם שם, ו): ויאמר אלהים יהי רקיע. בשלישי ברא מן התחתונים, (שם שם, יא): ויאמר אלהים תדשא הארץ. ברביעי ברא מן העליונים, (שם שם, יד): ויאמר אלהים יהי מארת. בחמישי ברא מן התחתונים, (שם שם, כ): ויאמר אלהים ישרצו המים. בששי בא לבראת את אדם אמר אם אני בורא אותו מן העליונים עכשיו העליונים רבים על התחתונים בריה אחת ואין שלום בעולם, ואם אני בורא אותו מן התחתונים עכשיו התחתונים רבים על העליונים בריה אחת ואין שלום בעולם, אלא הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים בשביל שלום, הדא הוא דכתיב (שם ב, ז): וייצר ה' אלהים את האדם וגו'. עפר מן האדמה, מן התחתונים, (שם): ויפח באפיו נשמת חיים, מן העליונים. דאמר רבי שמעון בן לקיש (איוב כה, ב): המשל ופחד עמו עשה שלום במרומיו. המשל, זה גבריאל. ופחד, זה מיכאל.

ט אמר רבי יהושע בן קרחה, בהבראם באברהם, בזכותו של אברהם. רבי עזריה אמר על הדא דרבי יהושע בן קרחה (נחמיה ט, ו): אתה הוא ה' לבדך אתה עשית וגו' וכל אשר בהם, בל האונקים הזה בשביל מה, בשביל (שם שם, ז): אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם.

אמר רבי יודן בהרים הגבוהים היעלים, אין כתיב כאן, אלא (תהלים קד, יח): הרים הגבהים ליעלים, הרים הגבוהים למה נבראו בשביל היעלים, מה יעלה זו תשייה היא מתיירא מן החיה, ובשעה שהיא מבקשת לשתות הקדוש ברוך הוא מכניס בה רוח של תזזית והיא מקרקשת בקרניה והיא שומעת קולה ובורחת. (שם): סלעים מחסה לשפנים, הדין טפזא מיגין תחות שקפה, מן העוף בשעה שהוא פורח שלא יאכלנו, ומה בשביל דבר טמא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, בשביל זכותו של אברהם על אחת כמה וכמה, אתמהא.

י בהבראם, רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר בהבראם, בה"א בראם, ומה ה"א זה כל האותיות תופסין את הלשון וזה אינו תופס את הלשון, כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא (תהלים לג, ו): בדבר ה' וכבר שמים נעשו. רבי יודא נשיאה שאליה לרבי שמואל בר נחמן, אמר מפני ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה, מאי דכתיב (שם סח, ה): סלו לרכב בערבות ביה שמו וגו', אמר ליה אין כל מקום ומקום שאין לו איש ממנה על בית שלו, אנדיקוס במדינה ממנה על בית שלו, אגוסטוס במדינה ממנה על בית שלו, כך מי ממנה על בית של עולם, הקדוש ברוך הוא ביה שמו, על בית של עולמו, אמר ליה אוי דמובדין ולא משתכחין, שאלית לרבי אלעזר ולא אמר כן, אלא (ישעיה כו, ד): כי ביה ה' צור עולמים, בשתי אותיות ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אין אנו יודעין אם העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא ביו"ד, או אם העולם הזה נברא ביו"ד והעולם הבא בה"א, וממה דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן בהבראם בה"א בראם, הוי העולם הזה נברא בה"א, ומה ה"א זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלמטה, רמז שכל המתים יורדים לשאול. והעקץ שלו מלמעלה, רמז שעתידים לעלות. והחלון הזה שמן הצד, רמז לבעלי תשובה. והעולם הבא נברא ביו"ד, מה יו"ד זה קומתו כפופה, כך הן הרשעים קומתן כפופה ופניהם מקדירות לעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב (שם ב, יז): ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. ואומר (שם שם, יח): והאלילים כליל יחלף, בהבראם רבי ברכיה בשם רבי יהודה בר סימון אמר, בלא עמל ובלא יגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא בדבר ה' וכבר שמים נעשו, משל למלך שנזף בעבדו ועמד לו תמה, כך (איוב כו, יא): עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו.

יא רבי אליעזר ורבי יהושע. רבי אליעזר אומר כל מה שיש בשמים ברייתו מן השמים, כל מה שיש בארץ ברייתו מן הארץ, ומייתי ליה מן הכא (תהלים קמח, א): הללו את ה' מן השמים וגו' (שם שם, ז): הללו את ה' מן הארץ וגו'. רבי יהושע אומר כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן השמים, ומייתי לה מהכא (איוב לז, ו): כי לשלג יאמר הוא ארץ, מה שלג אף על פי שהוייתו בארץ אין ברייתו אלא בשמים, כך כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן השמים. רב הונא בשם רבי יוסף אמר כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתן אלא מן הארץ, הדא הוא דכתיב (ישעיה נה, י): כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו', מה הגשם אף על פי שירידתו מן השמים אין ברייתו אלא מן הארץ, כך כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן הארץ. רבי יודן מייתי ליה מהכא (קהלת ג, כ): הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר. רב נחמן אמר אפלו גלגל חמה, שנאמר (איוב ט, ז): האמר לחרס ולא יזרח.

יב רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר מלך בשר ודם בונה פלטין, משהוא בונה את התחתונים אחר כך הוא בונה את העליונים, אבל הקדוש ברוך הוא ברא את העליונים ואת התחתונים בריה אחת. רבי שמעון בן לקיש אומר מלך בשר ודם עושה ספינה, בתחלה הוא מביא קורות ואחר כך הוא מביא ארזים ואחר כך הוא מביא הוגנים ואחר כך הוא מעמיד עליה נוטים, אבל הקדוש ברוך הוא ברא הן ומנהיגיהם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מב, ה): כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטיהם, ונוטיהם כתיב.

יג רבי יצחק ורבי שמעון בן לקיש. רבי יצחק אמר מלך בשר ודם בונה אהל ומותח אהל אננקי, על ידי שהות הוא רפי קמעא, ברם הכא (איוב לז, יח): תרקיע עמו לשחקים, ואם תאמר שהן רפים, תלמוד לומר (שם): חזקים כראי מוצק. רבי שמעון בן לקיש אמר, בשר ודם מוצק כלים אננקי, על ידי שהות היא מעלה חלודה, ברם הכא חזקים כראי מוצק, נראים כמין תרקיא. רבי עזריה אמר על הדא דרבי שמעון בן לקיש כי בו שבת מכל מלאכתו, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אלא יום יוצא יום נכנס, שבת יוצאה שבת נכנסת, חדש יוצא חדש נכנס, שנה יוצא שנה נכנס.

יד ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, בית שמאי ובית הלל. בית שמאי אומרים מחשבה בלילה ומעשה ביום. ובית הלל אומרים מחשבה ומעשה ביום.

אמר רבי שמעון בן יוחאי, תמה אני איך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הלל על בריית שמים וארץ, אלא מחשבה בין ביום בין בלילה, ומעשה עם דמדומי חמה.

טו ה' אלהים, למלך שהיו לו כוסות ריקים, אמר המלך אם אני נותן לתוכן חמין, הם מתבקעין. צונן, הם מקריסין, ומה עשה המלך ערב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו. כך אמר הקדוש ברוך הוא אם בורא אני את העולם במדת הרחמים, הוי חטייה סגיאין. במדת הדין, האיך העולם יכול לעמד. אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים, והלואי יעמד.

טז ארץ ושמים, משל ללגיון שהמליך את המלך תחלה, אמר המלך הואיל ולגיון זה המליכני תחלה, הרי אני נותן לו פרוקופי שלא תזוז ממנו לעולם. כך אמר הקדוש ברוך הוא הואיל והארץ היא עשתה צביוני תחלה, הרי אני נותן לה פרוקופי שלא תזוז ממנה לעולם, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, ה): יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד.


פרשה יג

א וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ (ב, ה), הכא את אמר ומל שיח השדה, ולהלן את אמר (שם, ט): ויצמח ה' אלהים מן האדמה, אמר רבי חנינא להלן לגן עדן, וכאן לישובו של עולם. תני רבי חייא אלו ואלו לא צמחו עד שירדו עליהם גשמים.

ב וכל שיח השדה, כל האילנות כאלו משיחין אלו עם אלו. כל האילנות כאלו משיחין עם הבריות. כל האילנות להנאתן של בריות נבראו. מעשה באחד שבצר את כרמו ולן בתוכו ובאת הרוח ופגעתו. כל שיחתן של בריות אינה אלא על הארץ, עבדת ארעא, לא עבדת. וכל תפלתן של בריות אינה אלא על הארץ, מרי תעבד ארעא, מרי תצליח ארעא. כל תפלתן של ישראל אינו אלא על בית המקדש, מרי יתבני בית מקדשא, מרי מתי יתבני בית מקדשא.

ג כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ (ב, ה), מזכיר שם מלא על עולם מלא.

אמר רבי חלפאי בשם שהוא מזכיר שם מלא על עולם מלא כך הוא מזכיר שם מלא בירידת גשמים.

אמר רבי שמעון בן יוחאי, שלשה דברים שקולין זה כזה, ואלו הן: ארץ, ואדם, ומטר.

אמר רבי לוי בר חיא ושלשתן משלש אותיות, ללמדך שאם אין ארץ אין מטר, ואם אין מטר אין ארץ, ואם אין שניהם אין אדם.

ד אמר רבי הושעיא קשה היא גבורו גשמים שהיא שקולה כנגד כל מעשה בראשית, מה טעם (איוב ה, ט): עשה גדלות ואין חקר וגו', במה (שם שם, י): הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות, רבי אחא מיתי לה מהכא (ירמיה י, יב): עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו, מה כתיב בתריה (שם שם, יג): לקול תתו המון מים בשמים, ואין קול אלא גשמים, שנאמר (תהלים מב, ח): תהום אל תהום קורא לקול צנוריך.

ה אמר רבי יצחק שהיא מרצה כקרבנות, שנאמר (תהלים פה, ב): רצית ה' ארצך, ולהלן הוא אומר (ישעיה נו, ז): יעלו לרצון על מזבחי. רבי סימון אמר אף מכנסת הגליות, שנאמר (תהלים פה, ב): שבת שבית יעקב. רבי יוחנן בר מריה אומר, שהיא אוספת את העברה, שנאמר (שם שם, ד): אספת כל עברתך. רבי תנחום בר חנילאי אמר, אף מכפרת על החטאים, שנאמר (שם שם, ג): נשאת עון עמך.

ו רבי חיא בר אבא אמר, ושקולה כנגד תחית המתים. רבי אבא ורבי חיא בשם רבי אבא אמרו, אף חכמים קבעו אותה בתחית המתים, בזו יד ובזו יד, בזו פתיחה ובזו פתיחה. בזו יד, שנאמר (יחזקאל לז, א): היתה עלי יד וגו'. ובזו יד (תהלים קמה, טז): פותח את ידך. בזו פתיחה (דברים כח, יב): יפתח ה' לך, ובזו פתיחה (יחזקאל לז, יב): הנה אני פתח את קברותיכם וגו'. רבי יודן בשם רבי אלעזר בר אבינא אמר, בזו שירה ובזו שירה. בזו שירה (ישעיה מב, יא): ירנו ישבי סלע, ובזו שירה (תהלים סה, יד): יתרועעו אף ישירו. רבי חיא בר אבא אמר, וגדולה מתחית המתים, שתחית המתים לאדם, וזהו לאדם ולבהמה. תחית המתים לישראל, וזו לישראל ולעובדי כוכבים. עובד כוכבים אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו אתם יש לכם מועדות, ואנו יש לנו מועדות, בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים, ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחים, ואימתי אנו ואתם שמחים, בירידת גשמים, מה טעם (שם): לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו, מה כתוב אחריו (שם סו, א): הריעו לא: כהנים לוים וישראלים אין כתיב, אלא הריעו ל' כל הארץ.

אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שהמטר יורד בהמה מבקשת תפקידה, מה טעם לבשו כרים הצאן, לבשו דכריא ענא, לשון נקי.

ז ואדם אין לעבד את האדמה (ב, ה), ואדם אין להעביד את הבריות להקדוש ברוך הוא, כאליהו וכחוני המעגל. ואדם אין לעבד את האדמה, לא נברא אדם אלא לעמל, אם זכה, הוא עמל בתורה, ואם לא זכה, הוא עמל בארץ. אשריו לאדם שהוא עמל בתורה.

ח כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין וגו' (ב, ה), אלמלא אדם אין ברית כרותה לארץ להמטיר עליה, שנאמר (איוב לח, כו): להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו.

ט כל הנחלים הלכים אל הים וגו' (קהלת א, ז), מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו מפרישין לים הגדול, ונכנסה ספינתן לים למקום שאין המים מהלכין, אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע לא באנו לכאן אלא לנסיון, מלאו משם חבית מלא מים, כיון שעלו לרומי אמר להם אדרינוס שחיק עצמות, מי אוקינוס מה הנון, אמרו לו מים בולעין מים. אמר להן הבו לי מנהון, יהבון ליה מלוא לקיניאתה, והוו יהבין בגוה מים והיא בלעה להון. על דעתיה דרבי אליעזר משם הם שואבים. על דעתיה דרבי יהושע (שם): לשם הם שבים ללכת. כיצד היתה הארץ שותה, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אומר כהדין נילוס, דמשקה והדר משקה. ורבי נחמיה אמר כמין תוכיה דהדין קבריא דמרבה וקבר. ורבנן אמרי במין תווי, נהר בבבל ושמו תווי, ולמה קורין אותו תווי, שהוא חוזר ומשקה אחת לארבעים שנה. וכך היתה הארץ שותה מתחלה, דכתיב (בראשית ב, ו): ואד יעלה מן הארץ, וחזר בו הקדוש ברוך הוא שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלן. רבי חנן דצפורי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר, מפני ארבעה דברים חזר בו הקדוש ברוך הוא, שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלן, מפני בעלי זרוע, ובשביל להדיח טללים הרעים, ושיהא הגבוה שותה כנמוך, ועוד שיהיו הכל תולין עיניהם כלפי מעלה, הדא הוא דכתיב (איוב ה, יא): לשום שפלים למרום.

י ומהיכן הארץ שותה, רבי אליעזר אומר ממימי אוקינוס, דכתיב (בראשית ב, ו): ואד יעלה מן הארץ, אמר לו רבי יהושע וכי מימי אוקינוס לא מים מלוחים הן. אמר לו מתמתקים הן בעבים, דכתיב (שם לו, כח): אשר יזלו שחקים, היכן הם נוזלין בשחקים. רבי יהושע אומר מן העליונים, שנאמר (דברים יא, יא): למטר השמים תשתה מים, והעננים מתגברין מן הארץ ועד הרקיע, ומקבלין אותן כמפי הנוד, דכתיב (איוב לו, כז): יזקו מטר לאדו, וחושרים אותן כמין כברה, ואין טפה נוגעת בחברתה, דכתיב (שמואל ב כב, יב): חשרת מים עבי שחקים, למה הוא קורא אותן שחקים, רבי שמעון בן לקיש אמר שהן שוחקים את המים. רבי אבא בר כהנא אמר כהדין מסוסא. רבי שמואל בר נחמן אמר, כדקין הללו של בהמה.

יא רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר אין עננים אלא מלמעלה, שנאמר (דניאל ז, יג): וארו עם ענני שמיא. רבי שמעון בן לקיש אמר, אין עננים אלא מלמטה, שנאמר (תהלים קלה, ז): מעלה נשאים מקצה הארץ. על דעתיה דרבי יוחנן, לאחד שכבד את חברו חבית של יין וקנקנה. רבי שמעון אומר לאחד שאמר לחברו הלוני סאה של חטים, אמר לו הבא קפתך ובוא מדד, כך הקדוש ברוך הוא אומר לארץ אייתי ענניך וקבל מטר.

יב חמשה שמות נקראו לו: עב, אד, ענן, ונשיאים, חזיז. עב, שהוא מעבב את פני הרקיע. אד, שהוא שובר אידן של בעלי שערים. ענן, שהוא עושה הבריות ענוים אלו לאלו. נשיאים, שהוא עושה את הבריות נשיאים אלו על אלו. חזיז, שהוא עושה חזיונות ברקיע, ומשרה רוח הקדש על הבריות, כמה דאת אמר (ישעיה א, א): חזון ישעיהו בן אמוץ.

אמר רבי שמעון בן גמליאל, ארבעה שמות נקראו לארץ, כנגד ארבעה תקופותיה: ארץ, תבל, אדמה, ארקא. ארץ, כנגד תקופת ניסן, שהיא מריצה את פרותיה. תבל, כנגד תקופת תמוז, שהיא מתבלת את פרותיה. אדמה, כנגד תקופת תשרי, שהארץ עשויה בולין בולין של אדמה. ארקא, כנגד תקופת טבת, שהיא מורקת את פרותיה.

יג כמה גשמים יורדין ויהיה בה כדי רביעה, כמלוא כלי מחרשה של שלשה טפחים, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, בקשה, טפח. ובינונית, טפחיים. ובשבעה, שלשה טפחים.

אמר רבי שמעון בן אלעזר, אין לך טפח יורד מלמעלה, שאין הארץ עולה כנגדו טפחים. מה טעם (תהלים מב, ח): תהום אל תהום קורא לקול צנוריך וגו'.

אמר רבי לוי המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות, והן אומרים אלו לאלו קבלו אותנו, אתם בריותיו של הקדוש ברוך הוא ואנו שלוחיו, מיד הם מקבלים אותן, הדא הוא דכתיב (ישעיה מה, ח): תפתח ארץ, כנקבה זו שהיא פותחת לזכר. (שם): ויפרו ישע, שהן פרין ורבין. (שם): וצדקה תצמיח יחד, ירידת גשמים. (שם): אני ה' בראתיו, לכך בראתיו לתקונו של עולם ולישובו.

יד אמר רבי ברכיה עלה שבר מן הארץ, מיד (בראשית ב, ו): והשקה את כל פני האדמה, היא דעתיה דרבי ברכיה, דאמר רבי ברכיה (דברים לב, ב): יערף כמטר לקחי וגו', שברו בריות את ערפן, מיד מטר יורד.

טו כמה גשמים יורדין ויהא אדם צריך לברך, רבי יוסי בשם רבי יהודה ורבי יונה בשם רבי שמואל אמרין, מתחלה כדי רביעה, ובסוף אפלו כל שהן. רבי חיא בשם רבי יוחנן אמר, בתחלה כדי רביעה, ולבסוף עד שידחו פני הקרמיד. רבי ינאי בן רבי ישמעאל בשם רבי שמעון בן לקיש אמר, בתחלה כדי רביעה, ולבסוף כדי שתשרה פי המגופה. והלוא כמה גשמים יורדין ואין פי מגופה נשרית, אלא תהא נראית כאלו שרויה. כיצד הוא צריך לברך, כהדא דתנינן על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר ברוך הטוב והמטיב. רבי ברכיה בשם רבי לוי מייתי לה מהכא (משלי כה, כה): מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה וגו', מה שמועה טובה ברוך הטוב והמטיב, אף מים קרים הטוב והמטיב. רבי יהודה אמר כדין מברך יחזקאל אבא, יתברך יתרומם ויתגדל שמך על כל טפה וטפה שאתה מוריד לנו, שממנו אתה זן אלו מאלו. רבי יהודה בן רבי שמעון אמר, שהוא מורידן במדה, שנאמר (איוב לו, כז): כי יגרע נטפי מים, היך מה דאת אמר (ויקרא כז, יח): ונגרע מערכך. רבי יוסי בר יעקב סלק למבקרי לרבי יהודה מגדלה, שמע קליה מברך אלף אלפים ורבי רבבות ברכות והודאות אנו צריכים להודות לשמך על כל טפה וטפה שאתה מוריד לנו, שאתה משלם גמולים טובים לחיבים. אמר ליה כן הוה רבי סימון מברך.

אמר רבי זירא תמן אמרין על הזול שהוא בא לעולם, ועל השבע שהוא בא לעולם, ועל הנהר שמספח למדינה, אומר ברוך הטוב והמטיב.

טז והשקה את כל (ב, ו), רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא אמר הכל מתברך, משא ומתן מתברך, והפרגמטוטין מרויחין. רבי יוחנן בר לוי אמר אף מכי שחין מרויחין. רבי חיא בר אבא אמר אף החולין מרויחין, ואבריהון רפין עליהם. אבימי מן חבריא הוה מבקר בישיא כד הות רביעתא נחתה, הוה אמר ליה רבי חיא בר אבא מה אנון עבידין, הוה אמר ליה ננוחו. רבי אבא אומר אף אבן טובה מרגשת. רבנן אמרי אף הדגים מרגישים.

אמר רבי פנחס עובדא הוה בהדה עכו, וצדו חד נון ושמו יתיה ש' ליטרין, ותקילו יתיה מאתן ליטרין. הוו תמן חד סב ציד, אמר להון דלא נחת רביעתא. וכיון דנחת, צדו חד נון ושמו יתיה מאתן ליטרין, ותקילו יתיה ואשכחוניה ש' ליטרין.

יז אמר רבי אלעזר בר רבי שמעון, אין הארץ שותה אלא לפי חסומה, אם כן מה יעשו שרשי חרוב ושרשי שקמה ששרשיהם עד תהום, אלא כל אחד ואחד לפי צרכן. רבי חנינא ברבי עיזקה רבי ברכיה בשם רבי יהודה אמר, שרשי חטה בוקעין בארץ חמשים אמה. שרשי תאנה בוקעים בצור.

אמר רבי לוי כך הוא כדקא אמרת, לפי חסומה. וחרוב ושקמה אחד לשלשים יום תהום עולה ומשקה אותה, מאי טעמא (ישעיה כז, ג): אני ה' נצרה לרגעים אשקנה, אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שהמטר יורד הוא עושה פנים לאדמה.


פרשה יד

א וייצר ה' אלהים (ב, ז), כתיב (משלי כט, ד): מלך במשפט יעמיד ארץ וגו', מלך זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, במשפט יעמיד ארץ, שברא את העולם בדין, שנאמר (בראשית א, א): בראשית ברא אלהים. (משלי כט, ד): ואיש תרומות יהרסנה, זה אדם הראשון שהיה גמר חלתו של עולם, ונקראת חלה תרומה, שנאמר (במדבר טו, כ): ראשית ערסתכם וגו', אמר רבי יוסי בן קצרתה, כאשה הזאת שהיא משקשקת עסתה במים והגבהת חלתה מבנתים, כך בתחלה ואד יעלה מן הארץ וגו', ואחר כך וייצר ה' אלהים וגו'.

ב וייצר שני יצירות, יצירה לאדם ויצירה לחוה. יצירה לשבעה, ויצירה לתשעה. רב הונא אמר נוצר לשבעה ונולד לשמונה או לתשעה, חי. נוצר לתשעה ונולד לשמונה, אינו חי. קל וחמר לשבעה. בעון קמיה דרבי אבהו, מנין שהנוצר לשבעה חי, אמר להון מדידכון אנא ממטי לכון, זיט"א אפט"א, איט"א אוכט"א.

ג וייצר שתי יצירות, יצירה מן התחתונים ויצירה מן העליונים. רבי יהושע בר נחמיה בשם רבי חנינא בר יצחק ורבנן בשם רבי אליעזר, ברא בו ד' בריות מלמעלן וד' מלמטן, אוכל ושותה כבהמה, פרה ורבה כבהמה, מטיל גללים כבהמה, ומת כבהמה. מלמעלה, עומד כמלאכי השרת, מדבר, ומבין, ורואה, כמלאכי השרת. ובהמה אינה רואה, אתמהא. אלא זה מצדד. רבי תפדויי אמר בשם רבי אחא, העליונים נבראו בצלם ובדמות, ואינן פרין ורבין. והתחתונים, פרין ורבין ולא נבראו בצלם ודמות. אמר הקדוש ברוך הוא הרי אני בורא אותו בצלם ובדמות מן העליונים, פרה ורבה מן התחתונים.

אמר רבי תפדויי בשם רבי אחא, אמר הקדוש ברוך הוא אם אני בורא אותו מן העליונים, הוא חי ואינו מת, מן התחתונים, הוא מת ואינו חי, אלא הריני בוראו מאלו ומאלו, ואם יחטא ימות, ואם לאו יחיה.

ד וייצר, שני יצרים, יצר טוב ויצר הרע. שאלו היה לבהמה ב' יצרים, כיון שהיתה רואה סכין ביד אדם לשחטה היתה מפחדת ומתה, והרי אדם יש לו ב' יצרים, אמר רבי חנינא בר אידא (זכריה יב, א): ויצר רוח אדם בקרבו, מלמד שנפשו של אדם צרורה בקרבו, אלמלא כן ביון שהיתה הצרה באה עליו היה שומטה ומשליכה.

ה וייצר ב' יצירות, יצירה בעולם הזה, ויצירה לעולם הבא. בית שמאי ובית הלל, בית שמאי אומרים לא כשם שיצירתו בעולם הזה כך יצירתו לעולם הבא, בעולם הזה מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות, אבל לעתיד לבוא מתחיל בגידים ובעצמות וגומר בעור ובבשר, שכך הוא אומר במתי יחזקאל (יחזקאל לז, ח): ראיתי והנה עליהם גדים ובשר עלה.

אמר רבי יונתן אין למדין ממתי יחזקאל. ולמה היו מתי יחזקאל דומים, לזה שהוא נכנס למרחץ מה שהוא פושט ראשון הוא לובש אחרון. בית הלל אומרים כשם שיצירתו בעולם הזה, כך יצירתו בעולם הבא. בעולם הזה מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות, כך אף לעתיד לבוא מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות, שכן איוב אומר (איוב י, י): הלא כחלב תתיכני. התכתני, אין כתיב כאן אלא תתיכני. וכגבנה הקפאתני, אין כתיב כאן אלא תקפיאני. (שם שם, יא): עור ובשר הלבשתני, אין כתיב כאן, אלא תלבישני. ובעצמות וגידים סוככתני, אין כתיב כאן, אלא תשככני, לקערה שהיא מלאה חלב עד שלא נתן מסו בתוכו, החלב רופף, משנתן לתוכה מסו, הרי החלב קפוי ועומד, הוא שאיוב אמר: הלא כחלב תתיכני וגו' עור ובשר וגו' (שם שם, יב): חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי.

ו את האדם (ב, ז), בזכותו של אברהם, אמר רבי לוי (יהושע יד, טו): האדם הגדול בענקים, זה אברהם. למה קורא אותו גדול, שהיה ראוי להבראות קדם לאדם הראשון, אלא אמר הקדוש ברוך הוא, שמא יקלקל ואין מי שיבוא לתקן תחתיו, אלא הרי אני בורא את האדם תחלה, שאם יקלקל יבוא אברהם ויתקן תחתיו.

אמר רבי אבא בר כהנא בנהג שבעולם אדם יש לו קורה שופעת, היכן הוא נותנה לא באמצע טרקלין כדי שתסבל קורות שלפניה וקורות שלאחריה, כך למה ברא הקדוש ברוך הוא את אברהם באמצע הדורות, כדי שיסבל דורות שלפניו והדורות שלאחריו.

אמר רבי לוי מכניסין את המתקנת לבית של מקלקלת, ואין מכניסין את המקלקלת לביתה של מתקנת.

ז עפר, רבי יהודה בר סימון אומר, עופר עולם על מליאתו נברא.

אמר רבי אלעזר בר שמעון אף חוה על מליאתה נבראת.

אמר רבי יוחנן אדם וחוה כבני עשרים שנה נבראו. רבי הונא אמר עפר זכר, אדמה נקבה, היוצר הזה מביא עפר זכר, ואדמה נקבה, כדי שיהיו כליו בריאין. מעשה באחד בצפורי שמת בנו, אית דאמרי מינאי הוה יתיב גביה, סלק רבי יוסי בר חלפתא למחמי ליה אנפין, חמתיה יתיב ושחיק, אמר ליה למה אתה שחיק, אמר ליה אנן רחיצן במרי שמיא, דאתחמי לאפויי לעלמא דאתי. אמר ליה לא מסתייה לההוא גברא עקתיה אלא דאתית מעקא ליה, אית חספין מתדבקין, לא כך כתיב (תהלים ב, ט): ככלי יוצר תנפצם, אתמהא. אמר ליה כלי חרש ברייתו מן המים והכשרו באור, כלי זכוכית ברייתו מן האור והכשרו באור. זה נשבר ויש לו תקנה, וזה נשבר ואין לו תקנה, אתמהא. אמר ליה על ידי שהוא עשוי בנפיחה. אמר לו ישמעו אזניך מה שפיך אומר, מה אם זה שעשוי בנפיחתו של בשר ודם יש לו תקנה, בנפיחתו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה.

אמר רבי יצחק ככלי חרס תנפצם אין כתיב כאן, אלא ככלי יוצר תנפצם, כלי יוצר שלא הוסקו יכולין הן לחזר.

ח מן האדמה (ב, ז), רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אמרו, ממקום כפרתו נברא, היך מה דאת אמר (שמות כ, כז): מזבח אדמה תעשה לי, אמר הקדוש ברוך הוא הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו והלואי יעמד. ויפח באפיו (ב, ז), מלמד שהעמידו גלם מן הארץ ועד הרקיע, וזרק בו את הנשמה, לפי שבעולם הזה בנפיחה, לפיכך מת, אבל לעתיד בנתינה, שנאמר (יחזקאל לז, יד): ונתתי רוחי בכם וחייתם.

ט חמשה שמות נקראו לה: נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה. נפש, זה הדם, שנאמר (דברים יב, כג): כי הדם הוא הנפש. רוח, שהיא עולה ויורדת, שנאמר (קהלת ג, כא): מי יודע רוח בני אדם העולה היא למעלה. נשמה, זו האופיא, דבריתא אמרין האופיתא טבא. חיה, שכל האברים מתים והיא חיה בגוף. יחידה, שכל האברים משנים שנים, והיא יחידה בגוף. הדא הוא דכתיב (איוב לד, יד): אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף, רבי יהושע בר נחמיה ורבנן, רבי יהושע בר נחמיה אמר אם ישים אלהים לבו על האדם הזה, רוחו כבר היה בידו (שנאמר): ונשמתו אליו יאסף בגופו כבר יגוע כל אדם, אלא בשעה שאדם ישן, נשמה מחממת את הגוף שלא יצטנן וימות. רבנן אומרים אם ישים אלהים לבו לאדם הזה רוחו כבר הוא בידו ונשמתו אליו יאסף למעלה כבר יגוע כל אדם יחד, אלא בשעה שאדם ישן נשמה מחממת הגוף שלא יצטנן וימות, הדא הוא דכתיב (משלי כ, כז): נר ה' נשמת אדם. רבי ביסני ורבי אחא ורבי יוחנן בשם רבי מאיר אומרים, הנשמה הזו ממלאה את כל הגוף, ובשעה שאדם ישן היא עולה ושואבת לו חיים מלמעלה. רבי לוי בשם רבי חנינא אמר, על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבורא, מה טעם (תהלים קנ, ו): כל הנשמה תהלל יה, כל הנשימה תהלל יה.

י ויהי האדם לנפש חיה (ב, ז), רבי יהודה אמר מלמד שעשה לו עקץ כחיה, וחזר ולקחו ממנו מפני כבודו. רב הונא אמר עשאו עבד מכרן בפני עצמו, דאי לא לעי לא נגיס. הוא דעתיה דרבי חנינא דאמר (איכה א, יד): נתנני ה' בידי לא אוכל קום, לעי באורייתא בלילא וביממא לא מטי. רבי שמואל חתניה דרבי חנינא חברהון דרבנן אמר, כאן הוא עושה נשמה נפש, ולהלן הוא עושה נשמה רוח, מנין לתן את האמור כאן להלן, ואת האמור להלן כאן, תלמוד לומר חיים חיים לגזרה שוה.


פרשה טו

א ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם (ב, ח), דבי רבי ינאי אמרין, למה הוא מזכיר שם מלא בנטיעת הגן, שמתחלת בריתה היא צריכה כוון. קדם עד שלא נוצרה ממעי אמה, אדם צריך לכון את רוחותיה, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, טז): ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע, אמר רבי חנינא כקרני חגבים היו, ועקרן הקדוש ברוך הוא ושתלן בתוך גן עדן. ישבעו עצי ה' וגו', אמר רבי חנינא, ישבעו חייהם, ישבעו מימיהם. ישבעו מטעתן.

אמר רבי יוחנן לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים, שלא נבראו אלא לצרך בית המקדש, הדא הוא דכתיב: ישבעו עצי ה' ארזי לבנון, ואין לבנון אלא בית המקדש, האיך מה דאת אמר (דברים ג, כה): ההר הטוב הוה והלבנון. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר עשרים וארבעה מיני ארזים הם, ואין לך משבחים מכלם אלא שבעה, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא, יט): אתן במדבר ארז שטה וגו'. רבי אחא אמר ג' ברוש, ברתא. תדהר, אדרא. תאשור, פקסינון. ולמה קורא אותו תאשור, שהוא מאשר מכלן. הוסיפו עליהן עוד שלשה, אלונים, ארמונים, אלמגים. אלונים, בלוטין. ארמונים, דלבון. אלמגים, אלום.

ב גן בעדן, רבי יהודה ורבי יוסי, רבי יהודה אומר, גן, גדול מעדן, שנאמר (יחזקאל לא, ט): ויקנאהו כל עצי עדן אשר בגן האלהים. ורבי יוסי אומר, עדן, גדולה מגן, שנאמר: ויטע ה' אלהים גן בעדן. והכתיב (בראשית ב, י): ונהר יצא מעדן להשקות, על דעתיה דרבי יוסי מתמצית בית כור תרקב שותה. על דעתיה דרבי יהודה כפיגי שהיא נתונה בגנה, ומשקה את כל הגנה. והא רבי יהודה יש לו שני מקראות, ורבי יוסי אין לו אלא מקרא אחד, אמר רבי חנין דצפורי האיר הקדוש ברוך הוא עינו של רבי יוסי ומצא לו מקרא אחר מכריע על גביו, ואיזה זה (ישעיה נא, ג): וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'.

ג מקדם, אמר רבי שמואל בר נחמן, את סבור קדם לבריתו של עולם, ואינו אלא קדם לאדם הראשון. אדם נברא בששי, גן עדן בשלישי, הדא הוא דכתיב (תהלים עד, יב): ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ, ראו פעלא טבא שהתקין הקדוש ברוך הוא שכרי עד שלא עמדתי לפעל.

ד וישם שם (ב, ח), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר עלה אותו, היך מה דאת אמר (דברים יז, טו): שום תשים עליך מלך. רבי נחמיה אמר פתה אותו, למלך שעשה סעודה והזמין אורח, כך הזמין הקדוש ברוך הוא את אדם בזכותו של אברהם, הדא הוא דכתיב (תהלים קלט, ב): אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק. שבתי, בתוך גן עדן. וקומי, טירופי מתוכה. בנתה לרעי מרחוק, באיזה זכות יעצת לבראני, בזכות אותו שהוא בא מרחוק, הדא הוא דכתיב (ישעיה מו, יא): קרא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתי.

ה וישם שם, היך מה דאת אמר (דברי הימים ב ה, ט): ויהי שם עד היום הזה, אמר רבי לוי ובלבד ביצירה זו.

אמר רבי יצחק בר מריון כתיב (בראשית ב, ד): אלה תולדות השמים וגו', בוראן משבחן ומי מגנן, בוראן מקלסן ומי יתן בהם דפי, אלא נאים ומשבחין הם, אלה תולדות השמים.

ו ויצמח ה' אלהים מן האדמה (ב, ט), תני עץ שהוא פוסה על פני כל החיים.

אמר רבי יהודה בר אלעאי, עץ חיים מהלך חמש מאות שנה וכל מי בראשית מתפלגין מתחתיו. רבי יודן בשם רבי יהודה בר אלעאי לא סוף דבר נופו מהלך חמש מאות שנה, אלא אפלו קורתו מהלך חמש מאות שנה.

ז מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, רבי מאיר אומר חטים היו, כד לא הוה בר נש דעה אינון אמרין לא אכל ההוא אינשא פתא דחטי מן יומוי. רבי שמואל בר רבי יצחק בעי קמי רבי זעירא אמר ליה אפשר חטים היו, אמר לו הן. אמר ליה והכתיב עץ, אמר ליה מתמרות היו כארזי לבנון.

אמר רבי יעקב בר אחא אתפלגון רבי נחמיה ורבנן, רבי נחמיה אמר המוציא לחם מן הארץ, שכבר הוציא לחם מן הארץ. ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ, שהוא עתיד להוציא לחם מן הארץ, שנאמר (תהלים עב, טז): יהי פסת בר בארץ. לפת, תרין אמוראין פליגי, רבי חנינא בר יצחק ורבי שמואל בר אמי, חד אמר לפת לא פת היתה, וחורנה אמר לפת לא פת היא עתידה להיות. רבי ירמיה בריך קמיה דרבי זירא המוציא לחם מן הארץ וקלסיה, כרבי נחמיה, אתמהא. אלא שלא לערב את האותיות. רבי יהודה בר אלעאי אמר, ענבים היו, שנאמר (דברים לב, לב לג): ענבמו ענבי רוש אשכלת מררת למו, אותן האשכולות הביאו מרורות לעולם. רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה בי טוב העץ וגו', אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג. רבי יוסי אומר תאנים היו, דבר למד מענינו, משל לבן שרים שקלקל עם אחת מן השפחות, כיון ששמע השר טרדו והוציאו חוץ לפלטין, והיה מחזר על פתחיהן של שפחות ולא היו מקבלות אותו, אבל אותה שקלקלה עמו פתחה דלתיה וקבלתו. כך בשעה שאכל אדם הראשון מאותו האילן, טרדו הקדוש ברוך הוא והוציאו חוץ לגן עדן, והיה מחזר על כל אילנות ולא היו מקבלין אותו, ומה היו אומרים לו, אמר רבי ברכיה הא גנב דגנב דעתיה דבריה, הדא הוא דכתיב (תהלים לו, יב): אל תבואני רגל גאוה, רגל שנתגאה על בוראו, (שם): ויד רשעים אל תנדני, לא תיסב ממני עלה. אבל תאנה שאכל מפרותיה, פתחה דלתיה וקבלתו, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ז): ויתפרו עלה תאנה, מה היתה אותה התאנה, רבי אבין אמר ברת שבע דאמטית שבעת ימי אבלא לעלמא. רבי יהושע דסכנין בשם ר"א אמר ברת אליתא, דאמטית אליתא לעלמא. רבי עזריה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר, חס ושלום לא גלה הקדוש ברוך הוא אותו אילן לאדם, ולא עתיד לגלותו. ראה מה כתיב (ויקרא כ, טז): ואשה אשר תקרב אל כל בהמה וגו', אם אדם חטא בהמה מה חטאת, אלא שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא הבהמה שנסקל פלוני על ידה, ואם על כבוד תולדותיו חס המקום, על כבודו על אחת כמה וכמה, אתמהא.


פרשה טז

א ונהר יצא מעדן להשקות את הגן (ב, י), רבי סימון פתח (איוב יד, כ): תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו, תקף שנתן הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון, לנצח, לעולם היה. ויהלך, כיון שהניח דעתו של הקדוש ברוך הוא והלך אחר דעתו של נחש, משנה פניו ותשלחהו. רבי סימון אמר (שם יב, יג): עמו חכמה וגבורה, בשעה שהיה משלם לבוראו ארבעה ראשי נהרות היה פותק במגרופית אחת, ואלו הן ארבעה ראשי נהרות, ונהר יצא מעדן להשקות את הגן וגו'.

ב שם האחד פישון (ב, יא), שהוא מגדל פשתן ומימיו מהלכין בשפי, הוא הסבב את כל ארץ החוילה, עדין לא היתה חוילה ואת אומר הוא הסבב, אתמהא, אלא (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית. אשר שם הזהב, זהב ודאי. וזהב הארץ ההוא טוב (ב, יב), אמר רבי יצחק טובוי דהוא בביתיה, טובוי דהוא בלוויתי.

אמר רבי אבהו טובה גדולה חלק הקדוש ברוך הוא לעולמו, אדם פורט זהוב אחד והוא מוציא ממנו במה יציאות.

אמר ריש לקיש לא היה עולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא בשביל בית המקדש, שנאמר: וזהב הארץ ההיא טוב, היך מה דאת אמר (דברים ג, כה): ההר הטוב הזה והלבנון. שם הבדלח ואבן השהם (ב, יב), אמר רבי איבו את סבור כבדלח הזה של פטמים, יגיד עליו רעו (במדבר יא, ז): ועינו כעין הבדלח, מה זה אבן טובה, אף זה אבן טובה.

ג ושם הנהר השני גיחון וגו' (ב, יג), עדין לא עמד כוש, והוא אומר: את כל ארץ כוש, אתמהא. אלא (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית. ושם הנהר השלישי חדקל (ב, יד), שהוא חד. פרת אותינטין של נהרות. רבי חנינא בר אמי בשם רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר (דניאל ח, ג): אובל, אותינטין של נהרות, והכתיב (דניאל י, ד): ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל, אלא לפי שדניאל ראה שני חלומות, אחד בחדקל ואחד באובל, וחדקל גדול מאובל לפיכך הוא קורא אותו גדול, והלוא הוא בבריתו של עולם אינו קורא אותו גדול, אלא שעלה והקיף את כל ארץ ישראל, דכתיב ביה (דברים ד, ז): כי מי גוי גדול אשר לו אלהים, משל הדיוט אומר עבדא דמלכא, מלכא. הדבק לשיחין וישחון לך. רב אמר לחיא בריה בנה לי בית בארץ ישראל, אמר ליה להיכן, אמר ליה אעברת נהרא בנה. שמואל אמר עד מקום שהנהר מהלך שם היא ארץ ישראל, ואי זו זו תרבקנה. רבי יהודה ורבי הונא, רבי יודן אמר הוא פרת, והוא (יחזקאל א, א): נהר כבר. פרת, שפרה ורבה עד שעוברין אותו בספינות. פרת שמימיו פרין ורבין. פרת שמפרש והולך עד שכלה במגריפה. כבר שמימיו כלין. כבר שפרותיו גסין ואינן יורדין בכברה. רבי הונא אמר כבר בפני עצמו, פרת בפני עצמו. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, אומרים לפרת למה אין קולך הולך, אמר להם איני צריך מעשי מודיעים אותי, אדם נוטע בי נטיעה והיא עושה לשלשים יום, זורע בי ירק, והיא עומדת לשלשה ימים. אומרים לחדקל למה קולך הולך, אמר להם הלואי נשמע קולי ונראה. אומרים לאילני מאכל למה אין קולכם הולך, אמרו להם אין אנו צריכים, פרותינו מעידין עלינו. אומרים לאילני סרק למה קולכם הולך, אמרו להם הלואי נשמע קולנו ונראה.

אמר רב הונא לא משום הטעם הזה, אלא אילני מאכל על ידי שהם כבדים בפרותיהם לפיכך אין קולן הולך, אבל אילני סרק על ידי שהן קלים בפרותיהם קולן הולך, הדא הוא דכתיב (ישעיה ז, ב): וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני וגו'.

ד אמר רבי תנחום בשם רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש ברוך הוא להשקות כוס תרעלה לאמות ממקום שהדין יוצא, מאי טעמא (בראשית ב, י): ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד, והיה לארבעה נהרים אין כתיב כאן, אלא לארבעה ראשים, אלו ארבעה גליות כנגד ארבעה ראשים. (שם שם, יא): שם האחד פישון, זו בבל, על שם (חבקוק א, ח): ופשו פרשיו. הוא הסבב את כל ארץ החוילה, שעלה והקיף את כל ארץ ישראל, דכתיב ביה (תהלים מב, ו): הוחלי לאלהים כי עוד אודנו. אשר שם הזהב, אלו דברי תורה, שהן נחמדין מזהב ומפז רב. וזהב הארץ ההיא טוב, מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל. שם הבדלח ואבן השהם וגו', מקרא משנה ותלמוד ותוספתא ואגדה. ושם הנהר השני גיחון, זו מדי שהיה המן שף עמה כנחש, על שם (בראשית ג, יד): על גחנך תלך. חדקל זו יון, שהיתה קלה וחדה בגזרותיה, שהיתה אומרת לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל.

אמר רב הונא בשלשה דברים קדמה מלכות יון למלכות הרשעה, בנימוסין ובפנקיסין ובלשון. רב הונא בשם רב אחא אמר, כל המלכיות נקראו על שם אשור, על שם שהם מתעשרות מישראל.

אמר רבי יוסי בר חנינא כל המלכיות נקראו על שם נינוה, על שם שהם מתנאות מישראל.

אמר רבי יוסי בר רבי חלפתא כל המלכיות נקראו על שם מצרים, על שם שהם מצירות לישראל. והנהר הרביעי הוא פרת, זו אדום. פרת, שהפרה והצירה לבניו (נ"א לפניו). פרת, שפרה ורבה מברכתו של זקן. פרת, שאני עתיד להפרע לה. פרת, על שם סופה (ישעיה סג, ג): פורה דרכתי לבדי וגו'.

ה ויקח ה' אלהים את האדם וגו' (ב, טו), רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר עלה אותו, היך מה דאת אמר (ישעיה יד, ב): ולקחום עמים והביאום וגו'. רבי נחמיה אמר פתה אותו, היך מה דאת אמר (הושע יד, ג): קחו עמכם דברים ושובו אל ה' וגו'. וינחהו, רבי יודן ורבי ברכיה. רבי יודן אמר הניח לו והגן עליו ועדנו מכל אילני גן עדן. רבי ברכיה אמר להניחו ולהגן עליו ולעדנו מכל אילני גן עדן. וינחהו, נתן לו מצות שבת, כמה דאת אמר (שמות כ, יא): וינח ביום השביעי. לעבדה, (שם שם, ט): ששת ימים תעבד. ולשמרה, (דברים ה, יב): שמור את יום השבת לקדשו.

דבר אחר לעבדה ולשמרה, אלו הקרבנות, שנאמר (שמות ג, יב): תעבדון את האלהים, וכתיב (במדבר כח, ב): תשמרו להקריב לי במועדו.

ו ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אמל תאכל (ב, טז), רבי לוי אמר צוהו על שש מצוות, ויצו, על עבודת כוכבים, היך מה דאת אמר (הושע ה, יא): כי הואיל הלך אחרי צו. ה', על ברכת השם, כמה דאת אמר (ויקרא כד, טז): ונקב שם ה'. אלהים, אלו הדינין, שנאמר (שמות כב, כז): אלהים לא תקלל. על האדם, זו שפיכת דמים, שנאמר (בראשית ט, ו): שפך דם האדם. לאמר, זה גלוי עריות, שנאמר (ירמיה ג, א): לאמר הן ישלח איש את אשתו וגו'. מכל עץ הגן אכל, צוהו על הגזל. רבנן פתרין ליה כל ענינא, ויצו ה' אלהים, רחמן אני ודין אני להפרע. אלהים, אמר לו אלהים אני, נהג בי כאלוה, שלא תקללני, כמה דכתיב: אלהים לא תקלל. גלוי עריות מנין (בראשית ב, כד): ודבק באשתו ולא באשת חברו, ולא בזכר, ולא בבהמה. אכל תאכל, אמר רבי יעקב דכפר חנין מתי יתבשר לאכילה משתשחט, רמז לו על אבר מן החי. מות תמות, מיתה לאדם, מיתה לחוה, מיתה לו, מיתה לתולדותיו.


פרשה יז

א ויאמר ה' אלהים לא טוב היות (ב, יח), תנינן בעשרה מאמרות נברא העולם, ואלו הן (בראשית א, א): בראשית (שם שם, ב): ורוח אלהים מרחפת (שם שם, ג): ויאמר אלהים יהי אור (שם שם, ו): ויאמר אלהים יהי רקיע (שם שם, ט): ויאמר אלהים יקוו המים (שם שם, יא): ויאמר אלהים תדשא הארץ (שם שם, יד): ויאמר אלהים יהי מארת (שם שם, כ): ויאמר אלהים ישרצו המים (שם שם, כד): ויאמר אלהים תוצא הארץ (שם שם, כו): ויאמר אלהים נעשה אדם. מנחם בר יוסי מוציא ורוח אלהים מרחפת, ומביא ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם.

אמר רבי יעקב בן קורשאי מאמר נתן לרוח בפני עצמה.

ב לא טוב, תני רבי יעקב כל שאין לו אשה, שרוי בלא טובה בלא עזר בלא שמחה בלא ברכה בלא כפרה. בלא טובה, לא טוב היות האדם לבדו. בלא עזר, אעשה לו עזר כנגדו. בלא שמחה, שנאמר (דברים יד, כו): ושמחת אתה וביתך. בלא כפרה, (ויקרא טז, יא): וכפר בעדו ובעד ביתו. בלא ברכה (יחזקאל מד, ל): להניח ברכה אל ביתך. רבי סימון בשם רבי. יהושע בן לוי אמר אף בלא שלום, שנאמר (שמואל א כה, ו): ואתה שלום וביתך שלום. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר אף בלא חיים, שנאמר (קהלת ט, ט): ראה חיים עם אשה אשר אהבת. רבי חיא בר גמדא אמר אף אינו אדם שלם, שנאמר (בראשית ה, ב): ויברך אתם ויקרא את שמם אדם, שניהם כאחד קרויים אדם. ויש אומרים אף ממעט את הדמות, שנאמר (בראשית ט, ו): כי בצלם אלהים עשה את האדם, מה כתיב אחריו (שם שם, ז): ואתם פרו ורבו.

ג אעשה לו עזר כנגדו, אם זכה עזר, ואם לאו כנגדו.

אמר רבי יהושע בר נחמיה אם זכה, כאשתו של רבי חנינא בר חכינאי, ואם לאו, כאשתו של רבי יוסי הגלילי. רבי יוסי הוה ליה אנתתא בישא, והות ברתא דאחתיה, והות בזית ליה קדם תלמידוי, אמרין תלמידיו שבקא להדא אנתתא בישא דליתא מיקרך. אמר להון פורנא רב עלי, לית בידי מה אשבוק לה. חד זמן הוון יתבין פשטין הוא ורבי אלעזר בן עזריה, דמן חסלין אמר ליה משגח רבי ואנן סלקין בביתא, אמר ליה אין, סליק, כי סליק אמכת לאפה ונפקת לה, צפה בההיא קדרה, אמר לה אית בההיא קדרה כלום, אמרה ליה אית פרפריין, אזל גליתה ואשכח פרגיין, ידע רבי אלעזר בן עזריה מה הוא שמע, יתבון להון אכלין, אמר ליה רבי לא אמרת אלא פרפריין והא אשבחנן בגוה פרגיין, אמר ליה מעשה נסים הן. מן דחסלין אמר ליה רבי שבוקא ההיא אנתתא מינך, דלית היא עבדא ליקרתך. אמר ליה פורנא רב עלי ולית בי מה אשבוק לה. אמר ליה אנן יהבינן לה פורנא ושבקית מינך. עבדון ליה כן פסק לה פורנא ושבק יתה מיניה ואסבון יתיה אתתא אחרא טבא מינה, גרמון חובין דההיא אתתא ואזלת ואתנסבית לסנטרין דקרתא, לבתר יומין אתון יסורין עליו ואתעור, והות ציירת בידיה ומחזרא ליה על שקקיא דקרתא, כיון דהות מטיא בשקקיא דרבי יוסי הגלילי הות קיימא לה וחזרה לאחורה, מן דהוה ההוא גברא חכים קרתא אמר לה למה את לא מובלת לי לשכונתיה דרבי יוסי הגלילי, דאנא שמע דההוא עביד מצוה. אמרת ליה משבקתיה אנא, ולית בי דלחמי סבר אפוהי. חד זמן אתון קרון בשכונתיה דרבי יוסי, ארגיש בה יום קדמוי, ויום תנין ושרי מחי לה, ואזיל קלהון והוון מתבזין בכל קרתא, אודיק רבי יוסי לקלהון וחמהון מתבזין בגו שוקא, אמר ליה את מחי לה, אמר ליה כל יום היא מובדה פרנסתיה דהדין שקקיה מני, כיון דשמע רבי יוסי כן נסביהון ויהיב יתהון בחדא ביתא מן דידיה, והוה מפרנס יתהון בל יומי חייהון, על שם (ישעיה נח, ז): ומבשרך לא תתעלם.

ד ויצר ה' אלהים מן האדמה (ב, יט), בעון קומי רבי יוחנן בן זכאי, כתיב (בראשית א, כד): ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה, ומה תלמוד לומר ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה, אמר להן להלן לבריאה, וכאן לכבוש, היאך מה דאת אמר (דברים ב, יט): כי תצור אל עיר ימים רבים, אמר רבי אחא בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את האדם, נמלך במלאכי השרת, אמר להן (בראשית א, כו): נעשה אדם, אמרו לו אדם זה מה טיבו, אמר להן חכמתו מרבה משלכם, הביא לפניהם את הבהמה ואת החיה ואת העוף, אמר להם זה מה שמו ולא היו יודעין, העבירן לפני אדם, אמר לו זה מה שמו, אמר זה שור, זה חמור, זה סוס וזה גמל, ואתה מה שמך, אמר לו אני נאה להקרא אדם שנבראתי מן האדמה, ואני מה שמי, אמר לו לך נאה להקראות אדני, שאתה אדון לכל בריותיך.

אמר רבי אחא (ישעיה מב, ח): אני ה' הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדם הראשון. חזר והעבירן לפניו זוגות, אמר לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג, (בראשית ב, כ): ולאדם לא מצא עזר כנגדו, אתמהא, ולמה לא בראה לו תחלה, אלא צפה הקדוש ברוך הוא שהוא עתיד לקרות עליה תגר, לפיכך לא בראה לו עד שתבעה בפיו, כיון שתבעה, מיד (שם שם, כא): ויפל ה' אלהים תרדמה וגו'.

ה ויפל ה' אלהים תרדמה (ב, כא), רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר תחלת מפלה שנה, דמך ליה ולא לעי באוריתא, ולא עביד עבידתא. רב אמר שלש תרדמות הן, תרדמת שנה, ותרדמת נבואה, ותרדמת מרמיטה. תרדמת שנה ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן. תרדמת נבואה (שם טו, יב): ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם. תרדמת מרמיטה (שמואל א כו, יב): אין ראה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת ה' נפלה עליהם. רבנן אמרי אף תרדמה של שטות, דכתיב (ישעיה כט, י): כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה. רבי חנינא בר יצחק אמר שלש נובלות הן, נובלת מיתה, שנה. נובלת נבואה, חלום. נובלת העולם הבא, שבת. רבי אבין מוסיף עוד תרתין, נובלת אורה של מעלה, גלגל חמה. נובלת חכמה של מעלה, תורה.

ו ויקח אחת מצלעתיו (ב, כא), רבי שמואל בר נחמן אמר מן סטרוהי, היך מה דאת אמר (שמות כו, כ): ולצלע המשכן. ושמואל אמר עלעא חדא מבין שתי צלעותיו נטל, תחתיה אין כתיב כאן, אלא (בראשית ב, כא): תחתנה.

אמר רבי חנינא בריה דרב אידי מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב סמ"ך, כיון שנבראת נברא שטן עמה, ואם יאמר לך אדם (בראשית ב, יא יג): הוא הסובב, תאמר לו בנהרות הכתוב מדבר.

אמר רבי חנינא בר יצחק, עשה הקדוש ברוך הוא נוי לתחתיתו כדי שלא יהא מתבזה כבהמה. רבי אמי ורבי ינאי חד אמר עשה לו מנעל ואפיפורין כבוש עליו כדי שלא יצטער כשהוא יושב. וחרנא אמר עשה לו כסתות. רבי לוי ורבי אמי חד אמר עשה לו קבורה, וחד אמר עשה לו תכריכין.

ז מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי, אמרה לו, למה בגנבה, אמר לה משל אם הפקיד אדם לידך אונקיא של כסף בחשאי וחזרת ליה לטרא של זהב בפרהסיא, זו גנבה. אמרה לו, למה במטמוניות, ואמר לה בתחלה בראה לו, וראה אותה מלאה רירין ודם הפליגה ממנו, חזר ובראה לו פעם שניה. אמרה לו מוספת אני על דבריך, אמורה הייתי להנשא לאחי אמי, ועל ידי שגדלתי עמו בבית התכערתי בעיניו, והלך ונשא לו אשה אחרת ואינה נאה כמוני. מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים זה מזה, אמרו אין אנו מועילים להקדוש ברוך הוא כלום, עמדו וגרשו זה את זה, הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, הלכה זאת ונשאת לרשע אחד ועשתה אותו צדיק, הוי שהכל מן האשה.

ח שאלו את רבי יהושע מפני מה האיש יוצא פניו למטה, ואשה יוצאת פניה למעלה, אמר להם האיש מביט למקום בריתו, ואשה מבטת למקום בריתה. ומפני מה האשה צריכה להתבשם ואין האיש צריך להתבשם, אמר להם אדם נברא מאדמה והאדמה אינה מסרחת לעולם, וחוה נבראת מעצם, משל אם תניח בשר שלשה ימים בלא מלח מיד הוא מסריח. ומפני מה האשה קולה הולך ולא האיש, אמר להם משל אם תמלא קדרה בשר אין קולה הולך, כיון שתתן לתוכה עצם מיד קולה הולך. מפני מה האיש נוח להתפתות ואין האשה נוחה להתפתות, אמר להן אדם נברא מאדמה וכיון שאתה נותן עליה טפה של מים מיד היא נשרית, וחוה נבראת מעצם ואפלו אתה שורה אותו כמה ימים במים אינו נשרה. ומפני מה האיש תובע באשה ואין האשה תובעת באיש, אמר להן משל למה הדבר דומה לאחד שאבד אבדה הוא מבקש אבדתו ואבדתו אינה מבקשתו. ומפני מה האיש מפקיד זרע באשה ואין האשה מפקדת זרע באיש, אמר להם דומה לאחד שהיה בידו פקדון ומבקש אדם נאמן שיפקידנו אצלו. ומפני מה האיש יוצא ראשו מגלה והאשה ראשה מכסה, אמר להן לאחד שעבר עברה והוא מתביש מבני אדם, לפיכך יוצאת וראשה מכסה. ומפני מה הן מהלכות אצל המת תחלה, אמר להם על ידי שגרמו מיתה לעולם, לפיכך הן מהלכות אצל המת תחלה, הדא הוא דכתיב (איוב כא, לג): ואחריו כל אדם ימשוך. ומפני מה נתן לה מצות נדה, על ידי ששפכה דמו של אדם הראשון, לפיכך נתן לה מצות נדה. ומפני מה נתן לה מצות חלה, על ידי שקלקלה את אדם הראשון שהיה גמר חלתו של עולם, לפיכך נתן לה מצות חלה. ומפני מה נתן לה מצות נר שבת, אמר להן על ידי שכבתה נשמתו של אדם הראשון, לפיכך נתן לה מצות נר שבת.


פרשה יח

א ויבן ה' אלהים את הצלע, רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אמר נתן בה בינה יותר מן האיש, דתנינן בת י"א שנה ויום אחד נדריה נבדקין, בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקין כל י"ב, אבל לזכר בן י"ב שנה ויום אחד נדריו נבדקין, בן י"ג נדריו קיימין ובודקין כל י"ג. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק אמר אית דמחלפין, דרכה של אשה להיות יושבת בתוך ביתה ודרכו של איש להיות יוצא לשוק ולמד בינה מבני אדם. רבי איבו ואמרי לה בשם רבי בנייה והוא תני לה בשם רבי שמעון בן יוחאי, קשטה ככלה ואחר כך הביאה לו. אית אתרין דקריין לקלעיתא בניתא.

אמר רבי חמא בר חנינא את סבור שמתחת חרוב אחד או שקמה אחת הביאה לו, אלא משקשטה בכ"ד מיני תכשיטין אחר כך הביאה לו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כח, יג): בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה וגו'. רבנן ורבי שמעון בן לקיש, רבנן אמרי עשר, ורבי שמעון אמר י"א. רבי חמא בר חנינא ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרין כלל ופרט, עשה את הכלל מוספת לפרט והכל בכלל, כל אבן יקרה מסכתך כלל, אדם פטדה ויהלם תרשיש וגו' פרט, הכל בכלל. כל אבן יקרה מסכתך, רבי לוי ורבי סימון, חד אמר ט' וחד אמר י', מאן דאמר עשר, כרבנן, ומאן דאמר ט' הדין דהב דהכא לית הוא חפה. רבי אחא בר חנינא אמר עשה כתלים של זהב, ובתי קריות של אבנים טובות ומרגליות. רבי אלעזר בר ביסנא בשם רבי אחא אמר אפלו קורקוסים של זהב עשה לו.

ב רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר (בראשית ב, כב): ויבן כתיב, התבונן מאין לבראתה, אמר לא אברא אותה מן הראש שלא תהא מיקרת ראשה, לא מן העין שלא תהא סקרנית, ולא מן האזן שלא תהא ציתנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית, ולא מן הלב שלא תהא קנתנית, ולא מן היד שלא תהא ממשמשנית, ולא מן הרגל שלא תהא פרסנית, אלא ממקום שהוא צנוע באדם, אפלו בשעה שאדם עומד ערום אותו המקום מכסה, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה היה אומר לה תהא אשה צנועה אשה צנועה, אף על פי כן (משלי א, כה): ותפרעו כל עצתי, לא בראתי אותה מן הראש, והרי היא מיקרת ראשה, שנאמר (ישעיה יג, טז): ותלכנה נטויות גרון, ולא מן העין, והרי היא סקרנית, שנאמר (שם): ומסקרות עינים, ולא מן האזן, והרי היא ציתנית, שנאמר (בראשית יח, י): ושרה שומעת פתח האהל, ולא מן הלב, והרי היא קנתנית, שנאמר (שם ל, א): ותקנא רחל באחותה, ולא מן היד, והרי היא ממשמשנית, שנאמר (שם לא, יט): ותגנב רחל את התרפים, ולא מן הרגל, והרי היא פרסנית, שנאמר (שם לד, א): ותצא דינה.

ג רב חסדא אמר בנה בה מגורות יותר מן האיש, רחבה מלמטן וצרה מלמעלן, כדי שתהא מקבלת עברים. (בראשית ב, כב): ויבאה אל האדם, אמר רבי אבין טבוי לקריה דמלכא שושביניה.

ד ויאמר האדם זאת הפעם (ב, כג), רבי יהודה בר רבי אמר, בתחלה בראה לו וראה אותה מלאה רירין ודם, והפליגה ממנו, וחזר ובראה לו פעם שניה, הדא הוא דכתיב: זאת הפעם, זאת היא של אותו הפעם, זאת היא שעתידה להקיש עלי כזוג, היך מה דאת אמר (שמות כח, לד): פעמון זהב ורמון, זו היא שהיתה מפעמתני כל הלילה כלה. בעון קומי רבי שמעון בן לקיש מפני מה אין כל החלומות מיגעין את האדם, וזו מיגעת את האדם, אמר להם שמתחלת בריתה אינה אלא בחלום, שנאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי.

אמר רבי תנחומא נשא אדם אשה מקרובותיו, עליו הוא אומר עצם מעצמי. לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת, מכאן שנתנה התורה בלשון הקדש. רבי פינחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמרי כשם שנתנה תורה בלשון הקדש כך נברא העולם בלשון הקדש, שמעת מימיך אומר גיני גיניא אנתרופי אנתרופא, גברא גברתא, אלא איש ואשה, למה, שהלשון הזה נופל על הלשון הזה.

ה על כן יעזב איש (ב, כד), תניא גר שנתגייר והיה נשוי לאחותו בין מן האב בין מן האם, יוציא, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים מן האם יוציא מן האב יקים, שאין אב לעובד כוכבים. אתיבון ליה והא כתיב (בראשית כ, יב): וגם אמנה אחתי בת אבי היא וגו', אמר להן בשיטתן השיבן. אתיב להון רבי מאיר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, אמר רבי יוחנן ופשטו ליה על כן יעזב איש את אביו ואת אמו הסמוך לאביו הסמוך לאמו. אתיב רבי אבהו והכתיב (שמות ו, כ): ויקח עמרם את יוכבד דדתו, אמר רבי שמעון בריה דרבי אבהו מעתה אפלו כבני נח לא היו ישראל נוהגים קדם מתן תורה, אתמהא.

אמר רבי לוי ופשטו ליה על כן יעזב איש וגו', הסמוך לו מאביו הסמוך לו מאמו. רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר בני נח על הנשואות חיבין ועל הארוסות פטורין. רבי יונה בשם רבי שמואל אמר זונה שהיא עומדת בשוק ובאו עליה שנים, הראשון פטור והשני חיב משום בעולת בעל, וכי נתכון הראשון לקנותה בבעילה, הדא אמר בעילה בבני נח קונה שלא כדת. ומנין שאין להם גרושין, רבי יהודה ברבי סימון ורבי חנין בשם רבי יוחנן אמר שאין להם גרושין או ששניהם מגרשין זה את זה.

אמר רבי יוחנן אשתו מגרשתו ונותנת לו דופורון. תני רבי חיא עובד כוכבים שגרש את אשתו והלכה ונשאת לאחר והלכו שניהם ונתגירו, איני קורא עליו (דברים כד, ד): לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וגו', רבי אחא בשם רבי חנינא בר פפא אמר בכל ספר מלאכי כתיב ה' צבאות, ובכאן כתיב אלהי ישראל, שנאמר (מלאכי ב, טז): כי שנא שלח אמר ה' אלהי ישראל, כביכול לא יחול שמו אלא על ישראל בלבד.

אמר רבי חגי בשעה שעלו ישראל מן הגולה, נתפחמו פני הנשים מן השמש והניחו אותן והלכו להם ונשאו נשים עמוניות, והיו מקיפות את המזבח ובוכות, הוא שמלאכי אומר (שם שם, יג): וזאת שנית תעשו, שניה לשטים. (שם): כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה, אמר הקדוש ברוך הוא מאן קבל מהם, בכי ואנקה, משגזלת וחמסת ונטלת יפיה ממנה אתה משלחה, אתמהא. ומנין שהן מזהרין על גלוי עריות כישראל, שנאמר (בראשית ב, כד): ודבק באשתו, ולא באשת חברו, ולא בזכור, ולא בבהמה. רבי שמואל ורבי אבהו ורבי אלעזר בשם רבי חנינא אמרו בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה חיב מיתה.

אמר רבי אסי כל אסור שכתוב בבני נח לא בעשה, ולא בלא תעשה, אלא במיתה, והיאך עבידא (שם): ודבק באשתו והיו לבשר אחד למקום ששניהם עושים בשר אחד.

ו ויהיו שניהם ערומים (ב, כה), אמר רבי אליעזר שלשה הן שלא המתינו בשלותן שש שעות ואלו הן, אדם, וישראל, וסיסרא. אדם, שנאמר (שם): ולא יתבוששו, לא באו שש שעות והוא בשלותו. וישראל, שנאמר (שמות לב, א): וירא העם כי בשש משה, כי באו שש שעות ולא בא משה. סיסרא, שנאמר (שופטים ה, כח): מדוע בשש רכבו לבוא, בכל יום היה למוד לבוא בשלש שעות בארבע שעות, ועכשיו באו שש שעות ולא בא, הוי ולא יתבוששו. והנחש היה ערום (ג, א), לא היה צריך קרא לומר אלא (בראשית ג, כא): ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו וגו', אמר רבי יהושע בן קרחה להודיעך מאי זו חטיה קפץ עליהם אותו הרשע, מתוך שראה אותן מתעסקין בדרך ארץ ונתאוה לה.

אמר רבי יעקב דכפר חנין שלא להפסיק בפרשתו של נחש.


פרשה יט

א והנחש היה ערום (ג, א), כתיב (קהלת א, יח): כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב, על ידי שאדם מרבה עליו חכמה הוא מרבה עליו כעס, ועל ידי שהוא מוסיף דעת הוא מוסיף עליו מכאוב, אמר שלמה על ידי שהרביתי עלי חכמה הרביתי עלי כעס, ועל ידי שהוספתי עלי דעת הוספתי עלי מכאוב, שמעת מימיך אומר חמור זה יוצא צינה עליו, כמה חככים באה עליו, והיכן הן יסורין מצויין, על בני אדם. רב אמר אין תלמיד חכם צריך התראה, אמר רבי יוחנן ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן אם מתפחמין קמעא הן אבודין, אבל כלי פשתן הארבליין, כמה הן וכמה דמיהם. תני רבי ישמעאל לפום גמלא שחנא, בנוהג שבעולם שני בני אדם נכנסין לקפילין, חד אמר אייתי קופר צלי, ופתא נקיה, וחמר טב. וחד אמר אייתי פתא ותרדין. דין אכל ומתנזק, ודין אכל ולא מתנזק, הוי על דין היא רבה ועל אוחרן לית היא רבה. תני בשם רבי מאיר, לפי גדלתו של נחש היה מפלתו, ערום מכל, ארור מכל. רבי הושעיא רבה אמר דקרטים היה עומד כקנה ורגלים היו לו. רבי ירמיה בן אלעזר אמר אפיקורס היה. רבי שמעון בן אלעזר אמר כגמל היה, טובה גדולה חסר העולם, שאלמלא כן היה אדם משלח פרגמטיא בידו והיה הולך ובא.

ב ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים (ג, א), אמר רבי חנינא בן סנסן ארבעה הן שפתחו באף ונאבדו באף, ואלו הן, נחש, ושר האופים, ועדת קרח, והמן. נחש (שם): ויאמר אל האשה אף. שר האופים (בראשית מ, טז): אף אני בחלומי. עדת קרח (במדבר טז, יד): אף לא אל ארץ. המן (אסתר ה, יב): אף לא הביאה אסתר.

ג ותאמר האשה אל הנחש (ג, ב), והיכן היה אדם באותה שעה, אבא בר קורייה אמר נתעסק בדרך ארץ וישן לו. רבנן אמרי נטלו הקדוש ברוך הוא והחזירו בכל העולם כלו, אמר לו כאן בית נטע, כאן בית זרע, הדא הוא דכתיב (ירמיה ב, ו): בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, לא ישב אדם הראשון שם. ומפרי העץ אשר בתוך הגן וגו' ולא תגעו בו (ג, ג), הדא הוא דכתיב (משלי ל, ו): אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת. תני רבי חיא שלא תעשה את הגדר יותר מן העקר שלא יפל ויקצץ הנטיעות. כך אמר הקדוש ברוך הוא (בראשית ב, יז): כי ביום אכלך ממנו וגו', והיא לא אמרה כן, אלא (שם ג, ג): אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו, כיון שראה אותה עוברת לפני העץ נטלה ודחפה עליו, אמר לה הא לא מיתת, כמה דלא מיתת במקרביה, כן לא מיתת במיכליה, אלא (שם שם, ה): כי ידע אלהים כי ביום וגו'.

ד אמר רבי תנחומא השאלה הזו שאלוני באנטוכיא, אמרתי להם כי יודעים אלהים אין כתיב אלא כי ידע אלהים כי ביום אכלכם. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר התחיל אומר דלטוריא על בוראו, אמר מאילן הזה אכל וברא העולם, והוא אומר לכם לא תאכלו ממנו, שא תבראו עולמות אחרים, דכל אינש ואינש סני בר אמנתיה. רבי יהודה ברבי סימון אמר כל שנברא אחר חברו שליט בחברו, שמים בראשון, ורקיע בשני, אינו סובלן, אתמהא. רקיע בשני, ודשאים בשלישי, אינן מספקין את מימיו, דשאים בשלישי, ומאורות ברביעי, אינן מבשלין פרותיו, מאורות ברביעי, ועופות בחמישי.

אמר רבי יהודה בר סימון זיז עוף טהור הוא ובשעה שהוא פורח מכסה גלגל חמה, ואדם נברא אחר הכל לשלט בכל, קדמו ואכלו עד שלא יברא עולמות אחרים והן שולטין בכם, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה כי טוב וגו', ראתה דבריו של נחש.

ה רבי יוסי בר זמרא אמר שלשה דברים נאמרו באותו אילן, טוב למאכל, יפה לעינים, ומוסיף חכמה, ושלשתן נאמרו בפסוק אחד, ותרא האשה כי טוב, מכאן שהוא טוב, וכי תאוה הוא לעינים, מכאן שהוא יפה לעינים, ונחמד העץ להשכיל, מכאן שמוסיף חכמה, היך מה דאת אמר (תהלים פט, א): משכיל לאיתן האזרחי. ותקח מפריו ותאכל (ג, ו), אמר רבי איבו סחטה ענבים ונתנה לו, רבי שמלאי אמר בישוב הדעת באת עליו, אמרה ליה מה אתה סבור שאני מתה וחוה אחרת נבראת לך (קהלת א, ט): אין כל חדש תחת השמש, או שמא אני מתה ואת יושב לך הטליס, (ישעיה מה, יח): לא תהו בראה לשבת יצרה, רבנן אמרי התחילה מיללת עליו בקולה. גם, רבוי, האכילה את הבהמה ואת החיה ואת העופות, הכל שמעו לה חוץ מעוף אחד ושמו חול, הדא הוא דכתיב (איוב כט, יח): וכחול ארבה ימים. דבי רבי ינאי אמרי אלף שנה הוא חי, ובסוף אלף שנה אש יוצאה מקנו ושורפתו, ומשתיר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים וחי. רבי יודן ברבי שמעון אומר, אלף שנים חי ולבסוך אלף שנים גופו כלה וכנפיו מתמרטין ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים.

ו ותפקחנה עיני שניהם (ג, ז), וכי סומים היו, רבי יודן בשם רבי יוחנן בן זכאי ורבי ברכיה בשם רבי עקיבא אמר, משל לעירוני שהיה עובר לפני חנותו של זגג, והיה לפניו קפה מלאה כוסות ודיטרוטין, ותפשם במקלו ושברן, עמד ותפשו, אמר ליה ידע אנא דלית אנא מהני ממך כלום, אלא בוא ואראה לך כמה טובות אבדת, כך הראה להן כמה דורות אבדו. (שם): וידעו כי עירמם הם, אפלו מצוה אחת שהיתה בידן נתערטלו הימנה. (שם): ויתפרו עלה תאנה, אמר רבי שמעדן בן יוחאי עלה שהביאו תואנה לעולם, ואמר רבי יצחק קלקלת עובדך סב חוט וחייט. ויעשו להם חגרת (ג, ז), אמר רבי אבא בר כהנא חגורה אין כתיב כאן, אלא חגרת, חגורי חגורות, אסטכיון, גליון, סדינים, כשם שעושים לאיש כך עושין לאשה, צלצלין, קולסין, סכנין.

ז וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום (ג, ח), אמר רבי חלפון שמענו שיש הלוך לקול, שנאמר: וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן, והלוך לאש, שנאמר (שמות ט, כג): ותהלך אש ארצה, אמר רבי אבא בר כהנא מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך, מקפץ ועולה. עקר שכינה בתחתונים היתה, כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע הראשון, חטא קין נסתלקה לרקיע השני, דור אנוש לשלישי, דור המבול לרביעי, דור הפלגה לחמישי, סדומיים לששי, ומצריים בימי אברהם לשביעי. וכנגדן עמדו שבעה צדיקים, ואלו הן, אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה, עמד אברהם והורידה לששי, עמד יצחק והורידה מן ששי לחמישי, עמד יעקב והורידה מן החמישי לרביעי, עמד לוי והורידה מן הרביעי לשלישי, עמד קהת והורידה מן השלישי לשני, עמד עמרם והורידה מן השני לראשון, עמד משה והורידה מלמעלה למטה.

אמר רבי יצחק כתיב (תהלים לז, כט): צדיקים יירשו ארץ וגו', ורשעים מה יעשו פורחים באויר, אלא הרשעים לא השכינו שכינה בארץ.

ח וישמעו, אל תקרי וישמעו אלא וישמיעו, שמעו קולן של אילנות שהיו אומרים הא גנבא דגנב דעתיה דבריה.

דבר אחר שמעו קולן של מלאכים אומרים ה' אלהים הולך לאותן שבגן. רבי לוי ורבי יצחק, רבי לוי אמר מת אותו שבגן, רבי יצחק אמר מת הלך לו, אתמהא, אמר להם הקדוש ברוך הוא לרוח היום, לרוח היום, הריני מחיה לו את היום, כך אמרתי לו (בראשית ב, יז): כי ביום אכלך ממנו מות תמות, אין אתם יודעים אם יום משלי אם יום אחד משלכם, אלא הרי אני נותן לו יום אחד משלי שהוא אלף שנים, והוא חי תשע מאות ושלשים שנה ומניח לבניו שבעים, הדא הוא דכתיב (תהלים צ, י): ימי שנותנו בהם שבעים שנה. לרוח היום, רב אמר לרוח מזרחית דנו, לרוח שהיא עולה עם היום. זבדי בן לוי אמר לרוח מערבית דנו, לרוח שהיא שוקעת עם היום. על דעתיה דרב הקשה עליו, כל שהיום עולה הוא מרתיח. ועל דעתיה דזבדי בן לוי ריתה עליו, בל שהיום שוקע הוא צונן. (בראשית ג, ח): ויתחבא האדם ואשתו, אמר רב איבו גרעה קומתו ונעשה של מאה אמה. (שם): בתוך עץ הגן, אמר רבי לוי רמז לתולדותיו שיהיו נתנין בארונות של עץ.

ט ויקרא ה' אלהים אל האדם (ג, ט), איך הוית, אתמול לדעתי, ועכשיו לדעתו של נחש, אתמול מסוף העולם ועד סופו, ועכשיו בתוך עץ הגן.

אמר רבי אבהו בשם רבי חנינא, כתיב (הושע ו, ז): והמה כאדם עברו ברית, המה כאדם הראשון, מה אדם הראשון הכנסתיו לתוך גן עדן וצויתיו ועבר על צוויי, ודנתי אותו בשלוחין ובגרושין, וקוננתי עליו איכה. הכנסתיו לתוך גן עדן, שנאמר (בראשית ב, טו): ויניחהו בגן עדן. וצויתיו, שנאמר (שם שם, טז): ויצו ה' אלהים על האדם, ועבר על הצווי, שנאמר (שם ג, יא): המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת. ודנתי אותו בשלוחין, שנאמר (שם שם, כג): וישלחהו ה' אלהים מגן עדן. ודנתי אותו בגרושין, דכתיב (שם שם, כד): ויגרש את האדם. קוננתי עליו איכה, שנאמר: ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה, איכה כתיב. אף בניו הכנסתים לארץ ישראל, וצויתים ועברו על הצווי, דנתי אותם בשלוחין ובגרושין וקוננתי עליהם איכה. הכנסתים לארץ ישראל, שנאמר (ירמיה ב, ז): ואביא אתכם אל ארץ הכרמל. צויתים, שנאמר (שמות כז, כ): ואתה תצוה את בני ישראל. עברו על צוויי, שנאמר (דניאל ט, יא): וכל ישראל עברו את תורתך. דנתי אותם בשלוחין, שנאמר (ירמיה טו, א): שלח מעל פני ויצאו. דנתי אותם בגרושין, שנאמר (הושע ט, טו): מביתי אגרשם, קוננתי עליהם איכה, שנאמר (איכה א, א): איכה ישבה.

י ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ (ג, יא), אמר רבי לוי לשואלת חמץ שנכנסה אצל אשתו של חבר, אמרה לה מה בעלה עושה עמך, אמרה לה כל טוב הוא עושה עמי, חוץ מחבית זו שהיא מלאה נחשים ועקרבים שאינו משליטני עליה, אמרה לה כל קוזמיקון שלו שם הוא, ומבקש לשא אשה אחרת ולתן אותה לה. מה עשתה הושיטה ידה לתוכה, התחילו מנשכות אותה, כיון שבא בעלה שמע קולה מצווחה, אמר לה שמא באותה חבית נגעת, כך אמר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון המן העץ אשר צויתיך וגו'.

יא ויאמר האדם וגו' (ג, יב), ארבעה הן שהקיש הקדוש ברוך הוא על קנקנן ומצאן קנקנין של מימי רגלים, ואלו הן, אדם, וקין, ובלעם, וחזקיהו. אדם שנאמר: ויאמר האדם האשה. קין (בראשית ד, ט): ויאמר ה' אל קץ אי הבל וגו' ויאמר לא ידעתי. בלעם הרשע, שנאמר (כמדבר כב, ט י): מי האנשים האלה עמך, ויאמר בלעם אל האלהים וגו'. חזקיהו (מלכים ב כ, יד, ישעיה לט, ג): מה אמרו האנשים האלה וגו'. אבל יחזקאל מצאו בקי מכלם, שנאמר (יחזקאל לז, ג): בן אדם התחיינה העצמות האלה ואמר ה' אלהים אתה ידעת, אמר רבי חנינא בר פפא לצפור שהיתה נתונה ביד ציד, פגע באחד אמר לו זו שבידי מה היא חיה או מתה, אמר לו אי בעית חיה, אי בעית מתה, כך בן אדם התחיינה העצמות האלה ואמר ה' אלהים אתה ידעת.

יב ויאמר האדם האשה אשר נתתה וגו' (ג, יב), הדא הוא דכתיב (איוב ט, לה): אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי, אמר איני כאותו שאמר האשה אשר נתתה עמדי וגו', הוא שמע לדברי אשתו אבל אני לא שמעתי לדברי אשתי.

אמר רבי אבא בר כהנא דינה אשתו של איוב היתה, על כן אמר לה (שם ב, י): כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים, אקבל אין כתיב כאן אלא נקבל, נאים בטובה ולא נאים בפרענות, אתמהא. (שם): בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו, בשפתיו לא חטא אבל בלבו חטא.

אמר רבי אבא בר כהנא ואכלתי אין כתיב כאן, אלא ואכל, אמר רבי שמעון בן לקיש אדם הראשון לא נטרד מגן עדן עד שחרף וגדף, הדא הוא דכתיב (ישעיה ה, ב): ויקו לעשות ענבים ויעש באשים. (בראשית ג, יב): ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל, גירני, חיבני, והטעני. גירני, היך מה דאת אמר (תהלים פט, כג): לא ישיא אויב בו, חיבני, היך מה דאת אמר (דברים כד, י): כי תשה ברעך. הטעני, כמה דאת אמר (דברי הימים ב לב, טו): אל ישיא אתכם חזקיהו.


פרשה כ

א ויאמר ה' אלהים אל הנחש וגו' (ג, יד), (תהלים קמ, יב): איש לשון בל יכון בארץ וגו', אמר רבי לוי לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא נוטל את עובדי כוכבים ומורידם לגיהנם, ואומר להם, למה הייתם קונסים את בני, והן אומרים לו מהם ובהם היו באים ואומרים לשון הרע איש על חברו, והקדוש ברוך הוא נוטל אלו ואלו ומורידן לגיהנם.

דבר אחר, איש לשון, זה הנחש שאמר לשון הרע על בוראו. בל יכון בארץ, על גחנך. איש חמס רע יצודנו, למדחפה אין כתיב כאן, אלא למדחפת, אדם נתקלל, וחוה נתקללה, ונחש נתקלל.

ב ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת וגו', (משלי טז, כח): איש תהפכות ישלח מדון ונרגן מפרד אלוף. איש תהפכות, זה הנחש שהפך דברים על בוראו. ונרגן, שרגן דברים על בוראו, ואמר (בראשית ג, ד): לא מות תמתון. מפריד אלוף, שהפריד אלופו של עולם ומיד נתקלל. ויאמר ה' אלהים אל הנחש וגו', עם אדם נשא ונתן, עם חוה נשא ונתן, ועם נחש לא נשא ונתן, אלא אמר הקדוש ברוך הוא נחש זה רשע בעל תשובות, ואם אומר אני לו עכשו הוא אומר לי, אתה צוית אותם ואני צויתי אותם, מפני מה הניחו צוויך והלכו להם אחר צוויי, אלא קפץ עליו ופסק לו את דינו.

ג ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת, תני רבי חיא בגדלה מתחילים מן הגדול, ובקלקלה מתחילים מן הקטן. בגדלה מתחילים מן הגדול, שנאמר (ויקרא י, ו): ויאמר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר. בקלקלה מתחילין מן הקטן, שנאמר: ויאמר ה' אלהים אל הנחש, (בראשית ג, טז): אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך, (שם שם, יז): ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך, מלמד שמתחלה נתקלל נחש, ואחר כך נתקללה חוה, ואחר כך נתקלל אדם. הכל משמשין פנים כנגד ערף, חוץ משתים שמשמשין אחור כנגד אחור, גמל וכלב, וחוץ משלשה שמשמשין פנים כנגד פנים, מפני שהשכינה דברה עמהם, ואלו הן, אדם, נחש, ודג. אדם, שנאמר: ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך. נחש, ויאמר ה' אלהים אל הנחש. דג (יונה ב, יא): ויאמר ה' לדג ויקא את יונה.

ד כי עשית זאת (ג, יד), אמר רבי הושעיא בשביל זו, כל פעלה שלך לא בשביל זו.

אמר רבי יהודה בר סימון בשם רבי הושעיא מתחלת הספר ועד כאן שבעים ואחד אזכרות, מגיד שנדון בסנהדרין שלמה. רבי הושעיא דסכנין בשם רבי לוי, אררו בצרעת. הלין סלעיא דביה צרען אינון.

אמר רבי אלעזר ראית מימיך מאחר שאדם מכה את חברו במקל הוא חוזר ומכה אותו ברצועה, כך ארור אתה מכל הבהמה כל שכן מכל חית השדה. תני בהמה גסה טהורה יולדת לתשעה חדשים, בהמה גסה טמאה יולדת לשנים עשר חדשים, בהמה דקה טהורה יולדת לחמשה חדשים, והכלב לחמשים יום, והחתול לחמשים ושנים, והחזיר לששים יום, והנמיה לשבעים יום, הצבי והשועל לששה חדשים, ושאר כל השרצים לששה חדשים, והארי והדב והנמר והפיל והקוף, הקפוד לשלש שנים, והנחש לשבע שנים, והאפעה לשבעים שנה. פילוסופוס אחד בקש לידע לכמה הנחש מוליד, כיון שראה אותם מתעסקין זה עם זה, נטלן ונתנן בחבית והיה מספיק להם מזונות עד שילדו, כיון שעלו הזקנים לרומי, שאל את רבן גמליאל אמר לו לכמה הנחש מוליד, ולא יכול להשיבו, ונתכרכמו פניו, פגע בו רבי יהושע ופניו חולנית, אמר לו למה פניך חולנית, אמר לו שאלה אחת נשאלתי ולא יכלתי להשיבו, אמר לו מה היא, אמר לכמה נחש מוליד, אמר לו לשבע שנים, אמר לו מנא לך, אמר לו הכלב חיה טמאה ומוליד לחמישים יום, ובהמה טמאה יולדת לשנים עשר חדש, וכתיב ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, וכשם שהבהמה ארורה מן החיה שבעה, כך נחש ארור מהבהמה שבעה. כמפני רמשא סלק ואמר ליה, התחיל מטיח ראשו לכתל, אמר כל מה שעמלתי שבע שנים בא זה והושיטו לי בקנה אחד.

ה על גחנך תלך (ג, יד), בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא על גחנך תלך, ירדו מלאכי השרת וקצצו ידיו ורגליו, והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, בא נחש ללמד על מפלתה של מצרים ונמצא למד ממנה, שנאמר (ירמיה מו, כב): קולה כנחש ילך, רבי יודן ורבי הונא, חד מנהון אמר אתה גרמת לבריות שיהו מהלכי גחונים על מתיהם, אף אתה על גחנך תלך.

אמר רבי אליעזר אף קללתו של הקדוש ברוך הוא יש בה ברכה, אמר אלולי שאמר לו הקדוש ברוך הוא על גחנך תלך, היאך היה בורח לכתל ונכנס לחר ונצל. (בראשית ג, יד): ועפר תאכל כל ימי חייך, אמר רבי חילפאי לא עפר מכל צד אלא בוקע ויורד עד שהוא מגיע לסלע ושומט גידין של אדמה ואוכל.

אמר רבי לוי לעתיד לבוא הכל מתרפאין חוץ מנחש וגבעונים, נחש שנאמר (ישעיה סה, כה): ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו וגו', גבעונים (יחזקאל מח, יט): והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל, רבי אסי ורבי הושעיא בשם רבי אחא אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עשיתיך מלך על הבהמה ועל החיה ואתה לא בקשת, אני עשיתיך שתהא מהלך קוממיות כאדם, ואתה לא בקשת, על גחנך תלך. אני עשיתיך שתהא אוכל מאכלות כאדם, ואתה לא בקשת, ועפר תאכל כל ימי חייך, אתה בקשת להרג את האדם ולשא את חוה, ואיבה אשית בינך ובין האשה, הוי מה שבקש לא נתן לו, ומה שבידו נטל ממנו. וכן מצינו בקין ובקרח ובלעם ובדואג ואחיתפל וגיחזי ואבשלום ובאדוניהו ובעזיהו ובהמן, מה שבקשו לא נתן להם, ומה שבידם נטל מהם.

ו אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך (ג, טז), רבי יהודה ברבי סימון ורבי יוחנן בשם רבי אלעזר ברבי סימון, מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם אשה, אלא עם אותה הצדקת ואף היא על ידי עלה. רבי אבא בר כהנא בשם רבי יצחק אמר כמה כרכורין כרכר בשביל להשיח עמה (בראשית יח, טו): ויאמר לא כי צחקת, והכתיב (שם טז, יג): ותקרא שם ה' הדבר אליה, רבי יהושע בר רבי נחמיה בשם רבי אידי אמר על ידי מלאך, והכתיב (שם כה, כג): ויאמר ה' לה, רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר על ידי מלאך, רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא אמר על ידי שם. הרבה ארבה עצבונך והרנך, רבי אבא בר כהנא בשם רבי שמואל אומר כל שהוא הרבה ארבה, כל שהוא במאתים ושנים עשר יום, חי. רבי הונא אמר נוצר לתשעה ונולד לשבעה אינו חי, לשמונה אינו חי, נוצר לשבעה ונולד לשמונה, חי, קל וחמר לתשעה. בעון קמיה דרבי אבהו מנין שהנולד לשבעה חי, אמר להן מן דידכון אנא ממטי לכון, זיט"ה אפט"א, איט"א אוכט"א. רבי ברכיה בשם רבי שמואל אמר לעולם אין האשה יולדת או למאתים ושבעים ואחד, או למאתים שבעים ושנים, או למאתים שבעים ושלש, לתשעה הן ועבוריהן. חיא בר אדא הוה יתיב קמיה דרב הוה מסבר ליה ולא סבר, אמר ליה למה לית את סבור, אמר ליה דהא חמרתי בעי למילד ואני מתירא שמא תיצון ותמות, אמר ליה ומה איכפת לך, אמר ליה פעמים שהיא פוחתת, ופעמים שהיא מוספת, פוחתת אינה פוחתת מימות הלבנה, מוספת אינה מוספת על ימות החמה, אמר ליה והכתיב (איוב לט, א ב): הידעת עת לדת יעלי סלע, תספר ירחים תמלאנה, אמר ליה להלן בדקה וכאן בגסה. אמר ליה והא בקרות של אנטונינוס היתה רובעת, והרביעו ממנה בקרות של רבי, יש מהם שילדו עכשיו, ויש מהם שילדו לאחר זמן. אמר ליה להלן בטהורה וכאן בטמאה. עצבונך, זה צער העבור. והרנך, זה צער העדוי. בעצב, זה צער הנפלים. תלדי, זה צער הלדה. בנים, זה צער גדול בנים.

אמר רבי אליעזר בר"ש נוח לו לאדם לגדל לגיון אחד משל זיתים בגליל, ולא לגדל תינוק אחד בארץ ישראל.

ז ואל אישך תשוקתך (ג, טז), ארבע תשוקות הן, אין תשוקתה של אשה אלא לאישה, שנאמר: ואל אישך תשוקתך. אין תשוקתו של יצר הרע אלא על קין וחבריו, שנאמר (בראשית ד, ז): ואליך תשוקתו. אין תשוקתן של גשמים אלא על הארץ, שנאמר (תהלים סה, י): פקדת הארץ ותשקקה, ואין תשוקתו של הקדוש ברוך הוא אלא על ישראל, שנאמר (שיר השירים ז, יא): ועלי תשוקתו.

דבר אחר, תשוקתו, תשים אנו, ואפלו שאנו תשים אנו מקוים לתשועתו של הקדוש ברוך הוא ומיחדים שמו בכל יום.

דבר אחר, ואל אישך תשוקתך, בשעה שהאשה יושבת על המשבר, היא אומרת עוד איני נזקקת לבעלי מעתה, והקדוש ברוך הוא אמר לה תשובי לתשוקתך, תשובי לתשוקת אישך. רבי ברכיה ורבי סימון בשם רבי שמעון בן יוחאי אמרו לבי שרפרפה בלבה לפיכך תביא קרבן מרופרף, שתי תרים שני בני יונה. (בראשית ג, טז): והוא ימשל בך, אמר רבי יוסי הגלילי יכול ממשלה מכל צד, תלמוד לומר (דברים כד, ו): לא יחבל רחים ורכב. מעשה באשה אחת משל בית טברינוס שהיתה נשואה ללסטים אחד, והיה בעלה מצערה, שמעו חכמים ובאו אצלה להוכיחו, כיון שבאתה לפני חכמים הוציאה לפניהם מנורה של זהב ונר של חרס על גבה, לקים מה שנאמר: ואל אישך תש ו ק תך.

ח ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך (ג, יז), רבי שמלאי אומר בישוב הדעת באת עליו, אמרה לו, מה את סבור שאני מתה וחוה אחרת נבראת לך (קהלת א, ט): אין כל חדש תחת השמש, מה את סבור שאני מתה ואתה יושב לך הטליס (ישעיה מה, יח): לא תהו בראה לשבת יצרה. רבנן אמרין התחילה מיללת עליו בקולה הדא הוא דכתיב: ולאדם אמר כי שמעת לדברי אשתך, אין כתיב כאן, אלא לקול אשתך וגו'. ותאכל מן העץ, הדא מסייעא לההיא דאמר רבי אבא דעכו אתרוג היה. אשר צויתיך לאמר, מהו לאמר להזהיר את הבהמה ואת החיה ואת העופות, לא דיך שלא הזהרת אותן אלא שנתת להן ואכלו. ארורה האדמה בעבורך, שתהא מעלה לך דברים ארורים, כגון, יתושין, ופרעושין, וזבובים, ותעלה לך גמל.

אמר רבי יצחק אף הוא יש לו בו הנאה שהוא מוכרו ונהנה מדמיו.

ט בעצבון תאכלנה (ג, יז), אמר רב אסי קשה היא הפרנסה כפלים כלדה, בלדה כתיב: בעצב תלדי בנים, ובפרנסה כתיב: בעצבון תאכלנה. רבי אליעזר ורבי שמואל בר נחמן. רבי אליעזר אמר הקיש גאלה לפרנסה ופרנסה לגאלה, שנאמר (תהלים קלו, כד): ויפרקנו מצרינו, וסמיך ליה (שם שם, כה): נתן לחם לכל בשר, מה גאלה פלאים אף פרנסה פלאים, מה פרנסה בכל יום אף גאלה בכל יום. רבי שמואל בר נחמן אמר וגדולה מן הגאלה, שהגאלה על ידי מלאך והפרנסה על ידי הקדוש ברוך הוא. גאלה על ידי מלאך מנין, שנאמר (בראשית מח, טז): המלאך הגאל אתי מכל רע. פרנסה על ידי הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים קמה, טז): פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. רבי יהושע בן לוי אמר גדולה מקריעת ים סוף, שנאמר (שם קלו, יג): לגזר ים סוף לגזרים, ואומר (שם שם, כה): נתן לחם לכל בשר וגו'.

י וקוץ ודרדר תצמיח לך (ג, יח), קוץ, זה קנרים, דרדר, אלו עכביות. ויש מחליפין, קוץ, אלו עכביות, דרדר, זה קנרים, שהיא עשויה דרין דרין. (שם): ואכלת את עשב השדה, רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אמר אלו זכית היתה מעלת לך מכל אילני גן עדן, עכשו שלא זכית וקוץ ודרדר תצמיח לך.

אמר רבי נחמיה אלו זכית היית נוטל עשבים מתוך גן עדן וטועם בהם כל מעדנים שבעולם, עכשו שלא זכית ואכלת את עשב השדה.

אמר רבי יצחק על הדורות הללו הוא אומר ואכלת את עשב השדה, שאדם משליף (על) שדהו ואוכלה עד שהוא עשב, כיון ששמע אדם הראשון כן הזיעו פניו, אמר מה אני נקשר לאבוס כבהמה, אמר לו הקדוש ברוך הוא הואיל והזיעו פניך תאכל לחם.

אמר רבי לוי נוח היה לו אם היה עומד בקללתו הראשונה. (בראשית ג, יט): בזעת אפיך תאכל לחם, אמר רבי אבהו זה אחד מחמשה דברים שהן סימן יפה לחולה, ואלו הן: עטוש, וזעה, ושנה, וחלום, וקרי. עטוש מנין, שנאמר (איוב מא, י): עטישתיו תהל אור. וזעה מנין, שנאמר: בזעת אפיך תאכל לחם. שנה מנין, שנאמר (שם ג, יג): ישנתי אז ינוח. חלום מנין, שנאמר (ישעיה לח, טז): ותחלימני והחייני. קרי מנין, שנאמר (שם נג, י): יראה זרע יאריך ימים. רבנן דקסרין אמרין אף הלוך מעים בדרך הארץ, מה טעמיה (שם נא, יד): מהר צעה להפתח וגו'. רבי חגי בשם רבי יצחק אמר ובלבד (שם): בל יחסר לחמו. עד שובך אל האדמה כי ממנה וגו', אמר לו קמץ עפר של אדמה שנבראת ממנו לא גזול בידך, כי עפר אתה ואל עפר תשוב, אמר רבי שמעון בן יוחאי מכאן רמז לתחית המתים מן התורה, כי עפר אתה ואל עפר תלך לא נאמר, אלא תש וב.

יא ויקרא האדם שם אשתו חוה (ג, כ), נתנה לו לחיותו ומיעצתו כחויא.

דבר אחר חוה, חוה לה אדם הראשון כמה דורות אבדה. ורבי אחא אמר חויא חוויך ואת חויא דאדם. (שם): כי הוא היתה אם כל חי, רבי שמעון בן אלעזר אמר עם כל חי. תני העשיר עולה עמו, העני אינה יורדת עמו. רבי סימון אמר אם כל חי, אמן של כל החיים, דאמר רבי סימון כל מאה ושלשים שנה שפרשה חוה מאדם, היו רוחות הזכרים מתחממין ממנה והיא יולדת מהם, ורוחות נקבות מתחממות מאדם ומולידות ממנו, הדא הוא דכתיב (שמואל ב ז, יד): אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, בנוי דאדם קדמאה, מאן דאמר רוחי דביתא טבן, דרבין עמיה, מאן דאמר אינון בישין, דחכמין יצריה. רוחין דחקלא, מאן דאמר דאינון טבין, דלא חכימין יצריה, ומאן דאמר דאינון בישין, דלא רבין עמיה.

יב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם (ג, כא), בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב כתנות אור, אלו בגדי אדם הראשון שהן דומים לפיגם, רחבים מלמטה וצרין מלמעלה, רבי יצחק רביא אומר חלקים היו כצפרן ונאים כמרגליות.

אמר רבי יצחק ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן. כתנות עור, שהן דבוקים לעור. רבי אלעזר אמר איגיאה, רבי איבו אמר אגנייה, רבי יהושע בן לוי אמר לגאי, רבי יוסי בר חנינא אמר סיסרטון, רבי שמעון בן לקיש אמר גלי קסינון, ובהם היו בכורות משתמשין, רבי שמואל בר נחמן אמר צמר גמלים וצמר ארנבים היו. כתנות עור, כתנות שהן באין מעור, אמר רבי לוי למדתך תורה דרך ארץ, לפום חילך אכול ופרא מן מה דאת לביש, ויתיר ממה דאת שרי. לפום חילך אכול, (בראשית ב, טז): מכל עץ הגן אכל תאכל. ופרא מן מה דאת לביש, ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו, ויתיר ממה דאת שרי, שהרי שנים היו שרויין בכל העולם כלו.


פרשה כא

א ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו וגו' (ג, כג), כתיב (דניאל ח, יג): ואשמעה אחד קדוש מדבר ויאמר [אחד קדוש לפלמוני המדבר וגו', ואשמע אחד, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (דברים ו, ד): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. קדוש, כי הכל אומרים לפניו קדוש. מדבר, גזר גזרות קשות על בריותיו, (בראשית ג, יח): וקוץ ודרדר תצמיח לך. ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר, רבי הונא לפלניא, תרגם עקילס לפנימי, זה אדם הראשון שהיתה מחצתו לפנים ממלאכי השרת. (דניאל ח, יג): עד מתי החזון התמיד, גזרה שנגזרה על אדם הראשון לעולם היתה, אתמהא, (שם): והפשע שמם, כך יהיה פשעו שומם עליו בקבר, (שם): תת וקדש וצבא מרמס, כך יהיה הוא ותולדותיו, עשויים מרמס לפני מלאך המות. (שם שם, יד): ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות וגו', רבי עזריה ורבי יונתן בשם רבי יצחק, בכל מקום שיש ערב אין בקר וכל מקום שיש בקר אין ערב, אלא לכשיעשה בקרן של עובדי כוכבים ערב וערבן של ישראל בקר, באותה שעה (שם): ונצדק קדש, באותה שעה אני מצדיקן מאותה גזרה, הדא הוא דכתיב: ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו.

ב הדא הוא דכתיב (משלי כד, ל): על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב, אמר רב הונא הרי שקנה שדה וקנה כרם קרוי איש, וקרוי אדם, ונקרא עצל, מה הניה לו. אלא על שדה איש עצל עברתי, זה אדם הראשון, על כרם אדם חסר לב, זו חוה.

אמר רב הונא היכן מצינו שנקראת חוה אדם (ישעיה מד, יג): כתפארת אדם לשבת בית. (משלי כד, לא): והנה עלה כלו קמשנים, (בראשית ג, יח): וקוץ ודרדר תצמיח לך. (משלי כד, לא): כסו פניו חרלים, (בראשית ג, יט): בזעת אפיך תאכל לחם. (משלי כד, לא): וגדר אבניו נהרסה, (בראשית ג, כג): וישלחהו ה' מגן עדן, כיון ששלחו התחיל מקונן עליו, (שם שם, כב): ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו, הוה כחד ממנו.

ג אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע (איוב כ, ו), אם יעלה לשמים שיאו, רומיה. וראשו לעב יגיע, עד מטי ענניא, אמר רבי יהושע ברבי חנינא ורבי יהודה ברבי סימון בשם רבי אלעזר מלוא כל העולם כלו בראו מן המזרח למערב, שנאמר (תהלים קלט, ה): אחור וקדם צרתני, מן הצפון לדרום מנין (דברים ד, לב): ולמקצה השמים ועד קצה השמים, ומנין אף כחללו של עולם, תלמוד לומר (תהלים קלט, ה): ותשת עלי כפכה. (איוב כ, ז): כגללו לנצח יאבד, על שגלל מצוה קלה נטרד מגן עדן, (שם): ראיו יאמרו איו, הוא האדם, כיון שטרדו התחיל מקונן עליו ואומר הן האדם וגו'.

ד תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו (איוב יד, כ), תקף שנתן הקדוש ברוך הוא באדם הראשון לנצח, לעולם היה, כיון שהניח דעתו של הקדוש ברוך הוא והלך אחר דעתו של נחש, משנה פניו ותשלחהו, כיון ששלחו התחיל מקונן עליו ואומר: הן האדם היה כאחד ממנו.

ה דרש רבי פפוס הן האדם היה כאחד ממנו, כאחד ממלאכי השרת, אמר ליה רבי עקיבא דיך פפוס, אמר לו מה אתה מקים הן האדם היה כאחד ממנו, אמר לו שנתן לו המקום לפניו שני דרכים, דרך החיים ודרך המות, וברר לו דרך אחרת. רבי יהודה בר סימון אמר כיחידו של עולם, שנאמר (דברים ו, ד): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. רבנן אמרי כגבריאל, שנאמר (דניאל י, ה): והנה איש אחד לבוש בדים, כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה. ריש לקיש אמר כיונה, מה זה בורח משליחותו של מקום, שנאמר (יונה א, ג): ויקם יונה לברח תרשישה מלפני ה', אף זה בורח מלקיים צווי המקום. מה זה לא לן בכבודו, אף זה לא לן כבודו עמו. רבי ברכיה בשם רבי חנינא אמר כאליהו, מה זה לא טעם טעם מות, אף זה לא היה ראוי לטעם טעם מות, היא דעתיה דרבי ברכיה בשם רבי חנין, דאמר כל זמן שהיה אדם היה כאחד, וכיון שנטלה ממנו צלעתו, לדעת טוב ורע.

ו ועתה פן ישלח ידו (ג, כב), אמר רבי אבא בר כהנא מלמד שפתח לו הקדוש ברוך הוא פתח של תשובה, ועתה, אין ועתה אלא תשובה, שנאמר (דברים י, יב): ועתה ישראל מה ה' אלהיך וגו', והוא אומר פן, ואין פן אלא לאו. אמר הקדוש ברוך הוא ישלח ידו ואכל גם מעץ החיים, אתמהא, ואם אוכל הוא חי לעולם, לפיכך (בראשית ג, כג): וישלחהו ה' אלהים מגן עדן, כיון ששלחו התחיל מקונן עליו ואמר: הן האדם היה כאחד ממנו.

ז וישלחהו ה' אלהים מגן עדן (ג, כג), רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אמר שלחו מגן עדן בעולם הזה ושלחו מגן עדן לעולם הבא. רבי נחמיה אמר שלחו מגן עדן בעולם הזה, ולא לעולם הבא. על דעתיה דרבי יהודה הקשה עליו, ועל דעתיה דרבי נחמיה ריתה עליו.

אמר רבי הונא אתפלגון רבי אדא בר אהבה ורבי המנונא, חד אמר כרבי יהודה וחד אמר כרבי נחמיה, והא מסיע לרבי נחמיה (תהלים יז, טו): אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך, לכשיקיץ אותו שנברא בדמותך, באותה שעה אני בצדק אחזה פניך, באותה שעה אני מצדיקו מאותה גזרה, באותה שעה הן האדם היה כאחד ממנו.

אמר רבי יהושע בן לוי כשבראו בראו במדת הדין ובמדת הרחמים, וכשטרדו, טרדו במדת הדין ובמדת הרחמים. הן האדם, הא אדם לא יכולת לעמד בצוויך אפלו שעה אחת, אתמהא.

דרש רבי יהודה בן פדיא מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמד בצווי אפלו שעה אחת, והרי בניך ממתינין לערלה שלש שנים, שנאמר (ויקרא יט, כג): שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל, אמר רב הונא כד שמע בר קפרא כן, אמר יפה דרשת בן אחותי.

ח ויגרש את האדם (ג, כד), רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר כבת כהן שנתגרשה ואינה יכולה לחזר. רבי שמעון בן לקיש אמר כבת ישראל שנתגרשה והיא יכולה לחזר. על דעתיה דרבי יוחנן הקשה עליו, על דעתיה דרבי שמעון ריתה עליו.

דבר אחר, ויגרש, הראה לו חרבן בית המקדש, היך מה דאת אמר (איכה ג, טז): ויגרס בחצץ שני. רבי לוליאני בר טברי בשם רבי יצחק אמר למגרשה של עדן גרשו, והושיב עליו שומרים שישמרו אותו, הדא הוא דכתיב (ישעיה ה, ו): ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר.

ט מקדם, רב אמר בכל מקום רוח מזרחית קולטת, אדם הראשון, ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן. קין, ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן. הרוצח, (דכרים ד, מא): אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש.

דבר אחר, מקדם, קדם לגן עדן נבראו המלאכים, הדא הוא דכתיב (יחזקאל י, כ): היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה. ואת להט, על שם (תהלים קד, ד): משרתיו אש להט. המתהפכת, שהם מתהפכים, פעמים אנשים, פעמים נשים, פעמים רוחות, פעמים מלאכים.

דבר אחר, מקדם, מקדם לגן עדן נבראת גיהנם, גיהנם בשני וגן עדן בשלישי. ואת להט החרב המתהפכת, על שם (מלאכי ג, יט): ולהט אתם היום הבא. המתהפכת, שהיא מתהפכת על האדם ומלהטתו מראשו ועד רגליו, ומרגליו ועד ראשו, אמר אדם מי מציל את בני מאש לוהטת זו, רבי הונא בשם רבי אבא אמר חרב מילה, שנאמר (יהושע ה, ב): עשה לך חרבות צורים. רבנין אמרי חרב תורה, שנאמר (תהלים קמט, ו): וחרב פיפיות בידם. כיון שראה אדם שבניו עתידים לירד לגיהנם, מעט עצמו מפריה ורביה. וכיון שראה שאחר כ"ו דורות עתידין ישראל לקבל התורה, נזקק להעמיד תולדות, שנאמר (בראשית ד, א): והאדם ידע את חוה אשתו.


פרשה כב

א והאדם ידע את חוה אשתו וגו' (ד, א), (תהלים כה, ו): זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה, לא מן דכדון, אלא כי מעולם המה, אמר רבי יהושע בר נחמיה שבם נהגת עם אדם הראשון, שכך אמרת לו (בראשית ב, יז): כי ביום אכלך ממנו מות תמות, ואלולי שנתת לו יום אחד משלך שהוא אלף שנה, היאך נזקק להעמיד תולדות.

ב והאדם ידע וגו', רבי הונא ורבי יעקב ברבי אבין בשם רבי אבא בר כהנא אמר, לא שמשה בריה קדם לאדם הראשון, וידע אין כתיב כאן, אלא והאדם ידע את חוה אשתו, הודיע דרך ארץ לכל.

דבר אחר, והאדם ידע, ידע מאיזו שלוה נשלה, ידע מה עבדת ליה חוה.

אמר רב אחא חיויא חיויך ואת חיויא דאדם. ותהר ותלד את קין, אמר רבי אלעזר בן עזריה שלשה פלאים נעשו באותו היום, בו ביום נבראו, בו ביום שמשו, בו ביום הוציאו תולדות. אמר ליה רבי יהושע בן קרחה עלו למטה שנים וירדו שבעה, קין ותאומתו, והבל ושתי תאומותיו, ותאמר קניתי איש את ה', חמת לה הא איתתא בנין, אמרה הא קנין בעלי בידי. רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא אמר לו בשביל ששמשת נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה, אכין ורקין מעוטים, אתין וגמין רבויים, האי את דכתיב הכא מהו, אמר אלו נאמר קניתי איש ה', היה הדבר קשה, אלא את ה'. אמר ליה (דברים לב, מז): כי לא דבר רק הוא מכם, ואם רק הוא מכם, שאין אתם יודעים לדרש, אלא את ה', לשעבר אדם נברא מאדמה, וחוה נבראת מאדם, מכאן ואילך (בראשית א, כו): בצלמנו כדמותנו, לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש, ולא שניהם בלא שכינה.

ג ותסף ללדת את אחיו את הבל (ד, ב), הדא מסיעא לרבי יהושע בן קרחה דאמר עלו למטה שנים וירדו שבעה. ותוסף ללדת, תוספת ללדה ולא תוספת לעבור. ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה, שלשה הן שהיו להוטים אחר האדמה, ולא נמצא בם תועלת, ואלו הן: קין, עובד אדמה, נח (בראשית ט, כ): ויחל נח איש האדמה. עזיהו (דברי הימים ב כו, י): אכרים וכרמים בהרים ובכרמל כי אהב אדמה היה.

ד ויהי מקץ ימים (ד, ג), רבי אליעזר ורבי יהושע. רבי אליעזר אמר בתשרי נברא העולם. רבי יהושע אמר בניסן נברא העולם. מאן דאמר בתשרי נברא העולם עשה הבל קים מן החג ועד החנכה. מאן דאמר בניסן נברא העולם עשה הבל קיים מן הפסח ועד העצרת. בין לדברי אלו בין לדברי אלו הכל מודים שלא עשה הבל בעולם יותר מחמשים יום.

ה ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' (ד, ג), מן הפסולת, לאריס רע שהיה אוכל את הבכורות, ומכבד לבעל השדה את הסייפות. (בראשית ד, ד): והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא, רבי אלעזר אמר הקריבו בני נח שלמים. ורבי יוסי אמר עולות הקריבו. אתיב רבי אלעזר לרבי יוסי בר חנינא והכתיב: והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, דבר שחלבו קרב, מה עבד ליה לרבי יוסי, עביד ליה מן שמניהון. אתיב רבי אלעזר לרבי יוסי והא כתיב (שמות כד, ה): וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים, מה עביד ליה רבי יוסי בר חנינא, שלמים בלא הפשט ונתוח. אתיב רבי אלעזר לרבי יוסי והא כתיב (שם יח, יב): ויקח יתרו חתן משה עלה וזבחים לאלהים, מה עבד ליה רבי יוסי בר חנינא, כמאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו.

אמר רב הונא איתפלגון רבי ינאי ורבי חיא רבה, רבי ינאי אמר קדם מתן תורה בא יתרו, ורבי חיא רבה אמר אחר מתן תורה בא.

אמר רבי חנינא ולא פליגי מאן דאמר קדם מתן תורה בא, הקריבו בני נח שלמים, ומאן דאמר אחר מתן תורה בא, עולות הקריבו. והא מסיעא ליה לרבי יוסי בר חנינא (שיר השירים ד, טז): עורי צפון, זו העולה שהיתה נשחטת בצפון, מהו עור, דבר שהיה ישן ומתעורר. (שם): ובואי תימן, אלו שלמים שהיו נשחטים בדרום. ומהו ובואי, דבר של חדוש.

אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי קרא מסיעא ליה לרבי יוסי בר חנינא, דכתיב (ויקרא ו, ב): זאת תורת העלה היא העלה, שהיו בני נח מקריבים, כד אתי לשלמים (שם ז, יא): זאת תורת זבח השלמים, אשר הקריבו אין כתיב כאן, אלא אשר יקריבו, מכאן ולהבא.

ו וישע ה' אל הבל ואל מנחתו (ד, ד), נתפיס ממנו. (שם, ה): ואל קין ואל מנחתו לא שעה, לא נתפיס ממנו. (שם): ויחר לקץ מאד ויפלו פניו, נעשו כאור. (שם, ו): ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך, (שם, ז): הלוא אם תיטיב שאת, ברכה, כמה דאת אמר (ויקרא ט, כב): וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם. ואם לא תיטיב שאת, קללה, דכתיב (שם כב, טז): והשיאו אותם עון אשמה.

דבר אחר, אם תיטיב אני מוחל לך על עונותיך, ואם לאו חטאו של אותו האיש גדוש ומגדש, רבי ברכיה בשם רבי שמעון בר אמי אמר (תהלים לב, ט): לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעו ולא פשעו גבוה ממנו, שנאמר (בראשית ד, ז): לפתח חטאת רבץ, חטאת רובצת אין כתיב כאן, אלא חטאת רבץ, בתחלה הוא תש כנקבה, אחר כך הוא מתגבר כזכר.

אמר רבי עקיבא בתחלה דומה לחוט של עכביש, ולבסוף נעשה כקלע הזו של ספינה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ה, יח): הוי משכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה.

אמר רבי יצחק בתחלה הוא נעשה אורח, ואחר כך הוא נעשה בעל הבית, הדא הוא דכתיב (שמואל ב יב, ד): ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא לו, הרי אורח, ויקח את כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו, הרי בעל הבית.

אמר רבי תנחום בר מריון אית כלבין ברומי דידעין למשתדלא, אזיל ויתיב קמי פלטירא, ועביד גרמיה מתנמנם ומרי פלטירא מתנמנם, והוא שמוט עגולא אארעא עד דהויא מצמית לון הוא משתכר עגולא ומהלך ביה.

אמר רבי אבא היצר הזה דומה ללסטים שפוף שהיה יושב בפרשת דרכים, כל מאן דעבר הוה אמר הב מה דעלך, עבר פקח אחד וראה שאין בו תוחלת לגזל לו כלום, התחיל מכתתו. כך כמה דורות אבד יצר הרע, דור אנוש, ודור הפלגה, ודור המבול, כיון שעמד אברהם אבינו וראה שאין בו תוחלת, התחיל מכתתו, הדא הוא דכתיב (תהלים פט, כד): וכתותי מפניו צרו ומשנאיו אגוף.

אמר רבי אמי אין יצר הרע מהלך לצדדים אלא באמצע פלטיא, ובשעה שהוא רואה אדם ממשמש בעיניו, מתקן בשערו, מתלא בעקבו, הוא אומר הדין דידי, מאי טעמיה (משלי כו, יב): ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו.

אמר רבי אבין כל מי שמפנק את יצרו בנערותו, סופו להיות מנון עליו בזקנותו, מאי טעמא (שם כט, כא): מפנק מנער עבדו ואחרתו יהיה מנון. רבי חנינא בר פפא אמר אם בא יצרך להשחיקך, דחהו בדברי תורה, אם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת את השלום, שנאמר (ישעיה כו, ג): יצר סמוך תצר שלום, ואם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת את השלום, שלום אין כתיב כאן אלא שלום שלום. ואם תאמר שאינו ברשותך, תלמוד לומר (שם): כי בך בטוח, וכבר הכתבתי לך בתורה (בראשית ד, ז): ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו. רבי סימון אמר אם בא יצרך להשחיקך, שמחהו בדברי תורה, שנאמר (ישעיה כו, ג): יצר סמוך תצר שלום, ואם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת את שני העולמות. תצר שלום אין כתיב כאן, אלא שלום שלום. ואם תאמר שאינו ברשותך כבר הכתבתי בתורה (בראשית ד, ז): ואליך תשוקתו וגו'.

ז ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם וגו' (ד, ח), על מה היו מדינים, אמרו בואו ונחלק את העולם, אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין, דין אמר ארעא דאת קאם עלה דידי, ודין אמר מה דאת לביש דידי, דין אמר חלן, ודין אמר פרח, מתוך כך (שם): ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר שניהם נטלו את הקרקעות, ושניהן נטלו את המטלטלין, ועל מה היו מדינין, אלא זה אומר בתחומי בית המקדש נבנה וזה אומר בתחומי בית המקדש נבנה, שנאמר: ויהי בהיותם בשדה, ואין שדה אלא בית המקדש, היך מה דאת אמר (מיכה ג, יב): ציון שדה תחרש, ומתוך כך (בראשית ד, ח): ויקם קין אל הבל אחיו וגו'. יהודה בר אמי אמר על חוה הראשונה היו מדינין, אמר רבי איבו חוה הראשונה חזרה לעפרה ועל מה היו מדינין, אמר רבי הונא תאומה יתרה נולדה עם הבל, זה אומר אני נוטלה שאני בכור, וזה אומר אני נוטלה שנולדה עמי, ומתוך כך ויקם קין.

ח אמר רבי יוחנן הבל היה גבור מקין, שאין תלמוד לומר ויקם, אלא מלמד שהיה נתון תחתיו, אמר לו שנינו בעולם מה את הולך ואומר לאבא, נתמלא עליו רחמים, מיד עמד עליו והרגו, מן תמן אינון אמרין טב לביש לא תעבד וביש לא ימטי לך. ויהרגהו, במה הרגו, רבן שמעון בן גמליאל אמר בקנה הרגו, שנאמר (בראשית ד, כג): וילד לחברתי, דבר שעושה חבורה. ורבנן אמרי באבן הרגו, שנאמר (שם): כי איש הרגתי לפצעי, דבר שהוא עושה פצעים. רבי עזריה ורבי יונתן בר חגי בשם רבי יצחק אמר נתבונן קין מהיכן שחט אביו אותו הפר, שנאמר בו (תהלים סט, לב): ותיטב לה' משור פר, ומשם הרגו, ממקום הצואר מקום הסימנין. ומי קברו, אמר רבי אלעזר בן פדת עופות השמים וחיות טהורות קברוהו, ונתן להם הקדוש ברוך הוא שכרן שתי ברכות שמברכים עליהן, אחת לשחיטה ואחת לכסוי הדם.

ט רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, כתיב (תהלים לז, יד): חרב פתחו רשעים וגו', חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם, זה קין. (שם): להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך זה הבל. (שם שם, טו): חרבם תבוא בלבם וגו', (בראשית ד, יב): נע ונד תהיה בארץ. (שם שם, ט): ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך וגו', משל לאיפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיא, מצא הרוג ואחד עומד על גביו, אמר לו מי הרגו, ואמר ליה אנא בעי ליה גבך, ואת בעי ליה גבי, אמר ליה לא אמרת כלום, משל לאחד שנכנס לגנה ולקט תותין ואכל, והיה בעל הגנה רץ אחריו אמר לו מה בידך, אמר לו אין בידי כלום, אמר לו והרי ידיך מלכלכות. כך אמר לו קין להקדוש ברוך הוא (בראשית ד, ט): השמר אחי אנכי, אמר לו הקדוש ברוך הוא הא רשע (שם שם, י): קול דמי אחיך צעקים וגו', משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי אחד והפשילו לאחוריו, והיה בעל המרעה רץ אחריו אמר לו מה בידך, אמר לו אין בידי כלום, אמר לו והרי הוא מפעה אחריך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לקין: קול דמי אחיך וגו'. רבי יודן ורבי הונא ורבנן. רבי יודן אומר דם אחיך אין כתיב כאן אלא דמי אחיך, דמו ודם זרעיותיו. רבי הונא אמר (מלכים ב ט, כו): את דמי נבות, דם נבות ודם בניו אין כתיב כאן, אלא את דמי נבות ואת דמי בניו, דמו ודם זרעיותיו. רבנן אמרין (דברי הימים ב כד, כה): וימת בדם יהוידע, אין כתיב כאן, אלא בדמי יהוידע, דמו ודם זרעיותיו.

אמר רבי שמעון בן יוחאי קשה הדבר לאמרו ואי אפשר לפה לפרשו, לשני אתליטין שהיו עומדין ומתגוששים לפני המלך, אלו רצה המלך פרשן, ולא רצה המלך לפרשן, נתחזק אחד על חברו והרגו, והיה מצוח ואמר מאן יבעי דיני קדם מלכא, כך קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה, לעלות למעלה לא היתה יכולה שעדין לא עלתה לשם נשמה, ולמטה לא היתה יכולה לעמד שעדין לא נקבר שם אדם, והיה דמו משלך על העצים ועל האבנים.

י ועתה ארור אתה (ד, יא), אמר רבן שמעון בן גמליאל בשלשה מקומות דברו הכתובים בלשון מועט, ועתה ארור אתה, (במדבר טז, ל): ואם בריאה יברא ה', (שופטים יא, לה): ואנכי פציתי פי לה: (בראשית ד, יב): כי תעבד את האדמה לא תוסף תת כחה, רבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא. רבי אלעזר אמר לך אינה נותנת לאחר נותנת. רבי יוסי בר חנינא אמר לא לך ולא לאחר, ודכותה (דברים כח, לח): זרע רב תוציא השדה, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר זורע סאה ומכניס סאה, אמר רבי נחמיה אם כן פרנסה מנין, אלא הראויה לעשות עשרים עושה ששה עשר, והראויה לעשות עשר עושה חמש.

דבר אחר, כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך, כחה אינה נותנת לך כחך נותנת לך, כל כחך אינה נותנת לך, נותנת היא לך מקצת כחך.

יא ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשא (ד, יג), לעליונים ותחתונים אתה סובל, ולפשעי אין אתה סובל.

דבר אחר, גדול עוני משל אבא, אבא על מצוה קלה עבר ונטרד מתוך גן עדן, זו שהיא עברה חמורה שפיכת דמים על אחת כמה וכמה גדול עוני. (שם, יד): הן גרשת, אתמול גרשת את אבא, ועכשיו את מגרשני, הן גרשת אותי היום, שמא מפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ וגו'.

יב ויאמר לו ה' לכן כל הרג קין (ד, טו), רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר נתכנסו בהמה חיה ועוף לתבע דמו של הבל, אמר להן לכן אני אומר כל הורג קין יהרג.

אמר רבי לוי בא נחש הקדמוני לתבע דינו של הבל, אמר לו הקדוש ברוך הוא לכן אני אומר כל הורג קין יהרג. רבי נחמיה אמר לא כדינן של רוצחנין דינו של קין, קין הרג ולא היה לו ממי ללמד, מכאן ואילך כל הורג קין יהרג. (שם): וישם ה' לקין אות, רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אמר הזריח לו גלגל חמה, אמר רבי נחמיה לאותו רשע היה מזריח לו הקדוש ברוך הוא גלגל חמה, אלא מלמד שהזריח לו הצרעת, היך מה דאת אמר (שמות ד, ח): והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקל האת וגו'. רב אמר כלב מסר לו. אבא יוסי בן קסרי אמר קרן הצמיח לו. רב אמר עשאו אות לרוצחנים. רבי חנין אמר עשאו אות לבעלי תשובה. רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש אמר תלאו ברפיון ובא מבול ושטפו, שנאמר (בראשית ז, כג): וימח את כל היקום אשר על פני האדמה, כמה דאת אמר ויקם קין וגו'.

יג ויצא קין מלפני ה' (ד, טז), מהיכן יצא, רבי יודן בשם רבי איבו אמר הפשיל דברים לאחוריו ויצא, כגונב דעת העליונה. רבי ברכיה בשם רבי אלעזר ברבי שמעון אמר, יצא כמפריס וכמרמה בבוראו. רבי חמא בשם רבי חנינא בר רבי יצחק אמר, יצא שמח, היך מה דאת אמר (שמות ד, יד): הנה הוא יצא לקראתך וגו', פגע בו אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך, אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי. התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר, כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע, מיד עמד אדם הראשון ואמר (תהלים צב, א): מזמור שיר ליום השבת וגו'.

אמר רבי לוי המזמור הזה אדם הראשון אמרו ונשתכח מדורו ובא משה וחדשו על שמו, מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וגו'.


פרשה כג

א וידע קין את אשתו וגו' (ד, יז), (תהלים מט, יב): קרבם בתימו לעולם, רבי יודן ורבי פנחס. רבי יודן אמר מה סבורין הרשעים שקרבם בתימו לעולם וגו', (שם): קראו בשמותם עלי אדמות, טבריה, על שם טיבירואיס, אלכסנדריה, על שם אלכסנדרוס, אנטוכיאה, על שם אנטיוכוס. ורבי פנחס אמר קרבם בתימו לעולם, למחר בתיהם נעשים קבריהם. (שם): משכנתם לדוד ודר, שאינן לא חיים ולא נדונין, ולא עוד אלא שקראו בשמותם עלי אדמות, ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך.

ב ויולד לחנוך את עירד וגו' (ד, יח), אמר רבי יהושע בן לוי, כלן לשון מרדות הן, עירד, עורדן אני מן העולם, מחויאל, מוחן אני מן העולם, מתושאל, מתישן אני מן העולם, למך, מה לי ללמך ולתולדותיו. (שם, כ): ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה, אמר רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון כך היו אנשי דור המבול עושין, היה אחד מהן לוקח לו שתים, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש, זו שהיתה לפריה ורביה היתה יושבת כאלו אלמנה בחייה (נסח אחר: בחיי בעלה), וזו שהיתה לתשמיש היה משקה כוס של עקרים שלא תלד, והיתה יושבת אצלו מקשטת כזונה, הדא הוא דכתיב (איוב כד, כא): רעה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב, תדע לך שכן שהרי הברור שבהן היה למך ולקח לו שתי נשים, הדא הוא דכתיב: ויקח לו למך שתי נשים, שם האחת עדה, דעדה מניה, ושם השנית צלה, שהיתה יושבת בצלו.

ג ותלד עדה את יבל וגו' (ד, כ), לשעבר היו מקנין להקדוש ברוך הוא במטמוניות, חזרו להיות מקנין אותו בפרהסיא, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ח, ג): אשר שם מושב סמל הקנאה. (בראשית ד, כא): ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב, אדריכולין ובורבלין. (שם שם, כב): וצלה גם הוא ילדה את תובל קין, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, זה תבל עברתו של קין, קין הרג ולא היה לו במה להרג, אבל זה לטש כל חרש נחשת וברזל. (שם): ואחות תובל קין נעמה, אמר רבי אבא בר כהנא, נעמה אשתו של נח היתה, למה היו קורין אותה נעמה, שהיו מעשיה נעימים. ורבנן אמרי נעמה אחרת היתה, ולמה היו קורין אותה נעמה, שהיתה מנעמת בתף לעבודת כוכבים.

ד ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי (ד, כג), רבי יוסי בר חנינא אמר תבען לתשמיש, אמרו לו למחר המבול בא, נשמע לך ונהיה פרות ורבות למארה. אמר להן (שם): כי איש הרגתי לפצעי, שיבואו עלי פצעים בשבילו, (שם): וילד לחברתי, שיבואו עלי חבורות בשבילו, אתמהא, קין הרג ונתלה לו שבעה דורות, ואני שלא הרגתי אינו דין שיתלה לי על זה. רבי אומר הרי זה קל וחומר של חשך, אם כן מהיכן גובה הקדוש ברוך הוא שטר חובו. רבי יעקב בר אידי בעי קמיה דרבי יוחנן אם איש למה ילד, ואם ילד למה איש, אמר לו איש לאברים וילד לשנים. אמר להן איתא ניזיל גבי אדם, אזלון לגבי אדם, אמר להם עשו אתם שלכם והקדוש ברוך הוא עושה את שלו. ואמרין ליה אסיא אסי חגרתך, כלום פרשת מחוה הרי ק"ל שנה אלא כדי שלא תעמיד ממנה בן, אתמהא, כיון ששמע כן נזקק להעמיד תולדות.

ה וידע אדם עוד את אשתו (ד, כה), נתוסף לו תאוה על תאותו, לשעבר אם לא היה רואה לא היה מתאוה, עכשו בין רואה בין שאינו רואה הוא מתאוה. רבי אבא בר יודן בשם רבי אחא רמז למפרשי ימים שיהיו נזכרים את בתיהם ובאים מיד. (שם): ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר וגו', רבי תנחומא בשם רבי שמואל אמר נסתכלה אותו זרע שהוא בא ממקום אחר, ואי זה זה מלך המשיח. (שם): תחת הבל כי הרגו קין, מחטיה של הבל נהרג קין, לשני אילנות שהיו סמוכין זה לזה, פכרה רוח את אחד מהן ונפל על חברו ופכרו, כך תחת הבל כי הרגו קין, מחטיה של הבל נהרג קין.

ו ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש (ד, כו), בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש, ושתק, אמר עד כאן בצלם ובדמות, מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קנטורין. ארבעה דברים נשתנו בימי אנוש בן שת, ההרים נעשו טרשים, והתחיל המת מרחיש, ונעשו פניהם כקופות, ונעשו חלין למזיקין.

אמר רבי יצחק הן הן שגרמו לעצמן להיות חלין למזיקין, מה בין דגחין לצלמא למאן דגחין לבר נש.

ז אז הוחל (ד, כו), אמר רבי סימון בשלשה מקומות נאמר בלשון הזה לשון מרד, אז הוחל לקרא בשם ה', (בראשית ו, א): ויהי כי החל האדם, (שם י, ח): הוא החל להיות גבר בארץ. אתיבון והכתיב (שם יא, ו): וזה החלם לעשות, אמר להם קיפח על ראשו של נמרוד ואמר זה המורדן עלי.

אמר רבי לוי לאשה שאמרה לבעלה ראיתי בחלום שאתה מגרשני, אמר לה ולמה בחלום הא לך בעלילות.

אמר רב אחא אתם עשיתם עצמכם עבודת כוכבים וקראתם לשמכם, אף אני אקרא למי הים לשמי ואכלה אותן האנשים מן העולם.

דרש רבי אבהו אוקינוס גבוה מכל העולם.

אמר רבי אלעזר בן מנחם והלוא מקרא מלא הוא (עמוס ה, ח, ט, ו): הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו, אתמהא, כזה שהוא שופך מלמעלן למטן. שני פעמים כתיב הקורא למי הים, כנגד שני פעמים שעלה הים והציף את העולם. ועד היכן עלה בראשונה, ועד היכן עלה בשניה, רבי יודן ורבי אבהו ורבי אלעזר בשם רבי חנינא, בראשונה עלה עד עכו ועד יפו, ובשניה עלה עד כפי ברבריאה. רבי חנניה ורבי אחא בשם רבי חנינא, בראשונה עד כפי ברבריאה, ובשניה עד עכו ועד יפו, הדא הוא דכתיב (איוב לח, יא): ואמר עד פה תבוא ולא תסיף ופא ישית בגאון גליך. עד פה תבוא ולא תסיף, עד עכו תבוא ולא תסיף. ופא ישית בגאון גליך, ביפו ישית בגאון גליך. רבי אליעזר בשם רבי חנינא אמר בראשונה עלה עד קלבריאה, ובשניה עד כפי ברבריאה.


פרשה כד

א זה ספר תולדת אדם (ה, א), רבי יהושע רבה פתח (ישעיה כט, טו): הוי המעמיקים מה' לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי ידענו, לארכיטיקטוס שבנה את המדינה חדרים וביבים ומערות, לאחר ימים נעשה גבאי, היו בני המדינה מטמינין מפניו בתוך החדרים ובתוך המערות, אמר להן אני הוא שבניתי את המערות ומפני מה אתם מטמינין עצמכם בהן, כך הוי המעמיקים מה' לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם. (שם שם, טז): הפככם אם כחמר היצר יחשב, מדמין צורה ליוצרה נטיעה לנוטעה, (שם): כי יאמר מעשה לעושהו לא עשני ויצר אמר ליצרו לא הבין, הלא עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל, לבית מלכות, (שם): והכרמל ליער יחשב, לחרשי דבני אינש. (שם שם, יח): ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר, זה ספר תולדת אדם.

ב דבר אחר, זה ספר תולדת אדם, כתיב (תהלים קלט, טז): גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולו אחד בהם, רבי יהושע בר נחמיה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי אלעזר בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון מלא כל העולם כלו בראו, ממזרח למערב מנין, שנאמר (שם שם, ה): אחור וקדם צרתני. ומצפון לדרום מנין, שנאמר (דברים ד, לב): ולמקצה השמים ועד קצה השמים. ומנין אף בחללו של עולם, תלמוד לומר (תהלים קלט, ה): ותשת עלי כפכה. רבי תנחומא בשם רבי בניה ורבי ברכיה בשם רבי אלעזר אמר גלם בראו והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו, הדא הוא דכתיב: גלמי ראו עיניך.

אמר רבי יהודה בר סימון עד שאדם הראשון מטל גלם לפני מי שאמר והיה העולם, הראה לו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור וסופריו, דור דור ומנהיגיו, שנאמר: גלמי ראו עיניך, גלם שראו עיניך כבר הם כתובים על ספרו של אדם הראשון, הוי זה ספר תולדות אדם.

ג בר קפרא פתח (תהלים סט, כט): ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו. ימחו מספר חיים, מספר תולדות של מטה. ועם צדיקים אל יכתבו, מספר תולדות של מעלה. תני בר קפרא בכל מקום שנאמר חי, צדיק, (בראשית יא, יב): ארפכשד חי, (שם שם, יד): שלח חי.

דבר אחר, ימחו מספר חיים, מספר תולדות של אדם.

ד דבר אחר, זה ספר תולדת אדם, כתיב (ישעיה נז, טז): כי לא לעולם אריב, עם אדם הראשון. (שם): ולא לנצח אקצוף, עם תולדותיו. (שם): כי רוח מלפני יעטוף, אמר רבי הונא הרוח הזה בשעה שהוא יוצא לעולם הוא מבקש להחריב את העולם, והקדוש ברוך הוא מרשלו בהרים ומשברו בגבעות ואומר לו הזהר שלא תזיק בריותי, מאי טעמיה כי רוח מלפני יעטוף, מה הוא יעטוף משלהי ליה, היך מה דאת אמר (יונה ב, ח): בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי.

אמר רבי הונא שלש רוחות על ידי שיצאו שלא במשקל היה עולם חרב בהם, ואלו הן: אחד בימי יונה, ואחד בימי איוב, ואחד בימי אליהו.

אמר רבי יודן ברבי ישמעאל של יונה על אותה הספינה היה, שנאמר (שם א, ד): וה' הטיל רוח גדולה אל הים. של איוב על אותה הבית היה, שנאמר (איוב א, יט): והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר, ואין לך קוזמיקון אלא של אליהו, שנאמר (מלכים א יט, יא): והנה ה' עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים. רבי תנחום בר חיא ואמרי לה בשם רבנן לעולם אין מלך המשיח בא עד שיבראו כל הנשמות שעלו במחשבה להבראות, ואלו הן הנשמות האמורות בספרו של אדם.

דבר אחר, זה ספר תולדת, כתיב (איוב כח, כז): אז ראה ויספרה, רבנן ורבי אחא, רבנן אמרין כל דבור ודבור שהיה הקדוש ברוך הוא אומר למשה היה אומרו שתי פעמים בלבו ואחר כך היה אומר למשה, ומה טעם אז ראה ויספרה חד, (שם): הכינה וגם חקרה חד, ואחר בך (שם שם, כח): ויאמר לאדם, זה משה. ורבי אחא אמר ד', אז ראה חד, ויספרה חד, הכינה חד, וגם חקרה חד, ואחר כך ויאמר לאדם זה משה.

אמר רבי יהודה ברבי סימון ראוי היה אדם הראשון שתנתן תורה על ידו, מה טעם זה ספר תולדת אדם, אמר הקדוש ברוך הוא יציר כפי ואיני נותנה לו. חזר הקדוש ברוך הוא ואמר לו ומה עכשו שש מצוות נתתי לו ולא היה יכול לעמד בהן והיאך אני נותן לו תרי"ג מצוות, רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה. (שם): ויאמר לאדם, לא לאדם אני נותן כי אם לבניו, שנאמר זה ספר תולדת אדם, אמר רבי יעקב דכפר חנין ראוי היה אדם הראשון שיעמדו ממנו י"ב שבטים, מאי טעמיה ז"ה ספר תולדת אדם, אמר הקדוש ברוך הוא שני בנים נתתי לו ועמד אחד והרג את חברו והיאך אני נותן לו שנים עשר שבטים. ויאמר לאדם, לא לאדם אני נותן אלא לבניו, שנאמר זה ספר תולדת אדם, מנין ז"ה, ז' שבעה ה' חמשה, הרי י"ב.

ו דבר אחר, זה ספר תולדת אדם, אלין תולדות ואין הראשונים תולדות, ומה הן אלהות. בעון קומי אבא כהן ברדלא, אדם שת אנוש, ושתק, אמר להם עד כאן בצלם אלהים וכו' כדכתיב לעיל.

דבר אחר, אלו תולדות ואין הראשונים תולדות, ומה הן רוחות, דאמר רבי סימון כל מאה ושלשים שנה שפרשה חוה מאדם היו רוחות הזכרים מתחממים ממנה והיו מולידים ממנה, ורוחות נקבות מתחממות מאדם ומולידים ממנו, הדא הוא דכתיב (שמואל ב ז, יד): אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, בנוי דאדם קדמאה מאן דאמר דרוחי דביתא טבין דרבו עמיה, ומאן דאמר דאינון בישין דחכמין יצריה, מאן דאמר דרוחי דחקלא בישין דלא רבין עמיה, ומאן דאמר דאינון טבין דלא חכמין יצריה.

דבר אחר, אלו תולדות ואין הראשונים תולדות, למה שהן כלין במים, דאמר רבי יהושע בן לוי כל השמות הללו לשון מרדות הן, עירד, עורדן אני מן העולם וכו', עד מה לי ללמך ולתולדותיו.

ז רבי תנחומא בשם רבי אלעזר ורבי מנחם בשם רב אמר כל האמניות אדם הראשון למדם, מאי טעמיה (ישעיה מד, יא): וחרשים המה מאדם, מאדם הראשון. רבנן אמרין אפלו סרגולו של ספר, אדם הראשון למדו, שנאמר (בראשית ה, א): זה ספר, הוא וסרגולו. (שם): ביום ברא אלהים אדם, הדא מסיעא לההיא דאמר רבי אלעזר בן עזריה שלש פלאים נעשו באותו היום, בו ביום נבראו, בו ביום שמשו, בו ביום הוציאו תולדות. בן עזאי אומר זה ספר תולדת אדם, זה כלל גדול בתורה, רבי עקיבא אומר (ויקרא יט, יח): ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה, שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה חברי עמי, הואיל ונתקללתי יתקלל חברי עמי.

אמר רבי תנחומא אם עשית כן דע למי אתה מבזה (שם): בדמות אלהים עשה אותו.


פרשה כה

א ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים (ה, כד), אמר רבי חמא בר הושעיא אינו נכתב בתוך טימוסן של צדיקים אלא בתוך טימוסן של רשעים.

אמר רבי איבו חנוך חנף היה, פעמים צדיק פעמים רשע, אמר הקדוש ברוך הוא עד שהוא בצדקו אסלקנו.

אמר רבי איבו בראש השנה דנו בשעה שהוא דן כל באי עולם. אפיקורסים שאלו לרבי אבהו אמרו לו אין אנו מוצאין מיתה לחנוך, אמר להם למה, אמרו לו נאמרה כאן לקיחה ונאמרה להלן (מלכים ב ב, ה): כי היום ה' לקח את אדניך מעל ראשך, אמר להם אם ללקיחה אתם דורשים, נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן (יחזקאל כד, טז): הנני לקח ממך את מחמד עיניך, אמר רבי תנחומא יפה השיבן רבי אבהו. מטרונה שאלה את רבי יוסי אמרה לו אין אנו מוצאין מיתה בחנוך, אמר לה אלו נאמר (בראשית ה, כד): ויתהלך חנוך את האלהים ושתק, הייתי אומר כדבריך, כשהוא אומר ואיננו כי לקח אתו אלהים, ואיננו בעולם הזה כי לקח אתו אלהים.

ב ויקרא את שמו נח לאמר (ה, כט), רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר לא המדרש הוא השם ולא השם הוא המדרש, לא הוה צריך קרא למימר אלא נח זה יניחנו, או נחמן זה ינחמנו, אלא בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון השליטו על הכל, הפרה היתה נשמעת לחורש, והתלם נשמע לחורש, כיון שחטא אדם מרדו עליו, הפרה לא היתה נשמעת לחורש, והתלם לא היה נשמע לחורש, כיון שעמד נח, נחו. ומנא לן, נאמר כאן ניחה, ונאמר להלן (שמות כג, יב): למען ינוח שורך וחמרך, מה ניחה שנאמר להלן ניחת שור, אף ניחה שנאמר כאן ניחת שור. רבי שמעון בן לקיש אמר לא השם הוא המדרש, ולא המדרש הוא השם, ולא הוה צריך קרא למימר אלא או נח זה יניחנו, או נחמן זה ינחמנו, אלא עד שלא עמד נח היו המים עולים ומציפים אותם בתוך קבריהם. שתי פעמים כתיב (עמוס ה, ח, ט, ו): הקורא למי הים, כנגד שתי פעמים שהיו המים עולים ומציפין אותן בתוך קבריהם, אחת בשחרית ואחת בערבית, הדא הוא דכתיב (תהלים פח, ו): כמו חללים שכבי קבר, שוכבים שלהם חללים היו, כיון שעמד נח, נחו. נאמר כאן ניחה ונאמר להלן ניחה (ישעיה נז, ב): יבוא שלום ינוחו על משכבותם, מה ניחה האמור להלן ניחת קבר, אף ניחה האמורה כאן ניחת קבר. רבי אליעזר אמר לשם קרבנו נקרא, שנאמר (בראשית ח, כא): וירח ה' את רח הניחח, רבי יוסי בר רבי חנינא אמר לשם נחת התבה נקרא, דכתיב (שם שם, ד): ותנח התבה.

אמר רבי יוחנן לא שמשו המזלות כל אותן שנים עשר חדש, אמר לו רבי יונתן שמשו אלא שלא היה רשומן נכר. (שם שם, כב): לא ישבתו, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אמר לא ישבתו, מכאן שלא שבתו. ורבי יהושע אומר לא ישבתו, מכאן ששבתו.

ג מן האדמה אשר אררה ה' (ה, כט), עשרה שני רעבון באו לעולם, אחד בימי אדם הראשון, שנאמר (בראשית ג, יז): ארורה האדמה בעבורך. ואחד בימי למך, שנאמר: מן האדמה אשר אררה ה'. ואחד בימי אברהם (בראשית יב, י): ויהי רעב בארץ. ואחד בימי יצחק, שנאמר (שם כו, א): ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון. ואחד בימי יעקב, שנאמר (שם מה, ו): כי זה שנתים הרעב. ואחד בימי שפט השפטים, שנאמר (רות א, א): ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ. ואחד בימי דוד, שנאמר (שמואל ב כא, א): ויהי רעב בימי דוד שלש שנים. ואחד בימי אליהו, שנאמר (מלכים א יז, א): חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, ואחד בימי אלישע, שנאמר (מלכים ב ו, כה): ויהי רעב גדול בשמרון, שהוא מתגלגל ובא לעולם. ואחד לעתיד לבוא, שנאמר (עמוס ח, יא): לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה'. רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק עקר אותנטיא שלו לא היה ראוי להיות בימי דוד אלא בימי שאול, אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה, גלגלו הקדוש ברוך הוא והביאו בימי דוד, מתלא אמרין שילו חטא ויוחנא משתלמא, אתמהא.

אמר רבי חיא רבה משל לזגג שהיה בידו קפה מלאה כוסות ודיטרוטין, בשעה שהיה מבקש לתלות את קפתו היה מביא יתד ותקעה ונתלה בה, ואחר כך היה תולה את קפתו. לפיכך לא באו בימי בני אדם שפופים, אלא בימי בני אדם גבורים, שהן יכולין לעמד בהן. רבי ברכיה הוי קרי עליהון (ישעיה מ, כט): נתן ליעף כח. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר שנים באו בימי אברהם, רב הונא בשם רב אחא אמר אחד בימי למך ואחד בימי אברהם, רעב שבא בימי אליהו, רעב של בצרת היה, שנה עבדה שנה לא עבדה, רעב שבא בימי אלישע, רעב של מהומה היה, שנאמר (מלכים ב ו, כה): עד היות ראש חמור בשמנים כסף, רעב שהיה בימי שפט השפטים, רבי הונא בשם רבי דוסא אמר ארבעים ושתים סאין היו ונעשו ארבעים ואחת, והא תני לא יצא אדם לחוצה לארץ אלא אם כן היו סאתים של חטים הולכות בסלע, אמר רבי שמעון אימתי בזמן שאינו מוצא לקח, אבל אם היה מוצא לקח אפלו סאה בסלע לא יצא לחוצה לארץ, ואלו אלימלך יצא, לפיכך נענש.


פרשה כו

א ויהי נח בן חמש מאות שנה (ה, לב), כתיב (תהלים א, א): אשר האיש אשר לא הלך בעצת רשעים. אשרי האיש, זה נח. אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר בשלשה דורות, בדור אנוש ובדור המבול ובדור הפלגה. רבי נחמיה אומר בדור המבול ובדור הפלגה, אבל בדור אנוש היה קטן. על דעתיה דרבי יהודה דאמר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, זה דור אנוש. ובדרך חטאים לא עמד, זה דור המבול. ובמושב לצים לא ישב, זה דור הפלגה. (שם שם, ב): כי אם בתורת ה' חפצו, אלו שבע מצוות שנצטוה. (שם): ובתורתו יהגה יומם ולילה, שהגה דבר מתוך דבר, אמר מה טעם רבה הקדוש ברוך הוא בטהורים יותר מטמאים, לא שהוא רוצה להקריב מהם קרבן, מיד (בראשית ח, כ): ויקח מכל הבהמה הטהרה וגו', (תהלים א, ג): והיה כעץ שתול על פלגי מים, ששתלו הקדוש ברוך הוא בתבה. (שם): אשר פריו יתן בעתו, זה שם, (שם): ועלהו לא יבל, זה חם. (שם): וכל אשר יעשה יצליח, זה יפת.

ב ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת (ו, י), כתיב (תהלים צב, יד): שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו, שתולים בבית ה', זה נח ששתלו הקדוש ברוך הוא בתבה. בחצרות אלהינו יפריחו, ויולד נח את שם את חם ואת יפת. (שם שם, טו): עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. עוד ינובון, זה נח. דשנים ורעננים יהיו, ויולד נח, אמר רבי יודן מה טעם כל דורות הולידו למאה שנים ולמאתים שנה, וזה הוליד לחמש מאות שנה, אלא אמר הקדוש ברוך הוא אם רשעים הם אין רצוני שיאבדו במים, ואם צדיקים הם אטריח עליו ויעשה להם תבות הרבה, וכיבש הקדוש ברוך הוא מעינו והוליד לחמש מאות שנה. רבי נחמיה בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמר אפלו יפת שהוא הגדול לכשיבוא המבול אינו בן מאה שנה שראוי לענשים.

אמר רבי חנינא אין מיתה לעתיד לבוא אלא בעובדי כוכבים בלבד, רבי יהושע בן לוי אמר לא בישראל ולא בעובדי כוכבים, שנאמר (ישעיה כה, ח): ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים, מה עביד ליה רבי חנינא מעל כל פנים, מעל פניהם של ישראל. והכתיב (שם סה, כ): כי הנער בן מאה שנה ימות, והא מסיע ליה לרבי חנינא. מה עביד ליה רבי יהושע בן לוי, ראוי לכל ענשים, והא כתיב (תהלים מט, טו): כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים, והא מסיע ליה לרבי חנינא. מה עביד ליה רבי יהושע בן לוי, לפי שבעולם הזה פרעה בשעתן, סיסרא בשעתן, סנחריב בשעתן, אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא עושה מלאך המות סטטיונר שלהם, הדא הוא דכתיב (שם): וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבל לו, מלמד ששאול בלה וגופן אינה בלה, וכל כך למה על שפשטו ידיהם בזבול, הדא הוא דכתיב (מלכים א ח, יג): בנה בניתי בית זבל לך.

ג ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת, והלוא יפת הוא הגדול, אלא בתחלה אתה דורש שהיה צדיק, ונולד כשהוא מהול, ושיחד הקדוש ברוך הוא שמו עליו, ושאברהם עתיד לצאת ממנו, ששמש בכהנה גדולה, ושנבנה בית המקדש בתחומו. שמעון בר חוטה אמר שמנין אותיותיו תלה הקדוש ברוך הוא לדורות מן המבול ועד ההפלגה, שלש מאות וארבעים שנה.

ד ויהי כי החל האדם (ו, א), אמר רבי סימון בשלשה מקומות נאמר בלשון הזה, לשון מרד (בראשית ד, כו): אז הוחל, ויהי כי החל, (שם י, ח): הוא החל להיות גבר בארץ. אתיבן ליה והכתיב (שם יא, ו): וזה החלם לעשות, אמר להם קיפח על ראשו של נמרד ואמר להם זה המרידן עלי. (שם ו, א): לרב על פני האדמה, שהיו שופכים את זרעם על העצים ועל האבנים, ולפי שהיו שטופים בזנות לפיכך הרבה להם נקבות, הדא הוא דכתיב (שם): ויהי כי החל האדם, ובנות ילדו להם, רבי שמעון בר אמי ילדה אשתו נקבה, חמתיה רבי חיא רבה אמר ליה התחיל הקדוש ברוך הוא לברכך, אמר ליה מנא לך הא, אמר ליה דכתיב: ויהי כי החל האדם לרב וגו', עלה אצל אביו אמר לו שמחך הבבלי, אמר לו כן וכן אמר לי, אמר ליה אף על פי כן צרך ליין וצרך לחמץ, צרך יין יתר מן החמץ. צרך לחטין וצרך לשעורים, צרך לחטין יותר מן השעורים. משהאדם משיא את בתו ומוציא יציאותיו הוא אומר לה לא יהי ליך מחזורי להכא. רבן גמליאל אסיב ברתיה, אמרה ליה אבא צלי עלי, אמר לה לא יהי ליך מחזורי להכא. ילדה בן זכר אמרה ליה אבא צלי עלי, אמר לה לא ישלה ווי מפומיך. אמרה לו אבא שתי שמחות שבאו לי אתה מקללני. אמר לה תרתיהן צלונן, מן גו דאת הויא שלם בביתך לא יהי ליך מחזורי להכא, ומן גו דהוי בריך קים, לא ישלה ווי מפומיך, ווי דלא שתי ברי, ווי דלא אכל ברי, ווי דלא אזיל ברי לבי כנשתא.

ה ויראו בני האלהים (ו, ב), רבי שמעון בן יוחאי קרא להון בני דיניא, רבי שמעון בן יוחאי מקלל לכל מאן דקרא להון בני אלהיא, תני רבי שמעון בן יוחאי כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה, כמריא גנבו אלהיא מאן מומי ביה או מאן מקרב. ולמה קורא אותן בני האלהים, רבי חנינא ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרין שהרבו ימים בלא צער ובלא יסורין. רבי חנא בשם רבי יוסי אמר כדי לעמד על התקופות ועל החשבונות. רבנן אמרין כדי שיטלו שלהם ושל דורות הבאים אחריהם. (שם): כי טבת הנה, אמר רבי יודן טבת כתיב, משהיו מטיבין אשה לבעלה היה גדול נכנס ובועלה תחלה, הדא הוא דכתיב כי טבת הנה, אלו הבתולות, (שם): ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, אלו נשי אנשים. מכל אשר בחרו, זה זכר ובהמה. רבי הונא בשם רבי אמר דור המבול לא נמוחו מן העולם עד שכתבו גמומסיות לזכר ולבהמה.

אמר רבי שמלאי בכל מקום שאתה מוצא זנות, אנדרולומוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים. רבי עזריה ורבי יהודה בר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר על הכל הקדוש ברוך הוא מאריך אפו חוץ מן הזנות, מאי טעמא ויראו בני האלהים וגו', ומה כתיב בתריה (שם, ז): ויאמר ה' אמחה את האדם, רבי יהושע בר לוי בשם פדיה אמר כל אותו הלילה היה לוט מבקש רחמים על הסדומיים והיו מקבלין מידו, כיון שאמרו לו (בראשית יט, ה): הוציאם אלינו ונדעה אתם לתשמיש, אמרו לו (שם שם, יב): עד מי לך פה ללמד סנגוריא עליהם, מכאן ואילך אין לך ללמד עליהם סנגוריא.

ו ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם (ו, ג), אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי איני נותן רוחי בהם בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא, שנאמר (יחזקאל לו, כז): ואת דוחי אתן בקרבכם. רבי ינאי ורבי שמעון בן לקיש, תרויהון אמרין אין גיהנם לעתיד לבוא אלא יום הוא שמלהט את הרשעים, מה טעם (מלאכי ג, יט): כי הנה היום בא בער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אתם היום הבא. ורבנן אמרי יש גיהנם, שנאמר (ישעיה לא, ט): נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. רבי יהודה בר רבי אלעי אמר לא יום ולא גיהנם אלא אש היא שתהיה יוצאת מגופו של רשע ומלהטתו, שנאמר (שם לג, יא): תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם.

אמר רבי יהודה ברבי אלעי מהו לא ידון רוחי עוד אין הרוחות הללו נדונות לפני לעולם. רבי הונא בשם רב אחא אמר בשעה שאני מחזיר הרוח לנדנה איני מחזיר רוחן לנדניהן.

אמר רבי חיא בר אבא איני ממלא רוחי בהן בשעה שאני ממלא רוחי באדם, לפי שבעולם הזה הרוח היא נבזקת באחד מאבריו, אבל לעתיד לבוא היא נבזקת בכל הגוף, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לו, כז): ואת רוחי אתן בקרבכם.

אמר רבי יודן בן בתירא עוד איני דן את הדין הזה לעולם. רב הונא בשם רבי יוסף אמר (בראשית ח, כא): לא אסף, ולא אסף, לסגי לסגי. רבנן אמרי לא אסף לבני נח, לא אסף לדורות, אני אמרתי שתהא רוחי דנה בהן והן לא בקשו, הרי אני משגמן ביסורין. אני אמרתי שתהא דוחי דנה בהן והן לא כחשו, הריני משגמן אלו באלו, דאמר רבי אלעזר אין לך שהוא מתחיב באדם הזה אלא אדם כיוצא בו. רבי נתן אומר אפלו זאב וכלב. רבי הונא בר גוריון אמר אפלו מקל אפלו רצועה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ט, ג): כי את על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין, כיום הדין.

אמר רבי אחא אף אילני סרק עתידין לתן דין וחשבון. רבנן אמרי מהכא (דברים כ, יט): כי האדם עץ השדה, מה האדם נותן דין וחשבון, אף עצים נותנין דין וחשבון.

אמר רבי יהושע בר נחמיה איני דן רוחן בעצמן, שבשר ודם הן, אלא הרי אני מביא עליהם מעוט שנים שקצבתי עליהם בעולם הזה, ואחר כך אני משגמן ביסורין.

אמר רבי איבו מי גרם להם שימרדו בי לא על ידי שלא שגמתי אותם ביסורין, הדלת הזו מי מעמידו שגמיו.

אמר רבי אלעזר בכל מקום שאין דין יש דין. רבי ביבי בריה דרבי אמי בשיטת רבי אלעזר (בראשית ו, ג): לא ידון רוחי.

אמר רבי מאיר הן לא עשו מדת הדין למטה, אף אני איני עושה מדת הדין למעלה, הדא הוא דכתיב (איוב ד, כא): הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה, בלא חכמת התורה. (שם שם, כ): מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו, ואין משים אלא דין, היך מה דאת אמר (שמות כא, א): ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.

אמר רבי יוסי הגלילי עוד איני דן מדת הדין כנגד מדת רחמים. רבי אומר ויאמר דור המבול לה' לא ידון.

אמר רבי עקיבא (תהלים י, יג): על מה נאץ רשע אלהים אמר בלבו לא תדרש, לית דין ולית דין, אבל אית דין ואית דין.

אמר רבי חנינא בר פפא אפלו נח שנשתיר מהם לא שהיה כדי, אלא שצפה הקדוש ברוך הוא שמשה עתיד לעמד ממנו, שנאמר בשגם, זה משה, דחושבניה דדין הוא חושבניה דדין. רבנן מייתו לה מהכא, והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ומשה חי מאה ועשרים שנה.

ז הנפלים היו בארץ בימים ההם (ו, ד), שבעה שמות נקראו להם, אימים, רפאים, גבורים, זמזמים, ענקים, עוים, נפלים. אימים, שכל מי שראה אותן היתה אימתן נופלת עליו. רפאים, שכל מי שראה אותן היה לבו רפה כשעוה. גבורים, רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן אמר מח קוליתו של אחד מהם היתה נמדדת י"ח אמה. זמזמים, אמר רבי יוסי בר חנינא מנטרומין מגיסטי מלחמה. ענקים, רבנן ורבי אחא, רבנן אמרו שהיו מרבים ענקים על גבי ענקים (פרוש תכשיטיז), רבי אחא אמר שהיו עונקים גלגל חמה, ואומרים הורד לנו גשמים. עוים, שצדו את העולם ושהצדו מן העולם, שגרמו לעולם שיצוד, היך מה דאת אמר (יחזקאל כא, לב): עוה עוה עוה אשימנה.

אמר רבי אלעזר ברבי שמעון שהיו בקיאים בעפרות כנחשים. בגלילא צוחין לחויא אויא. נפלים, שהפילו את העולם, ושנפלו מן העולם ושמלאו את העולם נפלים בזנות שלהם. (בראשית ו, ד): וגם אחרי כן, יהודה בר רבי אמי אמר, אחראי לא ילפון מן קדמאי, דור המבול לא לקחו מוסר מדור אנוש, ודור הפלגה מדור המבול. (שם): וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם, אמר רבי ברכיה היתה אשה יוצאת בשוק והיתה רואה בחור ומתאוה לו והיתה הולכת ומשמשת את מטתה והיתה מעמדת בחור כיוצא בו. אנשי השם (ו, ד), אמר רבי אחא (איוב ל, ח): בני נבל גם בני בלי שם, ואת אמרת אנשי השם, אלא שהשימו את העולם, ושהושמו מן העולם, ושגרמו לעולם שישום. רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר אנשים שנתפרשו שמותן למעלן, דאמר רבי יהושע בן לוי כל השמות הללו לשון מרדות הן, עירד, עורדן אני מן העולם. מחויאל, מוחן אני מן העולם. מתושאל, מתישן אני מן העולם. מה לי ללמך ולתולדותיו.

אמר רבי יוחנן המה הגברים אשר מעולם אנשי השם, ומי פרש מעשיהן, אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי. רבי אומר אלו לא בא איוב לעולם אלא לפרש לנו מעשה המבול, דיו.

אמר רבי חנין אלו לא בא אליהוא אלא לפרש לנו מעשה ירידת הגשמים, דיו, דאמר רבי יוחנן כל אורה שנאמר באליהוא אינה אלא בירידת גשמים. רבי הושעיה רבה אמר אינה אלא במתן תורה, כמה דאת אמר (משלי ו, כג): כי נר מצוה ותורה אור. רבי אחא בשם רבי יהושע בן לוי אמר, קשה היא המחלקת כדור המבול, נאמר כאן אנשי השם, ונאמר להלן (במדבר טז, ב): קראי מועד אנשי שם, מה אנשי השם שנאמר להלן מחלקת אף אנשי שם שנאמר כאן מחלקת.


פרשה כז

א וירא ה' כי רבה רעת האדם (ו, ה), כתיב (קהלת ב, כא): כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון, אמר רבי יודן גדול כחן של נביאים שמדמין צורה ליוצרה, שנאמר (דניאל ח, טז): ואשמע קול אדם בין אולי.

אמר רבי יהודה בר סימון אית לן קריא אוחרן דמחור יתר מן דין, שנאמר (יחזקאל א, כו): ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. שעמלו בחכמה, שנאמר (משלי ג, יט): ה' בחכמה יסד ארץ. ובדעת, שנאמר (שם שם, כ): בדעתו תהומות נבקעו. ובכשרון, רבי ברכיה בשם רבי יהודה בר סימון לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא (תהלים לג, ו): בדבר ה' שמים נעשו. בדבר ה' וכבר שמים נעשו. (קהלת ב, כא): ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו, זה דור המבול. (שם): גם זה הבל ורעה רבה, וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ.

ב דבר אחר, וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, כתיב (קהלת ב, כג): כי כל ימיו מכאבים וכעס ענינו גם בלילה לא שכב לבו גם זה הבל הוא, כי כל ימיו מכאבים, זה דור אנוש ודור המבול, שהיו מכאיבים להקדוש ברוך הוא במעשיהן הרעים. וכעס ענינו, שהיו מכעיסים להקדוש ברוך הוא במעשיהן הרעים. גם בלילה לא שכב לבו, מן העברות. ומנין אף ביום, תלמוד לומר (בראשית ו, ה): וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום.

דבר אחר, גם בלילה לא שכב לבו, זה הקדוש ברוך הוא, מלהביא עליהם פרעניות ביום ופרעניות בלילה, דכתיב (שם ז, כג): וימח את כל היקום.

דבר אחר, כי כל ימיו מכאבים, אלו סדומיים, שהיו מכאיבים להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים. וכעס ענינו, שהיו מכעיסין להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים. גם בלילה לא שכב לבו, זה הקדוש ברוך הוא, מלהביא עליהם פרענות ביום ופרענות בלילה, הדא הוא דכתיב (שם יט, כד): וה' המטיר על סדם.

דבר אחר, כי כל ימיו מכאבים, אלו המצריים, שהיו מכאיבים להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים. וכעס ענינו, שהיו מכעיסים להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים. גם בלילה לא שכב לבו, מאחר שהיה בן ישראל גומר את מלאכתו, היה אומר לו עדר לי שתי עדריות, בקע לי שתי בקעיות.

דבר אחר, גם בלילה לא שכב לבו, זה הקדוש ברוך הוא, מלהביא עליהם פרעניות ביום ופרעניות בלילה, הדא הוא דכתיב (שמות יב, כט): ויהי בחצי הלילה, (קהלת ב, כג): וגם זה הבל הוא.

ג וירא ה' כי רבה וגו' (ו, ה), רבי חנינא אמר רבה והולכת. רבי ברכיה בשם רבי יוחנן אמר שמענו בדור המבול שנדונו במים והסדומים שנדונו באש, ומנין לתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן, תלמוד לומר רבה רבה לגזרה שוה. וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, משהיתה חמה זורחת ועד שהיתה שוקעת לא היתה בהם תוחלת, הדא הוא דכתיב (איוב כד, יד): לאור יקום רוצח יקטל עני ואביון ובלילה יהי כגנב, והא כתיב (שם שם, טז): חתר בחשך בתים, למה שיומם חתמו למו, מה היו עושים, היו מביאים אפופולסימון ושף באבן, ובאים בלילה ומריחים וחותרים, כך דרש רבי חנינא בציפורין, אתעביד ההוא ליליא תלת מאה חתרין, הוה להון אפופולסימון, מה הוון צפוראי עבדין, בתמיהה.

ד וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ (ו, ו), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר תוהות היתה לפני שבראתי אותו מלמטה, שאלו בראתי אותו מלמעלה לא היה מורד בי. רבי נחמיה אמר מתנחם אני שבראתי אותו מלמטה שאלו בראתי אותו מלמעלה כשם שהמריד בי את התחתונים, כך היה ממריד בי את העליונים.

אמר רבי איבו תוהות היתה לפני שבראתי בו יצר הרע, שאלולי לא בראתי בו יצר הרע לא היה מורד בי.

אמר רבי לוי מתנחם אני שעשיתי אותו ונתן בארץ. (שם): ויתעצב אל לבו, אמר רבי ברכיה, משל לשר שבנה פלטין על ידי אדריכל, ראה אותה ולא ערבה לו, על מי יש לו להתכעס לא על אדריכל, כך ויתעצב אל לבו.

אמר רבי אסי משל לשר שעשה סחורה על ידי סרסור והפסיד, על מי יש לו להתרעם לא על הסרסור, כך ויתעצב אל לבו. אפיקורס אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו אין אתם אומרים שהקדוש ברוך הוא רואה את הנולד, אמר לו הן. והא כתיב ויתעצב אל לבו. אמר לו נולד לך בן זכר מימיך, אמר לו הן, אמר לו מה עשית, אמר לו שמחתי ושמחתי את הכל, אמר לו ולא היית יודע שסופו למות, אמר לו בשעת חדותא חדותא, בשעת אבלה אבלה. אמר לו כך מעשה לפני הקדוש ברוך הוא, דאמר רבי יהושע בן לוי שבעה ימים נתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו קדם שלא יבוא מבול לעולם, מאי טעמיה ויתעצב אל לבו, ואין עציבה אלא אבלות, היך מה דאת אמר (שמואל ב יט, ג): נעצב המלך על בנו.


פרשה כח

א ויאמר ה' אמחה את האדם (ו, ז), (איוב לד, כה): לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו, רבי חנינא שאליה לרבי יונתן אמר לו מהו דכתיב: לכן יכיר מעבדיהם וגו', אמר לו אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן הרשעים עד שהוא קורא אגלינין שלהן מלמעלן ואחר בך הוא פורע מהן, שהקדוש ברוך הוא הופך את יום ללילה והקשיטן לפרענות, ואחר כך הוא פורע מהם. כך בתחלה וירא ה' כי רבה רעת האדם, ואחר כך וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ, ואחר כך ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי.

ב רבי ברכיה בשם רב ביבי (בראשית א, ט): יקוו המים, יעשה מדה למים, כמו שנאמר (זכריה א, טז): וקו ינטה על ירושלים. רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי אמר יקוו לי המים, מה שאני עתיד לעשות בם, משל לשר שבנה פלטין והושיב בה דיורים אלמים, והיו משכימים ושואלים בשלומו של שר ברמיזה ובאצבע ובמנולים, אמר השר מה הם אלו שהם אלמים משכימים ושואלים בשלומי ברמיזה ובאצבע, אלו היו פקחים על אחת כמה וכמה. הושיב השר בתוכה דיורים פקחים, עמדו והחזיקו בפלטין, אמרו אין פלטין זו של שר, שלנו היא, אמר השר תחזר הפלטין לכמות שהיתה. כך מתחלה לא היה קלוסו של הקדוש ברוך הוא עולה אלא מן המים, הדא הוא דכתיב (תהלים צג, ד): מקלות מים רבים וגו', מה הן אומרים (שם): אדיר במרום ה', אמר הקדוש ברוך הוא מה אלו שאין להם לא אמירה ולא דבור הרי הן מקלסין אותי, לכשנברא אדם על אחת כמה וכמה, עמד דור אנוש ומרד בו, דור המבול ומרד בו, דור הפלגה ומרד בו, אמר הקדוש ברוך הוא יפנו אלו ויבואו אותן, הדא הוא דכתיב (בראשית ו, ז): ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי, מה הם סבורים אריות גסטריות אני צריך, הלוא בדבר בראתי את העולם, דבר אני מוציא ומכלה אותן מן העולם.

אמר רבי ברכיה כלום בראתי אותו אלא מן העפר, מי ממחה את העפר, המים.

ג ויאמר ה' אמחה את האדם, רבי לוי בשם רבי יוחנן אמר אפלו אסטרובלין של רחיים נמחה. רבי יהודה בר סימון בשם רבי יוחנן אמר אפלו עפרו של אדם הראשון נמחה. כד דרשה רבי יהודה בצפורי בצבורא ולא קבלו מיניה. רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק אמר אפלו לוז של שדרה, שממנו הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא, נמחה. אדריאנוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא, אמר לו מלוז של שדרה, אמר לו מנין אתה יודע, אמר ליה איתיתיה לידי ואנא מודע לך, טחנו ברחים ולא נטחן, שרפו באש ולא נשרף, נתנו במים ולא נמחה, נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום.

ד אמחה. אני ממחה על בריותי ואין בריותי ממחים על ידי, אמר רבי אלעזר משל למלך שהיו לו אוצרות בלוסים, והיו בני המדינה מליזין אחרי המלך לאמר מזגו של מלך רעה, מה עשה המלך פתח להם המאשרים שבהם, ומלאו את כל המדינה סריות, התחילו גורפים ומשליכים ליאור, כך אלו החשובים שבהם כך עשו, הגרועים שבהם על אחת כמה וכמה. (קהלת ז, כח): אדם אחד מאלף מצאתי, כהדא דתנן אלפא ליין. אמחה את האדם אשר בראתי, אלף דור עלו במחשבה להבראת, וכמה נמוחו מהם, רב הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמר ט' מאות וע"ד דורות, מאי טעמיה (תהלים קה, ח): דבר צוה לאלף דור, זה התורה. רבי לוי משום רבי שמואל בר נחמן ט' מאות ושמונים, מאי טעמיה דבר צוה לאלף דור, זו המילה.

ה אמר רבי אבא בר כהנא נעשה בעשרת השבטים מה שא נעשה בדור המבול, כתיב בדור המבול (בראשית ו, ה): וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום, ובעשרת השבטים כתיב (מיכה ב, א): הוי חשבי און ופעלי רע על משכבותם, הרי זה בלילה. ומנין אף ביום, תלמוד לומר (שם): באור הבקר יעשוה, אותן לא נשתיר מהם פליטה, ואלו נשתיר מהן, אלא בזכות הצדיקים והצדיקות שהן עתידין לעמד מהן, הדא הוא דכתיב (יחזקאל יד, כב): והנה נותרה בה פלטה המוצאים בנים ובנות, הנה מוציאים בנים ובנות אין כתיב כאן, אלא המוצאים בנים ובנות, בזכות הצדיקים והצדיקות העתידים לעמד מהן.

אמר רבי ברכיה נעשה בשבט יהודה ובנימין מה שא נעשה בסדומיים, בסדומיים כתיב (בראשית יח, כ): וחטאתם כי כבדה מאד, ובשבט יהודה כתיב (יחזקאל ט, ט): עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד, ואותן לא נשתיר מהם פלטה, ואלו נשתיר מהם פלטה, אלא אותה (איכה ד, ו): ההפוכה כמו רגע, לא פשטו ידיהם במצוות, (שם): לא חלו בה ידים, אמר רבי תנחום לא חלת יד ליד, אלו פשטו ידיהם במצוות, (שם שם, י): ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן, כל כך למה, (שם): היו לברות למו בשבר בת עמי.

אמר רבי חנין נאמר בכרכי הים מה שא נעשה בדור המבול, (צפניה ב, ה): הוי ישבי חבל הים גוי כרתים, גוי שהיה ראוי כרת, ובאי זו זכות הן עומדין, בזכות גוי אחד, בזכות ירא שמים אחד, שהיו מעמידין בכל שנה. רבי לוי פתר לה לשבח, גוי שכרת ברית, היך מה דאת אמר (נחמיה ט, ח): וכרות עמו הברית.

ו רבי יודן ורבי פנחס, רבי יודן אמר משל למלך שמסר את בנו לפדגוג והוציאו לתרבות רעה, כעס המלך על בנו והרגו, אמר המלך כלום הוציא את בני לתרבות רעה אלא זה, בני אבד הוא וזה קים, לפיכך מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים. רבי פינחס אמר משל למלך שהיה משיא את בנו ועשה לו חפה, סידה וכירה וצירה, כעס המלך על בנו והרגו, מה עשה נכנס לתוך החפה התחיל לשבר את הקנקנים מבקיע בחצאות ומקרע בכיליות, אמר המלך כלום עשיתי זו אלא בשביל בני, בני אבד וזו קימת, לפיכך (בראשית ו, ז): מאדם ועד בהמה ועד עוף השמים, הדא הוא דכתיב (צפניה א, ב ג): אסף אסף כל מעל פני האדמה נאם ה', אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעים, הם הכשילו את הרשעים, כד הוה ציד עופא ואמר ליה זיל ואשתמן ואתי, והוא אזל ומשתמן ואתי.

ז אמר רבי אלעזר (איוב כב, כ): אם לא נכחד קימנו, בתחלה אבד הקדוש ברוך הוא את ממונן שלא יהיו אומרים לממוננו הוא צריך, (שם): ויתרם אכלה אש, שהיו רואים בלוריות של זהב נתרות באש.

אמר רבי עקיבא הכל קראו תגר על הכסף ועל הזהב שיצא עמהם ממצרים, שנאמר (ישעיה א, כב): כספך היה לסיגים, (הושע ב, י): וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל. (שם ח, ד): כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת, רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק, למען יכרתו אין כתיב כאן, אלא למען יכרת, כאיניש דאמר יתמחק שמיה דפלן דאפקיה לברי לתרבות בישא.

ח רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון אמר, הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול, הכלב היה הולך אצל הזאב, והתרנגול היה מהלך אצל הטוס, הדא הוא דכתיב (בראשית ו, יב): כי השחית כל בשר, השחית כל אדם אין כתיב, אלא כי השחית כל בשר. רבי לוליאני בר טברין בשם רבי יצחק אמר אף הארץ זנתה, היו זרעין לה חטין והיא מפקא זונין, אילין זוניא רבה מן דרא דמבולא אינון.

ט אמר רבי יוחנן משפט דור המבול שנים עשר חדש נטלו דינם ויהיה להם חלק לעולם הבא, דאמר רבי יוחנן כל טפה וטפה שהקדוש ברוך הוא מוריד עליהם היה מרתיחה בגיהנם ומוציאה ומורידה עליהם, הדא הוא דכתיב (איוב ו, יז): בעת יזרבו נצמתו, זריבתם לחלטנית היתה. (קהלת ט, ו): גם אהבתם, שהיו אוהבים לעבודת כוכבים שלהם. (שם): גם שנאתם, שהיו שונאים להקדוש ברוך הוא. (שם): גם קנאתם, שהיו מקנאים להקדוש ברוך הוא בעבודת כוכבים שלהם, (שם): כבר אבדה, וחלק אין להם עוד לעולם. (קהלת ג, יח): על דברת, (שם ט, ו): בכל אשר נעשה תחת השמש, אמר רבי אבא בר כהנא (בראשית ו, ז ח): כי נחמתי כי עשיתם, ונח מצא חן, אתמהא, אלא אפלו נח שנשתייר מהם לא שהיה כדאי אלא שמצא חן.


פרשה כט

א ונח מצא חן בעיני ה' (ו, ח), כתיב (איוב כב, ל): ימלט אי נקי ונמלט בבר כפיך, אמר רבי חנינא אינוניתא אונקיא אחת היתה ביד נח, אם כן למה נמלט, אלא בבר כפיך אתיא כההיא דאמר רבי אבא בר כהנא כי נחמתי כי עשיתם ונח, אפלו נח שנשתייר מהן לא היה כדאי אלא שמצא חן בעיני ה', שנאמר: ונח מצא חן בעיני ה'.

ב רבי סימון פתח (ישעיה סה, ח): כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו, מעשה בחסיד אחד שיצא לכרמו בשבת וראה עוללה אחת וברך עליה, אמר כדאי היא העוללה הזו שנברך עליה, כך בה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול וגו'.

ג אמר רבי סימון שלש מציאות מצא הקדוש ברוך הוא, אברהם, דכתיב (נחמיה ט, ח): ומצאת את לבבו נאמן לפניך. דוד, דכתיב (תהלים פט, כא): מצאתי דוד עבדי. ישראל, דכתיב (הושע ט, י): כענבים כמדבר מצאתי ישראל. אתיבון חבריא לרבי סימון, והא כתיב ונח מצא חן, אמר להון הוא מצא הקדוש ברוך הוא לא מצא. והא כתיב (ירמיה לא, א): מצא חן במדבר, בזכות דור המדבר, ומצאת את לבבו נאמן לפניך.

ד רבי הונא ורבי פינחס ורבי חנין ורבי הושעיא לא מפרשין, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש ורבנן מפרשין. רבי יוחנן אמר לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד ודבקו, עד היכן, עד שקשר עמו אהבה. כך, נאמר כאן חן, ונאמר להלן (בראשית לט, ד): וימצא יוסף חן בעיניו. רבי שמעון בן לקיש אמר לאחד שהיה מהלך וראה אחד ודבקו, עד היכן עד שהשליטו. כך, נאמר כאן חן, ונאמר להלן (אסתר ב, טו): ותהי אסתר נשאת חן. רבנן אמרי לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד ודבקו, עד היכן, עד שנתן לו את בתו. כך, נאמר כאן חן, ונאמר להלן (זכריה יב, י): ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלים רוח חן ותחנונים, עד היכן, עד שהיה יודע להבחין איזו בהמה ניזונת בשתי שעות ביום ואיזו ניזונת בשלש שעות בלילה.

ה אמר רבי סימון מצינו שהקדוש ברוך הוא עושה חסד עם האחרונים בזכות הראשונים, ומנין שהקדוש ברוך הוא עושה עם הראשוניב בזכות האחרונים, ונח מצא חן בעיני ה', באיזו זכות בזכות תולדותיו.




סדר נח




פרשה ל

א אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים (ו, ט), הדא הוא דכתיב (משלי י, כה): כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם, כעבור סופה ואין רשע, זה דור המבול. וצדיק יסוד עו לם, זה נח. (שם יב, ז): הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמד, הפוך רשעים ואינם, זה דור המבול. ובית צדיקים יעמד, זה נח הדא הוא דכתיב: אלה תולדת נח.

דבר אחר, אלה תולדת נח, כתיב (שם יד, יא): בית רשעים ישמד ואהל ישרים יפריח. בית רשעים ישמד, זה דור המבול, ואהל ישרים יפריח, זה נח.

ב דבר אחר, אלה תולדת נח, כתיב (איוב כד, יח): קל הוא על פני מים תקלל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים. קל הוא על פני מים, גזרה שנגזרה עליהם שיאבדו במים, תקלל חלקתם בארץ, כלומר מי שפרע מדור המבול. כל כך למה, לא יפנה דרך כרמים, שא היתה כונתן אלא למטעת כרמים, אבל נח לא היתה כונתו אלא להפרות ולהרבות בעולם ולהעמיד בנים, שנאמר: אלה תולדת נח.

ג אלה, אמר רבי אבהו בכל מקום שנאמר: אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, כאן שנאמר: אלה, פסל את הראשונים, דור המבול.

ד אלה תולדת נח נח, אמר רבי אבא בר כהנא כל מי שנכפל שמו יש לו בעולם הזה ויש לו בעולם הבא, אתיבון ליה והכתיב (בראשית יא, כז): תרח תרח, אם כן יש לו חלק בעולם הזה ולעולם הבא, אמר להון אף היא לא תברא, דאמר רבי יודן בשם רבי אבא בר כהנא (שם טו, טו): ואתה תבוא אל אבתיך בשלום, בשרו שיש לאביו חלק בעולם הבא, (שם): תקבר בשיבה טובה, בשרו שישמעאל עושה תשובה.

ה אלה תולדת נח נח, אתמהא, לא הוה צריך קרא למימר אלא אלה תולדות נח שם, אלא ניחא לו, ניחא לעולם, ניחא לאבות, ניחא לבנים, ניחא לעליונים, ניחא לתחתונים, ניחא בעולם הזה, ניחא לעולם הבא.

ו אלה תולדת נח, הדא הוא דכתיב (משלי יא, ל): פרי צדיק עץ חיים, מה הן פרותיו של צדיק מצוות ומעשים טובים, (שם): ולקח נפשות חכם, שזן ומפרנס כל שנים עשר חדש בתבה, אחר כל השבח הזה (שם שם, לא): הן צדיק בארץ ישלם, בא לצאת ונשתלם, אתמהא, דאמר רב הונא משום רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, נח כשהיה יוצא מן התבה הכישו ארי ושברו, ולא היה כשר להקריב, והקריב שם בנו תחתיו, קל וחמר (שם): אף כי רשע וחוטא, זה דור המבול.

ז איש, כל מקום שנאמר איש, צדיק וממחה, שכל מאה ועשרים שנה היה נח נוטע ארזים וקוצצן, אמרו לו למה כדין, אמר להון כך אמר מאריה דעלמא דהוא מיתי מבולא על עלמא, אמרו ליה אין איתי מבולא לא אתי אלא על ביתיה דההוא גברא, כיון שמת מתושלח אמרו לו הא לא אתי מבולא אלא על ביתיה דההוא גברא, הדא הוא דכתיב (איוב יב, ה): לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל, אמר רבי אבא בר כהנא כרוז אחד עמד לי בדור המבול, זה נח, תמן אמרין כרוז ליה לפיד ליה, בוז, שהיו מבזים עליו וקרו ליה ביזיא סבא, לעשתות שאנן, שהיו קשים כעשתות. נכון למועדי רגל, שהיו מוכנים לשני שברים לשבר מלמעלה ולשבר מלמטה.

ח תמים היה בדרתיו (ו, ט), בר חטייא אמר כל מי שנאמר בו תמים, השלים שניו למדת שבוע. היה, אמר רבי יוחנן כל מי שנאמר בו היה, מתחלתו ועד סופו הוא צדיק. התיבון ליה והכתיב (יחזקאל לג, כד): אחד היה אברהם ויירש את הארץ, מעתה הוא תחלתו והוא סופו. אמר להון אף היא לא תברא, דהא רבי לוי בשם ריש לקיש אמר בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו וכו', רבי חנינא ורבי יוחנן תרויהון אמרין בן ארבעים ושמונה שנה הכיר אברהם את בוראו, ומה אני מקים היה, שהיה מתקן להדריך כל העולם כלו בתשובה. (בראשית ג, כב): הן האדם היה, מתקן למיתה, נחש (שם שם, א): היה, מתקן לפרענות, קין (שם ד, ב): היה, מתקן לגלות, איוב (איוב א, א): היה, מתקן ליסורין, נח היה, מתקן לנס, משה (שמות ג, א): היה, מתקן לגואל, מרדכי (אסתר ב, ה): היה, מתקן לגאלה. רבי לוי ורבנן, רבי לוי אמר כל מי שנאמר בו היה, ראה עולם חדש, אמר רבי שמואל חמשה הן: נח, אתמול (איוב יד, יט): אבנים שחקו מים, דאמר רבי לוי בשם רבי יוחנן אפלו אצטרבלין של רחים נמחה במים, והכא את אמר (בראשית ט, יח): ויהיו בני נח היצאים מן התבה, אתמהא, אלא ראה עולם חדש. יוסף (תהלים קה, יח): ענו בכבל רגלו, ועכשו (בראשית מב, ו): ויוסף הוא השליט, אלא שראה עולם חדש. משה, אתמול בורח מפני פרעה, ועכשו הוא משקעו בים, אלא שראה עולם חדש. איוב, אתמול (איוב טז, יג): ישפך לארץ מררתי, ועכשו (שם מב, י): ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה, אלא שראה עולם חדש. מרדכי, אתמול היה מתקן לצליבה, ועכשו הוא צולב את צולביו, אלא שראה עולם חדש, רבנן אמרין כל מי שנאמר בו היה, זן ומפרנס, נח, זן ופרנס כל שנים עשר חדש, שנאמר (בראשית ו, כא): ואתה קח לך וגו'. יוסף (שם מז, יב): ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו. משה, זן ופרנס את ישראל ארבעים שנה במדבר. איוב (איוב לא, יז): ואכל פתי לבדי, שמא (שם): ולא אכל יתום ם מנה, אתמהא. מרדכי זן ופרנס, אמר רבי יודן פעם אחת חזר על כל המניקות ולא מצא לאסתר לאלתר מיניקה, והיה מיניקה הוא, רבי ברכיה ורבי אבהו בשם רבי אליעזר בא לו חלב והיה מיניקה. כד דרש רבי אבהו בצבורא גחוך צבורא לקליה, אמר להון ולא מתניתא היא, רבי שמעון בן אלעזר אומר חלב הזכר טהור.

ט בדרתיו, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר בדרתיו היה צדיק, הא אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא היה צדיק. בשוק סמיא צוחין לעוירא סגי נהור, משל לאחד שהיה לו מרתף אחד של יין, פתח חבית אחת ומצאה של חמץ, שניה כן, שלישית ומצאה קוסס, אמרין ליה קוסס הוא, אמר להון ואית הכא טב מינה, אמרו ליה לא. כך בדרתיו היה צדיק הא אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא היה צדיק. רבי נחמיה אמר ומה אם בדרתיו היה צדיק, אלו היה בדורר של משה או בדורו של שמואל על אחת כמה וכמה, משל לצלוחית של אפרסמון מקפת צמיד פתיל, ומנחת בין הקברות, והיה ריחה נודף, ואלו היה חוץ לקברות על אחת כמה וכמה, משל לבתולה שהיתה שרויה בשוק של זונות ולא יצא עליה שם רע, אלו היתה בשוקן של כשרות על אחת כמה וכמה, כך, ומה אם בדרתיו היה צדיק אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל על אחת כמה וכמה.

י את האלהים התהלך נח (ו, ט), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר משל לשר שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן אמר לקטן הלך עמי ואמר לגדול בוא והלך לפני. כך אברהם שהיה כחו יפה (בראשית יז, א): התהלך לפני והיה תמים, אבל נח שהיה כחו רע, את האלהים התהלך נח. רבי נחמיה אמר משל לאוהבו של מלך שהיה משתקע בטיט עבה, הציץ המלך וראה אותו, אמר ליה עד שאתה משתקע בטיט הלך עמי, הדא הוא דכתיב: את האלהים התהלך נח, ולמה אברהם דומה לאוהבו של מלך שראה את המלך מהלך במבואות האפלים, הציץ אוהבו והתחיל מאיר עליו דרך החלון, הציץ המלך וראה אותו, אמר לו עד שאתה מאיר לי דרך חלון בוא והאר לפני. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, עד שתהא מאיר לי מאספוטמיא ומחברותיה, בוא והאר לפני בארץ ישראל, הדא הוא דכתיב (שם מח, טו): ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבתי לפניו וגו'. רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר לרועה שהוא עומד ומביט בצאנו. ריש לקיש אמר לנשיא שהוא מהלך וזקנים לפניו. על דעתיה דרבי יוחנן אנו צריכים לכבודו, ועל דעתיה דרבי שמעון בן לקיש הוא צריך לכבודנו.


פרשה לא

א ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר וגו' (ו, יג), (יחזקאל ז, יא): החמס קם למטה רשע. החמס קם, אתמהא, חס ושלום אינו קם ואם קם למטה רשע, לחיובו של רשע, (שם): ולא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם, לא מנהון ולא מממונם ולא מן תמהתהון, למה (שם): לא נה בהם, לא היה לשום בריה נחת רוח מהם ולא היה להקדוש ברוך הוא נחת רוח מהם, לא נה בהם, כההיא דאמר רבי אבא בר כהנא (בראשית ו, ז ח): כי נחמתי כי עשיתם, ונח, אפלו נח שנשתיר מהם אינו כדאי אלא שמצא חן, (שם): ונח מצא חן, ולפי שהיו שטופים בזמה נמוחו מן העולם.

ב ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני, (איוב כד, יא): בין שורתם יצהירו יקבים דרכו ויצמאו. בין שורתם יצהירו, שהיו עושים להם בדריות קטנות. יקבים דרכו ויצמאו, אפלו יקבים דרכו ויצמאו.

אמר רבי איבו למה יקבים דרכו ויצמאו, לפי שהיתה מארה מצויה בעמלו של רשע, ולפי שהיו שטופים בזמה וגזל, נמוחו מן העולם.

ג ויאמר אלהים, (עמוס ה, י): שנאו בשער מוכיח ודבר תמים יתעבו, דהוה אמר להון, ריקים אתם מניחים מי שקולו שובר ארזים ומשתחוים לעץ יבש, ולפי שהיו שטופים בגזל נמוחו מן העולם, שנאמר: ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא וגו'.

ד דבר אחר, קץ כל בשר, כתיב (איוב לה, ט): מרב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים. מרב עשוקים יזעיקו, אלו הנעשקים. ישועו מזדוע רבים, אלו העושקים. אלו רבים על אלו ואלו רבים על אלו, אלו רבים על אלו בחמוס ממון, ואלו רבים על אלו בחמוס דברים, עד שנתחתם גזר דינם, ולפי שהיו שטופים בגזל נמוחו מן העולם.

ה קץ כל בשר בא לפני (ו, יג), הגיע זמנם להקצץ, הגיע זמנן לעשות בתה, הגיע קטיגוריס שלהן לפני, כל כך למה (שם): כי מלאה הארץ חמס מפניהם, איזהו חמס ואיזה הוא גזל, אמר רבי חנינא חמס אינו שוה פרוטה וגזל ששוה פרוטה, וכך היו אנשי המבול עושים, היה אחד מהם מוציא קפתו מלאה תורמוסים והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין, אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם עשיתם שלא כשורה אף אני אעשה עמכם שלא כשורה, הדא הוא דכתיב (איוב ד, כא): הלא נסע יתדם בם ימותו ולא בחכמה, בלא חכמת התורה. (שם שם, ב): מבקר לערב יכתו מבלי משיב לנצח יאבדו, ואין משים אלא דין, היך מה דאת אמר (שמות כא, א): ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.

ו דבר אחר, כי מלאה הארץ חמס, אמר רבי לוי חמס, זה עבודת כוכבים. חמס, זה גלוי עריות. חמס, זה שפיכות דמים. חמס, זה עבודת בוכבים, שנאמר: כי מלאה הארץ חמס. חמס, זה גלוי עריות, שנאמר (ירמיה נא, לה): חמסי ושארי על בבל. חמס, זה שפיכות דמים, שנאמר (יואל ד, יט): מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא. חמס, כמשמעו.

ז הנני משחיתם את הארץ (ו, יג), רבי הונא ורבי ירמיה בשם רב כהנא בר מלכיה אפלו שלשה טפחים שהמחרשה שולטת בארץ נמוחו, משל לבן מלכים שהיה לו פדגוג, כל זמן שהיה סורח היה פדגוג שלו נרדה, ולבן מלכים שהיה לו מיניקה, כל זמן שהוא סורח היתה מינקתו נרדית, כך אמר הקדוש ברוך הוא הנני משחיתם את הארץ, הא אנא מחבל להון ומחבל לארעא עמהון.

ח עשה לך תבת עצי גפר (ו, יד), אמר רבי איסי בארבעה מקומות נאמר בלשון הזה, עשה, בשלשה נתפרש, ובאחד לא נתפרש, עשה לך תבת וגו', אמר רבי נתן תבותא דאעין דקרדינון. (יהושע ה, ב): עשה לך חרבות צרם, נתפרש גלבין דטנרי. (במדבר י, ב): עשה לך שתי חצוצרת כסף, נתפרש. (שם כא, ח): עשה לך שרף, לא נתפרש. רבי יודן בשם רבי איבו אמר (משלי א, ה): ישמע חכם ויוסיף לקח, זה משה, שאמר הקדוש ברוך הוא לו למשה עשה לך שרף ולא פרש, אמר אם אני עושה אותו של זהב, אין הלשון הזה נופל על לשון זה, של כסף, אין הלשון הזה נופל על לשון זה, אלא הרי אני עושה אותו של נחשת לשון נופל על הלשון, שנאמר (במדבר כא, ט): ויעש משה נחש נחשת, מכאן שנתנה תורה בלשון הקדש. רבי פינחס ורבי חזקיה בשם רבי סימון כשם שנתנה תורה בלשון הקדש כך העולם נברא בלשון הקדש, שמעת מימיך אומרים גיני, גיניא, אנתרופי אנתרופיא, גברא גברתא, אלא איש ואשה, למה שהלשון הזה נופל על לשון הזה.

ט קנים תעשה את התבה (ו, יד), קילין ומדורין, אמר רבי יצחק מה הקן הזה מטהר את המצורע, אף תבתך מטהרתך. (שם): וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר, הכא את אמר: וכפרת אתה וגו', ולהלן את אמר (שמות ב, ג): ותחמרה בחמר ובזפת, אלא להלן על ידי שהיו המים תשים, ותחמרה בחמר ובזפת, בחמר מפני הריח, ובזפת מפני המים.

י וזה אשר תעשה אתה (ו, טו), אמר רבי יודן זה וזה עתיד אחד למד באמתך, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב ג, ג): הארך אמות במדה הראשונה אמות ששים ורחב אמות עשרם, ולמה הוא קורא אותה אמה תביקין, רבי הונא אמר שהיו מתביאות בה. רבנן אמרין על שם תבתו של נח. שלש מאות אמה ארך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה, בר חטיא אמר (תהלים קיט, טו): בפקודיך אשיחה, (שם שם, טז): בחקתיך אשתעשע, למדתך תורה דרך ארץ שאם יעשה אדם ספינה שתהא עומדת בלמין, יעשה רחבה אחד מששה בארכה, וגבהה אחד מעשרה בארכה.

יא צהר תעשה לתבה (ו, טז), רבי חוניה ורבי פינחס רבי חנין ורבי הושעיא לא מפרשין, רבי אבא בר כהנא ורבי לוי מפרשין. רבי אבא בר כהנא אמר, חלון. רבי לוי אמר, מרגליות. רבי פינחס משום רבי לוי אמר כל שנים עשר חדש שהיה נח בתבה, לא צריך לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה, אלא מרגלית היתה לו והיה תולה אותה, ובשעה שהיא כהה היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיתה מבהקת היה יודע שהוא לילה.

אמר רבי הונא עריקין הוינן מן קומי גונדא בהדא בוטיטה דטבריה והיה בידינו נרות, בשעה שהיו כהים היינו יודעים שהוא יום, ובשעה שהיו מבהיקים היינו יודעים שהוא לילה. (שם): ואל אמה תכלנה מלמעלה, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר שלש מאות וששים קילין היו בה, עשר אמות על עשר אמות, ושתי פלטיות של ארבע אמות, קילין מיכן וקילין מיכן, וקילין מיכן וקילין מיכן, ושני אמות לצדדים. רבי נחמיה אמר תשע מאות קילין היו בה, וקיל שש אמות על שש אמות. ושלש פלטיות של ארבע ארבע, וקיל מיכן וקיל מיכן ושתי אמות לצדדין. על דעתיה דרבי יהודה לא ניחא, ועל דעתיה דרבי נחמיה לא ניחא. רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר כאמתה מלמטה כך אמתה מלמעלה, ואל אמה תכלנה מלמעלה. רבי נחמיה אמר כמין קומרוטון היתה והיה משקיף בה ועולה ומשקיף בה ועולה, עד שהעמידה על אמתה, שנאמר: ואל אמה וגו'. ופתח התבה בצדה תשים, אמר רבי יצחק למדתך תורה דרך ארץ, שאם עושה אדם טרקלין עשר על עשר, יהא עושה פתחו מן הצד. תחתים שנים ושלשים תעשה, תחתים לזבלים, שנים לו ולבניו ולטהורים, והעליונים לטמאים. ויש מחליפין תחתים לטמאים, שנים לו ולבניו ולטהורים, והעליונים לזבלים. כיצד היה עושה אלא כמין קטרקטין היה לו פוססן מן הצד. תעשה, אף היא היתה מסיעת את עצמה.

יב ואני הנני (ו, יז), הנני מסכים לדברי מלאכים, שהיו אומרין (תהלים ח, ה): מה אנוש כי תזכרנו. (בראשית ו, יז): את המבול מים, מים היו, וכיון שהיו יורדין היו נעשים מבול. (שם): לשחת כל בשר, כל אשר בארץ יגוע, יצמק. (שם שם, יח): והקמתי את בריתי אתך, ברית אתה צריך מפני הפרות שאתה כונס שלא ירקבו ושלא יתעפשו ושלא ישתנו, ברית אתה צריך, הגבורים היה אחד מהם נותן רגלו על התהום וסותמו, נותן ידו על החלון וסותמה, היה בא לכנס לתבה והיו רגליו מתערכלות, הדא הוא דכתיב (איוב כו, ה): הרפאים יחוללו מתחת מים ושכניהם, ארי היה בא לכנס לתבה, והיו שניו קהות, הדא הוא דכתיב (שם ד, י): שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו, אמר רבי חיא בר אבא נגר היית ואלולי בריתי שהיתה אתך לא היית יכול לכנס לתבה, הדא הוא דכתיב: והקמתי את בריתי אתך, אימתי לכשתכנס אל התבה. (בראשית ו, יח): אתה ובניך, רבי יהודה בר סימון ורבי חנין בשם רב שמואל בר רבי יצחק אמר נח כשנכנס לתבה נאסר לו פריה ורביה, הדא הוא דכתיב: ובאת אל התבה אתה ובניך לעצמך, ואשתך ונשי בניך לעצמן, כיון שיצא התיר לו, הדא הוא דכתיב (בראשית ח, טז): צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך, אמר רבי אבון כתיב (איוב ל, ב): בחסר ובכפן גלמוד, אם ראית חסרון בא לעולם, וכפן בא לעולם, גלמוד, הוי רואה את אשתך כאלו היא גלמודה, שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה.

אמר רבי הונא כתיב (בראשית מא, נ): וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב.

יג ומכל החי מכל בשר שנים וגו' (ו, יט), אמר רבי הושעיא אפלו רוחות נכנסים עם נח אל התבה, שנאמר: מכל החי, מאותן שנבראו להם נפשות ולא נברא להם גופין. רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר ראם לא נכנס עמו, אבל גוריו נכנסו. רבי נחמיה אמר לא הוא ולא גוריו, אלא קשרו נח בתבה, והיה מתלים תלמיות כמין טבריה לסוסתא, הדא הוא דכתיב (איוב לט, י): התקשר ראם בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך, בימי רבי חיא בר אבא עלה גורא אחד לארץ ישראל, ולא הניח אילן עד שעקרו, ועשו תענית והתפלל רבי חיא וגעת אמו מן המדבר וירד לקולה. (בראשית ו, יט): זכר ונקבה יהיו, אם ראית זכר רץ אחר נקבה קבלהו, נקבה רצה אחר זכר אל תקבל.

יד ואתה קח לך וגו' (ו, כא), רבי אבא בר כהנא אמר הכניס עמו דבלה, תני משום רבי נחמיה רב מכנסו דבלה. רבי אבא בר כהנא אמר הכניס עמו זמורות לפילים, חצובות לצבאים, זכוכית לנעמיות. רבי לוי אמר הכניס עמו זמורות לנטיעות, יחורים לתאנים, גרופית לזיתים. על דעתיה דרבי אבא בר כהנא (שם): והיה לך ולהם, דבר שהוא לך ולהם. ועל דעתיה דרבי לוי והיה לך ולהם, אתה עקר והם טפלים לך. (שם): ואספת אליך, אין אדם כונס דבר שאינו צריך לו. (בראשית ו, כב): ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים כן עשה, זה שכון לעשית התבה.


פרשה לב

א ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה (ז, א), כתיב (תהלים ה, ז): תאבד דברי כזב איש דמים ומרמה יתעב ה', מדבר בדואג ואחיתפל, דברי כזב הן ודבורן, רבי פינחס אמר הן ומדברותיהן. איש דמים ומרמה, זה התיר גלוי עריות ושפיכות דמים, וזה התיר גלוי עריות ושפיכות דמים, שנאמר באחיתפל (שמואל ב טז, כא): בוא אל פלגשי אביך, ושפיכות דמים, דכתיב (שם יז, ב): ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים, וכתיב (שם): והכיתי את המלך לבדו, וזה התיר גלוי עריות ושפיכות דמים. נחמן בריה דרבי שמואל בר נחמני, אמר לשאול וכי יש אישות לדוד הלא מורד במלכות הוא וחשוב כמת. ועכשיו התר קונעתו ועשה אותו זיטויטוס, וכאלו הוא מת ודמו מתר ואשתו מתרת, עמד שאול ונתן מיכל אשת דוד על פיו לפלטי בן ליש. ושפיכת דמים, דכתיב (שמואל א כב, יז): ולא אבו עבדי שאול המלך לשלח יד בכהני ה', אבל דואג הרגן, שנאמר (שם שם, יח): ויסב דואג האדמי ויפגע בכהני ה'. יתעב ה', שאינן לא חיים ולא נדונים, (תהלים ה, ח): ואני, כאשר עשו כן עשיתי, ומה ביני לבינם, אלא שגמלת עלי ואמרת לי (שמואל ב יב, יג): גם ה' העביר חטאתך וגו'.

דבר אחר, תאבד דברי כזב, מדבר בדור המבול, הן ודבורן כזב, רבי פינחס אמר הן ומדברותיהן. איש דמים, שנאמר (איוב כד, יד): לאור יקום רוצח יקטל עני ואביון ובלילה יהי כגנב. ומרמה, שנאמר (בראשית ו, יג): כי מלאה הארץ חמס מפניהם. יתעב ה', שאינם לא חיים ולא נדונים, ואני כאשר עשו כן עשיתי, ומה ביני לבינם אלא שגמלתני טובה ואמרת לי: בא אתה וכל ביתך אל התבה.

ב דבר אחר, בא אתה וגו', כתיב (תהלים יא, ז): כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו, רבי תנחומא בשם רבי יהודה בר סימון רבי מנחמא בשם רבי אליעזר בר יוסי אמרו אין לך אדם אוהב בן אמנותו, אבל החכם אוהב בן אמנותו, כגון רבי חיא דרבי הושעיא ורבי הושעיא דרבי חיא, והקדוש ברוך הוא אוהב את בן אמנותו, שנאמר: כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו, זה נח, שנאמר: ויאמר ה' אל נח בא אתה וגו'.

ג כתיב ה' צדיק יבחן ורשע ואהב חמס שנאה נפשו (תהלים יא, ה): אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם, ומי הוא בודק בקנקנים יפים, אפלו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים, שנאמר: ה' צדיק יבחן, וכתיב (בראשית כב, א): והאלהים נסה את אברהם, אמר רבי יוסי בן חנינה הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה כל שהוא כותשה היא משתבחת וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת, ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה, אינו מספיק לקוש עליה אחת עד שהיא פוקעת, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים, שנאמר: ה' צדיק יבחן, אמר רבי אלעזר משל לבעל הבית שהיה לו שתי פרות אחת כחה יפה ואחת כחה רע, על מי הוא נותן את העל לא על זאת שכחה יפה, כך הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים, שנאמר: ה' צדיק יבחן, ה' צדיק יבחן זה נח, שנאמר: ויאמר ה' לנח. כי אתך ראיתי צדיק לפני, אמר רבי אלעזר בן עזריה מצינו שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכלו שלא בפניו, שכן הוא אומר בנח (בראשית ו, ט): איש צדיק תמים היה, שא בפניו, וכתיב: כי אותך ראיתי צדיק לפני, בפניו. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמר מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם בפניו, שנאמר (תהלים סו, ג): אמרו לאלהים מה נורא מעשיך, שא בפניו אומר (שם קלו, א): הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

ד מכל הבהמה הטהורה וגו' (ז, ב), רבי יודן בשם רבי יוחנן ורבי ברכיה בשם רבי אליעזר ורבי יעקב דכפר חנין בשם רבי יהושע בן לוי מצינו שעקם הקדוש ברוך הוא שתים ושלש תבות בתורה כדי שלא להוציא דבר טמאה מתוך פיו, הדא הוא דכתיב: מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו, ומן הבהמה הטמאה אין כתיב כאן, אלא אשר לא טהרה הוא.

אמר רבי יודן בן רבי מנשה אף כשבא לומר להם סימני בהמה טמאה לא פתח להם אלא בסימני בהמה טהורה (ויקרא יא, ד): את הגמל כי לא מפריס פרסה אין כתיב כאן, אלא כי מעלה גרה. (שם שם, ה): ואת השפן כי איננו מפריס פרסה אין כתיב כאן, אלא כי מעלה גרה. (שם שם, ז): ואת החזיר כי איננו מעלה גרה אין כתיב כאן, אלא כי מפרס פרסה הוא. (בראשית ז, ג): גם מעוף השמים שבעה שבעה, אם תאמר שבעה מכל מין נמצא אחד מהן שאין לו בן זוג, אלא שבעה זכרים ושבעה נקבות, לא שאני צריך להם, אלא (שם): לחיות זרע על פני כל הארץ.

ה כי לימים עוד שבעה וגו' (ז, ד), אמר רבי שמעון בן יוחאי הן עברו על התורה שנתנה לארבעים יום, לפיכך (שם): ארבעים יום וארבעים לילה.

אמר רבי יוחנן בן זכאי הם קלקלו את הצורה שנתנה לארבעים יום, לפיכך ארבעים יום וארבעים לילה. (שם): ומחיתי את כל היקום, רבי ברכיה אמר קיומיה, רבי אבון אמר יקומיניה. רבי לוי בשם ריש לקיש אמר זה קין היה תלוי ברפיון, ובא מבול ושטפו, שנאמר (בראשית ז, כג): וימח את כל היקום. (שם שם, ה): ויעש נח ככל אשר צוהו ה', זה שכון לכנוס בהמה חיה ועוף.

ו ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים וגו' (ז, ו), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר שנת המבול אינה עולה מן המנין, אמר ליה רבי נחמיה אף על פי שאינה עולה מן המנין עולה היא בתקופות ובחשבונות. (שם, ז): ויבא נח ובניו ואשתו וגו', אמר רבי יוחנן נח מחסר אמנה היה, אלולי שהגיעו המים עד קרסליו לא נכנס לתבה.

ז ויהי לשבעת הימים ומי המבול (ז, י), מלמד שתלה להם הקדוש ברוך הוא שבעת ימי אבלות של מתושלח הצדיק, כדי שיעשו תשובה ולא עשו.

דבר אחר, ויהי לשבעת הימים, אמר רבי יהושע בן לוי שבעה ימים נתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו קדם שיבוא מבול לעולם, מאי טעמא (בראשית ו, ו): ויתעצב את לבו, ואין עציבה אלא אבלות, שנאמר (שמואל ב יט, ג): נעצב המלך על בנו.

אמר רבי יוסי בן דורמסקית הם חטאו בגלגל העין שהוא דומה למים, אף הקדוש ברוך הוא לא פרע מהם אלא במים.

אמר רבי לוי הם קלקלו סילונית שלהם אף המקום שנה להם סדורו של עולם, דרך ארץ המטר יורד והתהום עולה, דכתיב (תהלים מב, ח): תהום אל תהום קורא לקול צנוריך, ברם הכא (בראשית ז, יא): נבקעו כל מעינת תהום רבה, ואחר כך וארבת השמים נפתחו.

ח בעצם היום הזה בא נח (ז, יג), אמר רבי יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא אם נכנס נח לתבה בלילה, עכשו יהיו כל דורו אומרים כך לא היינו יודעים בו ואלו היינו יודעים בו לא היינו מניחין אותו לכנס, אלא בעצם היום הזה בא נח, דרגיש ליה ימלל. (שם, יד): המה וכל החיה, המה עקר והכל טפלה להם. (שם): כל צפור כל כנף, אמר רבי אלעזר בשם רבי אסי לחבריה, פרט למורטיא ולקטעיא שהן פסולין לקרבנות בני נח. (שם, טז): והבאים זכר ונקבה, אמר רבי אסי פרט לסרוחין ולמחסרי אברים שפסולים לקרבן בני נח. והבאים זכר ונקבה, אמר לו נח וכי קניגי אנא, אמר ליה מה אכפת לך, מובאים אין כתיב אלא הבאים, מאיליהן היו באים. רבי יוחנן אמר (ישעיה לד, טז): דרשו מעל ספר ה' וקראו, ומה אם להסגר בתבה שנים עשר חדש היו באים מאיליהן, להפטם מבשר גבורים על אחת כמה וכמה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לט, יז יח): בן אדם כה אמר ה' אלהים אמר לצפור כל כנף ולכל חית השדה הקבצו ובאו האספו מסביב על זבחי אשר אני זבח לכם זבח גדול על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם, בשר גבורים תאכלו ודם נשיאי הארץ תשתו אילים כרים ועתודים פרים מריאי בשן כלם. (בראשית ז, טז): ויסגר ה' בעדו, אמר רבי לוי לשר שקבע דרולומוסיא שלו במדינה, ונטל אוהבו וחבשו בבית האסורין, נתן ספרגוס שלו עליו, כך ויסגר ה' בעדו, בקשו להפך התבה, והקיפה אריות שלא יגעו בו.

ט ויהי המבול ארבעים יום על הארץ (ז, יז), רבי פינחס בשם רבי לוי אמר כך היתה תבתו של נח משקעת במים, כספינה הזו שהיא משקעת ועומדת בלמין. (שם, יח): וינכרו המים וגו', אמר רבי פינחס משום רבי לוי כך היתה תבתו של נח שטה על פני המים כעל שתי קורות, כמן טבריא לסוסתא.

י והמים גברו מאד מאד על הארץ וגו' (ז, יט), רבי יונתן סלק למצלי בירושלים, עבר בהדין פלטאניס וחמתי חד שמריי, אמר ליה להיכן את אזיל, אמר ליה למיסק למצלי בירושלים. אמר ליה לא טב לך למצלי בהדין טורא בריכא, ולא בההוא ביתא קלקלתא. אמר ליה למה הוא בריך, אמר ליה דלא טף במוי דמבולא. נתעלמה מעיני רבי יונתן ולא השיבו לשעה, אמר לו חמריה, רבי תרשיני ואני משיבו, אמר לו הין. אמר ליה אין מן טורייא רמיא הוא, הא כתיב (שם): ויכסו כל ההרים הגבוהים, ואין מן מכיא הוא לא אשגח ביה קריא ולא אחשביה כלום. מיד ירד לו רבי יונתן מעל החמור והרכיבו שלשה מילין, וקרא עליו שלשה מקראות (דברים ז, יד): לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך, אפלו בבהמות שבכם. (שיר השירים ד, ג): כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך, הריקין שבכם רצוף תשובות כרמון, הדא הוא דכתיב (ישעיה נד, יז): כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וגו'.

יא חמש עשרה אמה וגו' (ז, כ), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר חמש עשרה אמה בהר וחמש עשרה בבקעה. רבי נחמיה אמר חמש עשרה אמה בהר, אבל בבקעה כל שהן. (שם, כא): ויגוע כל בשר הרמש וגו', (שם, כב): כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וגו', רבי שמואל חתניה דרבי חנינא חברהון דרבנן אומר, כאן הוא עושה נשמה רוח, ולהלן הוא עושה נשמה נפש, מנין לתן את האמור באן להלן ואת האמור להלן כאן, תלמוד לומר חיים חיים לגזרה שוה. מכל אשר בחרבה מתו, פרט לדגים, ויש אומרים אף הן היו בכלל מאספין, אלא שברחו לים הגדול לאוקינוס. (שם, כג): וימח את כל היקום (שם): וישאר אך נח, רבי הונא בשם רבי יוסי אך מעוט, שאף הוא היה גונח דם מפני הצנה.


פרשה לג

א ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה וגו' (ח, א), וכתיב (תהלים לו, ז): צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה', רבי ישמעאל ורבי עקיבא, רבי ישמעאל אומר בזכות הצדיקים שקבלו את התורה שנתנה מהררי אל את עושה עמהם צדקה עד כהררי אל, אבל רשעים שלא קבלו את התורה שנתנה מהררי אל, את מדקדק עמהם עד תהום רבה. רבי עקיבא אומר אלו ואלו מדקדק עמהם עד תהום רבה, מדקדק עם הצדיקים וגובה מהם מעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה כדי להשפיע להם שלוה, ולתן להם שכר טוב לעולם הבא, משפיע שלוה לרשעים ונותן להם שכר מצוות קלות שעשו בעולם הזה כדי להפרע מהן לעתיד לבוא.

אמר רבי לוי משל את הצדיקים בדירתן ואת הרשעים בדירתן, את הצדיקים בדירתן, שנאמר (יחזקאל לד, יד): במרעה טוב ארעה אתם ובהרי מרום ישראל יהיה נוהם, ואת הרשעים בדירתן (שם לא, טו): כה אמר ה' אלהים ביום רדתו שאלה האבלתי כסתי עליו את תהום, רבי יהודה בר רבי אמר הובלתי כתיב. אין עושין כסוי לגיגית לא של כסף ולא של זהב ולא של נחשת אלא חרס לאותם שהם ממינה, כך רשעים חשך, גיהנם חשך, תהום חשך, הובלתי רשעים לגיהנם, וכסתי עליהם את התהום, חשך יכסה חשך. רבי יונתן בשם רבי יאשיה מסרס קרא צדקתך עד משפטיך, כהררי אל עד תהום רבה, מה הרים הללו אין להם סוף, אף הצדיקים אין להם סוף למתן שכרן. מה הרים הללו נכבשים לתהום שלא יעלה ויציף את העולם, כך הם הצדיקים נכבשים על הפרענות שלא יצאו וישרפו את העולם. ומה הרים הללו נזרעים ועושים פרות, כך מעשיהם של צדיקים עושים פרות, הדא הוא דכתיב (ישעיה ג, י): אמרו צדיק כי טוב וגו'. ומה תהום זה אין לו חקר, כך אין לפרענותן של רשעים חקר, הדא הוא דכתיב (שם שם, יא): אוי לרשע רע, ומה התהום הזה לא נזרע ולא עושה פרות, כך אין מעשיהן של רשעים עושין פרות, שאלו היו עושין פרות היו מחריבין את העולם. רבי יהושע בן לוי סליק לרומי חמא תמן עמודים מכוסים בטפיסין, בצנה שלא יקרשו, ובשרב שלא יתבקעו, וכי הוה מהלך בשוקא חמא חד מסכן מכריך בחדא מחצלא, ואית דאמרין פלגא מרדעת דחמרא. על אותן העמודים קרא צדקתך כהררי אל, הן דיהבת אשפע, על אותו העני קרא משפטיך תהום רבה, הן דמחית גיית. אלכסנדרוס מוקדון אזל לגבי מלכא קציא לאחורי הרי חשך, ושלח ליה, נפק ליה והוא טעין גדומי דדהב בגו דסקוס דדהב, אמר ליה לממונך אנא צריך. אמר ליה ולא היה לך מה מיכול בארעך דאתית לך להדין, אמר ליה לא אתית אלא בעיא למידע היך אתון דינין, יתיב גביה, יומא חדא אתא חד בר נש קבל על חבריה, אמר הדין גברא זבן לי חדא קלקלתא ואשכחית בגוה סימתא, ההוא דזבין אמר קלקלתא זבנית סימתא לא זבנית, וההוא דזבן אמר קלקלתא ומה דבגוה זבנית. אמר לחד מנייהו אית לך בר דכר, אמר ליה הין. ואמר לאוחרני אית לך ברתא נקבא, אמר ליה הין. אמר להון זיל אסיב דין לדין והוי ממונא לתרויהון. חמתיה יתיב תמה, אמר ליה מה לא דיינית טב, אמר ליה אין. אמר ליה אלו היה גבכון היך הויתון דינין, אמר ליה קטלין דין ודין ומלכותא נסבא ממונא דתרויהון. אמר ליה אית גבכון מטר נחית, אמר ליה הין: אמר ליה אית גבכון שמשא דנח, אמר ליה הין, אמר ליה אית גבכון בעיר דקיק, אמר ליה הן, אמר ליה תפח רוחיה דההוא גברא לא בזכותכון נחית מטר ולא בזכותכון שמשא דנחה עליכון, אלא בזכותיה דבעירא, דכתיב (תהלים לו, ז): אדם ובהמה תושיע ה', אדם בזכות בהמה תושיע ה'. רבי יהודה בר סימון פתר קריה בנח, אמר הקדוש ברוך הוא צדקה שעשיתי עם נח בתבה לא עשיתי עמו אלא עם הררי אל, שנאמר (בראשית ח, ד): ותנח התבה בחדש השביעי וגו'. (תהלים לו, ז): משפטיך תהום רבה, יסורין שהבאתי על דורו לא הבאתי עליהן אלא מתהום רבה, שנאמר (בראשית ז, יא): נבקעו וגו', וכשזכרתי לו, לא לו לבדו הזכרתי, אלא לו ולכל שיש עמו בתבה, הדא הוא דכתיב: ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה וגו'.

ב דבר אחר, הדא הוא דכתיב (קהלת ט, יד): עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול. עיר קטנה, זה העולם. ואנשים בה מעט, זה דור המבול. ובא אליה מלך גדול וסבב אתה, זה הקדוש ברוך הוא. ובנה עליה מצודים גדלים, עקמן וכמנן. ומצא בה איש מסכן וחכם, זה נח. ומלט הוא את העיר בחכמתו, (בראשית ח, כ): ויעל עלת במזבח. ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקדוש ברוך הוא אתון לית אתון מנהרים ליה, אנא מנהר ליה, שנאמר: ויזכר אלהים את נח.

ג טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו (תהלים קמה, ט), אמר רבי לוי טוב ה' לכל, על הכל, שהוא מעשיו.

אמר רבי שמואל טוב ה' לכל ורחמיו על הכל שהן מדותיו הוא מרחם. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר טוב ה' לכל, ומרחמיו הוא נותן לבריותיו. רבי תנחומא ורבי אבא בר אבין בשם רב אחא למחר שנת בצרת באה והבריות מרחמין אלו על אלו, והקדוש ברוך הוא מתמלא עליהן רחמים. ביומי דרבי תנחומא היו צריכין ישראל לתענית, אתון לגביה אמרין ליה רבי גזר תעניתא, גזר תעניתא יום קדמאי יום ב' יום ג' ולא נחת מטרא, עאל ודרש להון אמר להון בני התמלאו רחמים אלו על אלו והקדוש ברוך הוא מתמלא עליכם רחמים. עד שהן מחלקין צדקה לענייהם ראו אדם אחד נותן מעות לגרושתו, אתון לגביה ואמרו ליה, רבי מה אנן יתבין הכא ועברתא הכא. אמר להן מה ראיתם, אמרו לו ראינו אדם פלוני נותן מעות לגרושתו, שלח בתריהון ואייתינון לגו צבורא. אמר ליה מה היא לך זו, אמר לו גרושתי היא. אמר לו מפני מה נתת לה מעות, אמר לו רבי ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה רחמים. באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו כלפי מעלה ואמר רבון כל העולמים מה אם זה שאין לה עליו מזונות ראה אותה בצרה ונתמלא עליה רחמים, אתה שכתוב בך (שם שם, ח): חנון ורחום, ואנו בני ידידיך בני אברהם יצחק ויעקב על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים, מיד ירדו גשמים ונתרוה העולם. רבנו הוה יתיב לעי באוריתא קמי כנשתא דבבלאי בצפורין, עבר חד עגל קודמוי, אזל למתנכסה ושרי געי כמימר שיזבני. אמר ליה ומה אני יכול למעבד לך לכך נוצרת, וחשש רבי את שניו שלש עשרה שנה.

אמר רבי יוסי בר אבין כל אותן שלש עשרה שנה שהיה חושש רבי את שניו, לא הפילה עברה בארץ ישראל, ולא נצטערו היולדות, בתר יומין עבר חד שרץ קמי ברתיה ובעא למקטלא, אמר לה ברתי שבקיה, דכתיב: ורחמיו על כל מעשיו. רבנו הוה ענותן סגי, והוה אמר כל מה דיאמר לי בר נש אנא עביד חוץ ממה שעשו בני בתירא לזקני, שירדו מגדלתן והעלו אותו, ואין סליק רב הונא ריש גלותא להכא, אנא קאים לי מן קדמוהי, למה דהוא מן יהודה ואנא מן בנימין, והוא מן דכריא דיהודה ואנא מן נקבתא. אמר ליה רבי חיא רבה והרי הוא עומד בחוץ, נתכרכמו פניו של רבי וכיון שראה שנתכרכמו פניו אמר לו ארונו הוא, אמר ליה פוק חזי מאן בעי לך לברא, נפק ולא אשכח בר נש, וידע דהוא נזוף ואין נזיפה פחותה משלשים יום.

אמר רבי יוסי בר רבי אבין כל אותן שלשים יום שהיה רבי חיא רבה נזוף מרבנו, אליף לרב בר אחתיה כל כללי דאוריתא, ואלין אינון כללייא דאוריתא הלכתא דבבלאי. לסוף תלתין יומין אתא אליהו זכור לטוב בדמותיה דרבי חיא רבה אצל רבנו ויהב ידיה על שניה ואתסי, כיון דאתא רבי חיא רבה לגבי רבנו אמר ליה מה עבדת בשנך, אמר ליה מן עונתא דיהבת ידך עלוהי אתנשימת, אמר ליה לית אנא הוה ידע מה הוא. כיון דשמע כן שרי נהיג ביה יקרא, וקרב תלמידים ומעייל ליה מלגאו.

אמר רבי ישמעאל בן רבי יוסי ולפנים ממני, אמר ליה חס ושלום לא יעשה כן בישראל. רבנו הוה מתני שבחיה דרבי חיא רבה קמיה דרבי ישמעאל בן רבי יוסי, אמר ליה אדם גדול, אדם קדוש. חד זמן חמיתיה בי בני ולא אתכנע מניה, אמר ליה ההוא תלמידך דהות משתבח ביה חמיתיה בי בני ולא אתכנע מנאי. אמר ליה ולמה לא אתכנעת מניה, אמר ליה רבי חיא מסתכל הייתי באגדת תהלים, כיון דשמע כן מסר ליה תרין תלמידוי והוו עיילין עמיה לאשונה, דלא ישהי ותזער נפשיה.

דבר אחר, טוב ה' לכל וגו', ויזכר אלהים את נח וגו', אמר רבי שמואל בר נחמני אוי להם לרשעים שהם הופכים מדת רחמים למדת הדין, בכל מקום שנאמר ה', מדת רחמים, (שמות לד, ו): ה' ה' אל רחום וחגון, וכתיב (בראשית ו, ה): וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, (שם שם, ו): וינחם ה' כי עשה את האדם (שם שם, ז): ויאמר ה' אמחה וגו', אשריהם הצדיקים שהן הופכים מדת הדין למדת רחמים. בכל מקום שנאמר אלהים הוא מדת הדין (שמות כב, כז): אלהים לא תקלל, (שם שם, ח): עד האלהים יבא דבר שניהם, וכתיב (שם ב, כד): וישמע אלהים את נאקתם ויזכר אלהים את בריתו וגו' (בראשית ל, כב): ויזכר אלהים את רחל וגו', ויזכר אלהים את נח, מה זכירה נזכר לו שזן ופרנס אותם כל שנים עשר חדש בתבה, ויזכר אלהים את נח, והדין נותן מזכות הטהורים שהכניס עמו בתבה. רבי אליעזר אומר לשם קרבנו נקרא, שנאמר (שם ח, כא): וירח ה' את ריח הניחח. רבי יוסי בר חנינא לשם נחת התבה נקרא, שנאמר (שם שם, ד): ותנח התבה בחדש השביעי וגו'. רבי יהושע אומר (שם שם, כב): לא ישבתו, מכלל ששבתו.

אמר רבי יוחנן לא שמשו מזלות כל שנים עשר חדש, אמר ליה רבי יונתן שמשו אלא שלא היה רשומן נכר.

ד ויסכרו מעינת תהום (ח, ב), אמר רבי אלעזר לרעה (בראשית ז, יא): ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה וגו', אבל לטובה ויסכרו מעינת תהום, אבל לא כל מעינת, חוץ ממעין טבריה ואבלוניס ומערת פמייס. ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר וגו', על טורי קרדונייא.

ה ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח (ח, ו), הדא מסיעא לההוא דאמר רבי אבא בר כהנא, חלון. (שם, ז): וישלח את הערב, הדא הוא דכתיב (תהלים קה, כח): שלח חשך ויחשך. ויצא יצוא ושוב, רבי יודן בשם רבי יהודה בן רבי סימון התחיל משיבו תשובות, אמר לו מכל בהמה חיה ועוף שיש כאן אין אתה משלח אלא לי, אמר לו מה צרך לעולם בך, לא לאכילה ולא לקרבן. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר, אמר לו הקדוש ברוך הוא קבלו, שעתיד העולם להצטרך לו, אמר לו אימתי, אמר לו עד יבשת המים מעל הארץ, עתיד צדיק אחד לעמד וליבש את העולם, ואני מצריכו לו, הדא הוא דכתיב (מלכים א יז, ו): והערבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב. רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר עיר היא בתחום בית שאן ושמה ערבי, רבי נחמיה אמר עורבים ממש היו, ומהיכן היו מביאים לו משלחנו של יהושפט.

דרש רבי עקיבא מעשה דור המבול בגנזק של מדי ולא בכו, וכיון שהזכיר להם מעשה איוב מיד בכו, וקרא עליהם המקרא הזה (איוב כד, כ): ישכחהו רחם מתקו רמה עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה. ישכחהו רחם, הן שכחו רחמי מן הבריות, אף הקדוש ברוך הוא שכח רחמיו מהם. מתקו רמה, שמתקו רמה מהן. עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה, אמר רבי אבהו תעקר אין כתיב, אלא תשבר, כדבר שנשבר ואינו מעלה חליפין, ואיזה זה דור הפלגה.

ו וישלח את היונה וגו' (ח, ח): ולא מצאה היונה מנוח וגו' (שם, ט), יהודה בר נחמן בשם ר"ש אמר אלו מצאה מנוח לא היתה חוזרת, ודכותה (איכה א, ג): היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח, אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים. ודכותה (דברים כח, סה): ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח וגו', הא אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים. (בראשית ח, י): ויחל עוד שבעת ימים, רבי יוסי אמר שלשה שבועות ימים. ויסף שלח את היונה, ותבא אליו היונה וגו' טרף בפיה וגו', מהו טרף, קטיל, האיך מה דאת אמר (בראשית לז, לג): טרף טרף יוסף, אמר לה אלו שבקתיה אילן רב הוה מתעבד. מהיכן הביאה אותו, רבי אבא בר כהנא אמר משבשושין שבארץ ישראל הביאה אותו. רבי לוי אמר מהר המשחה הביאה אותו, דלא טפת ארעא דישראל במבולא, והוא שהקדוש ברוך הוא אומר ליחזקאל (יחזקאל כב, כד): ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם. רב ביבי אמר נפתחו לה שערי גן עדן והביאה אותו.

אמר רבי אבהו אלו מגן עדן הביאה אותו, לא היתה מביאה דבר מעלה או קנמון או פלסמון, אלא רמז רמזה לו, אמרה לו לנח מוטב מר מזה ולא מתוק מתחת ידיך. (בראשית ח, יב): וייחל עוד שבעת ימים אחרים, הדא מסיעא להא דאמר רבי יוסי בר חנינא שלשה שבועות ימים, וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד.

ז ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש (ח, יג), תנינן משפט דור המבול שנים עשר חדש, הא כיצד (בראשית ז, יא): בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר לחדש, וכתיב (שם שם, יב): ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה, זה מרחשון וכסלו, (שם שם, כד): ויגבדו המים על הארץ חמשים ומאת יום, הרי טבת ושבט, אדר וניסן ואיר, (שם ח, ד): ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט, זה סיון שהוא שביעי להפסקת גשמים, לששה עשר יום חסרו אמה לארבעת ימים, טפח ומחצה בכל יום, ונמצאת אומר שהיתה התבה משקעת במים אחת עשרה אמה, וכלהם לששים יום חסרו, הדא הוא דכתיב (שם שם, ה): והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי, זה אב, שהוא עשירי לירידת גשמים.

דבר אחר, ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ, נעשית כמין טפיח. ובחדש השני בעשרים ושבעה לחדש יבשה הארץ, נעשית כגריד, זרעו אותה ולא צמחה, למה שהיה סימן קללה ואין סימן קללה הוי לברכה, והמתינו עד שירדו גשמים וזרעו. לא הוה צריך קרא למימר אלא בששה עשר יום לחדש השני יבשה הארץ, ומה תלמוד לומר בשבעה ועשרים יום לחדש השני יבשה הארץ, אלא אלו אחד עשר יום שימות החמה יתרים על ימות הלבנה.

אמר רבן שמעון בן גמליאל כל מי שהוא רוצה לידע שימות החמה יתרים על ימות הלבנה אחד עשר יום, יסרט לו סריטה בכתל בתקופת תמוז, ולשנה הבאה באותו הזמן אין השמש מגעת לשם עד אחד עשר יום, ומכאן אתה יודע שימות החמה יתרים על ימות הלבנה אחד עשר יום.


פרשה לד

א וידבר אלהים אל נח לאמר, צא מן התבה (ח, טו טז), (תהלים קמב, ח): הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמל עלי. הוציאה ממסגר נפשי, זה נח שהיה סגור בתבה שנים עשר חדש. להודות את שמך, לתת הודיה לשמך. בי יכתירו צדיקים, יתכללון בי צדיקיא. כי תגמל עלי, שגמלת עלי ואמרת לי: צא מן התבה.

ב ה' צדיק יבחן ורשע ואהב חמס שנאה נפשו (תהלים יא, ה), אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מקיש עליהם אחת עד שהיא פוקעת, ומה הוא בודק קנקנים יפים, שאפלו הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו נשבר, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא את הצדיקים.

אמר רבי יוסי הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה, כל שהוא כותשה היא משתבחת, וכל שהוא מקיש עליה היא משתמנת, ובשעה שהוא יודע שפשתנו רעה, אינו מספיק להקיש עליה עד שהיא פוקעת, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא את הצדיקים, שנאמר: ה' צדיק יבחן. רבי אליעזר אמר לבעל הבית שהיו לו שתי פרות, אחת כחה יפה ואחת כחה רע, על מי הוא נותן העל לא על אותה שבחה יפה, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא הצדיק, שנאמר: ה' צדיק יבחן.

דבר אחר, ה' צדיק יבחן, זה נח, שנאמר: צא מן התבה.

ג רבי יודן בשם רבי איבו פתח (משלי יב, יג): בפשע שפתים מוקש רע ויצא מצרה צדיק, ממרד שמרדו דור המבול בהקדוש ברוך הוא באת להם תקלה. ויצא מצרה צדיק, זה נח, שנאמר (בראשית ח, טז): צא מן התבה.

ד דבר אחר, צא מן התבה, כתיב (קהלת י, ד): אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח, מדבר בנח, אמר נח כשם שלא נכנסתי בתבה אלא ברשות כך אין אני יוצא אלא ברשות (בראשית ז, א): בא אל התבה, (שם שם, ז): ויבא נח, (שם ח, טז): צא מן התבה, (שם שם, יח): ויצא נח.

ה דבר אחר, צא מן התבה, כתיב (קהלת ז, יט): החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר. החכמה תעז לחכם, זה נח. מעשרה שליטים, מעשרה דורות מאדם ועד נח, ומכלם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך וידבר אלהים אל נח.

ו דבר אחר, כתיב (קהלת ג, א): לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, זמן היה לנח לכנס לתבה, שנאמר (בראשית ז, א): בא אתה וכל ביתך אל התבה, וזמן היה לו שיצא ממנה, שנאמר: צא מן התבה, משל לפרנס שיצא מן המקום והושיב אחר תחתיו, כיון שבא, אמר לו צא ממקומך. משל לסופר שיצא למקום אחר והושיב אחר תחתיו כיון שבא אמר לו צא ממקומך, כך נח, צא מן התבה, ולא קבל עליו לצאת, אמר אצא ואהיה פרה ורבה למארה, עד שנשבע לו המקום שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר (ישעיה נד, ט): כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח.

ז אתה ואשתך ובניך ונשי בניך (ח, טז), רבי יודן ב"ר סימון, ורבי יוחנן בשם רבי שמואל בן רבי יצחק, נח כיון שנכנס לתבה נאסרה לו פריה ורביה, הדא הוא דכתיב (בראשית ו, יח): ובאת אל התבה אתה ובניך לעצמך, ואשתך ונשי בניך לעצמן, וכיון שיצא התירו, הדא הוא דכתיב: צא מן התבה אתה ואשתך.

אמר רבי איבו (איוב ל, ג): בחסר ובכפן גלמוד, אם ראית חוסר בא לעולם וכפן בא לעולם, גלמוד, הוי רואה את אשתך כאלו גלמודה.

אמר רב הונא כתיב (בראשית מא, נ): וליוסף ילד שני בנים, אימתי, בטרם תבוא שנת הרעב.

ח וכל החיה אשר אתך וגו' (ח, יז), אמר רבי יודן הוצא כתיב היצא קרי. ושרצו בארץ, ולא בתבה. ופרו בארץ, ולא בתבה. (שם, יט): כל החיה (ו) כל הרמש וגו', כל רומש, אמר רבי איבו רומש מלא פרט לכלאים. למשפחתיהם, פרט לסירוס. על שבעה דברים נצטוו בני נח, על עבודת כוכבים, ועל גלוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל ברכת השם, ועל הדין, ועל הגזל, ועל אבר מן החי. רבי חנינא בן גמליאל אומר אף על הדם מן החי. רבי אליעזר אומר אף על הכלאים. רבי שמעון בן יוחאי אומר אף על הכשפים. רבי יוחנן בן ברוקא אומר אף על הסרוס.

אמר רבי אסי על כל האמור בפרשה נצטוו בני נח (דברים יח, י): לא ימצא בך מעביר בנו ובתו וגו', וכתיב בתריה (שם שם, יב): כי תועבת ה' כל עושה אלה.

ט ויבן נח מזבח לה' (ח, כ), ויבן כתיב, נתבונן, אמר מפני מה צוני הקדוש ברוך הוא ורבה בטהורים יותר מן הטמאים, אלא להקריב מהן קרבן, מיד ויקח מכל הבהמה הטהרה וגו'. רבי אלעזר בן יעקב אומר, על מזבח הגדול שבירושלים, ששם הקריב אדם הראשון, שנאמר (תהלים סט, לב): ותיטב לה' משור פר מקרן מפריס. (בראשית ח, כא): וירח ה' את ריח הניחח, רבי אליעזר ורבי יוסי בר חנינא, רבי אליעזר אומר הקריבו בני נח שלמים. רבי יוסי בר חנינא אומר עולות הקריבו. אתיב רבי אליעזר לרבי יוסי בר חנינא והא כתיב (בראשית ד, ד): והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן, מדבר שחלבו קרב מה עביד ליה רבי יוסי, מן שמניהון. אתיב רבי אליעזר לרבי יוסי בר חנינא, והא כתיב (שמות כד, ה): וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו שלמים וגו', מה עביד ליה רבי יוסי, שלמים בעורן, בלא הפשט ונתוח. אתיב רבי אליעזר לרבי יוסי בר חנינא, והא כתיב (שם יח, יב): ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים, מה עביד ליה רבי יוסי בר חנינא, כמאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו.

אמר רב הונא אתפלגון רבי ינאי ורבי חיא רבה, רבי ינאי אומר קדם מתן תורה בא, רבי חיא רבה אמר לאחר מתן תורה בא, אמר רבי חנינא ולא פליגי, מאן דאמר קדם מתן תורה בא יתרו, הקריבו בני נח שלמים, ומאן דאמר אחר מתן תורה בא יתרו, עולות הקריבו. ודא מסיע לרבי יוסי בר חנינא, דכתיב (שיר השירים ד, טז): עורי צפון ובואי תימן. עורי צפון, זה העולה שהיתה נשחטת בצפון, ומה הוא עורי, דבר שהיה ישן ונתעורר. ובואי תימן, אלו השלמים שהיו נשחטים בדרום, ומהו בואי, דבר של חדוש. רבי יהושע בשם רבי לוי אמר קרא מסיעא ליה לרבי יוסי בר חנינא (ויקרא ו, ב): זאת תורת העלה הוא העלה, שהיו בני נח מקריבין, וכי אתיא לשלמים כתיב (שם ז, יא): זאת תורת זבח השלמים, אשר הקריבו אין כתיב כאן, אלא אשר יקריבו, מיכן ולהבא. וירח ה' את ריח הניחח, הריח ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן האש, וירח ריח של חנניה מישאל ועזריה עולין מכבשן האש, משל לאוהבו של מלך שכבדו ושלח לו דורון נאה, דסקוס נאה, ועמד בנו ולא כבדו, עמד בן בנו וכבדו, אמר ליה מה דמי דורון דידך לדורון דסבך. וירח ה', הריח ריח דורו של שמד, רב שלום בשם רבי מנחמא בר זעירא אמר משל למלך שהיה מבקש לבנות לו פלטין על הים, ולא היה יודע היכן לבנותה, ומצא צלוחית של פפולסמון, והלך והריחה ובנה אותה עליה, הדא הוא דכתיב (תהלים כד, ב): כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, באיזה זכות, בזכות (שם שם, ו): דור דרשו מבקשי פניך יעקב סלה.

י ויאמר ה' אל לבו (ח, כא), הרשעים הן ברשות לבן (תהלים יד, א): אמר נבל בלבו, (בראשית כז, מא): ויאמר עשו בלבו, (מלכים א יב, כו): ויאמר ירבעם בלבו, (אסתר ו, ו): ויאמר המן בלבו. אבל הצדיקים לבן ברשותן (שמואל א א, יג): וחנה היא מדברת על לבה, (שם כז, א): ויאמר דוד אל לבו, (דניאל א, ח): וישם דניאל על לבו. ויאמר ה' אל לבו. (בראשית ח, כא): לא אסף, לא אסף לסגי לסגי. ורבנן אמרין לא אסף לבני נח, לא אסף לדורות.

אמר רבי חיא רבה עלובה היא העסה שנחתומה מעיד עליה שהיא רעה. (שם): כי יצר לב האדם רע מנעריו, אבא יוסי התורתי אומר עלוב הוא השאור, שמי שברא אותו מעיד עליו שהוא רע, שנאמר (תהלים קג, יד): כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו. רבנן אמרי עלובה הנטיעה שמי שנטעה מעיד עליה שהיא רעה, שנאמר (ירמיה יא, יז): וה' צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה. שאל אנטונינוס את רבנו, אמר לו מאימתי יצר הרע נתון באדם, משיצא ממעי אמו או עד שלא יצא ממעי אמו, אמר לו עד שלא יצא ממעי אמו, אמר לו לאו, שאלו היה נתון בו עד שהוא במעי אמו, היה חוטט את בני מעיה ויוצא, והודה לו רבי, שהשוה לדעת המקרא, שנאמר: כי יצר לב האדם רע מנעריו. רבי יודן אמר מנעריו כתיב, משעה שהוא ננער לצאת ממעי אמו. ועוד שאל אנטונינוס את רבנו, אמר לו מאימתי נשמה נתנה באדם משיצא ממעי אמו או עד שלא יצא ממעי אמו, אמר לו משיצא ממעי אמו, אמר לו לאו, משל אם תניח בשר שלשה ימים בלא מלח מיד הוא מסריח. והודה לו רבי, שהשוה דעתו לדעת המקרא, שנאמר (איוב י, יב): חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי, מאימתי נתת בי את הנשמה משהפקדתני.

יא עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וגו' (ח, כב), רבי יודן משם רבי שמואל, מה סבורים בני נח שבריתן כרותה עומדת לעד, אלא כל זמן שהשמים והארץ קימין בריתן קימת, לכשיבוא אותו יום שכתוב בו (ישעיה נא, ו): כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה, באותה שעה (זכריה יא, יא): ותפר ביום ההוא וגו'.

אמר רבי אחא, מי גרם להם שימרדו בי לא על ידי שהיו זורעין ולא קוצרין, יולדין ולא קוברין, מיכן ואילך זרע וקציד, יולדין וקוברין. קר וחם, חמה חכאבית. קיץ וחרף, מקיץ אני עליהם את העוף, היך מה דאת אמר (ישעיה יח, ו): וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף. מעשה היה באחד מגדולי הדור שהיה חושש את ראשו, ואית דאמר רבי שמואל בר נחמן היה אומר חמי מה עבד לן דרא דמבולא.

דבר אחר, עד כל ימי הארץ, רב הונא בשם רבי אחא מה סבורים בני נח שבריתן ברותה ועומדת לעד, כך אמרתי להם: עד כל ימי הארץ וגו', אלא כל זמן שהיום והלילה קימין, בריתן קימת, וכשיבוא אותו היום שכתוב בו (זכריה יד, ז): והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה, באותה שעה (שם יא, יא): ותפר ביום ההוא, אמר רבי יצחק מי גרם להם שימרדו בי לא על שהן זורעין ולא קוצרין, דאמר רבי יצחק אחת לארבעים שנה היו זורעים ומהלכין מסוף העולם ועד סופו לשעה קלה ומתלישין ארזי לבנון בהליכתן, והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם כנימה בבשרו, הא כיצד היה להם אויר יפה כמן פסח ועד העצרת. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי מאיר, וכן היה רבי דוסא אומר כדבריו, חצי תשרי ומרחשון וחצי כסלו זרע, חצי כסלו וטבת וחצי שבט חרך, חצי שבט ואדר וחצי ניסן קר, חצי ניסן ואייר וחצי סיון קציר, חצי סיון ותמוז וחצי אב קיץ, חצי אב ואלול וחצי תשרי חם. רבי יהודה מונה ממרחשון, רבי שמעון מתחיל מתשרי.

אמר רבי יוחנן לא שמשו מזלות כל שנים עשר חדש, אמר לו רבי יונתן, שמשו, אלא שלא היה רשומן נכר. רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר לא ישבתו, לא שבתו. רבי יהושע אומר לא ישבתו, מכלל ששבתו.

יב ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ (ט, א), זה שכון בזכות הקרבנות. (שם שם, ב): ומוראכם וחתכם יהיה, מורא וחתית חזרו ורדיה לא חזרה, אימתי חזרה בימי שלמה, שנאמר (מלכים א ה, ד): כי הוא רדה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה, תני רבי שמעון בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי מחללין עליו השבת, אבל דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת, כל זמן שאדם חי מחללין עליו את השבת אבל אם מת אין מחללין עליו את השבת, וכן רבי שמעון בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי אין משמרין אותו מפני החלדה מפני הנחש שלא ינקרו את עיניו, ארי רואה אותו ובורח, נחש רואה אותו ובורח, אבל עוג מלך הבשן מת, משמרין אותו מן החלדה ומן העכברים שלא ינקרו את עיניו. בל זמן שאדם חי מוראו על הבריות, מת, נטל מוראו מן הבריות, הדא הוא דכתיב: ומוראכם וחתכם יהיה.

יג כל רמש אשר הוא חי, אך בשר בנפשו דמו (ט, ג ד), רבי יוסי בר איבו בשם רבי יוחנן אדם הראשון שלא התר לבשר תאוה לא הזהר על אבר מן החי, אבל בני נח שהתרו לבשר תאוה הזהרו על אבר מן החי. (שם): אך להביא את החונק עצמו, יכול כשאול, תלמוד לומר אך יכול כחנניה מישאל ועזריה, תלמוד לומר אך. (שם, ה): מיד כל חיה, זה המוסר את חברו לחיה להרגו. (שם): מיד איש אחיו, זה השוכר את אחרים להרג את חברו.

דבר אחר, מיד כל חיה אדרשנו, אלו ארבע מלכיות. מיד האדם מיד איש אחיו, זה עשו, דכתיב (בראשית לב, יב): הצילני נא מיד אחי מיד עשו. אדרש את נפש האדם, אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל לד, יז): ואתנה צאני (שם שם, לא): צאן מרעיתי אדם אתם.

יד שפך דם האדם באדם דמו ישפך וגו' (ט, ו), אמר רבי חנינא כלהם כהלכות בני נח בעד אחד, בדין אחד, בלא עדים, ובלא התראה, על ידי שליח, על ידי עברים. בעד אחד בדין אחד, שפך דם האדם באדם אחד, דמו ישפך. בלא עדים ובלא התראה, שפך דם האדם, דמו ישפך. על ידי שליח, שפך דם האדם, על ידי אדם, דמו ישפך. על ידי עברים, שפך דם האדם. רבי יהודה בן רבי סימון אמר אף החונקו, שפך דם האדם וגו'.

אמר רבי לוי הרי שהרג ולא נהרג אימתי הוא נהרג, לכשיבוא אדם, שפך דם האדם באדם דמו ישפך.

דרש רבי עקיבא כל מי שהוא שופך דמים מעלים עליו כאלו הוא ממעט את הדמות, מה טעם, שפך דם האדם באדם דמו ישפך, מפני מה, כי בצלם אלהים עשה את האדם.

דרש רבי אלעזר בן עזריה כל מי שהוא מבטל מפריה ורביה מעלה עליו הכתוב כאלו הוא ממעט את הדמות, מה טעם כי בצלם אלהים עשה את האדם, וכתיב בתריה: ואתם פרו ורבו וגו' שרצו בארץ ורבו.

דרש בן עזאי כל מי שהוא מבטל פריה ורביה מעלה עליו הכתוב כאלו שופך דמים וממעט את הדמות, מאי טעמיה שפך דם האדם, מפני מה כי בצלם אלהים, ומה כתיב אחריו: ואתם פרו ורבו. אמר לו רבי אלעזר בן עזריה נאים דברים היוצאים מפי עושיהן, בן עזאי נאה דורש ולא נאה מקים, אמר ליה אני לפי שחשקה נפשי בתורה, אבל יתקים העולם באחרים.

טו ואתם פרו ורבו, אמר ריש לקיש ברית נחלקה לאוירות, רבי שמעון בן לקיש הוה יתיב לעי באוריתא בחדא אילטיס דטבריה, נפקון תרתין נשין מן תמן אמרה חדא לחברתה בריך דאפקין מן הדין אוירא בישא, צוח להון ואמר להון מה הן אתון אמרין מן מזגא, אמר אנא חכם מן מזגא, ולית בה אלא תרתין עמודין, אמר ברוך שנתן חן למקום על יושביו. חד תלמיד מן דרבי יוסי הוה יתיב קדמוי, הוה מסבר ליה ולא סבר ליה, אמר ליה למה לית את סבר, אמר ליה דאנא גלי מאתראי. אמר ליה מהיכן אתר את, אמר ליה מן גובת שמאי. אמר ליה ומה אינון אוירא דתמן, אמר ליה כד ינוקא מתיליד אנא גבלין ליה אדמדמני וטושין מוחיה דלא יכלוניה יתושיה, אמר ברוך שנתן חן מקום בעיני יושביו. אף לעתיד לבוא כן, שנאמר (יחזקאל לו, כו): והסרתי את לב האבן מבשרכם וגו' לב בשר, לב בוסר של חברו.


פרשה לה

א ויאמר אלהים אל נח ואל בניו וגו' ואני הנני מקים (ט, ח ט), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר לפי שעבר על הצווי לפיכך נתבזה, ורבי נחמיה אמר הוסיף על הצווי ונהג בקדשה, לפיכך זכה הוא ובניו לדבור ויאמר אלהים אל נח ואל בניו.

ב ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם וגו' לדרת עולם (ט, יב), אמר רבי יודן לדרת כתיב, פרט לשני דורות, לדורו של חזקיהו ולדורו של אנשי כנסת הגדולה. רבי חזקיה מוציא דורן של אנשי כנסת הגדולה ומביא דורו של רבי שמעון בן יוחאי. אליהו זכור לטוב ורבי יהושע בן לוי הוון יתבין תנין בחדא, מטון שמועה מן דרבי שמעון בן יוחאי, אמרי הא מרא דשמעתא ניעול ונישייליה, על אליהו זכור לטוב לגביה, אמר ליה מן עמך, אמר ליה גדול הדור רבי יהושע בן לוי, אמר ליה נראתה הקשת בימיו, אמר ליה הן, אמר אם נראה הקשת בימיו לית הוא כדאי למחמי סבר אפאי. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה אמר, כך אמר רבי שמעון בן יוחאי, בקעה בקעה אימלאי דינרי זהב, ונתמלאה. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה אמר כך אמר רבי שמעון בן יוחאי, אי בעי אברהם למקרבי מן גביה ועד גבי, ואנא מקרב מגבי עד מלכא משיחא, ואין לא בעי יצטרף אחיה השילוני עמי ואנן מקרבין מן אברהם עד מלכא משיחא. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה אמר כך אמר רבי שמעון בן יוחאי, אין העולם יכול לעמד בפחות משלשים צדיקים כאברהם אבינו, אי תלתין אינון אנא וברי תרי מנהון, ואם עשרים אינון אנא וברי מנהון, ואם עשרה אינון אנא וברי מנהון, ואם חמשה אינון אנא וברי מנהון, ואם תרין אינון אנא וברי הן, ואם חד הוא אנא הוא.

ג את קשתי נתתי (ט, יג), קישותי, דבר שהוא מקש לי, אפשר כן, אלא קשין דפירי. (שם, יד): והיה בענני ענן על הארץ, רבי יודן בשם רבי יודן בר סימון לאחד שהיה בידו קלוב רותח, בקש לתנו על בנו ונתנו על עבדו. (שם, טז): והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים, זו מדת הדין שלמעלה, ובץ כל נפש חיה וגו', רבי יצחק ורבי יוחנן ורבי יודן גיורי הלכו לשמע תורה מרבי שמעון בן יוחאי, אית דאמרי פרשת נדרים, ואית דאמרי פרשת נסכים, ונטלו הימנו רשות והמתינו שם עוד יום אחד, אמרו צריכים אנו לטל ממנו רשות פעם שנית. חד מנהון דרש ואמר להון כבר כתיב (יהושע כב, ו): ויברכם יהושע וישלחם וילכו אל אהליהם, מה תלמוד לומר (שם שם, ז): [וגם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם, אלא בשעה שהיו ישראל מכבשים ומחלקים את הארץ היה שבט ראובן וגד עמהם ועשו ארבע עשרה שנה, נטלו רשות מן יהושע ללכת לאהליהם, ושהו שם עוד ימים אחרים וחזרו ונטלו ממנו רשות עוד פעם שניה, לכך נאמר: וגם כי שלחם וגו'.

אמר רבי יודן שבט ראובן וגד בני פמליא של יהושע ולוה אותן עד הירדן, וכיון שראו שנתמעטה פמליא שלו חזרו ולוו אותו עד ביתו, הברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה, הדא הוא דכתיב (שם שם, ח): ויאמר אליהם לאמר בנכסים רבים שובו אל אהליכם ובמקנה רב מאד בכסף ובזהב ובנחשת ובברזל ובשלמות הרבה מאד חלקו שלל איביכם עם אחיכם. ואוחרנא דרש כבר כתיב (מלכים א ח, סו): ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך, מה תלמוד לומר (דברי הימים ב ז, י): וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם, ויברכו את המלך, אלא נטלו ממנו רשות, והמתינו שם ימים אחרים וחזרו ונטלו ממנו רשות פעם שניה, לכך נאמר: ביום עשרים ושלשה לחדש הזה שלח את העם.

אמר רבי לוי כתיב (שם שם, ט): כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים, ואין לך שבעה לפני החג שאין בהם שבת ויום הכפורים, ואותן שבעת ימים היו ישראל אוכלים ושותים ושמחים ומדליקין נרות, ובסוף חזרו ונצטערו על הדבר, אמרו תאמר שיש בידינו עוון שחללנו שבת ולא התענינו ביום. הכפורים, וכדי לפיסן שרצה הקדוש ברוך הוא מעשיהם, יצתה בת קול ואמרה להן כלכם מבני העולם הבא, והברכה אחרונה היתה גדולה מן הראשונה, שנאמר (מלכים א ח, סו): וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב, אמר רבי יצחק שמחים, שמצאו נשותיהם טהורות, וטובי לב, שנתעברו זכרים.

אמר רבי לוי יצאה בת קול ואמרה להם כלכם מבני העולם הבא. ואוחרנא דרש כבר כתיב (מלכים ב ד, ה): ותלך מאתו, מה תלמוד לומר (שם שם, ז): ותבא ותגד לאיש האלהים, אלא (שם שם, ו): ויעמד השמן, שהקר השמן, ובאת לשאל אם תמכר אם לא תמכר. הברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה, (שם שם, ז): ואת ובניך תחיי בנותר, עד שיחיו המתים. וכיון שראה אותן שהן בני אדם של ישוב שלח עמהם זוג אחד של תלמידי חכמים לידע מה הם דורשין בדרך, וחד מנהון דרש, כבר כתיב (שמות יד, יט): ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, מה תלמוד לומר (שם): ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם, אלא אותו מדת הדין שהיתה מתוחה כנגד ישראל הפכה הקדוש ברוך הוא ומתחה כנגד המצרים. ואוחרנא דרש, כתיב: והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה וגו', בין אלהים זו מדת הדין שלמעלה, ובין כל נפש חיה, זו מדת הדין של מטה, מדת הדין של מעלה קשה, ומדת הדין של מטה רפה. וחד מנהון דרש, כתוב אחד אומר (משלי ח, יא): וכל חפצים לא ישוו בה, וכתוב אחד אומר (שם ג, טו): וכל חפציך לא ישוו בה, חפצים אלו מצוות ומעשים טובים, חפציך אלו אבנים טובות ומרגליות. רבי אחא בשם רבי תנחום בר רבי חיא חפצי וחפציך לא ישוו בה. (ירמיה ט, כג): כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני ה' עשה חסד משפט וגו', ארטבן שלח לרבנו מרגלית אטימיטון, אמר ליה שלח לי מילי טבא דטבא דכותה, שלח ליה חדא מזוזה. שלח ואמר ליה אנא שלחית לך מלה דלית ליה טימי, ואת שלחת לי מילי דטבא חד פולר. אמר ליה חפצי וחפציך לא ישוו בה, ולא עוד אלא שלחת מלא דאנא צריך מנטר לה, ואנא שלחית לך מלא דאת דמיך והיא מנטרא לך, שנאמר (משלי ו, כב): בהתהלכך תנחה אתך, בעולם הזה. בשכבך תשמר עליך, בשעת המיתה. והקיצות היא תשיחך, לעתיד לבוא.


פרשה לו

א ויהיו בני נח היצאים מן התבה (ט, יח), (איוב לד, כט): והוא ישקט ומי ירשע ויסתר פנים ומי ישורנו ועל גוי ועל אדם יחד, דרש רבי מאיר והוא ישקט מעולמו, יסתר פנים לעולמו, כדיין שמותחין כלה על פניו ואינו יודע מה נעשה מבחוץ, כך אמרו דור המבול (שם כב, יד): עבים סתר לו ולא יראה, אמרו לו דיך מאיר. אמר להון ומה הוא דכתיב: והוא ישקט ומי ירשע וגו', אמר נתן שלוה לדור המבול ומי בא וחיבן, ומה שלוה נתן להם (שם כא, ח): זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם, (שם שם, יא): ישלחו כצאן עויליהם וגו', רבי לוי ורבנן, רבי לוי אמר לשלשה ימים היתה אשתו מעברת, שנאמר כאן נכון ונאמר להלן (שמות יט, טו): היו נכונים, מה נכון שנאמר להלן לשלשת ימים, אף נכון שנאמר כאן לשלשת ימים. ורבנן אמרין ליום אחד היתה אשתו מעברת ויולדת, נאמר כאן נכון ונאמר להלן נכון (שם לד, ב): והיה נכון לבקר, מה נכון שנאמר להלן יום אחד, אף כאן יום אחד. וצאצאיהם לעיניהם, שהיו רואים בניהם ובני בניהם. ישלחו כצאן עויליהם, אמר רבי לוי בערביא צוחין לינוקא עוילה. (איוב כא, יא): וילדיהם ירקדון, כאלין שדיא, היך מה דאת אמר (ישעיה יג, כא): ושעירים ירקדו שם, כשהיתה אחת מהן יולדת ביום, היתה אומרת לבנה צא והבא לי צר לחתך טבורא, בלילה היתה אומרת לבנה צא הדלק לי נר לחתך טבורא דילך. עובדא הוה בחדא אתתא דילדת בלילה, אמרה לברא זיל אדליק בוצינא דנקטע שורך, נפק ופגע ביה שדא שמדון, אמר ליה זיל גלוג לאמך דקרא תרנגולא, ואלמלא דקרא תרנגולא הוינא מחייתך וקטליתך. אמר ליה זיל את גלוג לאמך דלא קטעת אמא שורי, דאלמלא דקטעתיה הוינא מחי יתך וקטיל יתך. הדא הוא דכתיב (איוב כא, ט): בתיהם שלום מפחד, מן המזיקין, (שם): ולא שבט אלוה עליהם, מן היסורים. וכשהסתיר פניו מהם מי אמרו לו שלא עשית כשורה. ומה הסתיר פניו מהם, שהביא עליהם המבול, הדא הוא דכתיב (בראשית ז, כג): וימח את כל היקום וגו'. ועל גוי ועל אדם יחד, על גוי, זה דור המבול. ועל אדם, זה נח. יחד, שממנו הושתת העולם, ויש לו להעמיד עולמו מאמה שלמה ומאדם אחד, שנאמר: ויהיו בני נח היצאים.

ב ירע כבירים לא חקר וגו' (איוב לד, כד), הרעו אנשי דור המבול במעשיהם הרעים, ואין חקר, אין חקר במעשיהם הרעים. (שם): ויעמד אחרים תחתם, אלו בני נח, ויהיו בני נח שם חם ויפת. (ישעיה מג, יג): נם מיום אני הוא ואין מידי מציל, מאמות העולם. (שם): אפעל ומי ישיבנה, כל פעלות ומחשבות שפעלתי עם דור המבול מי אמר לי לא עשית כשורה, אבל נח נכנס בשלום ויצא בשלום, ויהיו בני נח היצאים וגו'. וחם הוא אבי כנען, אבוי דפחתא. (בראשית ט, יט): שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ, למה הדבר דומה לדגה גדולה דנפצה עברה ומלאה ארעא.

ג ויחל נח איש האדמה (ט, כ), נתחלל ונעשה חלין, למה, ויטע כרם, לא היה לו לטע דבר אחר של תקנה, לא יחור אחד ולא גרופית אחת, אלא ויטע כרם, ומהיכן היה לו, אמר רבי אבא בר כהנא הכניס עמו זמורות ונטיעות ויחורים של תאנה, וגרופיות לזיתים, הדא הוא דכתיב (בראשית ו, כא): ואספת אליך, אין אדם כונס דבר אלא אם כן היה צריך לו. איש האדמה, שלשה הם. שהיו להוטים אחר האדמה ולא נמצא בהם תועלת, ואלו הן: קין, נח ועזיהו. קין (שם ד, ב): היה עובד אדמה, נח איש האדמה, עזיהו (דברי הימים ב כו, י): אכרים וכרמים בהרם ובכרמל כי אהב אדמה היה. איש אדמה, שעשה פנים לאדמה, ושבשבילו נתלחלחה האדמה, ושמלא כל פני האדמה. איש האדמה בורגר לשם בורגרות.

אמר רבי ברכיה, חביב משה מנח, נח משנקרא (בראשית ו, ט): איש צדיק, נקרא איש אדמה, אבל משה משנקרא (שמות ב, יט): איש מצרי, נקרא (דברים לג, א): איש האלהים. ויטע כרם, בשעה שהיה הולך לטע כרם אפגע בו שדא שמדון, אמר ליה שתפי עמך, אלא אזדהר בך דלא תעול לחלקי, ואם עלת בחלקי אנא חבל בך.

ד וישת מן היין (ט, כא), וישת, שתה שלא במדה ונתבזה.

אמר רבי חיא בר אבא בו ביום נטע, בו ביום שתה, בו ביום נתבזה. ויתגל בתוך אהלה, רבי יהודה אמר רבי חנין בשם רבי שמואל בר רבי יצחק ויגל אין כתיב באן אלא ויתגל, גרם גלות לו ולדורות. עשרת השבטים לא גלו אלא בשביל יין, הדא הוא דכתיב (עמוס ו, ו): השתים במזרקי יין, וכתיב (ישעיה ה, יא): הוי משכימי בבקר שכר ירדפו וגו'. שבט יהודה ובנימין לא גלו אלא בשביל היין, שנאמר (שם כח, ז): וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו. בתוך אהלה, אהלה כתיב, בתוך אהלה של אשתו.

אמר רב הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי נח כשיצא מן התבה הכישו ארי ושברו, ובא לשמש מטתו ונתפזר זרעו ונתבזה.

אמר רבי יוחנן לעולם לא תהי להוט אחר היין, שכל פרשת היין כתיב בה ווי"ן ארבע עשרה פעמים, הדא הוא דכתיב: ויחל נח, ויטע כרם, וישת מן היין, ויתגל, וירא חם, ויגד לשני אחיו, ויקח שם ויפת, וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם וגו' וייקץ נח, וידע את אשר עשה לו, ויאמר ארור כנען עבד עבדים וגו'.

ה וירא חם אבי כנען (ט, כב), אמר להון ואגד להון, אמר להון אדם הראשון שני בנים היו לו, ועמד אחד מהן והרג את חברו, וזה יש לו שלשה והוא מבקש לעשותן ארבעה. אמר להון ואגד להון, אמר רבי יעקב בר זבדי מה טעם עבד יוצא בשן ועין, מהכא וירא, ויגד.

ו ויקח שם ויפת את השמלה (ט, כג), אמר רבי יוחנן שם התחיל במצוה תחלה ובא יפת ונשמע לו, לפיכך זכה שם לטלית, ויפת לפיוולא. וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם, ממשמע שנאמר וילכו אחרנית, איני יודע שערות אביהם לא ראו, אלא מלמד שנתנו ידיהם על פניהם והיו מהלכין לאחוריהם, ונהגו בו כבוד כמורא האב על הבן, אמר הקדוש ברוך הוא לשם אתה כסית ערותא דאבוך, חייך שאני פורע לך (דניאל ג, ג): באדין גבריא אלך כפתו בסרבליהון. רבי יודן ורבי הונא, רבי יודן אמר בגליהון, רבי הונא אמר במוקסיהון. אמר הקדוש ברוך הוא ליפת, אתה כסית ערות אביך, חייך שאני פורע לך (יחזקאל לט, יא): ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל גי העברים קדמת הים וחסמת היא את העברים וקברו שם את גוג ואת כל המונה וקראו גיא המון גוג. אמר הקדוש ברוך הוא לחם, אתה בזית ערות אביך, חייך שאני פורע לך (ישעיה כ, ד): כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת ערות מצרים.

ז ויקץ נח מיינו (ט, כד), נתפרק יינו מעליו. וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, בנו הפסול, הדא הוא דכתיב (מלכים א ח, סד): כי מזבח הנחשת קטן מהכיל וגו'. ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, חם חטא וכנען נתקלל, אתמהא, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר לפי שכתוב (בראשית ט, א): ויברך אלהים את נח ואת בניו, ואין קללה הוה במקום ברכה, לפיכך ויאמר ארור כנען. רבי נחמיה אומר כנען ראה והגיד לחם, לפיכך תולין את הקללה במקלל.

אמר רבי ברכיה הרבה צער נצטער נח בתבה שלא היה לו בן קטן שישמשנו, אמר לכשאצא אני מעמיד לי בן קטן שישמשני, כיון שעשה לו חם אותו מעשה, אמר אתה מנעת אותי מלהעמיד לי בן קטן שישמשני, לפיכך יהיה אותו האיש עבד לאחיו שהן עבדים לי. רב הונא בשם רבי יוסף אמר אתה מנעת אותי מלעשות דבר שהוא באפלה, לפיכך יהיה אותו האיש כעור ומפחם. רבי הונא בשם רבי יוסף אמר לו אתה מנעת אותי מלהעמיד בן רביעי, לפיכך אני מארר בן רביעי שלך.

אמר רבי חיא בר אבא חם וכלב שמשו בתבה, לפיכך יצא חם מפחם, וכלב מפרסם בתשמישו.

אמר רבי לוי לאחד שקבע מוניטין שלו בתוך אהלו של מלך, אמר המלך גוזר אני שיתפחמו פניו ויפסל מטבעו, כך חם וכלב שמשו בתבה, לפיכך יצא חם מפחם וכלב מפרסם בתשמישו.

ח ויאמר ברוך ה' אלהי שם (ט, כו), אמר ריש לקיש אף מיפת עמדו באהלי שם. ויאמר ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען, יפת אלהים ליפת, זה כרש שהוא גוזר שיבנה בית המקדש, אף על פי כן וישכן באהלי שם, אין שכינה שורה אלא באהלי שם. בר קפרא אמר יהיו דברי תורה נאמרים בלשונו של יפת בתוך אהלי שם. רבי יודן אמר מכאן לתרגום מן התורה, הדא הוא דכתיב (נחמיה ח, ח): ויקראו בספר בתורת האלהים, זה המקרא. מפרש, זה תרגום. ושום שכל, אלו הטעמים. ויבינו במקרא, אלו ראשי הפסוקים. רבי הונא בן לוליאני אומר אלו ההכרעות והראיות. רבנן דקיסרין אמרי מיכן למסרת. רבי זעירא ורבי חננאל בשם רבי אפלו אדם רגיל בתורה כעזרא, לא יהא קורא מפיו וכותב, והא תני מעשה שהיה רבי מאיר באסיא ולא היה שם מגלת אסתר וקרא לו מפיו וכתבה, תמן אמרין שתי מגלות כתב, גנז את הראשונה וקים את השניה.


פרשה לז

א בני יפת גמר ומגוג (י, ב), אמר רבי שמואל בר אמי זו אפריקה, וגירמניא ומדי ומקדוניא איסניא, ותוניה. תירס רבי סימון אמר זו פרס. רבנן אמרי תורקי. ובני גומר אשכנז וריפת ותגרמא, אסיא, והדיף וגרמניא. רבי ברכיה אמר גירמניקיא. ובני יון אלישה ותרשיש, אלסיטרוס איטליא דרדניא. כתוב אחד אומר: ודדנים, וכתוב אחד אומר (דברי הימים א א, ז): ורודנים, רבי סימון ורבי חנין, רבי סימון אמר דודנים שהם בני דודין של ישראל, רודנים שהן באים ורודין אותם.

אמר רבי חנינא בשעה שישראל נתונים בעליה, אנון אמרין להון בני דודכן אנן, ובשעה שהם נתונין בירידה הם באים ורודין אותם.

ב ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען (י, ו), אמר רבי שמעון בן לקיש היינו סבורים שנתבלעה משפחתו של פוט, בא יחזקאל ופרש (יחזקאל ל, ה): כוש ופוט ולוד וכל הערב וכוב ובני ארץ הברית אתם בחרב יפלו. (בראשית י, ח): וכוש ילד את נמרד, הדא הוא דכתיב (תהלים ז, א): שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני, רבי יהושע בר נחמיה בשם רבי חנינה בן יצחק כנגד בימה של, רשע אמרו, וכי כושי הוה, אלא שעשה כמעשה נמרוד, הדא הוא דכתיב: על כן יאמר נמרד גבור ציד לפני ה', אין כתיב כאן, אלא כנמרד גבור ציד, מה זה צד את הבריות בפיהם, אף זה צד את הבריות בפיהם, לא גנבת מן גנב עמך, לא קטלת מן קטל עמך.

ג הוא היה גבר ציד לפני ה' (י, ט), חמשה הוא לטובה, וחמשה הוא לרעה. הוא היה גבר ציד לפני ה', (בראשית לו, מג): הוא עשו אבי אדום, (במדבר כו, ט): הוא דתן ואבירם, (דברי הימיב ב כח, כב): הוא המלך אחז, (אסתר א, א): הוא אחשורוש. וחמשה הוא לטובה, (דברי הימים א כז): אברם הוא אברהם: (שמות ו, כז): הוא משה ואהרן: (שמות ו, כו): הוא אהרן ומשה: (דברי הימים ב לב, ל): הוא חזקיה המלך: (עזרא ז, ו): הוא עזרא עלה מבבל. רבי ברכיה בשם רבי חנין אף אית לן חד הוא טבא מן כלהון, (תהלים קה, ז): הוא ה' אלהינו, שמדת רחמיו לעולם.

ד ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה (י, י), חרן ונציבין וקטוספין. בארץ שנער, זו בבל, למה נקרא שמה שנער אמר ריש לקיש ששם ננערו מתי דור המבול.

דבר אחר, שנער, שהיא מנערת מן המצוות, בלא תרומה ובלא מעשרות ובלא שביעית.

דבר אחר, שנער, שהם מתים בתשניק, בלא נר ובלא מרחץ.

דבר אחר, שנער ששריה מתים נערים.

דבר אחר, שנער, ששריה מביטין בתורה עד שהם נערים.

דבר אחר, שנער, שהעמידה שונא וער להקדוש ברוך הוא, ואי זה זה נבוכדנצר. (שם, יא): מן הארץ ההוא יצא אשור, מן העצה ההיא יצא אשור, כיון שראה אותן באים לחלק על הקדוש ברוך הוא פנה מארצו, אמר לו הקדוש ברוך הוא את יצאתה לך מארבע, חייך שאני פורע לך ונותן לך ארבע, ויבן את נינוה ואת רחבת עיר ואת כלח ואת דסן, תלתסר, ולא עשה, אלא כיון שבא ונשתתף עמהן. בחרבן בית המקדש, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתמול אפרוח עכשו ביצה, אתמול מפריח מצוות ומעשים טובים, עכשו מכונן כביצה, אתמהא, לפיכך (תהליב פג, ט): היו זרוע לבני לוט סלה, ללוט. (בראשית י, יב): ואת רסן בין נינוה ובין כלח וגו', אין אנו יודעים אם רסן היא הגדולה ואם נינוה היא הגדולה, מן מה דכתיב (יונה ג, ג): ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים מהלך שלשה ימים, הוי נינוה היא הגדולה.

ה ומצרים ילד את לודים וגו' (י, יג), אמר רבי אבא בר כהנא אמר רבי יהושע בן קרחה כל מוניטא של מצריס אינה אלא בים, לודים, לודי ים. ענמים, ענמי ים, כשמן. להבים, להב ים. נפתחים, נפתוחי ים. פתרסים, פרויטות. כסלחים, פקוסים.

אמר רבי אבא בר כהנא פתרסים וכסלחים היו מעמידין הוטליסון, היו אלו מגנבין נשותיהן של אלו ואלו מגנבין נשותיהן של אלו. מה יצא מהן, פלשתים, גבורים, כפתרים, ננסים.

ו וכנען ילד את צידן, ואת החוי (י, טו יז), חלדין. ואת הערקי, ארקא דליבנן. את הסיני, ארתוסיה. את הארודי, ארוד. את הצמרי, חמץ, ולמה הוא קורא אותה צמרי, יהודה בר רבי אמר שהן עושין בצמר. את החמתי, פיפני. (שם, יט): ויהי נבול הכנעני מצידן וגו' עד קלדה.

ז ולשם ילד גם הוא אבי כל בני עבד וגו' (י, כא), אין אנו יודעין אם שם הוא הגדול אם יפת הוא הגדול, מן מה דכתיב (בראשית יא, י): אלה תולדת שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המכול, הוי יפת הוא הגדול. (שם י, כה): ולעבד ילד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ, רבי יוסי ורבן שמעון בן גמליאל, רבי יוסי אומר הראשונים על ידי שהיו מכירים את יחוסיהם היו מוציאין שמן לשם המארע, אבל אנו שאין אנו מכירים את יחוסינו, אנו מוציאין לשם אבותינו. רבן שמעון בן גמליאל אומר הראשונים על ידי שהיו משתמשין ברוח הקדש, היו מוציאין לשם המארע, אבל אנו שאין אנו משתמשין ברוח הקדש אנו מוציאין לשם אבותינו.

אמר רבי יוסי בן חלפתא נביא גדול היה עבר שהוציא לשם המארע, הדא הוא דכתיב ולעבר ילד שני בנים וגו', למה נקרא שמו יקטן, שהיה מקטין את עצמו ואת עסקיו. ומה זכה, זכה להעמיד שלש עשרה משפחות. ומה אם הקטן שהוא מקטין עסקיו כך, גדול שהוא מקטין את עסקיו על אחת כמה וכמה. ודכותה (שם מח, יד): וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר, אמר רבי הונא וכי מן התולדות אין אנו יודעין שהוא הצעיר, אלא שהיה מצעיר את עסקיו. ומה זכה, זכה לבכורה. ומה אם הצעיר על ידי שהיה מצעיר את עסקיו זכה לבכורה, גדול שהוא מצעיר את עסקיו על אחת כמה וכמה.

ח ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף ואת חצרמות (י, כו), רבי הונא אמר מקום הוא ששמו חצרמות, שהן אוכלין כרישים ולובשים כלי פפיר ומצפים למיתה בכל יום. רבי שמואל אמר אפלו כלי פפיר אין להם. (י, ל): ויהי מושבם ממשא, אלעזר בן פנחס אמר מישה, מיתה. מדי, חולה. עילם, גובבי, גוססות. חבל ימא, תכלתא דבבל. צור, ציר, תכלתא דחבל ימא. רבי יהודה אומר בין הנהרות כגולה ליחוסים. באכה ספרה, טפרי. הר הקדם, טורי מדינחא.


פרשה לח

א ויהי כל הארץ שפה אחת וגו' (יא, א), רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא פתח (תהלים נט, יב): אל תהרנם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו (כי מרו בך), רבנן פתרי קריה בדואג ובאחיתפל, אמר דוד אל תהרג דואג ואחיתפל, פן ישכחו עמי, פן ישכחו הדורות הבאים אחריהם. הניעמו בחילך, טלטלימו, והורידמו, הורידמו מגדלתן. ולנו מה יעשה (שם): מגננו ה'. (שם שם, יג): חטאת פימו דבר שפתימו, זה התיר גלוי עריות ושפיכות דמים, זה התיר גלוי עריות ושפיכות דמים. זה התיר גלוי עריות ושפיכות דמים, שנאמר (שמואל ב טז, כא): בא אל פלגשי אביך. (שם יז, ב): ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים, וזה התיר גלוי עריות ושפיכות דמים, נחמן בריה דשמואל אמר התר קונעתו ממנו ועשה אותו זיטיוטויס, וכמו שהוא מת דמו מתר ואשתו מתרת. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא פתר בדור הפלגה, אמרו ישראל אל תהרג דור הפלגה פן ישכחו עמי, פן ישכחו הדורות הבאים אחריהם. הניעמו בחילך והורידמו, טלטלמו והורידמו מלמעלן למטן. ולנו מה יעשה, מגננו ה', חטאת פימו, מחטיה שהוציאו מפיהם אמרו אחד לאלף ותרנ"ו שנה הרקיע מתמוטט, אלא בואו ונעשה סמוכות, אחד מהצפון, ואחד מהדרום, ואחד מהמערב, וזה שכאן סומכו מן המזרח. דבר שפתימו, ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים.

ב רבי אבא פתח (משלי כז, כב): אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו, אמר רבי אבא בר כהנא כזה שהוא כותש את השעורים במלבן, סבור שהוא מביאן לידי מוטב, ועד הוא סליק ועד הוא נחית לא תסור מעליו אולתו, כך דור המבול ודור הפלגה (בראשית יא, י): (שנתים) אחר המבול, ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים.

ג רבי יוחנן פתח (משלי יז, יג): משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו, אמר רבי יוחנן א ם קדמך חברך בעדשים קדמנו בבשר, למה שהוא גמל עליך תחלה.

אמר רבי שמעון בר אבא לא סוף דבר משיב רעה תחת טובה, אלא אפלו משיב רעה תחת רעה לא תמוש רעה מביתו.

אמר רבי אלכסנדרי משיב רעה תחת טובה שאמרה תורה (שמות כג, ה): כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו, עליו הוא אומר: משיב רעה תחת טובה לא תמוש וגו'. רבי ברכיה פתר קריה בדורות הללו דור המבול ודור הפלגה, דכתיב אחר המבול: ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים.

ד יהודה בר רבי פתח (ישעיה מד, יח): לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבתם, הדא הוא דכתיב (בראשית ו, ד): הנפלים היו בארץ בימים ההם, יהודה בר רבי אומר לא הוה להון למילף מן קמאי, אתמהא, דור המבול מדור אנוש, דור הפלגה מדור המבול, דכתיב אחר המבול: ויהי כל הארץ.

ה רבי עזריה פתח (ירמיה נא, ט): רפאנו את בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו כי נגע אל השמים משפטה ונשא עד שחקים, רפאנו את בבל, בדור אנוש. ולא נרפתה, בדור המבול. עזבוה ונלך איש אל ארצו, ויהי כל הארץ שפה אחת.

ו רבי אלעזר ורבי יוחנן, רבי אלעזר אומר ודברים אחדים, דבורים אחדים. מעשה דור המבול, נתפרש. מעשה דור הפלגה, לא נתפרש. ודברים אחדים, שאמרו דברים חדים על (דברים ו, ד): ה' אלהינו ה' אחד, ועל (יחזקאל לג, כד): אחד היה אברהם בארץ, אמרו אברהם זה פרדה עקרה הוא אינו מוליד, ועל ה' אלהינו אמרו לא כל הימנו לבור לו את העליונים ולתן לנו את התחתונים, אלא בואו ונעשה לנו מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו, ונתן חרב בידה, ותהא נראית כאלו עושה עמו מלחמה.

דבר אחר, ודברים אחדים, ודברים אחודים, מה שביד זה ביד זה ומה שביד זה ביד זה. רבנן אמרי שפה אחת, משל לאחד שהיה לו מרתף של יין פתח חבית ראשונה ומצאה של חמץ, שניה ומצאה של חמץ, שלישית ומצאה של חמץ, הא משפו דכולא בישא.

אמר רבי אליעזר, אי זו קשה זה שאומר למלך או אני או אתה בפלטין, או זה שאומר אני בפלטין ולא אתה, בודאי זו קשה, שאומר למלך אני בפלטין ולא אתה. כך דור המבול אמרו (איוב כא, טו): מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו, דור הפלגה אמרו לא כל הימנו שיבור לו את העליונים ולתן לנו את התחתונים, אלא בואו ונעשה לנו מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו ונתן חרב בידה ותהי נראית כאלו עושה עמו מלחמה. אותן של דור המבול לא נשתירה מהן פליטה, ואלו של דור הפלגה נשתיירה מהם פלטה, אלא דור המבול על ידי שהיו שטופים בגזל, שנאמר (שם כד, ב): גבלות ישיגו עדר גזלו וירעו, לפיכך לא נשתייר מהן פליטה, אבל אלו על ידי שהיו אוהבים זה את זה, שנאמר: ויהי כל הארץ שפה אחת, לפיכך נשתירה מהן פליטה. רבי אומר גדול השלום שאפלו ישראל עובדים עבודת כוכבים ושלום ביניהם, אמר המקום כביכול איני יכול לשלט בהם, כיון ששלום ביניהם, שנאמר (הושע ד, יז): חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה הוא אומר (שם י, ב): חלק לבם עתה יאשמו. הא למדת גדול השלום ושנואה המ חלקת. ודברים אחדים, מעשה דור המבול נתפרש, אבל מעשה דור הפלגה לא נתפרש.

דבר אחר, ודברם אחדים, שאמרו דברים חדים, אמרו אחת לאלף ותרנ"ו שנה הרקיע מתמוטט בואו ונעשה סמוכות, אחד מן הצפון, ואחד מן הדרום, ואחד מן המערב, וזה שכאן סומכו מן המזרח, הדא הוא דכתיב: ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים.

ז ויהי בנסעם מקדם (יא, ב), נסעו מן מדינחא למיזל למדינחא, אמר רבי אלעזר ברבי שמעון הסיעו עצמן מקדמונו של עולם, אמרו אי אפשינו לא בו ולא באלהותו. (שם): וימצאו בקעה, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר התכנסו כל אמות העולם לראות אי זה בקעה מחזקת להם, ובסוף מצאו. ורבי נחמיה אמר וימצאו (משלי ג, לד): אם ללצים הוא יליץ. (בראשית יא, ב): וישבו שם, אמר רבי יצחק כל מקום שאתה מוצא ישיבה השטן קופץ.

אמר רבי חלבו בכל מקום שאתה מוצא נחת רוח השטן מקטרג.

אמר רבי לוי בכל מקום שאתה מוצא אכילה ושתיה השטן מקטרג.

ח ויאמרו איש אל רעהו (יא, ג), מי אמר למי, רבי ברכיה אמר מצרים אמר לכוש, (שם): הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה, עתידין אלין עממיא משתרפא מן גו עלמא. (שם): ותהי להם הלבנה לאבן וגו', רבי הונא אמר הות מצלחת בידן, אתי למבני חדא הוא בני תרתין, אתי למישוע תרתין והוא מישוע ארבע. (שם, ד), ויאמרו הבה נבנה לנו וגו', אמר רבי יודן מגדל בנו עיר לא בנו. אתיבון ליה והכתיב (שם, ה): וירד ה' לראת את העיר ואת המגדל, אמר להון קרון דבתריה, (שם, ח): ויחדלו לבנת המגדל אין כתיב כאן, אלא ויחדלו לבנת העיר.

אמר רבי חיא בר אבא המגדל הזה שבנו, שלישו נשרף, ושלישו שקע, ושלישו קים, ואם תאמר שהוא קטן, רבי הונא בשם רבי אידי אמר כל מי שהוא עולה על ראשו רואה דקלים שלפניו כאלו חגבים. (שם, ד): ונעשה לנו שם, תני רבי ישמעאל אין שם אלא עבודת כוכבים. (שם): פן נפוץ על פני כל הארץ, אמר רבי שמעון בן רבי חלפתא (משלי יח, ז): פי כסיל מחתה לו.

ט וירד ה' לראת את העיר ואת המגדל וגו' (יא, ה), תני רבי שמעון בר חלפתא זו אחת מעשר ירידות האמורות בתורה. (שם): אשר בנו בני האדם, אמר רבי ברכיה וכי מה נאמר בני חמריא או בני גמליא, אלא בנוי דאדם קדמאה, מה אדם הראשון אחר כל הטובה שעשיתי עמו אמר (בראשית ג, יב): האשה אשר נתת עמדי וגו', כך שנתים מדור המבול עד דור הפלגה, ויהי כל הארץ שפה אחת. (בראשית יא, ו): ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר הואיל והן עם אחד ושפה אחת אם עושין הן תשובה אני מקבלן. רבי נחמיה אומר מי גרם להם שימרדו בי לא על ידי שהם עם אחד ושפה אחת. (שם): ועתה לא יבצר וגו', אמר רבי אבא בר כהנא מלמד שפתח להם הקדוש ברוך הוא פתח של תשובה, שנאמר ועתה, ואין ועתה אלא תשובה, היך מה דאת אמר (דברים י, יב): ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה, והן אמרין לא, אמר הקדוש ברוך הוא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, הכרם הזה בשעה שאינו עושה פרי מה בעליו עושין לו מגממין אותו.

י הבה נרדה (יא, ז), זה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך, הבה ארדה ואבלה. (שם): ונבלה שם שפתם, אמר רבי אבא בר כהנא משפתם אעשה נבלה, (שאחד בקש מחברו קרדום נתן לו מגרפה (וכעס עליו) וזרק לו בחזרה את המגרפה ופצע את מחו, הדא הוא דכתיב משפתם אעשה נבלה), הוה חד מנהון אמר לחבריה אייתי לי קולב והוא הוה יהיב ליה מגרופי, הוה מחי ליה ופצע מוחיה, הדא הוא דכתיב משפתם אעשה נבלה. (שם, ח): ויפץ ה' אתם משם, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר הלכו להם בני צור לצידון ובני צידון לצור, מצרים תופשת לארצו. רבי נחמיה אמר כל אחד ואחד תופש ארצו שהיה תחלת שבתו שם ולשם הוא חוזר, אלא מהו ויפץ, שנכנסו כל הארצות בראשי ההרים, והיתה כל אחד ואחד בולעת אנשי מקומה. רבנן אמרי אין ויפץ אלא ויצף, הציף עליהן הים והציף שלשים משפחות מהן. רבי לוי אמר אין לך צרה באה לאדם שאין לאחרים בה רוח, אותן שלשים משפחות מהיכן עמדו מאברהם, שש עשרה מקטורה, ושתים עשרה מישמעאל, ואלין תרתין חורנייתא (בראשית כה, כג): ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך.

יא על כן קרא שמה בבל (יא, ט), חד תלמיד מן דרבי יוחנן הוה יתיב קדמוהי, והוה מסבר ליה ולא סבר, אמר ליה מאי טעמא לית את סבר, אמר ליה דאנא גלי מן ארעאי. אמר ליה מהיכן ארעא דידך, אמר ליה מן בורסיף. אמר ליה לא תימר לי כן אלא מן בולסיף, (שם): כי שם בלל ה' שפת כל הארץ.

יב ואלה תולדת תרח תרח הוליד את אברם וגו' (יא, כז), אמר רבי אבא בר כהנא, כל מי שנכפל שמו יש לו חלק לעולם הזה ולעולם הבא, אתיבון ליה והכתיב: אלה תולדת תרח תרח, יש לו בעולם הזה ויש לו לעולם הבא, אתמהא, אמר להם אף היא לא תברא, דאמר רבי יודן משום רבי אבא בר כהנא (בראשית טו, טו): ואתה תבוא אל אבתיך בשלום, בשרו שיש לאביו חלק לעולם הבא, (שם): תקבר בשיבה טובה, בשרו שישמעאל עושה תשובה.

יג וימת הרן על פני תרח אביו (יא, כח), רבי חיא בר בריה דרב אדא דיפו, תרח עובד צלמים היה, חד זמן נפיק לאתר, הושיב לאברהם מוכר תחתיו. הוה אתי בר אינש בעי דיזבן, והוה אמר לה בר כמה שנין את, והוה אמר ליה בר חמשין או שתין, והוה אמר ליה וי ליה לההוא גברא דהוה בר שתין ובעי למסגד לבר יומי, והוה מתביש והולך לו. חד זמן אתא חד אתתא טעינא בידה חדא פינך דסלת, אמרה ליה הא לך קרב קדמיהון, קם נסיב בוקלסא בידיה, ותברינון לכלהון פסיליא, ויהב בוקלסא בידא דרבה דהוה ביניהון. כיון דאתא אבוה אמר ליה מאן עביד להון כדין, אמר ליה מה נכפור מינך אתת חדא אתתא טעינא לה חדא פינך דסולת, ואמרת לי הא לך קריב קדמיהון, קריבת לקדמיהון הוה דין אמר אנא איכול קדמאי, ודין אמר אנא איכול קדמאי, קם הדין רבה דהוה ביניהון נסב בוקלסא ותברינון. אמר ליה מה אתה מפלה בי, וידעין אינון. אמר ליה ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר. נסביה ומסריה לנמרוד. אמר ליה נסגוד לנורא, אמר ליה אברהם ונסגוד למיא דמטפין נורא. אמר ליה נמרוד נסגוד למיא, אמר ליה אם כן נסגוד לעננא דטעין מיא. אמר ליה נסגוד לעננא. אמר ליה אם כן נסגוד לרוחא דמבדר עננא. אמר ליה נסגוד לרוחא. אמר ליה ונסגוד לבר אינשא דסביל רוחא. אמר ליה מלין את משתעי, אני איני משתחוה אלא לאור, הרי אני משליכך בתוכו, ויבוא אלוה שאתה משתחוה לו ויצילך הימנו. הוה תמן הרן קאים פלוג, אמר מה נפשך אם נצח אברהם אנא אמר מן דאברהם אנא ואם נצח נמרוד אנא אמר דנמרוד אנא. כיון שירד אברהם לכבשן האש ונצל, אמרין ליה דמאן את, אמר להון מן אברהם אנא, נטלוהו והשליכוהו לאור ונחמרו בני מעיו, ויצא ומת על פני תרח אביו, הדא הוא דכתיב: וימת הרן על פני תרח וגו'.

יד ויקח אברם ונחור להם נשים וגו' (יא, כט), אברם היה גדול מנחור שנה אחת, ונחור היה גדול מהרן שנה אחת, נמצא הרן גדול מאברהם שתי שנים, שנה לעבורה של מלכה ושנה לעבורה של יסכה. הרן מוליד לשש שנים, ואברם אינו מוליד, אתמהא. (שם, ל): ותהי שרי עקרה וגו': אמר רבי לוי בכל מקום שנאמר אין לה, הוה לה. ותהי שרה עקרה אין לה ולד, הוה לה, וה' פקד את שרה וגו'. (שמואל א א, ה): ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים, והוה לה, (שם ב, כא): כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד וגו'. (ירמיה ל, יז): ציון היא דרש אין לה, והוה לה (ישעיה נט, כ): ובא לציון גואל, (שם נד, א): רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי.




סדר לך לך




פרשה לט

א ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו' (יב, א), רבי יצחק פתח (תהלים מה, יא): שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך, אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת, אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה. בך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו אני הוא בעל העולם. (שם שם, יב): ויתאו המלך יפיך כי הוא אדניך. ויתאו המלך יפיך, ליפותך בעולם, (שם): והשתחוי לו, הוי ויאמר ה' אל אברם.

ב ויאמר ה' אל אברם (יב, א), רבי ברכיה פתח (שיר השירים א, ג): לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, אמר רבי ברכיה למה היה אברהם אבינו דומה, לצלוחית של אפופילסימון מקפת צמיד פתיל, ומנחת בזוית, ולא היה ריחו נודף, כיון שהיתה מטלטלת היה ריחו נודף. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם.

ג ויאמר ה' אל אברם (יכ, א): רבי ברכיה פתח (שיר השירים ח, ח): אחות לנו קטנה ושדים אין לה וגו', אחות לנו קטנה, זה אברהם שאיחה את כל באי העולם. בר קפרא אמר כזה שהוא מאחה את הקרע, קטנה, שעד שהוא קטן היה מסגל מצוות ומעשים טובים. ושדים אין לה, לא הניקוהו לא למצוות ומעשים טובים. (שם): מה נעשה לאחותינו ביום שידבר בה, ביום שגזר עליו נמרוד לירד לתוך כבשן האש. (שם שם, ט): אם חומה היא נבנה עליה, אם מעמיד דברים כחומה, יבנה עליה. (שם): ואם דלת היא נצור עליה, אם דל הוא במצוות ובמעשים טובים נצור עליה לוח ארז, מה הצורה הזו אינה אלא לשעה, כך אין אני מתקים עליו אלא לשעה, אמר לפניו רבון העולמים, (שם שם, י): אני חומה, מעמיד אני דברי, (שם): ושדי כמגדלות, זה חנניה מישאל ועזריה. (שם): אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, שנכנס בשלום ויצא בשלום.

ד ויאמר ה' אל אברם לך לך. (קהלת ז, יט): החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר, מעשרה דורות שמנח ועד אברהם, ומכלם לא דברתי עם אחד אלא עמך, ויאמר ה' אל אברם לך לך.

ה רבי עזריה פתח (ירמיה נא, ט): רפאנו את בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו. רפאנו את בבל, בדור אנוש. ולא נרפתה, בדור המבול. עזבוה, בדור הפלגה. ונלך איש לארצו, ויאמר ה' אל אברם לך לך.

ו רבי עזריה משם רבי אחא פתח (תהלים מה, ח): אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחברך, רבי עזריה פתר קריה באברהם, בשעה שעמד אברהם אבינו לבקש רחמים על הסדומים, מה כתיב תמן (בראשית יח, כה): חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה וגו', אמר רבי אחא נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם, ומה אתה מערים על השבועה, אתמהא, מבול של מים אין אתה מביא, מבול אש אתה מביא, אם כן לא יצאת ידי השבועה.

אמר רבי לוי (שם): השפט כל הארץ לא יעשה משפט, אם עולם אתה מבקש אין דין, ואם דין אתה מבקש אין עולם, ומה אתה תופש חבל בתרין ראשין, את בעי עלמא ובעי דינא, סב לך חדא מנייהו, ואם לית את מותר צבחר, לית עלמא יכול קאים. אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם, אהבת צדק ותשנא רשע וגו' מחברך, מהו מחברך, מנח ועד אצלך עשרה דורות, ומכלם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך.

ז ויאמר ה' אל אברם לך לך (יב, א), מה כתיב למעלה מן הענין (בראשית יא, לב): וימת תרח בחרן, אמר רבי יצחק אם לענין החשבון ועד עכשו מתבקש לו עוד ששים וחמש שנים, אלא בתחלה אתה דורש הרשעים קרויים מתים בחייהן, לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר אצא ויהיו מחללין בי שם שמים, ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו. אמר ליה הקדוש ברוך הוא לך אני פוטרך מכבוד אב ואם, ואין אני פוטר לאחר מכבוד אב ואם, ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך, בתחלה וימת תרח בחרץ, ואחר כך ויאמר ה' אל אברם.

ח רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר: לך לך, שתי פעמים, אחד מארם נהרים, ואחד מארם נחור. רבי נחמיה אמר: לך לך, שתי פעמים, אחד מארם נהרים ומארם נחור, ואחד שהפריחו מבין הבתרים והביאו לחרן, הדא הוא דכתיב (תהלים קי, ג): עמך נדבת ביום חילך, עמך הייתי בעת שנדבת לשמי לירד לכבשן האש. ביום חילך, בעת שכנסת אתה לי כל החילות והאכלוסים. (שם): בהדרי קדש, מהדרו של עולם הקדשתי. (שם): מרחם משחר, מרחמו של עולם שחרתיך לי. (שם): לך טל ילדותיך, לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר תאמר שיש בידי עין שהייתי עובד עבודה זרה כל השנים הללו, אמר לו הקדוש ברוך הוא לך טל ילדותך מה טל זה פורח, אף עונותיך פורחים, מה הטל הזה סימן ברכה לעולם, אף אתה סימן ברכה לעולם, הדא הוא דכתיב (תהלים נה, ז): ואמר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכנה, למה כיונה, רבי עזריה בשם רבי יודן אמר לפי שכל העופות בשעה שהם יגעים, הן נחין על גבי סלע או על גבי אילן, אבל היונה הזו בשעה שהיא פורחת ויגעה קופצת באחד מאגפיה ופורחת באחד מאגפיה. (שם שם, ח): הנה ארחיק נדד, נדנוד, טלטול אחר טלטול. (שם): אלין במדבר סלה, מטב ללון במדברות של ארץ ישראל ולא ללון בפלטריות של חוצה לארץ. ואם תאמר שלא גהץ אברהם ושמח על דבור המקום, ולמה לא יצא, שעדין לא הרשה. אבל משהרשה, (בראשית יב, ד): וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט.

אמר רבי לוי בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, ראה אותן אוכלים דשותים ופוחזים, אמר הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת, וכיון שהגיע לסלמה של צור, ראה אותן עסוקין בנכוש בשעת הנכוש, בעדור בשעת העדור, אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת, אמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית יב, ז): לזרעך אתן את הארץ הזאת.

ט אמר רבי לוי שתי פעמים כתיב לך לך, ואין אנו יודעים אי זו חביבה אם השניה אם הראשונה, ממה דכתיב (בראשית כב, ב): אל ארץ המוריה, הוי השניה חביבה מן הראשונה.

אמר רבי יוחנן לך לך מארצך, מארפכי שלך. וממולדתך, זו שכונתך. ומבית אביך, זו בית אביך. אל הארץ אשר אראך, ולמה לא גלה לו, כדי לחבבה בעיניו ולתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה, הוא דעתיה דרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן (שם): ויאמר קח נא את בנך את יחידך, אמר לו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו. אמר לו אשר אהבת, אמר לו ואית תחומין במעיא. אמר לו את יצחק, ולמה לא גלה לו, בדי לחבבו בעיניו ולתן לו שכר על כל דבור ודבור, דאמר רב הונא משם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, משהה הקדוש ברוך הוא ומתלא עיניהם של צדיקים, ואחר כך הוא מגלה להם טעמו של דבר. כך אל הארץ אשר אראך. על אחד ההרים אשר אמר אליך. (יונה ג, ב): וקרא אליה את הקריאה אשר אני דבר אליך. (יחזקאל ג, כב): קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך.

י רבי ברכיה בשם רבי נחמיה אמר למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו, עמד המלך והעמיד פמליא שלו שם ועשה צבורים והביא מכברות וכבר את הראשונה ולא מצא, השני ולא מצא, ובשלישית מצאה, אמרו מצא המלך מרגלית שלו. כך אמר הקדוש ברוך הוא, מה צרך היה לי ליחס שם, ארפכשד, שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור, תרח, אלא בשבילך, (גחמיה ט, ח): ומצאת את לבבו נאמן לפניך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לדוד, מה צרך היה לי ליחס פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בעז, עובד, ישי, דוד, לא בשבילך, (תהלים פט, כא): מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו.

יא ואעשך לגוי גדול (יב, ב), אמר לו ומנח לא העמדת שבעים אמות, אמר לו אותה אמה שכתוב בה (דברים ד, ז): כי מי גוי גדול, אני מעמיד ממך.

אמר רבי ברכיה אתנך ואשימך, אין כתיב כאן, אלא ואעשך, משאני עושה אותך בריה חדשה את פרה ורבה. רבי לוי בר חוית ורבי אבא בריה דרבי חיא בר אבא אמרו, שלשה גדלות וארבע ברכות כתיב כאן, בשרו שהן שלשה אבות וארבע אמהות.

אמר רבי חיא לפי שהדרך מגרמת לשלשה דברים, ממעטת פריה ורביה, וממעטת את היציאה, וממעטת את השם. ממעטת פריה ורביה, ואעשך לגוי גדול. ממעטת את היציאה, ואברכך. ממעטת את השם, ואגדלה שמך. ולפום דאמרין אינשי מבית לבית, חלוק, מאתר לאתר, נפש. ברם את לא נפש את חסר ולא ממון. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר, שיצא מוניטין שלו בעולם. ארבעה הם שיצא להם מוניטין בעולם, אברהם, ואעשך לגוי גדול, יצא לו מוניטין, ומהו מוניטין שלו, זקן וזקנה מכאן בחור ובתולה מכאן. יהושע (יהושע ו, כז): ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ, יצא לו מוניטין בעולם, מהו, שור מבאן וראם מכאן, על שם (דברים לג, יז): בכוד שורו הדד לו וקרני ראם קרניו. דוד (דברי הימים א יד, יז): ויצא שם דויד בכל הארצות, יצא לו מוניטין בעולם, ומה היה מוניטין שלו מקל ותרמיל מכאן ומגדל מכאן, על שם (שיר השירים ד, ד): כמגדל דויד צוארך. מרדכי (אסתר ט, ד): כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות, יצא לו מוניטין, ומה מוניטין שלו שק ואבר מכאן ועטרת זהב מכאן.

אמר רבי יודן קובע אני לך ברכה בשמונה עשרה, אבל אין את יודע אם שלי קודמת אם שלך קודמת, אמר רבי אחויה בשם רבי זעירא שלך קודמת לשלי, בשעה שהוא אומר מגן אברהם אחר כך מחיה המתים. רבי אבהו אמר הבט נא שמים אין כתיב כאן אלא (בראשית טו, ה): השמימה, אמר הקדוש ברוך הוא בה"א בראתי את העולם הריני מוסיף ה"א על שמך ואת פרה ורבה. ואמר רבי יודן והיו אותותיך מנין אברככה, מאתים וארבעים ושמונה.

אמר רבי לוי לא שם אדם פרה מאברהם עד שנתברך, ולא שמה לו עד שנתברך מאברהם, כיצד אברהם היה מתפלל על עקרות והם נפקדות, ועל החולים והם מרויחים. רב הונא אמר לא סוף דבר אברהם הולך אצל החולה, אלא החולה רואה אותו ומרויח.

אמר רבי חנינא אפלו ספינות שהיו מפרשות בים הגדול היו נצולות בזכותו של אברהם. ולא של יין נסך היו, אתמהא, אלא חלא מזיל חמרא, בכל מקום שיין עובדי כוכבים מצוי יין של ישראל נמכר בזול.

אמר רבי יצחק אף לאיוב עשה כן, שנאמר (איוב א, י): מעשה ידיו ברכת, לא נטל אדם ברוטה מאיוב ונצטרך לטל ממנו פעם שניה. והיה ברכה, קרי ביה ברכה, מה ברכה זו מטהרת את הטמאים, אף את מקרב רחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים.

אמר רבי ברכיה כבר כתוב ואברככה, מה תלמוד לומר והיה ברכה, אלא אמר לו עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי, מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך, למאן דחזי לך למברכא בריך.

יב ואברכה מברכיך, אמר רבי ירמיה החמיר הקדוש ברוך הוא בכבודו של צדיק יותר מכבודו, בכבודו כתיב (שמואל א ב, ל): כי מכבדי אכבד ובזי יקלו, על ידי אחרים, ובכבודו של צדיק כתיב ואברכה מברכיך ומקללך אאר, אנא. תניא אלו ברכות שאדם שוחה בהם, באבות תחלה וסוף, מודים תחלה וסוף, והשוחה על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא לשוח. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי אמר, כהן גדול תחלת כל ברכה שוחה, והמלך בתחלת כל ברכה וסוף בל ברכה שוחה. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר, המלך משהיה כורע לא היה נזקף עד שהיה גומר כל תפלתו, הדא הוא דכתיב (מלכים א ח, נד): ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הואת קם מלפני מזבח ה' מכרע על ברכיו וכפיו פרשות השמים. ואיזו כריעה ואיזו בריכה, רבי חיא רבה הראה כריעה לפני רבי ונפסח ונתרפא. ובר סיסי הראה בריכה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא. ונברכו בך, הגשמים בזכותך, הטללים בזכותך, הדא הוא דכתיב (אסתר ב, כב): ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה וגו'. זה מהול וזה ערל, וחס עליו, אתמהא, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר (תהלים קיט, ק): מזקנים אתבונן כי פקודיך נצרתי, אמר, יעקב ברך את פרעה, שנאמר (בראשית מז, ז): ויברך יעקב את פרעה, יוסף גלה לו, דניאל גלה לנבוכדנצר, אף אני כן ויגד לאסתר המלכה. ורבי נחמיה אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך, אין תימר דלהוי עתירין, הרי עתירין אנון מינן, אלא לשאלה, כשהן נכנסים לצרה הם נשאלים לנו ואנו מגלין להם.

יג וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וגו' (יכ, ד), ולוט טפל לו. (שם): ואברם בן שבעים וחמש שנים, הדא הוא דכתיב (אסתר ב, ז): ויהי אמן את הדסה היא אסתר, רב אמר בת ארבעים היתה, ושמואל אמר בת שמונים שנה, רבנן אמרי בת שבעים וחמשה, רבי ברכיה בשם רבנן דתמן אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אתה יצאת מבית אביך בן שבעים וחמשה שנים, חייך אף גואל שאני מעמיד ממך יהיה בן שבעים וחמשה שנים כמנין הדסה.

יד ואת הנפש אשר עשו בחרן (יב, ה), אמר רבי אלעזר בר זמרא אם מתכנסין כל באי העולם לברא אפלו יתוש אחד אינן יכולין לזרק בו נשמה, ואת אמר ואת הנפש אשר עשו, אלא אלו הגרים שגירו, ואם כן שגירו למה אשר עשו, אלא ללמרך שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגירו כאלו בראו. ויאמר אשר עשה, למה נאמר אשר עשו, אמר רב הונא אברהם היה מגיר את האנשים ושרה מגירת את הנשים.

טו ויעבר אברם בארץ וגו' (יב, ו), עד עכשיו נתבקש להם זכות בארץ. (שם, ז): וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך וגו', לא בנה מזבח אלא על בשורת ארץ ישראל. (שם, ח): ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל, לשעבר היתה נקראת בית אל, ועכשו היא נקראת בית און.

אמר רבי אלעזר לא זכה להקראות בית העמד הרי היא נקראת בית העמל. תמן קריין לפועלא טבא עמידא, ולהרהון של מימי רגלים עמילה. (שם): ויט אהלה, אהלה כתיב, מלמד שנטע אהל שרה תחלה ואחר כך נטע אהלו.

טז ויבן שם מזבח לה' (יב, ח), אמר רבי אלעזר שלשה מזבחות בנה, אחד לבשורת ארץ ישראל, ואחד לקנינה, ואחד שלא יפלו בניו, הדא הוא דכתיב (יהושע ז, ו): ויקרע יהושע שמלתיו ויפל על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הרב הוא וזקני ישראל ויעלו עפר על ראשם, אמר רבי אלעזר בן שמוע התחילו מזכירים זכותו של אברהם אבינו, שנאמר (בראשית יח, כז): ואנכי עפר ואפר, כלום בנה אברהם מזבח בעי אלא שלא יפלו בניו בעי. (שם יב, ח): ויקרא בשם ה', מלמד שהקריא שמו של הקדוש ברוך הוא בפי כל בריה.

דבר אחר, ויקרא, התחיל מגיר גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה. (שם שם, ט): ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, מחקה והולך ומכון כנגד בית המקדש.


פרשה מ

א ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם (יב, י), כתיב (תהלים לג, יח): הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו. הנה עין ה' אל יראיו, זה אברהם, שנאמר (בראשית כב, יב): כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. למיחלים לחסדו, שנאמר (מיכה ז, כ): תתן אמת ליעקב חסד לאברהם וגו', (תהלים לג, יח): להציל ממות נפשם, ממיתתו של נמרוד, (שם): ולחיותם ברעב, ויהי רעב בארץ.

ב ויהי רעב בארץ (יב, י), רבי פינחס בשם רבי חנין דצפורין פתח (תהלים צד, יב): אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, ואם בא להקפיד, (שם): ומתורתך תלמדנו, מה כתיב באברהם, (בראשית יב, ב): ואברכך ואגדלה שמך, כיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא קרא תגר ולא הקפיד אלא וירד אברם מצרימה לגור שם. ויהי רעב בארץ, רבי יהושע בן לוי פתח (תהלים קיא, ה): טרף נתן ליראיו, טרוף נתן ליראיו בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא (שם): יזכר לעולם, מה כתיב באברהם ואברכך ואגדלה שמך, כיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא הקפיד ולא קרא תגר אלא ויהי רעב בארץ.

ג וירד אברם מצרימה לגור שם (יב, י), עשרה רעבון באו לעולם, אחד בימי אדם הראשון וכוליה ענינא עד ואחד לעתיד לבוא (עמוס ח, יא): לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה', כדלעיל מן האדמה אשר אררה ה' כו': רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רבי יצחק, עקר אותנטיאה שלו לא היתה אלא בימי דוד ולא היה ראוי לבוא אלא בימי שאול, אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה וגלגלו הקדוש ברוך הוא והביאו בימי דוד. שילו חטיה ויוחנה משתלמא, לפיכך כלם לא באו אלא בימי בני אדם גבורים שהם יכולים לעמד בהן, ולא בימי בני אדם שפופים, שאינן יכולים לעמד בהן.

אמר רבי חיא רבה משל לזגג שהיה בידו קפה מלאה כוסות ודיטרוטין ובשעה שהיה מבקש לתלות את קפתו היה מביא יתד ותוקעה ונתלה בה, ואחר כך היה תולה את קפתו, לפיכך לא באו בימי בני אדם שפופים אלא בימי בני אדם גבורים שהן יכולים לעמד בהם. רבי ברכיה הוי קרי עליהון (ישעיה מ, כט): נתן ליעף כח. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר, שנים באו בימי אברהם. רבי הונא בשם רב אחא אחד בימי למך ואחד בימי אברהם. רעב שבא בימי אליהו, רעב של בצרת היה. רעב שבא בימי אלישע, רעב של מהומה היה. רעב שבא בימי שפט השופטים, רבי הונא בשם רבי דוסא ארבעים ושתים סאין היו ונעשו ארבעים ואחת. והא תני לא יצא אדם לחוץ לארץ אלא אם כן סאתים של חטים הולכות בסלע, אמר רבי שמעון בן יוחאי אימתי בזמן שאינו מוצא לקח, אבל אם היה מוצא לקח אפלו סאה בסלע לא יצא לחוץ לארץ.

ד ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה (יב, יא), כל השנים הללו הוא עמה ועכשו הוא אומר לה (שם): הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, אלא שעל ידי הדרך אדם מתבזה רזו עמדה ביפיה. רבי זעירא בשם רבי סימון אמר הלכנו בארם נהרים ובארם נחור ולא מצאנו אשה נאה כמותך, עכשו שאנו נכנסים למקום כעורים ושחורים, (שם, יג): אמרי נא אחתי את וגו'. רבי פינחס בשם רבי אבון אמר שני בני אדם היו עקר ועשו עצמן טפלה ונעשו טפלה, אברהם וברק, ברק (שופטים ד, ו): ותשלח ותקרא לברק בן אבינעם מקדש נפתלי ותאמר אליו הלא צוה ה' אלהי ישראל לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים וגו', (שם שם, ח): ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר אם תלכי עמי לקדש, אלך עמך לחצור, ואם לא תלכי עמי לקדש לא אלך עמך לחצור. רבי נחמיה אמר אם תלכי עמי לשירה אלך עמך למלחמה, ואם לא תלכי עמי לשירה, לא אלך עמך למלחמה. (שם שם, ט): ותאמר הלך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך, אמר רבי ראובן לשון יוני היא אפס, אמרה לו מה את סבור שתפארתה של שירה נמסרה לך לבדך, אתמהא, ונעשה טפלה, (שם ה, א): ותשר דבורה וברק בן אבינעם. אברהם היה עקר (בראשית יב, ה): ויקח אברם את שרי אשתו, עשה עצמו טפלה, אמרי נא אחתי את, ונעשה טפלה לה, (שם שם, טז): ולאברם היטיב בעבורה.

ה ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים (יב, יד), ושרה היכן היתה, נתנה בתבה ונעל בפניה, כיון דמטא למכסא, אמרין ליה הב מכסא, אמר אנא יהיב מכסא, אמרין ליה מאנין את טעין, אמר אנא יהיב דמאנין. אמרין ליה דהב את טעין, אמר אנא יהיב מן דדהב. אמרו ליה מטכסין את טעין, אמר דמטכסי אנא יהיב. מרגלין את טעון, אמר אנא יהיב דמרגלין. אמרין ליה לא אפשר אלא דפתחת וחמית לן מה בגוה. כיון שפתחה הכהיקה כל ארץ מצרים מזיוה. רבי עזריה ורבי יונתן בר חגי משם רבי יצחק אמרי איקונין של חוה נמסרו לראשי הדורות, להלן כתיב (מלכים א א, ד): והנערה יפה עד מאד, מגעת עד איקונין של חוה, ברם הכא כי יפה היא מאד, מאד מאיקונין של חוה. (בראשית יב, טו): ויראו אתה שרי פרעה, רבי יוחנן אמר מתעלה והולכת, חד אמר אנא יהיב מאה דנרין ואעלל עמה. וחד אמר אנא יהיב מאתן ואעלל עמה. אין לי אלא בעליתן בירידתן מנין, תלמוד לומר (ירמיה לח, יג): וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אתו מן הבור, מעלין אותו. אין לי אלא בעולם הזה, בעולם הבא מנין, תלמוד לומר (ישעיה יד, ב): ולקחום עמים והביאום אל מקומם.

ו ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וגו' ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו (יב, טז כ), רבי פינחס בשם רבי הושעיא רבה אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו צא וכבש את הדרך לפני בניך, את מוצא כל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו, באברהם כתיב (שם, י): ויהי רעב בארץ, בישראל כתיב (בראשית מה, ו): כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ. באברהם כתיב: וירד אברם מצרימה לגור שם, ובישראל כתיב (במדבר כ, טו): וירדו אבתינו מצרימה. באברהם כתיב: לגור שם, ובישראל כתיב (בראשית מז, ד): לגור בארץ באנו. באברהם כתיב: כי כבד הרעב בארץ כנען, בישראל כתיב (שם מג, א): והרעב כבד בארץ. באברהם כתיב: ויהי כאשר הקריב, בישראל כתיב (שמות יד, י): ופרעה הקריב. באברהם כתיב והרגו אתי ואתך יחיו, ובישראל כתיב (שם א, כב): כל חבן הילוד היארה תשליכהו. באברהם כתיב: אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וגו', ובישראל כתיב (שם שם, כ): וייטב אלהים למילדת. באברהם כתיב: ויהי כבוא אברם מצרימה, ובישראל כתיב (שב שם, א): ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. באברהם כתיב: ואברם כבד מאד במקנה, ובישראל כתיב (תהלים קה, לז): ויוציאם בכסף וזהב. באברהם כתיב: ויצו עליו פרעה, ובישראל כתיב (שמות יב, לג): ותחזק מצרים על העם. באברהם כתיב: וילך למסעיו, ובישראל כתיב (במדבר לג, א): אלה מסעי בני ישראל.


פרשה מא

א וינגע ה' את פרעה נגעים גדלים וגו' (יב, יז), כתיב (תהלים צב, יג): צדיק כתמר יפרח, מה התמרה הזו וארז אין בהם לא עקומים ולא סיקוסים, כך הצדיקים אין בהם לא עקומים ולא סיקוסים. מה התמרה וארז צלן רחוק, כך מתן שכרן של צדיקים רחוק. מה התמרה וארז לבן מכון למעלן, כך הצדיקים לבן מכון להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (שם כה, טו): עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי. מה תמרה וארז יש להן תאוה, אף צדיקים יש להן תאוה, ומה היא תאותן, הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם מ, ב): קוה קויתי ה'.

אמר רבי תנחומא מעשה בתמרה אחת שהיתה עומדת בחמתן ולא היתה עושה פרות, עבר דקלי אחד וראה אותה, אמר תמרה זו צופה מיריחו, כיון שהרכיבו אותה עשתה פרות. אי מה התמרה הזו אין עושין ממנה כלים, יכול אף הצדיקים כן, אתמהא, תלמוד לומר כארז.

אמר רב הונא תמן עבדין מיניה מאנין. אי מה הארז אינו עושה פרות, כך הן צדיקים, אתמהא, תלמוד לומר יפרח. מה תמרה זו אין בה פסלת, אלא תמריה לאכילה, ולולביה להלל, חריות לסכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורות להקרות בהם את הבית, כך הם ישראל אין בהם פסלת, אלא מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי תלמוד, מהם בעלי הגדה. מה תמרה זו וארז כל מי שהוא עולה לראשן ואינו משמר את עצמו הוא נופל ומת, כך כל מי שהוא בא להזדוג לישראל, סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם. תדע לך שכן, שהרי שרה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא ובני ביתו בנגעים, הדא הוא דכתיב: וינגע ה' את פו. עה נגעים גרלים וגו'.

ב ריש לקיש בשם בר קפרא אמר, פרעה בראתן לקה.

אמר רבן שמעון בן גמליאל מצאני זקן אחד מכה שחין בצפורין, ואמר לי עשרים וארבעה מיני שחין הם, ואין לך קשה מכלם שהאשה רעה לו אלא ראתן בלבד, ובו לקה פרעה.

אמר רבי אחא אפלו קורות ביתו לקו, והכל היו אומרים על דבר שרי אשת אברם.

אמר רבי ברכיה עלו דטולמוסין למקרב למסאנא דמטרונא. וכל אותו הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת, רבון העולמים אברהם יצא בהבטחה, ואני יצאתי באמונה. אברהם יצא חוץ לסירה, ואני בתוך הסירה. אמר לה הקדוש ברוך הוא כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה, והכל אומרים על דבר שרי אשת אברם, אמר רבי לוי כל אותו הלילה היה מלאך עומד ומגלב בידו, הוה אמר לה אין אמרת מחי מחינא, אין אמרת נשבוק שביקנא, וכל כך למה שהיתה אומרת לו אשת איש אני ולא היה פורש. רבי אלעזר תני לה בשם רבי אליעזר בן יעקב שמענו בפרעה שלקה בצרעת, ואבימלך בעצור, מנין לתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה, תלמוד לומר על דבר שרה, על דבר, על דבר, לגזרה שוה.

ג ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב (יג, ב), הדא הוא דכתיב (תהלים קה, לז): ויוציאם בכסף וזהב וגו'. (בראשית יג, ג): וילך למסעיו, במסעות שהלך, בהן חזר.

אמר רבי אלעזר ברבי מנחם הלך לפרע הקפותיו. (שם שם, ה): וגם ללוט ההלך את אברם וגו', ארבעה דברים טובים היו ללוט בעבור אברם, (שם יב, ד): וילך אברם וגו' וילך אתו לוט. וגם ללוט ההלך את אברם. (שם יד, טז): וישב את כל הרכש וגם את לוט. (שם יט, כט): ויהי בשחת אלהים וגו' ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך וגו'. וכנגדן היו בניו צריכים לפרע לנו טובות, לא דין שלא פרעו לנו טובות אלא רעות, הדא הוא דכתיב (במדבר כב, ה ו): וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור וגו' ועתה לכה נא ארה לי את העם. (שופטים ג, יג): ויאסף אליו את בני עמון ועמלק וילך ויך את ישראל ויירשו את עיר התמרים. (דברי הימים ב כ, א): ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני (מדין) ועמון ועמהם מן העמונים על יהושפט. ועוד כתיב (איכה א, י): ידו פרש צר על כל מחמדיה. ונכתב חטא שלהם בארבעה מקומות, (דברים כג, ד ה): לא יבא עמוני ומואבי, על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, וכתיב (מיכה ו, ה): עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה וגו'. (נחמיה יג, ב): כי לא קדמו [את בני ישראל בלחם [ובמים וישכר עליו את בלעם לקללו (יהושע כד, ט): ויקרא לבלעם בן בעור לקלל אתכם. עמדו ארבעה נביאים וחתמו גזר דינם, אלו הם: ישעיה וירמיה צפניה ויחזקאל. ישעיה אמר (ישעיה טו, א): משא מואב כי בליל שדד ער מואב נדמה כי בליל שדד קיר מואב נדמה. ירמיה אמר (ירמיה מט, ב): לכן הנה ימים באים נאם ה' והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את ירשיו אמר ה'. יחזקאל אמר (יחזקאל כה, י יא): לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה למען לא תזכר בני עמון בגוים, ובמואב אעשה שפטים וידעו כי אני ה: צפניה אמר (צפניה ב, ט): לכן חי אני נאם ה' צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה וגו'.

ד היה צאן ובקר ואהלים (יג, ה), רבי טוביה בר יצחק אמר שני אהלים, רות המואביה ונעמה העמונית, דכותה (בראשית יט, טו): קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך וגו', רבי טוביה בר רבי יצחק אמר שני אהלים, רבי יוסי ברבי יצחק אמר שתי מציאות, רות המואביה ונעמה העמונית.

אמר רבי יצחק (תהלים פט, כא): מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתיו בסדום.

ה ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט (יג, ז), רבי ברכיה בשם רבי יהודה בן רבי סימון אמר בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה, ובהמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה. היו אומרים להם רועי אברהם התר הגזל, היו אומרים להם רועי לוט כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם (בראשית יב, ז): לזרעך אתן את הארץ הזאת, ואברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו ואין אכלין מדידהון אינון אכלין. אמר להם הקדוש ברוך הוא כך אמרתי לו (שם טו, יח): לזרעך נתתי, אימתי לכשיעקרו שבעה עממים מתוכה, (בראשית יג, ז): והכנעני והפרזי אז ישב בארץ, עד עכשו מתבקש להם זכות בארץ.

ו ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו' (יג, ח), רבי עזריה בשם רבי יהודה בן רבי סימון אמר כשם שהיה ריב בין רועי אברם ובין רועי לוט כך היה ריב בין אברם ללוט, הדא הוא דכתיב ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו', וכי אחים היו, אלא שהיה קלסתר פניו דומה לו. (בראשית יג, ט): הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי, אמר רבי חלבו הבדל נא אין כתיב כאן, אלא הפרד, מה הפרדה הזו אינה קולטת זרע, כך אי אפשר לאותו האיש להתערב בזרעו של אברהם. (שם): אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה, אמר ליה אם את לשמאלה אנא לדרומה, ואם אנא לדרומה את לשמאלה.

אמר רבי יוחנן לשני בני אדם שהיו להם שתי כורים, אחד של חטים ואחד של שעורים, אמר ליה אם חטיא דידי שערי דידך, ואם שערי דידך חטיא דידי, מן כל אתר חטיא דידי. כך אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה, אמר רבי חנינא בר יצחק ואשמאלה אין כתיב כאן, אלא ואשמאילה, מן כל אתר אנא משמאיל לההוא גברא.

ז וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן (יג, י), אמר רבי נחמן בר חנין כל מי שהוא להוט אחר בלמוס של עריות סוף שמאכילים אותו מבשרו.

אמר רבי יוסי בר חנינא בל הפסוק הזה לשון ערוה הוא, היך מה דאת אמר (בראשית לט, ז): ותשא אשת אדניו את עיניה וגו'. וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה, היך מה דאת אמר (משלי ו, כו): כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. כי כלה משקה, היך מה דאת אמר (במדבר ה, כד): והשקה את האשה את מי המרים. לפני שחת ה', היך מה דאת אמר (בראשית לח, ט): והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה. כגן ה', לאילנות. כארץ מצרים, לזרעים. (שם יג, יא): ויבחר לו לוט, אמר רבי יוסי בר זמרא כאינש דבחר פורנא דאמיה. (שם): ויסע לוט מקדם, הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר אי אפשי לא באברם ולא באלוהו. (שם): ויפרדו איש מעל אחיו, אברם ישב, רבי מאיר אומר אין לך בכרכים רע כסדום, כשאדם רע קורין אותו סדומי. ואין לך בעממים קשה מאמורי, כשאדם קשה הן קוראין אותו אמורי.

אמר רבי יוסי אין לך בכרכים יפה מסדום, שחזר לוט על כל ערי הככר ולא מצא מקום יפה כסדום, ואלו היו החשובין שבהן, (שם שם, יג): ואנשי סדם רעים וחטאים לה' מאד, רעים אלו לאלו. חטאים, בגלוי עריות. לה', בעבודת כוכבים. מאד, בשפיכות דמים.

ח וה' אמר אל אברם וגו' (יג, יד), רבי יודה אומר כעס היה לאבינו אברהם בשעה שפרש לוט בן אחיו מעמו, אמר הקדוש ברוך הוא לכל הוא מדבק וללוט אחיו אינו מדבק. רבי נחמיה אמר כעס היה לו להקדוש ברוך הוא בשעה שהיה מהלך לוט עם אברהם אבינו, אמר הקדוש ברוך הוא אני אמרתי לו (בראשית טו, יח): לזרעך נתתי את הארץ הזאת, והוא מדביק את לוט בן אחיו בדי לירשו, אם כן ילך ויביא לו שני פרסתקין מן השוק ויורישם את שלו, כמו שהוא רוצה בן אחיו, הדא הוא דכתיב (משלי כב, י): גרש לץ ויצא מדון, גרש לץ, זה לוט, ויצא מדון, ויהי ריב בין רעי אברם וגו', (שם): וישבת דין וקלון, ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה וגו', (שם שם, יא): אהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך, הקדוש ברוך הוא אוהב כל מי שהוא טהר לב, ומי שיש לו חן בשפתיו מלך הוא. רעהו, זה אברהם, שהיה תמים וטהר לב ונעשה אוהבו של מקום, שנאמר (ישעיה מא, ח): זרע אברהם אהבו, ולפי שהיה לו חן בשפתיו, שנאמר (איוב מא, ד): ודבר גבורות וחין ערכו, נעשה לו הקדוש ברוך הוא כרע, שמתוך אהבה שאהבו, אמר לו (בראשית טו, יח): לזרעך נתתי את הארץ הזאת.

ט וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט, כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה, ושמתי את זרעך כעפר הארץ (יג, יד טז), מה עפר הארץ מסוף העולם ועד סופו, כך בניך יהיו מפזרים מסוף העולם ועד סופו, ומה עפר הארץ אינו מתברך אלא במיב, אף ישראל אינן מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים. ומה עפר מבלה את כלי מתכות והוא קים לעולם, כך ישראל כל עובדי כוכבים בטלים והם קימים. ומה עפר עשויה דיש, אף בניך עשויין דיש לעובדי כוכבים. הדא הוא דכתיב (ישעיה נא, כג): ושמתיה ביד מוגיך וגו', מה הוא מוגיך, אלין דממיגין מכתיך, דמלחלחין מחתיך, אפלו כן לטובתיך משקשקין ליך מן חוביך, היך מה דאת אמר (תהלים סה, יא): ברביבים תמגגנה. (ישעיה נא, כג): אשר אמרו לנפשך שחי ונעברה, מה היו עושים להם מרביצים אותן בפלטריות ומעבירין רידיה עליה ם. רבי עזריה משם רבי אחא סימן דא סימן טב, מה פלטיא זו מבלה את העוברים ואת השבים והיא קימת לעולם, כך בניך מבלים את כל העובדי כוכבים והן קימים לעולם.

י קום התהלך בארץ (יג, יז), תני הלך בשדה בין לארכה בין לרחבה קנה עד מקום שהלך, כדברי רבי אליעזר, שהיה רבי אליעזר אומר הלוך קנה. וחכמים אומרים לא קנה עד שיהלך לארכה ולרחבה.

אמר רבי יעקב בן זבדי טעמיה דרבי אליעזר קום התהלך בארץ וגו':


פרשה מב

א ויהי בימי אמרפל מלך שנער (יד, א), רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח (תהלים לז, יד טו): חרב פתחו רשעים וגו' חרבם תבוא בלבם וגו', מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס שהיו אחיו חורשים במישור והוא חורש בהר ונפלה פרתו ונשברה, אמר לטובתי נשברה פרתי, ברח והלך לו אצל רבי יוחנן בן זכאי, והיה אוכל קוזזות אדמה, עד שעשה פיו ריח רע, הלכו ואמרו לרבי יוחנן בן זכאי ריח ביו של רבי אליעזר קשה לו, אמר לו כשם שהבאיש ריח פיך על התורה, כך יהיה ריח תלמודך הולך מסוף העולם ועד סופו. לאחר ימים עלה אביו לנדותו מנכסיו, ומצאו יושב ודורש וגדולי מדינתו יושבים לפניו, בן ציצית הכסת ונקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע, ומצאו יושב ודורש הפסוק הזה, חרב פתחו רשעים וגו', זה אמרפל וחבריו. להפיל עני ואביון, זה לוט. לטבוח ישרי דרך, זה אברהם. חרבם תבוא בלבם, (בראשית יד, טו): ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם. אמר לו אביו בני לא עליתי לכאן אלא לנדותך מנכסי, עכשו הרי כל נכסי נתונים לך מתנה. אמר הרי הם עלי חרם ואיני אלא שוה בם כאחי.

דבר אחר, חרב פתחו רשעים ודרכו, זה אמרפל וחבריו.

ב ויהי בימי אמרפל, רבי שמואל בר שילת פתח (קהלת ה, טו): וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך, אמר רבי שמואל בר שילת, כמה דאתא בחליטין כן הוא אזיל בחליטין.

אמר רבי אבון כשם שפתח בארבע מלכיות, כך אינו חותם אלא בארבע מלכיות, (בראשית יד, ט): את כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר, כך אינו חותם אלא בארבע מלכיות, מלכות בבל, ומלכות מדי, ומלכות יון, ומלכות אדום. רבי פינחס בשם רבי איבו פתח (מיכה ד, יב): והמה לא ידעו מחשבות ה' ולא הבינו עצתו כי קבצם כעמיר נרנה, למה (בראשית יד, ג): כל אלה חברו אל עמק השדים, כדי שיבואו ויפלו ביד אברהם, הדא הוא דכתיב ויהי בימי אמרפל וגו'.

ג דבר אחר, ויהי בימי אמרפל, רבי תנחומא בשם רבי חיא רבה, ורבי ברכיה בשם רבי אליעזר, זה המדרש עלה בידינו מהגולה, בכל מקום שנאמר ויהי בימי, צרה. ויהי בימי אמרפל, ומה צרה היתה שם, עשו מלחמה.

אמר רבי שמואל בר נחמן וחמשה הן, משל לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה ובשבילו נזקק המלך למדינה, וכיון שבאו ברברים לזקק לו, אמרו אוי לנו שאין המלך נזקק למדינה כמו שהוא למוד אם נהרג את אוהבו, הדא הוא דכתיב (בראשית יד, ז): וישבו אל עין משפט הוא קדש, אמר רבי אחא לא באו להזדוג אלא לתוך גלגל עינו של עולם, עין שעשתה מדת הדין בעולם הם מבקשים לסמותה. הוא קדש, אמר רב אחא הוא כתיב, הוא שקדש שמו של הקדוש ברוך הוא בכבשן האש, וכיון שבאו ברברים להזדוג לו, התחילו הכל צווחים ווי, הדא הוא דכתיב: ויהי בימי אמרפל. ויהי בימי אחז (ישעיה ז, א), מה צרה היתה שם (שם ט, יא): ארם מקדם ופלשתים מאחור, משל לבן שרים שנזדווג לו פדגוגו להמיתו, אמר אם אני הורגו עכשיו אתחיב מיתה לשר, אלא הריני מושך מניקתו ממנו ומעצמו הוא מת. כך אמר אחז אם אין גדיים אין תישים, אם אין תישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה, אם אין רועה אין עולם. כך היה סבור בדעתו לומר אם אין קטנים אין תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים אין זקנים, אם אין זקנים אין נביאים, אם אין נביאים אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו עליהם, הדא הוא דכתיב (שם ח, טז): צור תעודה חתום תורה בלמדי. רבי חוניא בר אלעזר אמר למה נקרא שמו אחז, שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות. רבי יעקב בר אבא בשם רבי אחא, אמר ישעיה (שם שם, יז): וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב, אין לך שעה קשה כאותה שעה שכתב בה (דברים לא, יח): ואנכי הסתר אסתיר פני בעת ההיא, ומאותה שעה קויתי לו, שאמר (שם שם, כא): כי לא תשכח מפי זו. עו, ומה הועיל לו (ישעיה ח, יח): הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאתות ולמופתים, וכי ילדיו היו והלוא תלמידיו היו, אלא מלמד שהיו חביבים עליו כבניו, וכיון שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, התחילו צווחים ווי, ויהי בימי אחז. ויהיבימי יהויקים (ירמיה א, ג), ומה צרה היתה שם (שם ד, כג): ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו, משל לשר ששלח פרסטגמא שלו במדינה, מה עשו לה בני המדינה, נטלו אותה וקרעו אותה ושרפו אותה באש, שנאמר (שם לו, כג): ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה, תלת ארבע פסוקי, כיון שהגיע לפסוק (איכה א, ה): היו צריה לראש, (ירמיה לו, כג): קרעה בתער הספר והשלך אל האש עד תם כל המגלה על האש אשר על האח, כיון שראו הכל כן התחילו הכל צווחים ווי, ויהי בימי יהויקים. ויהי בימי שפט השפטים (רות א, א), ומה צרה היתה שם, (שם): ויהי רעב בארץ, למדינה שהיתה חיבת ליפס לשר, שלח השר גבאי טימיון לגבותה, מה עשו לו בני המדינה, נטלו אותו והכו אותו ואחר כך אמרו אוי לנו כשירגיש השר בדברים הללו, מה שבקש לעשות לנו עשינו לו, כך בימי שפט השפטים, היה אדם מישראל עובד עבודת כוכבים, והיה הדין מבקש להעביר עליו מדת הדין והיה הוא בא ומלקה את הדין, אמר מה שבקש לעשות לי עשיתי לו, אמרו אוי לו לדור ששפטו את שופטיהם, הדא הוא דכתיב: ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ. ויהי בימי אחשורוש (אסתר א, א), ומה צרה היתה שם (שם ג, יג): להשמיד להרג ולאבד, משל לשר שהיה לו כרם אחד ונזדוגו לו שלשה שונאים, הראשון מתחיל מקטף בעוללות, והשני מזנב באשכולות, והשלישי מעקר בגפנים. כך פרעה (שמות א, כב): כל הבן הילוד היארה תשליכהו, נבוכדנצר (ירמיה כט, ב): החרש והמסגר אלף. רבי ברכיה אמר החרש אלף והמסגר אלף. רבנן אמרין כלם אלף. המן בקש לעקר הגפן כלה, שנאמר: להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים וגו', וכיון שראו הכל כן התחילו צווחים ווי, הדא הוא דכתיב: ויהי בימי אחשורוש. רבי שמעון בר אבא משום רבי יוחנן, בכל מקום שנאמר ויהי, משמש צרה ושמחה, אם צרה אין צרה כיוצא בה, ואם שמחה אין שמחה כיוצא בה. אתא רבי שמואל בר נחמן ועבד פלגא בכל מקום שנאמר ויהי, משמש צרה. והיה, שמחה. מתיבין ליה והכתיב (בראשית א, ג): ויהי אור, עוד היא אינה שמחה שלמה, שלא זכה העולם להשתמש באותה האורה.

אמר רבי יהודה בר סימון אותה האורה שנבראת ביום הראשון, היה אדם מביט בה מסוף העולם ועד סופו, כיון שצפה הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה, גנזה לצדיקים לעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב (משלי ד, יח): וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום, מתיבין ליה והכתיב (בראשית א, ה): ויהי ערב ויהי בקר, אמר להם עוד אינה שמחה שלמה, שכל מה שנברא ביום ראשון עתידין לבלות, שנאמר (ישעיה נא, ו): כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אתיבין ליה והכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום שני, יום שלישי, יום רביעי, יום חמישי, יום ששי, אמר להם עוד אינה שלמה שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכים עשיה, כגון: החרדל, צריך למתוק. החטים, צריכים להטחן. התורמוסין, צריכים למתק. מתיבין ליה והכתיב (בראשית לט, ב): ויהי ה' את יוסף, אמר להם עוד אינה שמחה שלמה, שנזדוגה לו אותה הדב. מתיבין ליה והכתיב (ויקרא ט, א): ויהי ביום השמיני קרא משה, אמר להם עוד אינה שמחה שלמה שמתו נדב ואביהו. מתיבין ליה והכתיב (במדבר ז, א): ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן, אמר להם עוד אינה שמחה, שנגנזה בבנין הבית. מתיבין ליה והכתיב (יהושע ו, כז): ויהי ה' את יהושע, אמר להם עוד אינה שמחה, שהצריך לקרע בגדיו. מתיבין ליה והכתיב (שמואל ב ז, א): ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו וגו', אמר להם עוד אינה שמחה שלמה שבא נתן ואמר לו (מלכים א ח, יט): רק אתה לא תבנה הבית לשמי, אמרין ליה אמרן דידן, אמר דידך, אמר להם והכתיב (זכריה יד, ח): והיה ביום ההוא יצאו מים חיים וגו'. (ישעיה ז, כא): והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר וגו'. (שם יא, יא): והיה ביום ההוא יוסיף ה' וגו'. (יואל ד, יח): והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. (ישעיה כז, יג): והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'. מתיבין ליה והכתיב (ירמיה לח, כח): והיה כאשר נלכדה ירושלים, אמר להם עוד היא שמחה שבו ביום נטלו ישראל אופכי על עוונותיהם, דאמר רבי שמואל בר נחמן אופכי גדולה נטלו ישראל על עוונותיהם ביום שחרב בית המקדש, שנאמר (איכה ד, כב): תם עונך בת ציון לא יוסיף עוד להגלותך.

ד ויהי בימי אמרפל, שלש שמות נקראו לו: כוש, ונמרוד, ואמרפל. כוש, שהיה כושי ודאי. נמרוד, שהעמיד מרד בעולם. אמרפל, שהיתה אמירתו אפלה, דאמרי ואפלי בעלמא, דאמרי ואפלי באברהם, שאמר שירד לכבשן האש. ואריוך מלך אלסר, אמר רבי יוסי ממלחיא, תמן תנינן איסרין לשם אלסר. כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים, אמר רבי לוי אתר הוא תמן מצטוח ברומי, ונטלו אדם אחד והמליכו אותו עליהם, אמר רבי יוחנן ותדעל הוה שמו.

דבר אחר, ויהי בימי אמרפל מלך שנער, זו בבל. ואריוך מלך אלסר, זה אנטיוכוס. כדרלעמר מלך עילם, זה מדי. ותדעל מלך גוים, זו מלכות אדום, שהיא מכתבת טירוניא מכל אמות העולם.

אמר רבי אלעזר בר אבינא אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח, תדע שכן שהרי בימי אברהם על ידי שנתגרו המלכיות אלו באלו באה הגאלה לאברהם.

ה עשו מלחמה את ברע וגו' (יד, ב), רבי מאיר היה דורש שמות, רבי יהושע בן קרחה היה דורש שמות, ברע, שהיה בן רע. ברשע, שהיה בן רשע. שנאב, שהיה שואב ממון. ושמאבר, שהיה פורח ומביא ממון. ומלך בלע היא צוער, שנתבלעו דיוריה. כל אלה חברו אל עמק השדים, שלשה שמות נקראו לו, עמק השדים, עמק שוה, עמק סכות, עמק השדים, שהוא מגדל סדנים.

דבר אחר שהוא עשוי שדים שדים, תלמים.

דבר אחר, שהוא מניק את בנו כשדים. עמק שוה, רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן, ששם השוו כל עובדי כוכבים וקצצו ארזים ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה והיו מקלסין לפניו ואומרים (בראשית כג, ו): שמענו אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו, אמרו לו, מלך את עלינו, נשיא את עלינו, אלוה את עלינו. אמר להם אל יחסר העולם מלכו, ואל יחסר העולם אלהו. עמק סכות, שהוא מסכך באילנות, אמר רבי תנחומא גפן ותאנה ורמון אגוז ושקד תפוח ופרסק. הוא ים המלח, אמר רבי איבו לא היה שם אלא צנורות היאורים, ונתבקעו ונעשו ים, הדא הוא דכתיב (איוב כח, י): בצורות יארים בקע,

ו שתים עשרה שנה עבדו וגו' (יד, ד), רבי יוסי ורבי שמעון בן גמליאל, רבי יוסי אומר שנים עשר ושלש עשרה, הרי עשרים וחמשה.

אמר רבי שמעון בן גמליאל כולהון שלש עשרה שנה היו, מה מקים רבי שמעון בן גמליאל ובארבע עשרה שנה, אלא בארבע עשר למרדן. ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר, בעל הקורה טעין בעביה. והמלכים אשר אתו ויכו את רפאים בעשתרת קרנים, בעשתרא דקרנא. ואת הזוזים בהם, ית זיותנה דבהון. ואת האימים בשוה קריתים, תרתין קרין אינון. ואת החרי, זו מטרפולין, ולמה הוא קורא אותו חרי, שבררו אותה ויצאת להב לחרות בדור הפלגה. עד איל פארן אשר על המדבר, עד משריא דפארן.

ז וישבו ויבאו אל עין וגו' (יד, ז), אמר רבי אחא לא באו לזדוג אלא לתוך גלגל עינו של עולם, עין שעשתה מדת הדין בעולם הן מבקשים לסמותה, אתמהא. (שם): הוא קדש, רבי אחא הוא כתיב, הוא שקדש שמו של הקדוש ברוך הוא בכבשן האש. (שם): ויכו את כל שדה העמלקי, עדין לא נולד עמלק ואת אמרת ויכו את כל שדה העמלקי, אלא (ישעיה מו, י): מגיד מדאשית אחרית. (בראשית יד, ז): וגם את האמרי הישב בחצצן תמר, ובעין גדי דתמרייה. ויצא מלך סדם ומלך עמרה, את כדרלעמר מלך עילם וגו' (יד, ח ט), ארבעה מלכים עשו מלחמה כנגד חמשה ויכלו להם. (שם, י): ועמק השדים בארת בארת חמר, בירין בירין מסקן חמר. (שם): וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו שמה, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר ויפלו שמה, אלו האכלוסין, (שם): והנשארים הרה נסו, אלו המלכים. ורבי נחמיה אמר ויפלו שמה, אלו המלכים, והנשארים הרה נסו, אלו האכלוסין. על דעתיה דרבי יהודה ניחא, ועל דעתיה דרבי נחמיה קשיא. רבי עזריה ורבי יונתן בן חגי בשם רבי יצחק אמרו, בשעה שירד אברהם אבינו לכבשן האש ונצל, יש מעובדי כוכבים שהיו מאמינים, ויש שלא היו מאמינים, וכיון שירד מלך סדום לחמר ונצל, התחילו מאמינים באברהם למפרע. (בראשית יד, יא): ויקחו את כל רכש סדם ועמרה ואת כל אכלם, רבי יהודה אומר זו עבודה. ורבי נחמיה אמר אלו הכותבות. (שם שם, יב): ויקחו את לוט וגו', כך עשו ללוט נתנו אותו בסירה ונטלו אותו עמהם, כל כך למה (שם): והוא ישב בסדם, לקים מה שנאמר (משלי יג, כ): הולך את חכמים יחכם ורעה כסילים ירוע.

ח ויבא הפליט (יד, יג), ריש לקיש בשם בר קפרא הוא עוג הוא פליט, ולמה נקרא שמו עוג שבא ומצא את אברם יושב ועוסק במצות עוגות, הוא לא נתכון לשם שמים אלא אמר אברהם זה קוניון הוא, ועכשו אני אומר לו נשבה בן אחיך והוא יוצא למלחמה ונהרג ואני נוטל את שרי אשתו. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שכר פסיעותיך אתה נוטל שאת מאריך ימים בעולם, ועל שחשבת להרג את הצדיק חייך שאתה רואה אלף אלפים ורבי רבבות מבני בניו. ואין סופו של אותו האיש לפל אלא בידן, שנאמר (דברים ג, ב): ויאמר ה' אלי אל תירא אתו כי בידך וגו'. (בראשית יד, יג): ויגד לאברם העברי, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר כל העולם כלו מעבר אחד והוא מעבר אחד. רבי נחמיה אמר שהוא מבני בניו של עבר. ורבנן אמרי שהוא מעבר הנהר, ושהוא משיח בלשון עברי. (שם): והוא שכן באלני ממרא, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר במשריא דממרא. ורבי נחמיה אמר בפלטין דממרא, על דעתיה דרבי יהודה אתרא הוא דשמיה ממרא, על דעתיה דרבי נחמיה גברא הוא דשמיה ממרא. ולמה נקרא שמו ממרא, רבי עזריה בשם רבי יהודה בשם רבי סימון שהמרה פנים באברהם, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם למול, הלך ונמלך בשלשת אהביו, אמר לו ענר כבר בן מאה שנה אתה ואתה הולך ומצער את עצמך. אמר לו אשכול מה את הולך ומסים את עצמך בין שונאיך. אמר לו ממרא אלהיך שעמד לך בכבשן האש ובמלכים וברעבון, והדבר הזה שאמר לך למול אין אתה שומע לו. אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה נתתה לו עצה למול, חייך שאיני נגלה עליו לא בפלטין של ענר ולא בפלטין של אשכול אלא בפלטין שלך, הדא הוא דכתיב (בראשית יח, א): וירא אליו ה' באלני ממרא.


פרשה מג

א וישמע אברם כי נשבה אחיו (יד, יד), (תהלים קיב, ז ח): משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטח בה', סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו. משמועה רעה לא יירא, זה אברהם, (בראשית כב, יב): כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. נכון לבו בטוח בה', (נחמיה ט, ח): ומצאת את לבבו נאמן לפניך. סמוך לבו לא יירא, שנאמר (בראשית טו, א): אל תירא אברם. עד אשר יראה בצריו, (שם יד, טו): ויחלק עליהם לילה.

ב וישמע אברם כי נשבה אחיו, הדא הוא דכתיב (ישעיה לג, טו): אטם אזנו משמע דמים. (בראשית יד, יד): וירק את חניכיו, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר הן הוריקו פנים כנגד אברהם, אמרו חמשה מלכים לא יכלו לעמד בהם ואנו יכולים לעמד בהם. רבי נחמיה אמר אברהם הוריק פנים כנגדן, אמר אצא ואפל על קדוש שמו של מקום. אבא בר זבדא אמר בכלי זין הוריקן, היך מה דאת אמר (תהלים לה, ג): והרק חנית וסגר לקראת רדפי.

אמר רבי שמעון בן לקיש באבנים טובות ומרגליות הוריקן, היך מה דאת אמר (שם סח, יד): ואברותיה בירקרק חרוץ. רבי לוי אמר בפרשת שוטרים הוריקן, היך מה דאת אמר (דברים כ, ח): מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו. חניכיו, בעלי חניכתו, שמם אברם כשמו. שמנה עשר ושלש מאות, ריש לקיש בשם בר קפרא, אליעזר לבדו היה, מנין אליעזר שמנה עשר ושלש מאות. וירדף עד דן, שם עבודת כוכבים היא, ומכה מלפניה ומאחריה, מכה מלפניה, וירדף עד דן, ומכה מאחריה (ירמיה ח, טז): מדן נשמע נחרת סוסיו.

ג ויחלק עליהם לילה (יד, טו), רבי בנימין בר יפת משם רבי יונתן הלילה נחלק מאליו. ורבנן אמרי יוצרו חלקו, אמר הקדוש ברוך הוא אביהם פעל עמי בחצי הלילה, אף אני פועל עם בניו בחצי הלילה. ואימתי במצרים, שנאמר (שמות יב, כט): ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו'.

אמר רבי תנחומא אית דמפקין לישנא אחרינא אמר הקדוש ברוך הוא אביהם יצא בחצי הלילה אף אני אצא עם בניו בחצי הלילה, שנאמר (שם יא, ד): כה אמר ה' כחצת הלילה אני יוצא. (בראשית יד, טו): ויכם וירדפם, וכי יש אדם רודף הרוגים, אמר רבי פינחס רודפיו של אבינו אברהם הרוגים היו, שנאמר (תהלים סט, כז): כי אתה אשר הכית רדפו, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא, ב): מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו, מי הוא זה שהעיר לבם של מזרחיים שיבואו ויפלו ביד אברהם, צדק יקראהו לרגלו. חי העולמים, שהיה מאיר לו בכל מקום שהיה הולך.

אמר רבי ברכיה מזל צדק היה מאיר לו.

אמר רבי ראובן צדקה היתה צווחת ואומרת, אם אין אברהם אין מי יעשה אותי, הדא הוא דכתיב (שם): יתן לפניו גוים ומלכים ירד, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר אברהם היה משליך עליהם עפר והוא נעשה חרבות, קש ונעשה חצים. ורבי נחמיה אמר יתן עפר לא נאמר אלא (שם): כעפר, הן היו משליכים חרבות על אברהם ונעשין עפר, חצים והן נעשים קש, הדא הוא דכתיב (שם שם, ג): ירדפם יעבור שלום. רבי לוי בשם רבי יוסי בר זמרא פסיעותיו של אבינו אברהם היו שלש מילין. רבי יודן בר רבי סימון אמר מיל, שנאמר (שם): ארח ברגליו לא יבוא. רבי נחמיה אמר בשם רבי אבהו לא נתאבקו רגליהן אלא כזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת.

ד וישב את כל הרכש וגם את לוט וגו' (יד, טז), רבי יודן אמר אנשים ונשים השיב, וטף לא החזיר, עמדו ונתגירו וגדרו ערות אבותיהם, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ז, כד): והבאתי רעי גוים, מי הם רעי גוים, רבי יהודה בר רבי סימון אלו אנשי סדום, שנאמר (בראשית יג, יג): ואנשי סדם.

ה ויצא מלך סדם לקראתו וגו' (יד, יז), רבי אבא בר כהנא אמר התחיל לקשקש לו בזנבו, אמר לו מה אתה ירדת לכבשן האש ונצלת, אף אני ירדתי לחמר ונצלתי. (שם): אל עמק שוה, רבי ברכיה ורבי חנינא בשם רבי שמואל בר נחמן ששם השוו כל עובדי כוכבים וקצצו ארזים ועשו בימה גדולה והושיבו אותו בתוכו למעלה, והיו מקלסין לפניו ואומרים לו (בראשית כג, ו): שמענו אדני וגו', אמרו לו מלך את עלינו, נשיא את עלינו, אלוה את עלינו. אמר להם אל יחסר העולם מלכו ואל יחסר אלוהו.

ו ומלכי צדק מלך שלם וגו' (יד, יח), הדא הוא דכתיב (תהלים מה, יג): : ובת צר במנחה פניך יחלו עשירי עם. ומלכי צדק מלך שלם, המקום הזה מצדיק את יושביו, מלכי צדק, (יהושע י, א): אדני צדק. צדק נקראת ירושלים, שנאמר (ישעיה א, כא): צדק ילין בה, מלך שלם, רבי יצחק הבבלי אומר שנולד מהול. (בראשית יד, יח): הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון, רבי שמואל בר נחמן ורבנן, רבי שמואל אמר הלכות כהנה גדולה גלה לו, לחם, זה לחם הפנים. ויין, אלו הנסכים. ורבנן אמרי תורה גלה לו, שנאמר (משלי ט, ה): לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. והוא כהן לאל עליון, רבי אבא בר כהנא ורבי לוי, רבי אבא בר כהנא אמר כל יין שכתוב בתורה עושה רושם חוץ מזה.

אמר רבי לוי אף זה לא יצאנו מידו, שמשם קרא עליו (בראשית טו, יג): ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה.

ז ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ (יד, יט), ממי קנאן, רבי אבא בשם רב כהנא ורבי יצחק, רבי אבא אמר כאינש דאמר פלן עינוהי יאי, שעריה יאי.

אמר רבי יצחק היה מקבל את העוברים ואת השבים, ומשהיו אוכלים ושותין היה אומר להם ברכו, והן אומרים לו מה נאמר, והוא אומר להם אמרו ברוך אל עולם שאכלנו משלו, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני לא היה שמי נכר לבריותי והכרת אותי בבריותי, מעלה אני עליך כאלו אתה שתף עמי בבריתו של עולם, הדא הוא דכתיב: קונה שמים וארץ.

ח וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך (יד, כ), רבי הונא אמר שהופך מנגנין שלך על צריך. רבי יודן אמר כמה מנגנאות עשיתי להביאן תחת ידיך, אוהבים היו זה לזה, זה משלח לזה כתבים וזה משלח לזה דורונות, והמרדתי אותם אלו על אלו כדי שיבואו ויפלו תחת ידך. (שם): ויתן לו מעשר מכל, רבי יהודה בר רבי סימון אמר מכח אותה ברכה אכלו שלש יתדות גדולות בעולם, אברהם יצחק ויעקב, באברהם כתיב (בראשית כד, א): וה' ברך את אברהם בכל, בזכות ויתן לו מעשר מכל. ביצחק כתיב (שם כז, לג): ואכל מכל, בזכות ויתן לו מעשר מכל. ביעקב כתיב (שם לג, יא): כי חנני אלהים וכי יש לי כל, בזכות ויתן לו מעשר מכל. מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אמר מאברהם (שם טו, ה): כה יהיה זרעך, (במדבר ו, כג): כה תברכו את בני ישראל. רבי נחמיה אמר מיצחק, שנאמר (בראשית כב, ה): ואני והנער נלכה עד כה, לפיכך אמר המקום כה תברכו את בני ישראל. ורבנן אמרי מיעקב, שנאמר (שמות יט, ג): כה תאמר לבית יעקב, וכנגדו כה תברכו את בני ישראל. רבי אליעזר ורבי יוסי בר חנינא, רבי אליעזר אמר אימתי אני מגדל את בניך ככוכבים, כשאגלה עליהם בכה, כה תאמר לבית יעקב. ורבי יוסי בן רבי חנינא אמר כשאגלה על מנהיגם בכה, שנאמר (שם ד, כב): כה אמר ה' בני בכרי ישראל.

ט ויאמר מלך סדם אל אברם תן לי הנפש וגו' ויאמר אברם אל מלך סדם הרמתי ידי וגו' (יד, כא כב), רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אמר עשאן תרומה, היך מה דאת אמר (במדבר יח, כו): והרמתם ממנו תרומת ה'. ורבי נחמיה אמר עשאן שבועה, היך מה דאת אמר (דניאל יב, ז): וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם. ורבנן אמרי עשאן שירה, היך מה דאת אמר (שמות טו, ב): זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו. רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי אמי בשם רבי אלעזר אמרו אמר משה בלשון שאמר אבא שירה, הרמתי ידי אל ה', בו בלשון אני אומר שירה, שנאמר: אלהי אבי וארוממנהו, אם מחוט (יד, כג), אמר רבי אבא בר ממל אמר לו הקדוש ברוך הוא את אמרת אם מחוט, חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית, היך מה דאת אמר (במדבר טו, לח): ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת, ומתרגמינן חוטא דתכלתא. (בראשית יד, כג): ועד שרוך נעל, חייך שאני נותן לבניך מצות יבמה, האיך מה דאת אמר (דברים כה, ט): וחלצה נעלו מעל רגלו.

דבר אחר, אם מחוט, זה המשכן, שהוא מציר בתכלת וארגמן. ועד שרוך נעל, אלו עורות התחשים.

דבר אחר, אם מחוט, אלו הקרבנות, כההיא דתנן וחוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. ועד שרוך נעל, אלו פעמי רגלים, היך מה דאת אמר (שיר השירים ז, ב): מה יפו פעמיך בנעלים. בלעדי רק אשר אכלו הנערים (יד, כד), הדא הוא דכתיב (שמואל א ל, כב כה): ויען כל איש רע ובליעל מהאנשים אשר הלכו עם דוד ויאמרו יען אשר לא הלכו עמי לא נתן להם מהשלל אשר הצלנו כי אם איש את אשתו ואת בניו וינהגו וילכו. ויאמר דוד לא תעשו כן אחי את אשר נתן ה' לנו וישמד אתנו ויתן את הגדוד הבא עלינו בידינו. ומי ישמע לכם לדבר הזה כי כחלק הירד במלחמה וכחלק הישב על הכלים יחדו יחלקו. ויהי מהיום ההוא ומעלה וישמה לחק ולמשפט לישראל עד היום הזה, אמר רבי יודן והלאה אין כתיב כאן אלא ומעלה, וממי למד מאברהם זקנו, שאמר: בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים וגו'.


פרשה מד

א אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר וגו' (טו, א), (תהלים יח, לא): האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו, אם דרכיו תמימים, הוא על אחת כמה וכמה, רב אמר לא נתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות, וכי מה איכפת ליה להקדוש ברוך הוא למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן הערף, הוי לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות.

דבר אחר, האל תמים דרכו, זה אברהם, שנאמר (נחמיה ט, ח): ומצאת את לבבו נאמן לפניך. אמרת ה' צרופה, שצדפו הקדוש ברוך הוא בכבשן האש. מגן הוא לכל החוסים בו, (בראשית טו, א): אל תירא אברם אנכי מגן לך.

ב דבר אחר, אחר הדברים וגו', כתיב (משלי יד, טז): חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח. חכם ירא, אל תירא אברם. (שם ג, ז): אל תהי חכם בעיניך ירא את ה' וסור מרע. אל תהי חכם בעיניך, במה שאת רואה בעיניך, תאמר שאני מוליד, תאמר שאין אני מוליד, ירא את ה', אל תירא אברם. רבי אבין בשם רבי חנינא פתח (שם יא, יח): רשע עשה פעלת שקר וגו'. רשע עשה פעלת שקר, זה נמרוד שהיו פעלותיו על שקר. (שם): וזרע צדקה, זה אברהם, שנאמר (בראשית יח, יט): ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. (משלי יא, יח): שכר אמת, אל תירא אברם וגו'.

ג דבר אחר, אל תירא אברם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא, ח ט): ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי. אשר החזקתיך מקצות הארץ, ממספוטמיא ומחברותיה. ומאציליה קראתיך, ממפלשין שבה. קראתיך, זמנתיך. בחרתיך ולא מאסתיך, בחרתיך, באברם. ולא מאסתיך באברהם. (שם שם, י): אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי אני אלהיך, אמר רבי הושעיא בשעה שאמר יצחק ליעקב (בראשית כז, כא): גשה נא ואמשך בני, נשפכו מים על שוקיו והיה לבו רפה כשעוה, וזמן לו הקדוש ברוך הוא שני מלאכים, אחד מימינו ואחד משמאלו, והיו אוחזין אותו במרפקו כדי שלא יפל, הדא הוא דכתיב: אל תשתע כי אני אלהיך, לא תשוע. (ישעיה מא, י): אמצתיך אף עזרתיך וגו', (שם שם, יא): הן יבשו ויכלמו וגו' אלו שהם שוטנים בך. (שם): יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך, אלו שהן עושין עמך מריבה. (שם שם, יב): תבקשם ולא תמצאם, אלו שהן עושין עמך מצות. (שם שם, יג): כי אני ה' אלהיך האומר לך אל תירא, שנאמר: אל תירא אברם.

ד אנכי מגן לך (טו, א), רבי לוי אמר תרתין, ורבנן אמרי חדא. רבי לוי אמר לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר תאמר אותן אכלוסין שהרגתי שהיה בהם צדיק אחד וירא שמים אחד, משל לאחד שהיה עובר לפני פרדסו של מלך, ראה חבילה של קוצים וירד ונטלה, והציץ המלך וראה אותו, התחיל מטמן מפניו, אמר לו מפני מה אתה מטמן, כמה פועלים הייתי צריך שיקשו אותה עכשיו שקששת אותה בוא וטל שכר. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אותן אכלוסין שהרגת קוצים כסוחים היו, הדא הוא דכתיב (ישעיה לג, יב): והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים. רבי לוי אמר אוחרי, לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר תאמר אותן המלכים שהרגתי שבניהם מכנסין אכלוסין ובאים ועושים עמי מלחמה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תירא אנכי מגן לך, מה המגן הזה אפלו כל החרבות באות עליה היא עומדת כנגדן, כך את אפלו כל עובדי כוכבים מתכנסין עליך נלחם אני כנגדן. ורבנן אמרי חדא, לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר ירדתי לכבשן האש ונצלתי, ירדתי למלחמת המלכים ונצלתי, תאמר שנתקבלתי שכרי בעולם הזה ואין לי כלום לעתיד לבוא, אמר הקדוש ברוך הוא: אל תירא אנכי מגן לך, וכל מה שעשיתי עמך בעולם הזה חנם עשיתי עמך, אבל שכרך מתקן לעתיד לבוא. שכרך הרבה מאד, היך מה דאת אמר (תהלים לא, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.

ה רבי יודן ורבי הונא תרויהון בשם רבי יוסי בן זימרא, רבי יודן אמר בכל מקום שנאמר אחרי, סמוך. אחר, מופלג. ורב הונא אמר בכל מקום שנאמר אחר, סמוך. אחר, מופלג. אחר הדברים האלה, אחר הרהורי דברים שהיו שם, מי הרהר אברהם הרהר, אמר לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כרת ברית עם נח שאינך מכלה את בניו, עמדתי וסגלתי מצוות ומעשים טובים יותר ממנו, ודחתה בריתי לבריתו, תאמר שאחר עומד ומסגל מצוות ומעשים טובים יותר ממני ותדחה בריתו לבריתי. אמר לו הקדוש ברוך הוא מנח לא העמדתי מגנים של צדיקים, אבל ממך אני מעמיד מגנים של צדיקים, ולא עוד אלא בשעה שיהיו בניך באים לידי עברות ומעשים רעים, אני רואה צדיק אחד שבהם ומכריעו עליהם, שהוא יכול לומר למדת הדין די אני נוטלו ומכפר עליהם.

ו היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר (טו, א), עשרה לשונות נקראת, נבואה, חזון, הטפה, דבור, אמירה, צווי, משא, משל, מליצה, חידה. ואיזו היא קשה שבכלן רבי אליעזר אמר חזון, שנאמר (ישעיה כא, ב): חזות קשה הגד לי. רבי יוחנן אמר דבור, שנאמר (בראשית מב, ל): דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות. רבנן אמרי משא, כמשמעו, שנאמר (תהלים לח, ה): כמשא כבד יכבדו ממני. גדול כחו של אברם שנדבר עמו בדבור ובחזון, שנאמר: היה דבר ה' אל אברם במחזה.

ז אל תירא אברם (טו, א), ממי נתירא, רבי ברכיה אמר משם נתירא, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא, ה): ראו איים ויראו קצות הארץ יחרדו וגו', מה איים הללו מסימים בים, כך היו אברהם ושם מסימים בעולם. ויראו, זה נתיירא מזה וזה נתיירא מזה, זה נתיירא מזה לומר שמא תאמר שם שיש בלבו עלי שהרגתי את בניו, וזה נתירא מזה לומר שמא תאמר אברהם שיש בלבו עלי שהעמדתי רשעים. קצות הארץ, זה שרוי בקצו של עולם, וזה שרוי בקצו של עולם. (שם): קרבו ויאתיון, זה קרב אצל זה וזה קרב אצל זה. (שם שם, ו): איש את רעהו יעזרו, זה עוזר לזה בברכות, וזה עוזר לזה במתנות, זה עוזר לזה בברכות, (בראשית יד, יט): ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון וגו', וזה עוזר לזה במתנות (שם שם, כ): ויתן לו מעשר מכל. (ישעיה מא, ז): ויחזק חרש, זה שם שעשה את התבה, (שם): את צרף, זה אברהם שצרפו הקדוש ברוך הוא בכבשן האש. (שם): מחליק פטיש את הולם פעם, שהחליק פטישו והלם את כל באי עולם בדרך אחת למקום, (שם): אמר לדבק טוב הוא, אלו אמות העולם שהן אומרין מוטב להדבק באלוה של אברהם ולא נדבק בעבודת כוכבים של נמרוד, (שם): ויחזקהו במסמרים, החזיק אברהם את שם במצוות ומעשים טובים, (שם): ולא ימוט, אברהם.

ח ויאמר אברם ה' אלהים מה תתן לי (טו, ב), אמר רבי יונתן שלשה הן שנאמר בהם שאל, ואלו הן, שלמה ואחז ומלך המשיח. שלמה דכתיב (מלכים א ג, ה): בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך. אחז דכתיב (ישעיה ז, יא): שאל לך אות מעם ה'. מלך המשיח דכתיב ביה (תהלים ב, ח): שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. רבי ברכיה ורבי אחא בשם רבי שמואל אומר אנו מביאים עוד שנים מן ההגדה, אברהם ויעקב, אברהם דכתיב ביה: ה' אלהים מה תתן לי, אינו אומר מה תתן לי אלא שאמר לו שאל. יעקב דכתיב (בראשית כח, כב): וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, אינו אומר כן אלא שאמר לו שאל.

ט רבי יודן ורבי איבו בשם רבי יוחנן שני בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם ודוד, אברהם כתיב ביה ה' אלהים מה תתן לי, אמר לפניו רבונו של עולם אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך, מוטב לי ואני הולך ערירי. דוד אמר (תהלים קלט, כג): חקרני אל ודע לבבי, דע הפורשים ממני, (שם שם, כד): וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם. אמר לפניו רבונו של עולם אם עתיד אני להעמיד בנים להעציבך, מוטב לי ונחני בדרך עולם. (בראשית טו, ב): ובן משק ביתי, רבי אלעזר אומר בן משק ביתי, זה לוט, שנפשו שוקקת עליו ליורשני. הוא דמשק אליעזר, שבשבילו רדפתי מלכים עד דמשק ועזרני האל. ריש לקיש בשם בר קפרא אמר בן משק ביתי, בר ביתי הוא אליעזר, שעל ידו רדפתי מלכים עד דמשק, ואליעזר היה שמו, שנאמר (שם יד, יד): וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות, מנין אליעזר הוה שמנה עשר ושלש מאות.

י ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע (טו, ג), אמר רב שמואל בר רב יצחק המזל דוחקני ואומר לי אברם אין את מוליד. אמר לו הקדוש ברוך הוא הן כדבריך, אברם לא מוליד אברהם מוליד. (בראשית יז, טו): שרי אשתך לא תקרא שמה שרי, שרי לא תלד, שרה תלד.

יא והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך (טו, ד), רבי יודן ורבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא, ה' אליו, דבר ה' אליו, והנה דבר ה' אליו, מלאך אחר מלאך. דבור אחר דבור. אני ושלשה מלאכים נגלים עליך ואומרים לך, לוט לוטא לא ירית לאברם. רבי הונא ורבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא, כתיב: והנה דבר ה' אליו, והנה ה' בא ודבור עמו.

יב ויוצא אתו החוצה (טו, ה), רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי וכי מחוץ לעולם הוציאו, שאמר הכתוב: ויוצא אתו החוצה, אלא אחוי ליה שוקקי שמיא, היך מה דאת אמר (משלי ח, כו): עד לא עשה ארץ וחוצות, אמר רבי יהודה בשם רבי יוחנן העלה אותו למעלה מכפת הרקיע, הוא דאמר ליה (בראשית טו, ה): הבט נא השמימה, אין הבטה אלא מלמעלה למטה. רבנן אמרי נביא את ואין את אסטרולוגוס, שנאמר (בראשית כ, יז): ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. בימי ירמיהו בקשו ישראל לבוא לידי מדה זו, ולא הניח להם הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (ירמיה י, ב): כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו וגו', כבר אברהם אביכם בקש לבוא לידי מדה זו ולא הנחתי אותו. ואמר רבי לוי עד דסנדלא ברגליך דריס כובא, וכל מי שהוא נתון למטה מהם הוא מתירא מהם, אבל את שאת נתון למעלה מהם דיישם. רבי יודן בשם רבי אלעזר אמר שלשה דברים מבטלים גזרות רעות, ואלו הם, תפלה וצדקה ותשובה, ושלשתן נאמרו בפסוק אחד, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב ז, יד): ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו, זו תפלה. (שם): ויבקשו פני, הרי צדקה, כמא דאת אמר (תהלים יז, טו): אני בצדק אחזה פניך. (דברי הימים ב ז, יד): וישבו מדרכיהם הרעים, זו תשובה, ואחר כך (שם שם)) ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם. רבי הונא בר רב יוסף אמר אף שנוי שם ומעשה טוב, שנוי השם, מאברהם (בראשית יז, ה): ולא יקרא עוד את שמך אברם. מעשה טוב, מאנשי נינוה, שנאמר (יונה ג, י): וירא אלהים את מעשיהם כי שבו וגו'. ויש אומרים אף שנוי מקום, שנאמר (בראשית יב, א): ויאמר ה' אל אברם לך לך. רבי מונא אמר אף התענית, שנאמר (תהלים כ, ב): יענך ה' ביום צרה וגו'. רבא בר מחסיא ורבי חמא בן גוריון בשם רב אמר יפה תענית לחלום כאש בנערת.

אמר רב יוסף ובו ביום, ואפלו בשבת.

יג ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וגו' (טו, ז), רבי אליעזר בן יעקב ורבנן, רבי אליעזר בן יעקב אמר מיכאל ירד והצילו מכבשן האש. ורבנן אמרי הקדוש ברוך הוא הצילו, הדא הוא דכתיב: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, ואימתי ירד מיכאל, בחנניה מישאל ועזריה.

יד ויאמר ה' אלהים במה אדע (טו, ח), רבי חיא ברבי חנינא אמר לא כקורא תגר אלא אמר לו באיזו זכות, אמר לו בכפרות שאני נותן לפניך. (שם, ט): ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת, הראה לו שלשה מיני פרים ושלשה מיני שעירים ושלשה מיני אילים. שלשה מיני פרים, פר יום הכפורים, ופר הבא על כל המצוות, ועגלה ערופה. ושלשה מיני שעירים, שעירי רגלים, שעירי ראשי חדשים, ושעירה של יחיד. ושלשה מיני אילים, אשם ודאי, ואשם תלוי, וכבשה של יחיד. (שם): ותר וגוזל, תור ובר יונה. (שם, י): ויקח לו את כל אלה, רבי שמעון בר יוחאי ורבנן, רבי שמעון בר יוחאי אומר כל הכפרות הראה לו ועשירית האיפה לא הראה לו. ורבנן אמרי אף עשירית האיפה הראה לו, נאמר כאן ויקח לו את כל אלה, ונאמר להלן (ויקרא ב, ח): והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה': ואת הצפר לא בתר, הראה לו הקדוש ברוך הוא שמבדילים בעולת העוף ואין מבדילים בחטאת העוף.

טו דבר אחר, קחה לי עגלה משלשת, זו בבל, שהעמידה שלשה מלכים, נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר. ועז משלשת, זו מדי, שהיתה מעמידה שלשה מלכים, כורש ודריוש ואחשורוש. ואיל משלש, זו יון, רבי אלעזר ורבי יוחנן, רבי אלעזר אמר כל הרוחות כבשו בני יון ורוח מזרחית לא כבשו, אמר לו רבי יוחנן והכתיב (דניאל ח, ד): ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצנו והגדיל, הוא דעתיה דרבי אלעזר דלא אמר מזרחית. ותר וגוזל, זו מלכות אדום, תור הוא אלא שגזלן הוא.

דבר אחר, ויקח לו את כל אלה, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר שרי עובדי כוכבים הראה לו. רבי נחמיה אמר שרי ישראל הראה לו, על דעתיה דרבי יהודה קתדרין דדין לקבל קתדרין דדין. על דעתיה דרבי נחמיה ששם היו סנהדרי גדולה של ישראל יושבת וחותמת דיניהם של ישראל. ואת הצפר לא בתר, רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי אמר הראה לו הקדוש ברוך הוא כל מי שהוא מעמיד פנים בגל, הגל שוטפו, וכל מי שאינו מעמיד פנים בגל, אין הגל שוטפו.

טז וירד העיט על הפגרים (טו, יא), אמר רבי אסי נסב אברהם מכישה והוה מכיש להון ולא היו מכתשין, אף על פי כן וישב אברם בתשובה.

אמר רבי עזריה לכשיעשו בניך פגרים בלא גידים ועצמות, זכותך עומדת להן.

יז ויהי השמש לבוא (טו, יב), רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר תחלת מפלה שנה, דמיך ליה ולא לעי באורייתא, דמיך ליה ולא עביד עבודה. רב אמר שלשה תרדמות הן, תרדמת שנה, ותרדמת נבואה, ותרדמת מרמיטה. תרדמת שנה (בראשית ב, כא): ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן. תרדמת נבואה: ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם, ותרדמת מרמיטה, שנאמר (שמואל א כו, יב): ואין ראה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת ה' נפלה עליהם. ורבנן אמרי אף תרדמה של שטות, דכתיב (ישעיה כט, י): כי נסך ה' עליכם רוח תרדמה וגו'. רבי חנינה בר יצחק אמר שלש נובלות הן, נובלות מיתה, שנה. נובלות נבואה, חלום. נובלות העולם הבא, שבת. רבי אבין מוסיף תרתין, נובלות אורה של מעלה, גלגל חמה. נובלות חכמה של מעלה, תורה. (בראשית טו, יב): והנה אימה חשכה גרלה נפלת עליו. אימה, זו בבל, דכתיב (דניאל ג, יט): באדץ נבוכדנצר התמלי חמא. חשכה, זו מדי, שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית. גדלה, זו יון. רבי סימון ורבנן, רבי סימון אמר מאה ועשרים דוכסים, מאה ועשרים אפרכון, מאה ועשרים אסטרטליטין. ורבנן אמרי מששים ששים, דכתיב (דברים ח, טו): נחש שרף ועקרב. נחש, זו בבל. שרף, זו מדי. עקרב, זה יון. מה עקרב זו יולדת לששים ששים, כך העמידה מלכות יון מששים ששים. נפלת עליו, זו אדום, שנאמר (ירמיה מט, כא): מקול נפלם רעשה הארץ. ויש שמחליפין, נופלת עליו, זו בבל, דכתיב בה (ישעיה כא, ט): נפלה נפלה בבל. גדלה, זו מדי, דכתיב (אסתר ג, א): אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש. חשכה, זו יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה, שהיתה אומרת לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. אימה, זו אדום, דכתיב (דניאל ז, ז): וארו חיוה רביעאה דחילה ואימתני ותקיפא יתירה.

יח ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך (טו, יג), ידע שאני מפזרן, תדע שאני מכנסן. ידע שאני ממשכנן, תדע שאני פורקן. ידע שאני משעבדן, תדע שאני גואלן. כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, משיראה לך זרע.

אמר רבי יודן גרות בארץ לא להם, עבדות ענוי לאספטיא שלהם.

יט וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי (טו, יד), היה לו לומר גם, מאי וגם, אלא, גם, הוא מצרים, וגם, לרבות ארבעה גליות. אשר יעבדו דן אנכי, רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא בשתי אותיות הללו הבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו, ושאם יעשו תשובה גואלן בשבעים ושתים אותיות, דאמר רבי יודן (דברים ד, לד): מלבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, עד מוראים גדולים, אתה מוצא שבעים ושתים אותיות של הקדוש ברוך הוא, ואם יאמר לך אדם שבעים וחמשה הם, אמר לו צא מהם גוי שני שאינו מן המנין. רבי אבין אמר בשמו גאלן, ששמו של הקדוש ברוך הוא שבעים ושתים אותיות.

כ ואחרי כן יצאו ברכש גדול (טו, יד), אמר רבי אחא אחר כן אין כתיב כאן אלא אחרי, משאביא עליהם עשר מכות ולאחר כך יצאו ברכש גדול, אמר לו אף אני בשעבוד, אמר לו (בראשית טו, טו): ואתה תבוא אל אבתיך בשלום וגו', אמר ריש לקיש שלשה הם שנאמר בהם בשיבה טובה, אברהם היה שוה לו, דוד שוה לו, גדעון לא שוה לו, למה (שופטים ח, כז): ויעש אותו גדעון לאפוד, לעבודת כוכבים.

כא ויהי השמש באה ועלטה היה (טו, יז), אמיטתא הות. (שם): והנה תנור עשן ולפיד, שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן אמר ארבעה דברים הראה לו, גיהנם, ומלכיות, ומתן תורה, ובית המקדש, אמר לו, כל זמן שבניך עסוקים בשתים, הם נצולים משתים. פרשו משתים, הם נדונין בשתים. אמר לו במה אתה רוצה שירדו בניך, בגיהנם או במלכיות, רבי חנינא בר פפא אמר אברהם ברר לו את המלכיות. רבי יודן ורבי אידי ורבי חמא בר חנינא אמרו אברהם ברר גיהנם והקדוש ברוך הוא ברר לו את המלכיות, הדא הוא דכתיב (דברים לב, ל): אם לא כי צורם מכרם, זה אברהם. (שם): וה' הסגירם, מלמד שהסכים הקדוש ברוך הוא לדבריו. רבי הונא בשם רבי אחא אמר כך היה אבינו אברהם יושב ותמה כל אותו היום, אמר במה אברר, בגיהנם או במלכיות, אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם קטע הדין מוניטא מן כדו, (בראשית טו, יח): ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר, מהו לאמר, באנו למחלקת רבי חנינא בר פפא ורבי יודן ורבי אידי ורבי חמא בר חנינא, רבי חנינא בר פפא אמר, אברהם ברר לו את המלכיות, הדא הוא דכתיב (תהלים סו, יב): הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים. רבי יהושע בן לוי אמר אף קריעת ים סוף הראה לו, דכתיב: אשר עבר בין הגזרים האלה, היך מה דאת אמר (שם קלו, יג): לגזר ים סוף לגזרים.

כב ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר (טו, יח), רבי יודן ורבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא, חד אמר העולם הזה גלה לו אבל העולם הבא לא גלה לו, ואוחרנא אמר אחד העולם הזה ואחד העולם הבא גלה לו, רבי ברכיה אמר רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא, חד אמר עד היום הזה גלה לו, ואוחרנא אמר עד היום ההוא גלה לו. (שם): לזרעך נתתי וגו', רב הונא ורבי דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן אף מאמרו של הקדוש ברוך הוא מעשה, שנאמר: לזרעך נתתי, אתן את הארץ הזאת אין כתיב כאן, אלא נתתי את הארץ הזאת. רבי יודן בשם רבי אבא בר כהנא אמר (תהלים קז, ב): יאמרו גאולי ה', אשר הוא גואלם לא נאמר, אלא אשר גאלם.

אמר רבי אבון כי פודה ה' את יעקב אין כתיב כאן, אלא (ירמיה לא, י): כי פדה ה' את יעקב. רבנן אמרי (זכריה י, ח): אשרקה להם ואקבצם. כי אפדם אין כתיב כאן, אלא כי פדיתים.

אמר רבי יהושע (ישעיה ד, ה): ויברא ה' על כל מכון הר ציון, אין כתיב כאן, אלא וברא, כבר היא ברואה ומתקנת.

כג רבי דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר לפי שאינו מזכיר כאן החוי, לפיכך הוא מביא רפאים תחתיהם. רבי חלבו בשם רבי אבא בשם רבי יוחנן כך עלה בדעתו של מקום להנחיל להם לישראל ארץ עשרה עממים, את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני, ולא נתן להם אלא שבעה, את החתי ואת הפרזי ואת הרפאים ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי, הרי שבעה, ולמה נתן להם שבעה (פרושן לעיל), ואיזה הם השלשה שלא נתן להם, רבי אומר ערביה שלמיה נוטיה. רבי שמעון בן יוחאי אומר דרמוסקוס ואסיא ואספמיא. רבי אליעזר בן יעקב אמר אסיא ותרקי וקרטגינה. רבנן אמרי אדום ומואב וראשית בני עמון, הם השלשה שלא נתן להם בעולם הזה, אדום שנאמר (דברים ב, ה): כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר, ובמואב כתיב (שם שם, ט): אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, קנזי הוא מעשו, קיני וקדמוני הוא מעמון ומואב, אבל לימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקים מאמרו של הקדוש ברוך הוא, אבל עכשו שבעה נתן להם, שנאמר (שם ז, א): שבעה גוים רבים ועצומים ממך.

אמר רבי יצחק חזירתא רעיא בעשרה ואמרתא ולא בחד, כל אילין אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם דיהב ליה, את הקיני ואת הקנזי וגו', ועדין (בראשית טז, א): ושרי אשת אברם לא ילדה לו.


פרשה מה

א ושרי אשת אברם לא ילדה לו וגו' (טז, א), (משלי לא, י): אשת חיל מי ימצא וגו' ורחק מפנינים מכרה, מהו מכרה, רבי אבא בר כהנא אמר עבורה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל טז, ג): מכרתיך ומלדתיך, אברם היה גדול מנחור שנה, ונחור היה גדול מהרן שנה, נמצא אברם גדול מהרן שתי שנים, שנה לעבורה של מלכה ושנה לעבורה של יסכה, והרן מוליד לשש שנים ואברם אינו מוליד, ושרי אשת אברם לא ילדה לו, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר לו לאברהם לא ילדה, אבל אלו נשאת לאחר ילדה. ורבי נחמיה אמר לא לו ולא לאחר, ומה דכתיב: לא ילדה לו, לו ולה. (בראשית טז, א): ולה שפחה מצרית ושמה הגר, שפחת מלוג היתה והיה חיב במזונותיה ולא היה רשאי למכרה. בעון קומי ריש לקיש מהו דתנא עבדי מלוג, אמר להון כמה דתימא מלוג מלוג.

אמר רבי שמעון בן יוחאי הגר בתו של פרעה היתה, וכיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו, נטל בתו ונתנה לו, אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר, הדא הוא דכתיב: ולה שפחה מצרית ושמה הגר, הא אגריך. אף אבימלך כיון שראה נסים שנעשו לשרה בביתו נטל בתו ונתנה לו, אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית הזה ולא גבירה בבית אחרת, הדא הוא דכתיב (תהלים מה, י): בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר.

ב ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת (טז, ב), אמרה ידעת אנא מהיכן היא סבתי, לא כשם שהיו אומרים לי קמיע היא צריכה, הימוס היא צריכה, אלא הנה נא עצרני ה' מלדת. תני, כל מי שאין לו בן כאלו הוא מת, כאלו הוא הרוס. כאלו מת, (בראשית ל, א): ותאמר רחל אל יעקב הבה לי בנים וגו', כאלו הוא הרוס, שנאמר (שם טז, ב): אולי אבנה ממנה, ואין בונין אלא את ההרוס. (שם): וישמע אברם לקול שרי, רבי יוסי אמר לקול רוח הקדש, היך מה דאת אמר (שמואל א טו, א): ועתה שמע לקול דברי ה'.

ג ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה (טז, ג), לקחתה בדברים, אמרה לה אשריך שאת מדבקת לגוף הקדוש הזה. (שם): מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען, רבי אמי בשם ריש לקיש מנין תנינן נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל מפריה ורביה אלא יוציא וישא אשה אחרת, מהכא מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען, הדא אמרת אין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין. (שם): ותתן אתה לאברם אישה ולא לאחר לאשה, ולא לפילגש.

ד ויבא אל הגר ותהר (טז, ד), רבי לוי בר חיתא אמר מביאה ראשונה נתעברה, אמר רבי אלעזר לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה, והכתיב (בראשית יט, לו): ותהרין שתי בנות לוט מאביהן, אמר רבי תנחומא שלטו בעצמן והוציאו ערותן ונתעברו כמביאה שניה.

אמר רבי חנינא בן פזי הקוצין הללו אינן לא מתנכשין ולא נזרעים, מאיליהן הן יוצאים ומתמרים ועולים. החטים הללו כמה צער וכמה יגיע עד שלא יעלו. ולמה נתעקרו האמהות, רבי לוי משם רבי שילא דכפר תמרתא ורבי חלבו בשם רבי יוחנן שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן ומתאוה לשיחתן, שנאמר (שיר השירים ב, יד): יונתי בחגוי הסלע, יונתי בחגוי, למה עקרתי אתכם, בשביל (שם): הראיני את מראיך השמיעני את קולך. רבי עזריה משום רבי יוחנן בר פפא כדי שיהיו מתרפקות על בעליהן בנוין. רבי הונא משם רבי חיא בר אבא כדי שיצאו רב השנים בלא שעבוד. רבי הונא ורבי אבון בשם רבי מאיר אמר כדי שיהנו בעליהן מהן, שכל זמן שהאשה מקבלת עברין היא מתכערת ומתעזבת, שבל תשעים שנה שלא ילדה שרה היתה ככלה בתוך חפתה, והיו מטרוניות באות לשאל בשלומה של שרה והיתה שרה אומרת להם צאו ושאלו בשלומה של עלובה, והיתה הגר אומרת להם שרי גברתי אין סתרה כגלויה, נראית צדקת ואינה צדקת, אלו היתה צדקת ראו כמה שנים שלא נתעברה ואני בלילה אחד נתעברתי, והיתה אומרת עם דא אנא מסב ומתן, הלואי מסב ומתן עם מרה.

ה ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך (טז, ה), רבי יודן בשם רבי יהודה בר סימון חומסני אתה בדברים, למה, שאתה שומע בקלוני ושותק. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר בעי דיני גבך. משל לשני בני אדם חבושים בבית האסורים, נמצא המלך עובר, אמר ליה חד, תבע דיקיון דידי, אמר אפקוהו. אמר ליה חבריה יבעי דיני גבך, אלו אמרת תבוע דיקיון דידן, כמה דאפקך כן אפקני, וכדו דאמרת תבע דיקיון דידי, לך אפיק לי לא אפיק. כך אלו אמרת ואנו הולכים ערירים, כמה דיהב לך כן יהב לי, וכדו דאמרת (בראשית טו, ב): אנכי הולך ערירי, לך יהיב ולי לא יהיב. משל לשני בני אדם שהלכו ללוות זרע מן המלך, אמר ליה תשאל לי זרע, אמר ויהבון ליה, אמר ליה חבריה יבעי דיני גבך, אלו אמרת תשאל לנו זרע, כמה דיהיב לך כן הוה יהיב לי, הכא נמי אלו אמרת הן לנו לא נתת זרע, כמה דיהיב לך הוה יהיב לי, וכדו דאמרת (שם שם, ג): הן לי לא נתת זרע, לך יהיב לי לא יהיב. רבי נחמיה בשם רבי אבון אמר חמסה בפניו. ורבנן אמרי ארבע מדות נאמרו בנשים, גרגרניות, ציתניות, עצלניות, קנאניות. גרגרניות, מחוה (שם ג, ו): ותקח מפריו ותאכל. ציתניות (שם יח, י): ושרה שמעת. עצלניות (שם שם, ו): מהרי שלש סאים קמח סלת. קנאניות, דכתיב (שם ל, א): ותקנא רחל באחותה. רבי יהודה בר נחמיה אמר אף אסטטניות ודברניות. אסטטניות ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך. ודברניות (במדבר יב, א): ותדבר מרים ואהרן במשה. רבי לוי אמר אף גנביות, שנאמר (בראשית לא, יט): ותגנב רחל את התרפים. יוצאניות (שם לד, א): ותצא דינה. רבי תנחומא אמר בשם רבי חיא רבה ורבי ברכיה אמר בשם רבי חיא, כל מי שהרתיק אחר מדת הדין לא יצא שפוי מתחת ידיה, ראויה היתה שרה להגיע לשניו של אברהם, ועל ידי שאמרה (שם טז, ה): ישפט ה' ביני וביניך, נמנעו מחייה שלשים ושמונה שנה. כתיב (שם שם, ד): ויבא אל הגר ותהר, ומה תלמוד לומר (שם שם, יא): הנך הרה וילדת בן, אלא מלמד שהכניסה בה שרה עין רעה והפילה עברה.

אמר רבי יוחנן ביני ובינך, ובנך כתיב.

אמר רבי חנינא אלו אלישע הנביא אמר כן ברוח הקדש דיי, אלא שזכתה לדבר עמה המלאך.

ו ויאמר אברם אל שרי עשי לה הטוב בעיניך (טז, ו), אמר לה מה אכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה. כתיב (דברים כא, יד): לא תתעמר בה תחת אשר עניתה, וזו מאחר שצערנו אותה אנו משתעבדין בה, לא אכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה. כתיב (שמות כא, ח): לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה, וזו מאחר שעשינו אותה גבירה אנו עושין אותה שפחה, לא אכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה. (בראשית טז, ו): ותענה שרי ותברח מפניה, רבי אבא בר כהנא אמר מנעתה מתשמיש המטה. רבי ברכיה אמר טפחתה בקורדקיסון על פניה. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא דליים ופנדיות הוליכה לה למרחץ.

ז וימצאה מלאך ה' על עין המים וגו' (טז, ז), באורחא דחלוצה. (שם, ח): ויאמר הגר שפחת שרי, מתלא אמר אם אמר לך חד אוניך דחמר לא תיחוש, תרין עביד לך פרוכי. כך אברם אמר: הנה שפחתך בידך, המלאך אמר: הגר שפחת שר. ותאמר מפני שרי גברתי אנכי ברחת. (שם, ט): ויאמר לה מלאך ה' שובי אל גברתך והתעני וגו', (שם, י): ויאמר לה מלאך ה' הרבה וגו'. כמה מלאכים נזדוגו לה, רבי יוסי בר חנינא אמר חמשה, בכל מקום שנאמר אמירה, מלאך. רבנן אמרי ארבעה, בכל מקום שנאמר מלאך.

אמר רבי חיא בוא וראה כמה בין ראשונים לאחרונים, מנוח אמר לאשתו (שופטים יג, כב): מות נמות כי אלהים ראינו, והגר שפחת שרי רואה חמשה מלאכים בזה אחר זה ולא נתיראה מהם.

אמר רבי חיא צפרנן של אבות ולא כרסן של בנים.

אמר רבי יצחק (משלי לא, כז): צופיה הליכות ביתה, בני ביתו של אברהם אבינו צופים היו, והיתה רגילה לראות בהם.

ח ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה וגו' (טז, יא), אמר רבי יצחק שלשה הן שנקראו בשמם לפני הקדוש ברוך הוא עד שלא נוצרו, ואלו הן, יצחק ושלמה ויאשיהו. ביצחק כתיב (בראשית יז, יט): אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק. בשלמה מה הוא אומר (דברי הימים א כב, ט): הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה והניחותי לו מכל אויביו שלמה יהיה שמו. ביאשיהו כתיב (מלכים א יג, ב): ויקרא אל המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח כה אמר ה' הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו. ויש אומרים אף ישמעאל באמות, הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל.

ט והוא יהיה פרא אדם (טז, יב), רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר שהבל יהיו גדלים בישוב והוא יהיה גדל במדבר. רבי שמעון בן לקיש אמר פרא אדם, ודאי שהכל בוזזים ממון והוא בוזז נפשות. (שם): ידו בכל ויד כל בו, קרי ביה בלבו, הוא והכלב שוים, מה הכלב אוכל נבלות אף הוא אוכל נבלות.

אמר רבי אלעזר מתי ידו בכל ויד כל בו, לכשיבוא אותו שכתוב בו (דניאל ב, לח): ובכל די דירין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון, הדא הוא דכתיב (ירמיה מט, כח): לקדר ולממלכות חצור אשר הכה נבוכדנצר מלך בבל, נבוכד ראצר כתיב, שאצרן במדבר והרגן. (בראשית טז, יב): על פני כל אחיו ישכן, הכא את אמר ישכן, והתם כתיב (שם כה, יח): נפל, אלא כל זמן שהיה אברהם אבינו קים ישכן, וכשמת אברהם נפל. עד שלא פשט ידו בבית המקדש, ישכן. כיון שפשט ידו בבית המקדש, נפל. בעולם הזה ישכן, אבל לעתיד לבוא נפל.

י ותקרא שם ה' הדבר אליה אתה אל ראי (טז יג), רבי יהודה בר סימון ורבי יוחנן בשם רבי אלעזר בר שמעון, מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם האשה אלא עם אותה הצדקת, ואף היא על ידי עלה. רבי אבא בשם רבי בירי כמה כרכורים כרכר בשביל להשיח עמה. (בראשית יח, טו): ויאמר לא כי צחקת. והכתיב: ותקרא שם ה' הדבר אליה, רבי יהושע בר נחמיה אמר על ידי מלאך. והכתיב (שם כה, כג): ויאמר ה' לה, רבי לוי בשם רבי חנינא בר חמא אמר על ידי מלאך. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אמר על ידי שם. אתה אל ראי, אמר רבי איבו אתה הוא רואה בעלבון של עלובין. כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי, אמרה לא דיי שנזקקתי לדבור, אלא למלכות, היך מה דאת אמר (שמואל ב ז, יח): כי הבאתני עד הלם. ראיתי אחרי ראי, לא דיי שנזקקתי עם גברתי לראות המלאך, אלא שאפלו גברתי שהיתה עמי לא ראתה.

דבר אחר, לא דיי שנזקקתי עם גברתי, אלא ביני לבין עצמי.

אמר רבי שמואל בר נחמן משל למטרונה שאמר לה המלך עברי לפני, עברה לפניו, והיתה מסתמכת על שפחתה וצמצמה פניה ולא ראתה המלך והשפחה ראתה.


פרשה מו

א ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים (יז, א), (הושע ט, י): כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה וגו', אמר רבי יודן התאנה הזו בתחלה אורים אותה אחת אחת, ואחר כך שתים, ואחר כך שלשה עד שאורים אותה בסלים ובמגרפות, כך בתחלה (יחזקאל לג, כד): אחד היה אברהם ויירש את הארץ, ואחר כך שנים, אברהם ויצחק, ואחר כך שלשה, עד אברהם יצחק ויעקב, ואחר כך (שמות א, ז): ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, אמר רבי יודן מה התאנה הזו אין לה פסלת אלא עקצה בלבד, העבר אותו ובטל המום, כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אין בך פסלת אלא הערלה, העבר אותה ובטל המום, (בראשית יז, א): התהלך לפני והיה תמים.

ב לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים (קהלת ג, א), זמן היה לו לאברהם אימתי שנתנה לו מילה, שנאמר (בראשית יז, כו): בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו. זמן היה להם לבניו שנמולו שתי פעמים, אחד במצרים ואחד במדבר, שנאמר (יהושע ה, ה): כי מלים היו כל העם היצאים וגו', וימול בן ארבעים ושמנה שנה כשהכיר את בוראו, אלא שלא לנעל דלת בפני הגרים. ואם תאמר היה לו למול בן שמנים וחמשה שנה, בשעה שנדבר עמו בין הבתרים. אלא כדי שיצא יצחק מטפה קדושה. וימול בן שמונים וששה שנים בשעה שנולד ישמעאל.

אמר ריש לקיש קנמון אני מעמיד בעולם, מה קנמון הזה כל זמן שאתה מזבלו ומעדרו הוא עושה פרות, כך משנצרר דמו, משבטל יצרו, משבטלה תאותו, משנקשר דמו, אמר אם חביבה היא המילה מפני מה לא נתנה לאדם הראשון.

ג אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, דיך אני ואתה בעולם, ואם אין את מקבל עליך למול דיי לעולמי עד כאן ודיה לערלה עד כאן, ודיה למילה שתהא עגומה עד כאן, אמר עד שלא מלתי היו באים ומזדוגים לי, תאמר משמלתי הן באין ומזדוגים לי, אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם דיך שאני אלדיך, דיך שאני פטרונך. ולא לך לעצמך אלא די לעולמי שאני אלוהו. דיו לעולמי שאני פטרונו. רבי נתן ורבי אחא ורבי ברכיה בשם רבי יצחק אני אל שדי, אני הוא שאמרתי לעולמי ולשמים די לארץ די, שאלולי שאמרתי להם די עד עכשיו היו נמתחים והולכים. תני משום רבי אלעזר בן יעקב אני הוא שאין העולם ומלואו כדי לאלהותי, תרגום עקילס אכסיוס ואנקוס.

ד אמר רבי לוי למטרונא שאמר המלך עברי לפני ועברה לפניו ונתכרכמו פניה, אמרה תאמר שנמצא בי פסלת. אמר לה המלך אין בך פסלת אלא צפרן של אצבע קטנה שלך גדולה קמעה, העבירי אותו ובטל המום. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו אין בך פסלת אלא הערלה הזאת, העבר אותה ובטל המום. (בראשית יז, א ב): התהלך לפני והיה תמים, ואתנה בריתי ביני ובינך וגו', אמר רב הונא בשם בר קפרא ישב אברהם ודן גזרה שוה, נאמרה ערלה באילן ונאמרה ערלה באדם מה ערלה שנאמרה באילן מקום שהוא עושה פרות, אף ערלה שנאמר באדם מקום שהוא עושה פרות. אמר ליה רבי חנינא בר פזי וכי נתנו גזרות שוות לאברהם, אתמהא, אלא רמז רמזה לו, (שם שם, ג): ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד. ואתנה בריתי ביני ובינך, במקום שהוא פרה ורבה.

ה רבי ישמעאל ורבי עקיבא, רבי ישמעאל אומר אברהם כהן גדול היה, שנאמר (תהלים קי, ד): נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם וגו', ונאמר להלן (בראשית יז, יא): ונמלתם את בשר ערלתכם, מהיכן ימול, אם ימול מן האזן אינו כשר להקריב, מן הפה אינו כשר להקריב, מן הלב אינו כשר להקריב, מהיכן ימול ויהיה כשר להקריב, הוי אומר זו ערלת הגוף. רבי עקיבא אומר ארבע ערלות הן, נאמרה ערלה באזן (ירמיה ו, י): הנה ערלה אזנם, ונאמרה ערלה בפה (שמות ו, ל): הן אני ערל שפתים, ונאמר ערלה בלב (ירמיה ט, כה): וכל בית ישראל ערלי לב, ונאמר ערלה בגוף (בראשית יז, יד): וערל זכר, ונאמר לו: התהלך לפני והיה תמים, אם ימול מן האזן אינו תמים, מן הפה אינו תמים, מן הלב אינו תמים, ומהיכן ימול ויהיה תמים, הוי אומר זו ערלת הגוף. מקרא אמר (שם שם, יב): ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדרתיכם, אם ימול מן האזן אינו שומע, מן הפה אינו מדבר, מן הלב אינו חושב, מהיכן ימול ויהיה יכול לחשב, זו ערלת הגוף.

אמר רבי תנחומא מסתברא הדא מקרא וערל זכר, וכי יש ערל נקבה, אלא ממקום שהוא נכר אם זכר אם נקבה משם מוהלים אותו.

ו ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאמר (יז, ג), רבי פינחס בשם רבי לוי, שתי פעמים כתיב באברהם נפילה על פניו, כנגדן נטלה מילה מבניו שתי פעמים, אחד במצרים ואחד במדבר. במצרים בא משה ומלן, במדבר בא יהושע ומלן.

ז ואני הנה בריתי אתך (יז, ד), רבי אבא ורבי ברכיה ורבי שמואל בר אמי הוין יתבין ומקשין מנין נוטריקון מן התורה, שנאמר (שם): והיית לאב המון גוים, לאב הם דהוה חסר רי"ש.

ח ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם (יז, ה), בר קפרא אמר כל מי שהוא קורא לאברהם אברם עובר בלא תעשה. רבי לוי אמר בעשה ולא תעשה, ולא יקרא עוד שמך אברם, בלא תעשה, והיה שמך אברהם, בעשה. והרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם, שנאמר (נחמיה ט, ז): אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם, דלמא שניה היא שעד שהוא אברם בחרת בו, דכותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה, אלא שנצטווה עליה. דכותה הקורא לישראל יעקב עובר בעשה, תני לא שיעקר שם יעקב ממקומו, אלא (בראשית לה, י): כי אם ישראל יהיה שמך, ישראל עקר ויעקב טפלה. רבי זבדא בשם רבי אחא מכל מקום שמך יעקב כי אם ישראל, יעקב עקר וישראל מוסיף עליו.

ט ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך (יז, ח), רבי יודן אמר חמש, אם מקבלים בניך אלהותי אני אהיה להם לאלוה ולפטרון, ואם לאו לא אהיה להם לאלוה ולפטרון. אם נכנסין בניך לארץ הן מקבלין אלהותי ואם לאו אינם מקבלים. אם מקימין בניך את המילה הן נכנסים לארץ ואם לאו אין נכנסים לארץ. אם מקבלים בניך את השבת הם נכנסין לארץ ואם לאו אינם נכנסים. רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי אבון בן רבי יוסי כתיב (יהושע ה, ד): וזה הדבר אשר מל יהושע, דבר אמר להם יהושע ומלן, אמר להם מה אתם סבורין שאתם נכנסין לארץ ערלים, כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו' על מנת (בראשית יז, ט): ואתה את בריתי תשמר. ואתה את בריתי תשמר, רבי הונא ורבי יוחנן, רבי הונא אמר ואתה, מכאן למוהל שיהא מהול. ורבי יוחנן אמר (בראשית יז, יג): המול ימול, מכאן למוהל שיהא מהול. תניא ישראל ערל אינו מוהל קל וחמר עובד כוכבים ערל.

י ונמלתם את בשר ערלתכם (יז, יא), כנומי היא תלויה בגוף, ומעשה במנבז המלך ובזוטוס בניו של תלמי המלך שהיו יושבין וקורין בספר בראשית, כיון שהגיעו לפסוק הזה ונמלתם את בשר ערלתכם, הפך זה פניו לכתל והתחיל בוכה וזה הפך פניו לכתל והתחיל בוכה, הלכו שניהם ונמולו, לאחר ימים היו יושבין וקורין בספר בראשית כיון שהגיעו לפסוק הזה ונמלתם את בשר ערלתכם, אמר אחד לחברו אי לך אחי, אמר ליה את אי לך, לי לא אוי, גלו את הדבר זה לזה, כיון שהרגישה בהן אמן הלכה ואמרה לאביהן בניך עלתה נומא בבשרן, וגזר הרופא שימולו, אמר לה ימולו. מה פרע לו הקדוש ברוך הוא אמר רבי בינחס בשעה שיצא למלחמה עשו לו סיעה של פסטון וירד מלאך והצילו.

יא ובן שמנת ימים ימול לכם (יז, יב), תניא הלוקח עבר שפחתו של עובד כוכבים, רבי יוחנן אמר ימול לשמונה, ותני רבי חמא בר יוסי ימול לשמונה, ותני שמואל כן מה דאמר שמואל (ויקרא יב, ו): לבן או לבת, מכל מקום.

יב המול ימול (יז, יג), מילה ופריעה. מילה וציצין. המול ימול, מיכן למוהל שיהא מהול. המול ימול, להביא את שנולד מהול. תני רבי שמעון בן אלעזר אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שנולד מהול שהוא צריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהיא ערלה כבושה, ועל מה נחלקו, על גר שנתגיר מהול, שבית שמאי אומרים שהוא צריך להטיף ממנו דם, ובית הלל אומרים אינו צריך. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר בית שמאי ובית הלל לא נחלקו על זה ועל זה שהוא צריך להטיף ממנו דם ברית, ועל מה נחלקו, על מי שנולד מהול וכשחל יום שמיני שלו להיות בשבת, שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית, ובית הלל אומרים אינו צריך. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיא אמר הלכה כדברי התלמיד.

יג וערל זכר (יז, יד), רבי חגי אמר וכי יש ערל נקבה, אלא ממקום שהוא נכר אם זכר אם נקבה מוהלים אותו. (שם): את בריתי הפר, זה המשוך. תני המשוך אינו צריך למול, רבי יהודה אמר לא ימול מפני שהיא ערלה כבושה. אמרו לפני רבי יהודה והלא הרבה היו בימי בן כוזיבא לכלהון בנין חוזרין ומולין, הדא הוא דכתיב: המול ימול אפלו ארבעה וחמשה פעמים. את בריתי הפר, זה המשוך.


פרשה מז

א ויאמר אלהים שרי אשתך וגו' (יז, טו), כתיב (משלי יב, ד): אשת חיל עטרת בעלה, אמר רבי אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה. רבנן אמרי מרתא לבעלה. בכל מקום האיש גוזר, ברם הכא (בראשית כא, יב): כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה, אמר רבי יהושע בן קרחה, יו"ד שנטל הקדוש ברוך הוא משרי, נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם.

אמר רבי שמעון בן יוחאי יו"ד שנטל הקדוש ברוך הוא משרי היה טס ופורח לפני כסאו של הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו רבונו של עולם בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משרה הצדקת, אמר לו הקדוש ברוך הוא לשעבר היית משמה של נקבה ובסופן של אותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשן של אותיות, שנאמר (במדבר יג, טז): ויקרא משה להושע בן נון יהושע.

אמר רבי מנא לשעבר היתה שרי לעצמה, עכשיו תהא היא שרה לכל באי העולם.

ב וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן (יז, טז), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר וברכתי אתה לתן לה בן, וברכתיה לברכת החלב. אמר לו רבי נחמיה וכי כבר נתבשרה בחלב והלוא עדין לא נתעברה, אלא מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא לימי נערותיה. רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא נותן אני יראתה על כל עובדי כוכבים, דלא יהון מונין לה וצווחין דא עקרתא. רבי יודן בשם ריש לקיש עקר מיטרין לא הוה לה, וגלף לה הקדוש ברוך הוא עקר מיטרין. (שם): מלכי עמים ממנה יהיו, אמר רבי חמא ברבי חנינא מיכן דרש אברהם והחזיר את קטורה.

ג ויפל אברהם על פניו ויצחק (יז, יז), שתי פעמים נפל אברהם על פניו וכנגדן נטלה מילה מבניו שתי פעמים, אחד במצרים ואחד במדבר. במצרים בא משה ומלן. במדבר בא יהושע ומלן. (שם): ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד וגו', רבי יודן ורבי עזריה, רבי יודן אמר הלבן מאה שנה יולד, למה ששרה הבת תשעים שנה תלד, האיש אינו מזקין והאשה מזקנת. רבי עזריה אמר אף לזאת לא נצרך שהרי שרה בת תשעים שנה לא הזקינה. אי זו היא זקנה כל שקורין אותה אמא פלנית ואינה מקפדת.

ד לו ישמעאל יחיה לפניך (יז, יח), רבי יודן בשם רבי יהודה בר סימון אמר משל לאוהבו של מלך שהיה המלך מעלה לו אנונה, אמר לו המלך אני מבקש לכפל אנונה שלך, אמר לו לא תמלא רוחי קריר הלואי קדמייתא לא תמנע, כך לו ישמעאל יחיה לפניך. ויאמר אלהים אבל שרה אשתך.

ה ולישמעאל שמעתיך (יז, כ), רבי יוחנן בשם רבי יהושע בר חנינא בן הגבירה למד מבן האמה. (שם): הנה ברכתי אתו, זה יצחק. (שם): והפריתי אתו, זה יצחק. (שם): והרביתי אתו, זה יצחק. ולישמעאל כבר שמעתי אותו על ידי מלאך. רבי אבא בר כהנא בשם רבי בירי, כאן בן האמה למד מבן הגבירה, הנה ברכתי אתו, זה ישמעאל. והפריתי אתו, זה ישמעאל. והרביתי אתו, זה ישמעאל, קל וחמר (שם, כא): ואת בריתי אקים את יצחק.

אמר רבי יצחק כתיב (בראשית מט, כח): כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, אלו בני גבירה. וישמעאל אינו מעמיד שנים עשר אלא אותן נשיאים, היך מה דאת אמר (משלי כה, יד): נשיאים ורוח וגשם אין, אבל אלו מטות, כמא דאת אמר (חבקוק ג, ט): שבעות מטות אמר סלה. ואת ברתי אקים את יצחק, רבי הונא בשם רבי אידי אותה השנה מעברת היתה.

ו ויכל לדבר אתו (יז, כב), תני הנפטר מחברו בין גדול בין קטן צריך לטל ממנו רשות, ממי את למד, מאברהם, פעם אחת היה אברהם מדבר עם הקדוש ברוך הוא באו מלאכי השרת לדבר עמו, אמר להן נפטר מן השכינה שהיא גדולה מכם תחלה, אחר כך אני מדבר עמכם, כיון שדבר עם הקדוש ברוך הוא כל צרכו, אמר לפניו רבון העולמים צריך אני לדבר, אמר לו הפטר בשלום, הדא הוא דכתיב (שם): ויעל אלהים מעל אברהם.

אמר ריש לקיש האבות הן הן המרכבה, שנאמר: ויעל אלהים מעל אברהם, (בראשית לה, יג): ויעל מעליו אלהים, (בראשית כח, יג): והנה ה' נצב עליו.

ז ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו (יז, כג), אמר רבי איבו בשעה שמל אברהם אותן ילידי ביתו, העמידן גבעה ערלות וזרחה עליהם חמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כקטרת סמים וכעולה שהיא כליל לאשים, אמר הקדוש ברוך הוא בשעה שיהיו בניו של זה באים לידי עברות ולידי מעשים רעים אני נזכר להם הריח הזה ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם.

ח ואברהם בן תשעים ותשע וגו' (יז, כד), הכא את אמר בשר ערלתו, ולהלן כתיב: את בשר ערלתו, אלא אברהם על ידי שנתמעך על ידי אשה כתיב: בשר ערלתו, ישמעאל שלא נתמעך על ידי אשה, כתיב: את בשר ערלתו.

ט בעצם היום הזה נמול אברהם (יז, כו), אמר רבי ברכיה (ישעיה מח, טז): לא מראש בסתר דברתי, (אלא) אמר הקדוש ברוך הוא אלו מל אברהם בלילה היו כל בני דורו אומרים בכך וכך אלו היינו רואים אותו לא היינו מניחים אותו למול, אלא בעצם היום הזה, דרגש ליה ימלל. נמול אברהם, אמר רבי אבא בר כהנא הרגיש ונצטער כדי שיכפל לו הקדוש ברוך הוא שכרו.

אמר רבי לוי מל אברהם אין כתיב כאן אלא נמול, בדק את עצמו ומצא עצמו מהול.

אמר רבי ברכיה בההיא עתא אקיל רבי אבא בר כהנא לרבי לוי, אמר ליה שקרנא כזבנא את, אלא הרגיש ונצטער כדי שיכפל הקדוש ברוך הוא שכרו.

י וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף (יז, כז), תניא הולכים ליריד של עובדי כוכבים בחלו של מועד לקח מהם בתים שדות וכרמים ועבדים ושפחות. רבי אמי בשם ריש לקיש אמר לא סוף דבר עבדים מהולים הן לו, אלא אפלו ערלים, מפני שהוא מכניסן תחת כנפי השכינה. רבי יהושע בן לוי בעי קומי דריש לקיש אמר ליה מהו לקח עבדים מן עובדי כוכבים, אמר ליה אימתי את שואלני, ביום טוב, תנא אפלו בשבת, וכן הקונה חצר בארץ ישראל, אמר לו הרי למחר בכך וכך, משום דחביבה ארץ ישראל יש לו רשות לומר כך. תני חזקיה (דברים כ, כ): עד רדתה, אפלו בשבת, שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת. שלשה ירידים הם: יריד עזה: יריד עכו: יריד בטנן, ואין לך מחור מכלם אלא יריד בטנן. אמר אברהם, עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי, תאמר משמלתי אינן באים אצלי, אמר לו הקדוש ברוך הוא עד שלא מלת היו בני אדם באים אצלך, עכשיו אני בכבודי בא ונגלה עליך, הדא הוא דכתיב (בראשית יח, א): וירא אליו ה' באלני ממרא.




סדר וירא




פרשה מח

א וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל (יח, א), כתיב (תהלים יח, לו): ותתן לי מגן ישעך וימינך תסעדני וענותך תרבני. ותתן לי מגן ישעך, זה אברהם. וימינך תסעדני, בכבשן האש, ברעבון ובמלכים. וענותך תרבני, מה ענוה הרבה הקדוש ברוך הוא לאברהם, שהיה יושב והשכינה עומדת, הדא הוא דכתיב וירא אליו ה'.

ב ואחד עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה (איוב יט, כו), אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו להדבק בזאת הברית. ומבשרי אחזה אלוה, אילולי שעשיתי כן מהיכן היה הקדוש ברוך הוא נגלה עלי, וירא אליו ח:

ג רבי איסי פתח (איוב לא, יג יד): אם אמאס משפט עבדי ואמתי ברבם עמדי, ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקד מה אשיבנו, אתתיה דרבי יוסי הוה מכתשא עם אמתיה, אכחשה קדמא. אמרה לו מפני מה אתה מכחישני לפני שפחתי, אמר לה לא כך אמר איוב: אם אמאס משפט עבדי.

דבר אחר, אם אמאס משפט, זה אברהם, (בראשית יז, כג): ויקח אברם את ישמעאל בנו וגו', אמר אלולי שעשיתי כן מהיכן היה הקדוש ברוך הוא נגלה עלי, וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב.

ד רבי יצחק פתח (שמות כ, כד): מזבח אדמה תעשה לי וגו', אמר רבי יצחק מה אם זה שבנה מזבח לשמי הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי על אחת כמה וכמה, וירא אליו ה' באלני ממרא.

ה רבי לוי פתח (ויקרא ט, ד): ושור ואיל לשלמים לזבח לפני ה', אמר מה אם זה שהקריב שור ואיל לשמי הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי על אחת כמה וכמה, וירא אליו ה' באלני ממרא.

ו כתיב (ישעיה לג, יד): פחדו בציון חטאים, אמר רבי ירמיה בן אלעזר משל לשני תינוקות שברחו מבית הספר, היה זה לוקה וזה מרתת, אמר רבי יונתן כל חנפה שנאמר במקרא, במינות הכתוב מדבר, ובנין אב שבכלן פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים.

אמר רבי יהודה בר רבי סימון לארכיליסטוס שמרד במלך, אמר המלך כל מי שהוא תופשו אני נותן לו פרוקופי, עמד אחד ותפשו, אמר המלך שמרו שניהם עד הבקר, והיה זה מתפחד וזה מתפחד, זה מתפחד לומר איזה פרוקופי המלך נותן לי, וזה מתפחד ואומר איזה דין המלך דן אותי. כך לעתיד לבוא ישראל מתפחדים ועובדי כוכבים מתפחדים, ישראל מתפחדים (הושע ג, ה): ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים. ועובדי כוכבים מתפחדים פחדו בציון חטאים.

אמר רבי יהודה בר רבי סימון למה הוא קורא אותן (ישעיה לג, יג): מוקדי עולם, שאלו נתן להם רשות היו מוקדים כל העולם כלו על יושביו לשעה קלה. (שם שם, טו): הלך צדקות, זה אברהם, (בראשית יח, יט): ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. (ישעיה שם, שם): ודבר מישרים, (שיר השירים א, ד): מישרים אחבוך. (ישעיה שם, שם): מאס בבצע מעשקות, שנאמר (בראשית יד, כג): אם מחוט ועד שרוך נעל. (ישעיה שם, שם): נער כפיו מתמך בשחד, (בראשית יד, כב): הרמתי ידי אל ה' אל עליון. (ישעיה שם, טז): הוא מרומים ישכן, רבי יהודה בר רבי סימון בשם רבי חנין בשם רבי יוחנן העלה אותו למעלה מכפת הרקיע, הדא דהוא אמר ליה (בראשית טו, ה): הבט נא השמימה, אינו שיך לומר הבט אלא מלמעלה למטה. (ישעיה שם, שם): מצדות סלעים משגבו, אלו ענני כבוד, (שם): לחמו נתן מימיו נאמנים, (בראשית יח, ד): יקח נא מעט מים. (ישעיה שם, יז): מלך ביפיו תחזינה עיניך, וירא אליו ה' באלני ממרא.

ז והוא ישב פתח האהל כחם היום (יח, א), רבי ברכיה משום רבי לוי אמר ישב כתיב, בקש לעמד, אמר לו הקדוש ברוך הוא שב, אתה סימן לבניך, מה אתה יושב ושכינה עומדת, כך בניך יושבין ושכינה עומדת על גבן, כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין קריאת שמע והן יושבים לכבודי ואני על גבן, שנאמר (תהלים פב, א): אלהים נצב בעדת אל.

אמר רבי חגי בשם רבי יצחק עומד אין כתיב כאן אלא נצב, אטימוס, כמה דתימא (שמות לג, כא): ונצבת על הצור. כתיב (ישעיה סה, כד): והיה טרם יקראו ואני אענה, רבי שמואל בר חיא ורבי יודן בשם רבי חנינא, על כל שבח ושבח שישראל משבחין להקדוש ברוך הוא משרה שכינתו עליהם, מה טעם (תהלים כב, ד): ואתה קדוש יושב תהלות ישראל.

ח פתח האהל (יח, א), פתח טוב פתחת לעוברים ולשבים, פתח טוב פתחת לגרים, שאלולי את לא בראתי שמים וארץ, שנאמר (ישעיה מ, כב): וימתחם כאהל לשבת, שאלולי את לא בראתי גלגל חמה, שנאמר (תהלים יט, ה): לשמש שם אהל בהם, שאלולי את לא בראתי את הירח, שנאמר (איוב כה, ה): הן עד ירח ולא יאהיל.

אמר רבי לוי לעתיד לבוא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה, ואותן שחטאו יותר מדאי, מה עושה להם מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו, ונותנה עליהם ומורידן לגיהנם, הדא הוא דכתיב (תהלים נה, כא): שלח ידיו בשלמיו חלל בריתו. כחם היום, לכשיבוא אותו היום שכתוב בו (מלאכי ג, יט): כי הנה היום בא בער כתנור. כחם היום, תני רבי ישמעאל כחם היום הרי שש שעות אמורות, הא מה אני מקים (שמות טז, כא): וחם השמש ונמס, בארבע שעות. אתה אומר ארבע שעות או אינו אלא בשש שעות, כשהוא אומר כחם היום הרי שש שעות אמורות. או חילוף, כחם היום בארבע שעות, וחם השמש ונמס בששה שעות. אמרת היך אתה יכול לקים כחם היום בארבע שעות והלוא בארבע שעות אין חם אלא במקום שהחמה זורחת שם, בארבע שעות טלא קריר ושמשא שריב, בשש שעות טלא ושמשא שריבין כחדא, הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון, כחם היום בששה שעות, וחם השמש ונמס בארבע שעות, שבמקום שהחמה זורחת בלבד שם נמס.

אמר רבי תנחומא בשעה שאין לבריות צל תחתיו.

אמר רבי ינאי, נקב נקב מגיהנם והרתיח כל העולם כלו על יושביו לשעה קלה, אמר הקדוש ברוך הוא צדיקים בצער והעולם ברוח, הדא אמרת שהחמום יפה למכה.

ט אמר עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי, אמר לו הקדוש ברוך הוא עד שלא מלתה היו בני אדם ערלים באים, עכשו אני ובני פמליא שלי נגלים עליך, הדא הוא דכתיב (יח, ב): וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו, וירא בשכינה, וירא במלאכים.

אמר רבי חנינא שמות חדשים עלו מבבל. ריש לקיש אמר אף שמות מלאכים מיכאל רפאל וגבריאל.

אמר רבי לוי אחד נדמה לו בדמות סדקי, ואחד נדמה לו בדמות נוטי, ואחד בדמות ערבי, אמר אם רואה אני ששכינה ממתנת עליהם אני יודע שהן בני אדם גדולים, ואם אני רואה אותן חולקים כבוד אלו לאלו, אני יודע שהן בני אדם מהוגנין, וכיון שראה אותן חולקין כבוד אלו לאלו, ידע שהן בני אדם מהוגנין.

אמר רבי אבהו אהל פלן של אבינו אברהם מפלש היה, רבי יודן אמר כהדין דרומילוס, אמר אם אני רואה אותן שהפליגו את דרכם להתקרב דרך כאן, אני יודע שהן באים אצלי, כיון שראה אותן שהפליגו, מיד וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה.

י ויאמר אדני אם נא מצאתי חן (יח, ג), תני רבי חיא לגדול שבהן אמר זה מיכאל. (שם, ד): יקח נא מעט מים, רבי אלעזר בשם רבי סימאי אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אתה אמרת יקח נא מעט מים, חייך שאני פורע לבניך במדבר ובישוב ולעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב (במדבר כא, יז): אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה, הרי במדבר. בארץ כנען מנין, (דברים ח, ז): ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר. לעתיד לבוא מנין, תלמוד לומר (זכריה יד, ח): ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים. אתה אמרת ורחצו רגליכם, חייך, שאני פורע לבניך במדבר, ובישוב, ולעתיד לבוא. במדבר מנין, שנאמר (יחזקאל טז, ט): וארחצך במים. בישוב מנין, שנאמר (ישעיה א, טז): רחצו הזכו. לעתיד לבוא מנין, שנאמר (שם ד, ד): אם רחץ ה' את צאת בנות ציון. אתה אמרת והשענו תחת העץ, חייך שאני פורע לבניך במדבר וכו', שנאמר (תהלים קה, לט): פרש ענן למסך, הרי במדבר. בארץ מנין (ויקרא כג, מב): בסכת תשבו שבעת ימים. לעתיד לבוא מנין, שנאמר (ישעיה ד, ו): וסכה תהיה לצל יומם מחרב, אתה אמרת ואקחה פת לחם, חייך שאני פורע לבניך וכו', (שמות טז, ד): ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הרי במדבר. בארץ מנין, שנאמר (דברים ח, ח): ארץ חטה ושערה. לעתיד לבוא מנין (תהלים עב, טז): יהי פסת בר בארץ. כך כתיב (בראשית יח, ז): ואל הבקר רץ אברהם, חייך שאני פורע לבניך וכו' (במדבר יא, לא): ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים, הרי במדבר. בארץ מנין (שם לב, א): ומקנה רב היה לבני ראובן. לעתיד לבוא מנין, שנאמר (ישעיה ז, כא): והיה ביום ההוא יחיה איש וגו'. כך כתיב (בראשית יח, ח): והוא עמד עליהם, חייך שאני פורע לבניך וכו' (שמות יג, כא): וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך, הרי במדבר. בארץ מנין, שנאמר (תהלים פב, א): אלהים נצב בעדת אל. לעתיד לבוא מנין, שנאמר (מיכה ב, יג): עלה הפרץ לפניהם.

יא ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו (יח, ה), אמר רבי יצחק בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו דהדא פתא מזוניתא דלבא. בתורה מנין, ואקחה פת לחם וסעדו לבכם. בנביאים (שופטים יט, ה): סעד לבך פת לחם. בכתובים (תהלים קד, טו): ולחם לבב אנוש יסעד.

אמר רב אחא וסעדו לבבכם אין כתיב כאן, אלא וסעדו לבכם, הדא אמרת אין יצר הרע שולט במלאכים, הוא דעתיה דרבי חיא, דאמר רבי חיא (שם מח, יד): שיתו לבבכם לחילה אין כתיב כאן, אלא לבכם, הדא אמרת שאין יצר הרע שולט לעתיד לבוא. כי על כן עברתם על עבדכם, אמר רבי יהושע מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו הייתם מזמנים לבוא אצלי, כי על כן עברתם, היך מה דאת אמר (שמות י, י): יהי כן ה' עמכם. ויאמרו כן תעשה כאשר דברת, אמרו אנו אין לפנינו אכילה ושתיה, אבל אתה שיש לפניך אכילה ושתיה, כן תעשה לעצמך, כאשר דברת, יהי רצון שתזכה לעשות עוד סעודה אחרת לבר דכר דיתיליד לך.

יב וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי (יח, ו), רבי אביתר אמר תשע סאין אפתה, שלש לעגות, שלש לחביץ, ושלש למיני מילוטמיה. ורבנן אמרין שלש, אחד לעגות, ואחד לחביץ, ואחד למילוטמיה. (שם): לושי ועשי עגות, הדא אמרת פרוס הפסח הוה. רבי יונה בשם רבי חמא בר חנינא היא מדבר סין היא מדבר אלוש, מאיזו זכות זכו ישראל שנתן להם מן במדבר, בזכות של אברהם שאמר: לושי ועשי עגות.

יג ואל הבקר רץ אברהם, אמר רבי לוי רץ לקדם אותה אמה שכתוב בה (הושע י, יא): ואפרים עגלה מלמדה אהבתי לדוש. ויקח בן בקר, יכול גדול, תלמוד לומר רך, אי רך יכול חסר, תלמוד לומר וטוב. ויתן אל הנער, זה ישמעאל, בשביל לזרזו במצוות.

יד ויקח חמאה וחלב (יח, ח), אמר רבי חנינא המעלה אחד מששים בחלב, והבינוני אחד מארבעים, והקבר אחד מעשרים. רבי יונה אמר המעלה אחד ממאה, בינוני אחד מששים, והקבר אחד מעשרים. ופת היכן היא, אפרים מקשאה תלמידו דרבי מאיר משום רבי מאיר אמר פירסה נדה ונטמאת העסה. רבנן אמרי אפלו פת הביא לפניהם, מה אם דברים שלא אמר הביא לפניהם, דברים שאמר להם על אחת כמה וכמה. (שם): והוא עמד עליהם, הכא את אמר והוא עמד עליהם, ולהלן אמר (שם, ב): נצבים עליו, אלא עד שלא יצא ידיהם נצבים עליו, כיון שיצא ידיהם והוא עמד עליהם, אימתו מטלת עליהם, מיכאל מרתת, גבריאל מרתת. רבי תנחומא משום רבי אלעזר ורבי אבון בשם רבי מאיר, מתלא אמר, עלת לקרתא הלך בנימוסה, למעלה שאין אכילה ושתיה, עלה משה למרום ולא אכל, שנאמר (דברים ט, ט): ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, אבל למטה שיש אכילה ושתיה, והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו, וכי אוכלין היו, אלא נראין כאוכלין, ראשון ראשון מסתלק.

טו ויאמרו אליו איה שרה אשתך וגו' (יח, ט), אל"ף יו"ד וי"ו נקוד, למ"ד אינו נקוד, אמר רבי שמעון בן אלעזר בכל מקום שאתה מוצא כתב רבה על הנקדה אתה דורש את הכתב, נקדה רבה על הכתב אתה דורש את הנקדה, כאן שהנקדה רבה על הכתב אתה דורש את הנקדה, איו אברהם.

אמר רבי עזריה כשם שאמרו איה שרה כך אמרו לשרה איו אברהם. (שם): ויאמר הנה באהל, הדא הוא דכתיב (שופטים ה, כד): תברך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תברך, רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן, רבי אלעזר אמר מנשי דור המדבר שהן יושבות באהלים, שנאמר (במדבר יא, י): איש לפתח אהלו, ולמה תברך מהם, הן ילדו וקימו את העולם, ומה היה מועיל להם שאלמלא היא כבר היו אבודין. רבי שמואל בר נחמן אמר מן האמהות, הן ילדו וכו' שאלולי היא כבר היו אבודין.

טז ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה וגו' והוא אחריו (יח, י), זה ישמעאל, והוא אחריו, מפני היחוד, והוא אחריו, זה המלאך שהביט לאחריו והרגיש שבאת אורה מאחריו. (שם, יא): ואברהם ושרה זקנים, אמר רבי יוחנן כבר כתיב: ואברהם ושרה זקנים, מה תלמוד לומר: ואברהם זקן, אלא שהחזירו הקדוש ברוך הוא לימי נערותיו, צריך לכתב פעם שניה ואברהם זקן. רבי אמי אמר כאן זקנה שיש בה לחלוחית, ולהלן בזקנה שאין בה לחלוחית. (שם): חדל להיות לשרה ארח כנשים, היך מה דאת אמר (דברים כג, כג): וכי תחדל לנדר, פסק, היך מה דאת אמר (במדבר ט, יג): וחדל לעשות הפסח.

יז ותצחק שרה בקרבה לאמר (יח, יב), זה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך, ותצחק שרה בקרוביה לאמר. ואדני זקן, אמרה, האשה הזו כל זמן שהיא ילדה יש לה תכשיטים נאים, ואני אחרי בלתי היתה לי עדנה, תכשיטים, היך מה דאת אמר (יחזקאל טז, יא): ואעדך עדי. האשה הזו כל זמן שהיא ילדה, יש לה וסתות, ואני אחרי בלתי היתה לי עדנה, עדונים. האשה הזו כל זמן שהיא ילדה, יש לה עדויין, ואני אחרי בלתי היתה לי עדנה, זמני. אלא, ואדני זקן, רב יהודה אמר טוחן ולא פולט.

אמר רבי יהודה ברבי סימון אמר הקדוש ברוך הוא אתם מילדים עצמכם ומזקינים את חבריכם, ואני זקנתי מלעשות נסים.

יח ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר (יח, יג), בר קפרא אמר גדול השלום שאף הכתובים דברו בדאית בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה, ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן, לאברהם אינו אומר כן אלא למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי, לא דבר הכתוב כמו שאמרה שרה ואדני זקן, אלא ואני זקנתי.

יט היפלא מה' דבר וגו' (יח, יד), רבי יודן ברבי סימון אמר משל לאחד שהיה בידו שתי קפליות, הוליכן אצל נפח אמר לו יכול אתה לתקנם לי, אמר לו לבראתן כבתחלה אני יכול, לתקנם לך איני יכול. כן הכא (להחזירם) לבראתן כבתחלה אני יכול, להחזירם לימי נערותן איני יכול.

כ ותכחש שרה לאמר לא וגו' (יח, טו), רבי יהודה ברבי סימון אמר מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת, ואף היא על ידי עלה. רבי אבא בר כהנא בשם רבי אידי אמר כמה כרכורים כרכר בשביל להשיח עמה, ויאמר לא כי צחקת. רבי אליעזר אומר והכתיב (בראשית טז, יג): ותקרא שם ה' הדבר אליה, רבי יהושע בשם רבי נחמיה בשם רבי אידי אמר על ידי מלאך. והכתיב (שם כה, כג): ויאמר ה' לה, רבי לוי אמר על ידי מלאך. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא אמר על ידי שם בן נח. (בראשית יח, טז): ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדם ואברהם הלך עמם לשלחם, מתלא אמר, אכלית, אשקית, לוית, כך ואברהם הלך עמם לשלחם.


פרשה מט

א וה' אמר המכסה אני מאברהם (יח, יז), רבי יצחק פתח (משלי י, ז): זכר צדיק לבדכה ושם רשעים ירקב, אמר רבי יצחק כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה, מה טעמיה זכר צדיק לברכה. וכל מי שהוא מזכיר את הרשע ואינו מקללו, עובר בעשה, מה טעמיה ושם רשעים ירקב.

אמר רבי שמואל בר נחמן, שמותן של רשעים דומים לכלי קוריס, מה כלי קוריס כל מה שאת משתמש בהם הם עומדים, הנחתם הם מתרפים, כך שמעת מימיך אדם קורא שם בנו פרעה, סיסרא, סנחריב, אלא אברהם, יצחק, יעקב, ראובן, שמעון. רבי ברכיה ורבי חלבו משום רבי שמואל בר נחמן ורבי יונתן, כשהיה מגיע לפסוק הזה (אסתר ב, ו): אשר הגלה מירושלים עם הגלה וגו', הוה אמר נבוכדנצר שחיק עצמות, ולמה לא הוה אמר כן בירמיה, אלא שכל נבוכדנצר שכתוב בירמיה חי הוי, ברם הכא מת הוי. רב כי הוה מטי להמן בפורים, אמר ארור המן וארורים בניו, לקיים מה שנאמר: ושם רשעים ירקב.

אמר רבי פינחס חרבונה זכור לטוב.

אמר רבי שמואל בר נחמן מצינו שהקדוש ברוך הוא מזכיר שמן של ישראל ומברכן, שנאמר (תהלים קטו, יב): ה' זכרנו יבו"ך. רב הונא בשם רב אחא אמר אין לי אלא ששים רבוא, מנין שכל אחד ואחד מישראל שהקדוש ברוך הוא מזביר שמו ומברכו, שנאמר: וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה, ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום, לא היה צריך קרא למימר אלא ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי רבה, אלא אמר הקדוש ברוך הוא הזכרתי את הצדיק ואיני מברכו, ואברהם היו יהיה לגוי גדול.

ב כתיב (תהלים כה, יד): סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, איזהו סוד ה' זו מילה, שלא גלה אותה מאדם ועד עשרים דור עד שעמד אברהם ונתנה לו, שנאמר (בראשית יז, ב): ואתנה בריתי ביני ובינך, אמר לו הקדוש ברוך הוא אם תמול תטל סוד ה', מה סוד ה', ס' ששים, ו' ששה, ד' ארבעה, הרי שבעים, שבעים אני מעמיד ממך בזכות המילה, שנאמר (דברים י, כב): בשבעים נפש ירדו אבתיך, מעמיד אני מהם שבעים זקנים, שנאמר (במדבר יא, טז): אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, ומעמיד אני מהן משה שהוא הוגה בתורה בשבעים לשון, שנאמר (דברים א, ה): הואיל משה באר וגו', בזכות מי בזכות המילה, שנאמר: סוד ה' ליראיו. אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם דיו לעבד שיהא כרבו, אמר לפניו ומי ימול אותי, אמר אתה בעצמך, מיד נטל אברהם סכין והיה אוחז בערלתו ובא לחתך והיה מתירא שהיה זקן, מה עשה הקדוש ברוך הוא שלח ידו ואחז עמו, והיה אברהם חותך, שנאמר (נחמיה ט, ז ח): אתה ה' האלהים אשר בחרת באברם וגו', וכרות לו הברית אין כתיב כאן אלא וכרות עמו, מלמד שהיה הקדוש ברוך הוא אוחז בו.

דבר אחר, סוד ה' ליראיו, בתחלה היה סוד ה' ליראיו, ואחר כך לישרים, (משלי ג, לב): ולישרים סודו, ואחר כך לנביאים (עמוס ג, ז): כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, אמר הקדוש ברוך הוא אברהם זה ירא אלהים, שנאמר (בראשית כב, יב): עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. אברהם זה ישר מן הישרים, שנאמר (שיר השירים א, ד): מישרים אהבוך. אברהם זה נביא, שנאמר (בראשית כ, ז): ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא, ואיני מגלה לו, אמר רבי יהושע בן לוי משל למלך שנתן אוסיא לאוהבו לאחר זמן בקש המלך לקץ מתוכה חמשה אילני סרק, אמר המלך אלו מן פטריקון שלו הייתי מבקש לא היה מעכב ומה בכך ונמלך בו. כך אמר הקדוש ברוך הוא כבר נתתי את הארץ מתנה לאברהם, שנאמר (שם טו, יח): לזרעך נתתי את הארץ, וחמשה כרכים הללו בתוך שלו הם, ואלו מפטריקון שלו הייתי מבקש לא היה מעכב בידי ומה בכך ונמלך בו.

אמר רבי יהודה ברבי סימון למלך שהיו לו שלשה אוהבים ולא היה עושה דבר חוץ מדעתן, פעם אחת בקש המלך לעשות דבר חוץ מדעתן, נטל את הראשון וטרדו והוציאו חוץ לפלטין, שני חבשו בבית האסורים, ונתן ספרגים שלו עליו, שלישי שהיה חביב לו יותר מדאי אמר איני עושה דבר חוץ מדעתו. כך, אדם הראשון (שם ג, כד): ויגרש את האדם. נח (שם ז, טז): ויסגר ה' בעדו. אברהם שהיה חביב עליו יותר מדאי, אמר מה אני עושה דבר חוץ מדעתו.

אמר רבי שמואל בר נחמן, משל למלך שהיה לו סנקתדריס אחד ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו, פעם אחת בקש המלך לעשות דבר חוץ מדעתו, אמר המלך כלום עשיתי אותו סנקתדריס שלי אלא שלא לעשות דבר חוץ מדעתו.

אמר רבי יודן אמר הקדוש ברוך הוא הרי יש שם לוט בן אחיו ואיני מגלה לו. ורבנן אמרי כבר קראתי אותו אביהם, שנאמר (בראשית יז, ה): כי אב המון גוים נתתיך, דנים את הבן חוץ מן האב. מתן תורה, גליתי לו. גיהנם, גליתי לו. דינה של סדום למחר, ואיני מגלה לו. רבי אחא בשם רבי שמואל בר נחמן בשם רבי נתן אמר אפלו הלכות ערובי חצרות היה אברהם יודע. רבי פינחס בשם רבי שמואל אמר אפלו שם חדש שהקדוש ברוך הוא עתיד לקרוא לירושלים, שנאמר (ירמיה ג, יז): בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה', היה אברהם יודע. רבי ברכיה ורבי חיא ורבנן דתמן בשם רבי יהודה, אין יום ויום שאין הקדוש ברוך הוא מחדש הלכה בבית דין של מעלה, מאי טעמיה (איוב לז, ב): שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא, ואין הגה אלא תורה, שנאמר (יהושע א, ח): והגית בו יומם ולילה, אפלו אותן הלכות היה אברהם יודע.

ג ואברהם היו יהיה (יח, יח), רבי תנחום בשם רבי ברכיה, בשרו שאין העולם חסר משלשים צדיקים כאברהם. רבי יודן ורבי אחא בשם רבי אלכסנדרי מיתי לה מהכא, ואברהם היו יהיה, יו"ד עשר, וה' חמש, ויו"ד עשר, וה' חמש.

ד כי ידעתיו למען אשר יצוה (יח, יט), רבי יודן בשם רבי אלכסנדרי זו הובריא. ורבנן אמרי זו בקור חולים. רבי עזריה בשם רבי יהודה מתחלה צדק לבסוף משפט. הא כיצד אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים, משהיו אוכלים ושותים אמר להם ברכו. אמרו לו מה נאמר, אמר להם אמרו ברוך אל עולם שאכלנו משלו, אם מקבל עליו ובריך, הוה אכיל ושתי ואזיל, ואי לא הוה מקבל עליה ובריך, הוה אמר ליה הב מה דעלך. ואמר מה אית לך עלי, הוה אמר ליה, חד קסיט דחמר בעשרה פולרין, וחד ליטרא דקופר בעשרה פולרין, וחד עגול דרפתא בעשרה פולרין. מאן יהיב לך חמרא במדברא, מאי יהיב לך קופר במדברא, מאן יהיב לך עגולא במדברא. מן דהוה חמי ההיא עקתא דהוה עקי ליה, הוה אמר ברוך אל עולם שאכלנו משלו, הדא הוא דכתיב לכתחלה צדקה ולבסוף משפט. (שם): למען הביא ה' על אברהם וגו', תני רבי שמעון בן יוחאי אומר, כל מי שיש לו בן יגע בתורה כאלו לא מת, שנאמר: למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר אליו לא נאמר, אלא את אשר דבר ה' עליו.

ה ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי רבה (יח, כ), רבי חנינא אמר רבה והולכת. רבי ברכיה משם רבי יוחנן שמענו בדור המבול שנדונו במים, והסדומים שנדונו באש, מנין לתן את האמור בזה בזה, תלמוד לומר רבה, רבה לגזרה שוה.

ו ארדה נא (יח, כא), תני רבי שמעון בן יוחאי, זו אחת מעשר ירידות האמורות בתורה.

אמר רבי אבא בר כהנא מלמד שפתח להם המקום פתח של תשובה, שנאמר: ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, כליה הן חיבין, ואם לא אדעה, אודיע בהן מדת הדין בעולם.

אמר רבי לוי אפלו אני מבקש לשתק, דינה של ריבה אינו מניח אותי לשתק. מעשה בשתי נערות שירדו לשתות ולמלאת מים, אמרה אחת לחברתה למה פניך חולניות, אמרה לה כלו מזונותיה וכבר היא נטויה למות, מה עשתה מלאה את הכד קמח והחליפו נטלה זו מה שביד זו, וכיון שהרגישו בה נטלוה ושרפו אותה, אמר הקדוש ברוך הוא אפלו אני מבקש לשתק, דינה של נערה אינו מניח אותי לשתק, הדא הוא דכתיב: הכצעקתה, הכצעקתם אינו אומר אלא הכצעקתה, ואיזו זו דינה של נערה.

אמר רבי ירמיה בן אלעזר עקר שלותה של סדום לא היתה אלא חמשים ושתים שנה, ומהם עשרים וחמש שנה היה הקדוש ברוך הוא מרעיש עליהם הרים ומביא עליהם זועות כדי שיעשו תשובה, ולא עשו, הדא הוא דכתיב (איוב ט, ה): המעתיק הרים ולא ידעו, ובסוף (שם): אשר הפכם באפו.

ז ויפנו משם האנשים (יח, כב), הדא אמרת אין ערף למלאכים. (שם): וילכו סדמה ואברהם עודנו עמד לפני ה', אמר רבי סימון תקון סופרים הוא זה, שהשכינה היתה ממתנת לאברהם.

ח ויגש אברהם ויאמר וגו' (יח, כג), רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר הגשה למלחמה (דברי הימים א יט, יד): ויגש יואב והעם אשר עמו לפני ארם למלחמה. רבי נחמיה אמר הגשה לפיוס, היך מה דאת אמר (יהושע יד, ו): ויגשו בני יהודה אל יהושע. רבנן אמרי הגשה לתפלה, היך מה דאת אמר (מלכים א יח, לו): ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל וגו', רבי אלעזר פשט לה אם למלחמה אני בא, אם לפיוס אני בא, אם לתפלה אני בא. רבי פינחס ורבי לוי ורבי יוחנן, זה שהוא עובר לפני התבה אין אומרים לו בוא ועשה, בוא קרב, בוא ועשה קרבן של צבור, אלא בוא וקרב להתפלל.

אמר רבי תנחומא למה התקינו ברכות חמש עשרה עד שומע תפלה, כנגד חמש עשרה אזכרות שבהבו לה' בני אלים (תהלים כט, א): עד (שם שם, י): ה' למבול ישב, שהוא מכלה את הפרעניות מלבוא לעולם. רב הונא בשם רב אחא, (בראשית יח, כג): האף תספה, אתה גודר את האף והאף לא יגדרך.

אמר רבי יהושע בר נחמיה, אף שאתה מביא לעולמך אתה מכלה בו את הצדיקים ואת הרשעים, ולא דיך שאתה תולה הרשעים בשביל הצדיקים, אלא שאתה מכלה את הצדיקים עם הרשעים. רבי ורבי יונתן, רבי אומר בשר ודם חמה כובשתו, אבל הקדוש ברוך הוא כובש את החמה, שנאמר (נחום א, ב): נקם ה' ובעל חמה. רבי יונתן אמר בשר ודם קנאה כובשתו, אבל הקדוש ברוך הוא כובש את הקנאה, שנאמר (שם): אל קנוא ונקם ה': רבי שמלאי שאל לרבי יונתן מאי דכתיב (משלי יג, כג): ויש נספה בלא משפט, אמר לו בלא משפט מקומו, מעשה באחד שנשתלח לגבות בני טבריה ובני צפורי, כשהיה גובה בטבריא, ראה אחד מצפורי, עמד ותפשו, אמר לו מצפורי אני, אמר לו יש בידי כתבים מצפורי לגבותה, ולא הספיק לגבות בני טבריא עד שבאת רוחה לצפורי, ונמצא נספה בלא משפט מקומו. רבי לוי אמר לדבה שהיתה משכלת בחיה, ולא מצאת לשכל בחיה ושכלה בבניה. רבי סימון אמר למגל כוסחת כובין ולא שלם לה, שושנה ולא שלם לה.

ט חללה לך (יח, כה), אמר רבי יודן חללה הוא לך בריה הוא לך.

אמר רבי אחא חללה חללה שתי פעמים, חלול שם שמים יש בדבר.

אמר רבי אבא מעשת דבר אין כתיב כאן, אלא מעשת כדבר, לא היא ולא דכותה, ולא דפחותה מנה.

אמר רבי לוי שני בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם ואיוב, אברהם אמר חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע. איוב אמר (איוב ט, כב): אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה, אברהם נטל עליה שכר, איוב נענש עליה. אברהם אמר בשולה, איוב אמר פגה, אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה. רבי חיא בר אבא אמר ערבובי שאלות יש באן, אברהם אמר: חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע, והקדוש ברוך הוא אומר: והיה כצדיק כרשע, יתלה לרשעים בשביל צדיקים, הלואי צדיקים דהא אינם אלא צדיקים נבלי, דאמר רבי יוחנן כל צדיקים שנאמרו בסדום צדיקם כתיב, היא דעתיה דרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן (יהושע ט, יא): ויאמרו אלינו זקינינו וכל ישבי ארצנו, זקננו כתיב, זקני אשמה, הינו סבא דבהתא.

אמר רבי יהושע בן לוי אמר אברהם צרף מעשי ויעלו למנין חמשים.

אמר רבי יהודה ברבי סימון לא את הוא צדיקו של עולם, צרף עצמך עמהם ויעלו למנין חמשים.

אמר רבי יהודה ברבי סימון כך אמר ליה אברהם, מלך בשר ודם תולין לו אנקליטון מדוכוס לאפרכוס, מאפרכוס לאסטרליטוס, ואת בשביל שאין לך מי שיתלה לך אנקליטון, לא תעשה משפט.

אמר רבי יהודה ברבי סימון כשבקשת לדון את עולמך מסרת אותו ביד שנים, רומוס ורומילוס, שאם בקש אחד מהם לעשות דבר חברו מעכב על ידו, ואת בשביל שאין לך מי שיעכב על ידך לא תעשה משפט.

אמר רב אדא נשבעת שאין אתה מביא מבול לעולם, מה את מערים על השבועה, מבול של מים אין אתה מביא, מבול של אש את מביא, אם כן לא יצאת ידי שבועה.

אמר רבי לוי (בראשית יח, כה): השפט כל הארץ לא יעשה משפט, אם עולם אתה מבקש אין דין, ואם דין אתה מבקש לית עולם, את תפיס חבלא בתרין ראשין, בעי עלמא ובעי דינא, אם לית את מותר צבחר, לית עלמא יכיל קאים. אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם (תהלים מה, ח): אהבת צדק ותשנא רשע, אהבת לצדק את בריותי, ותשנא רשע, מאנת לחייבן, (שם): על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך, מהו מחבריך, מנח ועד אצלך עשרה דורות ומכלם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך (בראשית יב, א): ויאמר ה' אל אברם לך לך.

י ויאמר ה' אם אמצא בסדם (יח, כו), רבי יודן ורבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמרו (איוב לד, לא): כי אל אל האמר נשאתי לא אחכל, היינו דכתיב (בראשית יח, כו): ונשאתי לכל המקום בעבורם. לא אחבל, איני ממשכנם, היך מה דכתיב (שמות כב, כה): אם חבל תחבל, והן חובלים עלי דברים ואומרים אינו דן כשורה. (איוב לד, לב): בלעדי אחזה, בר מני זיל פשפש דינא, ואם טעיתי (שם): אתה הרני, ואם און פעלתי עם הראשונים, לא אסיף עם האחרונים. (שם מא, ד): לו אחריש בדיו, לך אני מחריש ולבדים היוצאים ממך, לאברהם שהוא אומר: חללה לך מעשת כדבר הזה, ולמשה שהוא אומר (שמות לב, יא): למה ה' יחרה אפך בעמך, וליהושע שהוא אומר (יהושע ז, ז): למה העברת העביר את העם, ולדוד שהוא אומר (תהלים י, א): למה ה' תעמד ברחוק תעלים לעתות בצרה (איוב מא, ד): ודבר גבורות וחין ערכו, חן נתן בעריכות שפתים, בשעה שבקש רחמים על הסדומיים.

יא ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי (יח, כז), אמר אלו הרגני אמרפל לא הייתי עפר, ואי שרפני נמרוד לא הייתי אפר. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך אתה אמרת (שם): ואנכי עפר ואפר, חייך שאני נותן לבניך כפרה בהם, שנאמר (במדבר יט, יז): ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת (שם שם, ט): ואסף איש טהור את אפר הפרה. תנינן סדר תעניות כיצד, מוציאין את התבה ברחוב העיר וכו' ונותנין אפר מקלה על גבי התבה. רבי יודן בר מנשה ורבי שמואל בר נחמן חד אמר זכותו של אברהם, וחד אמר זכותו של יצחק, מאן דאמר זכותו של אברהם, אנכי עפר ואפר, מאן דאמר זכותו של יצחק, אפר בלבד. מלתא דרבי יודן פליגא אהא דרבי יהודה בן פזי דהוה מכריז בצבורא ואמר כל מאן דלא מטא שליחא דצבורא לגביה למתן קטמא ברישיה, יסב איהו קטמא ויהיב ברישיה. מלתיה דרבי יהודה בן פזי אמר הוא עפר והוא אפר.

יב אולי יחסרון חמשים הצדיקם חמשה (יח, כח), אמר רבי חיא בר אבא בקש אברהם לירד לו מחמשים לחמשה, אמר לו הקדוש ברוך הוא חזר בך למפרע.

אמר רבי לוי לחלף סרדה מלאה מים, כל זמן שהיא מלאה מים הסניגור מלמד, פעמים שהדין מבקש שילמד סניגוריא הוא אומר הוסיפו בתוכה מים.

יג ויאמר אל נא יחר לה' אולי ימצאון שם עשרה (יח, לב), ולמה עשרה, כדי כניסה לכלם.

דבר אחר למה עשרה, כבר נשתיר בדור המבול שמונה ולא נתלה לעולם בזכותן.

דבר אחר למה עשרה, שהיה סבור שיש שם עשרה, לוט ואשתו וארבע בנותיו וארבעה חתניו. רבי יהודה ברבי סימון ורבי חנין בשם רבי יוחנן, כאן עשרה, ובירושלים אפלו אחד, הדא הוא דכתיב (ירמיה ה, א): שוטטו בחוצות ירושלים, וכאן הוא אומר (קהלת ז, כז): אחת לאחת למצא חשבון, אמר רבי יצחק עד כמה הוא מצוי חשבון לעיר אחת, עד אחד, אם נמצא אחד בכל העיר תולין לה בזכותו.

יד וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם (יח, לג), הדין הזה כל זמן שהסניגור מלמד הוא ממתין, נשתתק הסניגור עמד לו הדין, כך וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם, הסניגור הזה כל זמן שהדין מסביר לו פנים הוא מלמד, עמד לו הדין נשתתק הסניגור, כך וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם, וכתיב (שם): ואברהם שב למקמו. הקטיגור הזה כל זמן שהסניגור מלמד והדין מסביר לו פנים ממתין, עמד לו הדין נשתתק הסניגור והמקטרג הולך לעשות שליחותו, כך וילך ה', וכתיב (בראשית יט, א): ויבאו שני המלאכים סדמה בערב.


פרשה נ

א ויבאו שני המלאכים סדמה בערב וגו' (יט, א), (יחזקאל א, יד): והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, אמר רבי איבו רצות אין כתיב כאן, אלא רצוא, רצין לעשות שליחותן. כמראה הבזק, רבי יהודה בשם רבי סימון בשם רבי לוי בר פרטא, כזה שהוא בוזק גפת בכירה. רבי חיא בר אבא אמר כרוחא לזיקא. רבנן אמרי כזיקא לעננא. נפטרים מאברהם בשש שעות ובאין סדומה בערב, אלא מלאכי רחמים היו והיו ממתינים וסבורים שמא ימצא להם זכות, וכיון שלא מצא להם זכות, ויבאו שני המלאכים סדמה בערב.

ב והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש (איוב כג, יג), תנא אין מלאך אחד עושה שתי שליחות, ולא שני מלאכים עושים שליחות אחת, ואת אמרת שני, אלא מיכאל אמר בשורתו ונסתלק, גבריאל נשתלח להפך את סדום, ורפאל להציל את לוט. (בראשית יט, א): ויבאו שני המלאכים סדמה, הכא את אמר מלאכים ולהלן (שם יח, ב): קורא אותן אנשים, אלא להלן שהיתה שכינה על גביהן קראם אנשים, כיון שנסתלקה שכינה מעל גביהן לבשו מלאכות.

אמר רבי תנחומא אמר רבי לוי אברהם שהיה כחו יפה נדמו לו בדמות אנשים, אבל לוט על ידי שהיה כחו רע נדמו לו בדמות מלאכים.

אמר רבי חנינא עד שלא עשו שליחותן קראן אנשים משעשו שליחותן מלאכים.

אמר רבי תנחומא לאחד שנטל הגמוניא מן המלך, עד שלא הגיע לבית אוריין שלו היה מהלך כפגן, כיון שהגיע לבית אוריין שלו היה מהלך כקאלמין, כך עד שלא עשו שליחותן קראן אנשים כיון שעשו שליחותן קראן מלאכים.

ג סדמה, תני משום רבי נחמיה כל דבר שצריך למ"ד בתחלתו תן לה ה"א בסופו, סדמה, שעירה, מצרימה, חרנה. אתיבון והכתיב (תהלים ט, יח): ישובו רשעים לשאולה, רבי אבא בר זבדא אמר לביטי התחתונה שבשאול. בערב, בא ערבה של סדום ושקעה שמשה ונחתם גזר דינה.

אמר רבי לוי אין הקדוש ברוך הוא דן את אמות העולם אלא בלילה בשעה שהן ישנים, ואינו דן את ישראל אלא ביום בשעה שהם עסוקים במצוות, הדא הוא דכתיב (שם שם, ט): והוא ישפט תבל בצדק. ולוט ישב, ב כתיב, אותו היום מנוהו ארכי דינים. חמשה ראשי דינים היו בסדום, קץ שקר, ורב שקר, רב מסטידין, רב נבל, וקלא פנדר. לוט היה ארכי הדינים שבכלן, בשעה שהיה אומר להם דברים שהם ערבים להם הן אומרים לו (בראשית יט, ט): גש הלאה, סק לעיל, ובשעה שהיה אומר להם דברים שאין ערבים להם היו אומרים לו (שם): האחד בא לגור וישפט שפוט.

ד וירא לוט ויקם לקראתם וגו' ויאמר הנה נא אדני (יט, א ב), רבי יודן ורבי הונא. רבי יודן אמר (שם): סורו נא, אפלו איני כדאי, עקמו עלי את הדרך. רבי הונא אמר עקמו עלי את הדרך כדי שלא תהיו נראים באים אצלי. (שם): אל בית עבדכם ולינו ורחצו, אברהם מקדים רחיצה ללינה ולוט מקדים לינה לרחיצה, אלא אברהם מקפיד על טנופת עבודת כוכבים לפיכך הקדים רחיצה, ולוט אינו מקפיד על טנפת עבודת כוכבים. ויש אומרים אף זה עשה כשורה, כדי שיצאו ויראו אבק על רגליהם שלא יאמרו היכן לנו. (שם): ויאמרו לא כי ברחוב נלין, ממאנין בקטן ואין ממאנין בגדול. (שם, ג): ויפצר בם מאד, הכניס בם אף וצרה. (שם): ויסרו אליו ויבאו אל ביתו, הדא מסיעא לההוא דאמר רב הונא עקמו עלי את הדרך כדי שלא תהיו נראים באים אצלי. (שם): ויעש להם משתה, בביתו של אברהם אבינו היה שהיה מקבל את העוברים ואת השבים.

אמר רבי יצחק מצות גדולה עמדה על המלח, דהוא אמר לה הב לאלין אכסניא קליל מלח, והות אמרה ליה אף הדא סוניתא בישא את בעי מילפא הכא.

ה טרם ישכבו (יט, ד), התחילו שואלים אותו אמרו לו אנשי העיר מה הם, אמר להון כל אתר אית טבין ובישין, ברם הכא סוגיה בישין. (שם): ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית, אין אחד מהם מעכב. (שם, ה): ויקראו אל לוט ויאמרו לו, רבי יהושע בן לוי בשם רבי פדיה אמר כל אותו הלילה היה לוט מבקש עליהם רחמים, והיו מקבלין ממנו, כיון שאמרו לו (שם): הוציאם אלינו ונדעה אתם לתשמיש, אמרו לו (שם יב): עד מי לך פה, קרי ביה עוד מי לך פה, עד כאן היה לך רשות ללמד סנגוריא עליהם מכאן ואילך אין לך רשות ללמד סנגוריא עליהם.

ו ויצא אליהם לוט הפתחה אל נא אחי הנה נא לי שתי בנות וגו' רק לאנשים האל (יט, ו ח): הקשות. דבר אחר, אלהות הם אלו חזקים.

(שם, ח): כי על כן באו בצל קרתי, לא בזכותי אלא בזכותו של אברהם. דבר אחר, כי על כן באו בצל קרתי, מלמד שהטתה את הבית עליהם, אמרה ליה אם בעית מקבלתון קבל בחלקך.

ז ויאמרו גש הלאה (יט, ט), קרב להלן. (שם): ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט, דין שדנו ראשונים אתה בא להרס. רבי מנחמא משם רבי ביבי כך התנו אנשי סדום ביניהם, אמרו, כל אכסניא שהוא בא לכאן יהו בועלים אותו ונוטלים את ממונו, אפלו אותו שכתוב בו (בראשית יח, יט): ושמרו דרך ה', אנו בועלים אותו ונוטלים את ממונו.

ח וישלחו האנשים את ידם ויביאו את לוט אליהם וגו' ואת האנשים אשר פתח הבית (יט, י יא), מי שהתחיל בעברה ממנו התחילה הפרענות, שנאמר (שם, ד): ואנשי סדם וגו', לפיכך (שם, יא): הכו בסנורים מקטן ועד גדול, דכותה (בראשית ז, כג): וימח את כל היקום אשר על פני האדמה, מי שהתחיל בעברה ממנו התחילה הפרענות. דכותה (במדבר ג, יג): ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים, מי שהתחיל בעברה ממנו התחילה הפרענות. דכותה (שם ה, כז): וצבתה בטנה ונפלה ירכה, אבר שהתחיל בעברה תחלה ממנו התחילה הפרענות. דכותה (דברים יב, טז): הכה תכה את ישבי העיר ההיא לפי חרב, מי שהתחיל בעברה תחלה ממנו התחילה הפרענות. (בראשית יט, יא): וילאו למצא הפתח, אלאון, היך מה דאת אמר (ישעיה טז, יב): והיה כי נראה כי נלאה מואב, אינסון, היך מה דאת אמר (שם א, יד): נלאיתי נשא, אשתטון, היך מה דאת אמר (ירמיה ד, כב): כי אויל עמי.

ט כי משחתים אנחנו (יט, יג), רבי לוי בשם רב נחמן מלאכי השרת על ידי שגלו מסטורין של הקדוש ברוך הוא נדחו ממחצתן מאה ושלשים ושמונה שנה. ורבי תנחומא הוה מפיק לישנא קלה.

אמר רבי חמא בר חנינא על שנתגאו ואמרו כי משחתים אנחנו. את המקום הזה. (שם, יד): וידבר אל חתניו וגו', ארבע בנות היו לו שתים ארוסות ושתים נשואות, לקוחי בנתיו אין כתיב כאן, אלא לקחי בנתיו. (שם): ויהי כמצחק בעיני חתניו, אמרו לו אדרכולין וכרבלין במדינה ומדינה נהפכת.

י וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר (יט, טו), אמר רבי חנינא משיעלה עמוד השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבעת מלין, משהאיר המזרח עד שתנץ החמה ארבע מלין, שנאמר: וכמו השחר עלה, וכתיב (בראשית יט, כג): השמש יצא על הארץ, ומסדום לצער ארבע מלין, אמר רבי זעירא המלאך היה מקדר לפניהם את הדרך. ומנין משהאיר המזרח עד שתנץ החמה אדם מהלך ארבע מלין, כמו וכמו, מלתא דמיא למלתא.

אמר רבי יוסי בר אבין אם יאמר לך אדם הדא כוכבתא דצפרא אילתא דשחרא, שקרן הוא, פעמים פוחתת ופעמים שהיא מוספת, אלא כמין תרתין קרנין דנהורא סלקין ממדינחא ומנהרין לעלמא. (בראשית יט, טו): ואת שתי בנתיך הנמצאת וגו', אמר רבי טוביה בר רבי יצחק שתי מציאות, רות המואביה ונעמה העמונית.

אמר רבי יצחק (תהלים פט, כא): מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתי אותו בסדום.

יא ויתמהמה (יט, טז), תמהון אחר תמהון, אמר כמה אבוד בכסף וזהב אבנים טובות ומרגליות, הדא הוא דכתיב (קהלת ה, יב): עשר שמור לבעליו לרעתו. רבי יהושע בן לוי אמר זה לוט. רבי שמואל בר נחמן אמר זה קרח. רבי יהודה בר סימון אמר זה נבות. רבי לוי אמר זה המן. רבי יצחק אמר זה שבט ראובן וגד. רבנן אמרי זה איוב, דהוה עתיר ונתמסכן וחזר למה דהוה. (בראשית יט, טז): ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנתיו וגו', מי היה זה, זה רפאל. אתיבון והא כתיב (שם): ויצאהו וינחהו, וכתיב (שם שם, יז): ויהי כהוציאם אתם החוצה, אמר להון קרון דבתריה ויאמרו המלט על נפשך אין כתיב אלא (שם): ויאמר המלט על נפשך. (שם): ההרה המלט פן תספה, בזכות אברהם שנקרא הר (שיר השירים ב, ח): מדלג על ההרים, ואומר (מיכה ו, ב): שמעו הרים וגו'. (בראשית יט, יח יט): ואנכי לא אוכל להמלט ההרה וגו' ויאמר לוט אלהם אל נא אדני, הנה מצא עבדך חן בעיניך וגו', רבי ברכיה ורבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא שני בני אדם אמרו דבר אחד, לוט וצרפית. צרפית אמרה עד שלא באת אצלי היה הקדוש ברוך הוא רואה מעשי ומעשה אנשי עירי והיו מעשי רבים על אנשי בני עירי והייתי צדקת ביניהם, עכשיו שבאת אצלי (מלכים א יז יח): באת להזכיר את עוני ולהמית את בני. לוט אמר עד שלא הלכתי אצל אברהם היה הקדוש ברוך הוא רואה מעשי ומעשי בני עירי ואני צדיק ביניהם, עכשו שאני הולך אצל אברהם שמעשיו רבים על שלי איני יכול לעמד בנחלתו. ואנכי לא אוכל, רבי ברכיה בשם רבי לוי מן הן תנינן כשם שהנוה הרעה בודק כך הנוה היפה בודק, מן הכא, ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני, וסדום בעומקא היא, לפום כך הוא אומר: ואנכי לא אוכל להמלט ההרה, שרי בעומקא, ואינון אמרו ליה פוק לטורא, והוא אמר הכין, הדא אמרה אפלו מנוה הרעה לנוה היפה, הרי שהנוה היפה בודק. (בראשית יט, כ כא): הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה, ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה, אמר רבי חלפתא קסריא, ומה אם לוט על ידי שכבד את המלאך נשא לו פנים, לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך, (במדבר ו, כו): ישא ה' פניו אליך.

יב מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה וגו' (יט, כב), אמר רבי לוי משל למדינה שהיו לה שני פטרונין, אחד עירוני ואחד בן המדינה, וכעס עליהם המלך ובקש לרדותן, אמר המלך אם רודה אני אותם בפני בני המדינה עכשו הן אומרים אלו היה עירוני כאן היה מתקים עלינו, ואלו היה בפני עירוני עכשו הן אומרין אלו בן המדינה שם היה מתקים עלינו. כך לפי שהיו סדומים מהם עובדים לחמה ומהם עובדים ללבנה, אמר הקדוש ברוך הוא אם אני רודה אותן ביום עכשו הם אומרין אלו היתה לבנה שם היתה מקימת עלינו, אם אני רודה אותם בלילה עכשו הם אומרין אלו היתה החמה שם היתה מקימת עלינו, אלא נקם מהם בששה עשר בניסן בשעה שהחמה ולבנה עומדים ברקיע, הדא הוא דכתיב (שם, כג): השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה וגו'.


פרשה נא

א וה' המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש וגו' (יט, כד), כתיב (תהלים נח, ט): כמו שבלול תמס יהלך נפל אשת בל חזו שמש וגו', כהדין כילי סילי לימצא, כשלשול הזה שהוא נמחה בצואה, באישית זו שאינה מספקת לראות שמש עד שהיא חוזרת לעפר, כאשת איש שזנתה והיא מתבישת שלא תראה עוברה והיא משליכתו בלילה קדם שלא תחזינה שמש. הדא הוא דכתיב: השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה.

ב וה' המטיר על סדם וגו', משל לשני מדינות שמרדו במלך, אמר המלך תשרף אחת משלה ואחת תשרף מטמיון. כך להלן (ישעיה לד, ט): ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית. ברם הכא וה' המטיר על סדם ועל עמרה וגו', אמר רבי אבון לשפחה שהיתה רודה פת בתנור בא בן גברתה ורדת פת ונתנה לו, בא בן בנה ורדת גחלים ונתנה לו, כך להלן (שמות טז, ד): ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ברם הכא וה' המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש. רבי חלבו בן רבי חילפי בר סמקאי בשם רבי יהודה בר רבי סימון, וה' המטיר על סדם, זה גבריאל. מאת ה' מן השמים, זה הקדוש ברוך הוא, אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר וה', הוא ובית דינו.

אמר רבי יצחק בתורה בנביאים וכתובים מצינו שההדיוט מזכיר שמו שתי פעמים בפסוק אחד, בתורה (בראשית ד, כג): ויאמר למך לנשיו, נשיי אין כתיב כאן, אלא נשי למך האזנה וגו'. בנביאים (מלכים א א, לג): ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי וגו', את בן המלך אין כתיב כאן, אלא את שלמה בני. בכתובים דכתיב (אסתר ח, ח): כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך, ואת תמה שהקדוש ברוך הוא מזכיר שמו שני פעמים בפסוק אחד.

ג גפרית ואש, הדא הוא דכתיב (תהלים יא, ו): ימטר על רשעים פחים אש וגפרית וגו', פחים, גומרים ומצודין. אש וגפרית, אמר רבי יודן מפני מה אדם מריח ריח גפרית ונפשו סולדת עליו, למה שהיא יודעת שהיא נידונת בה לעתיד לבוא, שנאמר (שם): מנת כוסם, רבי ישמעאל בר נחמן משום רבי יונתן, כפילי פיטרין לאחר המרחץ.

אמר רבי חנינא אין דבר רע יורד מלמעלה, אתיבון והכתיב (תהלים קמח, ח): אש וברד שלג וקיטור, אמר להם (שם): רוח סערה היא שהיא עושה דברו. מלתא דרבי שמעון בן לקיש פליגא אהא דאמר רבי חנינא בן פזי, (דברים כח, יב): יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, מכאן שיש לו אוצרות אחרים, מאת ה' מן השמים, כמרתק מן גבר.

ד ויהפך את הערים האל (יט, כה), רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן חמשת הכרכים הללו היו יושבות על צור אחד, שלח מלאך את ידו והפכן, הדא הוא דכתיב (איוב כח, ט): בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים, תרין אמוראי פליגי חד אמר בחלמיש של יד, וחד אמר בחלמיש של אצבע קטנה.

אמר רבי יהושע וצמח האדמה, אפלו צמחי האדמה לקו.

אמר רבי יהושע בן לוי עד עכשו אם יקלט אדם מטר מאוירו של סדם ויתן בערוגה אינה מצמ חת.

ה ותבט אשתו מאחריו (יט, כו), רבי יצחק אמר שחטאה במלח באותו הלילה שבאו המלאכים אל לוט, מה היא עושה הולכת אל כל שכנותיה ואומרת להן תנו לי מלח שיש לנו אורחים, והיא מכונת שיכירו בהן אנשי העיר, על כן (שם): ותהי נציב מלח.

ו ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט (יט, כט), מה זכירה נזכר לו שתיקה ששתק לאברהם בשעה שאמר אברהם על שרה אשתו אחתי היא, היה יודע ושותק. (שם): מתוך ההפכה, רבי שמואל בר נחמן אמר שהיה שרוי בהן. רבנן אמרי שהיה מלוה להן ברבית.

ז ויעל לוט מצוער וישב בהר (יט, ל), הדא הוא דכתיב (תהלים נז, א): למנצח אל תשחת לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה, אמר לפניו רבון העולמים עד שלא נכנסתי למערה עשית חסד עם אחרים בשבילי, עכשו שאני נתון במערה יהי רצון מלפניך אל תשחת.

ח ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן וגו' (יט, לא), שהיו סבורות שנתכלה העולם כדור המבול. (שם, לב): לכה נשקה את אבינו יין וגו', רבי תנחומא משום רבי שמואל (שם): ונחיה מאבינו זרע, ונחיה מאבינו בן אין כתיב כאן אלא ונחיה מאבינו זרע, אותו זרע שהוא בא ממקום אחר, ואי זה זה מלך המשיח. (שם, לג): ותשקן את אביהן יין וגו', נקוד על וי"ו של ובקומה, שבשכבה לא ידע בקומה ידע. (שם, לד): ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה וגו', מנין היה להם יין במערה, אלא ממה שהיין מרבה להם היו מחביאין אותו במערות.

אמר רבי יהודה בר סימון נעשה להם מעין דוגמא של עולם הבא, היך מה דאת אמר (יואל ד, יח): והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס.

ט ותהרין שתי בנות לוט מאביהן (יט, לו), אמר רבי אלעזר לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה, אתיבין והא כתיב: ותהרין שתי בנות לוט מאביהן, אמר רבי תנחומא שלטו בעצמן והוציאו ערותן ונתעברו כמביאה שניה.

אמר רב נחמן בר חנין כל מי שהוא להוט אחר בלמוס של עריות סוף שמאכילין אותו מבשרו. רבי יודן דמן גלוי ורבי שמואל בר נחמן תרויהון אמרי משום רבי אליהועיני אין אנו יודעים אם לוט נתאוה לבנותיו אם בנותיו נתאוו לו, מן מה דכתיב (משלי יח, א): לתאוה יבקש נפרד, הוי לוט נתאוה לבנותיו ובנותיו לא נתאוו לו. רבי תנחומא בר רבי חיא משם רבי הושעיא תרגמנא אין כל שבת ושבת שאין קורין בה פרשתו של לוט, מאי טעמיה (שם): בכל תושיה יתגלע.

אמר רבי אחא יתגלעו אין כתיב כאן אלא יתגלע, האנשים נתרחקו, והנשים נתק רבו.

י הדא הוא דכתיב (ירמיה מח, ל): אני ידעתי נאם ה' עברתו ולא כן בדיו, רבי הונא בר פפא ורבי סימון, רבי הונא אמר מתחלת עבורו של מואב לא היה לשם זנות אלא לשם שמים, שנאמר: לא כן בדיו עשו לשם שמים אלא לשם זנות, שנאמר (במדבר כה, א): וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות וגו'. רבי סימון אמר מתחלת עבורו של מואב לא היה לשם שמים אלא לשם זנות, שנאמר: ועברתו לא כן בדיו, לא עשה כן בדיו לשם זנות אלא לשם שמים, שנאמר (רות ג, ו): ותרד הגרץ ותעש ככל אשר צותה חמותה.

אמר רבי לוי אם תחלתו של מואב לשם זנות גם סופו היה לשם זנות, בדיו לא כן עשו, וישב ישראל בשטים וגו'. ואם מתחלת עבורו לשם שמים אף סופו לשם שמים, בדיו לא כן עשו, ותרד הגרן.

יא ותלד הבכירה בן וגו' (יט, לז), רבי יודן משם רבי איבו הבכירה על ידי שבזת כבוד אביה ואמרה שמו מואב, מאב, אמר הכתוב (דברים ב, ט): אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, מלחמה אי אתה עושה עמהן, אבל אתה מפתק הנהרות שלהן, שורף גדישים שלהן באש. אבל הצעירה על ידי שחסתה על בבוד אביה ואמרה ותקרא שמו בן עמי, בן מי שהיה עמי, אמר הכתוב (שם שם, יט): אל תצרם ואל תתגר בם, כל עקר.

אמר רבי יהודה בן רבי סימון ורבי חנין בשם רבי יוחנן בנותיו של לוט הולכות לעבר עברה ונתפקדו, באיזה זכות, בזכות מואב, מי אב, שנאמר באברהם (בראשית יז, ה): כי אב המון גוים נתתיך.


פרשה נב

א ויסע משם אברהם ארצה הנגב (כ, א), רבי אבון פתח (איוב יד, יח): ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו. ואולם הר נופל, זה לוט, שנפל מהר, וצור, זה אברהם יעתק ממקמו, פנה ממקומו. לפי שחרב מקומה של סדום פסקו העוברים והשבים, ואמר מה אני מפסיק צדקה מביתי, הלך ונטה לו אהל בגרר, הדא הוא דכתיב: ויסע משם אברהם.

ב אח נפשע מקרית עז (משלי יח, יט), אח, זה לוט, שהיה בן אחיו של אברהם. נפשע מקרית עז, פשעת באברהם כפרת ביה, שקרת ביה, ומה גרם לך, (שם): ומדינים כבריח ארמון, הביא עליו מדינים כבריחי בית המקדש, מה להלן (דברי הימים ב כג, יט): לא יבוא טמא, אף כאן (דברים כג, ד): לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם.

ג דבר אחר, ויסע משם אברהם, (משלי י, ח): חכם לב יקח מצות. חכם לב, זה אברהם. יקח מצות, לפי שחרב מקומה של סדום ופסקו העוברים והשבים ולא חסר קילורין שלו כלום, אמר מה אני מפסיק צדקה מביתי, הלך ונטה לו אהל בגרר. (שם): ואויל שפתים ילבט, זה לוט, שהיה אויל בשבתיו, שהיה צריך לומר לבנותיו דבר שלקה בו העולם אנו באים לעשות, אלא ילבט, מה גרם לו, ילבט, הביא עליו לבטי לבוטים, מה להלן (דברי הימים ב כג, יט): לא יבוא טמא לכל דבר, אף כאן לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'.

ד ויסע משם אברהם, פנה מפני ריח רע, שהיו אומרים לוט בן אחי אברהם בא על שתי בנותיו. ארצה הנגב, שבעה שמות נקראו לו, דרום, נגב, תימן, ים וימין וסנינים נסח אחר: וסינים. התיבון והכתיב (תהלים עה, ז): ולא ממדבר הרים. אמר להם אף הוא דרום הוא.

אמר רבי חיא בר אבא, עבר הוית קמיה כנשתא דצפורין שמעית מינוקא יתיבין וקריין ויסע משם אברהם, אמרתי גדולים דברי חכמים שאמרו הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש, שמשעה שפרש אבינו אברהם מלוט היתה פרישתו פרישת עולם. ויגר בגרר, בגרדיקי. (בראשית כ, ב): ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחתי היא, על כרחה שלא בטובתה.

ה ויבא אלהים וגו' בחלום הלילה (כ, ג), אמר רבי יוסי אין הקדוש ברוך הוא נגלה על נביאי אמות העולם אלא בשעה שדרך בני אדם לפרש זה מזה, הדא הוא דכתיב (איוב ד, יב יג): בשעפים מחזיונות לילה, ואלי דבר יגנב וגו', מה בין נביאי ישראל לנביאי אמות העולם, רבי חנינא בר פפא ורבנן, רבי חנינא בר פפא אמר משל למלך שהיה נתון הוא ואוהבו בטרקלין, וילון מנח ביניהם, כל זמן שהיה רוצה לדבר עם אוהבו היה קופל את הוילון ומדבר עמו, אבל לנביאי אמות העולם אינו מקפל אותו אלא מדבר עמהם מאחרי הוילון. ורבנן אמרי למלך שהיה לו אשה ופילגש, כשהוא הולך אצל אשתו הוא הולך בפרהסיא, וכשהוא הולך אצל שפחתו הולך במטמוניות. כך אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אמות העולם אלא בלילה (במדבר כב, כ): ויבא אלהים אל בלעם לילה, (בראשית לא, כד): ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלם הלילה, (שם כ, ג): ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה. מה בין נביאי ישראל לנביאי אמות העולם, רבי חמא בן רבי חנינא ורבי יששכר מכפר מנדי, רבי חמא אמר אין הקדוש ברוך הוא נגלה על נביאי אמות העולם אלא בחצי דבור, היך מה דאת אמר (במדבר כג, ד): ויקר אלהים אל בלעם.

אמר רבי יששכר דכפר מנדי אין הלשון הזה ויקר אלא לשון טמאה, היך מה דאת אמר (דברים כג, יא): כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה, אבל נביאי ישראל בדבור שלם בלשון חבה בלשון קדשה בלשון שמלאכי השרת מקלסין אותו, שנאמר (ישעיה ו, ג): וקרא זה אל זה ואמר קדוש וגו', אמר רבי יוסי בן ביבה (משלי טו, כט): רחוק ה' מרשעים, אלו נביאי אמות העולם, (שם): ותפלת צדיקים ישמע, אלו נביאי ישראל. ויבא אלהים אל אבימלך ויאמר לו הנך מת על האשה וגו', מכאן שאין התראה בבני נח. והיא בעלת בעל, אמר רבי אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה. רבנן אמרי מרתא דבעלה, בכל מקום האיש גוזר, ברם הכא (בראשית כא, יב): כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.

ו ואבימלך לא קרב אליה וגו' הגוי גם צדיק תהרג (כ, ד), אמר אם כך דנת לדור המבול ולדור הפלגה צדיקים היו.

אמר רבי ברכיה אי גוי זה תהרג צדיק תהרג, הלוא הוא אמר לי וגו' והיא גם היא, היא וחמריה וגמליה ובני ביתא ואנשי ביתה כלם אמרו כן. בתם לבבי, הדא אמרת משמוש ידים היה.

ז ויאמר אליו האלהים בחלם גם אנכי ידעתי וגו' ואחשך גם אנכי אותך מחטו לי (כ, ו), רבי יצחק אומר מחטו לי, מחטונך לי, (שם): על כן לא נתתיך, משל לגבור רוכב על הסוס והסוס רץ וראה תינוק אחד משלך ומשך הסוס ולא הזיק את התינוק, למי הכל מקלסים לסוס או לרוכב, לא לרוכב, כך על כן לא נתתיך לנגע אליה, מחטונך לי, יצרך המחטיאך בידי הוא מסור, ואני מנעתיך מלחטא, משכתיך מן החטא, והשבח שלי הוא ולא שלך.

ח ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא (כ, ז), אמר לו מי מפיסו שלא נגעתי בה, אמר לו: כי נביא הוא, אמר לו מי מודיע לכל, אמר לו: ויתפלל בעדך וחיה. ואם אינך משיב דע כי מות תמות, מבאן שאין התראה בבני נח.

ט וישכם אבימלך בבקר וגו' (כ, ח), אמר רבי חנין לפי שהיו רואים עשנה של סדום עולה ככבשן האש, אמרו תאמר אותן המלאכים שנשתלחו לסדום באו לכאן, לפיכך וייראו האנשים מאד.

י ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו (כ, ט): מה חטאתי לך ומה עשית לנו, היך מה דאת אמר (שם, ג): הנך מת על האשה א שר לקחת וגו', ומה חטאתי לך, (שם, ז): אם אינך משיב דע כי מות תמות (שם, ט): כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדלה, (שם, יח): כי עצר עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך, (שם, ט): מעשים אשר לא יעשו, אמר רבי חלבו בכל מקום היתה רוחה מקדמתך וכאן קדמך רעבון. מעשים אשר לא יעשו (שם, י): ויאמר אבימלך לאברהם מה ראית כי עשית את הדבר וגו'.

יא ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים, וגם אמנה אחתי בת אבי היא (כ, יא יב), בשיטתן השיבן. (שם, יג): ויהי כאשר התעו אתי אלהים מבית אבי וגו', אמר רבי חנין הלואי נדרוש הדין קריא תלת אפין ונפוק ידוי, בשעה שבקשו אמות העולם לזדוג לי עד שאני בבית אבי נתקים עלי הקדוש ברוך הוא, ובשעה שבקשו אמות העולם להתעות אותי נגלה עלי הקדוש ברוך הוא ואמר לי (בראשית יב, א): לך לך, ובשעה שבקשו אמות העולם לתעות מדרכיו של הקדוש ברוך הוא העמיד להם שני גדולים משל בית אבא, שם ועבר, והיו מתרים בהן.

יב ויקח אבימלך צאן ובקר, ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך (כ, יד טז), אמר רבי יהודה בר רבי אלעאי אזלת למצרים סחרת בה, אתית להכא וסחרת בה, אם ממון את בעי הא לך ממון וכסי מנה עינה. (שם, טז): הנה הוא לך כסות עינים, אמר רבי יוחנן עשה לה כסות שיהיו הכל מביטין בה ולא בנויה. כסות עינים, כסות שהיא עשויה עינים עינים. רבי ברכיה אמר עשאה מטרונה, כסות שהיא מכסה מן העין. ריש לקיש אמר בקש להקנותה בפני בעלה לומר כל השנים הללו היא עמו ולא עשה לה דבר, וזה לילה אחת עשה לה את כל הכבוד הזה.

דבר אחר, אמר להם אתם כסיתם מני את העין, בן שאתם מעמידים יהא כסוי עינים. (שם): ואת כל ונכחת, אמר לה כבר תוכחתיה דההוא גברא גביה, דתנן המורדת על בעלה פוחתין לה מכתבתה שבעה דינרין בשבת, ולמה שבעה דינרין כנגד שבעה מלאכות שהאשה עושה לבעלה, טוחנת, ואופה, ומבשלת, ומכבסת, ומיניקה את בנה, ומצעת לו את המטה, ועושה בצמר, לפיכך שבעה. וכן המורד על אשתו מוסיפין לה על כתבתה שלשה דינרין בשבת, למה שלשה כנגד שלשה דברים שהוא מתחיב לה, שאר כסות ועונה, לפיכך שלשה. אמר שהכניסה לו עבדים ושפחות אינה מתחיבת לו כלום, אמר שלא נתן לה לא שאר לא כסות לא עונה אינה מתחיבת לו כלום.

אמר רבי יוחנן צערו של איש מרבה מצערה של אשה, הדא הוא דכתיב (שופטים טז, טז): ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו, שהיתה שומטת עצמה מתחתיו (שם): ותקצר נפשו למות, אבל היא לא קצרה נפשה, שהיתה עושה צרכיה ממקום אחר.

יג ויתפלל אברהם אל האלהים (כ, יז), אמר רבי חמא בן רבי חנינא מתחלת הספר ועד כאן לא נאמר בלשון הזה, כיון שהתפלל אבינו אברהם התר הקשר הזה. (שם, יח): כי עצר עצר, נאמר עצירה בפה, עצירה בגרון, עצירה באזן, עצירה מלמעלה, עצירה מלמטה, והכל אומרים (שם): על דבר שרה אשת אברהם.

אמר רבי ברכיה עלו דטולמיסין למקרב למסאנא דמטרונה, כל אותה הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת רבון העולמים אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמנה, אברהם חוץ לסירה ואני נתונה בסירה, אמר לה הקדוש ברוך הוא כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה, והכל אומרים על דבר שרה אשת אברהם, אמר רבי לוי כל אותה הלילה היה מלאך עומד ומגלב בידו והיה מתיעץ בשרה, אם אמרה ליה מחי מחי, ואם אמרה ליה שבוק הוה שביק, כל כך למה שהיתה אומרת לו אשת איש אני ולא היה פורש. רבי אלעזר תני לה משום רבי אליעזר, שמענו בפרעה שלקה בצרעת ואבימלך שלקה בעצור, מנין שהכל לקו בזה ובזה, תלמוד לומר (בראשית יב, יז): על דבר שרי אשת אברם, גזרה שוה.


פרשה נג

א וה' פקד את שרה כאשר אמר (כא, א), זהו שאמר הכתוב (יחזקאל יז, כד): וידעו כל עצי השדה כי אני ה' השפלתי עץ גבה הגבהתי עץ שפל, אמר רבי יודן לא כדין דאמרין ולא עבדין, אלא (שם): אני ה' דברתי ועשיתי.

אמר רבי ברכיה אני ה' דברתי ועשיתי, והיכן דבר (בראשית יח, יד): למועד אשוב אליך ולשרה בן, ועשה וידעו כל עצי השדה, אלו הבריות, היך מה דאת אמר (דברים כ, יט): כי האדם עץ השדה. כי אני ה' השפלתי עץ גבה, זה אבימלך. הגבהתי עץ שפל, זה אברהם. הובשתי עץ לח, אלו נשי אבימלך, דכתיב (בראשית כ, יח): כי עצר עצר ה'. הפרחתי עץ יבש, זו שרה. אני ה' דברתי, היכן דבר, למועד אשוב אליך. ועשיתי, הדא הוא דכתיב: ויעש ה' לשרה כאשר דבר.

ב האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר (איוב ד, יז), וכי אפשר לאדם להיות צדיק יותר מבוראו, אם מעשהו יטהר גבר, וכי אפשר לאדם להיות טהור יותר מבוראו. מה אלישע אומר לשונמית (מלכים ב ד, טז): למועד הזה כעת חיה את חובקת בן, אמרה לו (שם): אל אדוני איש האלהים אל תכזב בשפחתך, אותן המלאכים שבשרו את שרה, כך אמרו לה (בראשית יח, יד): למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן, אמר לה אותן המלאכים היו יודעים שהם חיים וקימין לעולם, אמרו למועד אשוב אליך, אבל אני שאני בשר ודם, קים היום מת למחר, בין חי בין מת למועד הזה את חבקת בן. מה כתוב שם (מלכים ב ד, יז): ותהר ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע, דבריו של בשר ודם מתקים ודבריו של הקדוש ברוך הוא אין מתקימין, וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו'.

ג כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה זית ושדמות לא עשה וגו' (חבקוק ג, יז), כי תאנה לא תפרח, זה אברהם, היך מה דאת אמר (הושע ט, י): כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם. ואין יבול בגפנים, זו שרה, היך מה דאת אמר (תהלים קכח, ג): אשתך כגפן פריה וגו'. כחש מעשה זית, אותן המלאכים שבשרו את שרה האירו פניה כזית. כוחשים היו, אלא שדמות לא עשו אכל, אותן השדים המתים לא עשו אכל. גזר ממכלה צאן, היך מה דאת אמר (יחזקאל לד, לא): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אלא ואין בקר ברפתים, היך מה דאת אמר (הושע י, יא): אפרים עגלה מלמדה אהבתי לדוש. חזרה שרה ואמרה, מה אני מובדה סברי מן בריי, אלא (חבקוק ג, יח): ואני בה' אעלוזה אגילה באלהי ישעי, אמר לה הקדוש ברוך הוא את לא אובדית סברך, אף אנא איני מובדית סברך, אלא וה' פקד את שרה וגו'. וה' פקד את שרה, (ישעיה מ, ח): יבש חציר נבל ציץ, יבש חצירו של אבימלך ונבל ציצו, (שם): ודבר אלהינו יקום לעולם, וה' פקד את שרה כאשר אמר.

ד לעולם ה' דבו. ך נצב בשמים (תהלים קיט, פט), הא בארץ לא, אלא מה שאמרת לאברהם בשמים (בראשית יח, יד): למועד אשוב אליך כעת חיה. רבי נחמן דיפו משם רבי יעקב דקיסרין פתח (תהלים פ, טו): אלהים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקד גפן זאת, שוב ועשה מה שאמרת לאברהם (בראשית טו, ה): הבט נא השמימה וספר הכוכבים. ופקד גפן זאת, וה' פקד את שרה. רבי שמואל בר נחמן פתח (במדבר כג, יט): לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, אמר רבי שמואל הפסוק הזה לא ראשו סופו ולא סופו ראשו, לא איש אל ויכזב וגו' ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה, אלא בשעה שהקדוש ברוך הוא גוזר להביא טובה לעולם, לא איש אל ויכזב, ובשעה שהוא גוזר להביא רעה, ההוא אמר ולא יעשה. בשעה שאמר לאברהם (בראשית כא, יב): כי ביצחק יקרא לך זרע, לא איש אל ויכזב. ובשעה שאמר לו (שם כב, ב): קח נא את בנך את יחידך, ההוא אמר ולא יעשה. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות ג, טז): פקד פקדתי אתכם, לא איש אל ויכזב. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (דברים ט, יד): הרף ממני ואשמידם, ההוא אמר ולא יעשה. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם (בראשית טו, יד): וגם את הגוי, לא איש אל ויכזב, ובשעה שאמר לו (שם שם, יג): ועבדום וענו אתם, ההוא אמר ולא יעשה. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שם יח, י): שוב אשוב אליך, לא איש אל ויכזב, אלא וה' פקד את שרה.

ה וה' פקד את שרה, (מלכים א ח, כד): אשר ש מרת לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו. אשר שמרת לעבדך, זה אברהם. את אשר דברת לו (בראשית יח, יד): למועד אשוב אליך. (מלכים א ח, כד): ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה, וה' פקד את שרה. (תהלים קיג, ט): מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה. מושיבי עקרת הבית, זו שרה, (בראשית יא, ל): ותהי שרי עקרה. אם הבנים שמחה, שנאמר (שם כא, ז): היניקה בנים שרה. וה' פקד את שרה כאשר אמר, מה שאמר לה הוא באמירה. ויעש ה' כאשר דבר, מה שדבר לה על ידי מלאך. רבי נחמיה אמר וה' פקד את שרה כאשר אמר, מה שאמר לה על ידי מלאך. ויעש ה' לשרה כאשר דבר, מה שאמר לה הוא. רבי יהודה אמר כאשר אמר, לתן לה בן. כאשר דבר, לברכה בחלב. אמר לו רבי נחמיה והלא כבר נתבשרה בחלב, אלא מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא לימי נערותיה. רבי אבהו אמר נותן אני יראתה על כל אמות העולם, דלא יהון מונין לה וצוחין לה עקרתא. רבי יהודה בשם ריש לקיש עקר מיטרין לא היה לה וגלף לה הקדוש ברוך הוא עקר מיטרין.

אמר רבי אדא בעל פקדונות אני, עמלק הפקיד אצלי חבילות של קוצים, והחזיר לו הקדוש ברוך הוא חבילות של קוצים, שנאמר (שמואל א טו, ב): פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל. שרה הפקידה אצלי מצוות ומעשים טובים, החזיר לה הקדוש ברוך הוא מצוות ומעשים טובים, וה' פקד את שרה.

ו וה' פקד את שרה, אמר רבי יצחק, כתיב (במדבר ה, כח): ואם לא נטמאה האשה וטהרה הוא ונקתה ונזרעה זרע, זו שנכנסה לביתו של פרעה ולביתו של אבימלך ויצאת טהורה אינו דין שתפקד.

אמר רבי יהודה ברבי סימון אף על גב דאמר רבי הונא מלאך הוא שהוא ממנה על התאוה, אבל שרה לא נצרכה לדברים הללו אלא הוא בכבודו, וה' פקד את שרה. (בראשית כא, ב): ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו, מלמד שלא גנבה זרע ממקום אחר. בן לזקניו, מלמד שהיה זיו איקונין שלו דומה לו. (שם): למועד אשר דבר אתו אלהים, רבי יודן ורבי חמא, רבי יודן אמר לתשעה חדשים נולד שלא יהיו אומרין גרוף מביתו של אבימלך. רבי חמא אמר לשבעה שהם תשעה מקטעים. רבי הונא בשם רבי חזקיה בחצות היום נולד, נאמר כאן מועד, ונאמר להלן (דברים טז, ו): כבוא השמש מועד צאתך ממצרים.

ז ויקרא אברהם את שם בנו יצחק (כא, ג), יצא חק לעולם, נתן דוריה לעולם.

אמר רבי יצחק חפושית. יו"ד עשרה, כנגד עשרת הדברות. צד"י תשעים, (בראשית יז, יז): ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, קו"ף מאה, (שם): הלבן מאה שנה. חי"ת כנגד המילה שנתנה לשמונה (בראשית כא, ד): וימל אברהם את יצחק וגו', הדא הוא דכתיב (שם יז, יב): ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדרתיכם.

ח ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים (כא, ו), רבי ברכיה ברבי יהודה ברבי סימון בשם רבי שמואל ברבי יצחק ראובן בשמחה שמעון מה אכפת ליה, כך שרה נפקדה אחרים מה אכפת להם, אלא בשעה שנפקדה אמנו שרה הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חרשים נתפקחו, הרבה סומים נפתחו, הרבה שוטים נשתפו. נאמר כאן עשיה, ונאמר להלן (אסתר ב, יח): והנחה למדינות עשה, מה עשיה שנאמר להלן נתן דוריה לעולם, אף עשיה שנאמר כאן דוריה לעולם. ורבי לוי אמר הוסיפו על המאורות, נאמר כאן עשיה עשה לי, ונאמר להלן (בראשית א, טז): ויעש אלהים את שני המארת.

ט ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה (כא, ז), רבי פינחס משום רבי חלקיה מי אמר מי דבר אין כתיב כאן, אלא מי מלל, רמזו שהוא מוליד למאה שנה מנין מל"ל. רבי פנחס אמר קומתו של אברהם אבינו היתה יבשה ונעשה מלילות. היניקה בנים שרה, היניקה בן אין כתיב כאן, אמנו שרה היתה צנועה יותר מדאי, אמר לה אבינו אברהם אין זו שעת הצניעות אלא גלי את דדיך, כדי שידעו הכל שהתחיל הקדוש ברוך הוא לעשות נסים, גלתה את דדיה והיו נובעות חלב כשני מעינות, והיו מטרוניות באות ומיניקות את בניהם ממנה, והיו אומרות אין אנו כדי להניק את בנינו מחלבה של צדקת. רבנן ורבי אחא, רבנן אמרי כל מי שבא לשם שמים, נעשה ירא שמים. רבי אחא אמר אף מי שלא בא לשם שמים נתן לו ממשלה בעולם הזה, כיון שהפליגו עצמן בסיני ולא קבלו את התורה נטלה מהם אותה הממשלה.

י ויגדל הילד ויגמל (כא, ח), רבי הושעיה רבה אמר נגמל מיצר הרע. רבנן אמרי נגמל מחלבו. (שם): ויעש אברהם משתה גדול, רבי יודא ברבי סימון אמר גדול עולמים היה שם. רבי יודן בר מספרתא אמר (אסתר ב, יח): ויעש המלך משתה גדול, גדולי עולם היו שם, הדא הוא דכתיב (דברים ל, ט): כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב, בימי מרדכי ואסתר, (שם): כאשר שש על אבתיך, בימי אברהם יצחק ויעקב.

אמר רבי יהודה ברבי סימון משתה גדול, משתה גדולים, עוג וכל גדולים עמו היו שם, אמרו לעוג לא היית אומר אברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, אמר להם עכשו מתנתו מה היא לא שפופה, אין יהיב אנא אצבעי עליה אנא פחש ליה, אמר לו הקדוש ברוך הוא מה אתה מבזה על מתנתו חייך, שאת רואה אלף אלפים ורבי רבבות יוצאים מבני בניו, ואין סופו של אותו האיש לפל אלא בידו, שנאמר (במדבר כא, לד): ויאמר ה' אל משה אל תירא אתו כי בידך נתתי וגו', דאמר רבי לוי לא נדנדה עריסה תחלה אלא בביתו של אברהם אבינו, דאמר רבי יהושע בן מנחמה אותן ששים ושנים מלכים שהרג יהושע כלם היו במשתה של אברהם אבינו, ולא שלשים ואחד היו, אלא כי ההיא דאמר רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי פרנך משום רבי יוחנן (הושע יב, ט): מלך יריחו אחד, מה תלמוד לומר אחד, אלא הוא ואנטקיסור שלו.

יא ותרא שרה את בן הגר המצרית (כא, ט), אמר רבי שמעון בן יוחאי רבי עקיבא היה אומר בו דבר לגנאי, ואני אומר בו דבר לשבח, דרש רבי עקיבא ותרא שרה וגו', אין מצחק אלא גלוי עריות, היך מה דאת אמר (בראשית לט, יז): בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי, מלמד שהיתה אמנו שרה רואה אותו לישמעאל מכבש גנות וצד נשי אנשים ומענה אותן. תני רבי ישמעאל אומר, אין הלשון הזה של צחוק אלא עבודת כוכבים, שנאמר (שמות לב, ו): וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק, מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה בימוסיות וצד חגבים ומקריב עליהם. רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אין הלשון הזה צחוק אלא לשון שפיכות דמים, היך מה דאת אמר (שמואל ב ב, יד): יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו. רבי עזריה משום רבי לוי אמר, אמר ליה ישמעאל ליצחק נלך ונראה חלקנו בשדה, והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק, ועושה עצמו כאלו מצחק, הדא הוא דכתיב (משלי כו, יח יט): כמתלהלה הירה זקים וגו' כן איש רמה את רעהו ואומר הלא מצחק אני, ואומר אני בו דבר לשבח אין לשון הזה של צחוק אלא לשון ירשה, שבשעה שנולד אבינו יצחק היו הכל שמחים, אמר להם ישמעאל שוטים אתם, אני בכור ואני נוטל פי שנים, שמתשובת אמנו שרה לאברהם (בראשית כא, י): כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני, אתה למד, כי לא יירש עם בני אפלו שאינו יצחק, ועם יצחק אף על פי שאינו בני, קל וחמר עם בני עם יצחק.

יב וירע הדבר מאד בעיני אברהם (כא, יא), הדא הוא דכתיב (ישעיה לג, טו): עצם עיניו מראות ברע. ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך וגו', אמר רבי יודן יצחק אין כתיב כאן אלא ביצחק, רבי עזריה בשם בר חטיה בי"ת תרין, במי שהוא מודה בשני עולמות.

אמר רבי יודן ברבי שלום, כתיב (תהלים קה, ה): זכרו נפלאותיו אשר עשה מפתיו ומשפטי פיו, מופת נתת למי שהוא מוציא מתוך פיו, כל מי שהוא מודה בשני עולמות יקרא לך זרע, וכל מי שאינו מודה בשני עולמות לא יקרא לך זרע.

יג וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר (כא, יד), ביתו של אבינו אברהם ותרנים היו, שנאמר: וישכם אברהם בבקר, ויתן אל הגר, שכן דרך עבדים שיהיו ממלאים כדים על שכמם. (שם): על שכמה ואת הילד, בן עשרים ושבע שנים, ואת אמרת: שם על שכמה, אלא מלמד שהכניסה בו [שרה עין רעה ונכנסה בו חמה ואכאבית, תדע לך שכן, דכתיב (שם, טו): ויכלו המים מן החמת, שכן דרך החולה להיות שותה הרבה ובכל שעה. (שם): ותשלך את הילד תחת אחד השיחם, אמר רבי מאיר שכן דרך הרתמים להיות גדלים במדבר.

אמר רבי אמי תחת אחד השיחם, ששם השיחו עמה מלאכי השרת. (שם, טז): ותלך ותשב לה מנגד, נאמר כאן ותשב לה מנגד, ולהלן הוא אומר (במדבר כ, ב): מנגד סביב לאהל מועד. הרחק, הכא את אומר הרחק כמטחוי קשת, ולהלן את אמר (יהושע ג, ד): אך רחוק יהיה ביניכם ובניו כאלפים אמה במדה, הא למדנו נגד מנגד, ורחוק מרחוק.

אמר רבי יצחק כמטחוי קשת, שני טוחים בקשת, מיל.

אמר רבי ברכיה כמטחת דברים כלפי מעלה, אמרה אתמול אמרת לי (בראשית טז, י): הרבה ארבה את זרעך וגו', עכשו הוא מת בצמא.

יד הדא הוא דכתיב (תהלים נו, ט): נדי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך, כאותה בעלת נאד, כשם שכתוב בספר תהלים (שם לט, יג): שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה וגו', אל דמעתה של הגר לא החרשת אל דמעתי אתה מחריש. ואם תאמר על ידי שהיתה גיורת היתה חביבה, אף אנכי (שם): כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי. (בראשית כא, יז): ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים, בזכותו של אברהם. (שם): באשר הוא שם, בזכות עצמו, יפה תפלת החולה לעצמו יותר מכל. באשר הוא שם, אמר רבי סימון קפצו מלאכי השרת לקטרגו, אמרו לפניו רבון העולמים, אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר, אמר להם עכשו מה הוא, צדיק או רשע, אמרו לו צדיק, אמר להם איני דן את האדם אלא בשעתו. (שם שם, יח): קומי שאי את הנער. (שם שם, יט): ויפקח את עיניה, אמר רבי בנימין הכל בחזקת סומין עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם, מן הכא ויפקח אלהים את עיניה. (שם): ותלך ותמלא את החמת, הדא אמרת מחסרת אמנה היתה.

טו ויהי אלהים את הנער ויגדל (כא, כ), רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא אמר לו בשביל ששמשת נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה, אכים ורקים מעוטים, אתין וגמין רבוים, הדין את דכתיב הכא מהו, אמר לו אלו נאמר ויהי אלהים הנער, היה הדבר קשה, אלא את הנער. אמר לו (דברים לב, מז): כי לא דבר רק הוא מכם, ואם רק מכם, שאין אתם יודעים לדרש, אלא את הנער, הוא וחמריו וגמליו ובני ביתו. (בראשית כא, כ): ויהי רבה קשת, רבה וקשיותו עמו [נסח אחר: וקשיותו אמו, רבה, מתלמד בקשת, רבה על כל המורים בקשת. (שם שם, כא): וישב במדבר פארן, אמר רבי יצחק זרוק חוטרא לאוירא ועל עקריה הוא קאים, כך לפי שכתוב (שם טז, א): ולה שפחה מצרית ושמה הגר, לפיכך (שם כא, כא): ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים.


פרשה נד

א ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו (כא, כב), (משלי טז, ז): ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלם אתו, רבי יוחנן אמר זו אשתו, שנאמר (מיכה ז, ו): איבי איש אנשי ביתו, מעשה באשה שקבלה על בעלה לשלטון והתיז את ראשו, ויש אומרים אף התיז את ראשה, רבי שמואל אמר זה הנחש.

תנא רבי חלפתא אומר הנחש הזה להוט אחר השום, ומעשה בנחש אחד שירד מן ההר לבית ומצא קערה של שום ואכלה והקיא בתוכה, וראה נחש שבבית ולא היה יכול לעמד לו, כיון שיצא אותו הנחש, יצא הנחש של בית ומילא אותה עפר. רבי יהושע בן לוי אמר זה יצר הרע, בנהג שבעולם אדם גדל עם חכרו שתים שלש שנים בכרך והוא קושר לו אהבה, וזה גדל עם אדם מנערותו עד זקנותו, אם מצא בתוך שבעים הוא מפילו, בתוך שמונים הוא מפילו, הוא שדוד אומר (תהלים לה, י): כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו, אמר רבי אחא וכי יש גזלן גדול מזה, ואמר שלמה (משלי כה, כא): אם רעב שנאך האכלהו לחם ואם צמא השקהו מים, מלחמה של תורה, היך מה דאת אמר (שם ט, ד): לכו לחמו בלחמי, ומימה של תורה, היך מה דאת אמר (ישעיה נה, א): הוי כל צמא לכו למים.

אמר רבי ברכיה אויביו, גם אויביו, לרבות מזיקי ביתו, כגון יתושים ופרעושים וזבובים.

דבר אחר, ברצות ד' דרכי איש, זה אברהם שנקרא איש, דכתיב ביה (ישעיה מו, יא): מארץ מרחק איש עצתי. גם אויביו, זה אבימלך.

ב ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל, רבי יהודה אמר פיכל שמו. רבי נחמיה אמר פה שבל צבאותיו נושקים לו על פיו. אלהים עמך, לפי שהיו אמות העולם אומרין אלו היה צדיק לא היה מוליד, אתמהא, כיון שהוליד אמרו לו אלהים עמך. ואלו היה צדיק לא היה שומע לקול אשתו, וכיון שנאמר לו (בראשית כא, יב): כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה, אמרו לו אלהים עמך. ואלו היה צדיק לא היה דוחה את בנו בכורו, כיון שראו את מעשיו, אמרו לו אלהים עמך בכל אשר אתה עשה.

דבר אחר, לפי שחרבו מקומות של סדום ופסקו העוברים והשבים ולא חסר קלרין שלו כלום, לפיכך אלהים עמך בכל אשר אתה עושה, הואיל והאלהים עמך. (שם שם, כג): ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי, עד כאן רחמי האב על הבן.

אמר רבי אבא עד כאן לאחים השתפין.

אמר רבי יוסי בר חנינא כתיב (תהלים לח, כ): ואיבי חיים עצמו, מה שנתן לאברהם לשבע דורות נתן לאבימלך לשלשה, למה (שמות יג, יז): לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים, שעדין נכדו קים. (בראשית כא, כג): כחסד אשר עשיתי עמך, מה חסד עשה לו, אלא שאמר לו (שם כ, טו): הנה ארצי לפניך, ואף על פי כן לא קבל עליו.

ג והוכח אברהם את אבימלך וגו' (כא, כה), אמר רבי יוסי בר חנינא התוכחת מביאה לידי אהבה, שנאמר (משלי ט, ח): הוכח לחכם ויאהבך, היא דעתיה דרבי יוסי בר חנינא דאמר כל אהבה שאין עמה תוכחה אינה אהבה.

אמר ריש לקיש תוכחה מביאה לידי שלום, והוכח אברהם את אבימלך, היא דעתיה דאמר כל שלום שאין עמו תוכחה אינו שלום. (בראשית כא, כה): על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך, ואי זהו גזלן, בר קפרא אמר זה שהוא גוזל בפרהסיא, היך מה דאת אמר (שופטים ט, כה): ויגזלו את כל אשר יעבר עליהם בדרך, מה דרך בפרהסיא אף גזלן בפרהסיא. רבי שמעון בן יוחאי מייתי לה מהכא (מלאכי א, יג): והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה, מה פסח וחולה מומין בגלוי אף גזלן בגלוי. רבי אבהו בשם ריש לקיש אמר לפני תשעה גנב, ולפני עשרה גזלן. רבי תנחומא בשם רבי הונא לעולם אינו גזלן עד שיגזלה מידו, שנאמר (שמואל ב כג, כא): ויגזל את החנית מיד המצרי. (בראשית כא, כו): ויאמר אבימלך לא ידעתי, וגם אתה לא הגדת לי, על ידי מלאך, וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום.

ד ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך, ויאמר אבימלך אל אברהם מה הנה שבע כבשת (כא, כז כט), אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה נתת שבע כבשות בלי רצוני, חייך שאני משהה בשמחת בניך שבעה דורות. אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני, חייך כנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים, ואלו הן: חפני, ופינחס, ושמשון, ושאול, ושלשת בניו. אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני, כנגד כן בניו מחריבין מבניך שבעה משכנות, ואלו הן: אהל מועד, וגלגל, נוב, וגבעון, ושילה, ובית עולמים תרין. אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני, כנגד כן ארוני חוזר בשדה פלשתים שבעה חדשים, הדא הוא דכתיב (תהליב עח, סא): ויתן לשבי עזו, זה ארון ברית. וכתיב (שמואל א ו, א): ויהי ארון ה' בשדה פלשתים שבעה חדשים, (תהלים עח, סא): ותפארתו ביד צר, אלו בגדי כהנה, כמה דאת אמר (שמות כח, ב): ועשית בגדי קדש לאהרן וגו' ולתפארת. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק בשם רבי אבא למה לקו אנשי בית שמש, על ידי שהיו מליזין בארון, אמר הקדוש ברוך הוא אלו תרנגלתו של אחד מהם אבדה היה מחזר עליה כמה פתחים להביאה וארוני בשדה פלשתים שבעה חדשים ואין אתם משגיחים בו, אם אין אתם משגיחין עליו אני אשגיח עליו (תהלים צח, א): הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו, הדא הוא דכתיב (שמואל א ו, יב): וישרנה הפרות בדרך, מהלכות בישרות, הפכו פניהם כלפי ארון ואמרו שירה, והינו דכתיב וישרנה, אמרו שירה בפה, אי זו שירה אמרו, רבי מאיר אומר שירת הים אמרו, נאמר כאן (שם): הלכו הלך וגעו, ונאמר להלן (שמות טו, א): בי גאה גאה. רבי יוחנן אמר (תהלים צח, א): שירו לה' שיר חדש. רבי אליעזר אמר (שב קה, א): הודו לה' קראו בשמו. רבנן אמרי (שם צז, א): ה' מלך תגל הארץ. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק אמר תלת שירו לה' שיר חדש, (שם צו, א): שירו לה' כל הארץ, (שם צט, א): ה' מלך ירגזו עמים. תני אליהו רומי השטה התנופפי ברוב הדרך, המחשקת ברקמי זהב, המהללה בדביר ארמון, המעלבת מבין שני כרובים.

אמר רבי שמואל בר נחמן במה יגיעות יגע בו בן עמרם עד שלמד שירה ללוים, ואתם אומרות שירה מאליכם, יישר חילכם.

ה ויאמר כי את שבע כבשת וגו' (כא, ל), רבנן ורבי יצחק בן חקורה, רבנן אמרי רועיו של אברהם היו מדינים עם רועיו של אבימלך, רועי אברהם אומרים לנו הבאר, ואלו אומרים לנו הבאר. אמרו להם רועי אברהם, כל מי שהמים עולים להשקות את צאנו שלו היא הבאר, כיון שראו המים צאנו של אברהם אבינו מיד עלו, אמר לו הקדוש ברוך הוא את סימן לבניך, מה את כיון שראו המים את צאנך מיד עלו, אף בניך כיון שהבאר רואה אותן מיד יהא עולה, הדא הוא דכתיב (במדבר כא, יז): אז ישיר ישראל את השירה הזאת וגו'. אמר להם רבי יצחק בר חקורה עוד מן אתרה לית היא חסרה, בעבור היתה לי לעדה אין כתיב כאן, אלא בעבור תהיה לי לעדה.

ו ויטע אשל בבאר שבע וגו' (כא, לג), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר אשל פרדס, שאל מה תשאל, תאנים וענבים ורמונים. רבי נחמיה אמר אשל פנדק, שאל מה תשאל, עגולא, קפר, חמר, בעין. רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון אשל סנהדרין, היך מה דאת אמר (שמואל א כב, ו): ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה, על דעתיה דרבי נחמיה דאמר אשל פנדק, אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים, ומשהיו אוכלין ושותין אמר לון בריכו, והן אמרין מה נימור, ואמר להון, ברוך אל עולם שאכלנו משלו, הדא הוא דכתיב (בראשית כא, לג): ויקרא שם בשם ה' אל עולם. (שם שם, לד): ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים, רבים מאותן שעשה בחברון, בחברון עשה עשרים וחמש שנה וכאן עשה עשרים ושש שנים.


פרשה נה

א ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם (כב, א), כתיב (תהלים ס, ו): נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה, נסיון אחר נסיון, וגדולין אחר גדולין, בשביל לנסותן בעולם, בשביל לגדלן בעולם, כנס הזה של ספינה. וכל כך למה, מפני קשט, בשביל שתתקשט מדת הדין בעולם, שאם יאמר לך אדם למי שהוא רוצה להעשיר מעשיר, למי שהוא רוצה מעני, ולמי שהוא רוצה הוא עושה מלך, אברהם כשרצה עשאו מלך, כשרצה עשאו עשיר, יכול את להשיבו ולומר לו יכול את לעשות כמו שעשה אברהם אבינו, והוא אומר מה עשה, ואת אומר לו (בראשית כא, ה): ואברהם בן מאת שנה בהולד לו, ואחר כל הצער הזה נאמר לו (שם כב, ב): קח נא את בנך את יחידך ולא עכב, הרי נתתה ליראיך נס להתנוסס.

ב ה' צדיק יבחן ורשע ואהב חמס שנאה נפשו (תהלים יא, ה), אמר רבי יונתן הפשתני הזה כשפשתנו לוקה אינו מקיש עליו ביותר מפני שהיא פוקעת, וכשפשתנו יפה הוא מקיש עליו ביותר, למה שהיא משתבחת והולכת. כך הקדוש ברוך הוא אינו מנסה את הרשעים, למה שאין יכולין לעמד, דכתיב (ישעיה נז, כ): והרשעים כים נגרש, ואת מי מנסה את הצדיקים, שנאמר: ה' צדיק יבחן, (בראשית לט, ז): ויהי אחר הדברם האלה ותשא אשת אדניו וגו'. ויהי אחר הדברים האלה, אמר רבי יונתן היוצר הזה כשהוא בודק את הכבשן שלו אינו בודק את הכלים המרעעים, למה שאינו מספיק להקיש עליו אחת עד שהוא שוברו, ומה הוא בודק בקנקנים ברורים, שאפלו הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו שוברו, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים, שנאמר: ה' צדיק יבחן.

אמר רבי אלעזר לבעל הבית שהיה לו שתי פרות אחת כחה יפה ואחת כחה רע, על מי הוא נותן את העל לא על אותה שכחה יפה, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא הצדיקים, שנאמר: ה' צדיק יבחן.

ג דבר אחר, ה' צדיק יבחן, זה אברהם, ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם. רבי אבון פתח (קהלת ח, ד): באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה, אמר רבי אבין לרב שהיה מצוה לתלמידו ואומר לו (דברים טז, יט): לא תטה משפט, והוא מטה משפט. (שם): לא תכיר פנים, והוא מכיר פנים. (שם): לא תקח שחד, והוא לוקח שחד. לא תלוה ברבית, והוא מלוה ברבית. אמר לו תלמידו רבי אתה אומר לי לא תלוה ברבית ואת מלוה ברבית, לך שרי ולי אסירא. אמר לו אני אומר לך אל תלוה ברבית לישראל, אבל תלוה ברבית לעובד כוכבים, דכתיב (דברים כג, כא): לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך. כך אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים כתבת בתורתך (ויקרא יט, יח): לא תקם ולא תטר, ואת נוקם ונוטר, שנאמר (נחום א, ב): נקם ה' ובעל חמה, נוקם הוא לצריו ונוטר הוא לאיביו. אמר להם הקדוש ברוך הוא אני כתבתי בתורה: לא תקם ולא תטר את בני עמך, אבל נוקם ונוטר אני לעובדי כוכבים, (במדבר לא, ב): נקם נקמת בני ישראל, כתיב (דברים ו, טז): לא תנסו את ה', והאלהים נסה את אברהם.

ד אחר הדברים האלה, אחר הרהורי דברים שהיו שם, מי הרהר אברהם הרהר ואמר שמחתי ושמחתי את הכל ולא הפרשתי להקדוש ברוך הוא לא פר אחד ולא איל אחד. אמר לו הקדוש ברוך הוא על מנת שנאמר לך שתקריב את בנך ולא תעכב, על דעתיה דרבי אלעזר דאמר, אלהים והאלהים, הוא ובית דינו, מלאכי השרת אמרו, אברהם זה שמח ושמח את הכל ולא הפריש להקדוש ברוך הוא לא פר אחד ולא איל אחד. אמר להן הקדוש ברוך הוא על מנת שנאמר לו שיקריב את בנו ולא יעכב. יצחק וישמעאל היו מדינים זה עם זה, זה אומר אני חביב ממך שנמלתי לשלש עשרה שנה, וזה אמר חביב אני ממך שנמלתי לשמונה ימים. אמר ליה ישמעאל אני חביב ממך, למה שהיה ספק בידי למחות ולא מחיתי. באותה שעה אמר יצחק הלואי היה נגלה עלי הקדוש ברוך הוא ואומר לי שאחתך אחד מאברי ולא אעכב, מיד והאלהים נסה את אברהם. נסח אחר: אמר לו ישמעאל, אני חביב ממך שנמלתי לשלש עשרה שנה, אבל אתה נמלת בקטנך ואי אפשר למחות. אמר לו יצחק כל מה שהלוית להקדוש ברוך הוא שלשה טפים דם הם, אלא הריני עכשו בן שלשים ושבע שנה אלו מבקש לי הקדוש ברוך הוא להשחט איני מעכב, אמר הקדוש ברוך הוא הרי השעה, מיד והאלהים נסה את אברהם.

ה במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום (מיכה ו, ו ז), רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר אף על פי שהדברים אמורין במישע מלך מואב, שעשה מעשה והעלה את בנו לעולה, אבל אינו מדבר אלא ביצחק, שנאמר: במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום וגו' הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן האתן בכור פשעי פרי בטני חטאת נפשי, ביצחק אף על פי שלא נעשה מעשה קבלו כגומר מעשה, ובמישע לא נתקבל לפניו.

ו והאלהים נסה את אברהם, רבי יוסי הגלילי אומר גדלו בנס הזה של ספינה. רבי עקיבא אומר נסה אותו בודאי שלא יהיו אומרין הממו ערבבו ולא היה יודע מה לעשות. ויאמר הנני, אמר רבי יהושע בן קרחה בשני מקומות דמה משה עצמו לאברהם, אמר לו הקדוש ברוך הוא (משלי כה, ו): אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדלים אל תעמד, אברהם אמר הנני, הנני לכהנה, הנני למלכות, זכה לכהנה וזכה למלכות. זכה לכהנה (תהלים קי, ד): נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם. למלכות (בראשית כג, ו): נשיא אלהים אתה. משה אמר (שמות ג, ד): הנני, הנני לכהנה, הנני למלכות, אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם שם, ה): אל תקרב הלם, אין קרב אלא כהנה, היאך מה דאת אמר (במדבר א, נא): והזד הקרב יומת, ואין הלם, אלא מלכות, היאך מה דאת אמר (שמואל ב ז, יח): כי הביאתני עד הלם.

ז ויאמר קח נא את בנך וגו' (כב, ב), אמר לו בבקשה ממך קח נא את בנך, אמר ליה תרין בנין אית לי אי זה בן, אמר לו: את יחידך. אמר לו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו. אמר לו: אשר אהבת. אמר לו אית תחומין במעיא. אמר לו: את יצחק. ולמה לא גלה לו מיד, כדי לחבבו בעיניו ולתן לו שכר על כל דבור ודבור, היא דעתיה דרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן (בראשית יב, א): לך לך, זו אפרכיה שלך (שם): וממולדתך, זו שכונתך, (שם): מבית אביך, זו בית אביך, (שם): אל הארץ אשר אראך. ולמה לא גלה לו מיד, כדי לחבבה בעיניו ולתן לו שכר על כל דבור ודבור ועל כל פסיעה ופסיעה.

אמר רבי לוי בר חיתא, שני פעמים כתיב לך לך, ואין אנו יודעים אי זה חביבה אם הראשונה אם השניה, מן מה דכתיב ולך לך אל ארץ המריה, הוי שניה חביבה מן הראשונה. ולך לך אל ארץ המריה, רבי חיא רבה ורבי ינאי, חד אמר למקום שהוראה יצאה לעולם, ואוחרנא אמר למקום שיראה יצאה לעולם. דכותה דביר, רבי חיא ורבי ינאי, חד אמר ממקום שהדברות יוצאות לעולם, וחד אמר ממקום שהדבור יוצא לעולם. דכותה ארון, רבי חיא ורבי ינאי, חד אמר למקום שהאורה יוצאה לעולם, וחד אמר מקום שיראה יוצא לעולם.

אמר רבי יהושע בן לוי שמשם הקדוש ברוך הוא מורה לאמות העולם ומורידם לגיהנם. רבי שמעון בן יוחאי אמר למקום שהוא ראוי כנגד בית המקדש למעלה. רבי יודן אמר למקום שיהא מראה לך. רבי פינחס אמר לאתר מרותא דעלמא. רבנן אמרי למקום שהקטרת קרבין, היאך מה דאת אמר (שיר השירים ד, ו): אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה. (בראשית כב, ב): והעלהו שם לעלה, רבי יודן בר סימון אמר, אמר לפניו רבון העולמים יש קרבן. בלא כהן, אמר לו הקדוש ברוך הוא כבר מניתיך שתהא כהן, הדא הוא דכתיב (תהלים קי, ד): אתה כהן לעולם. (בראשית שם): על אחד ההרים אשר אמר אליך, ר רבי הונא משום רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי הקדוש ברוך הוא מתהא ומתלה בעיניהם של צדיקים ואחר כך הוא מגלה להם טעמו של דבר (שם יב, א): אל הארץ אשר אראך. על אחד ההרים וגו'. דכותה (יונה ג, ב): וקרא אליה את הקריאה אשר וגו', דכותה (יחזקאל ג, כב): קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך.

ח וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו (כב, ג), אמר רבי שמעון בן יוחאי אהבה מקלקלת את השורה ושנאה מקלקלת את השורה. אהבה מקלקלת את השורה דכתיב: וישכם אברהם בבקר וגו', ולא היה לו כמה עבדים, אלא אהבה מקלקלת את השורה. ושנאה מקלקלת את השורה, שנאמר (במדבר כב, כא): ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו, ולא היו לו כמה עבדים, אלא שנאה מקלקלת את השורה. אהבה מקלקלת את השורה שנאמר (בראשית מו, כט): ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו, וכי לא היה ליוסף כמה עבדים, אלא אהבה מקלקלת את השורה. שנאה מקלקלת את השורה, דכתיב (שמות יד, ו): ויאסר את רכבו, ולא היה לו כמה עבדים, אלא שנאה מקלקלת השורה.

אמר רבי שמעון בן יוחאי תבוא חבשה ותעמד על חבשה, תבוא חבשה שחבש אברהם אבינו לילך ולעשות רצונו של מקום של מי שאמר והיה העולם, שנאמר (בראשית כב, י): וישלח אברהם את ידו וגו', ותעמד על חבשה שחבש בלעם לילך ולקלל את ישראל. תבוא אסרה שאסר יוסף לקראת אביו, ותעמד על אסרה של פרעה שהיה הולך לרדף את ישראל, תני רבי ישמעאל תבוא חרב יד שעשה אברהם אבינו, שנאמר: וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט את בנו, ותעמד על חרב יד שאמר פרעה (שמות טו, ט): אריק חרבי. (בראשית כב, ג): ויקח את שני נעריו אתו, אמר רבי אבהו שני בני אדם נהגו בדרך ארץ, אברהם ושאול, אברהם, שנאמר: ויקח את שני נעריו. שאול, (שמואל א כח, ח): וילך הוא ושני אנשים עמו. (בראשית שם): ויבקע עצי עלה, רבי חיא בר יוסי בשם רבי מיאשא ותני לה בשם רבי בניה, בשכר שתי בקיעות שבקע אברהם אבינו עצי עולה זכה להבקע הים לפני בני ישראל, שנאמר: ויבקע עצי עלה, ונאמר להלן (שמות יד, כא): ויבקעו המים.

אמר רבי לוי דייך עד כה, אלא אברהם לפי כחו והקדוש ברוך הוא לפי כחו, (בראשית שם): ויקם וילך את המקום, נתן לו שכר קימה ושכר הליכה.


פרשה נו

א ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (כב, ד), כתיב (הושע ו, ב): יחינו מימים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו, ביום השלישי של שבטים, כתיב (בראשית מב, יח): ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי, ביום השלישי של מרגלים, שנאמר (יהושע ב, טז): ונחבתם שמה שלשת ימים, ביום השלישי של מתן תורה, שנאמר (שמות יט, טז): ויהי ביום השלישי, ביום השלישי של יונה, דכתיב (יונה ב, א): ויהי יונה במעי הדגה שלשה ימים ושלשה לילות, ביום השלישי של עולי גולה, דכתיב (עזרא ח, לב): ונשב שם ימים שלשה, ביום השלישי של תחית המתים, דכתיב: יחינו מימים ביום השלישי יקמנו, ביום השלישי של אסתר, (אסתר ה, א): ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, לבשה מלכות בית אביה. באיזה זכות, רבנן ורבי לוי, רבנן אמרי בזכות יום השלישי של מתן תורה, שנאמר: ויהי ביום השלישי בהית הבקר. ורבי לוי אמר בזכות של יום שלישי של אברהם אבינו, שנאמר: ביום השלישי. וירא את המקום מרחק, מה ראה ראה ענן קשור בהר, אמר דומה שאותו מקום שאמר לי הקדוש ברוך הוא להקריב את בני שם.

ב אמר ליצחק, בני, רואה אתה מה שאני רואה, אמר לו הן. אמר לשני נעריו, רואים אתם מה שאני רואה, אמרו לו לאו. אמר הואיל וחמור אינו רואה ואתם אין אתם רואים (בראשית כב, ה): שבו לכם פה עם החמור. ומניין שהעבדים דומין לבהמה, מהכא, שבו לכם פה עם החמור, עם החמור. רבנן מיתי ליה מהכא ממתן תורה, שנאמר (שמות כ, ט י): ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך וגו' אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובהמתך, אמר רבי יצחק עתיד המקום לרחק מבעליו, ולעולם, תלמוד לומר (תהלים קלב, יד): זאת מנוחתי עדי עד פה אשב, לכשיבוא אותו שכתוב בו (זכריה ט, ט): עני ורכב על חמור. (בראשית כב, ה): ואני והנער נלכה עד כה, אמר רבי יהושע בן לוי נלך ונראה מה יהיה בסופו של כה. (שם): ונשתחוה ונשובה אליכם, בשרו שהוא חוזר מהר המוריה בשלום.

אמר רבי יצחק הכל בזכות השתחויה, ואברהם לא חזר מהר המוריה בשלום אלא בזכות השתחויה, ונשתחוה ונשובה אליכם. ישראל לא נגאלו אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמות ד, לא): ויאמן העם וגו' ויקדו וישתחוו. התורה לא נתנה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שם כד, א): והשתחויתם מרחק. חנה לא נפקדה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמואל א א, כח): וישתחו שם לה: הגליות אינן מתכנסות אלא בזכות השתחויה, שנאמר (ישעיה כז, יג): והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים. בית המקדש לא נבנה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (תהלים צט, ט): רוממו ה' אלהינו והשתחוו להר קדשו. המתים אינן חיין אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שם צה, ו): באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עשנו.

ג ויקח אברהם את עצי העלה (כב, ו), כזה שהוא טוען צלובו בכתפו. (שם): ויקח בידו את האש ואת המאכלת, אמר רבי חנינא למה נקראת סכין מאכלת, לפי שמכשר אוכלים. ורבנן אמרי כל אכילות שישראל אוכלים בעולם הזה אינם אוכלים אלא בזכות אותה המאכלת. (שם): וילכו שניהם יחדו, זה לעקד וזה לעקד, זה לשחט וזה לשחט.

ד ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי (כב, ז), בא לו סמא"ל אצל אבינו אברהם אמר ליה סבא סבא אובדת לבך, בן שנתן לך למאה שנה אתה הולך לשחטו, אמר לו על מנת כן. אמר לו ואם מנסה אותך יותר מכן את יכול לעמד, (איוב ד, ב): הנסה דבר אליך תלאה, אמר לו ויתר על דין. אמר לו למחר אומר לך שופך דם את חיב ששפכת דמו של בנך, אמר לו, על מנת כן. וכיון שלא הועיל ממנו כלום בא לו אצל יצחק, אמר לו ברא דעלובתא, הולך הוא לשחטך, אמר לו על מנת כן. אמר לו אם כן כל אותן הפרגזיות שעשת אמך לישמעאל שנאיה דביתה ירותא, ואתה אינך מכניס בלבך. כד לא תיעול מילא תיעול פלגא, הדא הוא דכתיב: ויאמר יצחק אל אברהם אביו אבי, למה אבי אבי שתי פעמים, כדי שיתמלא עליו רחמים. (בראשית כב, ז): ויאמר הנה האש והעצים, אמר לו יצף לההוא גברא דיגער ביה, מכל מקום אלהים יראה לו השה בני, ואם לאו אתה השה לעלה בני, (שם שם, ח): וילכו שניהם יחדו, זה לעקד וזה לעקד, זה לשחט וזה לשחט.

ה ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים ויבן שם אברהם את המזבח (כב, ט), ויצחק היכן היה, אמר רבי לוי נטלו והצניעו, אמר דלא יזרוק ההוא דיגער ביה אבן, ויפסלנו מן הקרבן. ויבן שם אברהם את המזבח וגו' ויעקד את יצחק בנו, רבי חפני בר יצחק אמר כל מה שהיה אבינו אברהם עוקד את יצחק בנו מלמטן היה הקדוש ברוך הוא כובש שריהם של עובדי כוכבים מלמעלן, ולא עשה, אלא כיון שהפליגו ישראל עצמן בימי ירמיהו, אמר להם הקדוש ברוך הוא מה אתם סבורים דאלין כפתיא קימין, שנאמר (נחום א, י): כי עד סירים סבכים וכסבאם סבואים, כי עד שרים סבוכים, אלא כסבאם סבואים, אשתרון יתהון כפתיא, דכתיב (שם): אכלו כקש יבש מלא, בשעה ששלח אבינו אברהם את ידו לקח את המאכלת לשחט את בנו, בכו מלאכי השרת, הדא הוא דכתיב (ישעיה לג, ז): הן אראלם צעקו חצה, מהו חצה, רבי עזריה אמר חצה חיצה הוא בריה למכס ית בריה ומה היו אומרים (שם שם, ח): נשמו מסלות, אין אברהם מקבל את העוברים ואת השבים. (שם): שבת עבר ארח, היך מה דאת אמר (בראשית יח, יא): חדל להיות לשרה. (ישעיה לג, ז): הפר ברת, (בראשית יז, כא): ואת בריתי אקים את יצחק. (ישעיה שם): מאס ערים, (בראשית כ, א): וישב בין קדש. (ישעיה שם): לא חשב אנוש, לא עמדה זכות לאברהם, אתמהא. ומי יאמר לך שאין הפסוק מדבר אלא במלאכי השרת, נאמר כאן ממעל, ונאמר להלן ממעל (שם ו, ב): שרפים עמדים ממעל לו.

ו וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת (כב, י), רב בעא קומי רבי חיא רבה מנין לשחיטה שהיא בדבר המטלטל, מן הכא, וישלח אברהם את ידו. אמר ליה אין מן ההגדה אמר לך, חזר הוא ביה, ואין מן אולפן אמר לך, לית הוא חזר ביה, דתני לוי היו נעוצים מתחלתן הרי אלו פסולים, תלושין ונעצן הרי אלו כשרים, דתנן השוחט במגל יד במגל קציר ובצר ובקנה, שחיטתו כשרה.

אמר רבי יוסי חמשה דברים נאמרו בקרומיות של קנה, אין שוחטין בה, ואין מוהלין בה, ואין חותכין בה בשר, ואין מקנחין בה את הידים, ולא מחצין בה את השנים, מפני שרוח רעה שוכנת עליו.

ז ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם (כב, יא), תני רבי חיא לשון חבה לשון זרוז. רבי אליעזר בן יעקב אמר לו ולדורות, אין דור שאין בו כאברהם, ואין דור שאין בו כיעקב, ואין דור שאין בו כמשה, ואין דור שאין בו כשמואל. (שם, יב): ויאמר אל תשלח ידך, וסכין היכן היה, נשרו שלש דמעות ממלאכי השרת ושחת הסכין. אמר לו אחנקנו, אמר לו אל תשלח ידך אל הנער. אמר לו אוציא ממנו טפת דם. אמר לו אל תעש לו מאומה, אל תעש לו מומה. כי עתה ידעתי, הודעתי לכל שאת אוהבני ולא חשכת וגו', שלא תאמר כל החלאים שחוץ לגוף אינן חלאים, אלא מעלה אני עליך כאלו אמרתי לך הקרב עצמך לי ולא עכבת.

ח דבר אחר, אמר רבי יצחק בשעה שבקש אברהם לעקד יצחק בנו, אמר לו אבא בחור אני וחוששני שמא יזדעזע גופי מפחדה של סכין ואצערך, ושמא תפסל השחיטה ולא תעלה לך לקרבן, אלא כפתני יפה יפה, מיד ויעקד את יצחק, כלום יכול אדם לכפות בן שלשים ושבע [נסח אחר: בן עשרים ושש שנה אלא לדעתו. מיד וישלח אברהם את ידו, הוא שולח יד לטל את הסכין ועיניו מורידות דמעות ונופלות דמעות לעיניו של יצחק מרחמנותו של אבא, ואף על פי כן הלב שמח לעשות רצון יוצרו, והיו המלאכים מתקבצין כתות כתות מלמעלן, מה הוון צוחין (ישעיה לג, ח): נשמו מסלות שבת עבר ארח הפר ברית מאס ערים, אין רצונו בירושלים ובבית המקדש שהיה בדעתו להוריש לבניו של יצחק. (שם): לא חשב אנוש, לא עמדה זכות לאברהם לית לכל בריה חשיבות קדמוי.

אמר רבי אחא התחיל אברהם תמה, אין הדברים הללו אלא דברים של תמה, אתמול אמרת (בראשית כא, יב): כי ביצחק יקרא לך זרע, חזרת ואמרת (שם כב, ב): קח נא את בנך, ועכשיו את אמר לי (שם שם, יב): אל תשלח ידך אל הנער, אתמהא. אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם (תהלים פט, לה): לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה. כשאמרתי לך קח נא את בנך, לא אמרתי שחטהו, אלא והעלהו, לשם חבה אמרתי לך, אסקתיה וקימת דברי, ועתה אחתיניה [נסח אחר: משלו משל למלך שאמר לאוהבו העלה את בנך על שלחני, הביאו אותו אוהבו וסכינו בידו, אמר המלך וכי העלהו לאכלו אמרתי לך, העלהו אמרתי לך מפני חבתו. הדא הוא דכתיב (ירמיה יט, ה): ולא עלתה על לבי, זה יצחק.

ט וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר (כב, יג), מהו אחר, אמר רבי יודן אחר כל המעשים ישראל נאחזים בעברות, ומסתבכין בצרות, וסופן לגאל בקרנו של איל, שנאמר (זכריה ט, יד): וה' אלהים בשופר יתקע וגו'.

אמר רבי יהודה בר סימון אחר כל הדורות, ישראל נאחזים בעברות, ומסתבכין בצרות, וסופן לגאל בקרנו של איל, הדא הוא דכתיב: וה' אלהים בשופר יתקע.

אמר רבי חנינא בר רבי יצחק כל ימות השנה ישראל נאחזים בעברות, ומסתבכין בצרות, ובראש השנה הן נוטלין שופר ותוקעין בו ונזכרים לפני הקדוש ברוך הוא והוא מוחל להם, וסופן לגאל בקרנו של איל, שנאמר: וה' אלהים בשופר יתקע. רבי לוי אמר לפי שהיה אברהם אבינו רואה את האיל נתוש מן החרש הזה והולך ומסתבך בחרש אחר, אמר לו הקדוש ברוך הוא כך עתידין בניך להסתבך למלכיות, מבבל למדי, מן מדי ליון, ומיון לאדום, וסופן לגאל בקרנו של איל, הדא הוא דכתיב: וה' אלהים בשופר יתקע. (בראשית כב, יג): וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו, רבי בנאי אמר, אמר לפניו רבון העולם הוי רואה דמיו של איל זה כאלו דמו של יצחק בני, אמוריו, כאלו אמוריו דיצחק ברי, כהדא דתנן הרי זו תחת זו, הרי זו תמורת זו, הרי זו חלופי זו, הרי זו תמורה. רבי פינחס אמר, אמר לפניו רבון העולמים הוי רואה כאלו הקרבתי את יצחק בני תחלה ואחר כך הקרבתי את האיל הזה תחתיו, היך מה דאת אמר (מלכים ב טו, ז): וימלך יותם בנו תחתיו, כהדא דתנן כאמרא כדירים. רבי יוחנן אמר כאמרא תמידא. ריש לקיש אמר כאילו של יצחק. תמן אמרי כולד החטאת. תני בר קפרא כאמור דלא ינק מן יומוי.

י ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה (כב, יד), רבי יוחנן אמר, אמר לפניו רבון העולמים בשעה שאמרת לי (בראשית כב, ב): קח נא את בנך את יחידך, היה לי מה להשיב, אתמול אמרת (שם כא, כב): כי ביצחק וגו', ועכשו קח נא את בנך וגו' וחס ושלום לא עשיתי כן אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו בשעה שיהיו בניו של יצחק באים לידי עברות ומעשים רעים תהא נזכר להם אותה העקדה ותתמלא עליהם רחמים. אברהם קרא אותו יראה, שנאמר: ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה. שם קרא אותו שלם, שנאמר (שם יד, יח): ומלכי צדק מלך שלם, אמר הקדוש ברוך הוא אם קורא אני אותו יראה כשם שקרא אותו אברהם, שם אדם צדיק מתרעם, ואם קורא אני אותו שלם, אברהם אדם צדיק מתרעם, אלא הריני קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם, יראה שלם, ירושלים. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר עד שהוא שלם עשה לו הקדוש ברוך הוא סכה והיה מתפלל בתוכה, שנאמר (תהלים עו, ג): ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון, ומה היה אומר יהי רצון שאראה בבנין ביתי.

דבר אחר, מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא בית המקדש חרב ובנוי חרב ובנוי, שנאמר: שם המקום ההוא ה' יראה, הרי בנוי, היך מה דאת אמר (דברים טז, טז): שלוש פעמים בשנה יראה. אשר יאמר היום בהר ה', הרי חרב, שנאמר (איכה ה, יח): על הר ציון ששמם. ה' יראה, בנוי ומשכלל לעתיד לבוא, כענין שנאמר (תהלים קב, יז): כי בנה ה' ציון נראה ברבודו.

יא ויקרא מלאך ה' שנית, ויאמר בי נשבעתי (כב, טו טז), מה צרך לשבועה זו, אמר לו השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה ולא את יצחק בני, משל לאחד ששמר את אגינו שבלת נהר והקפיץ גם בנו עמו.

דבר אחר, מה צרך לשבועה זו, רבי חמא בן רבי חנינא אמר לו השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה, משל למלך שהיה נשוי למטרונה, ילדה ממנו בן ראשון וגרשה, שני וגרשה, שלישי וגרשה, וכיון שילדה ממנו בן עשירי נתכנסו כלם ואמרו לו השבע לנו שאין אתה מגרש את אמנו מעתה. כך כיון שנתנסה אברהם אבינו נסיון עשירי, אמר לו השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה.

אמר רבי חנין (שם): כי יען אשר עשית את הדבר הזה, נסיון עשירי הוא, ואתה אומר כי יען אשר עשית הדבר הזה, אלא זה נסיון האחרון שהוא שקול כנגד הכל, שאלולי לא קבלו עליו אבד את הכל [נסח אחר, כל מה שעשה]. כי ברך אברכך וגו' (כב, יז), ברכה לאב, ברכה לבן. (שם): והרבה ארבה, רבות לאב, רבות לבן. (שם): וירש זרעך את שער איביו, רבי אומר זו תרמוד, אשריו כל מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד, שהיתה שתפת בשני חרבנות. רבי יודן ורבי חנינא, חד מנהון אמר בחרבן בית ראשון העמידה שמונים אלף קשתים [נסח אחר: קשטים], ובחרבן בית שני העמידה שמונת אלפים קשתים. (שם, יט): וישב אברהם אל נעריו, ויצחק היכן הוא, רבי ברכיה בשב רבנן דתמן, שלחו אצל שם ללמד ממנו תורה, משל לאשה שנתעשרה מפלכה, אמרה הואיל ומן הפלך הזה התעשרתי, עוד אינו זז מתחת ידי לעולם. כך אמר אברהם, כל שבא לידי אינו אלא בשביל שעסקתי בתורה וב מצוות, לפיכך איני רוצה שתזוז מזרעי לעולם. רבי חנינא אמר שלחו בלילה מפני העין, שמשעה שעלו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש עוד לא נזכרו שמותן, ולהיכן הלכו רבי אלעזר אמר מתו ברק. רבי יוסי אמר מתו בעין. רבי יהושע בן לוי אמר שנו את מקומם והלכו להם אצל יהושע בן יהוצדק ללמד ממנו תורה, הדא הוא דכתיב (זכריה ג, ח): שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך הישבים לפניך, רבי חנינא אמר על מנת כן ירדו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, על מנת שיעשה בהן מופת.


פרשה נז

א ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה וגו' בנים (כב, כ), כתיב (משלי יד, ל): חיי בשרים לב מרפא ורקב עצמות קנאה. שעד שהוא בהר המוריה נתבשר שנולדה זוגתו של בנו, שנאמר: הנה ילדה מלכה, (שם ג, ח): רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך, שעד שהוא בהר המוריה נתבשר שנולדה זוגתו של בנו, שנאמר: הנה ילדה מלכה גם היא בנים.

ב מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק (משלי כה, כה). תמן תנינן על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר ברוך הטוב והמטיב, מה ראו לסמך בשורות טובות לירידת גשמים, רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר על שם מים קרים על נפש עיפה שמועה טובה מארץ מרחק, מה שמועה טובה ברוך הטוב והמטיב, אף מים קרים ברוך הטוב והמטיב.

דבר אחר, כמים קרים על נפש עיפה, כן שמועה טובה מארץ מרחק, זה אברהם, שעד שהוא בהר המוריה נתבשר שנולדה זוגתו של בנו, הדא הוא דכתיב: הנה ילדה מלכה וגו'.

ג ויהי אחרי הדברים האלה (כב, כ), אחר הרהורי דברים שהיו שם, מי מהרהר אברהם הרהר, אמר אלו מת בהר המוריה לא היה מת בלא בנים, עכשיו מה אעשה אשיאנו מבנות ענר אשכול וממרא שהן צדקניות, וכי מה אכפת לי מיחסים, אמר לו הקדוש ברוך הוא אין אתה צריך, כבר נולד זוגו של יצחק, (שם): הנה ילדה מלכה גם הוא, הוא, גם הוא, מה זו בני גבירה שמונה ובני פילגשים ארבעה, אף זו בני גבירה שמונה ובני פילגשים ארבעה.

ד דבר אחר, נתירא מן היסורין, אמר לו הקדוש ברוך הוא, אין אתה צריך, כבר נולד מי שיקבלם, (בראשית כב, כא): את עוץ בכרו ואת בוז אחיו, איוב אימתי היה, ריש לקיש בשם בר קפרא אמר בימי אברהם היה, שנאמר: את עוץ בכרו, וכתיב (איוב א, א): איש היה בארץ עוץ איוב שמו. רבי אבא בר כהנא אמר בימי יעקב היה, דאמר רבי אבא בר כהנא דינה אשתו של איוב היתה, דכתיב באשת איוב (שם ב, י): כדבר אחת הנבלות, וכתיב בדינה (בראשית לד, ז): כי נבלה עשה בישראל. רבי לוי אמר בימי שבטים היה הדא הוא דכתיב (איוב טו, יח): אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם, זה ראובן ויהודה, ומה שכר נטלו על כך (שם שם, יט): להם לבדם נתנה הארץ. רבי לוי בשם רבי יוסי בר חלפתא אמר בירידתן למצרים נולד ובעליתן מת, אתה מוצא עקר שניו של איוב לא היו אלא מאתים ועשר שנים, ועשו ישראל במצרים מאתים ועשר שנים ובא שטן לקטרג וגרה אותו באיוב. רבי חנניא בריה דרבי אחא אמר לרועה שהוא עומד ומביט בצאנו בא זאב אחד נזדוג לו, אמר תנו לו תיש אחד שיתגרה בו. ורבי חמא אמר לאחד שהיה יושב בסעודה בא כלב אחד ונזדוג לו, אמר תנו לו ככר אחד שיתגרה בו, כך בא שטן לקטרג גרה אותו באיוב, הדא הוא דכתיב (שם טז, יא): יסגירני אל אל עויל ועל ידי רשעים ירטני, והלואי בני אדם צדיקים אלא בני אדם רשעים. רבי יוסי בר יהודה אומר בימי שפט השפטים היה, הדא הוא דכתיב (שם כז, יב): הן אתם כלכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו, חזיתם מעשי ומעשי דורי. חזיתם מעשי, מצוות ומעשים טובים. מעשה דורי, שהן מבקשין לתן שכר לזונות מן הגרנות, ואין דרכן של צדיקים להיות נותנין שכר לזונות מן הגרנות, הדא הוא דכתיב (הושע ט, א): אהבת אתנן על כל גרנות דגן. רבי שמואל בר נחמן אמר בימי כשדים היה, שנאמר (איוכ א, יז): כשדים שמו שלשה ראשים. רבי נתן אמר בימי מלכות שבא היה, שנאמר (שם שם, טו): ותפל שבא ותקחם. ורבי יהושע בן קרחה אמר בימי אחשורוש היה, דכתיב ביה (אסתר ב, ב): יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה, וכתיב (איוב מב, טו): ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב. ריש לקיש אמר איוב לא היה ולא נהיה, מחלפיה שיטתיה דריש לקיש, דתמן אמר ריש לקיש בשם בר קפרא בימי אברהם היה, והכא אמר איוב לא היה ולא נהיה. מאי לא היה ולא נהיה ביסורים שנכתבו עליו, ולמה נכתבו עליו, אלא שאלו באו עליו היה יכול לעמד בהן. רבי יוחנן אמר מעולי גולה היה וישראלי היה ומדרשו בטבריה, לפיכך היו למדים ממנו קריעה וברבת אבלים הדא הוא דכתיב (שם א, כ): ויקם איוב ויקרע את מעלו, מכאן שצריך אדם לקרע מעמד. רבי חנינא אמר עובד כוכבים היה, תני רבי חיא עובד כוכבים צדיק אחד עמד לי באמות העולם ונתתי לו שכרו ופטרתי, ואיזה זה איוב. (בראשית כב, כא): את עוץ בכרו, רבי יהושע בן לוי אמר הוא לבן הוא קמואל, ולמה נקרא שמו קמואל שקם כנגד אמתו של אל. (שם שם, כד): ופילגשו ושמה ראומה, אמר רבי יצחק כולהון לשם מרדות הן, טבח טבחון, גחם גמחון, תחש תחשון, מעכה מעכון.




סדר חיי שרה




פרשה נח

א ויהיו חיי שרה מאה שנה (כג, א), (תהלים לז, יח): יודע ה' ימי תמימם ונחלתם לעולם תהיה, כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים, בת עשרים כבת שבע לנוי, בת מאה כבת עשרים שנה לחטא.

דבר אחר, יודע ה' ימי תמימם, זו שרה שהיתה תמימה במעשיה, אמר רבי יוחנן כהדא עגלתא תמימה, ונחלתם לעולם תהיה, שנאמר: ויהיו חיי שרה, מה צרך לומר שני חיי שרה באחרונה, לומר לך שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעולם הזה ולעולם הבא.

ב וזרח השמש ובא השמש (קהלת א, ה), אמר רבי אבא בר כהנא וכי אין אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש, אלא עד שלא ישקיע הקדוש ברוך הוא שמשו של צדיק הוא מזריח שמשו של צדיק חברו, יום שמת רבי עקיבא נולד רבנו, וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש. יום שמת רבנו נולד רב אדא בר אהבה, וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש. יום שמת רב אדא בר אהבה נולד רבי אבון, וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש. יום שמת רבי אבון נולד רבי אבון בריה, יום שמת רבי אבון נולד אבא הושעיה איש טריא, יום שמת אבא הושעיה, נולד רבי הושעיה, וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש. עד שלא השקיע שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע, שנאמר (במדבר כז, יח): ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון. עד שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה שמשו של עתניאל בן קנז, שנאמר (יהושע טו, יז): וילכדה עתניאל בן קנז. עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל (שמואל א ג, ג): ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שכב בהיכל ה', אמר רבי יוחנן כהדא עגלתא תמימתא. עד שלא השקיע הקדוש ברוך הוא שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה, בתחלה (בראשית כב, כ): הנה ילדה מלכה גם הוא בנים, ואחר כך ויהיו חיי שרה מאה שנה.

ג רבי עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם בקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר שתמלך על שבע ועשרים ומאה מדינה, אלא תבוא אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחיתה מאה ועשרים ושבע ותמלך על מאה ועשרים ושבע מדינות.

ד ותמת שרה בקרית ארבע (כג, ב), ארבעה שמות נקראו לה, אשכול וממרא, קרית ארבע, חברון. ולמה הוא קורא אותה קרית ארבע, שדרו בה ארבעה צדיקים, ענר, אשכול וממרא, אברהם. ונמולו בה ארבעה צדיקים, אברהם, ענר, אשכול וממרא.

דבר אחר, קרית ארבע, שנקברו בה ארבעה צדיקים אבות העולם, אדם הראשון, אברהם, יצחק ויעקב.

דבר אחר, שנקברו בה ארבע אמהות, חוה ושרה ורבקה ולאה. ועל שם בעליה שהן ארבעה, ענק ושלשת בניו.

אמר רבי עזריה שמשם יצא אבינו אברהם שרדף אחרי ארבע מלכיות קוזמוקרטורין שהוא עולה בקרנסין של ארבעה, בתחלה ליהודה, ואחר כך לכלב, ואחר כך ללוים, ואחר כך לכהנים. והוא אחד מארבעה מקומות מגנים שבארץ ישראל, ואלו הן, רבי יצחק ורבנן, רבי יצחק אמר, דור ונפת דור, תמנת סרח וחברון. ורבנן אמרי, דנה וקרית סנה ותמנת סרח וחברון,

ה ויבא אברהם לספד לשרה (כג, ב), מהיכן בא, רבי לוי אמר מקבורתו של תרח לשרה בא, אמר לו רבי יוסי והלוא קבורתו של תרח קדמה לקבורתה של שרה שתי שנים, אלא מהיכן בא מהר המוריה, ומתה שרה מאותו צער, לפיכך נסמכה עקדה לויהיו חיי שרה.

ו ויקם אברהם מעל פני מתו (כג, ג), מלמד שהיה רואה מלאך המות מתריס כנגדו.

אמר רבי יוחנן מן הן תנינן, מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפלין ומכל מצוות שבתורה, מן הכא, ויקם וידבר. (שם, ד): גר ותושב, גר דיר. תושב מארי ביתא, אם רציתם גר, ואם לאו מארי ביתא, שכך אמר לי הקדוש ברוך הוא (בראשית טו, יח): לזרעך נתתי את הארץ הזאת. (שם כג, ד): תנו לי אחזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני, איני מבקש מכם אלא מת אחד, שנאמר: תנו לי אחזת קבר. (שם שם, ה ו): ויענו בני חת את אברהם וגו' שמענו אדני וגו', מלך את עלינו, נשיא את עלינו, אלוה את עלינו. אמר להם אל יחסר העולם מלכו, ואל יחסר העולם אלהו. (שם): במבחר קברינו, במבחר שבקברינו, קבר את מתך, מתים הרבה. (שם שם, יב): וישתחו אברהם לפני עם הארץ, מכאן שמודים על בשורה טובה.

ז וידבר אתם לאמר אם יש את נפשכם (כג, ח), פגעוני לי, סרסרוני לי, ואם לאו צלו לי עילויה. (שם, י): ועפרון ישב בתוך בני חת, רבי יצחק אמר ישב כתיב, אותו היום מנו אותו ארכוסטרטיגוס, דלא יהא בר נש רב זבין מן בר נש זעיר. (שם): ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת, אמר רבי פינחס מלמד שנעלו דלתותיהן והלכו לגמל חסדים לאברהם. (שם, יא טו): לא אדני שמעני השדה נתתי לך והמערה וגו' אדני שמעני ארץ ארבע מאת שקל כסף, אמר רבי חנינא כל שקלים האמורים בתורה סלעים, ובנביאים ליטרין, בכתובים קנטרין. רבי יודן אמר חוץ משקלי עפרון שהיו קנטרין, הדא הוא דכתיב (משלי כח, כב): נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבאנו. נבהל להון איש רע עין, זה עפרון, שהכניס עין רע בממונו של צדיק. ולא ידע כי חסר יבאנו, שחסרתו התורה וא"ו, הדא הוא דכתיב (בראשית כג, טז): וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרן, עפרן כתיב חסר וא"ו. (שם): ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר, רבי אבא בר ביזנא אמר פרגמטיא נפק.

ח ויקם שדה עפרון (כג, יז), דהות נפילה וקמת. דהות דבר אינש זעיר, ואתעבידת לבר נש רב. שדה עפרון אשר במכפלה, מלמד שנכפלו בעיני כל אחד ואחד, שבל מי שהוא קבור בתוכה, בטוח ששכרו בפול ומכפל.

אמר רבי אבהו שכפף הקדוש ברוך הוא קומתו של אדם הראשון וקברו בתוכה. (שם): השדה והמערה אשר בו וגו', אמר רבי מנין תנינן המוכר את שדהו צריך לכתב את שדהו ואת סימניה, מהכא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבלו סביב לאברהם למקנה לעיני בני חת, אמר רבי אלעזר כמה דיות משתפכות, כמה קולמוסין משתברין, כדי לכתב בני חת. עשרה פעמים כתיב בני חת, בני חת, עשרה כנגד עשרת הדברות, ללמדך שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק, כאלו מקים עשרת הדברות.

אמר רבי יודן חמשה פעמים כתוב בני ברזלי, כנגד חמשה ספרי תורה, ללמדך שכל מי שהוא מאכיל פרוסה לצדיק, כאלו הוא מקים חמשה ספרי תורה.

ט ואחרי כן קבר אברהם (כג, יט), הדא הוא דכתיב (משלי כא, כא): רדף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. רדף צדקה, זה אברהם, שנאמר (בראשית יח, יט): ושמרו דרך ה' לעשות צדקה. וחסד, שגמל חסד לשרה. ימצא חיים, (שם כה, ז): ושני חיי אברהם מאת שנה ושבעים שנה וחמשה שנים. צדקה וכבוד, אמר רבי שמואל בר יצחק, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני אמנותי גומל חסדים, תפשת אמנותי בוא לבש לבושי (כד, א): ואברהם זקן בא בימים.


פרשה נט

א ואברהם זקן בא בימים (כד, א), כתיב (משלי טז, לא): עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא, רבי מאיר אזל לממלא, ראה אותן כלן שחורי ראש, אמר להם תאמר ממשפחת בית עלי אתם, דכתיב (שמואל א ב, לג): וכל מרבית ביתך ימותו אנשים, אמרו ליה רבי התפלל עלינו, אמר להם לכו וטפלו בצדקה, ואתם זוכים לזקנה, מה טעמיה, עטרת תפארת שיבה. והיכן היא מצויה, בדרך צדקה תמצא. ממי אתה למד מאברהם, שכתוב בו (בראשית יח, יט): ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, זכה לזקנה, ואברהם זקן בא בימים.

ב עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון (משלי לא, כה), עוז והדר לבושה של תורה, ותשחק ליום אחרון, אימתי היא שוחקת, מתן שכרה לעתיד לבוא, ממי אתה למד מאברהם, על ידי שכתוב בו (בראשית יח, יט): ושמרו דרך ה' לעשות צדקה, זכה לזקנה, ואברהם זקן בא בימים. (משלי ג, טז): ארך ימים בימינה בשמאולה עשר וכבוד. ארך ימים בימינה, לעתיד לבוא, בשמאולה עשר וכבוד, בעולם הזה, אפלו שהוא בא להשמאיל לאדם עשר וכבוד, ממי אתה למד מאברהם, על ידי שכתוב בו (בראשית יח, יט): ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, זכה לזקנה, ואברהם זקן.

ג רבי יצחק פתח (תהלים עא, יח): וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני, אמר רבי אחא לא היא זקנה ולא היא שיבה, אלא שאם נתת לי זקנה תן לי שיבה עמה, ממי אתה למד מאברהם, על ידי שכתוב בו (בראשית יח, יט): ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, זכה לזקנה, ואברהם זקן.

ד רבי שמואל בר רב יצחק פתח (משלי כא, כא): רדף צדקה וחסד וגו', כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק דהוה מרקד אתלת שבשין, נפקין רוחין ועלעולין ועקרון כל אילניא טביא דארעא דישראל, למה כן, דהוה לקיט מנהון שבשין ומהלך קדם כלה, והוו רבנן אמרין למה עביד כדין, למה הוא מבזה את אוריתא, אמר רבי זעירא שבקותיה דהוא ידע מה הוא עביד. כד דמך נפקו למגמל ליה חסד, ונחתה שבשבה דנור, ואתעבידת כמו שבשבה דהדס, ואפסיקת בין ערסא לצבורא, אמרין חמון דהדין סבא דקאי ולעי דקמה ליה שבשתיה.

דבר אחר, רדף צדקה, זה אברהם, (בראשית יח, יט): ושמרו דרך ה', וחסד וגו' כדלעיל.

ה יפיפית מבני אדם הוצק חן וגו' (תהלים מה, ג), נתיפית בעליונים, שנאמר (ישעיה לג, ז): הן אראלם צעקו חצה, נתיפית בתחתונים, (בראשית כג, ו): נשיא אלהים אתה בתוכנו. (תהלים מה, ג): על כן ברכך אלהים לעולם, (בראשית כד, א): וה' ברך את אברהם בכל. (תהלים כד, ג): מי יעלה בהר ה', זה אברהם, (בראשית כב, יב): עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. (תהלים שם): ומי יקום במקום קדשו, זה אברהם, על שם שנאמר (בראשית יט, כז): וישכם אברהם בבקר אל המקום. (תהלים שם, ד): נקי כפים ובר לבב, (בראשית יד, כג): אם מחוט ועד שרוך נעל. ובר לבב, (בראשית יח, כה): חללה לך מעשת כדבר הזה. (תהלים כד, ד): אשר לא נשא לשוא נפשי, זה נפשו של נמרוד. (שם): ולא נשבע למרמה, (בראשית יד, כב): הרמתי ידי אל ה' אל עליון. (תהלים כד, ה): ישא ברכה מאת ה' וצדקה, ואברהם זקן וה' ברך את אברהם. אברהם היה מברך את הכל, שנאמר (בראשית יב, ג): ונברכו בך, מי ברך את אברהם, הקדוש ברוך הוא מברכו, וה' ברך את אברהם בכל. משה (עשה) נסן של ישראל, דכתיב (דברים לד, יא יב): לכל האתת והמופתים אשר עשה משה, ומי הוא נסו של משה, הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות יז, טו): ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי. דוד רוען של ישראל, שנאמר (דברי הימים א יא, יב): אתה תרעה את עמי ישראל, מי הוא רועה של דוד, הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים כג, א): ה' רעי לא אחסר. ירושלים אורו של עולם, שנאמר (ישעיה ס, ג): והלכו גוים לאורך, ומי הוא אורה של ירושלים, הקדוש ברוך הוא, דכתיב (שם שם, יט): והיה לך ה' לאור עולם.

ו ואברהם זקן (כד, א), זקן זה קנה שני עולמות. שלשה נכתרים בזקנה ובימים, ושלשתן היו ראש לנסיון, אברהם, יהושע ודוד. אברהם ראש לאבות, יהושע ראש למלכות משבט אפרים, שנאמר (שופטים ה, יד): מני אפרים שרשם בעמלק, זה יהושע. דוד ראש למלכות משבט יהודה.

אמר רבי אחא יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים, בימים ואינו בזקנה, אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה. בא בימים, רבי יהודה אמר בא בדיופלין, רבי אבא אמר בא בכפלון מפלש לחיי העולם הבא.

אמר רבי יצחק באותן הימים שכתוב בהן (קהלת יב, א): עד אשר לא יבאו ימי הרעה.

ז וה' ברך את אברהם בכל (כד, א), רבי יודן ורבי נחמיה, רבי יודן אמר שנתן לו נקבה. אמר לו רבי נחמיה עקר ביתו של מלך אין כתוב בה ברכה, אלא וה' ברך את אברהם בכל, שלא נתן לו בת כל עקר. רבי לוי אמר תלת, בכל, שהשליטו ביצרו. בכל, שעשה ישמעאל תשובה בחייו. בכל, שא חסר קלרין שלו כלום. רבי לוי בשם רבי חמא אמר בכל, שא חזר ונסה אותו.

ח ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו (כד, ב), שהיה זיו איקונין שלו דומה לו. (שם): המשל בכל אשר לו, שהיה שליט ביצרו כמותו. (שם): שים נא ידך תחת ירכי, אמר רבי ברכיה לפי שנתנה להם בצער לפיכך היא חביבה ואין נשבעין אלא בה. (שם, ג): ואשביעך בה' אלהי השמים, אמר רבי פינחס עד שלא הודעתי אותו לבריותיו, אלהי השמים, וכיון שהודעתי אותו לבריותיו, אלהי הארץ. (שם): אשר לא תקח, הזהירו שלא ילך אל בנות ענר אשכול וממרא. (שם, ד): כי אל ארצי ואל מולדתי, אמר רבי יצחק חטיא דקרתך זונין זרע מנהון.

ט ויאמר אליו העבד (כד, ה), הדא הוא דכתיב (הושע יב, ח): כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב. כנען זה אליעזר. בידו מאזני מרמה, שהיה יושב ומשקיל את בתו, ראויה היא או אינה ראויה. לעשק אהב, לעשק אהובו של עולם, זה יצחק, אמר: אולי לא תאבה, ואתן לו את בתי. אמר לו אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מתדבק בברוך.

י ויאמר אליו אברהם השמר לך וגו' ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי, זה ביתו של אביו. ומארץ מולדתי, זה שכונתו. ואשר נשבע לי, בחרן. ואשר דבר לי, בין הבתרים. הוא ישלח מלאכו לפניך (כד, ו ז), רבי דוסא אומר הרי זה מלאך מסים, בשעה שאמר אברהם אבינו (שם): הוא ישלח מלאכו לפניך, זימן לו הקדוש ברוך הוא שני מלאכים, אחד להוציא את רבקה, ואחד ללוות את אליעזר. (שם, ח): ואם לא תאבה האשה וגו' רק את בני לא תשב שמת, רק מעוט בני אינו חוזר בן בני חוזר.

יא ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וגו' (כד, י), גמליו של אברהם אבינו היו נכרים, בכל מקום שהיו יוצאים, יוצאים זמומים. (שם): וכל טוב אדניו בידו, רבי חלבו אמר זו דיאתיקי. (שם): ויקם וילך אל ארם נהרים, רבי יצחק אמר בן יומו, הוא דעתיה דרבי יצחק. (שם, מב): ואבא היום אל העין, היום יצאתי והיום באתי. (תהלים ס, ד): הרעשתה ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה. הרעשתה ארץ בימי אברהם, פצמתה בימי אליעזר, רפה שבריה בימי יעקב, כי מטה בימי ישבי בנוב, הדא הוא דכתיב (שמואל ב כא, טז): ישבי בנב אשר בילידי הרפה, אניף במגניה וקפץ דוד לאחוריו תמניא עשר אמין, זה נתיירא מזה, וזה נתיירא מזה. זה נתיירא לומר אם לאחוריו קפץ כדין לקמוי מה. וזה נתיירא מזה, לומר אין במגנא אניפי בדין איך אנא יכול למוקמיה ביה. באותה שעה אמר דוד הלואי הוה לי חד מן בני אחתי דייתי ויסיעני, מיד (שם שם, יז): ויעזר לו אבישי בן צרויה, לאחורי תרעא הוה קאים, אתמהא. רבנן אמרי אפלו היה בסוף העולם הטיסו הקדוש ברוך הוא והביאו בהרף עין, שלא יהיה אותו צדיק עומד ומצטער, הדא הוא דכתיב: ויעזר לו אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי וימתהו אז נשבעו אנשי דוד לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל. (בראשית כד, יא): ויברך הגמלים מחוץ לעיר, ארבענון.

יב לעת ערב לעת צאת השאבת (כד, יא), אמר רב הונא בשעה שאדם הולך לקח אשה ושמע קל כלביא מנבחין, הוא מצית מה אינון אמרין, לעת ערב לעת צאת השאבת.


פרשה ס

א ויאמר ה' אלהי אברהם הקרה נא לפני היום וגו' (כד, יב), (ישעיה נ, י): מי בכם ירא ה' שמע בקול עבדו, אמר מי בכם ירא ה', זה אברהם. שמע בקול עבדו וגו', אשר שמע הקדוש ברוך הוא בקולו של עבדו. (שם): אשר הלך חשכים, שבא מאספמיא ומחברותיה, ולא היה יודע היכן, כאדם שהוא שרוי בחשך. (שם): ואין נגה לו, ומי היה מאיר לו הקדוש ברוך הוא היה מאיר לו בכל מקום שהיה הולך. (שם): יבטח בשם ה' וישען באלהיו, (נחמיה ט, ח): ומצאת את לבבו נאמן לפניך, דבר אחר, מי בכם ירא ה', זה אליעזר. שמע בקול עבדו, בקול אברהם שהיה עבד להקדוש ברוך הוא, שנאמר (בראשית כו, כד): בעבור אברהם עבדי. אשר הלך חשכים, בשעה שהלך להביא את רבקה. ואין נגה לו, ומי היה מאיר לו הקדוש ברוך הוא היה מאיר לו בזיקים ובברקים. יבטח בשם ה' וישען באלהיו, ויאמר ה' אלהי אדני אברהם הקרה נא לפני היום.

ב כתיב (משלי יז, ב): עבד משכיל ימשל בבן מביש ובתוך אחים יחלק נחלה, עבד משכיל, זה אליעזר, ומה השכלתו, אמר כבר קללתו של אותו האיש בידו, שמא יבוא כושי אחד או ברבר אחד וישתעבד בי, מוטב לי להשתעבד בבית הזה ולא בבית אחר. ימשל בבן מביש, זה יצחק, שביש את כל עובדי כוכבים בשעה שנעקד על גבי המזבח. ובתוך אחים יחלק נחלה, בתוך ישראל, מה אלו מזכירין זכות אבות אף זה מזכיר זכות אבות, ויאמר ה' אלהי אדני אברהם וגו'. (בראשית כד, יב): ועשה חסד עם אדני אברהם, התחלת גמר. רבי חגי בשם רבי יצחק אמר הכל צריכין לחסד אפלו אברהם שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו, נצרך לחסד, שנאמר: ועשה חסד עם אדני אברהם, התחלת גמר.

ג הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר, והיה הנער אשר אמר אליה הטי וגו' (כד, יג יד), ארבעה הן שתבעו שלא כהגן, לשלשה נתן כהגן, לאחד נתן שלא כהגן. ואלו הן: אליעזר עבד אברהם, כלב, שאול, יפתח. אליעזר אמר: והיה הנער אשר אמר אליה וגו', הא אלו יצאה אמה אחת והשקתו היה משיאה לבן אדונו, אתמהא, וזמן לו הקדוש ברוך הוא כהגן, (שם, טו): ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת וגו'. וכלב אמר (שופטים א, יב): אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה, אלו לכדו עבד אחד היה נותן לו בתו, וזמן לו הקדוש ברוך הוא כהגן, שנאמר (שם שם, יג): וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב ויתן לו את עכסה בתו לאשה. שאול אמר (שמואל א יז, כה): והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו לאשה, הא אלו יצא כושי אחד או עובד כוכבים אחד או עבד והכהו היה נותן לו בתו, וזמן לו הקדוש ברוך הוא כהגן, דכתיב (שם שם, יב): ודוד בן איש אפרתי. יפתח (שופטים יא, לא): והיה היוצא אשר יצא וגו' והעליתיהו עלה לה', הא אלו יצא חמור או כלב אחד או חתול אחת, היה מעלהו עולה, וזמן לו הקדוש ברוך הוא שלא כהגן, הדא הוא דכתיב (שם שם, לד): ויבא יפתח וגו' והנה בתו יצאת לקראתו, רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר הקדש דמים היה חיב, וריש לקיש אמר אפלו הקדש דמים לא היה חיב, דתנן אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום הרי אלו עולה, לא אמר כלום, אמר הרי אלו לעולה, ימכרו ויביא בדמיהם עולה. ולא היה שם פינחס שיתיר לו את נדרו, אלא פינחס אמר הוא צריך לי ואני אלך אצלו, ויפתח אמר אני ראש קציני ישראל ואני הולך לי אצל פינחס, בין דין לדין אבדה הנערה ההיא, הדא דבריתא אמרה בין חיתא למחבלתא אזל ברא דעלובתא. ושניהם נענשו בדמיה של נערה, יפתח מת בנשילת אברים, בכל מקום שהיה הולך בו היה אבר נשול הימנו והיו קוברין אותו שם, הדא הוא דכתיב (שם יב, ז): וימת יפתח ויקבר בערי גלעד, בעיר גלעד לא נאמר אלא בערי גלעד. פינחס נטלה ממנו רוח הקדש, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א ט, כ): פינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם, הוא נגיד עליהם אין כתיב באן, אלא נגיד היה, (שם): לפנים ה' עמו.

ד ויהי הוא טרם כלה לדבר וגו' (כד, טו), תני רבי שמעון בן יוחאי שלשה הם נענו במענה פיהם, אליעזר עבדו של אברהם, ומשה, ושלמה. אליעזר, ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת. משה, דכתיב (במדבר טז, לא): ויהי ככתו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם. שלמה, דכתיב (דברי הימים ב ז, א): וככלות שלמה להתפלל אל ה' והאש ירדה מן השמים וגו'.

ה והנער טבת מראה מאד בתולה (כד, טז), תנינן מכת עץ כתבתה מאתים, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים מכת עץ כתבתה מנה. רבי חנינא משם רבי אליעזר טעמיה דרבי מאיר (שם): ואיש לא ידעה, הא אם נבעלה מעץ בתולה. טעמיהו דרבנן, בתולה, הא אם נבעלה מעץ אינה בתולה.

אמר רבי יוחנן לא נבעלה אשה ממהול לשמונה תחלה אלא רבקה.

אמר ריש לקיש לפי שבנותן של עובדי כוכבים משמרות שרה ס עצמן ממקום ערותן ומפקירות עצמן ממקום אחר, אבל זאת בתולה ממקום בתולים, ואיש לא ידעה, ממקום אחר.

אמר רבי יוחנן ממשמע שנאמר בתולה, אין אנו יודעים ואיש לא ידעה, אלא אפלו אדם לא תבע בה, על שם (תהלים קכה, ג): לא ינוח שבט הרשע וגו'. ותרד העינה ותמלא כדה ותעל, כל הנשים יורדות וממלאות מן העין, וזו כיון שראו אותה המים מיד עלו, אמר לה הקדוש ברוך הוא את סימן לבניך, מה את כיון שראו אותך המים מיד עלו, אף בניך כיון שהבאר רואה אותן מיד תהיה עולה, הדא הוא דכתיב (במדבר כא, יז): אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר.

ו וירץ העבד לקראתה (כד, יז), לקראת מעשיה הטובים. (שם): ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך, גמיה אחת. (שם, כא): והאיש משתאה לה וגו', רבי יוחנן דציפורין אמר ממצמץ ומביט בה, (שם): ההצליח ה'. (שם, כב): ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח וגו', רב הונא בשם רבי יוסף אבן יקרה היה בו והיה משקלה בקע. (שם): ושני צמידים על ידיה, כנגד שני לוחות. (שם): עשרה זהב משקלם, כנגד עשרת הדברות. (שם, כג): ויאמר בת מי את הגידי נא לי וגו', לינה אחת. (שם, כד): ותאמר בת בתואל אנכי בן מלכה, (שם, כה): גם מקום ללון, לינות הרבה. (שם, כו): ויקד האיש וישתחו לה', מכאן שמודים על בשורה טובה. (שם, כז): ויאמר ברוך ה' אלהי אדני אברהם אשר לא עזב חסדו וגו', ממה שקפצה הדרך לפני הייתי יודע (שם): שבדרך נחני ה' בית אחי אדני.

ז ותרץ הנערה ותגד לבית אמה (כד, כח), אמר רבי יוחנן אין האשה רגילה אלא לבית אמה, אתיבון ליה והכתיב (בראשית כט, יב): ותגד לאביה, אמר להם שמתה אמה ולמי היה לה להגיד לא לאביה. (שם כד, כט): ולרבקה אח ושמו לבן, רבי יצחק אמר לשבח, פרדוכוס. רבי ברכיה אמר לגנאי, מלבן ברשע. (שם): וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין, מעיניה ליה. (שם שם, ל): עמד על הגמלים על העין, מעיין גרמיה. (שם שם, לא): ויאמר בוא ברוך ה', שהיה סבור בו שהוא אברהם, שהיה קלסתר פניו דומה לו.

אמר רבי יוסי בן רבי דוסא כנען הוא אליעזר, ועל ידי ששרת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך. ויאמר בוא ברוך ה', אמר רבי יעקב בשם רבי יוחנן דבית גוברין עבד לה אפטרה, ומה אם אליעזר על ידי ששרת את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך, ישראל שעושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם ורגליהם, על אחת כמה וכמה. (שם): למה תעמד בחוץ, אין כבודך שתשב בחוץ. (שם): ואנכי פניתי הבית, מטנפת של עבודת כוכבים.

ח ויבא האיש הביתה וגו' (כד, לב), התיר זמומיהם. רבי הונא ורבי ירמיה שאל לרבי חיא בר רבה לא היו גמליו של אברהם אבינו דומים לחמורו של רבי פינחס בן יאיר, חמרתיה דרבי פינחס בן יאיר נסבוה לסטאי עבדת גבון תלתא יומין ולא טעמת כלום, אמרין סופה מיתה ותסרי מערתא עלינו, נמסרה לרבונה, שלחוה ועלת בביתא דמרה, כיון דעלתה נהקת וחכים קלה, אמר פתחו לאותה העניה ויהבו לה דתיכול, דאית לה תלתא יומין דלא טעמה מידי. יהבין לה שעורין לא טעמתון, אמרין ליה רבי יהבינן לה שערין ולא טעמתון. אמר להון תקנתיהו, אמרון ליה אין, אפיקתון דמאי, אמרו לא כן אלפין רבי הלוקח זרע לבהמה וקמח לעורות ושמן לנר ושמן לסוך בו את הכלים, פטורין מן הדמאי. אמר להון מאי נעביד לה והיא מחמרה על גרמה. רבי ירמיה שלח לרבי זעירא חד קרטיל דתאנין, רבי ירמיה אמר אפשר רבי זעירא אכילהון דלא מתקנן. רבי זעירא אמר אפשר לרבי ירמיה דלא משלח להון מתקנן, בין דין לדין אתאכלון תאנים בטבליהו. למחר קם רבי ירמיה עם רבי זעירא אמר ליה תקנת אילין תאניא, אמר ליה לא, אמר רבי אבא בר ימינא לרבי זעירא אין הוון קדמאין מלאכין אנן בני נש, ואין הוון בני נשי אנן חמרין, ולית אנן כחמרתיה דרבי פינחס בן יאיר, חמרתיה דרבי פינחס בן יאיר יהבון לה שערי דטבלא לא אכלת יתהון, ואנן אכלינן תאניא דטבילין. (שם): ויתן תבן ומספוא לגמלים, אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפים הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מרבוי המקרא. רבי שמעון בן יוחאי אומר: טמא, הטמא (ויקרא יא, כט). רבי אליעזר בן יוסי אומר: זה, וזה (שם). (בראשית כד, לב): ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו, אמר רבי אחא יפה רחיצת רגלי עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, שאפלו רחיצת רגלים צריך לכתב, והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מרבוי המקרא. רבי שמעון בן יוחאי אומר: טמא, הטמא, רבי אליעזר ברבי יוסי אמר: זה, וזה.

ט ויושם לפניו לאכל ויאמר עבד אברהם אנכי (כד, לג לד), אמר רבי יצחק מלתא דאית בך מגניא קדים ואמרה. ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת את אדני הגידו לי וגו' ואפנה על ימין או על שמאל (כד, מט), על ימין זה ישמעאל, על שמאל זה לוט, היך מה דאת אמר (בראשית יג, ט): אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה.

י ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר (כד, נ), מהיכן יצא, רבי יהושע בר נחמיה בשם רבי חנינא בר יצחק מהר המוריה יצא. ורבנן אמרי מהיכן יצא (שם, נא): ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר ה'.

יא ויוצא העבד כלי כסף (כד, נג), רבי הונא אמר קונבי. רבנן אמרי קליות ואגוזים, וקליות היו חביבין מכל, אלא ללמדך שאם יוצא אדם לדרך ואין אצטרכיא עמו מסתגף הוא. ודכותה (שמות ג, כב): ושאלה אשה משכנתה וגו', ושמלות היו חביבות מן הכל, אלא ללמדך שאם יצא אדם לדרך ואין כסותו עמו מסתגף. ודכותה (עזרא א, ו): וכל סביבתיהם חזקו בידיהם וגו'.

יב ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו (כד, נה), ובתואל היכן הוא, בקש לעבב ונגף בלילה, הדא הוא דכתיב (משלי יא, ה): צדקת תמים תישר דרכו, צדקת תמים זה יצחק, תישר דרכו של אליעזר. (שם יד, לב): וברעתו ידחה רשע, זה בתואל שנגף בלילה. תשב הנער אתנו ימים, אלו שבעת ימי אבלו. או עשור, אלו שנים עשר חדש שנותנין לבתולה לפרנס את עצמה. (בראשית כד, נז): ויאמרו נקרא לנער, מכאן שאין משיאין את היתומה אלא על פיה. (שם שם, נח): ויקראו לרבקה ויאמרו לה, רבי יצחק אמר מרמזים בה התלכי התלכי (שם): ותאמר אלך, הולכת אני על כרחכם שלא בטובתכם.

יג וישלחו את רבקה וגו' ויברכו את רבקה (כד, נט ס), אמר רבי איבו דוויין ושפופין היו ולא היו מפרינין אלא בפה. (שם): אחתנו את היי לאלפי רבבה, רבי ברכיה ורבי לוי בשם רבי חמא בר חנינה מפני מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק, שלא יהיו עובדי כוכבים אומרים תפלתנו עשתה פרות, אלא (בראשית כה, כא): ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר (איוב כט, יג): ברכת אבד עלי תבא, ברכת אבד זה לבן הארמי, שנאמר (דברים כו, ה): ארמי אבד אבי. עלי תבא זו רבקה, אחתנו את היי לאלפי רבבה, ועמדו ממנה אלופים מעשו ורבבה מיעקב. אלופים מעשו (בראשית לו, טו): אלוף תימן אלוף קנז. מיעקב רבבה, דכתיב (יחזקאל טז, ז): רבבה כצמח השדה נתתיך. ויש אומרים אף אלו ואלו עמדו מישראל, דכתיב (במדבר י, לו): ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל.

יד ותקם רבקה ונערתיה וגו' (כד, סא), אמר רבי לוי שכן דרך הגמלים גדלים במזרח. רבנן אמרי מה גמל זה יש בו סימן טמאה וסימן טהרה, כך העמידה רבקה צדיק ורשע. (שם): ותלכנה אחרי האיש, שכעור לאיש להיות מהלך אחר האשה. (שם, סב): ויצחק בא מבוא, אתא ממיתא, ולהיכן הלך, (שם): באר לחי ראי, הלך להביא את הגר, אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני. (שם, סג): ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, אין שיחה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קב, א): תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו, וכן הוא אומר (שם נה, יח): ערב ובקר וצהרים אשיחה וגו'.

טו ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק (כד, סד), אמר רב הונא צפת שידו שטוחה בתפלה, אמרה ודאי אדם גדול הוא, לכך שאלה עליו. (שם): ותפל מעל הגמל, אתרכינת, היך מה דאת אמר (תהלים לז, כד): כי יפל לא יוטל. (בראשית כד, סה): ותאמר אל העבד, רבי חיא אמר ראתה אותו הדור, ותוהא מפניו, היך מה דאת אמר (שם לז, יט): הנה בעל החלמות הלזה בא. רבנן אמרי הוא ופלסונו, הלזה, אלון זה. (שם כד, סה): ויאמר העבד הוא אדני, שתים הם שנתכסו בצעיף וילדו תאומים, רבקה ותמר, רבקה, (שם): ותקח הצעיף, תמר, (שם לח, יד): ותכס בצעיף ותתעלף. (שם כד, סו): ויספר העבד ליצחק, אמר רבי אלעזר כללה של תורה מרבים מפרטיה, שאלו בא לכתב שנים ושלשה דפין היה כותב. ורבנן אמרי דברי שבח גלה לו, מה שקפצה הארץ לפניו.

טז ויבאה יצחק האהלה שרה אמו (כד, סז), כל ימים שהיתה שרה קימת היה ענן קשור על פתח אהלה, כיון שמתה פסק אותו ענן, וכיון שבאת רבקה חזר אותו ענן. כל ימים שהיתה שרה קימת היו דלתות פתוחות לרוחה, וכיון שמתה שרה פסקה אותה הרוחה, וכיון שבאת רבקה חזרה אותה הרוחה. וכל ימים שהיתה שרה קימת היה ברכה משלחת בעסה, וכיון שמתה שרה פסקה אותה הברכה, כיון שבאת רבקה חזרה. כל ימים שהיתה שרה קימת היה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת, וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאת רבקה חזר. וכיון שראה אותה שהיא עושה כמעשה אמו, קוצה חלתה בטהרה וקוצה עסתה בטהרה, מיד ויבאה יצחק האהלה.

אמר רבי יודן למדתך תורה שאם יהיה לאדם בנים גדולים יהיה משיאן מתחלה ואחר כך הוא נושא לו אשה, ממי אתה למד מאברהם, בתחלה ויבאה יצחק האהלה שרה אמו, ואחר כך (כה, א): ויסף אברהם ויקח אשה.


פרשה סא

א ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה (כה, א), כתיב (תהלים א, א): אשרי האיש אשר לא הלך וגו', אשר לא הלך בעצת רשעים, זה דור הפלגה. (שם): ובדרך חטאים לא עמד, אלו אנשי סדום, שנאמר (בראשית יג, יג): ואנשי סדם רעים וחטאים. (תהלים א, א): ובמושב לצים לא ישב, זה אבימלך, שנאמר (בראשית כ, טו): הנה ארצי לפניך וגו'. (תהלים א, ב): כי אם בתורת ה' חפצו, (בראשית יח, יט): כי ידעתיו למען אשר יצוה. (תהלים שם): ובתורתו יהגה, אמר רבי שמעון אב לא למדו, ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה, אלא זמן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים, והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה, הדא הוא דכתיב (שם טז, ז): אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי. (שם א, ג): והיה כעץ שתול, ששתלו הקדוש ברוך הוא בארץ ישראל. (שם): אשר פריו יתן בעתו, זה ישמעאל. (שם): ועלהו לא יבול, זה יצחק. (שם): וכל אשר יעשה יצליח, אלו בני קטורה, שנאמר: ויסף אברהם ויקח אשה.

ב שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו עוד ינובון בשיבה (תהלים צב, יד טו): זה אברהם אבינו, (שם): דשנים ורעננים יהיו, (בראשית כה, א): ויסף אברהם. (איוב יד, ז): כי יש לעץ תקוה, יש לאבינו אברהם תקוה. (שם): אם יכרת ועוד יחליף, אם יאמר עליו כרות הברית, ועוד יחליף, מצוות ומעשים טובים, (שם): וינקתו לא תחדל, זו לחלוחות שלו. (שם שם, ח): אם יזקין בארץ שרשו, (בראשית כד, א): ואברהם זקן. (איוכ יד, ח): ובעפר ימות גזעו, (בראשית כג, ב): ותמת שרה. (איוב יד, ט): מריח מים יפרח, מריח מצוות ומעשים טובים יפריח. (שם): ועשה קציר, נטע אין כתיב כאן, אלא (שם): כמו נטע, התוספת מרבה על העקר, ויסף אברהם וגו'.

ג בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך (קהלת יא, ו), רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אמר אם זרעת בבכיר זרע באפיל, שאין אתה יודע (שם): איזהו יכשר, אם של אפיל אם של בכיר (שם): ואם שניהם כאחד טובים. רבי יהושע אמר אם בא עני אצלך בשחרית, תן לו. בערבית, תן לו. שאין אתה יודע איזה מהן הקדוש ברוך הוא כותב עליך הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. רבי ישמעאל ורבי עקיבא, רבי ישמעאל אומר אם למדת תורה בנערותך למד תורה בזקנותך, שאין אתה יודע איזה מהן מתקים לך הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. רבי עקיבא אומר אם היו לך תלמידים בנערותך עשה לך תלמידים בזקנותך, שאין אתה יודע איזה מהם מתקים לך זה או זה, ואם שניהם כאחד טובים. שנים עשר אלף תלמידים היו לרבי עקיבא מעכו ועד אנטיפרס וכלם בפרק אחד מתו, למה, שהיתה עיניהם צרה אלו באלו, ובסוף העמיד שבעה, רבי מאיר ורבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר ורבי אליעזר בן יעקב. ואית דאמרי רבי יהודה ורבי נחמיה ורבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון בן יוחאי ורבי חנינא בן חכינאי ורבי יוחנן הסנדלר. אמר להם בני, הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם, עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה. רבי דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן אם היו לך בנים בנערותך קח לך אשה בזקנותך והעמד בנים, וממי אתה למד מאברהם שהיו לו בנים בנערותו ולקח אשה בזקנותו והעמיד בנים, הדא הוא דכתיב: ויסף אברהם וגו'.

ד ושמה קטורה (כה, א), רב אמר זו הגר, אמר ליה רבי נחמיה והכתיב (שם): ויסף, אמר ליה על פי הדבור נשאה, היך מה דאת אמר (ישעיה ח, ה): ויסף ה' דבר אלי עוד. אמר ליה והכתיב: ושמה קטורה. אמר ליה שמקטרת מצוות ומעשים טובים. אמר ליה והכתיב (בראשית כה, ו): ולבני הפילגשים אשר לאברהם, אמר ליה פלגשם כתיב. (שם): בעודנו חי, אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני.

אמר רבי ברכיה אף על גב דאת אמר (שם כא, יד): ותלך ותתע במדבר וגו', תאמר שנחשד עליה בריה, תלמוד לומר (שם כה, א): ושמה קטורה, מן קטר, כזה שהוא חותם גנזכה ומוציאה בחותמת קשורה וחתומה. בר קפרא אמר תוספתו של הקדוש ברוך הוא מרבה על העקר, קין עקר והבל על ידי שהוא תוספת, דכתיב (בראשית ד, ב): ותסף ללדת, נולד הוא ושתי תאומותיו. יוסף עקר, ובנימין על ידי שכתוב בו תוספת הוא מעמיד עשרה, דכתיב (שם מו, כא): ובני בנימין בלע ובכר וגו'. ער עקר, ושלה על ידי שהוא לשון תוספת הוא מעמיד עשרה בתי דינים, הדא הוא דכתיב בדברי הימים (דברי הימים א ד, כא כג): בני שלה בן יהודה ער אבי לכה ולעדה אבי מרשה ומשפחות בית עבדת הבץ לבית אשבע וגו'. עקר שניו של איוב לא היו אלא שבעים שנה, נתוסף לו מאה וארבעים שנה, דכתיב (איוב מב, טז): ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה. עקר מלכותו של יחזקיהו לא היו אלא ארבע עשרה שנה, ונתוסף לו חמש עשרה שנה, שנאמר (ישעיה לח, ה): הנני יוסף על ימיך חמש עשרה שנה. ישמעאל עקר ובני קטורה על ידי שהן לשון תוספת (בראשית כה, ב): ותלד לו את זמרן וגו'.

ה רמי בר יחזקל אמר זמרן שהיו מזמרין בעולם, יקשן, שהן מתקשין בעולם. ורבנן אמרי, זמרץ, שהיו מזמרין לעבודת כוכבים, יקשן, שהיו מקשין בתף לעבודת כוכבים. (בראשית כה, ג): ויקשן ילד את שבא ואת דדן, רבי שמואל בר נחמן אמר אף על גב דאינון מתורגמין אמרין תגרי לופרין וראשי אמין, כולהון ראשי אמות הן.

ו ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק (כה, ה), רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אמר בכורה. רבי נחמיה אמר ברכה. ורבנן אמרי קבורה, ודאתיקו. רבי חמא אמר לא ברכות אלא מתנות נתן לו, משל למלך שהיה לו פרדס, מסרו לאריס והיה בו שתי אילנות כרוכים זה לזה בכרך אחד, אחד של סם חיים ואחד של סם המות. אמר אותו אריס אם משקה אני זה של סם חיים זה של סם המות שותה עמו, ואם איני משקה זה של סם המות היך זה של סם חיים חי. חזר ואמר אנא אריס עביד אנא אריסותי ומאי דאהני למארי דפרדיסא למעבד יעביד ליה. כך אמר אברהם, אם מברך אני את יצחק, עכשו בני ישמעאל ובני קטורה בכלל, ואם אין אני מברך בני ישמעאל ובני קטורה, היך אני מברך את יצחק, חזר ואמר בשר ודם אני, היום כאן ומחר בקבר, כבר עבידת אנא דידי, מכאן ואילך מה שהקדוש ברוך הוא רוצה לעשות בעולמו יעשה, כיון שמת אברהם אבינו גלה הקדוש ברוך הוא על יצחק וברכו, הדא הוא דכתיב (שם, יא): ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו.

ז ולבני הפילגשים וגו' (כה, ו), בימי אלכסנדרוס מוקדון באו בני ישמעאל לעורר על ישראל על הבכורה, ובאו עמהם שתי משפחות רעות, כנענים ומצרים, אמרו מי הולך ודן עמהם, אמר גביעה בן קוסם אני הולך ודן עמהם, אמרו לו הזהר שלא תחליט להם את הארץ, אמר אני הולך ודן עמהם, אם נצחתי אותם הרי מטב, ואם לאו אתם אומרים מה הגרוע הזה שיעמיד עלינו, הלך ודן עמהם, אמר להם אלכסנדרוס מוקדון מי תובע מיד מי, אמרו ישמעאלים אנו תובעים מידן ומתורתן אנו באים עליהם, כתיב (דברים כא, יז): כי את הבכר בן השנואה יכיר, וישמעאל בדין שיטל פי שנים. אמר לו גביעה בן קוסם, אדוני המלך, אין אדם עושה מה שהוא רוצה לבניו, אמר לו הן, ואמר לו והכתיב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. אמרו לו והיכן שטר שלוח שחלק בין בניו, אמר להם ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. ונסתלקו משם בבשת פנים. אמרו כנענים מתורתן אנו באים עליהם, בכל מקום כתיב ארצה כנען, ארץ כנען, יתנו לנו את ארצנו. אמר להם גביעה בן קוסם, אדוני המלך אין אדם עושה לעבדו מה שהוא רוצה, אמר לו הן, אמר מה כתיב (בראשית ט, כה): ארור כנען עבד עבדים וגו', הרי הארץ שלנו והם עבדים לאדוני המלך, ונסתלקו משם בבשת פנים. אמרו מצרים מתורתן אנו באים עליהם, ששים רבוא יצאו מאצלנו טעונים כלי כסף וכלי זהב, דכתיב (שמות יב, לו): וינצלו את מצרים, יתנו לנו את כספינו ואת זהבינו. אמר לו גביעה בן קוסם אדוני המלך ששים רבוא בני אדם עשו אצלם מאתים ועשר שנים, מהם כספים ומהם זהבים שנוטלין בשכרן דינר ליום, ישבו פילוסופים וחשבו ולא הגיעו למאה שנה עד שנמצאת ארץ מצרים לטמיון, ונסתלקו משם בבשת פנים. בקש לעלות לירושלים אזלון כותאי ואמרו ליה הזהר שאינן מניחין אותך להכנס לבית קדש הקדשים שלהם, וכיון שהרגיש גביעה בן קוסם, הלך ועשה לו שתי אנפלאות ונתן בהם שתי אבנים טובות שוות שתי רבואות של כסף, וכיון שהגיע להר הבית אמר לו אדוני המלך שלף מנעליך ונעל לך שתי אנפלאות, שהרצפה חלקה שלא תחליק רגליך, וכיון שהגיע לבית קדש הקדשים אמרו לו עד כאן יש לנו רשות לכנס מכאן ואילך אין לנו רשות לכנס. אמר לו לכשאצא אני משוה לך פדחתך [נסח אחר: גביעתך, אמר לו אם כה תעשה רופא אמן תקרא ושכר הרבה תטל. (בראשית כה, ו): וישלחם מעל יצחק בנו, אמר להם כל מה שאתם יכולים להזריח תזריחו, שלא תכוו בגחלתו של יצחק, אבל עשו על ידי שבא ונזדווג ליעקב, נטל את שלו מתחת ידו, הדא הוא דכתיב (ישעיה כג, ז ח): הזאת לכם עליזה מימי קדם קדמתה יבלוה רגליה מרחוק לגור מי יעץ זאת על צר המעטירה וגו'.

אמר רבי אלעזר כל צור שכתוב במקרא מלא, בצור מדינה הכתוב מדבר. חסר, ברומי הכתוב מדבר. המעטירה, רבי אבא אמר הקיפוה בעטרה, ורבי ינאי אמר בשם רבי שמעון בריה דרבי ינאי הקיפוה כובין.


פרשה סב

א ואלה ימי שני חיי אברהם (כה, ז), כתיב (תהלים לז, יח): יודע ה' ימי תמימם ונחלתם לעולם תהיה. יודע ה' ימי תמימם, זה אברהם, שנאמר (בראשית יז, א): והיה תמים. ונחלתם לעולם תהיה, ואלה ימי שני חיי אברהם, שחבב הקדוש ברוך הוא שנותן של צדיקים וכתבם בתורה, כדי שתהא נחלת ימיהם זכורה לעולם (שם כה, ח): בשיבה טובה זקן ושבע. (שם): ויגוע, אמר רבי יהודה בר אלעי החסידים הראשונים היו מתיסרין בחולי מעים בעשרה ועשרים יום, לאמר שהחולי ממרק. רבי יהודה אמר כל מי שנאמר בו גויעה מת בחולי מעים. כתיב (משלי לא, כה): עז והדר לבושה, כל מתן שכרן של צדיקים מתקן להם לעתיד לבוא, ומראה להם הקדוש ברוך הוא עד שהם בעולם הזה מתן שכרן שהוא עתיד לתן להם לעתיד לבוא ונפשן שבעה והם ישנים.

אמר רבי אלעזר משל לסעודה שעשה אותה המלך וזמן את האורחים והראה להם מה שהם אוכלים ושותין, ושבעה נפשן וישנו להם, כך הקדוש ברוך הוא מראה להם לצדיקים עד שהם בעולם הזה מתן שכרן מה שהוא עתיד לתן להם לעתיד לבוא והם ישנים, שנאמר (איוב ג, יב): כי עתה שכבתי ואשקוט, הוי בשעת סלוקן של צדיקים הקדוש ברוך הוא מראה להם מתן שכרן. כד דמך רבי אבהו אחזו ליה תלת עשרי נהרי אפרסמון, אמר להון אלין דמן, אמרו ליה דידך. אמר אלין דאבהו (ישעיה מט, ד): ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה', זבדי בן לוי ורבי יהושע בן לוי ורבי יוסי בן פרטא תלתיהון אמרין אלין קריה כד דמיכי, חד מנהון אמר (תהלים לב, ו): על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא. (שם לג, כא): כי בו ישמח לבנו וגו'. ואוחרנא אמר (שם כג, ה): תערך לפני שלחן נגד צררי. (שם ה, יב): וישמחו כל חוסי בך. ואוחרנא אמר (שם פד, יא): כי טוב יום בחצריך מאלף. ורבנן אמרי (שם לא, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, הוי בשעת סילוקן של צדיקים מהעולם הקדוש ברוך הוא מראה להן מתן שכרן. בן עזאי אומר (שם קטז, טו): יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, ואימתי הקדוש ברוך הוא מראה להם שכרן שהוא מתקן להם, סמוך למיתתן, הדא הוא דכתיב: המותה לחסידיו, לפיכך (משלי לא, כה): ותשחק ליום אחרון. מה בין מיתת נערים למיתת זקנים רבי יהודה אמר הנר הזה בשעה שהוא כבה מאליו יפה לו ויפה לפתילה, ובשעה שאינו כבה מאליו רע לו ורע לפתילה. רבי אבהו אמר התאנה הזו בשעה שהיא נלקטת בעונתה יפה לה ויפה לתאנה, ובשעה שהיא מתלקטת שלא בעונתה רע לה ורע לתאנה. רבי חיא רבה ותלמידוי, ואית דאמרי רבי עקיבא ותלמידוי, ואית דאמרי רבי יוסי בן חלפתא ותלמידוי היו למודים להיות משכימין ויושבין ושונין תחת תאנה אחת, והיה בעל התאנה משכים ולוקטה, אמרו שמא הוא חושדנו, מה עבדון חלפון אתרון, אזל לגביהו ואמר להון רבותי חדא מצוה דהויתון יתבין זכין בי יושבין ושונין תחת תאנתי בטלתם. אמרו ליה אמרנו שמא את חושדנו. פיסן וחזרו למקומן. מה עשה, השכים בשחרית ולא לקטה וזרחה עליה החמה והתליעו. אמרו בעל התאנה יודע אימת היא עונתה של תאנה ללקט ולוקטה, כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי היא עונתן של צדיקים להסתלק מן העולם ומסלקן, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ו, ב): דודי ירד לגנו לערגות הבשם. בשיבה טובה, אמר ריש לקיש שלשה הם שנאמר בהם שיבה, אברהם ושוה לו, דוד ושוה לו, גדעון ולא שוה לו, למה (שופטים ח, כז): ויעש אותו גדעון לאפוד, לעבודת כוכבים.

ב ויקברו אתו יצחק וישמעאל אל מערת המכפלה (כה, ט), כאן בן האמה חולק כבוד לבן הגבירה. (שם, י): השדה אשר קנה אברהם, אמר רבי תנחומא והלוא מקבורתה של שרה לקבורתו של אברהם שלשים ושמונה שנה, והכא את אמר (שם): שמה קבר אברהם ושרה אשתו, אלא בא ללמדך שכל מי שגמל חסד לשרה זכה לגמל חסד לאברהם.

אמר רבי שמואל בר נחמן שם ועבר היו מהלכין לפני מטתו וראו גבה מקום מפנה לאבינו אברהם וקברו אותו בדיוטרין שלו במקום המוכן ומזמן לו.

ג ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו (כה, יא), אמר רבי סימון בכל מקום שנאמר ויהי אחרי, חזר העולם לאחוריו, ויהי אחרי מות אברהם, מיד (בראשית כו, טו יח): וכל הבארת וגו' ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם. (יהושע א, א): ויהי אחרי מות משה עבד ה', מיד פסק הבאר וענני כבוד והמן. (שופטים א, א): ויהי אחרי מות יהושע, מיד נתגרו בהן יתדות הארץ. (שמואל ב א, א): ויהי אחרי מות שאול (שמואל א לא, א): ופלשתים נלחמים בישראל. מתיבין חבריא לרבי סימון והכתיב (דברי הימים ב כד, יז): ואחר מות יהוידע הכהן באו שרי יהודה וישתחוו למלך, אמר רבי תנחומא לא אתא רבי סימון למימר אלא ויהי אחרי.

אמר רבי יודן אילולי שהעמיד הקדוש ברוך הוא אחרים תחתיהם כבר חזר העולם לאחוריו, דכתיב: ויהי אחרי מות אברהם, וכתיב (בראשית כו, יח): וישב יצחק ויחפר. ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' אל יהושע בן נון משרת משה לאמר, וכתיב: ויהי אחרי מות יהושע ויאמר ה' יהודה יעלה. כתיב: ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את העמלקי וישב דוד בצקלג ימים וגו', וכתיב למעלה מן הענין קדם מיתת שמואל (שמואל א יז, יב): ודוד בן איש אפרתי.

ד ואלה תלדת ישמעאל בן אברהם (כה, יב), רבי חמא בר עוקבא ורבנן הוו יתבין ומתקשין מה ראה הכתוב ליחס תולדותיו של רשע כאן, עבר רבי לוי, אמרי הא אתא מרה דשמעתה נשאלוניה, אמר רבי לוי בשם רבי חמא להודיעך בן כמה שנין נתברך זקנך. (שם, יז): ואלה שני חיי ישמעאל, מה ראה הכתוב ליחס שניו של רשע כאן, על ידי שבא מקדקדה של מדבר לגמל חסד לאביו. (שם, יח): וישכנו מחוילה וגו', הכא את אמר נפל, ולהלן את אמר (בראשית טז, יב): ישכן, אלא כל ימים שהיה אבינו אברהם קים ישכן, כיון שמת אבינו אברהם נפל. עד שלא פשט ידו בבית המקדש ישכן, כיון שפשט בו ידו נפל. בעולם הזה ישכן, אבל לעתיד לבוא נפל.




סדר תולדת




פרשה סג

א ואלה תולדת יצחק בן אברהם (כה, יט), (משלי כג, כד): גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו, גילה אחר גילה, בזמן שהצדיק נולד (ישעיה ז, א): ויהי בימי אחז וגו', אמר רבי הושעיא אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבון כל העולמים ווי שמלך אחז, אמר להן בן יותם הוא, ואביו צדיק ואיני יכול לפשט את ידי בו. ויולד חכם ישמח בו, רבי לוי אמר מנין אתה אומר שכל מי שיש לו בן יגע בתורה שהוא מתמלא עליו רחמים, תלמוד לומר (משלי כג, טו): בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. רבי שמעון בן מנסיא אומר, אין לי אלא לב אביו של בשר ודם, מנין שאפלו הקדוש ברוך הוא מתמלא רחמים עליו בשעה שהוא יגע בתורה, תלמוד לומר ישמח לבי גם אני, גילה אחר גילה בזמן שהוא צדיק בן צדיק, ואלה תולדת יצחק בן אברהם.

ב עטרת זקנים בני בנים (משלי יז, ו), האבות עטרה לבנים, והבנים עטרה לאבות. האבות עטרה לבנים, שנאמר (שם): ותפארת בנים אבותם. הבנים עטרה לאבות, דכתיב: עטרת זקנים בני בנים. רבי שמואל בר רב יצחק אמר אברהם לא נצל מכבשן האש אלא בזכות של יעקב, משל לאחד שהיה לו דין לפני השלטון ויצא דינו מלפני השלטון לשרף, וצפה אותו השלטון באסטרולוגיאה שלו שהוא עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך, אמר כדאי הוא להנצל בזכות בתו שהוא עתיד להוליד והיא נשאת למלך. כך אברהם יצא דינו מלפני נמרוד לשרף, וצפה הקדוש ברוך הוא שיעקב עתיד לעמד ממנו, אמר כדאי הוא אברהם להנצל בזכותו של יעקב, הדא הוא דכתיב (ישעיה כט, כב): לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, יעקב פדה את אברהם.

דבר אחר, עטרת זקנים בני בנים, (בראשית כה, יט): ואלה תולדת יצחק בן אברהם.

ג אברם נקרא אברהם. יצחק, נקרא אברהם, דכתיב (בראשית כה, יט): ואלה תולדת יצחק בן אברהם, אברהם. יעקב נקרא שמו ישראל, דכתיב (שם לב, כט): לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, יצחק נקרא שמו ישראל, דכתיב (שמות א, א): ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב. אברהם נקרא ישראל, רבי נתן אמר מלתא עמיקתא היא (שם יב, מ): ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובארץ כנען ובארץ גושן שלשים שנה וארבע מאות שנה.

ד ויהי יצחק בן ארבעים שנה וגו' (כה, כ), אמר רבי יצחק אם ללמד שהיא מארם נהרים והלוא כבר נאמר: מפדן ארם, מה תלמוד לומר ארמי, בת בתואל הארמי, מה תלמוד לומר אחות לבן הארמי, אלא בא ללמדך אביה רמאי ואחיה רמאי ואף אנשי מקומה כן, והצדקת הזו שהיא יוצאה מביניהם למה היא דומה, לשושנה בין החוחים. רבי פנחס אמר כתיב (בראשית כח, ז): וילך פדנה ארם, מה תלמוד לומר (שם שם, ה): אל לבן הארמי, מלמד שכלן כללן ברמאות.

ה ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו (כה, כא), רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר ששפך תפלות בעשר. ריש לקיש אמר שהפך את הגזרה, ולפום כן קרין ליה עתרא דאפך אדרא. לנכח אשתו, מלמד שהיה יצחק שטוח כאן, והיא שטוחה כאן, ואומר רבונו של עולם כל בנים שאתה נותן לי יהיו מן הצדקת הזו, אף היא אמרה כן, כל בנים שאת עתיד לתן לי יהיו מן הצדיק הזה. (שם): כי עקרה הוא, רבי יודן בשם רבי לקיש, עקר מטרין לא הוה לה וגלף לה הקדוש ברוך הוא עקר מטרין. (שם): ויעתר לו ה', רבי לוי אמר משל לבן מלכים שהיה חותר על אביו לטל ליטרא של זהב, והיה זה חותר מבפנים, וזה חותר מבחוץ, שכן בערביא קורין לחתירתא עתירתא.

ו ויתרצצו הבנים בקרבה (כה, כב), רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר זה רץ להרג את זה וזה רץ להרג את זה. ריש לקיש אמר זה מתיר צוויו של זה וזה מתיר צוויו של זה. רבי ברכיה בשם רבי לוי שלא תאמר משיצא ממעי אמו נזדוג לו, אלא עד שהוא במעי אמו זרתה מתוחה לקבליה, הדא הוא דכתיב (תהלים נח, ד): זרו רשעים מרחם. ויתרצצו הבנים בקרבה, בשעה שהיתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת, הדא הוא דכתיב (ירמיה א, ה): בטרם אצרך בבטן ידעתיך, ובשעה שהיתה עוברת על בתי עבודת כוכבים עשו רץ ומפרכס לצאת, הדא הוא דכתיב: זרו רשעים מרחם. ותאמר אם כן למה זה אנכי, רבי יצחק אמר מלמד שהיתה אמנו רבקה מחזרת על פתחיהן של נשים ואומרת להן הגיע לכם הצער הזה בימיכם, אם כך הוא צערו של בנים והלואי לא עברתי. רבי הונא אמר אם כך אני עתיד להעמיד שנים עשר שבטים הלואי לא עברתי מנין זה. תני בשם רבי נחמיה ראויה היתה רבקה שיעמדו ממנה שנים עשר שבטים, הדא הוא דכתיב (בראשית כה, כג): ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך, דא תרין, (שם): ושני לאמים, הא ארבעה, (שם): ולאם מלאם יאמץ, הא שתא, (שם): ורב יעבד צעיר, הא תמניא, (שם שם, כד): וימלאו ימיה ללדת, הא עשרה, (שם שם, כה): ויצא הראשון אדמוני, הא חד עשר, (שם שם, כו): ואחרי כן יצא אחיו, הא תרין עשר. ואית דמיתין לה מן הדין קרא, (שם שם, כב): ותאמר אם כן למה זה אנכי, ז' שבעה, ה' חמשה, הא תרין עשר, מנין זה. (שם): ותלך לדרש את ה', וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן הימים, והלוא לא הלכה אלא למדרש של שם ועבר, אלא ללמדך שכל מי שהוא מקביל פני זקן כמקביל פני שכינה.

ז ויאמר ה' לה (כה, כג), רבי יהודה בר רבי סימון ורבי יוחנן בשם רבי אליעזר בן רבי שמעון מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת, ואף היא על ידי עלה. רבי אבא בר כהנא אומר כמה כרכורין כרכר בשביל להשיח עמה, שנאמר (בראשית יח, טו): ויאמר לא כי צחקת. והכתיב (שם טז, יג): ותקרא שם ה' הדבר אליה, רבי לוי בשם רבי אבא חמא בר חנינא אמר על ידי מלאך. רבי אלעזר אמר על ידי שם בן נח. (שם): שני גוים בבטנך, שני גאי גוים בבטנך, זה מתגאה בעולמו וזה מתגאה במלכותו. שני גאי גוים בבטנך, אדריאנוס בעובדי ככבים, שלמה בישראל.

דבר אחר שני שונאי גוים בבטנך, כל העובדי כוכבים שונאים את עשו, וכל העובדי כוכבים שונאים את ישראל, סנאיהון דבניא במעיך, דכתיב (מלאכי א, ג): ואת עשו שנאתי. ושני לאמים ממעיך יפרדו, אמר רבי ברכיה מכאן שנולד מהול. ולאם מלאם יאמץ, רבי חלבו אמר עד כאן קריין (בראשית י, ז): סבתה ורעמה וסבתכא, מינך יקומון יהודאין וארמאין. ורב יעבד צעיר, אמר רבי הונא אם זכה יעבד, ואם לאו יעבד.

ח וימלאו ימיה ללדת (כה, כד), להלן חסרים וכאן מלאים, להלן כתיב (בראשית לח, כז): תאומים, פרץ וזרח שניהם צדיקים, וכאן תומם, יעקב צדיק ועשו רשע. (שם כה, כה): ויצא הראשון אדמוני, אמר רבי חגי בשם רבי יצחק בזכות (ויקרא כג, מ): ולקחתם לכם ביום הראשון, אני נגלה לכם ראשון, שנאמר (ישעיה מד, ו): אני ראשון ואני אחרון, ופורע לכם מן הראשון, זה עשו, דכתיב: ויצא הראשון, ובונה לכם ראשון, זה בית המקדש, דכתיב ביה (ירמיה יז, יב): כסא כבוד מרום מראשון, ואביא לכם ראשון, זה מלך המשיח, דכתיב ביה (ישעיה מא, כז): ראשון לציון הנה הנם.

דבר אחר, ויצא הראשון אדמוני, למה יצא עשו תחלה כדי שיצא הוא ותצא סריותו עמו, אמר רבי אבהו כהדין פרביטא שהוא משטף את בית המרחץ ואחר כך מרחיץ בנו של מלך, כך למה יצא עשו תחלה כדי שיצא הוא ותצא סריותו עמו. מטרונא שאלה את רבי יוסי בן חלפתא אמרה ליה למה יצא עשו תחלה, אמר לה, טפה ראשונה של יעקב היתה, אמר לה משל אם תניחו שתי מרגליות בשפופרת אחת, לא זו שאת נותנה ראשונה יוצאה אחרונה, כך טפה ראשונה של יעקב היתה. אדמוני, אמר רבי אבא בר כהנא כאלו שופך דמים, וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני, דכתיב (שמואל א טז, יב): וישלח ויביאהו והוא אדמוני, נתירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו. אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם): עם יפה עינים, עשו מדעת עצמו הוא הורג אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג. דקליטיינוס מלכא הוה רעי חזירין בהדא טבריה, וכיון דהוה מטי סדריה דרבי הוי מינוקא נפקין ומחיין ליה, לבתר יומין איתעבד מלך, נחת ויתיב ליה בהדא פנייס נ"א: פמייס, ושלח כתבים לטבריא מפני רמשא דערובתה, אמר אנא יהיב קלוון דיהוון רברבני דיהודאי קיימין קדמי בצפרא דחד בשבא. פקדיה לשליחא אמר ליה לא תתן יתהון להון אלא עם מטעמי יומא דערובתא. נחת רבי שמואל בר נחמן למיסחי, חמתי לרבי דהוה קאים קומי סדרא רבה ראה פניו חולניות, אמר לו למה פניך חולניות, אמר כן וכן אשתדר לי כתבין מן מלכותא. אמר ליה איתא סחי דברייך עביד לנא נסין. עלון למסחי ואתא הדין ארגיניטון מגחך ומרקד קדמיהון. בעא רבי דיזעוף ביה, אמר ליה רבי שמואל בר נחמן רבי שבקיה דזמנין על נסין הוא מתחמא. אמר ליה מריך בעקא ואת קאים גחך ומרקד. אמר להון אזלון ואכלון ושתון ועבדון שבא טבא דמריכון עביד לכון נסין ואנא מקים לכון קדמוי בצפרא דחד בשבתא. באפוקי שבתא בתר סידרא, נסבון ואקימון קדם פיילי דפנייס. עלון ואמרין ליה הא קיימין קדם פיילי. אמר סגרון פיילי. נסבוהון ואקימון על מטכסא דמדינתא. עלון ואמרין ליה, אמר אנא קלוון אנא דיתזון בי בני תלתא יומי ויעלון ויסחון ויאתון לגבאי, אזלון ואתזון בי בני תלתא יומין ועאל חד ארגיניטון ומוזגה קדמיהון ועלו וסחון ואתון לגביה. אמר להון בגין דאתון ידעין דאלהיכון עביד לכון נסין אתון מקילין למלכא. אמרין ליה לדיקליטיינוס רעי חזירין אקילינן, ברם לדיקליטיינוס מלכא אנן משעבדים. אמר להון אפלו כן לא תבזון לא ברומי זעיר ולא בגולייר זעיר. (בראשית כה, כה): כלו כאדרת שער, אמר רבי חנינה כלו ראוי לאדרת. רבנן דרומאי בשם רבי אלכסנדרי ורחבה בשם רבי אבא בר כהנא אמר יצא כלו מפזר ומפרד כאדרת, לזרותו כמוץ וכקש מאדרא, הדא הוא דכתיב (דניאל ב, לה): באדין דקו כחדה פרזלא וגו' והוו כעור מן אדרי קיט, רבי חנינא בר יצחק אמר מי גרם להם להעשות כעור, מן אדרי קיט, על שפשטו ידיהם באדירים. (בראשית כה, כה): ויקראו שמו עשו, הא שוא שבראתי בעולמי.

אמר רבי יצחק אתון קריתון לחזירתכון שם, אף אנא קורא לבני בכורי שם, (שמות ד, כב): כה אמר ה' בני בכרי יש רא ל.

ט ואחרי כן יצא אחיו (כה, כו), הגמון אחד שאל לחד מן אילין דבית סלוני, אמר לו מי תופס המלכות אחרינו. הביא נייר חלק ונטל קולמוס וכתב עליו ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב, אמרו ראו דברים ישנים מפי זקן חדש, להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק.

י ויגדלו הנערים (כה, כז), רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדלים זה על גבי זה, וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו, כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים.

אמר רבי אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה, מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מענשו של זה. (שם): ויהי עשו איש ידע ציד, צד את הבריות בפיו, לא גנבת מאן גנב עמך, ולא קטלית מאן קטל עמך.

אמר רבי אבהו שודני, צידני. צד בבית, צד בשדה. בבית, היך מתקנין מלחא. בשדה, היך מתקנין תבנא. רבי חיא אמר הפקיר עצמו כשדה. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבון כל העולמים לא דיינו שנשתעבדנו לשבעים אמות, אלא אף לא זו שנבעלת כנשים. אמר להם הקדוש ברוך הוא, אף אני בו בלשון אני פורע הימנו, הדא הוא דכתיב (ירמיה מט, כב): והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה. (בראשית כה, כז): ויעקב איש תם ישב אהלים, שני אהלים, בית מדרשו של שם ובית מדרשו של עבר. (שם שם, כח): ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, קופרא טבא לפומיה, וכסא טבא לפומיה. (שם): ורבקה אהבת את יעקב, כל שהיתה שומעת קולו היתה מוספת לו אהבה על אהבתו.

יא ויזד יעקב נזיד (כה, כט), אמר לו, מה טיבו של נזיד זה. אמר לו, שמת אותו זקן. אמר, באותו הזקן פגעה מדת הדין, אמר לו, הן. אמר, אם כן לא מתן שכר ולא תחית המתים. ורוח הקדש צווחת (ירמיה כב, י): אל תבכו למת ואל תנדו לו, זה אברהם. (שם): בכו בכו להלך, זה עשו.

יב ויבא עשו מן השדה (כה, כט), רבי יודן בשם רבי איבו ורבי פינחס בשם רבי לוי ורבנן בשם רבי סימון את מוצא אברהם חיה קע"ה שנה, ויצחק ק"פ, אלא אותן חמש שנים שמנע הקדוש ברוך הוא מחייו מפני שעבר עשו שתי עברות, שבא עשו על נערה המארסה, שנאמר (דברים כב, כז): כי בשדה מצאה. (בראשית כה, כט): והוא עיף, שהרג את הנפש, היך מה דאת אמר (ירמיה ד, לא): כי עיפה נפשי להרגים. רבי אמר אף גנב, היך מה דאת אמר (עובדיה א, ה): אם גנבים באו לך אם שודדי לילה, אמר הקדוש ברוך הוא כך הבטחתי את אברהם ואמרתי לו (בראשית טו, טו): ואתה תבוא אל אבתיך בשלום, זו היא שיבה טובה והוא רואה לבן בנו עובד עבודת כוכבים ומגלה עריות ושופך דמים, מוטב לו שיפטר בשלום, זה הוא שכתוב (תהלים סג, ד): כי טוב חסדך מחיים. (בראשית כה, ל): ויאמר עשו הלעיטני נא מן האדם, אמר רבי זעירא פער פיו אותו הרשע כגמל, אמר ליה אנא פתח פומי תהי משתדר ואזיל, כהדא דתנינן אין אובסין את הגמל ולא דורסין, אבל מלעיטין. (שם): מן האדם האדם, רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר מיניה ומן פטרוניה. ריש לקיש אמר מיניה ומן דכותיה, הוא אדם ותבשילו אדם, ארצו אדמה, גבוריו אדמים, לבושיו אדמים, פורע ממנו אדם, בלבוש אדם. הוא אדם (בראשית כה, כה): ויצא הראשון אדמוני. תבשילו אדם: הלעיטני נא מן האדם. ארצו אדמה, (שם לב, ד): ארצה שעיר שדה אדום. גבוריו אדמים (נחום ב, ד): מגן גבריהו מאדם, לבושיו אדמים, שנאמר (שם): אנשי חיל מתלעים. פורע ממנו אדם, (שיר השירים ה, י): דודי צח ואדום. בלבוש אדם (ישעיה סג, ב): מדוע אדם ללבושך.

יג ויאמר יעקב מכרה כיום (כה, לא), אמר לו זבין לי חד יום מן דידך, אמר רבי אחא כל מי שהוא יודע לחשב ימי הגלות, ימצא שיום אחד ישב יעקב בשלוה בצלו של עשו. (שם, לב): ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות, ריש לקיש אמר התחיל מחרף ומגדף, למה לי אין כתיב כאן, אלא (שם): למה זה לי, מלמד שכפר בזה אלי (שמות טו, ב).

דבר אחר, הנה אנכי הולך למות, שהיה נמרוד מבקש להמית אותו בשביל אותו הבגד שהיה לאדם הראשון, שבשעה שהיה לובשו ויוצא לשדה היו באים כל חיה ועוף שבעולם ומתקבצין אצלו. (בראשית כה, לג): ויאמר השבעה לי, מה ראה אבינו יעקב שנתן נפשו על הבכורה, דתנינן עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מתרות ועבודה בבכורים, משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים, אמר יהיה רשע זה עומד ומקריב, לפיכך נתן נפשו על הבכורה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לה, ו): כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך, ועשו הוא שונא את הדם. רבי שמואל בר נחמן אמר זה דם בכורה וקרבנות. רבי לוי אמר זה דם של מילה. רבנן אמרי שנאת דמו של אדם בגופו, הדא הוא דכתיב (תהלים קט, יז): ויאהב קללה ותבואהו. רבי לוי בשם רבי חמא אמר לא חפץ בברכה ולא חפץ בכורה. רבי הונא אמר זה דם הקרבנות שהוא קרוי ברכה, היך מה דאת אמר (שמות כ, כד): מזבח אדמה תעשה לי.

יד ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים (כה, לד), מה עדשה זו עשויה כגלגל, כך העולם עשוי כגלגל. מה עדשה זו אין לה פה, כך אבל אסור לו לדבר. מה עדשה זו יש בה אבל ויש בה שמחה, כך אבל, שמת אבינו אברהם, שמחה, שנטל יעקב את הבכורה. (שם): ויאכל וישת, הכניס עמו כת של פריצים, אמרין ניכול דידיה וניחוך עליו, ורוח הקדש אומרת (ישעיה כא, ה): ערך השלחן, סדר פתורא. (שם): צפה הצפית, סדר מנרתא.

אמר רבי אבא בר כהנא אית אתרא דקריין למנרתא צפיתא. (שם): קומו השרים, זה מיכאל וגבריאל. (שם): משחו מגן, כתבו שהבכורה ליעקב, תני בר קפרא ולפי שהיו כמשחקים, הסכים הקדוש ברוך הוא ושחק עמהם וקיים הבכורה ליעקב, מנין, דכתיב (שמות ד, כב): כה אמר ה' בני בכרי ישראל. (בראשית כה, לד): ויקם וילך, רבי לוי אמר מעולמו יצא. (שם): ויבז עשו את הבכרה, ומה בזה עמה, אמר רבי לוי תחית המתים בזה עמה, הדא הוא דכתיב (משלי יח, ג): בבוא רשע בא גם בוז. בבוא רשע, זה עשו, שנאמר (מלאכי א, ד): וקראו להם גבול רשעה. בא גם בוז, שבא בזיונו עמו. (משלי שם): ועם קלון חרפה, שנתלוה לו קלונו של רעב, ואין חרפה אלא רעב, היך מה דאת אמר (יחזקאל לו, ל): אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים.


פרשה סד

א ויהי רעב בארץ (כו, א), (תהלים לז, יח): יודע ה' ימי תמימם, זה יצחק. (שם): ונחלתם לעולם תהיה, (בראשית כו, ג): גור בארץ הזאת, (תהלים לז, יט): לא יבשו בעת רעה, ברעתו של אבימלך. (שם): ובימי רעבון ישבעו, ויהי רעב בארץ.

ב לא ירעיב ה' נפש צדיק (משלי י, ג), זה יצחק, (בראשית כו, ג): גור בארץ הזאת. (משלי שם): והות רשעים יהדף, זה אבימלך. ויהי רעב, עשרה רעבון באו לעולם, אחד בימי אדם הראשון (בראשית ג, יז): ארורה האדמה בעבורך. אחד בימי למך (שם ה, כט): מן האדמה אשר אררה ה', אחד בימי אברהם (שם יב, י): ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרמה. ואחד בימי יצחק, ויהי רעב בארץ. ואחד בימי יעקב (שם מה, ו): כי זה שנתים הרעב. ואחד בימי שפט השופטים, שנאמר (רות א, א): ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ. ואחד בימי דוד (שמואל ב כא, א): ויהי רעב בימי דוד. ואחד בימי אליהו (מלכים א יז, א): חי ה' אלהים וגו'. ואחד בימי אלישע (מלכים ב ו, כה): ויהי רעב גדול בשמרון. ואחד שהוא מתגלגל ובא לעולם, ואחד לעתיד, שנאמר (עמוס ח, יא): והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים וגו'. רבי שמואל בר נחמן אמר עקר אותנטיאה שלו היה בימי דוד ולא היה ראוי לבוא אלא בימי שאול, אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה, גלגלו הקדוש ברוך הוא והביאו בימי דוד. שילא חטא ויוחנא משתלמא, אמר רבי חיא רבה משל לזגג שהיה בידו קפה מלאה כוסות ודיטרוטין ובשעה שמבקש לתלות את קפתו היה מביא יתד ותוקעה ונתלה בה ואחר כך היה תולה את קפתו, לפיכך כלם לא באו בימי בני אדם שפופים, אלא בימי בני אדם גבורים שיכולים לעמד. רבי ברכיה הוה קרי עליהן (ישעיה מ, כט): נתן ליעף כח. רבי חלבו אמר שנים באו בימי אברהם. רב אחא אמר אחד בימי אברהם, ואחד בימי למך. ורעב שבא בימי אליהו רעב של בצורת היה, שנה עבדא ושנה לא עבדא. רעב שבא בימי אלישע רעב של מהומה היה (מלכים ב ו, כה): עד היות ראש חמור בשמנים כסף. רעב שבא בימי שפט השופטים, רבי הונא בשם רבי אחא אמר ארבעים ושתים סאין היו, ונעשים ארבעים ואחת, והא תני לא יצא אדם לחוץ לארץ אלא אם כן היו סאתים של חטים הולכים בסלע, אמר רבי שמעון אימתי בזמן שאינו מוצא לקח, אבל מוצא לקח אפלו סאה בסלע לא יצא לחוץ לארץ, ולפי שיצא אלימלך לחוץ לארץ נענש שמת הוא ובניו.

ג וילך יצחק אל אבימלך גררה (כו, א), לגרדיקי. רבי דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן מפני מה גזרו על הנוה שבגרדיקי, מפני שהוא נוה רע. ועד היכן, רבי חנין אמר עד נחל מצרים. (שם, ב): וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ, עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע, הוי זורע, הוי נציב.

דבר אחר שכן בארץ, שכן את השכינה בארץ. (שם, ג): גור בארץ הזאת, אמר רבי הושעיה את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת. (שם): כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל, קשות, כמה דאת אמר (יחזקאל יז, יג): ואת אילי הארץ לקח.

דבר אחר, למה לא נאמר האלה, אלא האל, לומר מקצתן אני נותן לך, ואימתי אני נותן לך את השאר, לעתיד לבוא.

ד עקב אשר שמע אברהם בקלי (כו, ה), רבי יוחנן ורבי חנינא, תרויהון אמרי בן ארבעים ושמונה שנה הכיר אברהם את בוראו. ריש לקיש אמר בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו, מנין עק"ב שמע אברהם בקול בוראו. (שם): וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי, רבי יונתן משם רבי יוחנן אמר אפלו הלכות ערובי חצרות היה אברהם יודע. תורתי, שתי תורות, שקים אפלו מצוה קלה שבעל פה. רבי סימון אמר אפלו שם חדש שעתיד הקדוש ברוך הוא לקרוא לירושלים היה אברהם יודע, דכתיב (בראשית כב, יד): ויקרא שם המקום ה' יראה, וכתיב (יחזקאל מח, לה): ושם העיר מיום ה' שמה, וכתיב (ירמיה ג, יז): ביום ההוא יקראו לירושלים כסא ה'. רבי ברכיה אמר בשם רבי יהודה אין כל יום ויום שאין הקדוש ברוך הוא מחדש הלכה בבית דין של מעלה, מאי טעמיה (איוב לז, ב): שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא, ואין הגה אלא תורה, כענין שנאמר (יהושע א, ח): והגית בו יומם ולילה.

ה ויהי כי ארכו לו שם הימים (כו, ח), אמר רבי יוחנן חלום קשה ונבואה קשה, אבל שוטה אריכות ימים מבטלת. נבואה קשה מנין, שכך היו ישראל אומרים לנביא (יחזקאל יב, כב): יארכו הימים ואבד כל חזון. אבל שוטה אריכות ימים מבטלת, מיצחק, דכתיב: ויהי כי ארכו לו שם הימים, מיד והנה יצחק מצחק, רבי חיא בר אבא אמר בשביל שהעלו לך ימים רבים היית עושה את הדבר הזה, לא כך אמר רבי יוחנן המשמש מטתו ביום הרי זה מגנה, דאמר רבי יוחנן אין תשמיש המטה אלא בלילה, שנאמר (אסתר ב, יד): בערב היא באה ובבקר היא שבה. איוב מקלל יום לידתו וליל עבורו, הדא הוא דכתיב (איוב ג, ג): יאבד יום אולד בו והלילה אמר וגו'.

אמר רבי מרינוס בר הושעיה אמר איוב הלואי היתה אמי נדה בשעה שבא להזדקק לה, שתאמר לו (שם): הרה גבר, אין עכשיו עת הריון מגבר. ירמיה מקלל יום לידתו ויום עבורו, שנאמר (ירמיה כ, יד): ארור היום אשר ילדתי בו, זה יום לידה. (שם): יום אשר ילדתני אמי, זה יום העבור. אפשר חלקיהו אדם צדיק והיה משמש מטתו ביום, אלא לפי שהיתה איזבל הורגת הנביאים, בא ושמש מטתו ביום, וברח.

ו ויזרע יצחק בארץ ההוא (כו, יב), אמר רבי חלבו, בארץ ההיא, בשנה ההיא, הארץ קשה והשנה קשה, ואלו היתה יפה על אחת כמה וכמה. (שם): וימצא בשנה ההוא מאה שערים, מאה כורים. מאה שערים, מאה מנינים. מאה שערים, מלמד שהאמידו אותה ועשת מאה כמה שהאמידוה, והלוא אין הברכה שורה על דבר שהוא במשקל ובמדה ובמנין, מפני מה מדד אותה, מפני המעשרות.

ז ויצו אבימלך את כל העם (כו, יא), אמר רבי איבו אפלו צרור אל יזרק בהם אדם, הדא הוא דכתיב (תהלים נו, ז): יגורו יצפנו המה עקבי ישמרו כאשר קוו נפשי. (בראשית כו, יג): ויגדל האיש וילך הלוך וגדל, אמר רבי חנין עד שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך. (שם שם, יד): ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה, דניאל חיטא אמר ועבדה כתיב, אם אין אדם עושה עצמו כמו עבד לעבדו, אינו קונה אותו, כענין שנאמר (משלי יב, ט): טוב נקלה ועבד לו. בנהג שבעולם אדם צריך לטרח ולבקש יציאות ביתו, והם יושבים בביתו. (בראשית כו, טז): ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו, אמר לו כל אותן עצמות שעצמת לא ממנו היה לך, לשעבר היה לך חדא קוקיא וכדון אית לך קוקיא סגין.

ח וישב יצחק ויחפר וגו' (כו, יח), כמה בארות חפר אבינו יצחק בבאר שבע, רבי יהודה אמר ארבע, כנגד כן נעשו בניו ארבעה דגלים במדבר. ורבנן אמרי חמש, כנגד חמשה ספרי תורה. (שם, כ): ויקרא שם הבאר עשק, כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקדוש ברוך הוא וברא את העולם. (שם, כא): ויקרא שמה שטנה, כנגד ספר ואלה שמות, על שם (שמות א, יד): וימררו את חייהם בעבדה קשה. (בראשית כו, יט): וימצאו שם באר מים חיים, כנגד ספר ויקרא, שהוא מלא הלכות רבות. (שם שם, לג): ויקרא אותה שבעה, כנגד ספר וידבר, שהוא משלים שבעה ספרי תורה. והלוא חמשה הן, אלא בן קפרא עביד וידבר תלתא ספרים, מן וידבר עד (במדבר י, לה): ויהי בנסע הארן ספר בפני עצמו, מן ויהי בנסע ודבתריה ספר בפני עצמו, ומן סופיה דפסקא ועד סופיה דספרא ספר בפני עצמו. (בראשית כו, כב): ויקרא שמה רחבות, כנגד משנה תורה, על שם (דברים יב, כ): כי ירחיב, (בראשית שם): כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ.

ט ואבימלך הלך אליו מגרר (כו, כו), מגרר, מלמד שנכנסו לסטים לתוך ביתו והיו מקרקרים בו כל הלילה.

דבר אחר, מגרר, מגרר, מלמד שעלו בו צמחים, כמה דאת אמר (איוב ב, ח): להתגרד בו. (בראשית כו, כו): ואחזת מרעהו, רבי יהודה אמר אחזת מרעהו היה שמו. רבי נחמיה אמר סיעת מרחמוהי. (שם): ופיכל שר צבאו, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר פיכל שמו. רבי נחמיה אמר פה שכל צבאותיו נושקים לו על פיו.

י ויאמרו ראו ראינו (כו, כח), ראינו מעשיך ומעשה אבותיך, (שם): ונאמר תהי נא אלה אם תעשה עמנו וגו', רק מעוט שלא עשו עמו טובה שלמה. בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש, הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו עד אנטוכיא והיו מספקין לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם. אזלין אלין כותאי ואמרין (עי' עזרא ד, יב יג): ידיע להוי למלכא דהדין קרתא מרדתא תתבנא ושוריא ישתכללון מנדה בלו והלך לא יתנון. מנדה, זו מדת הארץ. בלו, זו פרובגירון. והלך, אנגרוטינה. ואמר להון מה נעביד וגזרית, אמרין ליה שלח ואמר להון או ישנון יתיה מאתריה, או יוספון עליה חמש אמין, או יבצרון מניה חמש אמין, מן גרמיהון אינון חזרין בהון. והון קהליא מצתין בהדא בקעתא דבית רמון, כיון דאתון כתיבא שרון בכיין. בעיין לממרד על מלכותא, אמרין יעול חד בר נש חכימא וישדך צבורא, אמרין יעול רבי יהושע בן חנניא דהוא אסכולוסטקיא דאורייתא. עאל ודרש ארי טרף טרף ועמד עצם בגרונו, אמר כל דאתי מפיק ליה אנא יהיב ליה אגריה, אתא הדין קורא מצראה דמקוריה אריך, יהיב מקוריה ואפקיה, אמר ליה הב לי אגרי, אמר ליה זיל תהא מלגלג ואומר דעילת לפומא דאריה בשלם ונפקת בשלם, כך דיינו שנכנסנו לאמה זו בשלום ויצאנו בשלום. (בראשית כו, לב): ויבאו עבדי יצחק, אין אנו יודעים אם מצאו אם לא מצאו, מן מה דכתיב (שם שם, יט): וימצאו שם באר מים חיים, הוי שמצאו מים חיים.


פרשה סה

א ויהי עשו בן ארבעים שנה (כו, לד), הדא הוא דכתיב (תהלים פ, יד): יכרסמנה חזיר מיער, רבי פינחס בשם רבי סימון, מכל הנביאים לא פרסמוה אלא שנים, משה ואסף. משה אמר (דברים יד, ח): ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא. אסף אמר, יכרסמנה חזיר מיער. למה הוא מושלה בחזיר, אלא מה חזיר הזה בשעה שהוא רובץ הוא מפשט את טלפיו כלומר שאני טהור, כך מלכות הזאת הרשעה גוזלת וחומסת נראת כאלו מצעת את הבימה. כך עשו כל ארבעים שנה צד נשי אנשים ומענה אותם, וכיון שהגיע לארבעים שנה דמה עצמו לאביו, אמר מה אבא נשא אשה בן ארבעים שנה אף אני נושא אשה בן ארבעים שנה, הדא הוא דכתיב: ויהי עשו בן ארבעים שנה.

ב ויקח אשה את יהודית (כו, לד), רבי יודן פתח (תהלים סח, ז): אלהים מושיב יחידים ביתה וגו', היא דעתיה דרבי יהודה, דאמר רבי יהודה אפלו ממזר אחד בסוף העולם וממזרת אחת בסוף העולם הקדוש ברוך הוא מביאן ומזוגן זה לזה, מאי טעמיה אלהים מושיב יחידים ביתה, כך לפי שכתוב (דברים כ, יז): החרם תחרימם החתי והאמרי, ייתי הדין מחיק שמא ויסב להדא מחיקת שמא.

ג ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח וגו' (כו, לד), (ויקרא יא, טו): את כל ערב למינו, בימי רבי חיא רבה עלה זרזיר אחד לארץ ישראל, אתון טעינין ליה לגביה, אמרו ליה מהו דניכליניה, אמר לון אזלון יהבו יתיה על אגרא, וכל עוף דשכן על גביה מן מיניה הוא, אזלין יהבו יתיה על אגרא ואתא הדין עורבא מצראה שכן על גביה, אמר מסאב הוא דמן מיניה הוא דכתיב: ואת כל ערב למינו. אמרו לא הלך עורב אצל זרזיר אלא שהוא מינו. כך לפי שכתוב בו (דברים כ, יז): כי החרם תחרימם, ייתי הדין מחיק שמא, ויסב להדא מחיקת שמא, ויהי עשו בן ארבעים שנה.

ד ותהיין מרת רוח (כו, לה), למה ליצחק תחלה, אלא על ידי שהיתה רבקה בת כמרים לא היתה מקפדת על טנפת עבודת כוכבים, וזה על ידי שהיה בן קדושים היה מקפיד על טנפת עבודת כוכבים, לפיכך ליצחק תחלה.

דבר אחר, למה ליצחק תחלה, אלא לפי שהדבר תלוי בה, שנאמר (בראשית כה, כג): ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך, לפיכך ליצחק תחלה.

דבר אחר, למה ליצחק תחלה, אלא דרכה של אשה להיות יושבת בתוך ביתה ודרכו של איש להיות יוצא לדרך ולמד בינה מבני אדם, וזה על ידי שכהו עיניו והוא יושב בתוך הבית, לפיכך ליצחק תחלה.

אמר רבי יהושע בן לוי גרם להורו לסלק ממנו רוח הקדש.

ה ויהי כי זקן יצחק (כז, א), רבי יצחק פתח (ישעיה ה, כג): מצדיקי רשע עקב שחד, כל מי שנוטל שחד ומצדיק את הרשע בעקב, (שם): וצדקת צדיקים יסירו ממנו, וצדקת צדיקים, זה משה. יסירו ממנו, זה יצחק, על ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו, ויהי כי זקן יצחק וגו'.

ו מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם (משלי יז, טו), אמר רבי יהושע בן לוי לא ממה שהיתה רבקה אוהבת את יעקב יותר מעשו עשתה את הדבר הזה, אלא אמרה לא יעול ויטעי בההוא סבא, על שם תועבת ה' גם שניהם, ועל ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו.

ז רבי יצחק פתח (שמות כג, ח): ושחד לא תקח וגו', אמר רבי יצחק ומה אם מי שנטל שחד ממי שהיה חיב לו כהו עיניו, הלוקח שחד ממי שאינו חיב לו על אחת כמה וכמה, ויהי כי זקן יצחק וגו'.

ח רבי חנינא בר פפא פתח (תהלים מ, ו): רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאתיך וגו', אמר רבי חנינא כל פעלות ומחשבות שפעלת אלינו בשבילנו, למה כהו עיניו של יצחק, כדי שיבוא יעקב ויטל את הברכות, ויהי כי זקן יצחק.

ט אמר רבי יהודה בר סימון אברהם תבע זקנה, אמר לפניו רבון העולמים אדם ובנו נכנסין למקום ואין אדם יודע למי מכבד, מתוך שאתה מעטרו בזקנה אדם יודע למי מכבד. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל. מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב זקנה, וכיון שעמד אברהם נתן לו זקנה, (בראשית כד, א): ואברהם זקן בא בימים. יצחק תבע יסורין, אמר לפניו רבון כל העולמים אדם מת בלא יסורים מדת הדין מתוחה כנגדו, מתוך שאתה מביא עליו יסורים אין מדת הדין מתוחה כנגדו. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל, מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב יסורין וכיון שעמד יצחק נתן לו יסורים, ויהי כי זקן יצחק ותכהין. יעקב תבע את החולי, אמר לפניו רבון העולמים אדם מת בלא חולי ואינו מישב בין בניו, מתוך שהוא חולה שנים או שלשה ימים הוא מישב בין בניו. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל (שם מח, א): ויאמר ליוסף הנה אביך חלה.

אמר רבי לוי אברהם חדש זקנה, יצחק חדש יסורים, יעקב חדש חולי, חזקיהו חדש חולי שיתרפא, אמר לו העמדת אותו עד יום מותו, אלא מתוך שאדם חולה ועומד, חולה ועומד, הוא עושה תשובה. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל, הדא הוא דכתיב (ישעיה לח, ט): מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלתו ויחי מחליו, אמר רבי שמואל בר נחמן מכאן שהיה בין חולי לחולי חולי כבד משניהם.

י ותכהין עיניו מראת (כז, א), אמר רבי אלעזר בן עזריה מראות ברע, מראות ברעתו של רשע, אמר הקדוש ברוך הוא יהיה יצחק יוצא לשוק ויהון בריתא אמרין דין אבוה דההוא רשיעא, אלא הריני מכהה את עיניו והוא יושב בתוך ביתו, הדא הוא דכתיב (משלי כח, כח): בקום רשעים יסתר אדם, מכאן אמרו כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע סוף שעיניו כהות. תלמיד רשע מאחיה השילוני (מלכים א יד, ד): ואחיהו לא יכל לראות כי קמו עיניו משיבו, שהעמיד את ירבעם תלמיד רשע. בן רשע, מיצחק, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו.

דבר אחר, מראת, מכח אותה ראיה, שבשעה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח בכו מלאכי השרת, הדא הוא דכתיב (ישעיה לג, ז): הן אראלם צעקו חצה וגו', ונשרו דמעות מעיניהם לתוך עיניו, והיו רשומות בתוך עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו, הדא הוא דכתיב: ויהי כי זקן יצחק, וגו' דבר אחר, מראת, מכח אותה הראיה, שבשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח, תלה עיניו במרום והביט בשכינה. מושלים אותו משל למה הדבר דומה, למלך שהיה מטיל בפתח פלטין שלו ותלה עיניו וראה בנו של אוהבו מציץ עליו בעד החלון, אמר אם הורגו אני עכשו מכריע אני את אוהבי, אלא גוזרני שיסתמו חלונותיו. כך בשעה שהעקיד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח תלה עיניו והביט בשכינה, אמר הקדוש ברוך הוא אם הורגו אני עכשו אני מכריע את אברהם אוהבי, אלא גוזר אני שיכהו עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו, ויהי כי זקן יצחק וגו'.

יא ויקרא את עשו בנו הגדל (כז, א), אמר רבי אלעזר בר שמעון למדינה שהיתה מכתבת ענקמון למלך והיתה שם אשה אחת והיה לה בן ננס, והיתה קוראה אותו מקרוא לפרוס, אמרה בני מקרוא לפרוס אין אתם מכתיבין אותו, אמרו אם בעיניך מקרוא לפרוס, בעינינו הוא ננס שבננסים. כך אביו קורא אותו גדול, ויקרא את עשו בנו הגדל. אמו קראת אותו גדול, (בראשית כז, טו): ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמדת. אמר להם הקדוש ברוך הוא אם בעיניכם הוא גדול בעיני הוא קטן, (עובדיה א, ב): הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד.

אמר רבי ברכיה לקבל תורא טבחא, הדא הוא דכתיב (ישעיה לד, ו): כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום. (בראשית כז, א): ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני, הדא הוא דכתיב (משלי כו, כה): כי יחנן קולו אל תאמן בו וגו'. חזקיהו תורגמינא אמר (שם): כי שבע תועבות בלבו, את מוצא תועבה אחת כתיב בתורה וכתוב בה עשר (דברים יח, י יב): לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' וחובר חבר ושאל אוב וידעני וגו', כאן שכתוב שבע, על אחת כמה וכמה, הוי כי שבע תועבות, כי שבעים תועבות בלבו, ויאמר אליו הנני.

יב אמר רבי יהושע בן קרחה הגיע אדם לפרק אבותיו קדם לחמש שנים ולאחר חמש שנים ידאג מן המיתה, שכן יצחק אמר אם לשניו של אבא אני מגיע עד עכשיו מתבקש לי, אם לשנים של אמי אני מגיע, (בראשית כז, ב): ויאמר אליו הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי, תני שבעה דברים מכוסים מבני אדם, ואלו הן: יום המיתה, ויום הנחמה, ועמק הדין, ואין אדם יודע במה הוא משתכר, ואין אדם יודע מה בלבו של חברו, ואין אדם יודע מה בעבורה של אשה, ומלכות הרשעה אימתי נופלת. יום המיתה מנין, דכתיב (קהלת ט, יב): כי גם לא ידע האדם את עתו. יום הנחמה מנין, דכתיב (ישעיה ס, כב): אני ה' בעתה אחישנה. ואין אדם יודע מה בעומקו של דין, שנאמר (דברים א, יז): כי המשפט לאלהים הוא. ואין אדם יודע במה הוא משתכר, דכתיב (קהלת ג, יג): מתת אלהים היא. ואין אדם יודע מה בלבו של חברו, דכתיב (ירמיה יז, י): אני ה' חקר לב. ואין אדם יודע מה בעבורה של אשה, דכתיב (קהלת יא, ה): כעצמים בבטן המלאה. ומלכות הרשעה אימתי נופלת, דכתיב (ישעיה סג, ד): כי יום נקם בלבי.

יג ועתה שא נא כליך (כז, ג), שחוז מאני זינך, שלא תאכילני נבלות וטרפות, סב מאני זינך שלא תאכילני גזלות וחמסים. (שם): תליך, אמר לו הרי הברכות תלויות למאן דחמי ליה למתברכא הוא מתברך.

דבר אחר, שא נא כליך, זו בבל (דניאל א, ב): ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו, תליך, זו מדי (אסתר ז, י): ויתלו את המן על העץ. קשתך, זו יון, שנאמר (זכריה ט, יג): כי דרכתי לי יהודה קשת. וצא השדה, זו אדום (בראשית לב, ד): ארצה שעיר שדה אדום. ועשה לי מטעמים, רבי אליעזר בשם רבי יוסי בר זמרא אמר, שלשה דברים נאמרו בו בעץ שאכל אדם הראשון, טוב למאכל, ויפה לעינים, ומוסיף חכמה. ושלשתן נאמרו בפסוק אחד, שנאמר (בראשית ג, ו): ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, מכאן שהוא טוב למאכל. (שם): וכי תאוה הוא לעינים, מכאן שהוא יפה לעינים. (שם): להשכיל, מכאן שהוא מוסיף חכמה. היאך מה דאת אמר (תהלים פט, א): משכיל לאיתן, וכן יצחק אמר ועשה לי מטעמים, אמר לו בתחלה הייתי נהנה מן הראיה, ועכשיו איני נהנה אלא מן הטעם. וכן שלמה אומר (קהלת ה, י): ברבות הטובה רבו אוכליה, מכאן לסומין שאינם שבעים, לא דמי ההוא דחמי סולגיתא פניא וכפן, לההוא דחמי סולגיתא מליא ושבע. (בראשית כז, ה): וילך עשו השדה לצוד ציד להביא, אם מצא הרי מוטב ואם לאו להביא מן הגזלות ומן החמסין.

יד ורבקה אמרה אל יעקב, הביאה לי ציד, ועתה בני שמע בקלי, לך נא אל הצאן (כז, ו ט), אמר רבי לוי לך וקדם את האמה שמשולה לצאן, האיך מה דאת אמר (יחזקאל לד, לא): ואתן צאני צאן מרעיתי. (בראשית כז, ט): ולקח לי משם שני גדיי עזים טבים, אמר רבי לוי אם מצאת הרי מוטב ואם לאו הבא לי מפרפורנין שלי, שכך כתב לה שהוא מעלה לה שני גדיים בכל יום. טבים, רבי חלבו אמר טובים לך, שעל ידן את נוטל את הברכות. וטובים לבניך, שעל ידן הוא מתכפר להם ביום הכפורים, דכתיב (ויקרא טז, ל): כי ביום הזה יכפר וגו'.

טו ויאמר יעקב אל רבקה אמו הן עשו אחי איש שער (כז, יא), גבר שדין, כמה דאת אמר (ישעיה יג, כא): ושעירים ירקדו שם, (בראשית כז, יא): ואנכי איש חלק, כמה דאת אמר (דברים לב, ט): כי חלק ה' עמו. רבי לוי אמר משל לקוץ וקרח, שהיו עומדין על שפת הגרן, ועלה המוץ בקוץ ונסתבך בשערו, עלה המוץ בקרח ונתן ידו על ראשו והעבירו. כך עשו הרשע מתלכלך בעונות כל ימות השנה ואין לו במה יכפר, אבל יעקב מתלכלך בעוונות כל ימות השנה ובא יום הכפורים ויש לו במה יכפר, שנאמר (ויקרא טז, ל): כי ביום הזה יכפר. רבי יצחק אמר לא שאול הוא לה ולא שאולה היא ליה, אלא (שם שם, כב): ונשא השעיר עליו, זה עשו, שנאמר: הן עשו אחי איש שער. (שם): את כל עונתם, עונות תם, שנאמר (בראשית כה, כז): ויעקב איש תם. (שם כז, יב): אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע, כמת וכתועה וכעובד עבודת כוכבים. (שם): והבאתי עלי קללה וגו', אפלו ברכה אחת שהוא עתיד לתן בסוף אינו נותנה לי. (שם שם, יג): ותאמר לו אמו עלי קללתך בני, רבי אבא בר כהנא אמר אדם שחטא לא אמו נתקללה, שנאמר (שם ג, יז): ארורה האדמה בעבורך, אף אתה עלי קללתך בני.

אמר רבי יצחק עלי לכנס ולומר לאביך יעקב צדיק ועשו רשע. (שם כז, יד): וילך ויקח ויבא לאמו, אנוס וכפוף ובוכה.

טז ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמדת (כז, טו), מה שחמד מנמרד והרגו ונטלן, הדא הוא דכתיב (משלי יב, יב): חמד רשע מצוד רעים. (בראשית כז, טו): אשר אתה בבית, שבהן היה משמש את אביו.

אמר רבן שמעון בן גמליאל כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו את אביו, אני בשעה שהייתי משמש את אבא הייתי משמשו בבגדים מלכלכין, ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשו בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות, אמר אין כבודו של אבא להיות משמשו אלא בבגדי מלכות, הדא הוא דכתיב: אשר אתה בבית, כמה נשים היו לו ואת אמרת אשר אתה בבית, אלא דהוה ידע מאי עובדיהון.

אמר רבי אבא בר כהנא עובדא הוה בהדא סיעא דפריצין בהדה כפר חטיאה, דהוון נהיגין אכלין ושתין בכנשתא כל פתי רמשא דשבא, מן דהוון אכלין הוו נסבין גרמיא ומסלקי יתהון על ספרא, חד מנהון דמך, אמרו ליה למאן את מפקיד על בנך לשמרו, אמר להון לספרא. והלא כמה רחימין היו לו והוא אומר לספרא, אלא דהוה ידע מה עובדיהון ודספרא היך מנהון טב, כך כמה נשים היו לו ואת אמרת אשר אתה בבית, אלא דהוה ידע מה עובדיהון.

יז ואת ערת גדיי העזים (כז, טז), אמר רבי יוחנן תרי אדרעין דאבונן יעקב כתרין עמודין דיפרא סופא, ואת אמרת הלבישה על ידיו, אלא חיטתהון. רבי הונא בשם רבי יוסי אמר שני תמידים שהיו ישראל מקריבים בחג, היו מרכיבין אותן על שני הוגנין, והיו רגליהם שפופות בארץ. רב הונא בשם רבי יוסי אמר, קנמון הזה היה גדול בארץ ישראל והיו עזים וצביים מגיעים לראשו של אילן ואוכלים ממנו.

אמר רבי חנינא והלא עגלים נשחטים בארץ ישראל, וזיתים נקצצים, ועפר שבהרים, מעשה נסים הם.

אמר רבי מונא הכל מעשי נסים. (שם, יז): ותתן את המטעמים ואת הלחם, לותה אותו עד הפתח, אמרה עד כאן הייתי חיבת לך, מכאן ואילך בריך יקום לך.

יח ויבא אל אביו ויאמר אבי וגו' אנכי עשו בכרך (כז, יח יט), אמר רבי לוי אנכי עתיד לקבל עשרת הדברות, אבל עשו בכרך. (שם): קום נא שבה, אמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב אתה אמרת קום נא שבה, חייך בו בלשון אני פורע לך, שנאמר (במדבר י, לה): קומה ה' ויפצו איביך. (משלי יג, כג): ויש נספה בלא משפט, זה עשו, אמר הקדוש ברוך הוא לעשו, אתה אמרת (בראשית כז, לא): יקם אבי, גדא דעבודת כוכבים דאת קאים, חייך בו אף אני בו בלשון אני פורע לך (תהלים סח, ב): יקום אלהים יפוצו אויביו.

יט ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני (כז, כ), מהרת למצא את הברכה בני, אביך נתברך בן שבעים וחמש שנים, ואתה בן ששים ושלש שנים, (שם): ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, רבי יוחנן וריש לקיש, חד מנהון אמר אם לקרבנך המציא לך הקדוש ברוך הוא, שנאמר (בראשית כב, יג): וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל, למאכלך על אחת כמה וכמה. ואוחרנא אמר אם לזווגך המציא לך, דכתיב (שם כד, יב): הקרה נא לפני היום, וכתיב (שם שם, סג): וירא והנה גמלים באים, למאכלך על אחת כמה וכמה, כי הקרה ה' אלהיך לפני, רבי יוחנן אמר לעורבא דאיתי נורא על קניה, בשעה שאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, אמר יצחק יודע אני שאין עשו מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא, זה מזכיר, אין זה עשו אלא יעקב, כיון שאמר יצחק ליעקב (שם כז, כא): גשה נא ואמשך בני, נשפכו מים על שוקיו והיה לבו רפה כשעוה, וזמן לו הקדוש ברוך הוא שני מלאכים אחד מימינו ואחד משמאלו, והיו אוחזין אותו במרפקו כדי שלא יפל, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא, י): אל תשתע כי אני אלהיך, אל תשוע.

כ ויגש יעקב אל יצחק וגו' הקל קול יעקב (כז, כב), הא קול דקל חכים וידיה דמשלחין מיתין.

דבר אחר, הקל קול יעקב, אין יעקב שולט אלא בקולו, הקל קול יעקב והידים ידי עשו, אין עשו שולט אלא בידים.

דבר אחר, הקל קול יעקב, אמר רבי פנחס קולו של יעקב מכניס, והידים ידי עשו, מרמז ליה והוא אתי.

דבר אחר, הקל קול יעקב, אמר רבי ברכיה בשעה שיעקב מרכין בקולו, ידי עשו שולטות, דכתיב (שמות טו, כד): ויענו כל העדה, (שם יז, ח): ויבא עמלק, ובשעה שהוא מצפצף בקולו אין הידים ידי עשו, אין ידי עשו שולטות.

אמר רבי אבא בר כהנא לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי, נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו, אמרו לו תאמר שאנו יכולים לזדוג לאמה זו, אמר לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולים להזדוג להם, שכך הבטיחן אביהן ואמר להם, הקל קול יעקב, בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו, ואם לאו, הידים ידי עשו, אתם יכולים להם. הקל קול יעקב, בפילגש בגבעה (שופטים כא, יח): ארור נתן אשה לבנימין. הקל קול יעקב, בימי ירבעם, קול בכי שהרגו מהם חמש מאות אלף, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב יג, כ): ולא עצר כח ירבעם, אמר רבי שמואל בר נחמן מה את סבור שירבעם נגף, והלא לא נגף אלא אביה, ולמה נגף, רבי אבא בר כהנא אמר על ידי שהעביר הכרת פנים של ישראל, דכתיב (ישעיה ג, ט): הכרת פניהם ענתה בם. ורבי לוי אמר על ידי שהעמיד עליהם שומרים שלשה ימים עד שנתקלקלה צורתן, דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החטם, אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו. ואין מעידים אלא עד שלשה ימים. עליהם הוא אומר (ירמיה טו, ח): עצמו לי אלמנותו מחול ימים, רבי יוחנן וריש לקיש ורבנן, רבי יוחנן אמר על שבזה לאחיה השילוני, שנאמר (מלכים א כא, י): ועמכם אנשים בני בליעל, קרא לאחיה השילוני בליעל. ריש לקיש אמר על שחסדם ברבים, שנאמר (דברי הימים ב יג, ח): ואתם המון רב ועמכם עגלי זהב. ורבנן אמרי על שבאת עבודת כוכבים לידו ולא בטלה, שנאמר (שם שם, יט): וירדף אביה אחרי ירבעם, וכתיב (שם): וילכד ממנו ערים את בית אל ואת בנותיה. וכתיב (מלכים א יכ, כט): וישם את האחד בבית אל. והרי דברים קל וחמר, ומה אם מלך על ידי שהונה מלך כמוהו ענשו הכתוב ונגף, הדיוט שהוא מונה הדיוט על אחת כמה וכמה.

כא דבר אחר, הקל קול יעקב, הא קולו משתק את העליונים ואת התחתונים. רבי ראובן אמר כתיב (יחזקאל א, כה): בעמדם תרפינה כנפיהן. בעמדם וכי יש ישיבה למעלה, לא כן אמר רבי שמואל אין ישיבה למעלה, שנאמר (שם שם, ז): ורגליהם רגל ישרה, אין להם קפיצים (דניאל ז, טז): קרבת על חד מן קאמיא, מה הוא דין לשון קאמיא, קימיא. (ישעיה ו, ב): שרפים עמדים ממעל לו, (דברי הימים ב יח, יח): וכל צבא השמים עמדים, ואת אמרת בעמדם, אתמהא. ומה היא בעמדם, בא עם דם. בשעה שישראל אומרין שמע ישראל המלאכים שותקין, ואחר כך תרפינה כנפיהן, ומה הן אומרין (יחזקאל ג, יב): ברוך כבוד ה' ממקומו, וברוך שם כבוד מלכותו. רבי לוי אמר (איוב לח, ז): ברץ יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים, מה שזרעו של יעקב שנמשל לכוכבים מקלסין, דכתיב בהון (דניאל יב, ג): ומצדיקי הרבים ככוכבים, ואחר כך ויריעו כל בני אלהים, אלו מלאכי השרת, מה הן אומרין ברוך שם כבוד מלכותו. רבי שמואל בר נחמן אמר כתיב (יחזקאל ג, יב): ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול וגו'. רעש גדול, אתמהא, אלא משקלסתי אני וחברי, ואחר כך ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו, ומה הם אומרים, ברוך שם. רבי יהודה בר אלעי היה דורש הקול קולו של יעקב מצוחת ממה שעשו לו הידים ידי עשו.

אמר רבי יוחנן קולו של אדרינוס קיסר שהרג בביתר שמונים אלף רבוא בני אדם.

כב ולא הכירו (כז, כג), בשעה שהיו רשעים עומדים ממנו לא הכירו. (שם, כו): ויאמר גשה נא ושקה לי, אמר לו את נושקני בקבורה ואין אחר נושקני בקבורה. (שם, כז): ויגש וישק לו וירח את רח בגדיו, אמר רבי יוחנן אין לך דבר שריחו קשה מן השטף הזה של עזים ואת אמרת וירח את ריח בגדיו ויברכהו, אלא בשעה שנכנס אבינו יעקב אצל אביו נכנסה עמו גן עדן, הדא הוא דאמר ליה (שם): ראה ריח בני כריח שדה, ובשעה שנכנס עשו אצל אביו נכנסה עמו גיהנם, היאך מה דאת אמר (משלי יא, ב): בא זדון ויבא קלון.

דבר אחר, וירח את ריח בגדיו ויברכהו, כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות. יוסף משיתא, בשעה שבקשו שונאים להכנס להר הבית אמרו יכנס מהם ובהם תחלה, אמרין ליה עול ומה דאת מפיק דידך, נכנס והוציא מנורה של זהב, אמרו לו אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו, אלא עול זמן תנינות ומה דאת מפיק דידך, ולא קבל עליו.

אמר רבי פינחס נתנו לו מכס שלש שנים, ולא קבל עליו, אמר לא דיי שהכעסתי לאלהי פעם אחת אלא שאכעיסנו פעם שניה. מה עשו לו נתנו אותו בחמור של חרשים והיו מנסרים בו, היה מצוח ואומר ווי אוי אוי שהכעסתי לבוראי. ויקום איש צרורות היה בן אחותו של רבי יוסי בן יועזר איש צרידה, והוה רכיב סוסיא בשבתא אזל קומי שריתא למצטבלא, אמר ליה חמי סוסי דארכבי מרי וחמי סוסך דארכבך מרך. אמר לו אם כך למכעיסיו קל וחמר לעושי רצונו, אמר לו עשה אדם רצונו יותר ממך, אמר לו ואם כך לעושי רצונו קל וחמר למכעיסיו. נכנס בו הדבר כארס של עכנא, הלך וקים בעצמו ארבע מיתות בית דין, סקילה, שרפה, הרג וחנק, מה עשה, הביא קורה נעצה בארץ וקשר בה נימא וערך העצים והקיפן גדר של אבנים, ועשה מדורה לפניה ונעץ את החרב באמצע והצית האור תחת העצים מתחת האבנים, ונתלה בקורה ונחנק, קדמתו האש, נפסקה הנימה, נפל לאש, קדמתו חרב ונפל עליו גדר ונשרף. נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרידה וראה מטתו פרחה באויר, אמר בשעה קלה קדמני זה לגן עדן.

כג דבר אחר, מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, ראה ריח בני, הרי בנוי. האיך מה דאת אמר (במדבר כח, ב): ריח ניחחי תשמרו. כריח שדה, הרי חרב, כמא דאת אמר (מיכה ג, יב): ציון שדה תחרש. אשר ברכו ה', בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, כענין שנאמר (תהלים קלג, ג): כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם.


פרשה סו

א ויתן לך האלהים מטל השמים (כז, כח), כתיב (איוב כט, יט): שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי, אמר איוב על ידי שהיו דלתי פתוחות לרוחה היו הכל קוצרין יבשות ואני קוצר מלילות, מה טעם שרשי פתוח אלי מים, אמר יעקב על ידי שהייתי עוסק בתורה שנמשלה כמים, זכיתי להתברך בטל, שנאמר: ויתן לך האלהים מטל השמים.

ב רבי ברכיה פתח (שיר השירים ז, א): שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך, ארבעה פעמים כתיב שובי, כנגד ארבע מלכיות שישראל נכנסין לתוכן לשלום ויוצאין בשלום. השולמית, אמה ששלום חי העולמים מתנהג בה מאהל לאהל. השולמית, אמה שהכהנים משימין לה שלום בכל יום, שנאמר (במדבר ו, כז): ושמו את שמי, וכתיב (שם שם, כו): וישם לך שלום. השולמית אמה ששלום העולמים דר בתוכה, שנאמר (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, השולמית, אמה שאני עתיד ליתן בה שלום, שנאמר (ויקרא כו, ו): ונתתי שלום בארץ. השולמית, אמה שאני עתיד לנטות אליה שלום, הדא הוא דכתיב (ישעיה סו, יב): כה אמר ה' הנני נוטה אליה כנהר שלום. רבי שמואל בר תנחום ורבי חנא בשם רבי אידי אמה שעשת שלום ביני ובין עולמי, שאלולי היא הייתי מחריב את עולמי. רב הונא בשם רב אחא פתח (תהלים עה, ד): נמוגים ארץ וכל ישביה, היך מה דאת אמר (שמות טו, טו): נמגו כל ישבי כנען. (תהלים שם): אנכי תכנתי, אנכי כיון שקבלו עליהם (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך, (תהלים שם): תכנתי עמודיה סלה, ונתבשם העולם. רבי אלעזר בן מרון אומר אמה שהיא משלמה אישטטיונו של עולם הן הן בעולם הזה, הן הן בעולם הבא. רבי לוי אמר אמה שכל טובה שהיא באה לעולם אינה באה אלא בזכותה, הגשמים אינם יורדין אלא בזכותה, הטללים אינם יורדין אלא בזכותה, שנאמר: ויתן לך האלהים מטל השמים, לך בזכותך ובך הדבר תלוי.

ג ויתן לך, יתן ויחזר ויתן לך. יתן לך ברכות, ויתן לך כבישן. יתן לך שלך, ויתן לך של אביך. יתן לך שלך, ויתן לך של אחיך. רבי אחא אמר יתן לך ויתן לך אלהותא, אימתי לכשתצטרך לה, הדא הוא דכתיב (שופטים טז, כח): ויאמר ה' אלהים זכרני נא וחזקני נא, אמר לפניו רבון העולמים הוי זוכר לי אותה הברכה שברכני אבא יתן לך ויתן לך אלהותא. מטל השמים, זה המן, שנאמר (שמות טז, ד): ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ומשמני הארץ, זה הבאר שהיתה מעלה להם מיני דגים שמנים יותר מדאי. ומשמני הארץ, אלו הקרבנות, כדכתיב (תהלים סו, טו): עלות מחים אעלה לך. ורב דגן, אלו הבחורים, דכתיב (זכריה ט, יז): כי מה טובו ומה יפיו דגן בחורים. ותירש, אלו הבתולות, דכתיב (שם): ותירוש ינובב בתלות.

דבר אחר, מטל השמים, זו ציון, שנאמר (תהלים קלג, ג): כטל חרמון שירד על הררי ציון. ומשמני הארץ, אלו הקרבנות. דגן, אלו הבכורים. תירש, אלו הנסכים.

דבר אחר, מטל השמים, זו מקרא. ומשמני הארץ, זו משנה. דגן, זו תלמוד. תירש, זה אגדה.

ד יעבדוך עמים (כז, כט), אלו שבעים אמות. (שם): וישתחוו לך לאמים, אלו בני ישמעאל ובני קטורה, דכתיב בהון (בראשית כה, ג): אשורם ולטושם ולאמים. (שם, כז, כט): הוי גביר לאחיך, זה עשו ואלופיו. (שם): וישתחוו לך בני אמך, הכא את אמר וישתחוו לך בני אמך, ולהלן את אמר (שם מט, ח): וישתחוו לך בני אביך, אלא יעקב על ידי שנטל ארבע נשים, לאה ורחל זלפה ובלהה, הוא אומר בני אביך. יצחק נטל רבקה, אמר בני אמך. (שם כז, כט): ארריך ארור וגו', ולהלן אומר (במדבר כד, ט): מברכיך ברוך וארריך ארור, אלא בלעם על ידי שהיה שונא פתח בברכה וסים בקללה, ויצחק שהיה אוהב פתח בקללה וסים בברכה. רבי יצחק בר רבי חיא אמר הרשעים על ידי שתחלתן שלוה וסופן יסורין, פותחין בברכה וחותמין בקללה, מברכיך ברוך וארריך ארור. הצדיקים על ידי שתחלתן יסורין וסופן שלוה הם פותחין בקללה וחותמין בברכה, ארריך ארור ומברכיך ברוך.

ה ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב (כז, ל), אמר רבי איבו פוליונו של אבינו יצחק מפלש היה, זה בא מכאן וזה בא מכאן. רבנן אמרי כמין איסטריפומיטא, הדלתות היו נכפלין לאחוריהם, עמד לו יעקב אחר הדלת עד שנכנס עשו ויצא לו, הדא הוא דכתיב (שם): אך יצא יצא יעקב, נראה כיוצא ואינו יוצא. (שם): ועשו אחיו בא מצידו, מזין לצוד נפשו, כמה דאת אמר (שמות כא, יג): ואשר לא צדה.

ו דבר אחר, מברכיך ברוך, תני עובד כוכבים המברך את השם עונים אחריו אמן, בשם אין עונין אחריו אמן.

אמר רבי תנחומא אם ברכך עובד כוכבים אחד, ענה אחריו אמן, דכתיב (דברים ז, יד): ברוך תהיה מכל העמים. עובד כוכבים אחד פגע ברבי ישמעאל ברכו, אמר לו כבר מלתך אמורה. פגע בו אחד וקללו, אמר לו כבר מלתך אמורה. אמרו ליה כמה דאמרת לדין אמרת לדין, אמר להון כן כתיב (במדכר כד, ט): מברכיך ברוך ארריך ארור.

ז ויעש גם הוא מטעמים ויאמר לאביו יקם אבי (כז, לא), הדא הוא דכתיב (משלי ל, כח): שממית בידים תתפש.

אמר רבי חמא בר חנינא באיזו זכות השממית מתפשת, בזכות אותן הידים. ויעש גם הוא מטעמים וגו' יקם אבי, על ידי שאמר לו יקם, אני נפרע לו בו בלשון (תהלים סח, ב): יקום אלהים וגו' יפוצו אויביו.


פרשה סז

א ויחרד יצחק חרדה גדלה (כז, לג), כתיב (משלי כט, כה): חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישגב, חרדה שחרדה רות לבעז, שנאמר (רות ג, ח): ויחרד האיש וילפת. יתן מוקש, בדין היה לקללה, אלא ובוטח בה' ישגב, נתן בלבו וברכה, (שם שם, י): ויאמר ברוכה את לה' בתי. חרדה שהחריד יעקב ליצחק, שנאמר: ויחרד יצחק חרדה גרלה עד מאד. יתן מוקש, בדין היה לקללו, אלא ובוטח בה' ישגב, שברכו ואמר (בראשית כז, לג): גם ברוך יהיה.

ב ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד (כז, לג), אמר רבי חמא ברבי חנינא מאד, מחרדה שחרד על גבי המזבח. אמר מי הוא זה שנעשה סרסור ביני לבין המקום שיטל יעקב את הברכות, כלפי רבקה אמרו.

אמר רבי יוחנן מי שיש לו שני בנים אחד יוצא ואחד נכנס, חריד, אתמהא, אלא בשעה שנכנס עשו אצל אביו נכנסה עמו גיהנם. רבי אחא אמר התחילו כתלי הבית מרתיתים, הדא הוא דהוא אמר (שם): מי אפוא, מי הוא זה שהוא עתיד ליאפות כאן אני או בני יעקב. אמר לו הקדוש ברוך הוא לא את ולא בנך, אלא (שם): הוא הצד ציד. הוא הצד ציד, אמר רבי אלעזר בר שמעון צידא היך צדוך, פכור תרעיא היך תרעך פכור ומקלקל, הדא הוא דכתיב (משלי יב, כז): לא יחרך רמיה צידו, רבנן אמרי לא יאחר ולא יאריך הקדוש ברוך הוא לרמאי ולצידו. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי אומר מהו לא יחרך, לא יאריך הקדוש ברוך הוא לרמאי ולצידו, דאמר רבי יהושע בן לוי כל אותו היום היה עשו צד צבאים וכופתן ומלאך בא ומתירן, ועופות ומסכסכן, ומלאך בא ומפריחן. וכל כך למה (שם): והון אדם יקר חרוץ, כדי שיבוא יעקב שהוא יקרו של עולם ויטל את הברכות, שמעקר העולם חרוצות לו. רבי חנינא בר פפא שאל את רבי אחא, אמר ליה מהו דכתיב: הון אדם יקר חרוץ, אמר ליה חרוצה היא ביד הצדיקים, שאינם נוטלים מן יקרם של עתיד לבוא בעולם הזה. (בראשית כז, לג): ואכל מכל, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר מכל מה שנברא בששת ימי בראשית. רבי נחמיה אומר מכל טוב שהוא מתקן לעתיד לבוא. אמר לו עקרו של דבר מה האכילך, אמר לו איני יודע, אלא טועם הייתי טעם פת, טעם בשר, טעם דגים, טעם חגבים, טעם כל מעדנים שבעולם.

אמר רבי ברכיה כיון שהזכיר בשר מיד בכה, אמר אני קערה אחת של עדשים האכילני ונטל את בכורתי, אתה שהאכילך בשר על אחת כמה וכמה.

אמר רבי לוי לפי שהיה אבינו יצחק מתפחד ואומר תאמר שלא עשיתי כשורה שעשיתי את שאינו בכור בכור, כיון שאמר (שם שם, לו): את בכרתי לקח, אמר יאות ברכתי.

אמר רבי אלעזר אין קיום הגט אלא בחותמיו, שלא תאמר אלולי שרמה יעקב באביו לא נטל את הברכות, תלמוד לומר: גם ברוך יהיה.

ג אמר רבי יצחק בא לקללו, אמר לו הקדוש ברוך הוא הזהר שאם את מקללו לנפשך את מקלל, דאמרת (בראשית כז, כט): ארריך ארור.

אמר רבי לוי ששה דברים משמשין את האדם, שלשה ברשותו ושלשה אינן ברשותו, העין והאזן וחטם, שלא ברשותו, חמי מה דלא בעי, שמע מה דלא בעי, מריח מה דלא בעי. הפה והיד והרגל, ברשותו, אין בעי הוא לעי באורייתא, אין בעי לשנא בישא, אין בעי מחרף ומגדף. היד אין בעי הוא עביד מצותא, אין בעי הוא גנב, ואי בעי הוא קטיל. הרגל אי בעי הוא אזיל לבתי טרטסיאות ולבתי קרקסיאות, ואין בעי הוא אזיל לבתי כנסיות ובתי מדרשות. ובשעה שהוא זוכה הקדוש ברוך הוא עושה אותן שברשותו שלא ברשותו, היד (מלכים א יג, ד): ותיבש ידו אשר שלח עליו. הפה, (בראשית כז, לג): גם בדוך יהיה. הרגל (משלי א, טו טז): בני אל תלך בדרך אתם, כי רגליהם לרע ירוצו:

ד כשמע עשו את דברי אביו (כז, לד), אמר רבי חנינא כל מי שהוא אומר שהקדוש ברוך הוא ותרן הוא יתותרון בני מעוהי, אלא מאריך אפיה וגבי דיליה, זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו, דכתיב: כשמע עשו את דבר אביו ויזעק זעקה, והיכן נפרע לו בשושן הבירה, שנאמר (אסתר ד, א): ויזעק זעקה גדולה ומרה עד מאד. (כראשית כז, לה): בא אחיך במרמה, רבי יוחנן אמר בא בחכמת תורתו. (שם שם, לו): ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני, ריש לקיש אמר התחיל מחכך בגרונו כמאן דמחייך וזורק רק מפיו. ויאמר הכי, ויעקבני, את בכרתי לקח ושתקתי לו, והנה עתה לקח ברכתי ושתקתי לו, הלא אצלת לי ברכה, מן הנצלת.

ה ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר (כז, לז), אמר רבי ברכיה הן גביר שמתיו לך, ברכה שביעית, ולמה הוא אומרה לו תחלה, אלא אמר לו מלך עשיתיהו עליך וברכותיך שלו הן, הן עבדא דמאן, נכסיה דמאן, עבדא כל מה דיליה למרא. (שם): ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים, ולכה אפוא, ברם לך פתך אפויה. רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר הרף ממני שפורניתה אפויה לך בכל מקום. ריש לקיש אמר הרף ממני שאף וחמה מסורין לו. רבי שמלאי ואמרי לה בשם רבי אבהו, אמר לו הקדוש ברוך הוא כך היית אומר ולכה אפוא אמר לו (ישעיה כו, י): יחן, אמר לו (שם): רשע הוא, אמר לו (שם): בל למד צדק, לא כבד את הוריו, אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם): בארץ נכחות יעול, עתיד הוא לפשט ידו בבית המקדש. אמר לו אם כן השפע לו שלוה בעולם הזה (שם): ובל יראה גאות ה' לעתיד לבוא.

ו ויען יצחק ויאמר הנה משמני הארץ יהיה מושבך (כז, לט), זו איטליאה. (שם): ומטל השמים מעל, זו בית גוברין.

דבר אחר, הנה משמני הארץ, מן שמניא דארעא, מן הן מתעבדא ארעא שמניא, שמנין מן טלא. ומטל השמים מעל, אנטונינוס שלח לרבינו אמר ליה בגין דתסורתא חסרין מה נעביד ונמלא יתהון, נסביה לשלוחא ועיליה לגו פרדסא שרי עקר פגלין רברבין ושתיל דקיקין, אמר ליה הב לי אנטוגרפא, אמר ליה לית את צריך, סליק לגביה, אמר ליה דין הן אנטוגרפא, אמר ליה לא יהיב לי כלום. אמר ליה ומה אמר לך, אמר ליה לא אמר לי כלום. אמר ליה ולא עבד קודמיך כלום. אמר ליה נסבני ואעלני לגו פרדסא שרי עקר פגלין רברבין ושתיל דקיקין, תרדין רברבין ושתל דקיקין, חסין רברבין ושתל דקיקין, מיד הבין, שרי מפיק דכסין ומעייל דכסין עד זמן ד א תמ לין תס ורתא.

ז ועל חרבך תחיה (כז, מ), רבי לוי אמר עול חרבך ואת חיי. (שם): ואת אחיך תעבד, אמר רב הונא אם זכה תעבד, ואם לאו תאבד. (שם): והיה כאשר תריד, את יש לך ירידים שוקים והוא יש לו שוקים, את יש לך נימוסות והוא יש לו נימוסות.

אמר רבי יוסי בר חלפתא אם ראית אחיך פורק עלה של תורה מעליו, גזר עליו שמדים ואתה שולט בו, הדא הוא דכתיב (ישעיה סג, טז): כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, ויצחק היכן הוא, מי שהוא אומר לו גזר עליו שמדים את מתכיפו לאבות.

ח וישטם עשו (כז, מא), אמר רבי אלעזר בר יוסי סנטרו, ונעשה לו שונא ונוקם ונוטר עד כדין קרין סנטריה דרומי. (שם): ויאמר עשו בלבו, הרשעים ברשות לבן (תהלים יד, א): אמר נבל בלבו, ויאמר עשו בלבו, (מלכים א יב, כו): ויאמר ירבעם בלבו, (אסתר ו, ו): ויאמר המן בלבו. אבל הצדיקים לבן ברשותן (שמואל א א, יג): וחנה היא מדברת על לבה, (שם כז, א): ויאמר דוד אל לבו, (דניאל א, ח): וישם דניאל על לבו, דומין לבוראן (בראשית ח, כא): ויאמר ה' אל לבו. (בראשית כז, מא): יקרבו ימי אבל אבי, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר בא לו עשו במתינה, אמר מה אני מכריע את אבא, אלא יקרבו ימי אבל אבי ואהרגהו. רבי נחמיה אומר בת קול אומרת הרבה סיחים מתו ונעשו עורותיהם על גבי אמותיהן. רבנן אמרי אם הורגו אני, יש שם ועבר יושבין עלי בדין ואומרים לי למה הרגת את אחיך, אלא הריני הולך ומתחתן לישמעאל והוא בא ועורר עמו על הבכורה והורגו, ואני עומד עליו כגואל הדם והורגו, ויורש אני שתי משפחות. הדא הוא דכתיב (יחזקאל לה, י): יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה וה' שם היה, מאן אמר דאמר כן, אמר רבי יודן אמר הקדוש ברוך הוא וה' שם היה.

אמר רבי ברכיה כפר עשו ואמר לא אמרתי הדא מלתא, אמר לו הקדוש ברוך הוא לית את ידע דאנא הוא בודקיהון דלבביא (ירמיה יז, י): אני ה' חקר לב.

ט ויגד לרבקה וגו' (כז, מב), מי הגיד לה, רבי חגי בשם רבי יצחק, אמהות נביאות היו ורבקה היתה מן האמהות. רבי יצחק אמר אפלו (תלם) הדיוט אינו חורש תלם בתוך תלם, ונביאים חורשים תלם בתוך תלם, ואת אמר (תהלים קה, טו): אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו. ותשלח ותקרא ליעקב, אמרה לו הרשע הזה כמה הוא תוהא עליך, כמה הוא מתנחם עליך וכבר שתה עליך כוס תנחומין.

י ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך, וישבת עמו ימים אחדים (כז, מג מד), כתיב (בראשית כט, כ): ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים, אמר רבי חנינא בר פזי נאמר כאן אחדים ונאמר להלן אחדים, מה להלן אחדים שבע שנים, אף אחדים שנאמר כאן שבע שנים. עד אשר תשוב חמת אחיך, אמו בצדקתה אמרה עד אשר תשוב חמת אחיך, והוא לא עשה כן אלא (עמוס א, יא): ויטרף לעד אפו ועברתו שמרה נצח. ריש לקיש אמר עוברתיה ונחרתיה לא זיעא מפומיה (בראשית כז, מה): למה אשכל גם שניכם.

יא ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי (כז, מו), אמר רב הונא התחילה גורפת מחוטמה ומשלכת, אם לקח יעקב מבנות חת כאלה, קופחת זו לזו וזו לזו.

יב ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו (כח, א), רבי אבהו אמר לפי שהיו הברכות מפקפקות בידו, והיכן נתאוששו בידו, כאן, ויקרא יצחק אל יעקב.

אמר רבי אלעזר אין קיום הגט אלא בחותמיו, שלא תאמר אלולי שרמה יעקב באביו לא נטל ברכותיו, תלמוד לומר: ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו, אמר רבי ברכיה משל לבן מלכים שהיה חותר לאביו לטל לטרא אחת של זהב, אמר לו למה במטמוניות בוא וטל לך בפרהסיא, ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו. ויצוהו, הזהירו על בנות ענר אשכול וממרא. (שם, ז): וישמע יעקב אל אביו ואל אמו, הדא הוא דכתיב (משלי כא, ב): כל דרך איש ישר בעיניו, כל דרך איש ישר בעיניו זה שמשון, (שופטים יד, ג): ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני. (משלי יב, טו): ושמע לעצה חכם, זה יעקב. וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך.

יג וירא עשו כי רעות בנות כנען וילך עשו אל ישמעאל (כח, ח), רבי יהושע בן לוי אמר נתן דעתו להתגיר. (שם, ט): מחלת, שמחל לו הקדוש ברוך הוא על כל עונותיו. (בראשית לו, ג): בשמת, שנתבסמה דעתו עליו, אמר רבי אלעזר אלו הוציא את הראשונות יפה היה, אלא (שם כח, ט): על נשיו, כאב על כאב.

דבר אחר, כוב על כוב, תוספת על בית מלא. רבי יודן בשם רבי איבו אמר (משלי יב, יג): בפשע שפתים מוקש רע ויצא מצרה צדיק, בפשע שפתים מוקש רע, ממרד שמרדו עשו וישמעאל בהקדוש ברוך הוא והכעיסו אותו, וכן נשיו שהכעיסו אותו, באת להם תקלה, ויצא מצרה צדיק, זה יעקב, (בראשית כח, י): ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה.




סדר ויצא




פרשה סח

א ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כח, י), רבי פינחס בשם רבי הונא בר פפא פתח (משלי ג, כג כד): אז תלך לבטח דרכך (וגו') אם תשכב לא תפחד. אז תלך לבטח, זה יעקב, דכתיב: ויצא יעקב. אם תשכב לא תפחד, מעשו ומלבן. (שם): ושכבת וערבה שנתך, (בראשית כח, יב): וישכב במקום ההוא.

ב רבי שמואל בר נחמן פתח (תהלים קכא, א): שיר למעלות אשא עיני אל ההרים, אשא עיני אל ההורים למלפני ולמעבדני. (שם): מאין יבוא עזרי, אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה (בראשית כד, י): ויקח העבד עשרה גמלים וגו', ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד. רבי חנינא אמר גדוד שלחו. רבי יהושע בן לוי אמר שלח עמו, אלא שעמד עשו ונטלה ממנו. חזר ואמר מה אנא מובד סברי מן בריי, חס ושלום, לית אנא מובד סברי מן בריי, אלא (תהלים קכא, ב): עזרי מעם ה'. (שם שם, ג): אל יתן למוט רגלך אל ינום שמרך, (שם שם, ה): הנה לא ינום ולא יישן וגו', (שם שם, ז): ה' ישמרך מכל רע, מעשו ומלבן. (שם): ישמר את נפשך, ממלאך המות. (שב שם, ח): ה' ישמר צאתך ובואך, ויצא יעקב.

ג רבי אבהו פתח (משלי יט, יד): בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת, רבי פינחס בשם רבי אבהו, מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין זווגו של איש אלא מן הקדוש ברוך הוא, בתורה מנין (בראשית כד, נ): ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר. בנביאים (שופטים יד, ד): ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא. בכתובים הינו דכתיב: ומה' אשה משכלת. יש שהוא הולך אצל זווגו ויש שזווגו בא אצלו, יצחק זווגו בא אצלו, (בראשית כד, סג): וירא והנה גמלים באים. יעקב הלך אצל זווגו, דכתיב: ויצא יעקב.

ד רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים סח, ז): אלהים מושיב יחידים ביתה, מטרונה שאלה את רבי יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אמר לה לששת ימים, כדכתיב (שמות כ, יא): כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשו, אמר לה, הקדוש ברוך הוא יושב ומזוג זווגים, בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני. אמרה ליה, ודא הוא אמנותיה, אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים כמה שפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזוגן. אמר לה, אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף. הלך לו רבי יוסי בר חלפתא, מה עשתה נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות, אמרה פלן יסב לפלונית ופלונית תסב לפלוני, וזוגה אותן בלילה אחת. למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא, דין עינו שמיטא, דין רגליה תבירא. אמרה להון מה לכון, דא אמרה לית אנא בעי לדין, ודין אמר לית אנא בעי לדא. מיד שלחה והביאה את רבי יוסי בר חלפתא, אמרה לו לית אלוה כאלהכון, אמת היא תורתכון נאה ומשבחת יפה אמרת. אמר לא כך אמרתי לך, אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף, הקדוש ברוך הוא מה עושה להן מזוגן בעל כרחן שלא בטובתן, הדא הוא דכתיב: אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, מהו בכושרות, בכי ושירות, מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי.

אמר רבי ברכיה כלשון הזה השיבה רבי יוסי בר חלפתא, הקדוש ברוך הוא יושב ועושה סלמות משפיל לזה ומרים לזה, ומוריד לזה ומעלה לזה. הוי אומר (תהלים עה, ח): אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים, יש שהוא הולך אצל זווגו ויש שזווגו בא אצלו, יצחק בא זווגו אצלו, שנאמר (בראשית כד, סג): ויצא יצחק לשוח בשדה, יעקב הלך אצל זווגו, שנאמר: ויצא יעקב מבאר שבע.

ה חזקיה אמר בן ששים ושלש שנים היה אבינו יעקב בעת שנטל את הברכות, עשה עוד ארבע עשרה שנה שנטמן בבית עבר, עשה עוד שבעה שנים שעבד ברחל, ונמצא נושא אשה בן שמונים וארבע שנים, ועשו בן ארבעים שנה, הא למדנו שהקדוש ברוך הוא משהה לצדיקים ומקדים לרשעים.

אמר רבי הושעיא כבר כתיב (בראשית כח, ז): וישמע אל אביו ואל אמו, ומה תלמוד לומר (שם שם, י): ויצא יעקב מבאר שבע, אלא אמר, אבא בשעה שבקש לצאת לחוץ לארץ מהיכן הורשה, לא מבאר שבע, אף אני הריני הולך לבאר שבע, אם נותן לי רשות הרי אני יוצא ואם לאו איני יוצא, לפיכך צריך הכתוב לומר: ויצא יעקב מבאר שבע.

ו ויצא (כח, י), וכי לא יצא משם אלא הוא, והרי כמה חמרים וכמה גמלים יצאו, ואת אמר: ויצא יעקב, רבי (זעירא) עזריה בשם רבי יהודה בר סימון אמר בזמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה זיוה פנה הדרה. ודכותה (רות א, ז): ותצא מן המקום אשר היתה שמה וגו', ותצא, וכי לא יצא מן המקום אלא היא, והרי כמה חמרים כמה גמלים יצאו ואומר ותצא, רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון ורבי חנין בשם רבי שמואל בר רבי יצחק אמר כשהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה זיוה פנה הדרה, ניחא דתמן לא היתה שם אלא אותה הצדקת בלבד, אלא הכא דהוי יצחק ורבקה. רבי עזריה בשם רבי סימון אמר לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותו של שני צדיקים.

ז מבאר שבע (כח, י), רבי יודן ורב הונא, רבי יודן אמר מבארה של שבועה, אמר שלא יעמד עלי אבימלך ויאמר השבעה לי כשם שנשבע לי זקנך, נמצאתי משהה בשמחת בני שבעה דורות. רב הונא אמר מבארה של בכורה, אמר שלא יעמד עלי עשו ויערער על הבכורה ויאמר לי כך היית מרמה בי ונוטל את בכורתי, ונמצאתי מאבד אותה שבועה, שנאמר (בראשית כה, לג): השבעה לי כיום. מבאר שכע, רבי ברכיה אמר מבארה של ברכות, אמר שלא יעמד עלי עשו ויאמר לי כך היית מרמה בי ונוטל את הברכות, ונמצאתי מאבד אותה יגיעה שיגעה בי אמי.

ח וילך חרנה (כח, י), רבנן אמרי בן יומו, רבי ברכיה בשם רבי יצחק אמר כלשנהון דבריתא הוא, פלן אזיל לקיסרין ועד כדון הוא על זודיא. חרנה, תנא בשם רבי נחמיה כל דבר שהוא צריך למ"ד בתחלתו נתן לה ה"א בסופה, סדומה, שעירה, מצרימה, חרנה. איתיביה והכתיב (תהלים ט, יח): ישובו רשעים לשאולה, רבי אבא בן זבדא אמר לאמבטי התחתונה שבשאול.

ט ויפגע במקום (כח, יא), רב הונא בשם רבי אמי אמר מפני מה מכנין שמו של הקדוש ברוך הוא וקוראין אותו מקום, שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו, מן מה דכתיב (שמות לג, כא): הנה מקום אתי, הוי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו.

אמר רבי יצחק כתיב (דברים לג, כז): מענה אלהי קדם, אין אנו יודעים אם הקדוש ברוך הוא מעונו של עולמו ואם עולמו מעונו, מן מה דכתיב (תהלים צ, א): ה' מעון אתה, הוי הקדוש ברוך הוא מעונו של עולמו ואין עולמו מעונו.

אמר רבי אבא בר יודן לגבור שהוא רוכב על הסוס וכליו משפעים אילך ואילך, הסוס טפלה לרוכב ואין הרוכב טפלה לסוס, שנאמר (חבקוק ג, ח): כי תרכב על סוסיך.

דבר אחר, מהו ויפגע, צלי, במקום, צלי בבית המקדש.

אמר רבי יהושע בן לוי אבות הראשונים התקינו שלש תפלות, אברהם, תקן תפלת שחרית, שנאמר (בראשית יט, כז): וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם וגו', ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קו, ל): ויעמד פינחס ויפלל. יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר (בראשית כד, סג): ויצא יצחק לשוח בשדה, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קמב, ג): אשפך לפניו שיחי. יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר: ויפגע במקום, ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר (ירמיה ז, טז): ואל תשא בעדם וגו' ואל תפגע בי. וכן הוא אומר (שם כז, יח): ואם נבאים הם ואם יש דבר ה' אתם יפגעו נא בה' צבאות, אמר רבי שמואל בר נחמן כנגד שלש פעמים שהיום משתנה, בערבית צריך אדם לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוציאני מאפלה לאורה. בשחרית צריך לומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מאפלה לאורה. במנחה צריך אדם לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שכשם שזכיתני לראות חמה בזריחתה כך תזכני לראותה בשקיעתה.

דבר אחר, ויפגע במקום, רבנן אמרי כנגד תמידים תקנום, תפלת השחר, כנגד תמיד של שחר. תפלת מנחה, כנגד תמיד של בין הערבים. תפלת הערב, אין לה קבע.

אמר רבי תנחומא אפלו תפלת הערב יש לה קבע, כנגד אברים ופדרים שהיו מתאכלים באור על המזבח.

י ויפגע במקום (כח, יא), בקש לעבר נעשה העולם כלו כמין כותל לפניו. (שם): כי בא השמש, רבנן אמרי כיבא השמש, מלמד שהשקיע הקדוש ברוך הוא גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצנעה, משל לאוהבו של מלך שבא אצלו לפרקים, אמר המלך כיבו את הנרות כיבו את הפנסין שאני מבקש לדבר עם אוהבי בצנעה. כך השקיע הקדוש ברוך הוא גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצנעה. רבי פינחס בשם רבי חנין דצפורין אמר שמע קולן של מלאכי השרת אומרים בא השמש בא השמש, אתא שמשא, אתא שמשא. בשעה שאמר יוסף (בראשית לז, ט): והנה השמש והירח, אמר יעקב מי גלה לו ששמי שמש. אותן שתי שעות שהשקיע לו הקדוש ברוך הוא חמה בצאתו מבית אביו אימתי החזירן, בחזירתו לבית אביו, הדא הוא דכתיב (שם לב, לב): ויזרח לו השמש, אמר לו הקדוש ברוך הוא את סימן לבניך, מה אתה בצאתך השקעתי חמה ובחזירתך החזרתי לך גלגל חמה, כך בניך בצאתם (ירמיה טו, ט): אמללה ילדת השבעה, ובחזירתן (מלאכי ג, כ): וזרחה לכם יראי שמי וגו'.

יא ויקח מאבני המקום (כח, יא), רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אמר שנים עשרה אבנים נטל, כך גזר הקדוש ברוך הוא שהוא מעמיד שנים עשר שבטים, אמר אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, אני אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד שנים עשר שבטים, כיון שנתאחו שנים עשר אבנים זו לזו, ידע שהוא מעמיד שנים עשר שבטים. רבי נחמיה אמר נטל שלש אבנים, אמר, אברהם יחד הקדוש ברוך הוא שמו עליו, יצחק יחד הקדוש ברוך הוא שמו עליו, ואני אם מתאחות הן שלש אבנים זו לזו, יודע אני שהקדוש ברוך הוא מיחד שמו עלי, וכיון שנתאחו, ידע שהקדוש ברוך הוא מיחד שמו עליו. רבנן אמרי מעוט אבנים שנים, אברהם יצא ממנו פסלת, ישמעאל וכל בני קטורה. ויצחק יצא עשו וכל אלופיו. ואני אם מתאחות שתי אבנים זו לזו, יודע אני שאינו יוצא הימני פסלת. רבי לוי ורבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא אמר עשאן כמין מרזב ונתן תחת ראשו, שהיה מתירא מן החיות. רבי ברכיה ורבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר כתיב (מיכה א, ג): כי הנה ה' יצא ממקומו וירד ודרך על במתי ארץ וגו', מי שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר אותן האבנים שנתן יעקב אבינו תחת ראשו נעשו תחתיו כמטה וכפרנוס, מה רטיבה הרטיב (שיר השירים א, יז): קרות בתינו ארזים וגו'. צדיקים וצדיקות נביאים ונביאות שיצאו ממנו. וישכב במקום ההוא, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר כאן שכב אבל כל ארבע עשרה שנה שהיה טמון בבית עבר לא שכב. ורבי נחמיה אמר כאן שכב, אבל כל עשרים שנה שעמד בביתו של לבן לא שכב, ומה היה אומר, רבי יהושע בן לוי אמר חמש עשרה שיר המעלות שבספר תהלים, מאי טעמיה (תהלים קכד, א): שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל, ישראל סבא. רבי שמואל בר נחמן אמר כל ספר תהלים היה אומר, מה טעם (שם כב, ד): ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ישראל סבא.

יב ויחלם והנה סלם (כח, יב), אמר רבי אבהו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, חד בר נש אזל לגבי רבי יוסי בר חלפתא, אמר ליה חמית בחלמי אמרין לי אזיל סב פועליא דאבוך מן קפודקיא, אמר ליה ואזל אבוך לקפודקיא מן יומיה, אמר ליה לא. אמר ליה זיל מני עשרים שריי בכרסא דביתך את משכח ליה. אמר ליה לית בהון עשרין. אמר ליה ואי לית בהון עשרין מני מן ראשיהון לסופיהון ומן סופיהון לראשיהון ואת משכח, אזל מנא ואשכח כן. ומנין יליף לה רבי יוסי בר חלפתא, מן קפודקיא. תני בר קפרא לית חלום שאין לו פתרון, והנה סלם, זה הכבש. מצב ארצה, זה מזבח (שמות כ, כד): מזבח אדמה תעשה לי, וראשו מגיע השמימה, אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים. והנה מלאכי אלהים, אלו כהנים גדולים. עלים וירדים בו, שהם עולים ויורדים בכבש. (בראשית כח, יג): והנה ה' נצב עליו, (עמוס ט, א): ראיתי את ה' נצב על המזבח, רבנן פתרין ליה בסיני. ויחלם והנה סלם, זה סיני. מצב ארצה (שמות יט, יז): ויתיצבו בתחתית ההר. וראשו מגיע השמימה (דברים ד, יא): וההר בער באש עד לב השמים.

דבר אחר, והנה סלם, זה סיני, אותיות דדין הוא אותיות דדין. והנה מלאכי אלהים, על שם (תהלים סח, יח): רכב אלהים רבתים אלפי שנאן. ולמדנו לנביאים שנקראו מלאכים, דכתיב (חגי א, יג): ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה' לעם. והנה מלאכי אלהים, זה משה ואהרן. עלים (שמות יט, ג): ומשה עלה אל האלהים. וירדים, זה משה (שם שם, יד): וירד משה. והנה ה' נצב עליו (שם שם, כ): וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר, רבי שלמוני בשם ריש לקיש אמר תרכוסא של שלש רגלים הראה לו. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר את הוא רגל שלישי. הוא דעתיה דרבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר (דברים לב, ט): כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, מה החבל הזה פחות משלשה אין מפקיעין אותו, כך האבות אין פחות משלשה. רבי ברכיה אמר עולם ושליש עולם הראה לו, עלים אין פחות משנים וירדים שנים. ומנין שהמלאך שלישו של עולם, שנאמר (דניאל י, ו): וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרעתיו ומרגלתיו כעין נחשת קלל. רבי חיא ורבי ינאי, חד אמר עלים וירדים בסלם, וחד אמר עלים וירדים ביעקב. מאן דאמר עלים וירדים בסלם, ניחא. ומאן דאמר עלים וירדים ביעקב, מעלים ומורידים בו אפזים בו קפזים בו שונטים בו, שנאמר (ישעיה מט, ג): ישראל אשר בך אתפאר, את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה, עלים למעלה ורואים איקונין שלו, וירדים למטה ומוצאים אותו ישן. משל למלך שהיה יושב ודן, עולים לבסילקי ומוצאים אותו דן, ויוצאים בפרוד ומוצאים אותו ישן.

דבר אחר, למעלן, כל מי שהוא אומר זכותו, עולה. חובתו, יורד. למטן, כל מי שהוא אומר זכותו, יורד. חובתו, עולה.

דבר אחר, עלים וירדים בו, עלים אותם שלוו אותו בארץ ישראל, ירדים, אלו שלוו אותו בחוצה לארץ. רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר מלאכי השרת על ידי שגלו מסטורין של הקדוש ברוך הוא נדחו ממחצתן קל"ח שנה, רבי תנחומא הוה מפיק לשנא קלא.

אמר רבי חמא בר חנינא על ידי שנתגאו ואמרו (בראשית יט, יג): כי משחיתים אנחנו את המקום הזה, היכן חזרו, כאן, עלים וירדים, עלים ואחר כך ירדים.

יג רבי יהושע בן לוי פתר קריה בגלות, (בראשית כח, י): ויצא יעקב מבאר שבע, האיך מה דאת אמר (ירמיה טו, א): שלח מעל פני ויצאו. (בראשית שם): וילך חרנה, האיך מה דאת אמר (איכה א, יב): אשר הוגה ה' ביום חרון אפו. (בראשית שם, יא): ויפגע במקום, (ישעיה ה, ח): עד אפס מקום. (בראשית שם): וילן שם כי בא השמש, (ירמיה טו, ט): אמללה ילדת השבעה וגו'. (בראשית שם): ויקח מאבני המקום, (איכה ד, א): תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות. (בראשית שם): וישם מראשתיו, (ירמיה יג, יח): כי ירד מראשותיכם. (בראשית שם): וישכב במקום ההוא, (ירמיה ג, כה): נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו. (בראשית שם, יב): ויחלם והנה סלם, זה חלומו של נבוכדנצר. והנה סלם, זה צלמו של נבוכדנצר, הוא סמל הוא סלם, אותוי דדין הוא אותוי דדין. (שם): מצב ארצה, (דניאל ג, א): אקימה בבקעת דורא. (בראשית שם): וראשו מגיע השמימה, (דניאל שם): רומה אמץ שתין פתיה אמין שת. (בראשית שם): והנה מלאכי אלהים, זה חנניה מישאל ועזריה. (שם): עלים וירדים בו, מעלים בו ומורידים בו, אפזיב בו, קפזים בו, שונטים בו. (דניאל ג, יח): ידיע להוא לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד. (בראשית כח, יג): והנה ה' נצב עליו, אמר להם לחנניה מישאל ועזריה (דניאל שם, כו): עבדוהי די אלהא עלאה פקו ואתו.

דבר אחר, והנה מלאכי אלהים, זה דניאל. עלים וירדים בו, שעלה והוציא את בלעו מתוך פיו, הדא הוא דכתיב (ירמיה נא, מד): ופקדתי על בל בבבל והצאתי את בלעו מפיו. שהיה לו תנין אחד לנבוכדנצר והיה בולע כל מה שהיו משליכין לפניו, אמר לו נבוכדנצר לדניאל, כמה כחו גדול שבולע כל מה שמשליכין לפניו. אמר לו דניאל, תן לי רשות ואני מתישו. נתן רשות. מה עשה, נטל תבן והטמין לתוכו מסמרים השליך לפניו ונקבו מסמרים את בני מעיו, הדא הוא דכתיב: והצאתי את בלעו מפיו.

יד דבר אחר, והנה סלם, זה חלומו של נבוכדנצר (דניאל ב, לא): ואלו צלם חד שגיא וגו'. מצב ארצה, (שם): וזיוה יתיר קאם לקבלך. וראשו מגיע השמימה, (שם): צלמא דכן רב. והנה מלאכי אלהים, עלים שנים, וירדים שנים, אלו שרי ארבע מלכיות ששלטנותן גומרת בהן. עלים וירדים, יורדים ועולים אין כתיב כאן, אלא עלים וירדים, עולין הם ועליה תהא להם, אלא שכל אחד ירוד מחברו. כתיב (שם שם, לב): הוא צלמא ראשה די דהב [טב חדוהי ודרעוהי די כסף וגו']. בבל למעלה מכלם, כדכתיב (שם שם, לח): אנת הוא ראשה די דהבא, וכתיב (שם שם, לט): ובתרך תקום מלכו אחרי ארע מנך, וכתיב (שם): ומלכו תליתאה אחרי די נחשא, וכתיב בסיפא (שם שם, מב): ואצבעת רגליא מנהן פרזל ומנהן חסף מן קצת מלכותא תהוה תקיפה ומנה תהוא תבירה. והנה ה' נצב עליו, כתיב (שם שם, מד): וביומיהון די מלכיא אנון יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין וגו'.


פרשה סט

א והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' וגו' (כח, יג), רבי יוסי בר זמרא פתח (תהלים סג, ב): כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים, רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא (שם): צמאה לך נפשי כמה לך, אמר רבי איבו ככמהות הללו שהן מצפין למים. רבנן אמרי כשם שנפשי צמאה לך כן רמ"ח אברים שיש בי צמאים לך, היכן, בארץ ציה ועיף בלי מים. (שם): (על) כן בקדש חזיתך, על כן בקדשה חזיתיך. (שם): לראות עזך, זו פמליא שלך (שם): וכבודך, והנה ה' נצב עליו.

ב רבי חמא בר חנינא פתח (משלי כז, יז): ברזל בברזל יחד, אמר רבי חמא בר חנינא אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה, כך אין תלמיד חכם מתחדד אלא בחברו, ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו, איש זה יעקב, כיון שעמד אבינו יעקב איש יחד פני רעהו, שנתיחדה עליו השכינה, והנה ה' נצב עליו.

ג אמר רבי אבהו, משל לבן מלכים שהיה ישן על גבי עריסה והיו זבובים שוכנים עליו, וכיון שבא מניקתו שחה עליו מניקתו וברחו מעליו, כך בתחלה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו, כיון שנתגלה עליו הקדוש ברוך הוא ברחו מעליו. רבי חיא רבה ורבי ינאי, חד אמר, עליו, על סלם. וחד אמר, עליו, על יעקב. מאן דאמר עליו, על הסלם, ניחא, אלא למאן דאמר עליו, על יעקב, מי מתקים עליו, אמר רבי יוחנן הרשעים מתקימין על אלוזיהם, (בראשית מא, א): ופרעה חלם והנה עמד על היאר, אבל הצדיקים אלהיהם מתקים עליהם, שנאמר: והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי אברהם.

ד רבי חנינא בשם רבי פינחס אמר שמונה עשרה פעמים מזכיר האבות בתורה, וכנגד כן קבעו חכמים שמונה עשרה ברכות שבתפלה, ואם יאמר לך אדם תשעה עשר הם, אמר לו והנה ה' נצב עליו, לית הוא מן המנין. ואם יאמר לך אדם שבעה עשר הם, אמר לו (בראשית מח, טז): ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק, חד מנהון. (שם כח, יג): הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך, רבי שמעון משום בר קפרא אמר קפלה כפינקס ונתנה תחת ראשו, כאינש דאמר מן תחות רישא דידך. רב הונא בשם רבי אלעזר אמר ובלבד שיהא נקבר עליה.

ה והיה זרעך כעפר (כח, יד), מה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים, כך בניך אין מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה כמים, ומה עפר הארץ מבלה את כל כלי מתכות והוא קים לעולם, כך בניך מבלין את כל העולם והם קימים לעולם. ומה עפר עשוי דיש לכל, כך בניך עשוים דיש, הדא הוא דכתיב (ישעיה נא, כג): ושמתיה ביד מוגיך, מהו מוגיך אלין דממיגין מחתיך [נסח אחר: מכתיך ומיסרין אותך ומתישין את כחך. אפלו כן לטובתך משקשקין וממרקין לך מן חוביך, כמה דתימא (תהלים סה, יא): ברביבים תמגגנה צמחה תברך. (ישעיה נא, ג): אשר אמרו לנפשך שחי ונעברה, מה היו עושים להם, היו מרביצים אותן בפולטריות ומעבירין כרים עליהם. רבי עזריה בשם רבי אחא אמר היא סימן טוב, מה פלטירה זו מבלה את העוברים ואת השבים והיא קימת לעולם, כך בניך מבלים את כל אמות העולם והם קימים לעולם. (בראשית כח, יד): ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה, אמר רבי אבא בר כהנא את הוא תרעיא דימא, כמא דאת אמר (מיכה ב, יג): עלה הפרץ לפניהם, רבי יוסי בר חנינא אמר אף חלוקי יחזקאל הראה לו, והלוא לא פרש יחזקאל אלא מן המזרח למערב, בא ישעיה ופרש (ישעיה נד, ג): כי ימין ושמאל תפרצי וגו':

ו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך (כח, טו), רבנן אמרי על הכל השיבו ועל הפרנסה לא השיבו. (שם, כ): אם יהיה אלהים עמדי, אמר לו הנה אנכי עמך. (שם): ושמרני בדרך הזה, שנאמר: ושמרתיך בכל אשר תלך. (שם, כא): ושבתי בשלום אל בית אבי, והשבתיך אל האדמה הזאת. ועל הפרנסה לא השיבו, אמר רבי איסי אף על הפרנסה השיבו, שנאמר: כי לא אעזבך, ואין עזיבה אלא פרנסה, היך מה דאת אמר (תהלים לז, כה): ולא ראיתי צדיק נעזב וגו'.

ו וייקץ יעקב משנתו (כח, טז), רבי יוחנן אמר ממשנתו. (שם): ויאמר אכן יש ה' במקום הוה, אכן השכינה שרויה במקום הזה, ולא הייתי יודע. (שם, יז): ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אמר הסלם הזה עומד בבאר שבע ושפועו מגיע עד בית המקדש, מה טעם ויצא יעקב מבאר שבע, ויחלם והנה סלם, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, אמר רבי יהודה ברבי סימון הסלם הזה עומד בבית המקדש ושפועו מגיע עד בית אל, מה טעם, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, ויקרא שם המקום ההוא בית אל. אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים, אמר רב אחא עתיד השער הזה להפתח להרבה צדיקים כיוצא בך.

אמר רבי שמעון בן יוחאי אין בית המקדש של מעלן גבוה מבית המקדש של מטן, אלא שמונה עשרה מיל, מה טעם, וזה שער השמים, מנין וז"ה.

דבר אחר, מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא ליעקב בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, זה בנוי, היך מה דאת אמר (תהלים סח, לו): נורא אלהים ממקדשיך, ואין זה, הרי חרב, כמה דאת אמר (איכה ה, יז): על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו. כי אם בית אלהים, בנוי ומשכלל לעתיד לבוא, כמה דאת אמר (תהלים קמז, יג): כי חזק בריחי שעריך.

ח וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן וגו' ויצק שמן על ראשה (כח, יח), שפע לו מן השמים כמלא פי הפך. (שם, יט): ואולם לוז, היא לוז שצובעין בה את התכלת, היא לוז שעלה סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה. היא לוז שלא שלט בה מלאך המות מעולם, הזקנים שבה מה עושין להם, כיון שהם זקנים הרבה מוציאין אותם חוץ לחומה והם מתים.

אמר רבי אבא בר כהנא, למה נקרא שמה לוז, כל מי שנכנס בה הטריף מצוות ומעשים טובים כלוז. ורבנן אמרי מה לוז אין לה פה, כך לא היה אדם יכול לעמד על פתחה של עיר.

אמר רבי סימון לוז היה עומד על פתחה של עיר. רבי אלעזר בשם רבי פנחס בר חמא אמר לוז היה עומד על פתחה של מערה והיה לוז חלול והיו נכנסין דרך הלוז למערה, דרך המערה לעיר, הדא הוא דכתיב (שופטים א, כד כה): ויראו השמרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד. ויראם את מבוא העיר ויכו את העיר לפי חרב ואת האיש ואת כל משפחתו שלחו. רבי ינאי ורבי ישמעאל עבד לה הפטרה, מה אם זה שלא הלך לא בידיו ולא ברגליו אלא על שהראה להם באצבע נצל מן הפרעניות, ישראל שעושים חסד עם גדוליהם בידיהם וברגליהם, על אחת כמה וכמה.


פרשה ע

א וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי וגו' ונתן לי לחם לאכל (כח, כ), כתיב (תהלים סו, יד): אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי, אמר רבי יצחק הבבלי ודבר פי בצר לי, שנדר מצוה בעת צרתו, מהו לאמר, לאמר לדורות כדי שיהיו נודרים בעת צרתן. יעקב פתח בנדר תחלה לפיכך כל מי שהוא נודר לא יהיה תולה את הנדר אלא בו.

אמר רבי אבהו כתיב (שם קלב, ב): אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, לאביר אברהם ולאביר יצחק אין כתיב כאן, אלא נדר לאביר יעקב, תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה.

ב רב הונא בשם רב אידי אמר כתיב (דברי הימים א כט, ט): וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה' וגם דויד המלך שמח שמחה גדולה, ולפי שהיו עסוקים במצות נדבה ועלה בידן לפיכך שמחו, לפיכך מהו אומר (שם שם, י): ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל וגו', אלהי אברהם יצחק וישראל אינו אומר כאן, אלא (שם): אלהי ישראל אבינו, תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה.

אמר רבי יהודה עוד מן אתרא לית היא חסרה, וידרו ישראל אין כתיב כאן, אלא (במדבר כא, ב): וידר ישראל, ישראל סבא.

ג ארבעה הן שנדרו, שנים נדרו והפסידו, שנים נדרו ונשתכרו. יעקב, נדר והפסיד. יפתח, נדר והפסיד. חנה, נדרה ונשתכרה. ישראל, נדרו ונשתכרו. שנאמר (במדבר כא, ב): וידר ישראל נדר וגו'.

ד רבי אבהו ורבי יונתן חד אמר מסרסת היא הפרשה, ואחרינא אמר על הסדר נאמרה. מאן דאמר מסרסת היא הפרשה, שכבר הבטיחו הקדוש ברוך הוא, שנאמר (בראשית כח, טו): והנה אנכי עמך, והוא אומר (שם שם, כ): אם יהיה אלהים עמדי, אתמהא. מאן דאמר על הסדר נאמרה מה אני מקים אם יהיה אלהים עמדי, אלא כך אמר יעקב אם יתקימו לי התנאים שאמר לי להיות עמי ולשמרני אני אקים את נדרי. רבי אבהו ורבנן, רבי אבהו אמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך, מלשון הרע, היך מה דאת אמר (ירמיה ט, ב): וידרכו את לשונם קשתם שקר. ונתן לי לחם לאכל, מגלוי עריות, היך מה דאת אמר (בראשית לט, ו): ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל, לשון נקי. ושבתי בשלום אל בית אבי, משפיכות דמים. והיה ה' לי לאלהים, מעבודת כוכבים. רבנן פתרין לה בכל ענינא, אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך, מעבודת כוכבים, מגלוי עריות, משפיכות דמים, מלשון הרע. אין דרך אלא עבודת כוכבים, כמה דאת אמר (עמוס ח, יד): הנשבעים באשמת שמרון ואמרו חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע. ואין דרך אלא גלוי עריות, שנאמר (משלי ל, כ): כן דרך אשה מנאפת וגו'. ואין דרך אלא שפיכות דמים, שנאמר (שם א, טו): בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם וגו'. ואין דרך אלא לשון הרע, שנאמר (בראשית לא, א): וישמע יעקב את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב.

ה ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש (כח, כ), עקילס הגר נכנס אצל רבי אליעזר אמר לו הרי כל שבחו של גר, שנאמר (דברים י, יח): ואהב גר לתת לו לחם ושמלה, אמר לו וכי קלה היא בעיניך, דבר שנתחבט עליו אותו זקן, שנאמר: ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש, ובא זה והושיטו לו בקנה. נכנס אצל רבי יהושע (נסח אחר: עקילס הגר בא ושאל את רבי אליעזר אמר לו הרי חבה שחבב הקדוש ברוך הוא את הגר, דכתיב: ואהב גר לתת לו לחם ושמלה, כמה טוסין אית לי כמה פוסיני אית לי אפלו על עבדי לא משגיחין, נזף ביה ואזיל לגבי רבי יהושע), אמרו לו תלמידיו רבי דבר שנתחבט עליו אותו זקן את מושיטו לזה בקנה. (אזל לגבי רבי יהושע) התחיל מפיסו בדברים. לחם, זו תורה, דכתיב (משלי ט, ה): לכו לחמו בלחמי. שמלה, זו טלית, זכה אדם לתורה, זכה לטלית. ולא עוד אלא שהן משיאין את בנותיהם לכהנה והיו בניהם כהנים גדולים ומעלים עולות על גבי המזבח.

דבר אחר, לחם, זה הפנים. ושמלה, אלו בגדי כהנה. הרי במקדש. אבל בגבולים, לחם, זו חלה. ושמלה, זו ראשית הגז. אמרו, אלולי אריכות פנים שהאריך רבי יהושע עם עקילס היה חוזר לסורו, וקרא עליו (שם טז, לב): טוב ארך אפים מגבור. ושבתי בשלום אל בית אבי, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, נטל הקדוש ברוך הוא שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאלתן של בנים. אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה אמרת: והיה לי לאלהים, חייך, כל טובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך איני נותנן אלא בלשון הזה, שנאמר (זכריה יד, ח): והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים. (ישעיה יא, יא): והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו. (יואל ד, יח): והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. (ישעיה כז, יג): והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'.

ו והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (כח, כב), חד עובד כוכבים שאליה לרבי מאיר, אמר לו פטר חמורך במה הוא נפדה, אמר לו בשה, דכתיב (שמות לד, כ): ופטר חמור תפדה בשה, אמר לו אין לו שה, אמר לו, בגדי. אמר ליה מנא לך הא, אמר לו דכתיב (שם יב, ה): מן הכבשים ומן העזים תקחו, אמר לו אלו לפסח. אמר לו אף גדי נקרא שה. מנא לך הא, אמר לו דכתיב (דברים יד, ד): וזאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כבשים ושה עזים. עמד ונשקו על ראשו. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר כותי אחד שאל את רבי מאיר אמר לו אין אתם אומרים יעקב אמתי, דכתיב (מיכה ז, כ): תתן אמת ליעקב, אמר לו הן. אמר לו ולא כך אמר: וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, אמר לו הן. אמר לו הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה, למה לא הפריש אחד מעשרה לשנים שבטים אחרים. אמר לו וכי שנים עשר הן והלוא ארבעה עשר הן (בראשית מח, ה): אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, אמר לו כל שכן אוסיפתא מיא אוסיף קמחא. אמר לו אין את מודה לי שהם ארבע אמהות, אמר לו הן. אמר לו צא מהם ארבעה בכורות לארבע אמהות, הבכור קדש ואין קדש מוציא קדש. אמר לו אשריך ואשרי אמתך שאת שרוי בתוכה.

ז וישא יעקב רגליו (כט, א), אמר רבי אחא (משלי יד, ל): חיי בשרים לב מרפא, כיון שנתבשר בשורה טובה טעין לביה ית רגלוהי, הדא אמרה כרסא טענא רגליא. (בראשית כט, ב): וירא והנה באר בשדה, רבי חמא בר חנינא פתר ביה שית שיטין, והנה באר בשדה, זו הבאר. והנה שלשה עדרי צאן, משה ואהרן ומרים. כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שמשם כל אחד ואחד מושך מים לדגלו ולשבטו ולמשפחתו. והאבן גרלה על פי הבאר, אמר רבי חנינא כמלא פי כברה קטנה היה בה. ונאספו שמה כל העדרים וגללו, בשעת המחנות. והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה, בשעת מסעות היתה חוזרת לאיתנה.

דבר אחר, והנה באר בשדה, זו ציון. והנה שלשה עדרי צאן, אלו שלשה רגלים. כי מן הבאר ההוא ישקו, שמשם היו שואבים רוח הקדש. והאבן גדלה, זו שמחת בית השואבה.

אמר רבי הושעיא למה היו קוראים אותו בית השואבה, שמשם היו שואבים רוח הקדש. ונאספו שמה כל העדרים, באים מלבוא חמת ועד נחל מצרים. וגללו את האבן וגו', שמשם היו שואבים רוח הקדש. והשיבו את האבן, מנח לרגל הבא.

דבר אחר, וירא והנה באר בשדה, זו ציון. והנה שלשה עדרי צאן, אלו שלשה בתי דינים, דתנן שלשה בתי דינים היו שם, אחד בהר הבית, ואחד בפתח העזרה, ואחד בלשכת הגזית. כי מן הבאר ההוא וגו', שמשם היו שומעין את הדין. והאבן גדלה, זה בית דין הגדול שבלשכת הגזית. ונאספו שמה כל העדרים, אלו בתי דינין שבארץ ישראל. וגללו את האבן, שמשם היו שומעין את הדין. והשיבו את האבן, שהיו נושאים ונותנין בדין עד שמעמידין אותו על בוריו.

דבר אחר, והנה שלשה עדרי צאן, וירא והנה באר, זו ציון. והנה שם שלשה עדרי צאן, אלו שלשה מלכיות ראשונות. כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות. והאבן גדלה על פי הבאר, זו זכות אבות. ונאספו שמה כל העדרים, זו מלכות רומי שהיא מכתבת טירוניא מכל אמות העולם. וגללו את האבן, שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות. והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה, לעתיד לבוא זכות אבות עומדת.

דבר אחר, והנה באר בשדה, זו סנהדרין. והנה שם שלשה עדרי צאן, אלו שלשה שורות של תלמידי חכמים שהם יושבים לפניהם. כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, שמשם היו שומעין את ההלכה. והאבן גדלה על פי הבאר, זה מפלא שבבית דין שהוא מסרס את ההלכה. ונאספו שמה כל העדרים, אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל. וגללו את האבן, שמשם היו שומעין את ההלכה. והשיבו את האבן על פי הבאר, שהיו נושאים ונותנים בהלכה עד שמעמידים אותה על בוריה.

דבר אחר, וירא והנה באר בשדה, זה בית הכנסת. והנה שם שלשה עדרי צאן, אלו שלשה קרואים. כי מן הבאר וגו', שמשם היו שומעים את התורה. והאבן גדלה, זה יצר הרע. ונאספו שמה כל העדרים, זה הצבור. וגללו את האבן, שמשם היו שומעין את התורה. והשיבו את האבן וגו', שכיון שהם יוצאים להם, יצר הרע חוזר למקומו.

ח רבי יוחנן פתר לה בסיני, וירא והנה באר, זה סיני. והנה שם שלשה, כהנים לוים וישראלים. כי מן הבאר ההוא, שמשם שמעו עשרת הדברות. והאבן גדלה, זו שכינה. ונאספו שמה כל העדרים, רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר משום רבי שמואל שאלו היו ישראל חסרים עוד אחד לא היו מקבלים את התורה. וגללו את האבן, שמשם היו שומעים את הקול ושמעו עשרת הדברות. והשיבו את האבן (שמות כ, כב): אתם ראיתם כי מן השמים דברתי וגו'.

ט ויאמר להם יעקב אחי וגו' (כט, ד), רבי יוסי בר חנינא פתר קריא בגלות, ויאמר להם יעקב וגו' מחרץ אנחנו, מחרונו של הקדוש ברוך הוא אנו בורחים. (שם, ה): ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור, הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עונותיכם כשלג. (שם, ו): ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום, באיזו זכות, והנה רחל בתו באה עם הצאן, הדא הוא דכתיב (ירמיה לא, יד טו): כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם וגו', כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקוה לאחריתך.

י ויאמר השלום לו (כט, ו), השלום ביניכם לבינו, ויאמרו שלום, ואין פוטטין את בעי, והנה רחל בתו באה עם הצאן, הדא אמרת שהדבור מצוי בנשים. (שם, ז): ויאמר הן עוד וגו', אמר להם אם שומרי שכר אתם הן עוד היום גדול, ואם שלכם אתם רועים, לא עת האסף המקנה. (שם, ט): עודנו מדבר עמם ורחל באה, בוא וראה כמה בין שכונות לשכונות, להלן שבע היו ובקשו הרועים להזדוג להן, הדא הוא דכתיב (שמות ב, יז): ויבאו הרעים ויגרשום, ברם הכא אחת היתה ולא נגע בה בריה, על שם (תהלים לד, ח): חנה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, לסובבים ליראיו.

יא ויהי כאשר ראה יעקב ויגש יעקב ויגל את האבן (כט, י), אמר רבי יוחנן כזה שהוא מעביר פקק מעל פי צלוחית. (שם, יא): וישק יעקב לרחל, כל נשיקה לתפלות בר מן תלת, נשיקה של גדלה, נשיקה של פרקים, נשיקה של פרישות. נשיקה של גדלה (שמואל א י, א): ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו. נשיקה של פרקים (שמות ד, כז): וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. נשיקה של פרישות (רות א, יד): ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה. רבי תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות, שנאמר: וישק יעקב לרחל, שהיתה קרובתו. וישא את קלו ויבך, למה בכה, אמר, אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה (בראשית כד, י): ויקח העבד עשרה גמלים וגו', ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד.

דבר אחר, למה בכה, שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה, הדא היא דהיא אמרה לה (שם ל, טו): לכן ישכב עמך הלילה, אמרה לה עמך הוא דמיך, עמי לית הוא דמיך.

דבר אחר, למה בכה, שראה האנשים מלחשים אלו לאלו מפני שנשקה, מה בא זה לחדש לנו דבר ערוה. שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו אמות העולם וגדרו עצמן מן הערוה, הדא אמרת שאנשי מזרח גדורים מן הערוה.

יב ויגד יעקב לרחל כי אחי וגו' וכי בן רבקה (כט, יב), אם לרמאות, כי אחי אביה הוא. ואם לצדיק, וכי בן רבקה הוא. ותרץ ותגד לאביה, אמר רבי יוחנן לעולם אין האשה רגילה אלא לבית אמה. אתיביה והא כתיב: ותרץ ותגד לאביה, אמר ליה שמתה אמה ולמי היה לה להגיד לא לאביה. (שם, יג): ויהי כשמע לבן וגו', אמר אליעזר פסול הבית היה, דכתיב (בראשית כד, י): ויקח העבד עשרה גמלים, זה שהוא אהובו של בית על אחת כמה וכמה, וכיון דלא חמי אפלו אפיסתיקתיה, ויחבק לו, אמר דינרים אינון ואינון בחרציה, וכיון דלא אשכח כלום, וינשק לו, אמר דלמא מרגליות אינון ואינון בפומיה, וכיון דלא חמא כלום, אמר ליה יעקב מה את סבור ממון אתית טעין, לא אתית טעין אלא מלין, ויספר ללבן.

יג ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי וגו' (כט, יד), אמר לו מלך הייתי סבור לעשותך עלי, וכדין דלית גבך כלום, אך עצמי ובשרי אתה, כהדין גרמא אני מחליק לך. וישב עמו חדש ימים, אמר רבי אמי למדתך תורה דרך ארץ עד היכן צריך אדם להטפל בקרוביו עד חדש ימים. (שם, טו): ויאמר לבן ליעקב הכי וגו' ועבדתני חנם, אפשר כן, אלא אין הות פועלא בעשרה פולרין הוה יהיב ליה חמשה פולרין, ואם הות מובילותיה בו פולרין הוה יהיב ליה בג' פולרין, אמר ליה מה את סבור ממון אתית בעי מינך, לא אתית אלא בגין תרתין טליתא.

יד וללבן שתי בנות (כט, טז), כשתי קורות מפלשות מסוף העולם ועד סופו, זו העמידה אלופים וזו העמידה אלופים. זו העמידה מלכים וזו העמידה מלכים. מזו עמדו הורגי אריות ומזו עמדו הורגי אריות. מזו עמדו נביאים ומזו עמדו נביאים. מזו עמדו שופטים ומזו עמדו שופטים. מזו עמדו מכבשי ארצות ומזו עמדו מכבשי ארצות. מזו עמדו מחלקי ארצות ומזו עמדו מחלקי ארצות. קרבן בנה של זו דוחה שבת וקרבן בנה של זו דוחה שבת. מלחמת בנה של זו דוחה שבת ומלחמת בנה של זו דוחה את השבת. לזו נתן שתי לילות ולזו נתן שתי לילות, לילו של פרעה ולילו של סנחריב ללאה, לילו של גדעון ולילו של מרדכי לרחל. (אסתר ו, א): בלילה ההוא נדדה שנת המלך. ושם הגדלה לאה, גדולה במתנותיה, כהנה לעולם ומלכות לעולם, דכתיב (יואל ד, כ): ויהודה לעולם תשב וגו', וכתיב (תהלים קלב, יד): זאת מנוחתי עדי עד. ושם הקטנה רחל, קטנה במתנותיה, יוסף לשעה, שאול לשעה, ושילה לשעה, (שם עח, סז): וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר.

טו ועיני לאה רכות (כט, יז), אמוראי דרבי יוחנן תרגם קודמוי ועיני לאה הוו רכיכין, אמר ליה עינוהי דאמך הוו רכיכין, ומהו רכות, רכות מבכיה, שהיו אומרים כך היו התנאים, הגדולה לגדול והקטנה לקטן, והיתה בוכה ואומרת יהי רצון שלא אפל בגורלו של רשע.

אמר רב הונא קשה היא התפלה שבטלה את הגזרה, ולא עוד אלא שקדמה לאחותה, ורחל היתה יפת תאר, עקר סימניה של רחל לא היתה אלא נאה, ורחל היתה וגו'.

טז ויאהב יעקב את רחל (כט, יח), בגין דאנא ידע דאנשי מקומך רמאין, לפיכך אני מברר עסקי עמך, ויאמר אעבדך ברחל בתך, ברחל ולא בלאה. בתך, שא תביא אחרת מן השוק ושמה רחל. קטנה, שא תחליף שמותן זו בזו. אפלו את נותן את הרשע בחמור של חרשים אין את מועיל ממנו כלום. (שם, יט): ויאמר לבן טוב תתי אתה לך וגו' (שם, כ): ויעבד יעקב ברחל, אמר רבי חנינא בר פזי, נאמר כאן אחדים (בראשית כז, מד): וישבת עמו ימים אחדים, ונאמר להלן אחדים, מה כאן שבע שנים אף להלן שבע שנים.

יז ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי (כט, כא), אמר רבי איבו אפלו אדם פרוץ אין אומר כלשון הזה, כך היה יעקב אומר הבה את אשתי ואבואה אליה, אלא כך אמר לו, אמר לי הקדוש ברוך הוא שאני מעמיד שנים עשר שבטים, עכשו הרי אני בן שמונים וארבע שנים, ואם אין אני מעמידן עכשו אימתי אני מעמידן, לפיכך הצרך הכתוב לומר: ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי.

יח ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה (כט, כב), כנס כל אנשי מקומו, אמר להם יודעים אתם שהיינו דחוקים למים וכיון שבא הצדיק הזה לכאן נתברכו המים, אמרין ליה ומה אהני לך, אמר להון אין בעיין אתון אנא מרמי ביה, ויהב ליה לאה דהוא רחים להדא רחל סגי, והוא עבד הכא גבכון שבעה שנין אוחרין. אמרין ליה עביד מה דהני לך. אמר להון הבו לי משכון דלית חד מנכון מפרסם, ויהבון ליה משכונין, ואזל ואיתי עליהון חמר משח וקופר, הוי למה נקרא שמו לבן הארמי שרמה באנשי מקומו. וכולי יומא הוו מכללין ביה וכיון דעל ברמשא אמר להון מה הוא כדין, אמרין ליה את גמלת חסד בזכותך, והיו מקלסין קודמוי ואמרין הא ליא הא ליא, היא לאה היא לאה. ברמשא אתון מעלתא וחפון בוציניא. אמר להן מהו כדין, אמרי ליה מה את סבור דאנן דכרין דכותכון. וכל ההוא ליליא הוה צוח לה רחל, והיא עניא ליה. בצפרא והנה היא לאה, אמר לה מה רמיתא בת רמאה, לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי. אמרה ליה אית ספר דלית ליה תלמידים, לא כך היה צווח לך אבוך, עשו, ואת עני ליה. ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי וגו', ויאמר לבן לא יעשה כן וגו', מלא שבע זאת וגו'.

אמר רבי יעקב בר אחא מכאן שאין מערבין שמחה בשמחה, אלא מלא שבע זאת וגו'.

יט ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה וגו' (כט, ל), אמר רבי יהודה בר סימון בנהג שבעולם פועל עושה מלאכה עם בעל הבית שתים ושלש שעות באמונה ובסוף הוא מתעצל במלאכתו, ברם הכא מה הראשונות שלמות אף האחרונות שלמות, מה הראשונות באמונה אף האחרונות באמונה.

אמר רבי יוחנן כתיב (הושע יב, יג): ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה וגו', אמר להם דגמא שלכם דומה ליעקב אביכם, מה יעקב אביכם עד שלא נשא אשה נשתעבד, משנשא אשה נשתעבד, אף אתם משלא נולד גואל נשתעבדתם, משנולד גואל אתם משתעבדים.


פרשה עא

א וירא ה' כי שנואה לאה וגו' (כט, לא), (תהלים סט, לד): כי שמע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה, אמר רבי בנימין בן לוי לא ראשו של פסוק הזה סופו ולא סופו ראשו, לא היה צריך קרא למימר אלא כי שומע אל אביונים ואת אסירים לא בזה, או בי שומע אל אביוניו ה' ואת אסיריו וגו', אלא כי שמע אל אביונים ה', אלו ישראל, דאמר רבי יוחנן בכל מקום שנאמר דל עני ואביון, בישראל הכתוב מדבר, ואת אסיריו לא בזה, אלו העקרות שהן אסורות בתוך בתיהן ועלובות, וכיון שהקדוש ברוך הוא פוקדן בבנים הן נזקפות. תדע לך שכן לאה שנואת הבית היתה, וכיון שפקדה הקדוש ברוך הוא נזקפה, הדא הוא דכתיב: וירא ה' כי שנואה לאה.

ב דבר אחר (תהלים קמה, יד): סומך ה' לכל הנפלים, אלו העקרות, שהם נופלין בתוך בתיהם. (שם): וזוקף לכל הכפופים, כיון שהקדוש ברוך הוא פוקדן בבנים הן נזקפות. תדע לך שכן לאה שנואת הבית היתה וכיון שפקדה הקדוש ברוך הוא נזקפה, הדא הוא דכתיב: וירא ה' כי שנואה לאה, כי שנואה לאה שעשתה כמעשה השנואים, שהיתה אומרת להנשא לשונא (נסח אחר: שהיתה אמודה לשונא), שכך היו התנאים שיהא גדול נושא לגדולה והקטן נושא לקטנה, והיתה בוכה ואומרת יהי רצון שלא אפל בחלקו של רשע.

אמר רב הונא קשה היא התפלה שבטלה את הגזרה, ולא עוד אלא שקדמה לאחותה, והיו הכל סונטין בה, מפרשי ימים היו סונטין בה, מהלכי דרכים היו סונטין בה, אף הגתיות מאחורי הקורים היו סונטין בה והיו אומרים לאה זו אין סתרה כגלויה, נראה צדקת ואינה צדקת, אלו היתה צדקת לא היתה מרמה באחותה. רבי חנין בשם רבי שמואל בר רבי יצחק אמר, כיון שראה אבינו יעקב מעשים שרמה לאה באחותה, נתן דעתו לגרשה, וכיון שפקדה הקדוש ברוך הוא בבנים, אמר לאמן של אלו אני מגרש, ובסוף הוא מודה על הדבר, הדא הוא דכתיב (בראשית מז, לא): וישתחו ישראל על ראש המטה, מי היה ראש מטתו של אבינו יעקב לא לאה. ורחל עקרה, אמר רבי יצחק, רחל היתה עקרו של בית, כמה שנאמר: ורחל עקרה, עקרה רחל.

אמר רבי אבא בר כהנא רב מסבין עקר של לאה היו, לפיכך עושים רחל עקר, ורחל עקרה, רחל היתה עקרו של בית. תני רבי שמעון בן יוחאי, לפי שכל הדברים תלויין ברחל, לפיכך נקראו ישראל על שמה (ירמיה לא, טו): רחל מבכה על בניה. ולא סוף דבר לשמה, אלא לשם בנה (עמוס ה, טו): אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף. ולא סוף דבר לשם בנה, אלא לשם בן בנה, שנאמר (ירמיה לא, יט): הבן יקיר לי אפרים.

ג ותהר לאה ותלד בן (כט, לב), אמר רבי יוסי בר חנינא ארבע מדות נאמרו בשמות, יש ששמותם נאים ומעשיהם נאים. יש ששמותם כעורים ומעשיהם כעורים. יש ששמותיהן כעורים ומעשיהם נאים. ויש ששמותן נאים ומעשיהם כעורים. שמותיהן נאים ומעשיהם כעורים, עשו, שמו עשו ואינו עושה. ישמעאל שמו, שומע ואינו שומע. שמותן כעורים ומעשיהם נאים, אלו בני הגולה (עזרא ב, נא): בני בקבוק בני חקופא בני חרחור, וזכו ועלו ובנו בית המקדש. שמותיהן כעורים ומעשיהן כעורים, אלו המרגלים (במדבר יג, יג): סתור בן סתורים, (שם שם, יא): גדי גרדים ומרדין.

אמר רבי יוסי בר חנינא שמותיהן נאים ומעשיהן נאים אלו השבטים, ראובן, ראו בן בין הבנים. שמעון, שומע בקול אביו שבשמים.

אמר רבי יוסי בר חנינא אין שמותם של שבטים עכור להם, אלא חפות להם.

ד ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה ותקרא את שמו שמעון (כט, לג), זה עתיד להעמיד שונא, ומי מרפא מכתו, גם את זה, פינחס, שהוא עתיד לעמד מלוי. (שם, לד): ותהר ותלד בן וגו' על כן קרא שמו לוי, רבי יודן אמר לוי זה עתיד ללוות את הבנים לאביהן שבשמים. על כן קרא שמו, בכל מקום שנאמר על כן מרבה באכלוסין. (שם, לה): ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה', רבי ברכיה בשם רבי לוי לכהן שירד לגורן נתן לו אחד כור של מעשר ולא החזיק לו טובה, ואחד נתן לו קמץ של חלין והחזיק לו טובה, אמר ליה אדוני הכהן אני נתתי לך כור וזה לא נתן לך אלא קמץ ואתה מחזיק לו טובה. אמר ליה את מחלקי נתת לי, אבל זה נותן לי משלו, לפיכך אני מחזיק לו טובה. כך לפי שהיו אמהות סבורות שזו מעמדת שלשה וזו מעמדת שלשה, וכיון שילדה לאה בן רביעי, אמרה: הפעם אודה את ה'.

ה הדא הוא דכתיב (במדבר יז, יז): וקח מאתם מטה מטה לבית אב, רבי יצחק אמר מטו מטו בני מטו בעגל מטו במרגלים. רבי לוי אמר עלו בהם שני שבטים, שבט כהנה ושבט מלכות. את מוצא שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה, בזה משיחה ובזה משיחה. בזה מטה ובזה מטה. בזה ברית מלח ובזה ברית מלח. בזה פעם ובזה פעם. בזה נזר ובזה נזר. בזה קריבה ובזה קריבה. בזה שלשלת יוחסין ובזה שלשלת יוחסין. בזה ציץ ובזה ציץ.

אמר רבי לוי (איוב לו, ז): לא יגרע מצדיק עיניו, עינוהי דגמת דידיה, כאינש דאמר עינוהי דפוריה. (שם): ואת מלכים לכסא, לאה תפסה פלך הודיה, ועמדו הימנה בעלי הודיה, יהודה (בראשית לח, כו): ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני. דוד אמר (תהלים קלו, א): הודו לה' כי טוב. דניאל אמר (דניאל ב, כג): לך אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה, רחל תפסה פלך שתיקה, ועמדו כל בניה בעלי מסטירין. בנימין (שמות כח, כ): ישפה, יש פה, יודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד. שאול (שמואל א י, טז): ואת דבר המלוכה לא הגיד לו. אסתר (אסתר ב, כ): אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה. על כן קראה שמו יהודה, בכל מקום שנאמר על כן מרבה באכלוסין. ותעמד מלדת, אמר רבי אמי מי מעמיד רגלה של אשה בתוך ביתה, בניה.

ו ותרא רחל כי לא ילדה וגו' ותקנא רחל באחתה (ל, א), אמר רבי יצחק, כתיב (משלי כג, יז): אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום, ואת אמרת ותקנא רחל באחתה, אלא מלמד שקנאתה במעשיה הטובים, אמרה אלולי שהיא צדקת לא היתה יולדת. ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי, אמר רבי שמואל ארבעה חשובים כמתים, מצרע, וסומא, ומי שאין לו בנים, ומי שירד מנכסיו. מצרע, דכתיב (במדבר יב, יב): אל נא תהי כמת. סומא, דכתיב (איכה ג, ו): במחשכים הושיבני כמתי עולם. מי שאין לו בנים מנין, שנאמר: הבה לי בנים ואם אין מתה וגו'. ומי שירד מנכסיו מנין, שנאמר (שמות ד, יט): כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך, וכי מתים היו והלוא דתן ואבירם היו, אלא שירדו מנכסיהן.

ז ויחר אף יעקב ברחל (ל, ב), רבנן דרומאה בשם רבי אלכסנדרי בשם רבי יוחנן אמר (איוב טו, ב): החכם יענה דעת רוח, זה אברהם, (בראשית טז, ב): וישמע אברם לקול שרי. (איוב שם, שם): וימלא קדים בטנו, זה יעקב, ויחר אף יעקב ברחל ויאמר וגו', אמר לו הקדוש ברוך הוא כך עונים את המעיקות, חייך שבניך עתידים לעמד לפני בנה. ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן, ממך מנע ממני לא מנע. אמרה לו כך עשה אביך לאמך, לא חגר מתניו כנגדה. אמר לה אבי לא היה לו בנים אבל אני יש לי בנים. אמרה לו וזקינך לא היה לו בנים, וחגר מתניו כנגד שרה. אמר לה יכולה את לעשות כשם שעשתה זקנתי. אמרה לו מה עשתה, אמר לה הכניסה צרתה לתוך ביתה. אמרה לו אם הדבר הזה מעכב (בראשית ל, ג): הנה אמתי בלהה בא אליה ואבנה גם אנכי, מה זו נבנית על ידי צרתה אף זו נבנית על ידי צרתה. (שם שם, ו): ותאמר רחל דנני אלהים, דנני וחיבני דנני וזכני. דנני וחיבני, שנאמר (שם כט, לא): ורחל עקרה. דנני וזכני, שנאמר (שם ל, ו): ויתן לי בן. (שם): על כן קראה שמו דן, בכל מקום שנאמר על כן מרבה באכלוסין.

ח ותאמר רחל נפתולי אלהים נפתלתי וגו' (ל, ח), נופתי פתיתי תליתי אחותי עלי.

אמר רבי יוחנן נינפה היה לי לעשות לפני אחותי, אלו שלחתי ואמרתי לו תן דעתך שהן מרמים בך לא היה פורש, אלא אמרתי אם אין אני כדאי שיבנה העולם ממני, יבנה מאחותי.

דבר אחר נפתולי, פתוליה לא דידי הויין, כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשבילי.

דבר אחר, נפת עצמו לא שלי הוא, דברי תורה שנאמר בהם (תהלים יט, יא): ונפת צופים, יהיו נאמרים בחלקו של נפתלי.

ט ותלד זלפה שפחת לאה (ל, י), בכלם כתיב ותהר, וכאן ותלד, אלא בחורה היתה ולא היתה נכרת בעבורה. (שם, יא): ותאמר לאה בא גד, אתיא גדא דביתא, אתא גדא דעלמא, בא מי שעתיד לגדד משתיתן של עובדי כוכבים, ומנו אליהו. אליהו משל מי, רבי אליעזר אמר משל בנימין, דכתיב (דברי הימים א ח, כז מ): ויערשיה ואליה וזכרי בני ירחם כל אלה מבני בנימן. רבי נהוראי אמר משל גד היה, הדא הוא דכתיב (מלכים א יז, א): ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד.

אמר רבי פליפי בר נהוראי מאן חזית למימר כן, אמר ליה דכתיב (יהושע יג, כה): ויהי להם הגבול יעזר וכל ערי הגלעד, מה מקים רבי אלעזר קרא דרבי נהוראי מתשבי גלעד, מיושבי לשכת הגזית הוה. ומה מקים רבי נהוראי קרא דרבי אלעזר ויערשיה ואליה, אלא מדרשות הן, בשעה שהיה הקדוש ברוך הוא מרעיש עולמו היה מזכיר זכות אבות בני ירחם, והקדוש ברוך הוא מתמלא רחמים על עולמו. פעם אחת נחלקו רבותינו בדבר, אלו אומרים משל גד, ואלו אומרים משל בנימין, בא ועמד לפניהם, אמר להם רבותינו מה אתם נחלקים עלי אני מבני בניה של רחל אני.

י ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות (ל, יג), לומר אשרי מי שזכה לכך.

אמר רבי לוי לא לן אשר באכסניה, מימיו ירש גבהי פלטריות מה שלא ירש יהודה ארצות, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א ז, ל לא): בני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחותם. הוא אבי ברזית, רבי לוי ורבי סימון, רבי לוי אמר שהיו בנותיהם נאים והיו נשואות לכהנים שנמשחו בשמן המשחה שמן זית. רבי סימון אמר שהיו נשואות למלכים שנמשחו בשמן זית.


פרשה עב

א וילך ראובן בימי קציר חטים (ל, יד), (משלי כב, ו): חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. (במדבר לב, ה): יתן את הארץ הזאת לעבדיך וגו'. (שמואל א ב, ה): שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה, שבעים בלחם נשכרו, זו לאה שהיתה שבעה בבנים ונשכרה. רעבים חדלו, זו רחל שהיתה רעבה לבנים חדלה. עד עקרה ילדה שבעה, זו לאה שהיתה עקרה של בית ילדה שבעה. ורבת בנים אמללה, זו רחל שהיתה ראויה שיעמדו ממנה רבן של בנים, אמללה. ומי עשה כן, (שם שם, ו): ה' ממית ומחיה.

ב וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים (ל, יד), רבי חיא בר אבא אמר, יברוחין. רבי יצחק אמר, שעורין. רבי יהודה בר' סימון אמר מישין. בין לדברי אלו ובין לדברי אלו הכל מודים שלא הביא אלא מן ההפקר. למאן דאמר שעורים, שעורים בימי קציר חטים כשדה של הפקר הן, לפי שכבר כלה הקציר של שעורים, תדע לך שהלך בשעת הקציר בשעת בכור כל מיני איפוריא ולא הביא אלא דבר שהוא מן המפקר, להודיעך שהיו שמורים מגזל הארץ, ואם כך היו שמורים מגזל הארץ על אחת כמה וכמה שהיו שמורים מכל הגזל. (שם): ויבא אתם אל לאה אמו, להודיעך עד היכן היתה כבודה של אמו עליו, שלא טעמן עד שהביאם אל אמו.

ג ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך. המעט קחתך את אישי (ל, יד טו), הניאת לסבי מן דקני, תאני רבי שמעון לפי שזלזלה בצדיק לפיכך אינה נכנסת עמו בקבורה, הוא דהיא אמרה לה (שם): לכן ישכב עמך הלילה, אמרה לה עמך הוא דמך, עמי לית הוא דמך.

אמר רבי אלעזר זו הפסידה וזו הפסידה, זו נשתכרה וזו נשתכרה, לאה הפסידה דודאים ונשתכרה ב' שבטים ובכורה, ורחל נשתכרה דודאים והפסידה שבטים ובכורה. רבי שמואל בר נחמן אמר זו הפסידה דודאים ונשתכרה שבטים וקבורה עמו, רחל נשתכרה דודאים והפסידה שבטים וקבורה עמו.

ד ויבא יעקב מן השדה בערב (ל, טז), תמן תנינן השוכר את הפועלים ופסק עמהם להשכים ולהעריב, מקום שנהגו שלא להשכים ולהעריב אינו יכול לכופן, אמר רבי מונא מקום שאין מנהג, תנאי בית דין הגדול הוא שתהא הוצאה משל בעל הבית והכנסה משל פועל. הוצאה משל בעל הבית מנין, שנאמר (תהלים קד, כב): תזרח השמש יאספון, מכאן ואילך (שם שם, כג): יצא אדם לפעלו. הכנסה משל פועל מנין, (שם): ולעבדתו עדי ערב, עד ערב לא נאמר אלא עדי ערב, לומר עד חשכה, כמה דאת אמר (איוב ז, ד): עדי נשף. רבי אמי בשם ריש לקיש אמר הטריחו על בעל הבית שאם היתה ערב שבת תהא הכנסה משלו, עד היכן עד שיהא כל אחד ואחד ממלא לו חבית של מים וצולה לו דג מבעוד יום משום כבוד שבת, ומדליק נר, שנאמר: ויבא יעקב מן השדה בערב, הדא הוא דכתיב: ולעבדתו עדי ערב.

ה ותצא לאה לקראתו (ל, טז), מלמד שלא הניחה אותו לרחץ רגליו. (שם): ותאמר אלי תבוא, אמר רבי אבהו צפה הקדוש ברוך הוא שלא היתה כונתה אלא לשם שמים להעמיד שבטים, לפיכך הצרך הכתוב לומר (שם, יז): וישמע אלהים אל לאה. ותאמר אלי תבוא, אמר רבי לוי בוא וראה מה יפה היתה סדסדותן של דודאים לפני מי שאמר והיה העולם, שעל ידי הדודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל יששכר וזבולן. יששכר יושב ועוסק בתורה, וזבולן יוצא בימים ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, והתורה רבה בישראל, (שיר השירים ז, יד): והדודאים נתנו ריח, (בראשית ל, יח): ותאמר לאה נתן אלהים שכרי וגו' ותקרא שמו יששכר, יששכר תשיעי לשבטים והוא הקריב שני למלך, הדא הוא דכתיב (במדבר ז, יח): ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר, מפני מה, מפני שהיה בן תורה, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א יב, לג): ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, מה לעתים, רבי תנחומא אמר לקורניסין. רבי יוסי בן קיצרי אמר לעבורים. (שם): ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם, מאתים ראשי סנהדראות היה יששכר מעמיד, וכל אחיהם על פיהם, וכל אחיהם מסכימים הלכה על פיהם, והוא משיב להם הלכה כהלכה למשה מסיני. וכל השבח הזה מנין היה לו ליששכר, משל זבולן, שהיה עוסק בפרגמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהיה בן תורה, הדא הוא דכתיב (בראשית מט, יג): זבולן לחוף ימים ישכן. וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולן לברכת יששכר (דברים לג, יח): שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך, שמח זבולן בצאתך ממה שיששכר באהליך. ויש אומרים יש שכר באהלי זבולן.!וזבדני אלהים אתי זבד טוב (ל, כ), השדה הזו כל זמן שאתה מזבלה ומעדרה היא עושה פרות. (שם, כא): ואחר ילדה בת, תנינא, כיצד, היתה אשתו מעברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא. דבי רבי ינאי אמרי ביושבת על המשבר הדא מתניתא.

אמר רבי יהודה בן פזי אף על היושבת על המשבר יכול להשתנות, הדא הוא דכתיב (ירמיה יח, ו): הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל, הנה כחמר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל, מה יוצר הזה לאחר שיצר את הכד שוברו ועושה אחר אף אני עושה כן אפלו על המשבר. איתיביה, והכתיב: ואחר ילדה בת, אמר לו עקר בריתו זכר היתה, ומתפלתה של רחל שאמרה (בראשית ל, כד): יסף ה' לי בן אחר, נעשה נקבה.

אמר רבי חנינא בן פזי אמהות נביאות היו ורחל מן האמהות, יוסף ה' לי בנים אחרים אין כתיב כאן, אלא בן אחר, אמרה עוד אחד הוא עתיד להעמיד הלואי יהיה ממני.

אמר רבי חנינא נתכנסו כל האמהות ואמרו דינו זכרים תפקד עוד זאת.


פרשה עג

א ויזכר אלהים את רחל (ל, כב), (תהלים קו, ד): זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך, אמר רבי אלעזר בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה.

ב ויזכר אלהים את רחל (ל, כב), (תהלים צח, ג): זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו. זכר חסדו, זה אברהם, שנאמר (מיכה ז, כ): חסד לאברהם. ואמונתו, זה יעקב, שנאמר (שם): תתן אמת ליעקב. לבית ישראל, ישראל סבא. מי היה ביתו של אבינו יעקב לא רחל, בכלם כתיב (בראשית לה, כג): ובני לאה בכור יעקב ראובן, (שם שם, כו): ובני זלפה שפחת לאה גד ואשר, (שם שם, כה): ובני בלהה שפחת רחל דן ונפתלי, וברחל כתיב (שם מו, יט): בני רחל אשת יעקב, דבר אחר, זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, ויזכר אלהים את רחל וישמע אליה.

ג פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי (תהלים נה, יט), זה יעקב. מקרב לי, שא תקרב לי עצתו של רשע, שלא יאמר זו שילדה יטלנה עמו וזו שלא ילדה אל יטלנה עמו. דאמר רבי יודן בשם רבי איבו בהרבה תפלות נפקדה רחל, שנאמר (בראשית ל, כב): ויזכר אלהים את רחל, רחל בזכותה, את רחל, בזכות אחותה. (שם): וישמע אליה אלהים, בזכות יעקב, (שם): ויפתח, בזכות האמהות.

אמר רבי שמואל בר נחמן אוי להם לרשעים שהם מהפכין מדת רחמים למדת הדין, בכל מקום שנאמר ה', מדת רחמים, שנאמר (שמות לד, ו): ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד, וכתיב (בראשית ו, ה ז): וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וינחם ה' ויאמר ה' אמחה. ואשריהם הצדיקים שהם הופכים מדת הדין למדת הרחמים, בכל מקום שנאמר אלהים הוא מדת הדין (שמות כב, כז): אלהים לא תקלל, (שם שם, ח): עד האלהים יבא דבר שניהם. (בראשית ל, יז): וישמע אלהים אל לאה. (שמות ב, כד): וישמע אלהים את נאקתם, (בראשית ח, א): ויזכר אלהים את נח.

ד ויזכר אלהים את רחל (ל, כב), מה זכירה זכר לה, שתיקתה לאחותה, בשעה שהיו נותנין לו את לאה היתה יודעת ושותקת. ויזכר אלהים את רחל, והדין נותן שהכניסה צרתה לביתה. רב הונא ורב אחא בשם רבי סימון אמר (דברי הימים א ב, ב): דן יוסף ובנימין, בזכות דן נפקדה רחל, בזכות דן עמד יוסף ובנימין. (בראשית ל, כב): ויפתח את רחמה, רבי תנחומא בשם רבי ביבי אמר שלשה מפתחות ביד הקדוש ברוך הוא, מפתח של קבורה, ומפתח של גשמים, ומפתח של רחם. מפתח של קבורה מנין, שנאמר (יחזקאל לז, יב): הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי. מפתח של גשמים מנין (דברים כח, יב): יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו' לתת מטר וגו'. מפתח של רחם מנין, שנאמר: ויפתח את רחמה. ויש אומרים אף מפתח של פרנסה, שנאמר (תהלים קמה, טז): פותח את ידך וגו'.

ה ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלהים את חרפתי (ל, כג), אמר רבי לוי בר זכריה עד שלא תלד האשה הסרחון נתלה בה, לאחר שתלד תלוי בבנה, מאן אכל הדא מקמתא, ברך. מאן תבר הדא מקמתא, אלא ברך. אסף אלהים את חרפתי, בפלגש בגבעה (שופטים כא, יח): ארור נתן אשה לבנימן. אסף אלהים את חרפתי, בימי ירבעם (דברי הימים ב יג, כ): ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביהו ויגפהו ה' וימת.

אמר רבי שמואל בר נחמן, את סבור ירבעם הוא שנגוף, לא נגוף אלא אביה, ולמה נגוף, רבי אבא בר כהנא אמר על שהעביר הכרת פניהם של ישראל, דכתיב (ישעיה ג, ט): הכרת פניהם ענתה בם. רבי לוי אמר שהושיב עליהם שומרים שלשה ימים עד שנשתנה צורתן, דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החטם, ואף על פי שיש סימנים בגופו ובכליו, ואין מעידים אלא עד ג' ימים. רבי יוחנן אמר על שחסדם ברבים, שנאמר (דברי הימים ב יג, ח): ועתה אתם אמרים להתחזק לפני ממלכת ה' וגו' ועמכם עגלי זהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים. ריש לקיש אמר על שבזה לאחיה השילוני, שנאמר (שם שם, ז): ויקבצו עליו אנשים רקים בני בליעל, קרא לאחיה השילוני בליעל. רבנן אמרץ על שבא עבודת כוכבים לתוך ידו ולא בערה, הדא הוא דכתיב (שם שם, יט): וילכד ממנו ערים את בית אל ואת בנותיה, וכתיב (מלכים א יב, כט): וישם את האחד בבית אל וגו', והלוא דברים קל וחמר ומה אם המלך שהונה את המלך כמוהו נגף, הדיוט שהוא מונה את הדיוט על אחת כמה וכמה.

ו ותקרא שמו יוסף לאמר יסף ה' לי בן אחר (ל, כד), אחר לגלות.

אמר רבי יהודה בן רבי סימון לא למקום שגלו עשרת השבטים גלה שבט יהודה ובנימין, עשרת השבטים גלו לפנים מן נהר סמבטיון, שבט יהודה ובנימין, מפזרים בכל הארצות. בן אחר, למחלקת.

אמר רבי פינחס מתפלתה של רחל לא חלק שבט יהודה ובנימין עם עשרת השבטים. אחר, שעשה מעשה אחרים, כגון ירבעם וחבריו.

ז ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף (ל, כה), כיון שנולד יוסף נולד שטנו של עשו, שנאמר (שם): ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי, דאמר רבי פינחס בשם רבי שמואל בר נחמן מסורת היא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, הדא הוא דכתיב (ירמיה מט, כ): אם לוא יסחבום צעירי הצאן, ולמה הוא קורא אותן צעירי הצאן, שהם צעירים שבשבטים.

ח ויאמר לבן אם נא מצאתי חן בעיניך וגו' (ל, כז), נסיתי ובדקתי (שם): ויברכני ה' בגללך. (שם, כח): ויאמר נקבה שכרך עלי, סכום קטע פרש (אמור הסכום קצוב ופרש מה שכרך). (שם, כט): ויאמר אליו אתה ידעת וגו' (שם, ל): כי מעט אשר היה לך וגו' ויפרץ לרב, רבי יהודה בשם רבי סימון בשם רבי חזקיה אמר מעט שבעים נפש. נאמר כאן מעט ונאמר להלן מעט (דברים כו, ה): במתי מעט, מה להלן בשבעים נפש, אף כאן שבעים. (בראשית ל, ל): ויברך ה' אתך לרגלי, כל מקום שהצדיקים הולכים ברכה משתלחת, ירד יצחק לגרר, באת ברכה לרגלו, שנאמר (בראשית כו, יב): ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה וגו'. ירד יעקב אצל לבן, ובאת ברכה לרגלו, שנאמר: ויברך ה' אתך לרגלי. יוסף ירד אצל פוטיפר, באת ברכה לרגלו, שנאמר (שם לט, ה): ויברך ה' את בית המצרי. (שם ל, ל): ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי, ראובן בעי בי ושמעון בעי בי.

ט וענתה בי צדקתי ביום מחר (ל, לג), רבי יהודה בר סימון אמר כתיב (משלי כז, א): אל תתהלל ביום מחר, אתה אמרת: וענתה בי צדקתי ביום מחר, למחר בתך יוצאת ומתענה, שנאמר (בראשית לד, א): ותצא דינה בת לאה. (שם ל, לד): ויאמר לבן הן לו יהי כדברך, אמר רבי חיא רבה כל דבר ודבר שהיה לבן מתנה עם יעקב היה חוזר בו י' פעמים למפרע, שנאמר הן לו. ורבנן אמרי מאה פעמים, שנאמר (שם לא, ז): ואביכן התל בי והחלף את משכרתי עשרת מנים, י' פעמים י', דאין מנין פחות מעשרה. (שם ל, לו): וישם דרך שלשת ימים וגו' ויעקב רעה את צאן לבן הנותרת, ריש לקיש אמר נותרת, מנהון בישין מנהון עקרון מנהון קוסרין, נתרת כתיב (כמה דאת אמר ונתור ככיה ושניה דקיסר).

י ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון (ל, לז), חטר חור דלוז ודדליף, כך היה אבינו יעקב נותן את המקלות בשקתות המים והיתה בהמה באה לשתות ורואה את המקלות ונרתעת לאחוריה והזכר רובעה והיתה יולדת כיוצא בו.

אמר רבי הושעיה נעשו המים זרע בתוך מעיהם ולא היו חסרות אלא צורת הולד בלבד. מעשה בכושי אחד שנשא לכושית אחת והוליד ממנה בן לבן, תפס האב לבן ובא לו אצל רבי, אמר לו שמא אינו בני. אמר לו היה לך מראות בתוך ביתך, אמר לו הן. אמר לו שחורה או לבנה, אמר לו לבנה. אמר לו מיכן שהיה לך בן לבן.

אמר רב הונא דבית חורון מלאכי השרת היו טעונים מתוך צאנו של לבן באים ונותנים בתוך צאנו של יעק. ב, הדא הוא דכתיב (בראשית לא, יב): שא נא עיניך וראה כל העתדים העלים על הצאן, עולים על הצאן אין כתיב כאן אלא העלים מאליהם היו עולים, רבי תנחומא אמר שטף של גשמים. רבנן אמרי ענני כבוד. (שם ל, מב): ובהעטיף הצאן לא ישים והיה העטפים ללבן, רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר בכיריא דלבן, ריש לקיש אמר לקישיא דלבן.

יא ויפרץ האיש (ל, מג), רבי שמעון בר אבא אמר מלמד שנפרצה לו פרצה מעין דגמא של עולם הבא, היאך מה דאת אמר (מיכה ב, יג): עלה הפרץ לפניהם. רבי אבא בר כהנא אמר מאה ותרתין רבון שבעה אלפים מאתן עדרין הוו ליה לאבינו יעקב. רבי לוי אמר ששים רבוא כלבים. רבנן אמרי מאה ועשרין רבוא. ולא פליגי, מאן דאמר ששים רבוא, לכל עדר ועדר חד כלב. מאן דאמר מאה ועשרים רבוא, לכל עדר תרין כלבין.

יב וישמע את דבר בני לבן (לא, א), חזקיה אמר עד שלא ירד יעקב אבינו לשם לא נפקד בזכרים, וכיון שירד יעקב אבינו לשם נפקד בזכרים, הדא הוא דכתיב: וישמע את דברי בני לבן. (שם): את כל הכבד הזה, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר אין כבוד אלא כסף, היך מה דאת אמר (נחום ב, י): בזו כסף בזו זהב ואין קצה לתכונה כבד מכל כלי חמדה. (בראשית לא, ב): וירא יעקב את פני לבן, בר סירא אמר לב אדם ישנה פניו בין לטוב ובין לרע, אמר לו הקדוש ברוך הוא חמיך אינו מסביר לך פנים ואת יושב כאן, (שם שם, ג): שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך.


פרשה עד

א ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך (לא, ג), כתיב (תהלים קמב, ו): זעקתי אליך ה' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים, והלוא אין ארץ החיים אלא צור וחברותיה, תמן שובעה תמן זולא, ואת אמרת חלקי בארץ החיים, אלא ארץ שמתיה חיים תחלה לימות המשיח. ריש לקיש בשם בר קפרא מיתי לה מהכא (ישעיה מב, ה): נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה אמרת חלקי בארץ החיים, שוב אל ארץ אבותיך, אביך מצפה לך אמך מצפה לך, אני בעצמי מצפה לך. רבי אמי בשם ריש לקיש אמר נכסי חוצה לארץ אין בהם ברכה, אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עמך, הכא את אמר ואהיה עמך, ולהלן את אמר (שמואל ב ז, ט): ואהיה עמך בכל אשר הלכת, אלא דוד על ידי שהוא מפרנס את ישראל היה אומר לו ואהיה עמך בכל אשר הלכת, אבל יעקב על ידי שהוא מפרנס את ביתו הוא אומר לו שוב אל ארץ אבותיך וגו'.

ב וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה וגו' (לא, ד), אמר רבי שמעון בן גמליאל, בשלשה דברים אני אוהב את בני המזרח, שאינן נושכין ואוכלין אלא חותכין ואוכלין, ואין חותכין בשר אלא על גבי השלחן, ואין נושקין אלא ביד, ואין נוטלין עצה אלא במקום רווח, כענין שנאמר: וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה, במקום רווח. מתלא אומר בחקל דאית בה אזגרין לא תימר מלה דמסטירין.

ג ויאמר להן ראה אנכי וגו' ואביכן התל בי (לא, ה ז), אמר רבי חיא רבה כל דבר ודבר שהיה מתנה עם אבינו יעקב היה חוזר בו עשרה פעמים למפרע, שנאמר (בראשית ל, לד): הן לו. רבנן אמרי מאה פעמים, שנאמר: ואביכן התל בי והחלף את משכרתי עשרת מנים, ואין מנין פחות מעשרה. (שם לא, ח): אם כה יאמר נקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן, רבי ברכיה בשם רבי חנינא צפה הקדוש ברוך הוא מה לבן עתיד לעשות עם אבינו יעקב והיה צר צורה כיוצא בה, אם כה יאמר, אמר אין כתיב כאן, אלא יאמר, רבי יודן ורבי איבו אמרו (שם שם, יב): כי ראיתי את כל אשר עשה לך לבן, אין כתיב כאן, אלא את כל אשר לבן עשה לך. (שם שם, יא): ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום וגו', רבי אלעזר בן יעקב אמר לו ולדורותיו, אין דור שאין בו כאברהם, ואין דור שאין בו כיעקב, ואין דור שאין בו כשמואל. (שם שם, יב): ויאמר שא נא עיניך וראה כל העתדים העלים על הצאן נקדים וברדים, אמר רב הונא דבית חורון עולים אין כתיב כאן אלא העלים, מאליהן היו עולין. רבי תנחומא אמר שטף של גשמים. רבנן אמרי ענני כבוד. (שם שם, ט): ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי, כזה שהוא מציל מן הנצלת.

ד ותען רחל ולאה ותאמרנה לו (לא, יד), למה מתה רחל תחלה, רבי יודן ורבי יוסי, רבי יודן אמר שדברה בפני אחותה, אמר לו רבי יוסי ראית מימיך אדם קורא ראובן ושמעון עונה אותו, והלוא לרחל קרא ורחל ענתה אותו, על דעתיה דרבי יהודה ניחא על דעתיה דרבי יוסי לא מתה אלא מקללתו של זקן, שנאמר (שם, לב): עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה, והיה כשגגה היוצא מלפני השליט, (שם, יט): ותגנב רחל וגו' (בראשית לה, יט): ותמת רחל וגו', (שם לא, טו): הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו וגו', אפשר כן, אלא אם הוה קוקיא טבא הוה נסיב לה, פטיקלין טב הוה נסיב ליה.

ה כי כל העשר אשר הציל אלהים מאבינו וגו' ויקם יעקב וישא את בניו (לא, טז יז), אמר רבי יוחנן כתיב (קהלת י, ב): לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, לב חכם לימינו, זה יעקב, שנאמר: ויקם יעקב וישא את בניו, ואחר כך ואת נשיו. ולב כסיל לשמאלו, זה עשו, (בראשית לו, ו): ויקח עשו את נשיו ואת בניו, ואחר כך ואת בנותיו. (שם לא, יח): וינהג את מקנהו ואת כל רכשו אשר רכש מקנה קנינו, מה שקנה מקנינו של לבן. (שם שם, יט): הלך לגזז את צאנו, בכל מקום שנאמר גזיזה עושה רשם. (שם): ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה, והיא לא נתכונה אלא לשם שמים, אמרה מה אנא מזיל לי ונשבוק הדין סבא בקלקוליה, לפיכך הצרך הכתוב לומר: ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה.

ו ויגד ללבן ביום השלישי (לא, כב), אמר רבי אבהו מה שהלך אבינו יעקב לשלשה ימים הלך לבן ליום אחד, ויגד ללבן ביום השלישי, שלישי לבריחה.

אמר רבי חיא רבה מה שהלך אבינו יעקב לשבעה ימים הלך לבן ביום אחד, ממה נפשך רוצה ולא רוצה כבר כתיב (בראשית ל, לו): וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב, וכתיב: ויגד ללבן ביום השלישי, שלישי לבריחה, שנאמר (שם לא, כג): ויקח את אחיו עמו וירדף אחריו דרך שבעת ימים, יומא דהוו קימין ביה, הוי מה שהלך יעקב בשבעה ימים הלך לבן ליום אחד.

ז ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלם הלילה (לא, כד), מה בין נביאי עובדי כוכבים לנביאי ישראל, רבי חמא בר חנינא ורבי יששכר דכפר מגדי, רבי חמא בר חנינא אמר אין הקדוש ברוך הוא נגלה לנביאי עובדי כוכבים אלא בחצי דבור, דכתיב (במדבר כג, ד): ויקר אלהים אל בלעם. רבי יששכר דכפר מגדי אמר אין הלשון הזה ויקר אלא לשון טמאה, היך מה דאת אמר (דברים כג, יא): כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, אבל לנביאי ישראל בדבור שלם בלשון חבה בלשון קדשה, בלשון שמלאכי השרת מקלסין אותו (ישעיה ו, ג): וקרא זה אל זה ואמר קדוש. רבי יוסי בר חנינא אמר אין הקדוש ברוך הוא נגלה לנביאי עובדי כוכבים אלא בשעה שדרך בני אדם לפרש אלו מאלו, דכתיב (איוב ד, יג): בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על אנשים, (שם שם, יב): ואלי דבר יגנב וגו'. אמר רבי אלעזר בן רבי מנחם (משלי טו, כט): רחוק ה' מרשעים, אלו נביאי עובדי כוכבים, (שם): ותפלת צדיקים ישמע, אלו נביאי ישראל, מה בין נביאי ישראל לנביאי עובדי כוכבים, רבי חנינא בר פפא ורבי סימין, רבי חנינא בר פפא אמר למלך ואהובו שהיו נתונים בטרקלין כל שעה שהוא מבקש הוא מדבר עם אהובו (נסח אחר: למלך ואוהבו שהיו נתונים בטרקלין וביניהם וילון כל שעה שהוא מבקש לדבר עם אוהבו מקפל את הוילון ומדבר עם אוהבו). רבי סימון אמר למלך שהיה לו אשה ופילגש בשעה שהוא בא אצל אשתו הוא בא בפרהסיא, ובשעה שהוא בא אצל פילגשו הוא בא במטמוניות, כך אין הקדוש ברוך הוא נגלה על עובדי כוכביב אלא בלילה, (במדבר כב, כ): ויבא אלהים אל בלעם לילה, (בראשית כ, ג): ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה, (שם לא, כד): ויבא אלהים אל לבן בחלם הלילה. (שם): ויאמר לו השמד לך, אפלו שאת אומרן לטובתו הוא חושבן לרעתו (שם שם, כט): השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע.

ח למה נחבאת לברח ולא הגדת לי ואשלחך וגו' (לא, כז), אמר דלמא חזר ביה. (שם, כח): ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי, אמר ליה עד כדון אית ביה. (שם, כט): יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר, אמר לית הוא מיניה. (שם, ל): ועתה הלך הלבת כי נכסף נכספתה לבית אביך למה גנבת את אלהי, את חמדת לילך אל בית אביך למה גנבת את אלהי, אמר רבי איבו כיון ששמעו השבטים כך אמרו בושנו בך אבי אמנו שלעת זקנותך אתה אומר למה גנבת את אלהי.

ט עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה (לא, לב), והוה כן (קהלת י, ה): כשגגה היוצאה מלפני השליט, (בראשית לא, יט): ותגנב רחל, (שם לה, יט): ותמת רחל. (שם לא, לג): ויבא לבן באהל יעקב ובאהל רחל, באהל יעקב שהוא אהלה של רחל, (שם): ובאהל לאה ובאהל שתי האמהת ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל, למה באהל רחל שתי פעמים, שהיה מכיר שהיא משמשנית. (שם שם, לד): ורחל לקחה את התרפים ותשמם בכר הגמל, בעביטא דגמלא, (שם): ותשב עליהם, (שם שם, לה): ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדני כי לוא אוכל וגו', אמר רבי יוחנן תרפים לא מצא קיתוניות מצא, נעשו תרפים קיתוניות שלא לביש את רחל.

י ויחר ליעקב וירב בלבן (לא, לו), רבי עזריה בשם רבי חגי ורבי יצחק בר מרון, ותני לה בשם רבי חנינא בר יצחק, קפדנותן של אבות ולא ענותנותן של בנים, קפדנותן של אבות מנין, ויחר ליעקב וירב בלבן, (שם): ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת, דא את סבור שמא מכות או פצעים יהיו שם, אלא דברי פיוסים, יעקב מפייס את חמיו. (שם, לז): כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך, אמר רבי סימון בנהג שבעולם חתן שהוא דר אצל חמיו אפשר לו שלא ליהנות אפלו כלי אחד אפלו סכין אחד, ברם הכא מששת את כל כלי, אפלו מחט אפלו צנורא לא מצאת. ולא ענותנותן של בנים, מדוד, שנאמר (שמואל א כ, א): ויברח דוד מניות ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי, מזכיר שפיכות דמים בפיוסו, מלי דקטלא, ברם הכא כי דלקת אחר.

יא זה עשרים שנה וגו' טרפה לא הבאתי אליך, דקטילא, אנכי אחטנה מידי תבקשנה (לא, לח לט), אני הייתי חוטא על הארי, שכך גזר הקדוש ברוך הוא לארי שיהיה טורף ואוכל מצאנו של לבן בכל יום. ואם תאמר שאם היה רועה אחר היה מצילן, תלמוד לומר (ישעיה לא, ד): כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו אשר יקרא עליו מלא רעים מקולם לא יחת ומהמונם לא יענה. (בראשית לא, לט): גנבתי יום וגנבתי לילה, קריין לי גנבא ביממא וגנבא בליליא. מה היה אומר רבי יהושע בן לוי אמר ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים היה אומר, הדא הוא דכתיב (תהלים קכד, א): לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל, ישראל סבא. רבי שמואל בר נחמן אמר כל ספר תהלים היה אומר (שם כב, ד): ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ישראל סבא. (בראשית לא, מא): זה לי עשרים שנה, אמר רבי חיא רבה כל דבר ודבר שהיה לבן מתנה עם אבינו יעקב היה חוזר עשר פעמים למפרע, שנאמר (שם ל, לד): הן לו. רבנן אמרי מאה פעמים, שנאמר (שם לא, מא): והחליף את משכרתי עשרת מנים, ואין מנין פחות מעשרה.

יב לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק (לא, מב), זבדי בן לוי ורבי יהושע בן לוי, זבדי בן לוי אמר כל מקום שנאמר לולי, בא בזכות אבות, אמר לו רבי יהושע והא כתיב (בראשית מג, י): כי לולי התמהמהנו, אמר לו כל עצמן לא עלו אלא בזכות אבות, שאלולי זכות אבות לא היו עולים משם בשלום.

אמר רבי תנחומא אית דמפקין לשנא דרבי יהושע בן לוי לזבדי בן לוי, רבי יהושע בן לוי אמר בכל מקום שנאמר לולי בא בזכות אבות חוץ מזה, אמר לו אף זה בא בזכות אבות. רבי יוחנן אמר בזכות קדשת השם. רבי לוי אמר בזכות אמנה ובזכות התורה. בזכות אמנה (תהלים כז, יג): לולי האמנתי לראות, בזכות התורה (שם קיט, צב): לולי תורתך שעשעי. (בראשית לא, מב): את עניי ואת יגיע כפי, רבי ירמיה אמר חביבה היא המלאכה מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון, ומלאכה הצילה נפשות. זכות אבות הצילה ממון, שנאמר: לולי אלהי אבי וגו', ומלאכה הצילה נפשות, את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים וגו'.

יג ויען לבן ויאמר ליעקב הבנות בנתי והבנים בני (לא, מג), אמר רבי אבין כולהון בנותיו היו, הבנות בנתי, הרי שתים. (שם): ולבנתי מה אעשה, הרי ארבע. רבנן מיתי לה מהכא (שם, נ): אם תענה את בנתי, הרי שתים, (שם): ואם תקח נשים על בנתי, הרי ארבע. (שם, מה): ויקח יעקב אבן וגו', אמר רבי יוחנן כשן הזה של טבריא היתה. (שם, מו): ויאמר יעקב אל אחיו לקטו אבנים, כמה אחין היו לו, חד, ולוי קבריה, אלא אלו בניו שהוא קורא אותן בלשון הקדש אחיו.

אמר רב הונא גבורים כיוצא בו, צדיקים כיוצא בו.

אמר רבי יודן לבש אדם לבושו של אביו הרי הוא כיוצא בו.

יד ויקרא לו לבן יגר שהדותא (לא, מז), אמר רבי שמואל בר נחמן אל יהא לשון פרסי הזה קל בעיניך, שבתורה בנביאים בכתובים מצינו שהקדוש ברוך הוא חולק לו כבוד, בתורה: ויקרא לו לבן יגר שהדותא, בנביאים (ירמיה י, יא): כדנה תאמרון להום וגו'. בכתובים (דניאל ב, ד): וידברו הכשדים למלך ארמית. (בראשית לא, מט): והמצפה אשר אמר יצף ה', אמר רבי אבהו כי יסתר אין כתיב כאן, אלא כי נסתר, עד כאן היינו רואין זה את זה, מכאן ואילך אין אנו רואים זה את זה. (שם שם, נ): ואם תענה את בנתי, אמר רבי ראובן כולהון בנותיו היו, (שם שם, מג): הבנות בנתי, אם תענה את בנתי, שא תקח נשים בחייהן, (שם שם, נ): ואם תקח נשים על בנתי, לאחר מיתתן, (שם): ראה אלהים עד ביני וביניך.

טו ויאמר לבן ליעקב (לא, נא), אמר רבי יוחנן כזה שהוא מורה את החנית. (שם, נב): עד הגל הזה וגו' לרעה אין אתה עובר אבל אתה עובר עלי בפרגמטיא, בשעה ששלח דוד את יואב לארם נהרים ולארם צובה פגע באדומיים, בקש לזנבן, הוציאו לו אפיסטולי שלהם (דברים ב, ג): רב לכם סב את ההר וגו'. פגע במואביים בקש לזנבן והוציאו לו אפיסטולי שלהם (שם שם, ט): אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, באותה שעה שלח יואב אצל דוד אמר לו פגעתי באדומיים ובקשתי לזנבן הוציאו לי אפיסטולי שלהם רב לכם, במואביים והוציאו לי אפיסטולי שלהם אל תצר את מואב, באותה שעה לא נהג דוד כבוד מלכות בעצמו אלא עמד והעביר פיפורין מעליו ועטרה מעל ראשו ונתעטף בטליתו והלך לו אצל סנהדרין, אמר להם רבותי לא באתי לכאן אלא ללמד אם נותנים אתם לי רשות אני מלמד, שלחתי את יואב לארם נהרים ולארם צובא ופגע באדומיים והוציאו לו אפיסטולי שלהן רב לכם, והלוא הם פרצו את הגדר תחלה (שופטים ג, יג): ויאסף אליו את בני עמון, פגע במואביים ובקש לזנבן והוציאו לו אפסטולי שלהן אל תצר את מואב, והם לא פרצו הגדר תחלה (במדבר כב, ה ו): רשלח מלאכים אל בלעם ועתה לכה ארה לי, הדא הוא דכתיב (תהלים ס, א): מכתם, כמה אגרות כתב, רבי איבו אמר שתים כתב, אחד לאדומיים ואחד למואביים. רבי חנינא אמר אגרת אחד כתב, הדא הוא דכתיב (שם שם, ב): וישב יואב וגו', חזר ולמד אדומיים משל מואביים, הדא הוא דכתיב (שם שם, א): למנצח על שושן עדות, לעדה שהיא משיחה בלשונו של אלהים. (שם): מכתם לדוד ללמד, מכות ותמות, (שם שם, ב): בהצותו את ארם נהרים ויך את אדום בגיא מלח, בתוב אחד אומר (דברי הימים א יח, יב): י"ח אלף, וכתוב אחד אומר (תהלים ס, ב): י"ב אלף, אלא שתי מלחמות היו, אחת של י"ב אלף ואחת של י"ח אלף.

טז אלהי אברהם, קדש, ואלהי נחור, חל, אלהי אביהם, משמעו קדש וחל (לא, נג). (שם, נד): ויזבח יעקב זבח בהר, (לב, א): וישכם לבן בבקר וגו' ויברך אתהם וגו', אמר רבי איבו דווים וסגופים היו בעל כרחם ולא היו מפרינים אלא בפה, הדא הוא דכתיב: וישכם לבן בבקר. (שם): וילך וישב לבן למקמו, לסורו, מלמד שנכנסו לסטים בתוך ביתו והיו מקרקרים (נסח אחר: מקרטעים) בו כל הלילה.

יז ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים (לב, ב), במה מלאכים היו חלים ומרקדים לפני אבינו יעקב בכניסתו לארץ, רב הונא בשם רבי איבו אמר ס' רבוא מלאכים היו חלים לפני יעקב אבינו בכניסתו לארץ, הדא הוא דכתיב (שם, ג): ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה, ואין שכינה שורה פחות מששים רבוא. רבנן אמרי ק"ך רבוא, (שם): ויקרא שם המקום ההוא מחנים, מחנה הרי ששים רבוא, מחנים הרי ק"ך רבוא.

אמר רבי יודן נטל מאלו ומאלו ושלח פרוזבין לפניו, הדא הוא דכתיב (שם, ד): וישלח יעקב מלאכים לפניו.




סדר וישלח




פרשה עה

א וישלח יעקב מלאכים לפניו (לא, ד), רבי פינחס בשם רבי ראובן פתח (תהלים יז, יג): קומה ה' קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי מרשע חרבך, רבי פינחס אמר חמשה פעמים דוד מקים להקדוש ברוך הוא בספר תהלים (שם ג, ח): קומה ה' הושיעני אלהי, (שם ז, ז): קומה ה' באפך, (שם י, יב): קומה ה' אל נשא ידך אל תשכח, (שם ט, כ): קומה ה' אל יעז אנוש, (שם יז, יג): קומה ה' קדמה פניו. אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד בני אפלו את מקימני כמה פעמים איני קם, ואימתי אני קם לכשתראה עניים נשדדים ואביונים נאנקים, הדא הוא דכתיב (שם יב, ו): משד עניים מאנקת אביונים, רבי שמעון בר יונה אמר (שם): עתה אקום, כל זמן שהיא מוכפשת באפר כביכול אלא לכשיגיע אותו היום שכתוב בו (ישעיה נב, ב): התנערי מעפר קומי שבי ירושלים, באותה שעה (זכריה ב, יז): הס כל בשר מפני ה', למה (שם): כי נעור ממעון קדשו.

אמר רב אחא כהדא תרנגולתא דמנענה גרמה (נסח אחר: דמנערה אגפה) מן קטמא. קדמה פניו, קדמיה לרשיעא עד לא יקדמינך. הכריעהו, הכריחהו לכף חובה, שוברהו, היך מה דאת אמר (תהלים כ, ט): המה כרעו ונפלו וגו'. פלטה נפשי מרשע חרבך, פלטה נפשי מאותו רשע שהוא בא מכחה של אותה החרב, שנאמר (בראשית כז, מ): ועל חרבך תחיה, דבר אחר, פלטה נפשי מאותו הרשע שהוא חרבך, שבו אתה רודה את עולמך. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר פלטה נפשי מאותו הרשע שהוא עתיד לפל בחרבך, הדא הוא דכתיב (ישעיה לד, ה): כי רותה בשמים חרבי, אמר לו הקדוש ברוך הוא לדרכו היה מהלך, והיית משלח אצלו ואומר (בראשית לב, ה): כה אמר עבדך יעקב.

ב וישלח יעקב מלאכים לפניו (לב, ד), רבי יהודה ברבי סימון פתח (משלי כה, כו): מעין נרפש ומקור משחת וגו', אמר רבי יהודה ברבי סימון כשם שאי אפשר למעין להרפס ולמקור להשחת, כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע, וכמעין נרפש וכמקור משחת כך צדיק ממיט עצמו לפני רשע, אמר לו הקדוש ברוך הוא לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו: כה אמר עבדך יעקב.

ג וישלח יעקב (לב, ד), רב הונא פתח (משלי כו, יז): מחזיק באזני כלב עבר מתעבר על ריב לא לו, שמואל בר נחמן אמר משל לארכי ליסטים שהיה ישן בפרשת דרכים עבר חד ושרי מעיר ליה, אמר ליה קום לך דבישא שכיח הכא, קם ושרי מקפח ביה, אמר ליה ניער בישא, אמר ליה דמיך הוה ועוררתניה, כך אמר לו הקדוש ברוך הוא, לדרכו היה מהלך ואתה משלח אצלו ואומר לו בהכנעה כה אמר עבדך יעקב. רבי יהודה ברבי סימון פתח (ירמיה יג, כא): מה תאמרי כי יפקד עליך ואת למדת אתם עליך אלפים לראש, אמר לו הקדוש ברוך הוא לדרכו היה מהלך ואתה משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב.

ד מלאכים (לב, ד), אלו שלוחי בשר ודם, רבנן אמרי מלאכים ממש.

אמר רבי חמא בר חנינא הגר שפחת שרי היתה ונזדמנו לה חמשה מלאכים, זה שהוא אוהבו של בית על אחת כמה וכמה, ומה אליעזר שהיה עבדו של בית נזדוגו לו כמה מלאכים, זה שהוא אוהבו של בית על אחת כמה וכמה.

אמר רבי יוסי יוסף קטנן של שבטים היה ונזדוגו לו שלשה מלאכים, הדא הוא דכתיב (בראשית לז, טו): וימצאהו איש (שם): וישאלהו האיש (שם שם, יז): ויאמר האיש, זה שהוא אביהן של כלן על אחת כמה וכמה. (שם לב, ד): לפניו, לזה שבא שעתו לטל המלכות לפניו. רבי יהושע אמר שלח פורפירא וטלקיה קדמוהי, אמר לו אין שני זרזירים ישנים על דף אחד. (שם): אל עשו אחיו, אף על פי שהוא עשו, הוא אחיו. (שם): ארצה שעיר שדה אדום, הוא אדם, ותבשילו אדם, וארצו אדמה, גבוריו אדמים, לבושו אדמים, ופורע ממנו אדם בלבוש אדם. הוא אדם (שם כה, כה): ויצא הראשון אדמוני. תבשילו אדם, (שם כה, ל): הלעיטני נא מן האדם האדם הזה. ארצו אדמה (שם לב, ד): ארצה שעיר שדה אדום. גבוריו אדמים (נחום ב, ד): אנשי חיל מתלעים וגו'. ופורע ממנו אדם (שיר השירים ה, י): דודי צח ואדום, בלבוש אדם (ישעיה סג, ב): מדוע אדם ללבושך.

ה ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו (לב, ה), רבנו אמר לרבי אפס כתוב חד אגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס, קם וכתב מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס, נסביה וקריה וקרעיה, אמר ליה כתוב מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס. אמר ליה רבי מפני מה אתה מבזה על כבודך, אמר ליה מה אנא טב מן סבי, לא כך אמר (שם): כה אמר עבדך יעקב. (שם): עם לבן גרתי, לבן, דהוא רבהון דרמאי יהיבתיה בחפתי לההוא גברא על אחת כמה וכמה, ולמה עם לבן גרתי ואחר עד עתה, שעדין לא נולד שטנו של אותו האיש, אבל עכשו נולד שטנו של אותו האיש, דאמר רבי פינחס בשם רבי שמואל בר נחמן, מסרת הוא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל. הדא הוא דכתיב (ירמיה מט, כ): אם לא יסחבום צעירי הצאן, ולמה קורא אותן צעירי הצאן, שהם צעיריהם של שבטים.

ו ויהי לי שור וחמור וגו' (לב, ו), רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר משור אחד יצאו שורים הרבה, ומחמור אחד יצאו חמורים הרבה. רבי נחמיה אמר לשנהון דבריתא היא חמורתא גמלתא. רבנן אמרי שור זה משוח מלחמה, שנאמר (דברים לג, יז): בכור שורו הדר לו. חמור, זה מלך המשיח, שנאמר (זכריה ט, ט): עני ורכב על חמור וגו'. צאן, אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל לד, לא): ואתנה צאני צאן מרעיתי, ועבד ושפחה, (תהלים קכג, ב): הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם, (שם שם, ג): חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז.

ז וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו (לב, ז), שאת נוהג בו כאח והוא נוהג בך כעשו. (שם): וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו, ריש לקיש אמר עמו כעמו, מה הוא שהוא גבור ויכול לעמד כנגד ארבע מאות איש, כך כל אחד ואחד מהן עשוי על ארבע מאות איש. רבי לוי אמר הלך ונטל אגרומי ממצרים, אמר אין יכילנא ליה הא טב, ואם לאו אנא אימא ליה אייתי מכסא, ומגו כן אנא קאים עליו וקטילנא ליה.

ח דבר אחר, (לב, ד): וישלח יעקב מלאכים, זהו שנאמרה ברוח הקדש על ידי שלמה מלך ישראל (משלי י, ו): ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכסה חמס, כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה, לא אמרו אלא כנגד יעקב ועשו, ברכות לראש צדיק, זה יעקב. ופי רשעים יכסה חמס, זה עשו הרשע. אשריהם הצדיקים שמתברכין בארץ ומתברכין בשמים, וכך היא המדה, שנאמר (ישעיה סה, טז): אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן, להודיעך שכל הברכות שברך יצחק את יעקב כנגדו ברכו הקדוש ברוך הוא מלמעלה. יצחק אמר לו (בראשית כז, כח): ויתן לך האלהים מטל השמים וגו', והקדוש ברוך הוא ברכו בטל ומטר, שנאמר (מיכה ה, ו): והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל וגו'. יצחק אמר לו (בראשית כז, כח): ומשמני הארץ, והקדוש ברוך הוא ברכו בתבואה, שנאמר (ישעיה ל, כג): ונתן מטר זרעך אשר תזרע את האדמה. יצחק אמר (בראשית כז, כט): יעבדוך עמים, והקדוש ברוך הוא אמר לו (ישעיה מט, כג): והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך. יצחק אמר לו (בראשית כז, כט): הוה גביר לאחיך, והקדוש ברוך הוא אמר לו על ידי משה (דברים כו, יט): ולתתך עליון על כל הגוים. הא למדת שכל הברכות שברכו יצחק מלמטה ברכו הקדוש ברוך הוא מלמעלה. ואף רבקה אמו ברכתו כנגדן, שנאמר (תהלים צא, א): ישב בסתר עליון, וכך אמרה לו (שם שם, יא): כי מלאכיו יצוה לך וגו', כיון שאמרה לו בלשון הזה, ברכתו רוח הקדש (שם שם, טו): יקראני ואענהו וגו', וכי מאחר שברכו הקדוש ברוך הוא אביו למה חזר וברכו, שנאמר (בראשית כח, א): ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו, אלא שראה יצחק ברוח הקדש שעתידין בניו להגלות לבין האמות, אמר לו בוא ואברכך ברכות של גליות שיחזר עליך הקדוש ברוך הוא ויקבצך מבין הגליות, ומה הן הברכות (איוב ה, יט כב): בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע. בשוט לשון תחבא ולא תירא משד כי יבוא. לשד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל תירא. לכך נאמר: ברכות לראש צדיק.

ט דבר אחר, (לב, ד): וישלח יעקב, (תהלים קמ, ט): אל תתן ה' מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה, אמר לפניו רבון העולמים אל תתן לעשו הרשע מחשבות לבו, מהו זממו אל תפק, אמר לפניו רבונו של עולם עשה לו זמם לעשו הרשע כדי שלא תהא לו נחת רוח שלמה. ומה זמם עשה לו הקדוש ברוך הוא לעשו הרשע, אמר רבי חמא בר חנינא אלו בני ברבריא ובני גרמאניאה שאדומיים מתיראין מהם.

דבר אחר אל תתן ה' מאויי רשע, אמר לפניו רבון העולמים כשם שהיתה בדעתו של לבן לעשות עמי רעה ולא עזבתו, אף מחשבות של עשו אחי שמחשב עלי להרגני הפר רעתו. זה אחד משלשה בני אדם שחשבו רעות ולא עמדו בידן, עשו וירבעם והמן, עשו שנאמר (בראשית כז, מא): ויאמר עשו בלבו. בירבעם כתיב (מלכים א יב, כו): ויאמר ירבעם בלבו. בהמן כתיב (אסתר ו, ו): ויאמר המן בלבו. מהו ויאמר עשו בלבו, אמר, קין הרג את אחיו ולא עשה לו המקום כלום וסוף שהוליד בנים אחרים וירשו עמו את העולם, אבל אני אהרג את יצחק אבי תחלה, ואחר כך אהרג את יעקב אחי ואירש את העולם לבדי, שנאמר (בראשית כז, מא): יקרבו ימי אבל אבי, אמר אקרב אבלו של אבא קדם ואחר כך (שם): ואהרגה את יעקב אחי, ולא הספיק הקדוש ברוך הוא בידו, לכך נאמר: אל תתן ה' מאויי רשע.

י דבר אחר, (לב, ד): וישלח יעקב מלאכים, בוא וראה מה כתיב למעלה מן הענין (שם, ג): ויאמר יעקב כאשר ראם, כמה היה מחנה אלהים, שני אלפים רבוא ממלאכי השרת, שנאמר (תהלים סח, יח): רכב אלהים רבתים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש. (בראשית לב, ג): ויקרא שם המקום ההוא מחנים, שתי מחנות למה, מלמד שנתנו לו ליעקב ארבעת אלפים רבוא מלאכי השרת ונדמו לו לחילות של מלך, מהן לובשי ברזל ומהן רוכבי סוסים ומהן יושבי קרונות, פגע בלובשי ברזל אמר להם משל מי אתם אמרו לו של יעקב, פגע ברוכבי סוסים אמר להם משל מי אתם אמרו לו של יעקב, פגע ביושבי קרונות אמר להם משל מי אתם אמרו לו של יעקב, שנאמר (שם לג, ח): מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי, ואף יעקב היה מזכיר לעשו שמו של הקדוש ברוך הוא ליראו ולבהלו, שנאמר (שם שם, י): כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים, משל למה הדבר דומה לאחד שזמן את חברו לסעודה והכיר בו שהיה מבקש להרגו, אמר דומה טעם תבשיל זה כטעם אותו תבשיל שטעמתי בבית המלך, אמר, ידע ביה מלכא מסתפי ולא קטליה. אף כך יעקב, כיון שאמר לעשו כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים, אמר עשו הרשע הגיעו הקדוש ברוך הוא לכבוד הזה, שוב איני יכול לו.

יא דבר אחר, (לב, ד): וישלח יעקב מלאכים, למה שלח יעקב אצלו שלוחים, אלא כך אמר אשלח לו שלוחים אם יחזר בתשובה, אמר להם, אמרו לו אל תאמר, יעקב כדרך שיצא מבית אביו הוא עומד, שנאמר (שם, יא): כי במקלי עברתי וגו'. (שם, ה): ויצו אתם לאמר, אמרו לו אל תאמר כשיצא מעמך נטל בידו כלום מתפיסת הבית אלא בשכרי קניתי כל הללו בכחי, שנאמר (שם, יא): ועתה הייתי לשני מחנות. באותה שעה שקרא יעקב לעשו אדני, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה השפלת עצמך וקראת לעשו אדני ח' פעמים, חייך אני מעמיד מבניו שמונה מלכים קדם לבניך, שנאמר (בראשית לו, לא): ואלה המלכים אשר מלכו וגו'. אמר להם אמרו לו אם לשלום אתה מתקן אני כנגדך, ואם למלחמה אני כנגדך, יש לי גבורים בעלי גבורה וזרוע שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא דבר והוא עושה להם רצונם, שנאמר (תהלים קמה, יט): רצון יראיו יעשה. לפיכך בא דוד לתן שבח וקלוס לפני הקדוש ברוך הוא שעזרו בברחו מפני שאול, שנאמר (שם יא, ב): כי הנה הרשעים ידרכון קשת, מה כתיב אחריו (שם שם, ג): כי השתות יהרסון צדיק מה פעל, אמר לפניו רבון העולמים אם רחקת ונטשת את יעקב שהוא משתיתו ויסודו של עולם, שנאמר (משלי י, כה): וצדיק יסוד עולם, צדיק מה פעל, על אותה שעה נאמרה (תהלים כ, ח): אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר.

יב דבר אחר, (לב, ו): ויהי לי שור וחמור, שור, זה יוסף, שנאמר (דברים לג, יז): בכור שורו הדר לו. חמור, זה יששכר, דכתיב (בראשית מט, יד): יששכר חמר גרם. ובן בנו של יוסף, עומד לכלות את עמלק, שנאמר (שמות יז, יג): ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. ובניו של יששכר יודעין מה הקדוש ברוך הוא עושה בעולמו, שנאמר (דברי הימים א יב, לג): ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים. וצאן, אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל לד, לא): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ועבד, זה דוד, שנאמר (תהלים קטז, טז): אני עבדך בן אמתך. ושפחה, זו אביגיל, שנאמר (שמואל א כה, מא): הנה אמתך לשפחה. באותה שעה הלכו אותן השלוחים אצל עשו וראו עמו גבורים מזויינין, ובאו ואמרו ליעקב, שנאמר (בראשית לב, ז): וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו, מהו (שם): וארבע מאות איש עמו, אמר רבי שמואל בר נחמני ארבע מאות מלכים קושרי כתרים. ויש אומרים ארבע מאות מיני איפרכין היו עמו. ורבי ינאי אמר ארבע מאות ראשי גיסות היו עמו. וכיון שאמרו לו ליעקב כל אותה גדלה היה מתירא, והיה מחלק את נשיו ואת בניו לשתי מחנות, שנאמר (שם שם, ח): ויחץ את העם אשר אתו.

יג ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו (לב, ט), באותה שעה אמר אבינו יעקב לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, כתבת בתורתך (ויקרא כב, כח): ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, אם יבוא רשע זה ויאבד את בני ואת אמם כאחת, ספר תורה שאתה עתיד לתן על הר סיני מי יקרא בו, בבקשה ממך הצילני נא מידו שלא יבוא ויכני אם על בנים, שנאמר (בראשית לב, יב): הצילני נא. מה עשה עמד ושלח לו דורון לסמות את עיניו, שנאמר (דברים טז, יט): כי השחד יעור עיני חכמים, ואין חכמים אלא אדומים, שנאמר (עובדיה א, ח): והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו. (בראשית לב, יז): ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו, מהו (שם): ורוח תשימו, אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אם יהיו צרות באות על בני לא תביא אותם זו אחר זו, אלא הרוח להם מצרותיהם. באותה שעה נשא יעקב את עיניו וראה את עשו שהוא בא מרחוק, ותלה עיניו למרום, בכה ובקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא, ושמע תפלתו והבטיחו שהוא מושיעו מכל צרותיו בזכותו של יעקב, שנאמר (תהלים כ, ב): יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב.


פרשה עו

א ויירא יעקב מאד ויצר לו (לב, ח), רבי פינחס בשם רבי ראובן, שני בני אדם הבטיחן הקדוש ברוך הוא ונתיראו, הבחור שבאבות והבחור שבנביאים, הבחור שבאבות זה יעקב, שנאמר (תהלים קלה, ד): כי יעקב בחר לו יה, ואמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית כח, טו): והנה אנכי עמך, ובסוף נתירא, שנאמר: ויירא יעקב. הבחור שבנביאים זה משה, שנאמר (תהלים קו, כג): לולי משה בחירו, ואמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות ג, יב): כי אהיה עמך, ולבסוף נתירא (במדבר כא, לד): ויאמר ה' אל משה אל תירא אתו, אינו אומר אל תירא אתו, אלא למי שנתירא. רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן משם רבי נתן ראויים היו ישראל כליה בימי המן, אלולי שנסמכה דעתן על דעת הזקן אביהם, אמרו מה אבינו יעקב שהבטיחו הקדוש ברוך הוא ואמר לו: והנה אנכי עמך, נתיירא, אנו על אחת כמה וכמה, הוא שהנביא מקנתר את ישראל ואומר להם (ישעיה נא, יג): ותשכח ה' עך נוטה שמים ויסד ארץ, אמר להון אנשיתון מה אמר לכון (ירמיה לא, לו): כה אמר ה' אם ימדו השמים מלמעלה, אם ראיתם שמים שמטו והארץ מתמוטטה מנטית שמים וארץ לא היה לכם ללמד אלא (ישעיה נא, יג): ותפחד תמיד כל היום.

ב דבר אחר, ויירא יעקב מאד ויצר לו, אמר רבי יהודה ברבי עילאי לא היא יראה לא היא צרה, אלא ויירא שא יהרג, ויצר לו שא יהרג, אמר אם הוא מתגבר עלי, הורגני, ואם אני מתגבר עליו אני הורגו, הדא הוא ויירא שא יהרג ויצר לו שא יהרג. אמר כל השנים הללו יושב בארץ ישראל, תאמר שהוא בא עלי מכח ישיבת ארץ ישראל. כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו, תאמר שהוא בא עלי מכח כבוד אב ואם, שהרי כך אמר (בראשית כז, מא): יקרבו ימי אבל אבי, תאמר שמת אותו זקן ובא עלי להרגני, אמר רבי יהודה ברבי סימון כך אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם לא, ג): שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך. תאמר עד כאן היו התנאים (שם כח, כ): ושמרני בדרך הזה ולא יותר, אמר רבי יודן אמר לו המקום (שם לא, ג): שוב אל ארץ אבותיך, אף על פי כן ויירא יעקב מאד, אלא מכאן שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה. רב הונא בשם רבי אחא אמר (שם כח, טו): והנה אנכי עמך, (שם שם, כ): אם יהיה אלהים עמדי, אלא מכאן שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה. רב הונא בשם רב אחא אמר (שמות ג, יב): ויאמר כי אהיה עמך, ואין דבר רע מזיקך, וכתיב (שם ד, כד): ויהי בדרך במלון, אלא שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה. רבי פינחס בשם רבי חנין דציפורין אמר (מלכים א א, לו): ויען בניהו בן יהוידע את המלך ויאמר אמן כן יאמר, והלא כבר נאמר (דברי הימים א כב, ט): הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה, אלא אמר הרבה קטיגורין יעמדו מכאן ועד גיחון.

ג ויחץ את העם (לב, ח), למדתך תורה דרך ארץ שלא יהא אדם נותן כל ממונו בזוית אחד, ממי אתה למד מיעקב, שנאמר: ויחץ את העם וגו', וכן הוא אומר (מלכים א יח, ד): ויחביאם חמשים איש במערה. (בראשית לב, ט): ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו, אלו אחינו שבדרום. (שם): והיה המחנה הנשאר לפלטה, אלו אחינו שבגלות, אמר רבי הושעיה אף על פי שנשארו לפלטה מתענים היו עלינו בשני ובחמישי.

ד ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק (לב, י), הא לעשו לא, אלא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם אני מתקים עליו, מי שאינו בוחר בדרכיהם ואינו עושה כמעשיהם, איני מתקים עליו. רב הונא בשם רבי אחא אמר מי היה קרוב לדוד לא אחז, הוא מניח לאחז ואומר לחזקיהו (מלכים ב כ, ה): כה אמר ה' אלהי דוד אביך, אלא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם אני מתקים עליו, שאינו בוחר בדרכיהם ואינו עושה כמעשיהם, איני מתקים עליו.

ה קטנתי מכל החסדים (לב, יא), אמר רבי אבא בר כהנא איני כדאי. רבי לוי אמר כדאי אני אבל קטנתי מכל וגו'. (שם): כי במקלי עברתי את הירדן הזה, רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יוחנן אמר בתורה בנביאים בכתובים מצינו שלא עברו ישראל את הירדן אלא בזכותו של יעקב. בתורה, כי במקלי עברתי את הירדן הזה. בנביאים (יהושע ד, כב): והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה, ישראל סבא. בכתובים (תהלים קיד, ה): מה לך הים כי תנוס הירדן תסב לאחור וגו' מלפני אלוה יעקב.

אמר רבי לוי אתר הוא תמן מצוח ירדן בחמי טבריה, בבהלה נכנס אבינו יעקב לשם, ונעל בפניו עשו, וחתר לו הקדוש ברוך הוא חתירה במקום אחר ויצא, הדא הוא דכתיב (ישעיה מג, ב): כי תעבר במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך.

ו הצילני נא מיד אחי מיד עשו (לב, יב), הצל את בני לעתיד לבוא מיד בני בניו שבאו עליהן מכחו של עשו, הדא הוא דכתיב (דניאל ז, ח): מתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהן, זה בן נצר. (שם): ותלת מן קרניא קדמיתא אתעקרה מן קדמה, זו שנתנו להם מלכותם, מקדין וקרוס וקרדידוסי. (שם): ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא ופם ממלל רברבן, זו מלכות הרשעה שהיא מכתבת טירוניא מכל אמות העולם.

אמר רבי יוחנן כתיב על קרניא עשר מנה מלכותא עשרא מלכין יקמון מן ארעא, כולהון ביוצאי ירכו של עשו הכתוב מדבר, אלא: מתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהן, זו מלכות הרשעה. ותלת מן קרניא קדמיתא אתעקרה מן קדמה, אלו שלשה מלכיות הראשונות. ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא, זו מלכות הרשעה שהיא מכנסת עין רעה בממונו של אדם, פלן עתיר נעבדיניה ארכונונוס, פלן עתיר נעבדיה בליוטוס. (בראשית לב, יב): פן יבוא והכני אם על בנים, ואתה אמרת (דברים כב, ו): לא תקח האם על הבנים.

דבר אחר, פן יבוא והכני אם על בנים, ואתה אמרת (ויקרא כב, כח): ושור ושה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.

ז ואתה אמרת היטב איטיב עמך (לב, יג), היטב בזכותך איטיב בזכות אבותיך. (שם, יד טו): וילן שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו, עזים מאתים ותישים עשרים, אמר רבי אלעזר מכאן לעונה האמורה בתורה, הטילים בכל יום, הפועלים שתים בשבת. הספנין אחת לששה חדשים. עזים מאתים, שהן צריכות תישים עשרים. רחלים מאתים, שהן צריכות אילים עשרים. גמלים מיניקות ובניהם שלשים, ובנאיהם שלשים. רבי ברכיה בשם רבי שמעון בן גמליאל אמר לפי שהוא צנוע בתשמישו לפיכך לא פרסמו הכתוב, אלא גמלים מיניקות ובניהם שלשים. פרות ארבעים ופרם עשרה, שהן צריכים פרים עשרה. אתנת עשרם, שהן צריכים עירם עשרה. ולמה הוא נותן את הגמלים באמצע, אלא אמר לו הוי רואה את עצמך כאלו אתה יושב על בימה ודן, ואני נדון לפניך ואתה מתמלא עלי רחמים.

ח ויצו את הראשון לאמר כי יפגשך עשו אחי ואמרת לעבדך ליעקב מנחה הוא שלוחה לאדני לעשו (לב, יח יט), רבי ורבי יוסי ברבי יהודה היו מהלכין בדרך ראו גוי אחד בא לקראתם, אמרין תלת מלין הוא שאיל לן, מה אתון, ומה אומנתכון, ולאן אתון אזלין. מה אתון, יהודאין. מה אומנתכון, פרגמוטטין. ולאן אתון אזלין, למזבן חטים מן אוצרי דיבני. עמד לו רבי כנגד הגוי לראות מה ישאל, והמתין לו רבי יוסי ברבי יהודה, אמר, אם אמר מלה אנא אמר אוחרי. אמר ליה ומנין אית לך הא, אמר ליה מיעקב אבונא. (שם): והנה גם הוא אחרינו, ויצו את הראשון וגו' גם את השני, רבי פינחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון במצאכם אתו בגדלתו, (שם, כא): ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו, הדא הוא דכתיב (איוב ט, כד): ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה וגו'. (בראשית לב, יז): ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו, למה לא הכניסן לו בערבוביא, כדי לתמהו על דורון שלו. ולמה לא הכניסן כלן כאחת, בדי להשביע עיניו של רשע, אתי למחסל והוא אמר קביל, אתי למחסל והוא אמר קביל. (שם שם, כב): ותעבר המנחה על פניו וגו', אף הוא בעקא.

ט ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחתיו וגו' (לב, כג), ודינה היכן היא, נתנה בתבה ונעל בפניה, אמר הרשע הזה עינו רמה היא, שלא יתלה עיניו ויראה אותה ויקח אותה ממני. רב הונא בשם רבי אבא הכהן ברדלא אמר, אמר לו הקדוש ברוך הוא (איוב ו, יד): למס מרעהו חסד, מנעת מרעך חסד, מנעת חסדך מן אחוך, דאלו אתנסיבת לגברא לא זנתה (נסח אחר: דנסבת לאיוב לאו גירתיה בתמיה), לא בקשת להשיאה למהול הרי היא נשאת לערל, לא בקשת להשיאה דרך התר הרי נשאת דרך אסור, הדא הוא דכתיב (בראשית לד, א): ותצא דינה בת לאה. (שם לב, כד): ויקחם ויעברם את הנחל, רב הונא בשם רבי אידי עשה עצמו כגשר, נסיב מן הכא ויהיב הכא.


פרשה עז

א ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו (לב, כה), (דברים לג, כו): אין כאל ישרון רכב שמים בעזרך, רבי ברכיה בשם רבי יהודה ברבי סימון אמר אין כאל, ומי כאל, ישרון, הנאים והמשבחין שבכם. אתה מוצא כל מה שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשות לעתיד לבוא, הקדים ועשה על ידי הצדיקים בעולם הזה, הקדוש ברוך הוא מחיה מתים, ואליהו מחיה את המתים. הקדוש ברוך הוא עוצר גשמים, ואליהו עוצר גשמים. הקדוש ברוך הוא מברך את המועט, ואליהו מברך את המועט. הקדוש ברוך הוא מחיה את המתים, ואלישע מחיה את המתים. הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות, ואלישע פוקד עקרות. הקדוש ברוך הוא מברך את המועט, ואלישע מברך את המועט. הקדוש ברוך הוא ממתיק את המר, ואלישע ממתיק את המר. הקדוש ברוך הוא ממתיק את המר במר, ואלישע המתיק את המר במר. רבי ברכיה בשם רבי סימון אמר אין כאל, ומי כאל, ישרון, ישראל סבא, מה הקדוש ברוך הוא כתוב בו (ישעיה ב, יז): ונשגב ה' לבדו, אף יעקב ויותר יעקב לבדו.

ב רבי חוניא אמר נדמה לו בדמות רועה, לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים, אמר לו העבר את שלך ואחר כך אני מעביר את שלי. העביר יעקב אבינו שלו אמר נחזר ונחמי דלמא אנשינן כלום, מן דחזר (בראשית לב, כה): ויאבק איש עמו. רבי חיא רבה ורבי שמעון בר רבי נסבין ויהבון בפרגמטיא בהדין מטכסא, עלון להדא צור ועבדון עבידיתהון, מן דנפקי מן פילי אמרי נלך ונתפס אמנות אבותינו, נחזר ונחמי אי אנשינן כלום, חזרון ואשכחן מחילא דמטקסין. אמרין לון מן הן אית לכון, אמרין מן דיעקב סבא, דכתיב (שם): ויותר יעקב לבדו. ורבנן אמרי לארכיליסטים נדמה לו, לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים, אמר לו העבר את שלי ואני אעביר את שלך, העביר המלאך את של אבינו יעקב כהרף עין והיה אבינו יעקב מעביר וחוזר ומשכח מעביר וחוזר ומשכח כל הלילה, אמר ליה פרקמוס (נסח אחר: פרמקוס), אמר רבי פינחס באותה שעה נטל אבינו יעקב פוקרין ונתן לו בתוך צוארו, אמר ליה פרקמוס פרקמוס.

אמר רב הונא בסוף אמר המלאך אני מודיעו עם מי הוא עוסק, מה עשה, נתן אצבעו (נסח אחר: צור) בארץ, התחילה הארץ תוססת אש, אמר לו יעקב מן דא את מדחיל לי, אנא כליה מנה, הדא הוא דכתיב (עובדיה א, יח): והיה בית יעקב אש וגו'.

ג רבי חמא ברבי חנינא אמר שרו של עשו היה, הוא דהוה אמר ליה (בראשית לג, י): כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים ותרצני, משל לאתליטוס שהוא עומד ומתגושש עם בנו של מלך, תלה עיניו וראה את המלך עומד על גביו והרפיש עצמו לפניו, הדא הוא דכתיב (שם לב, כו): וירא כי לא יכל לו, אמר רבי לוי וירא בשכינה כי לא יכל לו.

אמר רבי ברכיה אין אנו יודעים מי נצח אם מלאך אם יעקב, ומן מה דכתיב (שם שם, כה): ויאבק איש עמו, הוי מי נתמלא אבק האיש שעמו.

אמר רבי חנינא בר יצחק אמר לו הקדוש ברוך הוא, הוא בא אליך וחמשה קמיעין בידו, זכותו, וזכות אביו, זכות אמו, וזכות זקנו, וזכות זקנתו. מדד עצמך אם אתה יכול לעמד אפלו בזכותו, מיד, וירא כי לא יכל לו. משל למלך שהיה לו כלב אגריון וארי נמירון, והיה המלך נוטל את בנו ומלבבו בארי, שאם יבוא הכלב להזדוג לו יאמר לו המלך ארי לא היה יכול לעמד בו ואתה מבקש להזדוג לו. כך שאם יבואו אמות העולם להזדוג לישראל, יאמר להם הקדוש ברוך הוא שרכם לא היה יכול לעמד בו ואתם מבקשים להזדוג לבניו. (שם שם, כו): ויגע בכף ירכו, נגע בצדיקים ובצדיקות בנביאים ובנביאות שהן עתידין לעמד ממנו, ואיזה זה, זה דורו של שמד. (שם): ותקע כף ירך יעקב, רבי ברכיה ורבי אליעזר, רבי אליעזר אמר שעיא, רבי ברכיה בשם רבי אסי אמר סידקה כדג. רב נחמן בר יעקב אמר פרשה ממקומה, כדכתיב (יחזקאל כג, יח): ותקע נפשי וגו' כאשר נקעה נפשי, אמר רבי חנינא בר יצחק כל אותו הלילה היו שניהן פוגעין זה בזה, מגיניה דדין לקבל מגיניה דדין, כיון שעלה עמוד השחר (בראשית לב, כז): ויאמר שלחני כי עלה השחר.


פרשה עח

א ויאמר שלחני כי עלה השחר (לב, כז), כתיב (איכה ג, כג): חדשים לבקרים רבה אמונתך, אמר רבי שמעון בר אבא על שאתה מחדשנו בכל בקר ובקר אנו יודעים שאמונתך רבה להחיות לנו את המתים.

אמר רבי אלכסנדרי ממה שאתה מחדשנו בבוקרן של מלכיות אנו יודעים שאמונתך רבה לגאלנו. רבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אמר לעולם אין כת של מעלה מקלסת ושונה אלא בכל יום בורא הקדוש ברוך הוא כת של מלאכים חדשה והן אומרים שירה חדשה לפניו והולכין להם.

אמר רבי ברכיה השבתי את רבי חלבו והא כתיב: ויאמר שלחני כי עלה השחר, והגיע זמני לומר שירה, אמר לי חנוקא סברת למחנקני, אמרית מה הוא דין דכתיב: ויאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לי זה מיכאל וגבריאל שהן שרים של מעלה, דכולא מתחלפין ואינון לא מתחלפין. אנדרינוס שחיק טמיא שאל את רבי יהושע בן חנניה, אמר לו, אתם אומרים אין כת של מעלה מקלסת ושונה, אלא בכל יום ויום הקדוש ברוך הוא בורא כת של מלאכים חדשים והן אומרים שירה לפניו והולכין להן, אמר ליה, הין. אמר ליה ולאן אינון אזלין, אמר מן הן דאתברין. אמר ליה ומן אן הן אתברין, אמר ליה מן נהר דינור. אמר ליה ומה עסק דנהר דינור, אמר ליה כהדין ירדנא דלא פסיק לא ביממא ולא בליליא. אמר ליה ומן אן הוא אתי, אמר ליה מן זיעתהון דחיתא דאינון מזיעין מן טעינון כורסיא דהקדוש ברוך הוא. אמר ליה סונקתדרון שלו והא הדין ירדנא מהלך ביממא ולית הוא מהלך בליליא, אמר נטר הוינא בבית פעור כמה דהוה מהלך ביממא מהלך בליליא. רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון, רבי מאיר אומר מי גדול השומר או הנשמר, מן מה דכתיב (תהלים צא, יא): כי מלאכיו יצוה לך לשמרך, הוי הנשמר גדול מן השומר. רבי יהודה אומר מי גדול הנושא או הנשא, מן מה דכתיב (שם שם, יב): על כפים ישאונך, הוי הנשא גדול מן הנושא. רבי שמעון אמר מן מה דכתיב: ויאמר שלחני, הוי המשלח גדול מן המשתלח.

ב ויאמר שלחני (לב, כז), שהגיע זמן קלוסי לקלס להקדוש ברוך הוא, אמר לו יקלסו חבריך. אמר לו איני יכול, למחר אני בא לקלס והן אומרין לי כשם שלא קלסת אתמול כך אין אתה מקלס היום. אמר שיצת סיבת, (שם): לא אשלחך כי אם ברכתני, אמר לו אותן המלאכים שבאו אצל אברהם לא פרשו ממנו אלא בברכה. אמר לו אותן נשתלחו על מנת כך, אבל אני לא נשתלחתי לכך. אמר לו שיצת סיבת, לא אשלחך. רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר, אמר לו מלאכי השרת על ידי שגלו מסטורין של הקדוש ברוך הוא, נדחו ממחצתן מאה ושלשים ושמונה שנה, אשמע לך ואדחה ממחצתי. אמר שיצת סיבת, לא אשלחך כי אם ברכתני.

אמר רב הונא בסוף אמר אני מגלה לו, אם אומר לי הקדוש ברוך הוא למה גלית לו, אני אומר לפניו רבונו של עולם נביאיך גוזרין גזרות ואין אתה מבטל גזרתן ואני הייתי יכול לבטל גזרתם. אמר לו עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך, ואני עומד שם, הדא הוא דכתיב (הושע יב, ה): בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו, עמך אין כתיב כאן, אלא ושם ידבר עמנו.

ג ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך (לב, כח כט), (ישעיה מד, כו): מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר משהוא מקיים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, אין אנו יודעים שהוא אומר (שם): לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה, אלא מלאך אחד שנגלה על אבינו יעקב, הדא הוא דכתיב: ויאמר אליו מה שמך לא יעקב. ועצת מלאכיו ישלים, שנגלה הקדוש ברוך הוא על אבינו יעקב בשביל לקים גזרתו של אותו מלאך שאמר לו לא יעקב, ואף הקדוש ברוך הוא אמר לו כן, הדא הוא דכתיב (בראשית לה, י): ויאמר לו אלהים שמך יעקב וגו'. לא יעקב יאמר, בר קפרא אמר כל מי שהוא קורא לאברהם אברם עובר בעשה.

אמר רבי לוי בעשה ולא תעשה, (שם יז, ה): ולא יקרא עוד וגו' בלא תעשה, (שם): והיה שמך אברהם, בעשה. והרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם, דכתיב (נחמיה ט, ז): אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם וגו', ספור הוא מספר ואומר שעד שהוא אברם בחרת בו. דכותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה, אלא הוא שנצטוה עליה. דכותה הקורא לישראל יעקב עובר בעשה, תני לא שיעקר שם יעקב, אלא (בראשית לה, י): כי אם ישראל יהיה שמך, ישראל יהיה עקר ויעקב טפלה. רבי זכריה בשם רבי אחא מכל מקום יעקב שמך אלא כי אם ישראל יהיה שמך, יעקב עקר וישראל מוסיף עליו. (שם לב, כט): כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל, נתגוששת עם העליונים ויכלת להם, ועם התחתונים ויכלת להם. עם העליונים זה המלאך, רבי חמא בר חנינא אמר שרו של עשו היה, הוא דהוא אמר ליה (שם לג, י): כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים, מה פני אלהים, דין, אף פניך דין. מה פני אלהים (שמות כג, טו): ולא יראו פני ריקם, אף את לא יראו פני ריקם. עם התחתונים ויכלת להם, זה עשו ואלופיו.

דבר אחר, כי שרית עם אלהים, את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה.

ד וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך, רב אמר בשם רבי יוסי בר דוסתאי, כתוב אחד אומר (תהלים קמז, ד): מונה מספר לכוכבים וגו' שמות יקרא, וכתוב אחד אומר (ישעיה מ, כו): המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא. אלא מלמד שיש שם שנוי, לא כשם שנקרא עכשו כך הוא נקרא לאחר זמן, שנאמר (שופטים יג, יח): ויאמר לו מלאך ה' למה וה תשאל לשמי והוא פלאי, אינו יודע איזה שם אני מתחלף.

ה ויזרח לו השמש וגו' (לב, לב), אמר רבי ברכיה ולמי לא זרחה השמש, אלא לו לרפואתו, אבל לאחרים אורה. רב הונא בשם רב אחא אמר, כך היתה השמש מרפא באבינו יעקב ומלהטת בעשו ובאלופיו. אמר לו הקדוש ברוך הוא את סימן לבניך, מה את השמש מרפא בך ומלהטת בעשו ובאלופיו, כך בניך תהא השמש מרפא בהן ומלהטת בעובדי כוכבים, מרפא בהן (מלאכי ג, כ): וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ומלהטת בעובדי כוכבים (שם שם, יט): הנה היום בא בער כתנור וגו'. (בראשית לב, לב): והוא צלע על ירכו, רבי יהושע בן לוי הוה סליק לרומי, וכיון דאתא לעכו נפק רבי חנינא לקדמותיה, אשבחיה מטלע על ירכו, אמר ליה את דמי לסבך והוא צלע על ירכו.

ו על כן לא יאכלו בגי ישראל את גיד הנשה (לב, לג), אמר רבי חנינא למה נקרא שמו גיד הנשה, שנשה ממקומו. רב הונא אמר האי פקוקלתא דגידא שרי וישראל קדושים אסרו אותו עליהם. רבי יהודה ורבי יוסי, רבי יהודה אמר באחת מהן נגע ואחת מהן נאסרה. רבי יוסי אמר באחת מהן נגע ושתיהן נאסרו. אית תנא תני הדעת מכרעת שהוא של ימין כדברי רבי יהודה, ואית תנא תני הדעת מכרעת שהוא של שמאל כרבי יוסי. מאן דאמר הדעת נוטה שהוא של ימין (שם, כו): ויגע בכף ירכו, ומאן דאמר הדעת מכרעת שהוא של שמאל, שנאמר (שם, לג): כי נגע בכף ירך יעקב.

ז וישא יעקב את עיניו וירא וגו' (לג, א), אמר רבי לוי ארי הוה כעס על הבהמה והחיה, אמרין מאן אזיל ומפיס יתיה, אמר להון הדין תעלא אתון להכא דאנא ידע תלת מאה מתלין ואנא מפיס יתיה. אמרין ליה אגומין, הלך צבחר וקם ליה, אמרין ליה מה דין, אמר להון אנשית מאה. אמרין ליה אית במאתן ברכאן, הלך צבחר וקם ליה. אמרין ליה מה דין, אמר להון אנשית אף מאה. אמרין ליה אף במאה ברכאן. וכיון דמטא תמן אמר אנשית כולהון, אלא כל חד וחד יפיס על נפשו. כך יעקב אבינו, רבי יהודה בר סימון אמר יש בי כח לערך תפלה, רבי לוי אמר יש בי כח לערך מלחמה, וכיון דמטא (שם): ויחץ את הילדים וגו', אמר כל איניש ואיניש דכותא תקום ליה.

ח וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשנה (לג, ב), הדא אמרה אחרון אחרון חביב. (שם, ג): והוא עבר לפניהם, הדא הוא דכתיב (תהלים קג, יג): כרחם אב על בנים, תני רבי חייא כרחמן שבאבות, ואי זה הוא רחמן שבאבות, רבי יהודה אמר זה אברהם, אמר אברהם (בראשית יח, כה): חללה לך מעשת כדבר הזה. רבי לוי אמר יעקב, והוא עבר לפניהם, אמר טב דיגע בי ולא בהון. (בראשית לג, ג): וישתחו ארצה שבע פעמים, למה שבע על שם (משלי כד, טז): כי שבע יפול צדיק וקם.

דבר אחר, למה שבע, אמר לו הוי רואה את עצמך כאלו את נתון לפנים משבעה קינקלין ויושב ודן ואני נדון לפניך ואת מתמלא עלי רחמים.

אמר רבי חנינא בר יצחק לא זז משתטח והולך משתטח והולך עד שהכניס מדת הדין למדת רחמים.

ט וירץ עשו לקראתו וישקהו (לג, ד), נקוד עליו, אמר רבי שמעון בן אלעזר בכל מקום שאתה מוצא הכתב רבה על הנקדה אתה דורש את הכתב, הנקדה רבה על הכתב אתה דורש את הנקדה, כאן לא כתב רבה על הנקדה ולא נקדה רבה על הכתב אלא מלמד שנכמרו רחמיו באותה השעה ונשקו בכל לבו. אמר לו רבי ינאי אם כן למה נקוד עליו, אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של אבינו יעקב של שיש וקהו שניו של אותו רשע, ומה תלמוד לומר ויבכו, אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שניו. רבי אבהו בשם רבי יוחנן מייתי לה מן הכא (שיר השירים ז, ה): צוארך כמגדל השן וגו'.

י וישא עיניו (לג, ה), אמר רבי בנימין בר לוי, לפי ששמענו חנינה באחד עשר שבטים ולא שמענו בשבט בנימין, והיכן שמענו, להלן (בראשית מג, כט): ויאמר אלהים יחנך בני. (שם לג, ו ז): ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין, ותגש גם לאה וילדיה וגו'. ביוסף כתיב (שם): ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו, אלא אמר יוסף הרשע הזה עינו רמה, שלא יתלה עיניו ויביט את אמי, וגבהה קומתו וכסה אותה, הוא דכתיב ביה (שם מט, כב): בן פרת יוסף בן פרת עלי עין, בן פרת רבית עלי עין, בן פרת רבית יוסף, בן פרת עלי עין, בן פרת רבית יוסף. רבי ברכיה בשם רבי סימון אמר עלי לפרע לך מן אותה העין.

יא ויאמר מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי (לב, ח), כל אותו הלילה נעשו מלאכי השרת כתות כתות וחבורות חבורות והיו פוגעין באלין דעשו והוון אמרין להון מן דמאן אתון, והן אומרין מן דעשו והן אומרין הכו הכו יהבון להון, מן דבר בריה דאברהם, והן אומרין יהבון להון, מן דבריה דיצחק, והן אומרין יהבון להון, כיון דהוו אמרי מן דאחוי דיעקב אנן הוו אמרין שבקון להון מן דידן אינון, בצפרא אמר ליה מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי וגו', אמר ליה אמרין לך כלום, אמר ליה מכתת אנא גביהון, (שם): ויאמר למצא חן וגו'. (שם, ט): ויאמר עשו יש לי רב, מכות, אחי יהי לך וגו'.

דבר אחר, ויאמר עשו יש לי רב וגו', אמר רבי איבו לפי שהיו הברכות מפקפקות בידו, והיכן נתאוששו לו, כאן, מן דאמר ליה: אחי יהי לך אשר לך.

אמר רבי אלעזר אין קיום הגט אלא בחותמיו, שלא תאמר שאלולי שרמה יעקב אבינו את אביו לא נטל הברכות, תלמוד לומר אחי יהי לך אשר לך.

יב ויאמר יעקב אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן וגו' כראת פני אלהים (לג, י), מה פני אלהים דין אף פניך דין, מה פני אלהים (שמות כג, טו): ולא יראו פני ריקם, אף את ולא יראו פניך ריקם. (בראשית לג, יא): קח נא את ברכתי אשר הבאת לך, אמר לו כמה יגיעה יגעתי עד שתבוא לידי, אבל אתה מאליה היא באה אצלך. אשר הבאתה אין כתיב כאן, אלא אשר הבאת, מאליה באה לידך. (שם): ויפצר בו ויקח, מתחמי חזר וידיה פשטה. יהודה בן רבי סימון אמר (תהלים סח, לא): מתרפס ברצי כסף, מתיר את הפס ומתרצה בכסף. ריש לקיש סליק למשאל בשלמיה דרבנו, אמר ליה צלי עלי דהדא מלכותא בישא סגין, אמר לה לא תסב מן בר אנש כלום ולית את יהיב כלום. מן דיתיב גביה אתא חדא איתתא טעינא ליה חדא דסיקרין וחדא סכין בגוה, קם נסב סכינא והדר לה דיסקרא. אתא חד בלדר מן מלכותא וחמא יתה וחמדה ונסבה, בפתי רמשא סליק ריש לקיש למשאל בשלמיה דרבינו וחמא יתיה שחיק, אמר ליה למה את שחיק אמר ליה ההיא סכינא דחמיתיה יתיה אתא חד בלדר מן מלכותא וחמא יתיה וחמדה ונסבה. אמר ליה לא כן אמרית לך לא תיסב מן בר נש כלום ולית את יהיב כלום. חד עמא דארעא אמר ליה לרבי הושעיה אין אמרת לך חדא מלתא טבא את אמרת בצבורא מן שמי, אמר ליה מה היא, אמר ליה כל אותן הדורונות שנתן אבינו יעקב לעשו עתידין אמות העולם להחזירן למלך המשיח לעתיד לבוא, מאי טעמיה (שם עב, י): מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו, יביאו אין כתיב כאן אלא ישיבו, אמר ליה חייך מלה טבא אמרת ומן שמך אנא אומר לה.

יג ויאמר אליו אדני ידע כי הילדים רכים וגו', זה משה ואהרן, והצאן והבקר עלות עלי, אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל לד, לא): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, רב הונא בשם רב אחא אמר אילולי רחמיו של הקדוש ברוך הוא ודפקום יום אחד כבר מתו כל הצאן בימי אדרינוס. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר אדני ידע כי הילדים רכים, זה דוד ושלמה. והצאן והבקר עלות עלי, אלו ישראל, שנאמר: ואתנה צאני וגו'. רב הונא בשם רב אחא אמר אלולי רחמיו של הקדוש ברוך הוא כבר מתו כל הצאן בימי המן.

יד יעבר נא אדני לפני עבדו (לג, יד), אמר לו מבקש את שנהא שתף עמך בעולמך, אמר לו יעבר נא אדני לפני עבדו. אמר לו, ואין אתה מתירא מדכסי ומן אפרכי ומן אסטרטילי (אסטרלטי). אמר לו (שם): ואני אתנהלה לאטי, להוני להוני אנא מהלך, כמא דתימא (ישעיה ח, ו): את מי השלח ההלכים לאט.

דבר אחר, בפנים כרוכות אני מהלך, כמא דתימא (שמואל א כא, י): הנה היא לוטה בשמלה. (בראשית לג, יד): עד אשר אבא אל אדני שעירה, אמר רבי אבהו חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שהלך יעקב אבינו אצל עשו להר שעיר מימיו, אפשר יעקב אמתי היה ומרמה בו, אלא אימתי היה הוא בא אצלו, לעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב (עובדיה א, כא): ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו.

טו ויאמר לו עשו אציגה נא עמך וגו' (לג, טו), בקש ללותו ולא קבל עליו, רבנו כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל בהדא פרשתא ולא הוה נסיב ארמאה עמיה, חד זמן לא אסתכל בה ונסב עמיה רומאין (ארמאין) ולא הגיע לעכו עד שמכר הסוס שלו. (שם, טז): וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה, וארבע מאות איש שהיו עמו היכן הם, נשמטו כל אחד ואחד הלך לדרכו, אמרו שלא נכוה בגחלתו של יעקב. אימתי פרע להן הקדוש ברוך הוא, להלן (שמואל א ל, יז): ולא נותר מהם איש כי אם ארבע מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים וינסו.

טז ויעקב נסע סכתה (לג, יז), כמה שנים עשה אבינו יעקב בסכות, רבי אבא אמר שמונה עשר חדש, סכות ובית וסכות, ובבית אל ששה חדשים. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר כל אותן חדשים שעשה בבית אל היה מכבד את עשו באותו דורון. רבי אבין בשם רבי חוניא אומר תשעה שנים היה מכבד את עשו באותו דורון. רבי פינחס בשם רבי אבא אמר כל אותן השנים שעשה יעקב אבינו בבית אל, לא נמנע מלנסך.

אמר רבי חנן כל מי שהוא יודע כמה נסוכים נסך יעקב אבינו בבית אל יודע לחשב את מי טבריה.


פרשה עט

א ויבא יעקב שלם (לג, יח), (איוב ה, יט): בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע, אין שית אינון אנא קאים בהון, ואין שבע אינון אנא קאים בהון. (שם שם, כ): ברעב פדך ממות, (בראשית מה, ו): כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ, (איוב שם): ובמלחמה מידי חרב, (בראשית לא, כט): יש לאל ידי לעשות עמכם רע. (איוב ה, כא): בשוט לשון תחבא, אמר רב אחא קשה לשון הרע שמי שבראו עשה לו מקום שיטמן בתוכו. (שם): ולא תירא משד כי יבוא, זה עשו ואלופיו. (שם שם, כב): לשד ולכפן תשחק, זה לבן שבא כפון על ממונו לשודדו, (שם שם, כג): כי עם אבני השדה בריתך וגו', (בראשית כח, יא): ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו. (איוב שם, כד): וידעת כי שלום אהלך, מעשה ראובן ובלהה, מעשה יהודה ותמר. (שם): ופקדת נוך ולא תחטא, אבינו יעקב בן ארבעה ושמונים שנה היה ולא ראה טפת קרי מימיו, (שם שם, כה): וידעת כי רב זרע ך וצאצאיך כעשב השדה, אמר רבי יודן לא נפטר אבינו יעקב מן העולם עד שראה ששים רבוא מבני בניו, (שם שם, כו): תבוא בכלח אלי קבר כעלות גדיש בעתו, רבי יצחק ורבנן, רבי יצחק אמר תבוא לח אלי קבר. ורבנן אמרי תבוא בכלא אלי קבר, מלא שאינו חסר כלום, שנאמר: ויבא יעקב שלם.

ב ויבא יעקב שלם, (תהלים קכט, א): שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל, אמר לו הקדוש ברוך הוא, ויכלו לך, אמר לו (שם שם, ב): גם לא יכלו לי. ויבא יעקב שלם (שם לד, כ): רבות רעות צדיק וגו', רבות רעות, זה עשו ואלופיו. צדיק, זה יעקב. (שם): ומכלם יצילנו ה', ויבא יעקב שלם. (שם קכא, ח): ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם, ישמר צאתך, (בראשית כח, י): ויצא יעקב. ובואך, ויבא יעקב שלם.

ג רבי חייא בר אבא פתח (איוב ח, ו): אם זך וישר אתה וגו' ושלם נות צדקך. אם זך וישר אתה, היית אין כתיב כאן אלא אתה, הא לשעבר לא היה צדיק, (שם): כי עתה יעיר עליך, עתיד הקדוש ברוך הוא להתעורר עליך ולשלם לך כל צדקות שעשית, ולפי שכתוב (בראשית כה, כז): ויעקב איש תם ישב אהלים, לפיכך (שם לג, יח): ויבא יעקב שלם. רבי ברכיה פתח (איוב כב, כח): ותגזר אמר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור. ותגזר אמר ויקם לך, זה יעקב. ועל דרכיך נגה אור, על שני דרכיך נגה אור, לפי שכתוב (בראשית כח, כ): אם יהיה אלהים עמדי וגו', (שם שם, טו): והנה אנכי עמך ושמרתיך, (שם שם, כא): ושבתי בשלום אל בית אבי, וכתיב: ויבא יעקב שלם.

ד ויבא יעקב שלם, כתיב (תהלים קכו, ה): הזרעים בדמעה ברנה יקצרו. הזרעים בדמעה, זה אבינו יעקב, שזרע את הברכות בדמעה (בראשית כז, יב): אולי ימשני אבי. ברנה יקצרו (שם שם, כח): ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ, (תהלים קכו, ו): הלוך ילך ובכה, (בראשית כט, יא): וישא את קלו ויבך, (תהלים שם): נשא משך הזרע, שנמשך למקום שעתיד להזרע משם, דכתיב (בראשית כח, ב): וקח לך משם אשה. (שם שם, ה): וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל, (תהלים שם): בא יבא ברנה נשא אלמתיו, אתא טעון עולימין ועולימיתא.

ה ויבא יעקב שלם, שלם בגופו, לפי שכתוב (בראשית לב, לב): והוא צלע על ירכו, ברם הכא שלם בגופו. שלם בבניו, לפי שכתוב בו (שם שם, ט): אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה, ברם הכא שלם בבניו, שלם בממונו, אף על גב דאמר רבי אבון בשם רב אחא תשע שנים היה מכבד אבינו יעקב את עשו באותו הדורון, ברם הכא שלם בממונו. רבי יוחנן אמר שלם בתלמודו, אבל יוסף שכח, שנאמר (שם מא, נא): כי נשני אלהים את כל עמלי, ולהלן הוא אומר (משלי טז, כו): נפש עמל עמלה לו.

ו ויחן את פני העיר (לג, יח), חנן את הפנים שבעיר, התחיל משלח להם דורונות.

דבר אחר, ויחן את פני העיר, התחיל מעמיד הטליסין ומוכר בזול, הדא אמרת שאדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו. רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בריה הוו טמירין במערתא י"ג שנה ביומי דשמדא, והיו אוכלין חרובין של גרודא עד שהעלה גופן חלודה. לסוף שלש עשרה שנין נפק יתיב על תרע מערתא, חמא חד ציד קאים וציד ציפרין, וכד הוה שמע רבי שמעון ברת קלא אמרה מן שמיא דימוס דימוס, פסגא. וכד הוה שמע ברת קלא אמרת ספקולא, הות מתצדה ונלכדה. אמר, צפור מבלעדי שמיא לא מתצדא על אחת כמה וכמה נפש דבר נש, נפק ואשכח מליא משדכן, ונתבטלה הגזרה. אתון ואסחון בהדא בי בני דבית מוקד דטבריא, אמר ליה בריה כל הדא טבתא עבדת לן טבריא ולית אנן מדכן יתה מן קטוליא, אמר צריכין אנו לעשות טובה כדרך שהיו אבותינו עושים, שהיו עושים איטלוסין ומוכרין בזול, אמר צריכין אנו לדכיא טבריא, מה עבד, נסב תרמוסא והוה מקצץ תרמוסא ושדי קצוצותיה ומקלק בשוק, וכל אתרא דהוה קטילא סליק ואינון מפקון ונפקין, וכל מקום שלא היתה שמה טמאה תרמסא עומדת, והוא מצין איזה מקום טמאה ומקום טהרה, עד זמן דדכי יתה מן קטיליא. חמתיה חד כותי עם דארע, אמר לית אנא אזיל ומדחך בהדין סבא דיהודאי, אית דאמרי מן הדין שוקא דגרגינא ואית דאמרי מן הדין שוקא דסקאי, נסב קטיל וטמריה בשוקא דהוו מדכי, בצפרא אזל אמר להון אמריתון דדכי בן יוחאי טבריא אתון חמון הדין קטילא (נסח אחר: אזל לגביה אמר ליה לא דכיתא שוק פלן, אמר ליה הין, אמר ליה ואין אפיקת לך מיתין מן בתרך, אמר ליה גוד חמי ליה), צפה רבי שמעון בן יוחאי ברוח הקדש שהוא נתנו שם, אמר גוזר אני על העליון שירד ועל התחתון שיעלה, והוה כן. וסליק ושבת בביתיה, ועבר בהדין מגדלא דצבעיא שמע קלא דנקאי ספרא, אמר לא אמריתון דדכי בר יוחאי לטבריה, אמרין אשכחון חד קטילא, אמר יבוא עלי אם אין בידי הלכות כשער ראשי על טבריה שהיא טהורה חוץ מזה ומזה ואתה לא היית במנין עמנו שנטהרה, פרצת גדרן של חכמים, ועליך נאמר (קהלת י, ח): ופרץ גדר ישכנו נחש, מיד נעשה גל של עצמות. עבר בהדא בקעת דבית נטופא, חמא חד בר נש קאים ומלקט ספיחי שביעית, אמר לו ולא ספיחי שביעית הן, אמר לו ולא אתה הוא שהתרת, לא כך תנינן רבי שמעון אומר כל הספיחין מתרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהם בירקות שדה, אמר לו והלוא חברי חולקים עלי, פרצת גדרן של חכמים ופרץ גדר ישכנו נחש, וכן הות ליה.

דבר אחר, ויחן את פני העיר, נכנס בערב שבת עם דמדומי חמה מבעוד יום, וקבע תחומין מבעוד יום. הדא אמרת ששמר יעקב את השבת קדם שנתן.

ז ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו וגו' במאה קשיטה (לג, יט), אמר רבי יודן בר סימון זה אחד משלשה מקומות שאין אמות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם, ואלו הן: מערת המכפלה, ובית המקדש, וקבורתו של יוסף. מערת המכפלה, דכתיב (בראשית כג, טז): וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרץ, בית המקדש, דכתיב (דברי הימים א כא, כה): ויתן דויד לארנן במקום וגו'. וקבורתו של יוסף: ויקן את חלקת השדה, יעקב קנה שכם. רבי חיא רבה ורבי שמעון בר רבי ורבי שמעון בר חלפתא שכחון מלין מן התרגום, ואתון להדא תגרא דערביא למלפיניה מן תמן, שמע קליה דאמר לחבריה תלי הדין יהבא עלי, שמעון מיניה יהבא משוי, שנאמר (תהלים נה, כג): השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. ועוד שמע קליה דערבי דאמר לחבריה מה את מכסה בי, והיה רוצה לומר מה את מעשה בי. דכתיב (מלאכי ג, כא): ועסותם רשעים כי יהיו אפר. ועוד שמעון שאמרה אתתא לחברתא אתון סחיא, והיא השיבה (ישעיה מט, כא): ואני שכולה וגלמודה, גלמודא אנא נדה. שוב שמע אתתא אחרת אומרת אשאל לי מבניך, ואמרה שאילי לי מטאטיך, שנאמר (שם יד, כג): וטאטאתיה במטאטא השמד נאם ה' צבאות. אתון מעוררה ללויתך, (איוב ג, ח): העתידים ערר לויתן, השאילי לי כסיתתך אפיק הדה כסיתא למרעיא. במאה קשיטה, אמר רבי אבא בר כהנא במאה אונקיות, במאה טלאים, במאה סלעים.

אמר רבי סימון קו"ף קמיליא, סמ"ך סלעים, טי"ת טריון, יו"ד ה"א מה עבדית הכא, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אלו חליות ודיקניתא שדרכן להנתן בנזמים, ומי כותב את האונה, אמר רבי ברכיה יו"ד ה"א כותב את האונה. ומי מעיד על האונה, י"ה מעיד על האונה, הוא יו"ד ה"א של קשיטה, הדא הוא דכתיב (תהלים קכב, ד): ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה', י"ה מעיד עליהם שהן בני אבותיהן, אף כאן העיד.

ח ויצב שם מזבח ויקרא לו אל (לג, כ), אמר ריש לקיש ויקרא לו אל אלהי ישראל, אמר אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים. רב הונא בשם ריש לקיש אמר אפלו חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו, ואתה היית נוטל שררה לעצמך, מחר בתך יוצאה ומתענה, הדא הוא דכתיב (בראשית לד, א): ותצא דינה בת לאה.


פרשה פ

א ותצא דינה בת לאה (לד, א), (יחזקאל טז, מד): הנה כל המשל עליך ימשל לאמר כאמה בתה, יוסי מעונאה תרגם בכנישתהון דמעונא, (הושע ה, א): שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו, אמר עתיד הקדוש ברוך הוא לטל את הכהנים ולהעמידן בדין ולאמר להם למה לא יגעתם בתורה, לא הייתם נהנים מארבע ועשרים מתנות כהנה, ואינון אמרין ליה לא יהבין לן כלום. והקשיבו בית ישראל, למה לא הייתם נותנים לכהנים ארבע ועשרים מתנות כהנה שכתבתי לכם בתורה, ואינון אמרין ליה על אלין דבי נשיאה דהוו נסבין כולא. בית המלך האזינו כי לכם המשפט, שלכם היה, (דברים יח, ג): וזה יהיה משפט הכהנים, לפיכך לכם ועליכם מדת הדין נהפכת. שמע רבי וכעס, בפתי רמשא סליק ריש לקיש שאיל שלמיה דרבי ופיסי עלוהי דיוסי מעונאה, אמר לו רבי, צריכין אנו להחזיק טובה לאמות העולם, שהן מכניסין מומסין לבתי טרטיאות ולבתי קרקסאות שלהן ומשחקין בהם כדי שלא יהיו משיחין אלו עם אלו ויבואו לידי קטטה בטלה, יוסי מעונאה אמר מלה דאורייתא ואקפדת עלוהי, אמר לו ויודע הוא בדברי תורה כלום, אמר לו הן. אמר ליה ואולפן קביל, אמר ליה אין. ואי שאלנא ליה מגייב, אמר ליה אין, אם כן יסק להכא, וסליק לגביה, אמר ליה מהו דכתיב: הנה כל המשל עליך ימשל לאמר כאמה בתה. אמר ליה כבת כן אמה, כדור כן נשיא, כמזבח כן כהניו. הכא אמרי לפום גנתא גננא. אמר לו ריש לקיש עד כדון לא חסלית מן מפיסיה על הדא ואתה מייתי לן אוחרי, עקרו של דבר הנה כל המשל מהו, אמר ליה לית תורתא ענישא עד דברתה בעיטא, לית אתתא זניא עד דברתה זניא. אמרו ליה אם כן לאה אמנו זונה היתה, אמר להם (בראשית ל, טז): ותצא לקראתו וגו', יצאת מקשטת כזונה, לפיכך ותצא דינה בת לאה.

ב וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה כי זמה עשו (הושע ו, ט), בשם שהלסטים הללו יושבין על הדרך והורגים בני אדם ונוטלים ממונם, כך עשו שמעון ולוי לשכם, אלא כחבר כהנים, אתמהא, כשם שהכהנים הללו נחברים על הגרן לטל את חלקם, כך עשו שמעון ולוי לשכם, שנאמר: דרך ירצחו שכמה, מדרך ירצחו שמעון ולוי לשכם. (בראשית לד, לא): הכזונה וגו', אמרו מה הם נוהגים בנו כבני אדם של הפקר, ומי גרם ותצא דינה בת לאה.

ג החוח אשר בלבנון שלח אל הארז (מלכים ב יד, ט), החוח אשר בלבנון, זה חמור אבי שכם. שלח אל הארי, זה יעקב. (שם): תנה את בתך לבני לאשה, (בראשית לד, ח): שכם בני חשקה נפשו בבתכם. (מלכים שם): ותעבר חית השדה ותרמס, (בראשית שם, כו): ואת חמור ואת שכם בנו הרנו, מי גרם ותצא דינה בת לאה.

ד רבי יהודה בר סימון פתח (משלי כז, א): אל תתהלל ביום מחר, ואת אמרת (בראשית ל, לג): וענתה בי צדקתי ביום מחר, מחר בתך יוצאת ומתענה, הדא הוא דכתיב: ותצא דינה וגו'. רבי חנינא בשם רבי אבא הכהן ברבי אליעזר פתח (איוב ו, יד): למס מרעהו חסד, מנעת חסד מן אחוך היא נסבת לאיוב, שאינו לא גר ולא מהול, לא בקשת להשיאה למהול, הרי היא נשאת לערל. לא בקשתה להשיאה דרך התר, הרי נשאת דרך אסור, ותצא דינה וגו'.

ה דבי תנחומא פתח (קהלת ז, כח): אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי, רבי יהושע בשם רבי לוי פתח (משלי א, כה): ותפרעו כל עצתי, הדא הוא דכתיב (בראשית ב, כב): ויבן ה' אלהים את הצלע, ויבן התבונן מהיכן לבראה וכו: ריש לקיש מיתי לה מהכא (בראשית לה, ז): ויבן שם מזבח. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר לאחד שהיה בידו ליטרא אחת של בשר וכיון שגלה אותה ירד העוף וחטפה ממנו, כך (שם לד, א): ותצא דינה בת לאה, מיד (שם שם, ב): וירא אתה שכם בן חמור. רבי שמואל בר נחמן אמר שגלה בה דרועה. וישכב אתה ויענה, (שם): וישכב אתה, כדרכה. ויענה, שא כדרכה.

ו ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו והחרש יעקב (לד, ה), הדא הוא דכתיב (משלי יא, יב): ואיש תבונות יחריש. (בראשית לד, ז): ובני יעקב באו מן השדה כשמעם, איסי בן יהודה אמר ארבע מקראות אין להם הכרע, ואלו הן: (שם ד, ז): שאת, (שם מט, ז): ארור, (דברים לא, טז): וקם, (שמות כה, לד): משקדים. רבי תנחומא מוסיף הדא: ובני יעקב באו מן השדה כשמעם, או: כשמעם ויתעצבו האנשים. וכן לא יעשה, אפלו באמות העולם, שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו וגדרו עצמן מן העריות.

ז וידבר חמור אתם לאמר (לד, ח), ריש לקיש אמר בשלשה לשונות של חבה חבב הקדוש ברוך הוא את ישראל, בדביקה, בחשיקה ובחפיצה. בדביקה (דברים ד, ד): ואתם הדבקים. בחשיקה (שם ז, ז): לא מרבכם מכל העמים חשק ה'. ובחפיצה (מלאכי ג, יב): ואשרו אתכם כל הגוים וגו'. ואנו למדים אותה מפרשה של רשע הזה. בדביקה (בראשית לד, ג): ותדבק נפשו, בחשיקה (שם שם, ח): שכם בני חשקה נפשו בבתכם. בחפיצה (שם שם, יט): כי חפץ בבת יעקב. רבי אבא בר אלישע מוסיף אף תרתין באהבה ודבור, באהבה (מלאכי א, ב): אהבתי אתכם. בדבור (ישעיה מ, ב): דברו על לב ירושלים. ואנו למדים מפרשתו של רשע הזה, באהבה (בראשית לד, ג): ויאהב את הנערה. בדבור, (שם): וידבר על לב הנערה. וכי יש לך אדם שמדבר על הלב, אלא דברים שמישבים את הלב, אמר לה אביך בשביל שדה אחד ראה כמה בזבז וכמה ממון הכריע, אני שיש לי לתן לך כמה נטעים וכמה שדה בית זרע על אחת כמה וכמה. (שם שם, ט): והתחתנו אתנו, אמר רבי אלעזר לעולם אין ישראל נותן אצבעו בתוך פיו של עובד כוכבים תחלה אלא אם כן נתן עובד כוכבים אצבעו תחלה בתוך פיו של ישראל, והתחתנו אותנו, (דברים ז, ג): לא תתחתן בם. הם אמרו: והתחתנו אתנו, אמרו הם תבעו תחלה. (בראשית לד, יב): הרבו עלי מאד מהר ומתן, מוהר, פרנון, מתן, פראפורון.

ח ויענו בני יעקב את שכם וגו' (לד, יג), מה את סבור רמיות דברים יש כאן, ורוח הקדש אומרת (שם): אשר טמא את דינה אחתם וגו'. (שם, יד): ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה, רבי נחמיה אמר היכן מצינו שנקראת ערלה חרפה, מן הכא, שנאמר: כי חרפה הוא. (שם, כג): מקנהם וקנינם, סברון למחפת ואתחפתון. (שם, כד): וישמעו אל חמור ואל שכם בנו וגו', הוה חד מנהון נכנס לעיר טעין מובליתיה ואמרין ליה תא גזור, והוא אמר שכם נסיב ומגבאי קטע.

ט ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים (לד, כה), תמן תנינן מרחיצין את הקטן, דבי רבי מאיר מרחיצין את המילה.

אמר רבי יוסי את תני מרחיצין את הקטן, אמר רבי זעירא בכל שעה הוה רבי יוסי אמר לו תני מתניתך, דתנן אין מונעים לא שמן ולא חמין מעל גבי המכה בשבת, ולא עוד אלא שמזלבין חמין על גבי המכה בשבת, ואם תאמר מרחיצין את המילה, מאי שנא היא מכת קטן ממכת גדול, אלא ללמדך מרחיצין את הקטן כל גופו מה שאין כן בגדול אלא על גבי המכה בלבד. רבי אלעזר בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי של מילה שחל להיות בשבת, אמר רבי יעקב בר אחא בכל שעה הוה רבי יוחנן ורבי יונתן מפקידין חיתא ואמרי להון כל שקועין שאתון עבדון בחלא הוון עבדין בשבתא ביום השלישי שחל להיות בשבת. שמואל אמר מפני הסכנה, אמר לו רבי יוסי אם מפני הסכנה נעשה לו חמין בשבת, דתנן מחמם אדם אלונתית ונותנה על גבי מכתו בשבת, ולא יטל ערבה מלאה חמין ויתנה על כרסו בשבת, אבל חמין לרפואתו מתר, אמר רבי יהושע בן לוי לית כאן אסור אלא מתר.

י ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי (לד, כה), ממשמע שנאמר: שמעון ולוי, ידענו שבני יעקב הם, אלא בני יעקב שא נטלו עצה מיעקב. שמעון ולוי, שא נטלו עצה זה מזה. אחי דינה, וכי אחות שניהם היתה והלוא אחות כל השבטים היתה, אלא לפי שנתנו אלו נפשם עליה נקראת על שמם, ודכותה (שמות טו, כ): ותקח מרים הנביאה אחות אהרן, וכי אחות אהרן היתה והלוא אחות שניהם היתה, אלא לפי שנתן אהרן נפשו עליה לפיכך נקראת על שמו, ודכותה (במדבר כה, יח): ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם, וכי אחותם היתה והלוא בת אמתן היתה, אלא לפי שנתנה נפשה על אמתה נקראת אמתה לשמה. (בראשית לד, כה): איש חרבו, רבי אלעזר אומר בן שלש עשרה שנה היו. שמואל שאל ללוי בר סיסי אמר לו מהו דין דכתיב (שם): ויבאו על העיר בטח, אמר לו בטוחים היו על כחו של זקן, ולא היה אבינו יעקב רוצה שיעשו בניו אותו המעשה, וכיון שעשו בניו אותו מעשה, אמר מה אני מניח את בני לפל ביד אמות העולם, מה עשה נטל חרבו וקשתו ועמד לו על פתחה של שכם ואמר אם יבואו אמות העולם להזדוג להם לבני אני נלחם כנגדן, הוא דהוא אומר לו ליוסף (שם מח, כב): ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך וגו', והיכן מצינו שנטל אבינו יעקב חרבו וקשתו בשכם, שנאמר (שם): אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי. (שם לד, כו): ואת חמור ואת שכם בנו.

יא ויקחו את דינה (לד, כו), רבי יודן אמר גוררין בה ויוצאין.

אמר רב הונא הנבעלת לערל קשה לפרש.

אמר רב הונא אמרה ואני אנה אוליך את חרפתי, עד שנשבע לה שמעון שהוא נוטלה, הדא הוא דכתיב (בראשית מו, י): ושאול בן הכנענית, בן דינה שנבעלה לכנעני. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אמר שעשה כמעשה כנענים. רבי נחמיה אמר שנבעלה מחוי שהוא בכלל כנענים. ורבנן אמרין נטלה שמעון וקברה בארץ כנען.

יב ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי (לד, ל), רבנן אמרי צלולה היתה החבית ועכרתם אותה, מסרת היא בידי הכנענים שהן עתידין לפל בידי, אלא שאמר הקדוש ברוך הוא עד אשר תפרה בששים רבוא.

אמר רבי יהודה בר סימון עכורה היתה החבית וצללנו אותה. (שם, לא): ויאמרו הכזונה, אמרו מה הם נוהגים בנו כבני אדם של הפקר, מי גרם (שם, א): ותצא דינה.


פרשה פא

א ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה וגו' (לה, א), (משלי כ, כה): מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר, תבוא מארה לאדם שהוא אוכל קדשים בלועו. תני רבי חיא תבוא מארה לאדם שהוא נהנה מן ההקדש, ואין הקדש אלא ישראל, שנאמר (ירמיה ב, ג): קדש ישראל לה' וגו'. ואחר נדרים לבקר, אמר רבי ינאי אחר אדם את נדרו נתבקרה פנקסו.

ב ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל (לה, א), (משלי ל, לב): אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה, בן עזאי ורבי עקיבא, בן עזאי אומר אם נבלת עצמך בדברי תורה סופך להתנשא בהם, ואם זמות יד לפה, אם נזדממו אחריך דברים יד לפה, חד ידע תרין לא ידעין. רבי עקיבא אמר מי גרם לך להתנבל בדברי תורה על ידי שנשאת את עצמך בהון. רבינו הוה עבר על סימוניא ויצאו אנשי סימוניא לקראתו, אמרו לו רבי תן לנו אדם אחד שיהא מקרא אותנו ושונה אותנו ודן את דיננו, נתן להם רבי לוי בר סיסי ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה, נתעלמה דברי תורה מפיו, שאלו אותו שלשה שאלות, אמרו לו, גדמת יבמה היאך חולצת, ולא השיבן, רקקה דם מהו, ולא השיבן כלום, אמרו דלמא דלית בר אולפן בר אגדה הוא, נשאליה קראי, אמרון ליה מהו דין דכתיב (דניאל י, כא): את הרשום בכתב אמת, אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת, ולא השיבן, וכיון שראה שצרתו צרה השכים בבקר והלך לו אצל רבנו, אמר ליה מה עבדון לך אנשי סימוניא, אמר לו אל תזכירני צרתי, שלשה שאלות שאלו אותי ולא יכלתי להשיבן. אמר ליה ומה אינון, אמר לו גדמת במה היא חולצת, אמר לו והא לא היית יודע להשיב, אמר ליה אין אפלו בשניה אפלו בגופה. רקקה דם מהו, אמר לו ולא היית יודע מה להשיב, אמר לו אם היה בו צחצוחית של רק הרי הוא כשר ואם לאו הרי זה פסול. אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת, אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת, אמר לו ולא היית יודע להשיב, אמר לו רשום עד שלא נגזרה גזרה, אמת משנגזרה גזרה, ומה הוא, חותמו של הקדוש ברוך הוא. רבנו בשם רבי ראובן אמר אמת, מהו אמת, אמר ריש לקיש אל"ף בראשן של אותיות, מ"ם באמצע, תי"ו בסוף, ועל שם (ישעיה מד, ו): אני ראשון ואני אחרון וגו'. אמר לו ולמה לא השיבות אותן כשם שהשיבות אותי, אמר ליה עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי עליה למעלה הימנה, וטפת רוחי עלי ונתעלמו ממני דברי תורה, וקרא עליו המקרא הזה: אם נבלת בהתנשא.

אמר רבי אבא בר כהנא אם חשבת בלבך דבר מצוה לעשות ולא עשית נוח לך לתן זמם על פיך ולא לפסק.

אמר רבי יודן מה ידך סמוכה לפיך כן יהיה נדרך סמוך לפיך. רבנן אמרי מה ידך קדם לפיך כן יהיה נדרך קדם לפיך. תדע לך שכן שהרי אבינו יעקב על ידי שאחר נדרו נתבקרה פנקסו, שנאמר: ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח, אמר רבי אבא בר כהנא בשעת עקתא נדרא בשעת רוחא שטפא.

אמר רבי לוי מהולתך חרשה אקש עלה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, יעקב, שכחת נדרך, קום עלה בית אל, לביתו של אל, ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך, ואם אין את עושה כן הרי את כעשו, מה עשו נודר ואינו מקים אף את נודר ואינך מקים.

ג ויאמר יעקב אל ביתו (לה, ב), אמר רבי כרוספדי אמר רבי יוחנן אין אנו בקיאים בדקדוקי עבודת כוכבים כיעקב אבינו, דתנן המוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת הדרקון, יוליכם לים המלח.

אמר רבי יוחנן כל כסות בכלל עבודת כוכבים. (שם, ד): ויתנו אל יעקב, רבי ישמעאל בן רבי יוסי סליק לצלאה בירושלם, עבר בהדין פלטנוס וחמא יתיה חד שמראי, אמר ליה להיכן את אזיל, אמר ליה מסיק מצלי בהדא ירושלים, אמר ליה ולא טב לך מצלי בהדא טורא בריכא ולא בההיא קלקלתא. אמר לו אומר לכם למה אתם דומים לכלב שהיה להוט אחר הנבלה, כך לפי שאתם יודעים שעבודת כוכבים טמונה תחתיו, דכתיב (שם): ויטמן אתם יעקב, לפיכך אתם להוטים אחריו. אמרין דין בעי מנסבה (פרוש מאחר שזה יודע שעבודת כוכבים טמונה שם ודאי יקחנה), ונתיעצו עליו להרגו, וקם וערק בליליא.

ד ויסעו ויהי חתת אלהים (לה, ה), אמר רבי שמואל בשלשה מקומות נתכנסו עובדי כוכבים לעשות מלחמה עם בני יעקב ולא הניח להם הקדוש ברוך הוא, דכתיב: ויסעו ויהי חתת אלהים. שנית, בימי יהונתן, שנאמר (שמואל א יד, טו): ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים. שלישית, בימי יהושע בקשו לרדף ולא הניח הקדוש ברוך הוא להם, והיכן נתכנסו לחצור, דכתיב (יהושע יא, יג): רק כל הערים העמדות על תלם לא שרפם ישראל זולתי את חצור לבדה שרף יהושע. רבי אלעזר אמר במסרת שרפה, הקדוש ברוך הוא אמר למשה ומשה אמר ליהושע. (בראשית לה, ו): ויבא יעקב לוזה, שכל מי שנכנס לתוכה הרטיב מצוות ומעשים טובים כלוז.

ה ותמת דברה מינקת רבקה וגו' ויקרא שמו אלון בכות (לה, ח), רבי שמואל בר נחמן אמר לשון יונית הוא אלון אחר, עד שהוא משמר אבלה של דבורה באה ליה בשורתא שמתה אמו, הדא הוא דכתיב (שם, ט): וירא אלהים אל יעקב וגו' ויברך אתו, מהו ברכה ברכו רב אחא בשם רבי יונתן אמר ברכת אבלים ברכו.


פרשה פב

א וירא אלהים אל יעקב (לה, ט), כתיב (תהלים פו, יז): עשה עמי אות לטובה, מדבר בדוד ומתקים ביעקב, אות על שם שנאמר (בראשית לא, ח): אם כה יאמר עקדים יהיה שכרך וגו'. (תהלים שם): יראו שנאי, זה עשו ואלופיו. (שם): עזרתני, בצרה של שכם, דכתיב (בראשית לה, ה): ויהי חתת אלהים על הערים, (תהלים שם): ונחמתני, בברכת אבלים.

ב כתיב (תהלים כד, ג ה): מי יעלה בהר ה' ומי יקום וגו' נקי כפים וגו' ישא ברכה מאת ה' וגו'. כתיב (ירמיה לא, כב): כה אמר ה' צבאות עוד יאמרו יברכך ה' נוה צדק הר הקדש וגו', כתיב (משלי כח, כ): איש אמונות רב ברכות, זה יעקב, (שם): ואץ להעשיר לא ינקה, זה עשו. כתיב (שם י, כב): ברכת ה' היא תעשיר, ואץ להעשיר לא יעשיר אין כתיב כאן, אלא לא ינקה, זה עשו הרשע שנתחתן ביהודית ובשמת ומחלת להרבות עשר, שאין לו נקוי עולמים. כתיב (יואל ד, כא): ונקיתי דמם לא נקיתי וגו', הדא הוא דכתיב (עמוס א, יא): על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו. (בראשית לה, ט): וירא אלהים אל יעקב עוד בבאו, רבי יצחק פתח (שמות כ, כב): מזבח אבנים תעשה לי, והרי דברים קל וחמר ומה אם זה שבנה מזבח לשמי הרי אני נגלה עליו ומברכו, יעקב שאיקונין שלו קבועה בכסאי על אחת כמה וכמה. וירא אלהים אל יעקב, רבי לוי פתח (ויקרא ט, ד): ושור ואיל לשלמים וגו', והרי דברים קל וחמר ומה זה שהקריב איל לשמי הרי אני נגלה עליו ומברכו, יעקב שאיקונין שלו קבוע בכסאי על אחת כמה וכמה. וירא אלהים (דברים כח, ו): ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך, בבואו לבית חמיו נטען ברכות, (בראשית כח, ג): ואל שדי יברך אתך, ובצאתו מבית חמיו נטען ברכות, וירא אלהים אל יעקב. (ישעיה מד, כו): מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר משמקים דבר עבדו אין אנו יודעין שעצת מלאכיו ישלים, אלא מלאך אחד נגלה על יעקב אבינו ואמר לו עתיד הקדוש ברוך הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך ואני עתיד לעמד שם, הדא הוא דכתיב (הושע יב, ה): בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו, ידבר עמך אין כתיב כאן, אלא ושם ידבר עמנו, ונגלה עליו הקדוש ברוך הוא לקים דבריו של מלאך, ירושלים שכל הנביאים מתנבאים עליה, על אחת כמה וכמה שיקים דברי נביאיו.

ג וירא אלהים עוד, רבי יוסי בר חנינא אמר עוד כבראשונה, מה ראשונה על ידי מלאך אף השניה על ידי מלאך.

אמר רבי ברכיה עוד איני מיחד שמי על בריה אלא עליך ולא על אחר, שנאמר (שמות ו, ג): וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב, ולא אחר עמם.

אמר רבי יודן עוד פעם אחרת אני נגלה עליך, ויברך אתו, מה ברכה ברכו, רבי אסי בשם רבי יונתן אמר ברכת אבלים ברכו.

ד ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה (לה, יא), רבי יודן בשם רבי יצחק אמר הייתי אומר ראובן כבר הוא מבחוץ, שמעון כבר הוא מבחוץ, ובנימין כבר יצא מחלציו ועדין הוא במעי אמו. חזרתי ואמרתי: גוי, זה בנימין, וקהל גוים, זה מנשה ואפרים, דכתיב (בראשית מח, יט): וזרעו יהיה מלא הגוים. רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי שמואל בר נחמן (שם לה, יא): ומלכים מחלציך יצאו, זה ירבעם ויהוא. רבנן אמרי אפשר אבנר אדם צדיק והוא חולק על מלכות בית דוד, אלא מדרש דריש והמליך את איש בשת, הדא הוא דכתיב: ומלכים מחלציך יצאו, זה שאול ואיש בשת. ומה ראו לקרב ולרחק בפלגש בגבעה, אלא מקרא קראו ורחקו אותו מקרא קראו וקרבו אותם מיד. מקרא קראו ורחקו (שם שם, ה): אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, מקרא קראו וקרבו, גוי וקהל גוים יהיה ממך.

ה רבי יודן ורבי איבו ורבי משין בן נגרי (נגדי) בשם רבי יוחנן אמרו עתידין בניך לעשות גוי כקהל עמים, מה קהל עמים מקריבים בשעת אסור במות, אף בניך מקריבים בשעת אסור במות. רבי חנינא מיתי לה מהכא (מלכים א יח, לא): ויקח אליהו שתים עשרה אבנים וגו' אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך, שמשעה שנתן לו השם הזה נאמר לו (בראשית לה, יא): גוי וקהל גוים יהיה ממך. רבי שמלאי מיתי לה מהכא (שופטים יח, כט): ויקרא שם העיר דן כשם דן אביהם אשר יולד לישראל, שמשעה שנאמר לו השם הזה נאמר לו: גוי וקהל גוים יהיה ממך. רבי יוחנן מיתי לה מהכא (דברים לג, יט): עמים הר יקראו שס יזבחו זבחי צדק, משיעשו בניך כעמים להרו של זבולון, שם יזבחו זבחי אסור במות אין כתיב כאן, אלא זבחי צדק, צדקה אני עושה עמהם ומקבל את קרבנם, אלא גד וקהל גוים יהיה ממך, לחיב על כל שבט ושבט, דברי רבי שמעון. ורבי יהודה אומר לחיב על כל קהל וקהל.

ו ויעל מעליו אלהים (לה, יג), אמר ריש לקיש האבות הן הן המרכבה, שנאמר (בראשית יז, כב): ויעל אלהים מעל אברהם, ויעל מעליו אלהים, (שם כח, יג): והנה ה' נצב עליו, (שם לה, יד): ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך, יצק עליה שמן כמלוא פי הפך.

ז ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ (לה, טז), אמר רבי אליעזר בן יעקב בשעה שהארץ חלולה ככברה והבר מצוי. רבנן אמרי כבר הבר מצוי ועונת הגשמים עברה, ועדין השרב לא בא. (שם): ותלד רחל ותקש בלדתה, שלשה הן שנתקשו בשעת לדתן ומתו כשהן חיות, ואלו הן: רחל, ואשת פינחס, ומיכל בת שאול. רחל ותלד רחל ותקש בלדתה. אשת פינחס (שמואל א ד, יט): וכלתו אשת פינחס. מיכל, שנאמר (שמואל ב ו, כג): ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה, אמר רבי יהודה בר סימון עד יום מותה לא היה לה, ביום מותה היה לה, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א ג, ג): הששי יתרעם לעגלה אשתו, ולמה הוא קורא אותה עגלה, אמר רבי יהודה בר סימון שפעת כעגלה ומתה.

ח ויהי בהקשתה בלדתה וגו' (לה, יז), שני תלמידים משל רבי יהושע שנו עטיפתן בשעת השמד, פגע בהם סרדיוט אחד, אמר להם, אם אתם בניה של תורה תנו נפשכם עליה, ואם אין אתם בניה למה אתם נהרגים עליה. אמרו לו, בניה אנו ועליה אנו נהרגים אלא שאין דרכו של אדם לאבד את עצמו לדעת. אמר להם, שלשה שאלות אני שואל אתכם אם השיבותם לי הרי מוטב, ואם לאו הרי אני משמד אתכם. אמר להם, כתוב אחד אומר (ישעיה ג, יג): נצב לריב ה', וכתיב (יואל ד, יב): כי שם אשב לשפט את כל הגוים וגו'. אמרין לון בשעה שהקדוש ברוך הוא דן את ישראל דן אותן מעמד מקצר בדין ומפשר בדין, אבל כשהוא דן את אמות העולם, דן מישב ומדקדק בדין ומאריך בדין. אמר להם לא כך דרש רבי יהושע רבכם אלא אחד זה ואחד זה באמות העולם הכתוב מדבר, משהקדוש ברוך הוא דן את אמות העולם מישב דן אותם ומדקדק בדין ומאריך בדין, ואחר כך הוא נעשה אנטדיקוס כנגדן. אמר להם, מה הוא דין דכתיב (משלי כח, יט): עבד אדמתו ישבע לחם וגו'. אמרו לו טוב מי שהוא חוכר שדה אחת ומזבלה ומעדרה ממי שהוא חוכר שדות הרבה ומובירן. אמר להם לא כך דרש רבי יהושע רבכם, אלא עובד אלהים עד יום מותו ישבע לחם, מלחמו של עולם הבא. (שם): ומרדף רקים ישבע ריש, אלו עובדי כוכבים שמרדפים אחרי הריק אחר עבודת כוכבים שלהם. אמר להם, מהו דין דכתיב: ויהי בהקשתה בלדתה, אמרו לו כך ממסמסין נפשה של חיה ואומרים לה בשעת הלדה אל תיראי כי בן זכר ילדת. אמר להם לא כך דרש רבי יהושע רבכם אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו, כההיא דאמר אבא חלפוי בן קוריה תאומה יתרה נולדה עם בנימין.

ט ויהי בצאת נפשה ותקרא שמו בן אוני (לה, יח), בר צערי בלשון ארמי. (שם): ואביו קרא לו בנימין, בלשון הקדש. (שם, יט): ותמת רחל ותקבר, סמוך למיתה קבורה. (שם): בדרך אפרתה הוא בית לחם, רבי ינאי ורבי יונתן הוו יתבין אתא ההוא מינא שאילנהו מאי דכתיב (שמואל א י, ב): בלכתך היום מעמדי וגו' והלוא צלצח בגבול בנימין וקבורת רחל בגבול יהודה, דכתיב: ותקבר בדרך אפרתה, וכתיב (מיכה ה, א), בית לחם אפרתה.

אמר רבי ינאי אסף חרפתי, אמר לו הכי אמר, בלכתך היום מעמדי עם קבורת רחל ומצאת שני אנשים בגבול בנימין בצלצח. ואית דאמרי בלכתך היום מעמדי בגבול בנימין בצלצח ומצאת שני אנשים עם קברת רחל, והאי דוקא, וכך אתה למד שבגבול בנימין הוו, וכתיב (שמואל א ט, ד ה): ויעבר בארץ ימיני ולא מצאו, המה באו בארץ צוף, וכתיב (שם שם, ו): והנה נא איש אלהים בעיר הזאת.

י ויצב יעקב מצבה (לה, כ), תנן התם מותר המתים כו', רבי נתן אמר מותר המת יבנה לו בית על גבי קברו וכו', תני רבי שמעון בן גמליאל אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן זכרוניהם, למדנו שנקראו ישראל על שם רחל, שנאמר (ירמיה לא, יט): הבן יקיר לי אפרים.

דבר אחר, (בראשית לה, יט): ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת, מה ראה אבינו יעקב לקבר את רחל בדרך אפרת, אלא צפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבר שם, לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים, הדא הוא דכתיב (ירמיה לא, יד): קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה.

יא ויהי בשכן ישראל (לה, כב), אמר רבי יהודה בר סימון קשה היא שלשלת יוחסין לפני הקדוש ברוך הוא שתעקר ממקומה, הדא הוא דכתיב: ויהי בשכן ישראל, וכתיב: ויהיו בני יעקב שנים עשר וגו'. (דברי הימים א ה, ג): בני ראובן בכור ישראל, אמר מעתה בכורת ממון נטלה ממנו ולא נטלה ממנו בכורת יוחסין, דכתיב (שם שם, א): ובני ראובן בכור ישראל, רבי לוי ורבי סימון חד מנהון אמר לא לראובן להתיחס, ואוחרנא אמר אין מיחסין ליוסף אלא לראובן. רבי חגי בשם רבי יצחק אמר אפלו בשעת הקלקלה אין מיחסין אלא לראובן, הדא הוא דכתיב: ויהי בשכן וגו'. (בראשית לה, כג): בני לאה בכור יעקב ראובן, רבי יודן בשם רבי אחא ראובן בכור לעבור, בכור ללדה, בכור לבכורה, בכור לנחלה, בכור לעבודה, בכור לתשובה, רבי עזריה אמר אף בכור לנבואה, שנאמר (הושע א, ב): תחלת דבר ה' בהושע.

יב ואהליבמה ילדה וגו' (לו, ה), הדא הוא דכתיב (עובדיה א, ו): איך נחפשו עשו, רבי סימון אמר קלפת בצלים, כל כך למה (ירמיה מט, י): גליתי את מסתריו, בשביל לגלות את הממזרים שביניהם, וכמה ממזרים העמיד, רב אמר שלשה, רבי לוי אמר ארבעה, אמר רבי בנימין בשם רבי לוי קרח דהכא ממזר הוא.

יג ויקח עשו את נשיו (לו, ו), אמר רבי יוחנן (קהלת י, ב): לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, לב חכם לימינו, זה יעקב, דכתיב (בראשית לא, יז): ויקם יעקב וישא את בניו, ואחר כך (שם): את נשיו, ולב כסיל לשמאלו, זה עשו, שנאמר: ויקח עשו את נשיו, ואחר כך את בניו. וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו, רבי אליעזר אמר מפני שטר חוב, (שם טו, יג): כי גר יהיה זרעך, רבי יהושע בן לוי אמר מפני הבושה.

יד ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו (לו, יב), תני רבי שמעון בן יוחאי למה לי לדרש ולומר ותמנע היתה פילגש לאליפז, להודיע שבחו של ביתו של אברהם אבינו, עד היכן היו המלכיות ושלטונים רוצים להדבק בו, ומה היה לוטן, הוא היה אחד מן השלטונים, שנאמר (שם, כט): אלוף לוטן, וכתיב (שם, כב): ואחות לוטן תמנע, ותמנע היתה פילגש וגו', אמרה הואיל ואיני כדאי להנשא לו לאשה, אהא לו לשפחה. והרי הדברים קל וחמר, מה אם עשו הרשע שלא היה בידו אלא מצוה אחת על ידי שהיה מכבד את אביו היו מלכיות ושלטוניות רוצות להדבק לו, על אחת כמה וכמה שיהיו רוצין להדבק ביעקב אבינו הצדיק שקים את כל התורה כלה.

טו ואלה בני צבעון ואיה וגו' (לו, כד), ואלה בני צבעון ואיה וענה, מה ראה הכתוב לכתב ענה ענה תרי זמני, תרי נינהו, לעולם חד הוא אלא שבא צבעון על אמו והולידה ענה, ונעשה בן ענה ובן צבעון ובן שעיר, מכל מקום חד הוא. תני האש והכלאים לא נבראו בששת ימי בראשית אבל עלו במחשבה להבראות. כלאים אימתי נבראו, בימי ענה, הדא הוא דכתיב (שם): הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר, רבי יהודה בר סימון אמר המיונס. רבנן אמרי המיסו, חציו חמור וחציו סוס, ואלו הן הסימנין, אמר רבי יונה כל שאזניו קטנות, אמו סוסה ואביו חמור, גדולות, אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא הוה מפקד לאלין דבי נשיאה דיהון זבנין מן אלין דאודניהון דקיקין, מפני שאמו סוסה ואביו חמור. מה עשה ענה הביא חמורה וזוג לה סוס זכר יצאת ממנו פרדה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני לא בראתי דבר של הזק ואתה בראת דבר של הזק, חייך שאני בורא לך דבר של הזק, מה עשה, הביא חכינא וזוג לה חרדון ויצאת מהם חברבר. מעולם לא אמר אדם שנשכו כלב שוטה וחיה, חברבר וחיה, פרדה לבנה וחיה. האש, רבי לוי בשם רבי נזירא שלשים וששה שעות שמשה אותה האורה, שתים עשרה של ערב שבת, ושתים עשרה של לילי שבת, ושתים עשרה של שבת, וכיון ששקעה חמה בלילי שבת בקש הקדוש ברוך הוא לגנז את האורה וחלק כבוד לשבת, הדא הוא דכתיב (בראשית ב, ג): ויברך אלהים את יום השביעי, במה ברכו, באורה. וכיון ששקעה חמה בלילי שבת והתחילה אורה משמשת, התחילו הכל מקלסים להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (איוב לז, ג): תחת כל השמים ישרהו, מפני מה, (שם): ואורו על כנפות הארץ, וכיון ששקעה חמה במוצאי שבת התחיל החשך ממשמש ובא, ונתירא אדם הראשון, דכתיב (תהלים קלט, יא): ואמר אך חשך ישופני, מה עשה לו הקדוש ברוך הוא זמן שני רעפים והקישן זה לזה ויצאה האור וברך עליה, הדא הוא דכתיב (שם): ולילה אור בעדני, אתיא כדשמואל, מפני מה מברכים על הנר במוצאי שבת, הואיל ותחלת בריתו. רב הונא בשם רבי יוחנן אף מוצאי יום הכפורים מברכין עליו מפני ששבת האור כל אותו היום.


פרשה פג

א ואלה המלכים אשר מלכו וגו' (לו, לא), רבי יצחק פתח (יחזקאל כז, ו): אלונים מבשן עשו משוטיך, אמר רבי יצחק נמשלו עובדי כוכבים כספינה, מה ספינה זו עושים לה תרן ממקום אחד והוגנין ממקום אחר, כך עובדי כוכבים, (בראשית לו, לו): שמלה ממשרקה (שם שם, לז): ושאול מרחובות הנהר. ואלה המלכים (משלי כ, כא): נחלה מבהלת בראשונה, ואלה המלכים, (שם): ואחריתה לא תברך, (עובדיה א, כא): ועלו מושיעים בהר ציון.

ב אמר רבי איבו קדם שלא עמד מלך בישראל (מלכים א כב, מח): נצב מלך באדום, ואלה המלכים, רבי יוסי בר חנינא בשעה שזה מעמיד מלכים, זה מעמיד שופטים: ובשעה שזה מעמיד אלופים, זה מעמיד נשיאים. רבי יהושע בן לוי אמר זה העמיד שמונה וזה העמיד שמונה, זה העמיד שמונה: בלע, יובב, חשם, הדד, שמלה, שאול, בעל חנן, הדר. וזה העמיד שמונה: שאול, ואיש בשת, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט. בא נבוכדנצר וערבב אלו באלו ובטל של אלו ושל אלו, (ישעיה יד, יז): שם תבל כמדבר ועריו הרס. בא אויל ונתן גדלה ליהויכין, בא אחשורוש ונתן גדלה להמן.

ג וימת בלע (לו, לג), אמר רבי אבהו לבן מלכים שהיה לו דין עם אחד וכלו מזונותיו, בא אחד וספק לו מזונות, אמר המלך אין לי עסק אלא עם זה שספק לו מזונות. כך אמר הקדוש ברוך הוא כבר היתה מלכות עקורה מאדום ובאת בצרה וספק להם מלכים, לפיכך אין לי עסק אלא עם בצרה, שנאמר (ישעיה לד, ו): כי זבח לה' בבצרה וגו'.

אמר רבי ברכיה אף על פי כן (שם): טבח גדול בארץ אדום.

ד וימת בעל חנן (לו, לט), רבי לוי ורבי סימון, רבי לוי אמר מיטיבי אלהות היו, (שם): מהיטבאל, שהיו מיטיבין עצמן לעבודת כוכבים. (שם): בת מטרד, שהיו מעמידין טוריות לעבודת כוכבים. רבי סימון אמר מיטיבי נשים היו, מהיטבאל, שהיו מיטיבין אותה לבעלה ואחר כך טורדין אותה מבעלה. (שם): בת מי זהב, טרודים היו במזונותם, מן דעתירין מהו דהבא מהו כספא. (שם, מג): אלוף מגדיאל אלוף עירם, יום שמלך לוטינוס נראה לרבי אמי בחלום היום מלך מגדיאל, אמר עוד מלך אחד נתבקש לאדום. אלוף עירם, אמר רבי חנינא צפוראה למה נקרא עירם שהוא עתיד לערם תסוריות למלך המשיח.

אמר רבי לוי מעשה בשלטון אחד ברומי שהיה מבזבז תסוריות של אביו, נראה לו אליהו בחלום אמר לו אבותיך מצמתין ואת מבזבז, ולא זז עד שמלאן.

ה התבן והקש והמוץ מריבים (מדינים) זה עם זה, זה אומר בשבילי נזרעה השדה, וזה אומר בשבילי נזרעה השדה, אמרו החטים המתינו עד שתבואו הגרן ואנו יודעין בשביל מה נזרעה השדה. באו לגרן ויצא בעל הבית לזרותה, הלך לו המץ ברוח, נטל את התבן והשליכו על הארץ, ונטל את הקש ושרפו, נטל את החטים ועשה אותן כרי, וכל מי שרואה אותן מנשקן, היך מה דאת אמר (תהלים ב, יב): נשקו בר פן יאנף, כך אמות העולם, הללו אומרים אנו עקר ובשבילנו נברא העולם, והללו אומרים בשבילנו נברא העולם, אמרו להם ישראל המתינו עד שיגיע היום ואנו יודעים בשביל מי נברא העולם, הדא הוא דכתיב (מלאכי ג, יט): כי הנה היום בא בער כתנור, ועליהם הוא אומר (ישעיה מא, טז): תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אתם, אבל ישראל (שם): ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל.




סדר וישב




פרשה פד

א וישב יעקב (לז, א), כתיב (ישעיה נז, יג): בזעקך יצילך קבוציך, תני כנוסו וכנוס בניו הצילו מיד עשו. (שם): ואת כלם ישא רוח יקח הבל, זה עשו ואלופיו. (שם): והחוסה בי ינחל ארץ, זה יעקב, וישב יעקב.

ב נסו ואין רדף רשע וצדיקים ככפיר יבטח (משלי כח, א), ערק רשיעא ולא רדיפין ליה, דכתיב (בראשית לו, ו): וילך אל ארץ. רבי אלעזר אמר מפני שטר חוב, ורבי יהושע בן לוי אמר מפני הבושה, וצדיקים ככפיר יבטח, וישב יעקב.

ג אם שוט ימית פתאם (איוב ט, כג), אנטונינוס שאל את רבנו אמר לו מהו דכתיב: אם שוט ימית פתאם, אמר רבי גזור דיסב מאה מגלבין והוא יהיבין מאה דינרים, דין סכום לדין ודין סכום לדין ולא מפקין מידיה כלום, כענין הזה מלעיג על המכה. (שם): למסת נקים ילעג, אמר רב אחא בשעה שהצדיקים יושבים בשלוה ומבקשים לישב בשלוה בעולם הזה השטן בא ומקטרג, אמר, לא דיין שהוא מתקן להם לעולם הבא אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה. תדע לך שהוא כן, יעקב אבינו על ידי שבקש לישב בשלוה בעולם הזה נזדווג לו שטנו של יוסף. וישב יעקב (שם ג, כו): לא שלותי ולא שקטתי, לא שלותי מעשו, ולא שקטתי מלבן, ולא נחתי מדינה, ויבא רגז, בא עלי רגזו של יוסף.

ד דבר אחר, וישב יעקב וגו', אברהם גיר גיורים, הדא הוא דכתיב (בראשית יב, ה): ויקח אברם את שרי אשתו, אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אם מתכנסין כל באי העולם לבראת אפלו יתוש אחד אינן יכולין, ואת אומר (שם): ואת הנפש אשר עשו בחרץ, אלא אלו הגרים שגיר אותם אברהם, ולמה אמר עשו, ולא אמר גירו, ללמדך שכל מי שהוא מקרב את הגר כאלו בראו. תאמר אברהם היה מגיר ושרה לא היתה מגירת, תלמוד לומר ואת הנפש אשר עשו בחרץ, אשר עשה אין כתיב כאן אלא אשר עשו.

אמר רבי חוניא אברהם היה מגיר את האנשים ושרה מגירת את הנשים, ומה תלמוד לומר אשר עשו, אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מכניסן לתוך ביתו ומאכילן ומשקן ומקרבן ומכניסן תחת כנפי השכינה. יעקב גיר גיורים, דכתיב (שם לה, ב): ויאמר יעקב אל ביתו וגו' ויתנו אל יעקב וגו', ביצחק לא שמענו, והיכן שמענו, רבי יצחק ותאני לה משום רבי הושעיא רבה בשם רבי יהודה בר סימון, כאן כתיב: וישב יעקב בארץ מגורי אביו, מאי מגורי אביו מגיורי אביו.

ה מה כתיב למעלה מן הענין (בראשית לו, לא): ואלה המלכים וגו', וכתיב הכא וישב יעקב, אמר רבי חוניא משל לאחד שהיה מהלך בדרך וראה כת של כלבים ונתירא מהם וישב לו ביניהם. כך כיון שראה אבינו יעקב עשו ואלופיו נתירא מהם וישב לו ביניהם.

אמר רבי לוי משל לנפח שהיה פתוח באמצע פלטיא, ופתח בנו זהבי פתוח כנגדו, וראה חבילות חבילות של קוצים ונכנסו למדינה, אמר, אנה יכנסו כל החבילות הללו, והיה שם פקח אחד, אמר לו מאלו אתה מתירא גץ אחד יוצא משלך וגץ אחד משל בנך ואתה שורפן. כך כיון שראה אבינו יעקב עשו ואלופיו נתיירא, אמר לו הקדוש ברוך הוא מאלו אתה מתירא גץ אחד משלך וגץ אחד משל בנך ואתם שורפים אותם כלם, הדא הוא דכתיב (עובדיה א, יח): והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה, וישב יעקב. כך אמרו חכמים (בראשית לז, ב): אלה תלדות יעקב יוסף, התולדות הללו לא באו אלא בזכותו של יוסף ובשבילו, כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל, התולדות הללו היו ממתינות עד שנולד יוסף, הדא הוא דכתיב (שם ל, כה): ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף, כיון שנולד שטנו של אותו רשע (שם): ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה. מי מורידן למצרים, יוסף. מי מכלכלן, יוסף. הים לא נקרע אלא בזכותו של יוסף, הדא הוא דכתיב (תהלים עז, יז): ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו, (חבקוק ג, י): נתן תהום קולו, (תהלים שם, טז): גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף, אמר רבי יודן ברבי שמעון אף הירדן לא נקרע אלא בזכותו של יוסף.

דבר אחר, וישב יעקב, כך אמרו חכמים לא נהנה יעקב אבינו ממושב עד שגר במגורי אבותיו, ואיזו זו, זו ארץ כנען ששם גר יצחק אביו.

דבר אחר, מגורי בגימטריא מאתן וחמשין ותשע, מיום שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם (בראשית טו, יג): ידע תדע עד שעה שנתישב יעקב אבינו בארץ מגורי אביו.

ו אמר רבי שמואל בר נחמן אלה תולדות יעקב יוסף, לא היה צריך קרא למימר כן אלא אלה תולדות יעקב, ראובן. אלא מה תלמוד לומר יוסף, אלא שכל מה שאירע לזה אירע לזה, מה זה נולד מהול, אף זה נולד מהול. מה זה אמו עקרה, אף זה אמו עקרה. מה זה אמו ילדה שנים, אף זה אמו ילדה שנים. מה זה בכור, אף זה בכור. מה זה נתקשה אמו בלדה, אף זה נתקשה אמו בשעת לדה. מה זה אחיו שונא אותו, אף זה אחיו שונאים אותו. מה זה אחיו בקש להרגו, אף זה בקשו אחיו להרגו. מה זה רועה, אף זה רועה. זה נשטם, וזה נשטם. זה נגנב שתי פעמים, וזה נגנב שתי פעמים. זה נתברך בעשר, וזה נתברך בעשר. זה יצא לחוצה לארץ, וזה יצא לחוצה לארץ. זה נשא אשה מחוצה לארץ, וזה נשא אשה מחוצה לארץ. זה הוליד בנים בחוצה לארץ, וזה הוליד בנים בחוצה לארץ. זה לווהו מלאכים, וזה לווהו מלאכים. זה נתגדל על ידי חלום, וזה נתגדל על ידי חלום. זה נתברך בית חמיו בשבילו, וזה נתברך בית חמיו בשבילו. זה ירד למצרים, וזה ירד למצרים. זה כלה את הרעב, וזה כלה את הרעב. זה משביע, וזה משביע. זה מצוה, וזה מצוה. זה מת במצרים, וזה מת במצרים. זה נחנט, וזה נחנט. זה העלו עצמותיו, וזה העלו עצמותיו.

ז יוסף בן שבע עשרה שנה וגו' (לז, ב), ואת אמר והוא נער, אלא שהיה עושה מעשה נערות, ממשמש בעיניו, מתלה בעקבו, מתקן בשערו. היה רועה, ויבא יוסף את דבתם רעה, מה אמר, רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון, רבי מאיר אומר חשודים הן בניך על אבר מן החי. רבי שמעון אומר תולין הן עיניהן בבנות הארץ. רבי יהודה אומר מזלזלין בבני השפחות וקורין להם עבדים. רבי יהודה בר סימון אמר על תלתיהון לקה, (משלי יז, יא): פלס ומאזני משפט לה', אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה אמרת חשודים בניך על אבר מן החי, חייך אפלו בשעת הקלקלה אינם אלא שוחטים ואוכלים, (בראשית לז, לא): וישחטו שעיר עזים. אתה אמרת מזלזלים הם בבני השפחות וקורין עבדים, (תהלים קה, יז): לעבד נמכר יוסף. אתה אמרת תולין עיניהם בבנות הארץ, חייך שאני מגרה בך את הדב, (בראשית לט, ז): ותשא אשת אדוניו וגו'.

ח וישראל אהב את יוסף (לז, ג), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר שהיה זיו איקונין שלו דומה לו. רבי נחמיה אמר שכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו. (שם): ועשה לו כתנת פסים, ריש לקיש בשם רבי אלעזר בן עזריה אמר, צריך אדם שלא לשנות בן מבניו, שעל ידי כתנת פסים שעשה אבינו יעקב ליוסף, (שם, ד): וישנאו אתו וגו'. פסים, שהיתה מגעת עד פס ידו.

דבר אחר, פסים, שהיתה דקה וקלה ביותר ונטמנת בפס יד. פסים, שהפיסו עליה איזה מהם יוליכה לאביו, ועלת ליהודה. פסים, על שם צרות שהגיעוהו, פ"א פוטיפר, סמ"ך סוחרים, יו"ד ישמעאלים, מ"ם מדינים.

דבר אחר, פסים, רבי שמעון בן לקיש בשם רבי אלעזר בן עזריה (תהלים סו, ה): לכו וראו מפעלות אלהים, וכתיב בתריה (שם שם, ו): הפך ים ליבשה, למה וישנאו אתו, בשביל שיקרע הים לפניהם, פסים, פסים.

ט ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו (לז, ד), אמר רבי אהבה בר זעירא מתוך גנותן של שבטים אתה יודע שבחן, להלן (שמואל ב יג, כב): ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב, די בליביה בליביה, ברם הכא ולא יכלו דברו לשלום, די בלבהון בפומהון.

י ויחלם יוסף חלום ויאמר אליהם שמעו נא (לז, ה), אמר כך יהיו הנביאים מוכיחין אתכם, (מיכה ו, א): שמעו נא את אשר ה' אמר. (בראשית לז, ז): והנה אנחנו מאלמים אלמים, אתם כונסין פרות, ואני כונס פרות, שלכם רקיבים ושלי עומדין. (שם): והנה קמה אלמתי וגם נצבה, רבי לוי ורבי אחא, רבי לוי אמר עתידין אתם לעשות אלילים אלמים לפני עגליו של ירבעם ולאמר (שמות לב, ד): אלה אלהיך ישראל.

אמר רב אחא עתידים אתם להעלים עלי דברים לפני אבא לומר (בראשית לז, לג): חיה רעה אכלתהו, ומאן קאים ליה משתיקותא דאמא. קמה, והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם, כנגד חמש פעמים שהן עתידין להשתחוות לו. (שם שם, ח): ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו, רבי לוי ורבי סימון, חד אמר מפני שענו אותו בעין רעה לפיכך מעמיד רשעים, וחד אמר מפני שענו אותו בלשון בפול, לפיכך הוא מעמיד מלכים.

יא ויחלם עוד חלום אחר וגו' (לז, ט), בשעה שאמר יוסף (שם): והנה השמש והירח, אמר יעקב, מי גלה לו ששמי שמש.

אמר רבי יצחק, אמר יהושע לשמש, עבדא בישא לאו זבינת יתך בכספיה דאבא את, לא כך ראה אבא אותך בחלום והנה השמש והירח וגו' משתחוים לי, אף את דם מלפני, מיד (יהושע י, יג): וידם השמש והירח עמד. (בראשית לז, י): ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו, אמר הקדוש ברוך הוא כך תהיו גוערים בנביאיכם, שנאמר (ירמיה כט, כז): ועתה למה לא גערת בירמיהו הענתי. (בראשית שם): ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת, רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא כך היה אבינו יעקב סבור שתחית המתים מגעת בימיו, שנאמר: הבוא נבוא, הבוא נבוא אני ואחיך, ניחא, שמא אני ואמך, והלוא אמך כבר מתה ואת אומר: אני ואמך ואחיך, ולא היה יעקב אבינו יודע שהדברים מגיעים לבלהה שפחת רחל שגדלתו כאמו.

יב ויקנאו בו אחיו ואביו שמר (לז, יא), אמר רבי לוי נטל קולמוס וכתב באיזה יום ובאיזה שעה באיזה מקום.

אמר רבי חיא רבה ואביו שמר את הדבר, ורוח הקדש אומרת שמר את הדברים שעתידין הדברים לגע. רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר כך אבינו יעקב סבר וראה דברים ממשמשין ובאין, אמר אם נתבקרה פנקסו מה יכול אני לעשות.

יג וילכו אחיו לרעות את וגו' (לז, יב), נקוד על את, לומר שלא הלכו אלא לרעות את עצמן. (שם, יג): ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם, רבי תנחומא בשם רבי ברכיה נהג בו בכבוד כמורא האב על הבן, (שם): ויאמר לו הנני, אמר רבי חמא בר חנינא הדברים הללו היה יעקב אבינו נזכר ומעיו מתחתכין, יודע היית שאחיך שונאים אותך והיית אומר לי הנני. (שם, יד): ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן, את שלום אחיך ניחא, אלא מאי ואת שלום הצאן, הדא אמר שאדם צריך לשאל בשלום דבר שיש בו הניה ממנו. (שם): והשיבני דבר וישלחהו מעמק חברון, והלוא אין חברון נתונה אלא בהר וכתיב: וישלחהו מעמק חברון, אמר רב אחא הלך להשלים אותה העצה העמקה שנתן הקדוש ברוך הוא בינו ובין חבר הנאה שהיה קבור בחברון (בראשית טו, יג): ועבדום וענו אתם.

יד וימצאהו איש והנה תעה בשדה (לז, טו), אמר רבי ינאי שלשה מלאכים נזדוגו לו, וימצאהו איש, וישאלהו האיש, ויאמר האיש. (שם, יז): נסעו מזה, ממדותיו של מקום. (שם, יח): ויראו אתו מרחק, אמרו בואו ונשסה בו את הכלבים. (שם, יט), ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות, רבנן אמרי הידי ליה אתא וטעין חלמיה.

אמר רבי לוי זה עתיד להשיאם לבעלים. (שם, כ): ועתה לכו ונהרגהו, אמר הקדוש ברוך הוא אתם אומרים ונראה, ואני אומר נראה, עתה נראה (ירמיה מד, כח): דבר מי יקום, או שלי או שלכם.

טו וישמע ראובן ויצלהו (לז, כא), והיכן היה, רבי יוסי ורבי נחמיה ורבנן, רבי יוסי אמר כל אחד ואחד מהם היה משמש את אביו יומו, ואותו היום של ראובן היה. רבי נחמיה אמר, אמר ראובן אני בכור ואין הסרחון תלוי אלא בי, רבנן אמרי אמר ראובן הוא מונה אותי עם אחי ואיני מצילו, אני הייתי סבור שנדחתי מכח אותו מעשה, והוא מונה אותי עם אחי, שנאמר (בראשית לז, ט): ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, ואיני מצילו. אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה פתחת תחלה בהצלת נפשות, חייך שאין מפרישין ערי מקלט תחלה אלא בתחומך, הדא הוא דכתיב (דברים ד, מג): את בצר במדבר.

טז ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו את יוסף את כתנתו (לז, כג), רבי אלעזר אמר בקלוס היה בא, ויפשיטו את יוסף, זה הפינס. את כתנתו, זה חלוק. את כתנת הפסים, זה הפרגוד. אשר עליו, זו פמלניא שלו. (שם, כד): ויקחהו, ויקחהו כתיב, מי היה זה שמעון, ואימתי פרע לו, להלן (בראשית מב, כד): ויקח מאתם את שמעון. (שם לז, כד): וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. שני בורות היו, אחד מלא צרורות ואחד מלא שרפים ועקרבים.

אמר רב אחא בור רק, נתרוקן בורו של יעקב. אין בו מים, אין בו דברי תורה שנמשלו למים, היך מה דאת אמר (ישעיה נה, א): הוי כל צמא לכו למים, כתיב (דברים כד, ז): כי ימצא איש גנב נפש מאחיו, ואתם מוכרים את אחיכם.

יז וישבו לאכל לחם (לז, כה), אמר רבי אחוה בר זעירא עברתן של שבטים זכורה היא לעולם, תקוה היא לעולם. רשבו לאכל לחם, מאכיל לחם לכל באי העולם. (שם): וישאו עיניהם ויראו, אמר רבי אבא בר כהנא והלא אין דרכן של ישמעאלים להיות טעונים אלא עורות ועטרן, אלא ראה מה זמן הקדוש ברוך הוא לאותו צדיק באותה שעה, שקים מלאים בשמים כדי שתהא הרוח מנשבת בהם מפני ריחן של ערביים. (שם, כו): ויאמר יהודה אל אחיו וגו', אמר רבי יהודה בר אילעי בשבח יהודה הכתוב מדבר, בשלשה מקומות דבר יהודה בפני אחיו ועשו אותו מלך עליהם, ויאמר יהודה אל אחיו, (בראשית מד, יד): ויבא יהודה ואחיו, (שם שם, יח): ויגש אליו יהודה. (שם לז, כז): לכו ונמכרנו לישמעאלים, אמרו נלך ונתפס דרכו של עולם, כנען שחטא לא לעבד נתקלל, אף זה לכו ונמכרנו לישמעאלים, וישמעו אחיו.

יח ויעברו אנשים מדינים סחרים (לז, כח), עברו אותן הדינים, רבי יהושע בן בייתוס בשם רבי יהודה בר סימון כתיב (ישעיה סג, יז): למה תתענו ה' מדרכיך, כשרצית נתת בלבם לאהב וכשרצית נתת בלבם לשנא, אמר הקדוש ברוך הוא אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף מעות שהן חמש סלעים, לפיכך יהיה כל אחד ואחד מפריש ערך בנו חמש סלעים במנה צורי.

אמר רבי יהודה בר סימון אמר הקדוש ברוך הוא לשבטים אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף, לפיכך יהיה כל אחד ואחד מגיעו בקע לגלגלת, הדא הוא דכתיב (שמות לח, כו): בקע לגלגלת מחצית השקל.

יט וישב ראובן אל הבור (לז, כט), והיכן היה, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר בשקו ובתעניתו, כשנפנה הלך והציץ לאותו בור, הדא הוא דכתיב: וישב ראובן אל הבור, אמר לו הקדוש ברוך הוא מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה, ואתה פתחת בתשובה תחלה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחלה, ואיזה זה הושע, שנאמר (הושע יד, ב): שובה ישראל עד ה' אלהיך. (בראשית לז, לא): ויקחו את כתנת הפסים וישחטו שעיר עזים, ולמה שעיר עזים, שדמו דומה לשל אדם. (שם שם, לב): וישלחו את כתנת הפסים וגו'.

אמר רבי יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא ליהודה אתה אמרת (שם): הכר נא, חייך שתמר אומרת לך (שם לח, כה): הכר נא. (שם לז, לג): ויכירה ויאמר כתנת בני, אמר לית אנא ידע מה אנא חמי, כתנת בני חיה רעה אכלתהו וגו', אמר רב הונא נצנצה בו רוח הקדש, חיה רעה אכלתהו, זו אשתו של פוטיפר.

כ ויקרע יעקב שמלתיו (לז, לד), רבי פינחס בשם רבי הושעיא אמר, שבטים גרמו לאביהם לקרע, והיכן נפרע להם, במצרים, שנאמר (בראשית מד, יג): ויקרעו שמלתם וגו'. יוסף גרם לשבטים לקרע, עמד בן בנו ונפרע לו, שנאמר (יהושע ז, ו): ויקרע יהושע שמלתיו. בנימין גרם לשבטים לקרע, והיכן נפרע לו, בשושן הבירה, שנאמר (אסתר ד, א): ויקרע מרדכי את בגדיו. מנשה גרם לשבטים לקרע, לפיכך נתקרעה נחלתו, חציה בארץ הירדן וחציה בארץ כנען. (בראשית לז, לד): וישם שק במתניו, אמר רבי איבו לפי שתפס יעקב אבינו את השק לפיכך אינו זז לא ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, ואינו נוהג אלא מבני בניו גדולים, דוד שנאמר (דברי הימים א כא, טז): ויפל דויד והזקנים מכסים בשקים. אחאב (מלכים א כא, כז): וישם שק על בשרו. יורם (מלכים ב ו, ל): וירא העם והנה השק על בשרו. מרדכי (אסתר ד, א): וילבש שק ואפר. (בראשית לז, לד): ויתאבל על בנו ימים רבים, אלו עשרים ושתים שנה.

כא ויקמו כל בניו וכל בנתיו (לז, לה), כמה בנות היו לו חדא הות והלואי קברה, אלא אין אדם נמנע מלקרא לחתנו בנו ולכלתו בתו. רבי יהודה אומר לאחיותיהם נשאו השבטים, הדא הוא דכתיב: ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו. (שם): וימאן להתנחם, מטרונה שאלה את רבי יוסי אמרה לו כתיב (דברי הימים א ה, ב): כי יהודה גבר באחיו, וכתיב (בראשית לח, יב): וינחם יהודה ויעל על גזזי צאנו, וזה אביהם של כלם וימאן להתנחם, אמר לה מתנחמים על המתים ואין מתנחמים על החיים. (שם לז, לה): ויבך אתו אביו, זה יצחק. רבי לוי ורבי סימון אמרו אצלו היה בוכה וכיון שיצא מאצלו היה הולך ורוחץ וסך ואוכל ושותה. ולמה לא גלה לו, אמר, הקדוש ברוך הוא לא גלה לו ואני מגלה לו.

אמר רבי סימון על שם כל שמתאבלין עליו מתאבלין עמו.

כב והמדנים מכרו אתו (לז, לו), כמה אוניות נכתבו לו, רבי יודן אמר ארבעה, אחיו לישמעאלים, וישמעאלים לסוחרים, וסוחרים למדינים, ומדינים מכרו אותו אל מצרים. רב הונא אמר חמש, מדינים מכרו אותו לדימוסיא של מדינה, בא פוטיפר ולקחו מדימוסיא של מדינה.


פרשה פה

א ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו (לח, א), (מלאכי ב, יא): בגדה יהודה ותועבה נעשתה וגו', אמר ליה כפרת יהודה שקרת יהודה, ותועבה נעשתה בישראל, יהודה נעשה חלין, (שם): כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב. ויהי בעת ההיא, (מיכה א, טו): עד הירש אביא לך יושבת מרשה עד עדלם יבוא, מלכן וקדושן של ישראל, עד עדלם יבוא כבודן של ישראל, עד עדלם יבוא, דכתיב (בראשית לח, א): ויט עד איש עדלמי. ויהי בעת ההוא, רבי שמואל בר נחמן פתח (ירמיה כט, יא): כי אנכי ידעתי את המחשבת, שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ותעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק לקח לו אשה, והקדוש ברוך הוא היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח, ויהי בעת ההיא וירד יהודה. (ישעיה סו, ז): בטרם תחיל ילדה, קדם שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון, ויהי בעת ההוא, מה בתיב למעלה מן הענין, והמדנים מכרו אתו אל מצרים.

ב ויהי בעת ההוא, ולא היה צריך קריה למימר אלא (בראשית לט, א): ויוסף הורד מצרימה, ומפני מה הסמיך פרשה זו לזו, רבי אלעזר ורבי יוחנן, רבי אלעזר אמר כדי לסמך ירידה לירידה. רבי יוחנן אמר כדי לסמך הכר להכר. רבי שמואל בר נחמן אמר כדי לסמך מעשה תמר למעשה אשתו של פוטיפר, מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים, דאמר רבי יהושע בן לוי רואה היתה באסטרולוגין שלה שהיא עתידה להעמיד ממנו בן, ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה, הדא הוא דכתיב (ישעיה מז, יג): מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך. רבי איבו אמר מאשר ולא כל אשר, ודכותה (בראשית ב, כה): ולא יתבששו, (שם ג, א): והנחש היה ערום, לא היה צריך קרא למימר אלא (שם שם, כא): ויעש ה' לאדם ולאשתו וגו', רבי יהושע בן קרחה אמר להודיעך מאיזה חטא קפץ עליהם אותו רשע, מתוך שראה אותן מתעסקין בדרך ארץ נתאוה להם.

אמר רבי יעקב דכפר חנין, שלא להפסיק בפרשתו של נחש, ודכותה (דניאל ד, לד): ודי מהלכין בגוה יכל להשפלה, (שם ה, א): בלשאצר מלכא, (שם ו, א): ודריוש מדאה, והיכן הוא אויל מרודך, רבי אלעזר אמר כדי לסמך רשע אל רשע, קוצץ לקוצץ, גיותן לגיותן. רבי שמואל בר נחמן אמר כדי לסמך הפסק מלכות להפסק מלכות. ודכותה (שם ה, ל): בה בליליא קטיל בלאשצר מלכא כשדאה (שם ו, א): ודריוש מדאה וגו', והן הוא (שם ח, א): בשנת שלש למלכות בלשצר המלך, רב הונא אמר שלא יאמרו דברי פיוטין הם, כדי שידעו הכל שאמרו ברוח הקדש. רבנן אמרי כדי לסרג על הספר כלו שאמרו ברוח הקדש, אף הכא נמי מתבעי מימר ויוסף הורד מצרימה, וכתיב וירד יהודה מאת אחיו, אמר בואו ונפזר עצמנו, שכל זמן שאנו מכנסין השטר מצוי להגבות, אמר להם הקדוש ברוך הוא עשרה בני אדם שנמצאו בגנבה אין אחד נתפס על ידי כלם, וכיון שנמצאו בגביע, אמרו (בראשית מד, טז): האלהים מצא את עון עבדיך, אמר רבי יצחק מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו.

אמר רבי לוי כזה שהוא ממצה את החבית ומעמיד אותה על שמריה. רבנן אמרי בואו ונפרנס עצמנו, לשעבר היה זקוק להשיאנו נשים, ועכשיו הוא עסוק בשקו ובתעניתו, אינו בדין שיהא עסוק להשיאנו נשים. אמרו לו ליהודה ולא את הוא הראש של כלנו, עמד אתה ופרנס את עצמך, מיד וירד יהודה, ירידה היא לו שנשא לגויה, ירידה היא לו שקבר את אשתו ובניו.

ג רבי יהודה בר סימון ורבי חנין בשם רבי יוחנן, כל מי שהוא מתחיל במצוה ואינו גומרה קובר את אשתו ואת בניו, ממי אתה למד מיהודה (בראשית לז, כו): ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע וגו', היה לו להוליכו על כתפו אצל אביו, מה גרם לו, קבר אשתו ובניו. רב הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, כל מי שמתחיל במצוה ואינו גומרה ואחר בא וגומרה, היא נקראת על שמו של שני, הדא הוא דכתיב (יהושע כד, לב): ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל, והלוא משה העלם, שנאמר (שמות יג, יט): ויקח משה את עצמות יוסף עמו, אלא לפי שנגזר עליו שלא יכנס לארץ ואלו נטפלו בהם, לפיכך נקראת על שמם. ואת עצמות יוסף וגו', מושלים אותו למה הדבר דומה לליסטים שנכנסו למרתף אחד של יין, נטלו קנקן אחד ושתו, הציץ עליהם בעל המרתף אמר להם יערב לכם יבשם לכם ימתק לכם, שתיתם את היין החזירו את הקנקן למקומה. כך אמר הקדוש ברוך הוא לשבטים מכרתם את יוסף החזירו עצמותיו למקומן.

דבר אחר, אמר להם יוסף למקום שגנבתוני שם תחזירוני, (בראשית לז, יג): הלוא אחיך רעים בשכם, כן עשו בני ישראל, שנאמר (יהושע כד, לב): ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם.

ד ויט עד איש עדלמי ושמו חירה (לח, א), רבנן אמרי חירה הוא חירם שהיה בימי דוד, שנאמר (מלכים א ה, טו): כי אהב היה חירם לדוד כל הימים, למוד היה האיש הזה להיות אוהב לשבט הזה. רבי יהודה בן רבי סימון אמר חירם אחר היה. על דעתהון דרבנן חיה קרוב לאלף ומאתים שנה, ועל דעתיה דרבי יהודה חיה קרוב לחמש מאות שנה. (בראשית לח, ב): וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע, בר גברא תגרא, בוצינא דאתרא. (שם שם, ג): ותהר ותלד בן ותקרא שמו ער, שהוער מן העולם. (שם שם, ד): ותהר עוד וגו' אונן, שהביא אנינה לעצמו. (שם שם, ה): ותהר עוד וגו' שלה, שנשתלשל מן העולם. ותוסף עוד וגו' כזיב, פסקת שם מקום. (שם שם, ז): ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה', שהיה חורש בגנות ומערה לאשפות.

ה ויאמר יהודה לאונן וגו' (לח, ח), יהודה התחיל במצות יבום תחלה, תני כל דבר שהיה בכלל התר ונאסרה וחזר והתרה לא להתרה הראשון חזר אלא להתרה השני, יבמה לפי שהיתה בכלל התר ונאסרה וחזרה והתרה, יכול תחזר להתרה הראשון, תלמוד לומר (דברים כה, ה): יבמה יבא עליה, מצוה. רבי יוסי בר חלפתא יבם אשת אחיו, וחמש בעילות בעל ודרך סדין בעל, ונטע חמש נטיעות בישראל, ומאן נינהו, רבי ישמעאל בן רבי יוסי ורבי אלעזר בן רבי יוסי ורבי מנחם בן רבי יוסי ורבי חלפתא בן רבי יוסי ורבי אבדימוס בן רבי יוסי הוין עינוהי זמורן ודמיין לאמיה. (בראשית לח, ט): וידע אונן, היה דש מבפנים וזורה מבחוץ. (שם שם, יא): ויאמר יהודה לתמר כלתו, אמר רבי אלעזר אף על פי שאין נחש יש סימן, (שם): כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו. רבנן אמרי בית תינוק ואשה, אף על פי שאין נחש יש סימן.

ו וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה (לח, יב), וירבו הימים, שנים עשר חדש. (שם): על גזזי צאנו, בכל מקום שנאמר גזיזה עושה רשם, וכן מצינו בנבל ולבן ואבשלום. (שם, יג): ויגד לתמר לאמר וגו', רב אמר שתי תמניות הם, אחת של יהודה ואחת של שמשון, ולמה הוא מזכיר בה עליה וירידה, אלא עליה ליהודה שהוא מעמיד מלכים, וירידה לשמשון שהוא נושא גויה. רבי סימון אמר תמנתה אחת היא, ולמה הזכיר בה עליה וירידה, אמר רבי איבו בן אגרי כהדא בית מעון דסלקין לה מן טבריה ונחתין לה מן כפר שובתי.

ז ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף (לח, יד), שתים הן שנתכסו בצעיף, תמר ורבקה, ושתיהן ילדו תאומים, רבקה (בראשית כד, סה): ותקח הצעיף ותתכס. תמר, ותכס בצעיף ותתעלף. ותשב בפתח עינים, אמר רבי אמי חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום ששמו פתח עינים, ומה הוא בפתח עינים, אלא מלמד שתלתה עיניה בפתח שכל העינים תלויות בו, ואמרה יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא אצא מן הבית הזה ריקנית.

דבר אחר, בפתח עינים, מלמד שפתחה לו את העין, אמרה לו טהורה אני ופנויה אני.

ח ויראה יהודה (לח, טו), אמר רבי חיא בר זבדא צריך אדם להזהר עצמו באחות אשתו ובקרובותיו שלא יכשל באחת מהם, ממי אתה למד מיהודה, ויראה יהודה וגו', למה (שם): כי כסתה את פניה עד שהיא בבית חמיה.

דבר אחר, ויראה יהודה, לא השגיח כיון שכסתה פניה, אמר אלו היתה זונה היתה מכסה פניה.

אמר רבי יוחנן בקש לעבר וזמן לו הקדוש ברוך הוא מלאך שהוא ממנה על התאוה, אמר לו, יהודה, היכן אתה הולך מהיכן מלכים עומדים, מהיכן גדולים עומדים. (שם, טז): ויט אליה אל הדרך, בעל כרחו שלא בטובתו.

ט ויאמר מה הערבון אשר אתן וגו' (לח, יח), אמר רבי חוניא נצנצה בה רוח הקדש, חותמך, זו מלכות, היאך מה דאת אמר (שיר השירים ח, ו): שימני כחותם על לבך, (ירמיה כב, כד): כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני. ופתילך, זו סנהדרין, שהן מצינין בפתיל, היך מה דאת אמר (שמות לט, לא): פתיל תכלת. ומטך, זה מלך המשיח, היאך מה דאת אמר (ישעיה יא, א): ויצא חטר מגזע ישי, (תהלים קי, ב): מטה עזך ישלח ה' מציון. ויתן לה וגו' ותהר לו, גבורים כיוצא בו וצדיקים כיוצא בו. (בראשית לח, כ): וישלח יהודה וגו', יהודה בר נחמן בשם ריש לקיש (משלי ח, ל לא): משחקת בתבל ארצו, משחקת לפניו בכל עת, התורה שהיא משחקת על הבריות. אמר הקדוש ברוך הוא ליהודה אתה רמית באביך בגדי עזים, חייך שתמר מרמה בך בגדי עזים.

י סומכוס אומר בשם רבי מאיר, מנין שאין העבר נכר במעי האשה אלא עד שלשה חדשים, מהכא (בראשית לח, כד): ויהי כמשלש חדשים, רב הונא בשם רבי יוסי לא סוף שלשה שלמים, אלא רבו של ראשון ורבו של אחרון ואמצעי שלם, ולא סוף דבר שלשה שלמים. (שם): וגם הנה הרה לזנונים, אלא מלמד שהיתה מטפחת על כרסה ואומרת מלכים אני מעברת, גואלים אני מעברת. (שם): הוציאוה ותשרף, אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר אמר משום רבי מאיר, תמר בתו של שם היתה, דכתיב (ויקרא כא, ט): ובת איש כהן, לפיכך הוציאוה ו תש רף.

יא הוא מוצאת וגו' (לח, כה), אמר רבי יודן מכאן שנאבדו והמציא הקדוש ברוך הוא אחרים תחתיהם, היך מה דאת אמר (ויקרא ה, כב): או מצא אבדה וגו', אמר רב הונא הוא מוצאת, היא והוא צריכין לצאת, (בראשית לח, כה): והיא שלחה אל חמיה לאמר וגו', בקש לכפר, אמרה ליה (שם): הכר נא את בוראך, שלך ושל בוראך הן. הכר נא למי החתמת, אמר רבי יוחנן אמר לו הקדוש ברוך הוא ליהודה אתה אמרת לאביך (שם לז, לב): הכר נא, חייך שתמר אומרת לך הכר נא.

יב ויכר יהודה וגו' (לח, כו), רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק בשלשה מקומות הופיעה רוח הקדש, בבית דינו של שם, בבית דינו של שמואל, בבית דינו של שלמה. בבית דינו של שם, ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, מהו ממני, רבי ירמיה בשם רבי יצחק, אמר הקדוש ברוך הוא אתם תהיו מעידים מה שבגלוי, ואני מעיד עליו מה שבסתר. בבית דינו של שלמה (מלכים א ג, כז): היא אמו, מי אמר, אמר רבי שמואל בת קול צווחת ואומרת היא אמו ודאי. בבית דינו של שמואל (שמואל א יב, ג ה): הנני ענו בי ויאמר עד ה' בכם ויאמר עד, יצתה בת קול ואמרה עד, מהו אומר בבני עלי (שם ב, יז): ותהי חטאת הנערים גדולה וגו' וכתיב (שם שם, כב): אשר ישכבון את הנשים הצבאות וגו', אפשר כן בניו של אותו צדיק היו עושין אותו מעשה, אמר מעתה על ידי שהיו משהין את קניהם לשילו להטהר והן משהין אותן חוץ לבתיהם לילה אחד, העלה עליהם הכתוב כאלו שמשו עמהן. ודכותה (שם ח, ג): ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע, אפשר בניו של שמואל הצדיק היו עושין אותו המעשה, אמר רבי ברכיה מברכתא היתה עוברת בבאר שבע והיו מניחין צרכי צבור ועוסקין בצרכי עצמן, ומכח אותו מעשה מעלה הכתוב כאלו לקחו שחד. ודכותה (בראשית לח, יד): ותשב בפתח עינים, כדכתיב לעיל.

יג ויהי בעת לדתה (לח, כז), כאן חסרים ולהלן מלאים, (שם): והנה תאומים בבטנה, תאומים מלא, כאן שניהם צדיקים, ולהלן (בראשית כה, כד): כתיב: תומם חסר, אחד צדיק ואחד רשע. (שם לח, כח): ויהי בלדתה ויתן יד, אמר רבא בר רב חסדא שלשה נאמנין לאלתר, ואלו הן, החיה והשירא והמטהרת את חברתה. חיה, דכתיב (שם): ותקח המילדת ותקשר על ידו שני לאמר זה יצא ראשנה. שיירא, כדאמר רבי סימון אחוי דרבי יהודה בר זבדי בשם רב, תינוק כל זמן שמשלך בשוק אביו ואמו מעידין עליו, נאסף מן השוק צריך שני עדים. והמטהרת את חברתה, כדתנן שלש נשים ישנות במטה אחת ודם תחת אחת מהן, כלן טמאות, בדקה אחת ומצאה דם, היא בלבד טמאה, אמר רבא בלבד מעת לעת.

יד ויהי כמשיב ידו וגו' (לח, כט), זה רבה על כל הפריצים ממך יעמד (מיכה ב, יג): עלה הפרץ לפניהם וגו', רבי בשם רבנן אמרי כל הפורצים ממך עומדין, שנאמר: עלה הפרץ לפניהם. (בראשית לח, ל): ואחר יצא אחיו, כמה ידות כתיב כאן, רבי יודן ורב הונא, רבי יודן אמר ארבעה כנגד ארבעה חרמין שהוא עתיד לפשט את ידיו בהם, ואלו הן ד', חרמו של עמלק, וחרמו של סיחון ועוג, וחרמו של יריחו, וחרמה של כנענים (נסחא אחרת. מדין). רב הונא אמר כנגד ארבעה דברים שהוא עתיד לטל מן החרם, הדא הוא דכתיב (יהושע ז, כא): וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה וגו'. רב הונא אמר פורפריא בבליא, ומה בבל עבדא הכא, אלא תני רבי שמעון בן יוחאי כל מלך ושלטון שלא היה לו שולטן בארץ הוא אומר איני שוה כלום, ומלך בבל אנטיקיסר שלו היה יושב ביריחו, והיה זה משלח לו (לזה) כותבות, וזה משלח לו (לזה) דוריות.


פרשה פו

א ויוסף הורד מצרימה (לט, א), כתיב (הושע יא, ד): בחבלי אדם אמשכם, אלו ישראל, (שיר השירים א, ד): משכני אחרך נרוצה. (הושע שם): בעבתות אהבה, דכתיב (מלאכי א, ב): אהבתי אתכם אמר ה'. (הושע שם): ואהיה להם כמרמי על, שרוממתי צריהם עליהם, כל כך למה (שם): על לחיהם, בשביל דבר שהוציאו מלחייהם, שאמרו (שמות לב, ח): אלה אלהיך, וסוף (הושע שם): ואט אליו אוכיל, אני מטה עליהם אכילות הרבה, (תהלים עב, טז): יהי פסת בר בארץ.

דבר אחר, בחבלי אדם אמשכם, זה יוסף, (בראשית לז, כח): וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור. בעבותות אהבה, (שם שם, ג): וישראל אהב את יוסף מכל בניו. ואהיה כמרימי על, שרוממתי צריו עליו, ואיזו זו, זו אשת פוטיפר, כל כך למה על לחיהם, בשבל דבר שהוציא מלחייו, (שם שם, ב): ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. וסוף ואט אליו אוכיל, אכילות הרבה.

ב דבר אחר, (בראשית לט, א): ויוסף הורד מצרימה, (שם מב, ו): ויוסף הוא השליט. ויוסף הורד מצרימה, שלט בהון, היך מה דאת אמר (תהלים עב, ח): וירד מים עד ים, כבש בהון, היך מה דאת אמר (מלכים א ה, ד): כי הוא רדה בכל עבר הנהר, נסחין נחת עליהון, היך מה דאת אמר (שופטיב יד, ט): וירדהו אל כפיו, הוריד לאבינו יעקב למצרים. רבי ברכיה בשם רבי יהודה בר סימון אמר, לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת, מה עשו לה, משכו את בנה לפניה והיתה מהלכת אחריו על כרחה שלא בטובתה. כך היה יעקב אבינו ראוי לירד למצרים בשלשלאות ובקולרין, אמר הקדוש ברוך הוא בני בכורי ואני מורידו בבזיון, ואם לתן בלבו של פרעה איני מורידו פומבי, אלא הריני מושך את בנו לפניו, והוא יורד אחריו על כרחו שלא בטובתו, והוריד את השכינה למצרים עמו. רבי פינחס בשם רבי סימון אמר מנא לן שירדה השכינה עמו, מדכתיב (בראשית לט, ב): ויהי ה' את יוסף, מצרימה, תני בשם רבי נחמיה, כל דבר שצריך למ"ד בתחלתו נתן בו ה"א בסופו, סדומה, שעירה, מצרימה. איתיביה והא כתיב (תהלים ט, יח): ישובו רשעים לשאולה, אמר רבי אבא בר זבדא, לביטי התחתונה שבשאול.

ג ויקנהו (לט, א), הקנויין קונין וכל העבדים מחסרין את בית רבן, אבל זה (שם, ה): ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. כל העבדים חשודים על הגזל, אבל זה (בראשית מז, יד): וילקט יוסף את כל הכסף. כל העבדים חשודים על הערוה, אבל זה (שם לט, י): ולא שמע אליה. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר כל העבדים רבן מאכילין תרומה לעבדיהם, אבל זה האכיל את רבו תרומה, דאמר רבי יהושע בן קרחה מבנות יוסף לקח אלעזר. פוטיפר הוא (שם מא, מה): פוטיפרע, פוטיפר שהיה מפטם עגלים לעבודת כוכבים. פוטיפרע, שהיה פורע עצמו לעבודת כוכבים, כיון שירד הפר לשם נעשה פוטנון. סריס פרעה, שנסתרס בגופו, מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקדוש ברוך הוא בגופו. משל לדבה שהיתה משכלת בבני אדוניה, אמר פכרון ניביה. כך מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (תהלים לז, כח): כי ה' אהב משפט וגו' חסידיו. חסידו כתיב, ואיזה זה, יוסף, (שם): לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת, מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש, וסרסו הקדוש ברוך הוא. ויקנהו פוטיפר איש מצרי, גבר ערום, ומה הות ערימותיה, אמר בכל מקום גרמני מוכר כושי, וכאן כושי מוכר גרמני, אין זה עבד, אמר להם הביאו לי ערב, ואין לשון מיד זה אלא ערב, היך מה דאת אמר (בראשית מג, ט): אנכי אערבנו וגו', על כן אמר מיד הישמעאלים.

אמר רבי לוי עבדא זבן ובר אמתא מזבן, ובר חורין עבד לתרויהון.

ד ויהי ה' את יוסף (לט, ב), הא עם שאר שבטים לאו, אמר רבי יודן לבהמי שהיה לפניו שתים עשרה בהמות טעונות יין, נכנסה אחת מהם לחנותו של עובד כוכבים, הניח אחת עשרה והלך לו אחריה, אמרו לו מה אתה מניח אחת עשרה והולך לך אחרי האחת, אמר להם, אלו ברשות הרבים הם ואיני חושש להן שמא יעשה יין נסך. כך אלו גדולים וברשות אביהם, אבל זה שהוא קטן וברשות עצמו, לפיכך ויהי ה' את יוסף. (שם): ויהי איש מצליח, רבי ברכיה אמר גבר קפוז, כמה דתימא (שמואל ב יט, יח): וצלחו הירדן לפני המלך, משל לדבה שהיתה עומדת בשוק מקשטת באבנים טובות ומרגליות, אמרו כל דקפז לה נסיב ביה מה דעלה. היה שם פקח אחד אמר להם אתון מסתכלין אתון במה דעלה ואנא מסתכל בניביה, אמר רבי ברכיה כל אותה דבה קפוז קפז ואת רב מדין, אתמהא.

ה רבנן אמרי (בראשית לט, ג): וירא אדניו כי ה' אתו, ובסוף שכח, דכתיב (שם מא, נא): כי נשני אלהים את כל עמלי. רב הונא בשם רב אחא אמר מלחש ונכנס מלחש ויוצא, הוה אמר ליה מזוג רותחין, והיו רותחין, פושרין, והיו פושרין. אמר מה יוסף תבן לעפרים אתה מכניס, קדרים בכפר חנינא. גזזין בדמשק. חרשין במצרים, באתר דחרשין חרישין, עד היכן, אמר רבי חיא עד שראה שכינה עומדת על גביו. הדא הוא דכתיב: וירא אדוניו כי ה' אתו.

ו וימצא יוסף, ויהי מאז (לט, ד ה), תני רבי שמעון בן יוחאי בכל מקום שהצדיקים הולכים השכינה הולכת עליהם, שתים עשרה שנה עשה שם, שש בבית, ושש בשדה, (שם, ו): ויעזב את כל אשר לו ביד יוסף, (שם): כי אם הלחם אשר הוא אוכל, לשון נקי. (שם): ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה, אמר רבי יצחק זרוק חטרא לארעא ועל עקריה נפיק, לפי שכתוב (בראשית כט, יז): ורחל היתה יפת תאר וגו' לפיכך ויהי יוסף וגו'.


פרשה פז

א ויהי אחר הדברים האלה (לט, ז), (משלי ז, ז): וארא בפתאים, אלו השבטים.

אמר רבי לוי בערביא צוחים לינוקא פתיא. (שם): אבינה בבנים נער, זה יוסף. (שם): חסר לב, שהיה אומר לשון הרע על אחיו, היש חסר לב יותר מזה. ומתמן נתגלגלה ירידתן למצרים. (שם שם, י): והנה אשה לקראתו, זו אשתו של פוטיפר שנזדוגה ליוסף. (שם): שית זונה, ליוסף, (שם): ונצרת לב, למצרים. (שם שם, יא): המיה היא וסררת, שגשיא וטעיא. (שם): בביתה לא ישכנו רגליה, אלא (שם שם, יב): פעם בחוץ וגו', שאלה ואמרה חמיתון ליה ליוסף, (שם שם, יג): והחזיקה בו ונשקה לו, (בראשית לט, יב): ותתפשהו בבגדו. (משלי שם): העזה פניה, ותאמר לו (בראשית שם): שכבה עמי.

ב ויהי אחר הדברים האלה (לט, ז), כתיב (תהלים קכה, ג): כי לא ינוח שבט הרשע וגו', רבי אבא בר כהנא ורבי יצחק, רבי אבא אמר אין לו ניחא בצד חבורה של צדיקים אלא בצד חבורה של רשעים, למה, (שם): למען לא ישלחו וגו'. רבי יצחק אמר אין לו הנחה בצד חבורה של רשעים אלא בצד חבורה של צדיקים, למה, למען לא ישלחו וגו'. דבר אחר, כי לא ינוח שבט הרשע, זו אשתו של פוטיפר. על גורל הצדיקים, זה יוסף.

ג ותשא אשת אדוניו (לט, ז), (איוב לד, י): לכן אנשי לבב שמעו לי, מה היא אמנותו של הקדוש ברוך הוא (שם שם, יא): כי פעל אדם ישלם לו, רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון, ותשא אשת אדוניו את עיניה, מה כתיב למעלה מן הענין ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה, לגבור שהיה עומד בשוק וממשמש בעיניו ומתקן בשערו ומתלה בעקבו, אמר לי נאה לי יאי, נאה גבור. אמרו ליה אי את גבור אי את יאי, הא דבא קמך קום קפחינה.

ד ויהי אחר הדברים האלה וגו' (לט, ז), הרהורי דברים היו שם, מי הרהר יוסף הרהר, אמר כשהייתי בבית אבא היה אבא רואה איזה מנה יפה היתה שם והיה נותנה לי והיו אחי מכניסין בי עין רעה, עכשו שאני כאן מודה אני לך שאני ברוחה. אמר לו הקדוש ברוך הוא הטליס, חייך שאני מגרה בך את הדב.

דבר אחר, אמר, אבא נתנסה, זקני נתנסה, ואני איני מתנסה, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שאני מנסה אותך יותר מהם. רבי מנחמא בשם רבי ביבי אמר כך היה וסתן של עובדי כוכבים, כיון שהיה אחד מהם לוקח עבדים היה הולך לו אצל אסטרולוגוס ואמר לו הנה טבא נחשא טבא, אין לשון זה ותשא אלא לשון אסטרולוגין, היך מה דאת אמר (דברים ד, יט): ופן תשא עיניך השמימה וגו'. ותאמר שכבה עמי, אמר רבי שמואל בר נחמן ארורים הם הרשעים, להלן (רות ג, ט): ופרשת כנפיך על אמתך, אבל זו כבהמה ותאמר שכבה עמי.

ה וימאן ויאמר אל אשת אדניו וגו' (לט, ח), יהודה בן רבי אמר בדבר מצוה ממאנין בדבר עברה אין ממאנין, בדבר מצוה ממאנין (דברים כה, ז): מאן יבמי. בדבר עברה אין ממאנין: וימאן ויאמר הן אדני וגו', אמר לה למוד הוא הקדוש ברוך הוא להיות בוחר מאהובי בית אבא לעולה, לאברהם (בראשית כב, ב): קח נא את בנך, אשמע ליך ושמא אבחר לעולה ואפסל מן הקרבן.

דבר אחר, ויאמר אל אשת אדניו, אמר לה למוד הקדוש ברוך הוא להיות נגלה על אוהבי בית אבא בלילה, אברהם (שם טו, א): אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה. יצחק (שם כו, כד): וירא ה' אליו בלילה ההוא. יעקב (שם כח, יב): ויחלם והנה סלם, אשמע ליך ושמא יגלה עלי הקדוש ברוך הוא וימצא אותי טמא.

דבר אחר, הן אדני, אמר לה מתירא אני, ומה אדם הראשון על מצוה קלה נצטוה ועבר ונטרד מגן עדן, זו שהיא עברה חמורה, גלוי עריות, על אחת כמה וכמה. הן אדני, מתירא אני מאבא שבארץ כנען, ראובן על ידי שכתוב בו (שם לה, כב): וילך ראובן וישכב את בלהה, נטלה בכורתו ונתנה לי, אשמע ליך ואדחה מבכורתי.

דבר אחר, הן אדני, מתירא אני מאדוני, אמרה לו הורגתו אני. אמר לה לא דיי שאמנה באסרטין של נואפים, אלא באסרטין של רצחנים, ואם הדבר הזה את מבקשת הן אדני, הידי לדקמך (פרוש: לכי למתר לך, דהיינו בעלך).

אמר רבי יצחק חלב עזים שחורות וחלב עזים לבנות אחד הוא.

דבר אחר, הן אדני, מתירא אני מה: אמרה לו, איננו. אמר לה (תהלים קמה, ג): גדול ה' ומהלל מאד, אמר רבי אבין הכניסה אותו מחדר לחדר ומקיטון לקיטון עד שהעמידה אותו על מטתה, והיתה עבודת כוכבים שלה חקוקה למעלה הימנה, ונטלה סדין וכסתה פניה, אמר לה יאות הדין אפה כסי, מי שכתוב בו (זכריה ד, י): עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ, על אחת כמה וכמה. רב הונא בשם רבי אמי אמר לא שבק קריא כלום, וחטאתי לה', אין כתיב כאן אלא לאלהים, לאלהים איני עושה את הדבר הרע הזה.

ו ויהי כדברה אל יוסף יום יום (לט, י), רבי יודן בשם רבי בנימין אמר בניה של רחל נסן שוה וגדלתן שוה, נסן שוה, ויהי כדברה אל יוסף יום יום, (אסתר ג, ד): ויהי כאמרם אליו יום ויום. (בראשית לט, י): ולא שמע אליה (אסתר שם): ולא שמע אליהם. וגדלתן שוה (בראשית מא, מב): ויסר פרעה את טבעתו, (אסתר ח, ב): ויסר המלך את טבעתו. (בראשית שם): ויתן אתה על יד יוסף, (אסתר שם): ויתנה למרדכי. (בראשית שם): וילבש אתו בגדי שש, (אסתר ו, ט): ונתון הלבוש והסום וגו' ויקח המן וגו'. (בראשית שם): וישם רביד הזהב על צוארו, (אסתר ח, ב): ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. (בראשית שם, מג): וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו, (אסתר ו, ט): וירכבהו על הסוס ברחוב העיר. (בראשית שם): ויקרא לפניו אברך, (אסתר שם, יא): ויקרא לפניו ככה וגו'. ולא שמע אליה לשכב אצלה, בעולם הזה. להיות עמה, שא יהיה עמה בגיהנם לעתיד לבוא.

דבר אחר, ולא שמע אליה, אפלו בשכיבה בלא תשמיש. מטרונה שאלה את רבי יוסי, אמרה לו, אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה היה עומד בכל חמאו והיה עושה הדבר הזה, הוציא לפניה ספר בראשית והתחיל קורא לפניה מעשה ראובן ובלהה, מעשה יהודה ותמר, אמר לה מה אם אלו שהם גדולים וברשות אביהן לא כסה עליהם הכתוב, זה שהוא קטן וברשות עצמו על אחת כמה וכמה.

ז ויהי כהיום הזה ויבא וגו' ואין איש מאנשי הבית (לט, יא), אפשר ביתו של אותו האיש משתיר בלא איש, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר יום נבול של נילוס היה והלכו הכל לראות והוא לא הלך. ורבי נחמיה אמר יום תיאטירון היה, והלכו הכל לראותו, והוא לא הלך, אלא ויבא הביתה לעשות מלאכתו, לחשב חשבונות של רבו. רבי שמואל בר נחמן אמר לעשות מלאכתו ודאי, אלא ואין איש, בדק את עצמו ולא מצא עצמו איש.

דבר אחר, רבי שמואל אמר נמתחה הקשת וחזרה, הדא הוא דכתיב (בראשית מט, כד): ותשב באיתן קשתו, קשיותו. רבי יצחק אמר נתפזר זרעו ויצא דרך צפרניו, שנאמר (שם): ויפזו זרעי ידיו. רב הונא בשם רבי מתנא אמר איקונין של אביו ראה וצנן דמו, דכתיב (שם): משם רעה אבן ישראל, מי עשה כן, (שם שם, כה): מאל אביך ויעז וגו' ברכת שדים ורחם, ברכתא דאבוך ודאמך.

ח ותתפשהו בבגדו וגו' ויצא החוצה (לט, יב), קפץ בזכות אבות, היאך מה דאת אמר (בראשית טו, ה): ויוצא אתו החוצה. שמעון איש קטרון אמר בזכות עצמותיו של יוסף נקרע הים לישראל, הדא הוא דכתיב (תהלים קיד, ג): הים ראה וינס, בזכות ויעזב בגדו בידה וינס. (בראשית לט, יד): ותקרא לאנשי ביתה, נתנה אותו בפיהם של כלם. (שם שם, טז): ותנח בגדו אצלה, רבי אמי אמר מחבקתו ומנשקתו.

ט ויהי כשמע אדניו וגו' כדברים האלה (לט, יט), רבי אבהו אמר בשעת תשמיש. (שם, כ): ויקח אדני יוסף אתו, אמר ליה ידע אנא דלית הוא מנך, אלא שלא לערב פסלת בבני (פרוש שלא פשעת בדבר אלא היא הטעתך, ואפלו לא היה בדין אלא בדי להוציא מלבן של בריות אני מיסרך).

י ויהי ה' את יוסף וגו' ויתן שר בית הסהר וגו' (לט, כא כב), רב הונא בשם רבי אחא אמר, שמושו היה ערב לרבו, והיה יוצא ומדיח את הכוסות, ועורך את השלחנות, ומציע את המטות, והיתה אומרת לו בדבר הזה עשקתיך, חייך שאני עושקתך בדברים אחרים. והיה אומר לה (תהלים קמו, ז): עשה משפט לעשוקים. חותכת אני פרנסה שלך, והיה אומר לה (שם): נתן לחם לרעבים. כובלתך אני, והיה אומר לה (שם): ה' מתיר אסורים. כופפת אני את קומתך, והיה אומר לה (שם): ה' זקף כפופים. מסמא אני את עיניך, והיה אומר לה (שם): ה' פקח עורים. עד היכן, רב הונא בשם רב אחא אמר עד שנתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו עד שיתלה עיניו ויביט בה, אף על פי כן לא היה מביט בה, הדא הוא דכתיב (שם קה, יח): ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו. (בראשית לט, כג): אין שר בית הסהר וגו', עד עכשו בשעת הצרה, ומנין אף בשעת הרוחה, תלמוד לומר וכל אשר הוא עשה ה' מצליח בידו.


פרשה פח

א ויהי אחר הדברים האלה חטאו (מ, א), (תהלים לט, ט): מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני, רבי חמא בר חנינא ורבי שמואל בר נחמן, רבי חמא בר חנינא אמר לא היו ראויין אמות העולם שיהיה בהם דוויים וסכופין, ולמה יש בהם דוויים וסכופין, אלא שלא יהיו מונים את ישראל ואומרין להם אמה של דוויים וסכופין אתם, על שם חרפת נבל אל תשימני. ורבי שמואל בר נחמן אמר לא היו אמות העולם ראויים שיהיה בהם מעלה חטטים, ולמה יש בהם מעלה חטטים, אלא שלא יהיו מונין את ישראל ואומרים להם לא אמה של מצרעים אתם, על שם חרפת נבל אל תשימני.

דבר אחר, מכל פשעי הצילני וגו', זה יוסף, לפי שכתוב בו (בראשית לט, יד): ותקרא לאנשי ביתה וגו', נתנה אותו בפיהם של כלם, אמר הקדוש ברוך הוא מוטב שיפנו אלו באלו ואל יפנו לצדיק הזה, הדא הוא דכתיב: ויהי אחר הדברים האלה חטאו וגו'.

ב רבנן אמרי שר המשקים זבוב נמצא בתוך פילי פוטירין שלו, שר האופים צרור נמצא בתוך גלוסקין שלו, הדא הוא דכתיב (בראשית מ, א): חטאו משקה מלך מצרים והאפה לאדניהם, בתשמיש אדוניהם. רבי אביתר אמר בקשו להזדוג לבתו של מלך, נאמר כאן חטאו, ונאמר להלן (שם לט, ט): ואיך אעשה וגו' וחטאתי לאלהים.

ג רבי יודא בר סימון ורבי חנין בשם רבי יוחנן, כתיב (תהלים מו, ט): לכו חזו מפעלות ה' וגו', הקציף הקדוש ברוך הוא אדונים על עבדיהם לתן גדלה לצדיקים, (בראשית מא, י): פרעה קצף על עבדיו, לתן גדלה ליוסף. עבדים על אדוניהם, לתן גדלה לצדיק, (אסתר ב, כא): קצף בגתן ותרש, לתן גדלה למרדכי. רבי יודן הוה משתעי אלין עובדיא דבגתן ותרש, רב אמר קונדא מכירין נתנו בתוך מנעליהם. רבי חנין אמר מנגנין עשו לו לחנקו. שמואל אמר חכינא עשו לו בתוך ספלו. (שם שם, כג): ויבקש הדבר וימצא, רבנן אמרו זבוב נתנו בתוך פילי פוטירין שלו, מיד ויבקש הדבר וימצא.

ד ויתן אתם במשמר, ויפקד שר הטבחים, ויחלמו חלום שניהם וגו' (מ, ג ה), רבי חיא בר אבא אמר חלמא ופתרוניה דחלם חבריה. (שם, ו): ויבא אליהם יוסף, (שם, ח): ויאמרו חלום חלמנו וגו' (שם): הלוא לאלהים פתרנים, תלה את הגדלה בבעליה.

ה ויספר שר המשקים (מ, ט), והנה גפן לפני, אלו ישראל, שנאמר (תהלים פ, ט): גפן ממצרם תסיע. (בראשית מ, י): ובגפן שלשה שריגם, משה אהרן ומרים. (שם): הוא כפרחת, הפריחה גאלתן של ישראל. (שם): עלתה נצה, הנצה גאלתן של ישראל. (שם): הבשילו אשכלתיה ענבים, גפן שהפריחה מיד הנצה, ענבים שהנצו מיד בשלו. (שם שם, יא): וכוס פרעה בידי, מכאן קבעו חכמים ארבע כוסות של לילי פסח.

אמר רב הונא בשם רבי בניה כנגד ארבע גאלות שנאמרו במצרים (שמות ו, ו): והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, (שם שם, ז): ולקחתי. רבי שמואל בר נחמן אמר כנגד ארבע כוסות שנאמרו כאן (בראשית מ, יא): וכוס פרעה בידי וגו' ונתת כוס פרעה וגו'. רבי לוי אמר כנגד ארבע מלכיות. רבי יהושע בן לוי אמר כנגד ארבע כוסות של תרעלה שהקדוש ברוך הוא משקה את עובדי כוכבים, הדא הוא דכתיב (ירמיה כה, טו): כי כה אמר ה' אלהי ישראל אלי קח את כוס היין החמה. (שם נא, ז): כוס זהב בבל ביד ה' וגו'. (תהלים יא, ו): ימטר על רשעים וגו', וכנגדן הקדוש ברוך הוא משקה את ישראל ארבע כוסות של ישועה לעתיד לבוא, שנאמר (שם טז, ה): ה' מנת חלקי וגו', (שם קטז, יג): כוס ישועות אשא, (שם כג, ה): תערך לפני שלחן נגד צררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה. כוס ישועות, כוס ישועה אין כתיב כאן אלא כוס ישועות, אחד לימות המשיח ואחד לימות גוג. אמר לו את בשרתני בשורה טובה אף אני אבשרך בשורה טובה, (בראשית מ, יג): בעוד שלשת ימים וגו', (שם שם, יד): כי אם זכרתני אתך (שם שם, טו): כי גנב גנבתי, אמר רב אחא מכאן שנגנב שתי פעמים, (שם): וגם פה לא עשיתי וגו'.

ו וירא שר האפים (מ, טז), אמר רב חמא ארבעה הם שפתחו באף ואבדו באף. (שם): והנה שלשה סלי חרי, אלו שלשה מלכיות הראשונות, (שם, יז): ובסל העליון, זו מלכות הרביעית שהיא מכתבת טרימוסיאה מכל אמות העולם. (שם): והעוף אכל אתם, ומשאכל את העליון אחר כך אכל את התחתון. אמר לו את בשרתני בשורה רעה אף אני מבשרך בשורה רעה, (שם יט): בעוד שלשת ימים וגו'. (שם, כ): ויהי ביום השלישי, יום גנוסיאה של פרעה, ויעש משתה וגו' וישב את שר המשקים וגו' ואת שר האפים, אירע לזה מה שנאמר לו ולזה מה שנאמר לו.

ז ולא זכר שר המשקים וגו' (מ, כג), כל היום היה מתנה תנאים ומלאך בא והופכן, וקושר קשרים, ומלאך בא ומתירן. אמר לו הקדוש ברוך הוא את שוכחו ואני לא אשכחהו, הדא הוא דכתיב: ולא זכר שר המשקים.

דבר אחר, שר המשקים שכחך ואני לא אשכחך. מי היה מחכה לאברהם ושרה שהיו זקנים שיולד להם בן, מי מחכה ליעקב שעבר במקלו הירדן שיפרץ ויעשיר, מי היה מחכה ליוסף שעברו עליו כל הצרות האלו שיהיה מלך, מי היה מחכה למשה שהשלך ליאור שיהיה כמו שנהיה, מי מחכה לרות שהיתה גרה שחזרה למלכות ישראל, מי מחכה לדוד שיהיה מלך עד סוף הדורות, מי מחכה ליהויכין שיצא מבית האסורים, מי מחכה לחנניה מישאל ועזריה שיצאו מתוך האש, מי מחכה לישראל בימי המן שיצילם הקדוש ברוך הוא, מי מחכה לגליות שיהיו לשם ולתהלה, מי מחכה לסכת דוד הנופלת שיקימנה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (עמוס ט, יא): ביום ההוא אקים את סכת דויד, שיהיו כל העולם אגדה אחת, שנאמר (צפניה ג, ט): כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד.




סדר מקץ




פרשה פט

א ויהי מקץ שנתים ימים (מא, א), (איוב כח, ג): קץ שם לחשך, זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפלה, ומאי טעם קץ שם לחשך, שכל זמן שיצר הרע בעולם אפל וצלמות בעולם, דכתיב (שם): אבן אפל וצלמות, נעקר יצר הרע מן העולם, אין אפל וצלמות בעולם.

דבר אחר, קץ שם לחשך, זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפלה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום.

ב ויהי מקץ שנתים ימים, (משלי יד, כג): בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור, אמר רבי שמעון בר אבא כגון בין שותה חמין לשותה צונן. ודבר שפתים אך למחסור, מלקט עצמות אחד בציפורין ואית דאמרי רבי שמעון בר אבא הוה ובשעה שהיה רואה עצמות שחורות היה אומר אלו של שותי מים. אדמות, אומר אלו של שותי יין. לבנות, אלו של שותי מים חמין.

דבר אחר, בכל עצב יהיה מותר, כל דבר שנצטער יוסף עם אדונתו היה לו יתרון ממנה, למה שנטל את בתה. ודבר שפתים אך למחסור, על ידי שאמר לשר המשקים (בראשית מ, יד): זכרתני והזכרתני, נתוסף לו שתי שנים, שנאמר: ויהי מקץ וגו'.

ג אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו (תהלים מ, ה), זה יוסף. (שם): ולא פנה אל רהבים, על ידי שאמר לשר המשקים (בראשית מ, יד): זכרתני והזכרתני, נתוסף לו שתי שנים. אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו, רבי יודן אמר המון רבי רברביא שהם שטים אחרי כזב, אוי לו למי שהוא בוטח בהם. (קהלת ה, ב): כי בא החלום ברב ענין, אמר פרעה מי מתקים על מי אני על אלהי או אלהי עלי, אמר לו אתה על אלדיך, הדא הוא דכתיב: ויהי מקץ וגו'. (שם ד, יד): כי מבית הסורים יצא למלך, זה יוסף שיצא מבית האסורים של פרעה. יצא למלך, (בראשית מא, יד): וישלח פרעה, (קהלת שם): כי גם במלכותו נולד רש, במלכותו של יוסף נולדה רשתו של פוטיפרע.

דבר אחר, ויהי מקץ (שם שם, טו): ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש, זה יוסף. (שם): עם הילד השני, אלו שתי שנים שנתוספו לו, ולמה נתוסף לו שתי שנים, כדי שיחלם פרעה ויתגדל על ידי חלום, שנאמר: ויהי מקץ שנתים ימים.

ד ופרעה חלם (מא, א), וכל הבריות אינן חולמין, אתמהא, אלא חלום של מלך של כל העולם כלו הוא. ופרעה חלם, אמר רבי יוחנן הרשעים מתקימין על אלהיהם, ופרעה חלם והנה עמד על היאר, אבל הצדיקים אלהיהם מתקים עליהם (בראשית כח, יג): והנה ה' נצב עליו. (שם מא, ב): והנה מן היאר, רמז רמז לו שאין השבע בא למצרים אלא מן היאור. ודכותה אין הרעב בא אלא מן היאור. והנה מן היאר, בשעה שהשנים יפות הבריות נעשין אחים אלו לאלו. (שם): ותרעינה באחו, אהבה ואחוה בעולם, וכן הוא אומר (ישעיה ל, כג): ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב, כירי עבד קירי אדון. וכן הוא אומר (תהלים עב, ג): ישאו הרים שלום, אמר רב אחא נשאו הרים נשיאתן שלום לעם. (בראשית מא, ו): והנה שבע שבלים דקות וגו', בשעה שהשנים רעות, גופן של בריות מעלה חטטין.

ה ויהי בבקר ותפעם רוחו (מא, ח), ולהלן הוא אומר (דניאל ב, א): ותתפעם רוחו, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אמר כאן חלמא ידע ופתרוניה בעא גביה, ולהלן חלמא ופתרוניה. רבי נחמיה אמר חלום הצלם וחלום האילן. ורבנן אמרי ותתפעם רוחו, להלן לתן גדלה לארבעה, כאן ותפעם, לתן גדלה לאחד. ותתפעם רוחו, כדי לתן חיים לארבעה, ותפעם, לתן חיים לאחד. כאן על ידי שהוא סמוך לבקר ותפעם רוחו, ולהלן שהוא בא מבערב, כתיב: ותתפעם רוחו, אמר רבי יוחנן כל חלום שהוא סמוך לבקר מיד הוא בא.

ו וישלח ויקרא וגו' (מא, ח), רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פותרין היו אותו אלא שלא היה קולן נכנס באזניו, שבע פרות הטובות, שבע בנות אתה מוליד. שבע פרות הרעות, שבע בנות אתה קובר. וכן אמרו שבע שבלים הטובות, שבע מלכיות אתה מכבש. שבע שבלים הרעות, שבע אפרכיות מורדות בך. הדא הוא דכתיב (משלי יד, ו): בקש לץ חכמה ואץ, אלו חכמי פרעה וחרטמי מצרים. (שם): ודעת לנבון נקל, זה יוסף.

דבר אחר, וישלח ויקרא, להודיעך שכל אמה ואמה שהיא עומדת בעולם מעמדת לה חמשה חכמים שישמשו אותה, ולא עוד אלא נתן בה הקדוש ברוך הוא שלשה דברים, חכמה, ובינה, וגבורה. שכן סנחריב הרשע אמר (ישעיה י, יג): בכח ידי עשיתי. וכשהקדוש ברוך הוא דן את העולם, הוא נוטלה ממנה, שנאמר (עובדיה א, ח ט): והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו וחתו גבוריך תימן, וכל כך למה, כדי שיבוא יוסף באחרונה ויטל גדלה. אמר הקדוש ברוך הוא אם יבוא יוסף תחלה ויפתר את החלום אין זה שבחו, יכולין החרטמים שיאמרו לו, אלו שאלת אותנו כבר פתרנו אותו לך. אלא המתין להם עד שנתיגעו והוציאו את רוחו, ואחר כך בא יוסף והחזירה, עליו אמר שלמה (משלי כט, יא): כל רוחו יוציא כסיל, אלו חכמי פרעה. (שם): וחכם באחור ישבחנה, זה יוסף, שנאמר (בראשית מא, לט): אץ נכון וחכם כמוך.

ז כיון שראה שר המשקים את פרעה שהיתה נפשו מבקשת לצאת, היה מחשב בדעתו ואומר אם ימות פרעה זה ויעמד מלך אחר איני יודע אם מעמידני באמונתי אם לאו, (בראשית מא, ט): וידבר שר המשקים, אמר לו שני חטאים יש בידי, אחת שלא עשיתי ליוסף טובה והזכרתיו לפניך, ואחר שראיתיך מצטער על פתרונו של חלום ולא גליתי לך עליו שהיה יודע פתרונו. (שם שם, יב): ושם אתנו נער עברי וגו', אף על פי שהזכיר אותו הוא מבזהו, שהוא יודע לאיזה גדלה הוא נכנס. מיד (שם שם, יד): וישלח פרעה ויקרא, ושם אתנו וגו', אמר רבי שמואל בר נחמן ארורים הם הרשעים שאין עושים טובה שלמה, נער, שוטה. עברי, שונא. עבד, שכך מוכתב בסקרידין של פרעה שאין עבד מולך ולא לובש כלידים (פרוש: אצעדה, כלי ידים).

ח ונספר לו ויפתר לנו וגו' (מא, יב), כן הוה עובדא בההיא אינתתא דאתת לגבי רבי אלעזר אמרת ליה חמית בחלמי שריתא דביתי תבירא, אמר לה את ילדת בר דכר והוא חיי, אזלת והוה לה כן. אתת זמן אחרן למשאליניה אשכחה תלמידיה יתבין תמן ורבהון לא הוה גביהון, ואמרה להון ואן הוא רבכון, אמרו לה אימר לן מה דאת בעית ואנן אמרין ליך, אמרה להון חמית בחלמי שריתא דביתי תבירא, אמרו לה ההיא אתתא קברה בעלה, כיון דנפקת מן גביהון שריא מיללא, שמע קלה רבי אלעזר אמר להון מה אמרתון להדא אתתא, אמרין ההיא אתתא דאתת למשאל יתך, אמר להון ומה אמרתון לה, אמרו ליה כדין וכדין. אמר להון אובדתון גברא, לא כן כתיב (שם, יג): ויהי כאשר פתר לנו כן היה, ולא כן אמר רבי יוחנן הכל הולך אחר הפתרון חוץ מן היין, יש מי ששותה אותו וטוב לו ויש מי ששותה אותו ורע לו. תלמיד חכם שותה וטוב לו, עם הארץ שותה ורע לו.

אמר רבי אבהו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.

ט וישלח פרעה ויקרא את יוסף וגו' (מא, יד), לחלק כבוד למלכות. (שם, טז): ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים, תלה הגדלה בבעליה. (שם, יח): שבע פרות, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר ארבע עשרה שנה היו, שכן פרעה רואה. רבי נחמיה אמר עשרים ושמונה שנה היו שכן פרעה אמר ליוסף. רבנן אמרי ארבעים ושתים שנה היו, שכן פרעה רואה ואומר ליוסף ויוסף חוזר ואומר לפרעה.

אמר רבי יוסי בן חנינא שתי שנים עשה הרעב, שכיון שירד יעקב אבינו לשם עלה הרעב. ואימתי חזרו בימי יחזקאל, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כט, יב): ונתתי את ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות ועריה בתוך ערים מחרבות תהיין שממה ארבעים שנה.


פרשה צ

א ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה (מא, לח), (שיר השירים ו, ט): אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה וגו'. אחת היא יונתי תמתי, זה אברהם, שנאמר (יחזקאל לג, כד): אחד היה אברהם ויירש את הארץ. אחת היא לאמה, זה יצחק, שהיה יחיד לאמו. ברה היא ליולדתה, זה יעקב, שהיה ברור ליולדתו שהוא צדיק. ראוה בנות ויאשרוה, אלו השבטים (בראשית מה, טז): והקל נשמע בית פרעה. מלכות ופילגשים ויהללוה, זה יוסף, ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה, אם מהלכים אנו מסוף העולם ועד סופו אין אנו מוצאים כזה.

ב ויאמר פרעה אל יוסף וגו' אתה תהיה על ביתי וגו' (מא, לט מ), שלא יהא אדם נושקני חוץ ממך, (שם): ועל פיך ישק כל עמי, שא יהא פרוקופי חוץ ממך. (שם): רק הכסא, אמר ריש לקיש שתי פרשיות הכתיב לנו משה בתורה ואנו למדים מפרשת פרעה הרשע, כתוב אחד אומר (דברים כח, יג): והיית רק למעלה, יכול כמוני, אתמהא, תלמוד לומר רק, גדלתי למעלה מגדלתכם, ואנו למדים אותה מפרעה הרשע, אתה תהיה, יכול כמוני, תלמוד לומר רק, גדלתי למעלה מגדלתך. והדין (ויקרא יט, ב): דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדשים תהיו, יכול כמוני, תלמוד לומר (שם): כי קדוש אני ה' אלהיכם, קדשתי למעלה מקדשתכם, ואנו למדים אותה מפרעה הרשע, (בראשית מא, מד): אני פרעה, יכול כמוני, תלמוד לומר אני פרעה, גדלתי למעלה מגדלתך. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר מן אני של בשר ודם את למד אני של הקדוש ברוך הוא, מה אני של בשר ודם על ידי שאמר פרעה הרשע ליוסף אני פרעה היה לו כל הכבוד הזה, לכשיבוא אני של הקדוש ברוך הוא (ישעיה מו, ד): אני עשיתי ואני אשא, על אחת כמה וכמה.

ג ויאמר פרעה אל יוסף, ויסר פרעה וגו' (מא, מא מב), אמר רבן שמעון בן גמליאל, יוסף משלו נתנו לו, פיו שלא נשק בעברה, (בראשית מא, מ): ועל פיך ישק כל עמי, גופו שלא נגע בעברה (שם שם, מב): וילבש אתו בגדי שש, צוארו שלא הרכין לעברה (שם): וישם רבד הזהב על צוארו, ידיו שלא משמשו בעברה ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף, רגליו שלא פסעו בעברה, ייתון וירכבו על קרוכין (שם שם, מג): וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו, מחשבה שלא חשבה בעברה, תבא ותקרא חכמה (שם): ויקראו לפניו אברך, אב בחכמה ורך בשנים, אבל נבוכדנצר (ירמיה נא, כז): טפסר, טפש בחכמה ושר בשנים. (בראשית מא, מד): ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו, כלי ידים. ואת רגלו, כלי רגלים.

ד ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח (מא, מה), אמר רבי יוחנן צפונות מופיע ונוחות לו לאמרם. רבי חזקיה אמר צפונות מופיע בדעת, מניח רוחן של בריות בהן. ורבנן אמרי צד"י צופה, פ"א פודה, נו"ן נביא, תי"ו תומך, פ"א פותר, עי"ן ערום, נו"ן נבון, חי"ת חוזה.

אמר רבי אחא צפונה אחת שיש כאן באת לגלות עליה שאת בנה, בכלן כתיב (בראשית לג, ו ז): ותגשן השפחות, ותגש גם לאה וגו', וביוסף כתיב (שם): ואחר נגש יוסף ורחל, אמר יוסף, הרשע הזה עינו רמה וכו', אמר הקדוש ברוך הוא אתה הצנעת לאמך מן העין והגבהת עצמך, אני פורע לך ומגביהך, (שם מא, מו): ויוסף בן שלשים שנה.

ה ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים (מא, מז), רבי יוחנן אמר מן קוצץ (קומץ) לריחיא דקמצתא ובלא קמצתא. רבנן אמרי דקמצתא ודלא קמצתא. (שם, מח): ויקבץ את כל אכל וגו' אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה, נתן מה שבתחום טבריה בטבריה ומה שבתחום צפורי בצפורי, מפני שכל ארץ וארץ מעמדת פרותיה. רבי נחמיה אמר נתן בהם עפר וקטומיות דברים שהן מעמידין פרות. ורבנן אמרי אם מתכנסין הם כל בני טבריה לאכל מה שבתחום טבריה, וכל בני צפורי לאכל מה שבתחום צפורי אין בה קמץ קמץ, הדא אמרה שהברכה נתונה באוצרות, (שם, מט): ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד וגו'.

ו ותכלינה וגו' (מא, נג), יצאו מכוללות, (שם, נד): ותחלינה וגו', נכנסו חולניות, עד שהם יושבים על השלחן בקשו אפלו פת קבר ולא מצאו, אמרו לא כך אמר יוסף (שם, לו): והיה האכל לפקדון וגו'. (שם, נד): ויהי רעב בכל הארצות, בשלש ארצות, בפנקיא ובערביא ובפלסטיני. (שם, נה): ותרעב כל ארץ מצרים וגו' אשר יאמר לכם תעשו, רבי אבא בר כהנא אמר כפאן למול, רבי שמואל בר נחמן אמר חייתנו אין כתיב כאן אלא (בראשית מז, כה): החיתנו, נתת לנו חיים בעולם הזה וחיים בעולם הבא. (שם מא, נו): והרעב היה וגו' את כל אשר בהם, את המאשרין שבהם.


פרשה צא

א וירא יעקב כי יש שבר במצרים (מב, א), (תהלים קמו, ה): אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו. וירא יעקב כי יש שבר במצרים, (איוב יב, יד): הן יהרוס ולא יבנה, הרס הקדוש ברוך הוא עצתן של שבטים עוד לא נבנה, (שם): יסגר על איש ולא יפתח, אלו עשרת השבטים שהיו נכנסין ויוצאין למצרים ולא היו יודעים שיוסף קים, וליעקב נתגלה שיוסף קים, שנאמר: וירא יעקב כי יש שבר במצרים, כי יש שבר, זה הרעב. כי יש סבר, זה השבע. כי יש שבר, (בראשית לט, א): ויוסף הורד מצרימה, כי יש סבר, (שם מב, ו): ויוסף הוא השליט. כי יש שבר, (שם טו, יג): ועבדום וענו. כי יש סבר (שם שם, יד): ואחרי כן יצאו ברכש גדול. (איוב ט, ז): האמר לחרס ולא יזרח, זה יעקב, (שם): ובעד כוכבים יחתם, אלו עשרת השבטים שהיו נכנסים ויוצאים למצרים ולא היו יודעים שיוסף קים, וליעקב נתגלה שיוסף קים.

ב ויאמר יעקב לבניו למה תתראו (מב, א), אמר להם אל תוציאו בידכם פרוסה (נסח אחר. פרוטות). ואל תכנסו כלכם בפתח אחת מפני העין. (שם, ב): ויאמר הנה שמעתי וגו' רדו ושברו לנו משם, אמר רבי אבא בר כהנא בשרם שהן עתידין לעשות שם מאתים ועשר שנה מנין רד"ו. (שם, ג): וירדו אחי יוסף עשרה, אמר רבי בנימין ממשמע שנאמר אחי יוסף, איני יודע שהם עשרה, אתמהא, אלא תשעה חלוקים לאחוה, ואחד לשבר בר, (שם, ד): ואת בנימין אחי יוסף וגו'.

ג ויבאו בני ישראל לשבר וגו' (מב, ה), ומנין לעדה שהיא עשרה, רבי אבא בר כהנא ורבי יוסי בשם רבי יוחנן, נאמר כאן (במדבר לה, כד): עדה, ונאמר להלן (שם יד, כז): עד מתי לעדה הרעה, מה עדה שנאמר להלן עשרה, אך עדה שנאמר כאן עשרה.

אמר רבי סימון, נאמר כאן (ויקרא כב, לב): תוך, ונאמר להלן (בראשית מב, ה): תוך, מה תוך שנאמר להלן עשרה, אף תוך שנאמר הכא עשרה.

אמר רבי יוסי בר אבון אם בתוך אפלו עד כמה, אלא נאמר כאן בני ישראל ונאמר להלן בני ישראל, מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה אף בני ישראל שנאמר כאן עשרה. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי בשם רבי אמר, תינוק עושין אותו סניף לעשרה, והא תני אין מדקדקין בקטן, אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי לשני קטנים נצרכה, אחד ספק ואחד קטן עושין את הספק עקר ואת הקטן לסניף. תני קטן וספר תורה, עושין אותו סניף.

אמר רבי יודן כן הוא מתניתין, קטן לספר תורה עושין אותו סניף. מאימתי עושין אותו סניף, רבי אבונא אמר אתפלגון בהא רבי יודן ורב הונא תרויהון בשם רבי שמואל, חד אמר כדי שיהא יודע טיב ברכה. ואוחרנא אמר כדי שיהא יודע למי הוא מברך. רבי יהודה בר פזי בשם רבי אסי תשעה נראים כעשרה מזמנין, מאי עביד מסימין, אלא אפלו קטן ביניהם. רבי ברכיה בשם רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסף, כשם שעושין אותו סניף לעשרה כך עושין אותו סניף לשלשה. אמר ליה הדא היא ולא כל שכן להלן שהוא מזכיר את השם עושין אותו סניף, כאן שאינו מזכיר את השם אין עושין אותו סניף. אמר ליה הדא אמרה עושין אותו סניף בברכת המזון אבל לקריאת שמע ולתפלה אין עושין אותו סניף עד שיביא שתי שערות: אמר רבי אסי זמנין סגיאין אכלית עם רבי תחליפא וזמנין סגיאין אכלית עם רבי חנינא בר סיסי חביבי ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות. ומאימתי הוא קורא בתורה, אמר רבי אבינא אתפלגון רב הונא ורבי יהודה תרויהון בשם רבי שמואל, חד אמר משהוא יודע לברך, ואוחרנא אמר עד שיודע טיב ברכה שיודע למי מברכין. רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין בעון קמיה שמואל בר שילת, תשעה פת ואחד ירק מהו, אמר להון, מזמנין. שמונה פת ושנים ירק, מזמנין. שבעה וששה פת וארבעה ירק מהו, אמר ליה מזמנין. רבי אבינא בעא ומחצה על מחצה מהו, אמר ליה רבי זעירא עד דאנא תמן אצטרכית למשאליה ומיצרי לי מינה דלא שאלתיו. רבי ירמיה בעי אותו שאכל ירק מהו מזמנא עלוהי. תני שלש מאות נזירין סלקין בעיין למקרבה תשע מאה קורבנין ביומי דשמעון בן שטח, למאה וחמשין מצא להם פתח ומאה וחמשין לא מצא פתח. סליק רבי שמעון בן שטח גבי ינאי מלכא, אמר ליה תלת מאה נזירין סלקו בעיין למקרבה תשע מאה קורבנין ולית להון, אלא יהיב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי ויזלון ויקרבון, יהב ינאי מלכא פלגא מן דיליה ואזלון וקרבון. אתון ואמרין לשנא בישא לינאי מלכא על שמעון בן שטח, תהוי ידע דכל מה דקרבון מדידך קרבון, ברם שמעון בן שטח לא יהיב מן דידיה כלום. כעס ינאי מלכא על שמעון בן שטח. שמע דהוא כעס עלוהי, צרת (נסח אחר צרח) ליה וערק, לבתר יומי הוון בני אנשא רברבין מן מלכותא דפרסאי יתבין נגסין על פתורא דינאי מלכא, אמרון ליה מרי מלכא נהרין אנן דהוה הכא חד סב והוה אמר לן מילי דאורייתא, אמר לאחתיה שלחי בתריה ואייתיתיה. אמרה ליה הב לי מלא ושלח ליה עזקתך, והוא אתי. יהב לה מלא ושלח ליה עזקתיה ואתא. מדאתא יתיב ליה בין מלכא למלכתא. אמר ליה, למה ערקת, שמעית דמרי מלכא כעיס עלי וצרח לי מינך דלא תקטלני וקיימת הדין קריא (ישעיה כו, כ): חבי כמעט רגע עד יעבר זעם, אמר ליה למה אפלית בי. אמר ליה חס ושלום לא אפלית בך, אלא את מממונך ואנא מן אורייתא, דכתיב (קהלת ז, יב): כי בצל החכמה בצל הכסף. אמר לו ולמה לא אמרת לי, אמר ליה אי אמרית לך לא הוה יהבית. אמר ליה למה יתבת לך בין מלכא למלכתא. אמר ליה בספר בן סירא כתוב: סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך. אמר מזוג ליה יברך. אמר ברוך על המזון שאכל ינאי וחבריו. אמר עד כדון את בקשיותך, לא שמעית מן יומוי ינאי בברכתא. אמר ומה אית לי למימר, נברך על שאכלנו, ואני לא אכלתי. אמר אייתון ליה וייכול. מן דאכיל אמר ברוך שאכלנו.

אמר רבי יוחנן חלוקין עליו על שמועת שמעון בן שטח, רבי אבא אמר על הראשונה, רבי ירמיה אמר על השניה. מחלפא שיטתיה דרבי ירמיה, תמן צריכה ליה, והכא פשיטא ליה. מאן דצריכה ליה כרבנן, ומאן דפשיטא ליה כרבן שמעון בן גמליאל, דתני עלה והסב עמהן וטיבל עמהן אף על פי שלא אכל כזית דגן מזמנין עליו, דברי חכמים. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן אמר לעולם אין מזמנין עליו עד שאוכל כזית דגן, והא תני שנים פת ואחד ירק מזמנין. מתניתין כרבן שמעון בן גמליאל.

ד ויוסף הוא השליט וגו' (מב, ו), שלש גזרות גזר, שלא יכנס עבד למצרים, ושא יכנס אדם בשני חמורים, ושא יוליכו חמרים תבואה ממקום למקום, שלא יכנס אדם עד שלא יכתב שמו ושם אביו ושם זקנו. והוה תמן מנשה קאים מקבל פתקין, אמרין נעול ונחמי אי אשכחן יתיה טעון לן במדיו דמכסא, הא טב, ואם לאו בצפרא נחמי מה נעבד.

ה דבר אחר, וירא יעקב כי יש שבר במצרים, כתיב (משלי יא, כו): מנע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר. מנע בר יקבהו לאום, זה פרעה. וברכה לראש משביר, זה יוסף. יקבהו לאום, זה פרעה, שגנז התבואה בשני רעבון והיו הבריות מקללין אותו. אבל יוסף זן את העולם בשני רעבון כרועה הזה שמנהיג את צאנו, עליו אמר דוד (תהלים פ, ב): רעה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף, כשהיה רעב בימי דוד בקש עליהם רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא ואמר רבון כל העולמים נהג את צאנך כיוסף שזן את העולם בשני רעבון. כיון שחזק הרעב בארץ נתקבצו המצרים ובאו אצל יוסף אמרו לו תנה לנו לחם, אמר להם אלהי אינו זן את הערלים, לכו ומולו את עצמכם ואתן לכם. הלכו אצל פרעה והיו צועקים ובוכים לפניו, שנאמר (בראשית מא, נה): ותרעב כל ארץ מצרים, ואמר (שם): לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו, אמרו לו הלכנו אצלו מדבר אלינו דברים ריקים ואומר מולו את עצמכם, אמר להם שוטים לא כך אמרתי לכם מתחלה עבדוהו וקנו לעצמכם תבואה, וכי לא היה קורא לכם כל אותן השנים שני השבע וצוה לכם היו יודעים שרעב בא, אתם פשעתם בנפשותיכם, מפני מה לא הנחתם בבתיכם תבואה של שנים ושלש וארבע שנים. אמרו לו כל תבואה שהיה בבתינו הרקיבה. אמר להם לא נשתיר לכם קמח מאתמול, אמרו לו אף פת שהיה בסל הרקיב. אמר להם לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו, אמר להם אם גוזר על התבואה ונרקבת שמא יגזר עלינו ויהרגנו. אמר להם לכו אל יוסף, אם יאמר לכם חתכו מבשרכם שמעו לו, שנאמר: אשר יאמר לכם תעשו. (שם שם, נו): והרעב היה על כל פני, ראוי היה למקרא לומר על הארץ, מה תלמוד לומר על פני, אמר רבי שמואל בר נחמן ללמדך שלא התחיל הרעב אלא בעשירים, שאין פני הארץ אלא עשירים, לכך נאמר (משלי יא, כו): מנע בר יקבהו לאום, בזמן שאדם עשיר יש לו פנים שמחים לראות את חברו, ובזמן שאדם עני אין לו פנים לראות, מפני שהוא מתביש מחברו, לכך נאמר: מנע בר יקבהו לאום.

ו דבר אחר, וירא יעקב כי יש שבר במצרים, וכי במצרים היה יעקב שראה תבואה במצרים, שאמר הכתוב וירא יעקב כי יש שבר במצרים, והלוא אמר לבניו (בראשית מב, ב): ויאמר הנה שמעתי, אלא מיום שנגנב יוסף נסתלקה רוח הקדש ממנו ורואה ואינו רואה, ושומע ואינו שומע, ומפני מה לא נאמר יש אכל במצרים, שאמר הכתוב: כי יש שבר במצרים, והלוא כבר נאמר (שם מא, נה): ותרעב כל ארץ מצרים, ומה תלמוד לומר יש שבר, אלא אל תהי קורא יש שבר, אלא יש סבר, שראה באספקלריא שסברו במצרים, ואיזה זה, זה יוסף. (שם מב, א): ויאמר לבניו למה תתראו, אמר יעקב לבניו, אתם גבורים, אתם נאים, אל תכנסו בשער אחד ואל תעמדו במקום אחד, שלא תשלט בכם עין הרע. (שם שם, ב): הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה, מהו רדו, שראה שירדו וישתעבדו במצרים.

דבר אחר, רדו שמה, שכל הלוקח תבואה מן השוק ירידה כתיב בו. (שם שם, ג): וירדו אחי יוסף, בני ישראל צריך המקרא לומר, אלא בתחלה לא נהגו בו אחוה ומכרוהו, ולסוף מתחרטין ואומרים אימתי נרד למצרים נחזיר את אחינו לאביו, וכשאמר להם אביהם לירד למצרים נתנו כלם דעת אחת להחזירו.

אמר רבי יהודה בר סימון אף יוסף יודע היה שאחיו יורדין למצרים לשבר אכל, מה עשה הושיב שומרים על כל הפתחים ואמר להם ראו כל מי שנכנס לשבר אכל כתבו שמו ושם אביו, לערב הביאו פתקים, ועשו כך. כיון שבאו בני יעקב כל אחד ואחד נכנס בשער שלו וכתבו את שמותם, לערב הביאו לו הפתקים, זה קורא ראובן בן יעקב, ואחד קורא שמעון בן יעקב, ואחד לוי, וכן השוערים כל אחד שלו. מיד אמר להם יוסף סתמו את האוצרות ופתחו אוצר אחד, ונתן שמותם לבעל האוצר, ואמר לו ראה כשיבואו האנשים אלו לידך תפש אותם ושגר אותם לפני, עברו שלשת ימים ולא באו, מיד נטל יוסף שבעים גבורים מבית המלך ושגר בשבילם לבקש אותם בשוק, הלכו ומצאו אותם בשוק של זונות, ומה טיבן בשוק של זונות, אלא אמרו אחינו יוסף יפה תאר ויפה מראה, שמא בקבה הוא. ותפשו אותן והביאום לפני יוסף. מיד (שם שם, ז): ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות, מלמד שנעשה להם כנכרי. נטל את הגביע והקיש בו, אמר להם אני רואה בגביע (שם שם, ט): מרגלים אתם. אמרו לו (שם שם, יא): כנים אנחנו, אלא כך צונו אבינו אל תכנסו בשער אחד וכו: אמר להם בשוק של זונות מה טיבכם, לא הייתם מתיראים מן העין, לא כך צואת אביכם. אמרו לו אבדה אבדה לנו והיינו מבקשין אותה שם. אמר להם איזו אבדה, אני רואה בגביע ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם, ואחר כך מכרתם אחיכם לערביים. מיד נזדעזעו ואמרו לו (שם שם, יג): שנים עשר אחים אנחנו בני אבינו. אמר להן והיכן הם השנים, אמרו לו (שם): האחד איננו, מת, והקטן היום את אבינו. אמר להם (שם שם, לד): הביאו אחיכם הקטן אלי וגו', לקח את שמעון ואסר אותו לעיניהם, מפני שהוא דחפו לבור, ופרש אותו מלוי שלא יטלו עליו עצה. אמר שמעון לאחיו כך עשיתם ליוסף כך אתם מבקשים לעשות לי. אמרו לו מה נעשה ימותו אנשי בתינו ברעב, אמר להם עשו מה שתרצו, עכשו אראה מי יכניס אותי בבית האסורים. באותה שעה שלח יוסף אצל פרעה ואמר לו שלח לי שבעים גבורים מאצלך, שמצאתי לסטים ואני מבקש לתן עליהם כבלים, באותה שעה שלח לו והיו מסתכלים אחי יוסף מה היה מבקש לעשות. אמר יוסף לאותן גבורים הכניסו את זה בבית האסורין, כיון שקרבו אצלו צוח בהם, כיון ששמעו קולו נפלו על פניהם ונשתברו שניהם, שנאמר (איוב ד, י): שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו, והיה מנשה יושב לפני אביו, אמר לו אביו קום אתה, מיד עמד מנשה והכהו מכה אחת והכניסו בבית האסורים ונתן עליו כבלים, ואמר להם זה יהיה חבוש עד שתביאו את אחיכם ויאמנו דבריכם, מיד (בראשית מב, כה): ויצו יוסף וימלאו את כליהם, הלכו אצל אביהם וספרו לו את כל המארע, השיב אביהם ואמר להם היכן שמעון, אמרו תפש אותו בשביל אחינו הקטן, אמר להם (שם שם, לו): אתי שכלתם, (שם שם, לז): ויאמר ראובן אל אביו את שני בני תמית, אמר לו וכי בניך אינן בני, אמר להם יהודה הניחו לזקן עד שתכלה הפת. אמר לו יהודה, אבא אם הולך בנימין עמנו ספק נתפס ספק לא נתפס, ואם אינו הולך עמנו כלנו מתים ברעב, מוטב תניח את הספק ותתפש את הודאי. אמר מי מערב בו, אמר לו אני, שנאמר (שם מג, ט): אנכי אערבנו מידי תבקשנו, לכך נאמר: וירא יעקב כי יש שבר במצרים.

ז וירא יוסף את אחיו וגו' (מב, ז), אמר רבי יהושע בר נחמיה נעשה נכרי להם. (שם, ח): ויכר יוסף את אחיו וגו', רבי לוי ורבנן, רבי לוי אמר בשעה שנפלו בידו ויכר יוסף את אחיו, בשעה שנפל בידן (שם): והם לא הכרהו. ורבנן אמרי הוא שהניחן בחתימת זקן, ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו, שא הניחוהו בחתימת זקן. (שם, ט): ויזכר יוסף וגו' ויאמר אלהם וגו' (שם, יא): כלנו בני איש אחד, נצנצה בהם רוח הקדש, אמרין ליה אנן ואת בנוהי דגבר חד אנן. (שם, יג): ויאמרו שנים עשר אנחנו, אמר להון ואן הוא, זבנן יתיה. אמר להון בכמה זבנתון יתיה, אמרין ליה בחמש סלעין. אמר להון ואין הוה אמר לכון בר נש יהבון לי חמש סלעין ואנא יהיב יתיה לכון, אתון עבדין, אמרין ליה, אין. ואם אמר לכון בר נש יהבון לי בכפלא ואנא יהיב יתיה לכון, אתון עבדין, אמרין הין. ואם הוה בר נש אמר לכון אין הויתון יהבין ביה אלפא לא יהבינא ליה לכון, מה הויתון עבדין, אמרין ליה על מנת כן נחתינון אי למקטל אי לאיתקטלא. אמר להון (שם, יד): הוא אשר דברתי אלכם מרגלים וגו'. (שם, טו): בזאת תבחנו חי פרעה, בשעה שהיה מבקש לשבע לשקר היה נשבע בחי פרעה, אמר רבי לוי משל לגדי שברח מן המרעה ונכנס אצל אשה אלמנה, מה עשתה, עמדה ושחטתו והפשיטתו ונתנתו בתוך המטה וכסת עליו סדין. אתון בעיין ליה מן גבה, אמרה כן תהא ההיא אתתא מנכשא מבשריה הדין ואכלה אם ידעה ביה. כך (שם): חי פרעה אם תצאו וגו', (שם, טז): שלחו מכם אחד, (שם, יז): ויאסף אתם אל משמר שלשת ימים, לעולם אין הקדוש ברוך הוא מניח את הצדיקים בצרה שלשת ימים, וכן למדו ליוסף ליונה למרדכי לדוד, וכן הוא אומר (הושע ו, ב): יחיינו מימים ביום השלישי, של שבטים, יקמנו, (בראשית שם, יח): ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי.

ח אם כנים אתם וגו' ואת אחיכם הקטן ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו (מב, יט כא), רבי אבא בר כהנא אמר לשון דרומי הוא, אבל, ברם. (שם): אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו, רבי לוי בשם רבי יוחנן בר שאילה אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה היה רואה את אחיו מוכרים אותו והוא שותק, אלא מלמד שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד כדי שיתמלאו עליו רחמים ולא נתמלאו. (שם, כב): ויען ראובן אתם לאמר וגו', הלוא כדין אמרית לכון, (שם): הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד, אלא כך אמרתון (בראשית לז, כ): ועתה לכו ונהרגהו. (שם מב, כב): וגם דמו הנה נדרש, דמו וגם דם הזקן. (שם שם, כג): והם לא ידעו כי שמע יוסף כי המליץ, זה מנשה. (שם שם, כד): ויסב מעליהם, רבי חגי בשם רבי יצחק אמר לעיניהם אסרו, כיון שיצאו להם היה מאכילו ומשקו מרחיצו וסכו.

ט ויצו יוסף וימלאו וגו' וישאו את שברם על חמריהם ויפתח האחד וגו' ויאמרו איש אל אחיו וגו' (מב, כה כח), כד דמיך רבי סימון בר זבידא עאל רבי אלעא ופתח עלוהי (איוב כח, יב כא): והחכמה מאין תמצא וגו' ונעלמה מעיני כל חי וגו' תהום אמר לא וגו', ארבעה דברים הן הן תשמישו של עולם וכלן אם אבדו יש להם חלופין, ואלו הן (שם שם, א ב): כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה, תלמיד חכם שמת אין אנו מוצאים תמורתו.

אמר רבי לוי שבטים מציאה מצאו, כתיב: ויצא לבם, ואנו שאבדנו את רבי סימון על אחת כמה וכמה. (בראשית מב, כט): ויבאו אל יעקב אביהם וגו', מלמד שהיו הדברים קשים עליהם כקורות. (שם שם, ל לה): דבר האיש אדני הארץ וגו' ויהי הם מריקים שקיהם וגו', מלמד שחשדן אביהם, (שם שם, לו): ויאמר אלהם יעקב אביהם וגו', כבר יוסף איננו ושמעון איננו, עלי להעמיד שנים עשר שבטים. (שם שם, לז): ויאמר ראובן אל אביו וגו', רבי אומר הרי זה בכור שוטה, בניך לא בני הם, אתמהא. (שם שם, לח): ויאמר לא ירד בני עמכם וגו', רבי חנינא ורבי מרינוס תרויהון אמרין בשם אבא נהוראי, בשעה שהיה אדם אומר דבר מתקן לפני רבי טרפון היה אומר כפתור ופרח, ובשעה שהיה אומר דבר של בטלה היה אומר: לא ירד בני עמכם. (שם): בדרך אשר תלכו בה וגו', הא בבית לא, אמר רבי אליעזר בן יעקב מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה.

י והרעב כבד וגו' ויהי כאשר כלו וגו' ויאמר אליו יהודה וגו' אם ישך משלח וגו' ואם אינך משלח וגו' (מג, ב ה), אמרו לו מה הוא אומר לנו דברים של אמת ואנו משיבים אותו דברים של בטלה. (שם, ו): ויאמר ישראל למה הרעתם לי וגו', רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה, אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא, אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא אומר למה הרעתם לי, היא דהוא אמר (ישעיה מ, כז): נסתרה דרכי מה' ומאלהי וגו'. (בראשית שם, ז): ויאמרו שאול שאל האיש וגו', אמר רבי אבא בר כהנא אפלו עצי עריסותנו גלה לנו. (שם שם, ח): ויאמר יהודה אל ישראל אביו, מוטב תהא נפש אחת בספק ולא כלם בודאי. (שם שם, ט): אנכי אערבנו כל הימים, זה העולם הבא שכלו יום.

יא כי לולי התמהמהנו וגו' ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא (מג, י יא), רבי לוי בשם רבי תנחום בן חנילאי תאמר אותה החרדה שהחרדתי את אבא (בראשית כז, לג): ויאמר מי אפוא הוא, שנזדעזעה עלי כאן, אתמהה. (שם מג, יא): קחו מזמרת הארץ בכליכם, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי דברים שהן מזמרין בעולם, חלזון, חמר קטף, ומור, אגורי, (שם): ומעט צרי בלסם קטף, (שם): מעט דבש, רבי יהודה בר רבי אמר דבש בריא כאבן, (שם): ונכאת, שעוה, (שם): ולט, מוצטבה, (שם): בטנים ושקדים, משח דבטנים, משח דשקדים. (שם שם, יב): וכסף משנה קחו בידכם, רבי יצחק אמר שמא הוקר השער. (שם): ואת הכסף המושב וגו' ואת אחיכם וגו', אמר להם הרי הכסף והרי הדורון והרי אחיכם, צריכין אתון מלתא אוחרי, אמרי ליה צלותך אנן בעיין, אמר להון אם צלותי אתון בעיין (שם שם, יד): ואל שדי יתן לכם רחמים וגו'.


פרשה צב

א ואל שדי יתן לכם רחמים (מג, יד), רבי פינחס בשם רבי חנין דצפורין פתח (תהלים צד, יב): אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, ואם בא להקפיד, (שם): ומתורתך תלמדנו, מה כתיב באברהם (בראשית יב, ב): ואברכך ואגדלה שמך כיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא הקפיד ולא קרא תגר, אף את אם באו עליך יסורין לא תהא מקפיד ולא קורא קטיגור. אמר ליה רבי אלכסנדרי אין לך אדם בלא יסורים אשריו לאדם שיסורים באים עליו מן התורה, שנאמר: ומתורתך תלמדנו, אמר רבי יהושע בן לוי כל יסורים שהם באים על האדם ומבטלין אותו מדברי תורה, יסורים של תוכחת הם, אבל יסורים שהם באים על האדם ואין מבטלין אותו מדברי תורה, יסורים של אהבה הן, כדכתיב (משלי ג, יב): כי את אשר יאהב ה' יוכיח. רבי חמא חזא חד סגי נהורא יתיב לעי באורייתא, אמר ליה שלם לך בר חוריא, אמר ליה מהיכן שמע לך דההוא גברא בר עבדים, אמר ליה לא אלא שאת בן חורין לעולם הבא.

אמר רבי יודן כתיב (שמות כא, כז): ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו, ומה הללו שאינן בכל גופו של אדם אלא באחד מאבריו אמרה תורה לחפשי ישלחנו, מי שיסורים באים עליו שהן בכל גופו של אדם, על אחת כמה וכמה. רבי פינחס בשם רבי הושעיא אמר אשרי הגבר אשר תיסרנו ה', אין כתיב כאן, אלא אשר תיסרנו יה, כזה שהוא נדון לפני הדיין צועק ומצטער ואומר יה יה די די. כך אמר יעקב מי שעתיד לומר ליסורים די הוא יאמר ליסורי די, שנאמר: ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש וגו'.

ב על זאת יתפלל כל חסיד (תהלים לב, ו), זבדי בן לוי ורבי יהושע בן לוי ורבי יוסי בר פטרון תלתיהון אמרין אלין קריא כד דמכין, חד מנהון אמר על זאת יתפלל כל חסיד, (שם לג, כא): כי בו ישמח לבנו. ואוחרנא אמר (שם כג, ה): תערך לפני שלחן, (שם ה, יב): וישמחו כל חוסי בך וגו'. ואוחרנא אמר (שם פד, יא): בי טוב יום בחצריך (שם סג, ד): כי טוב חסדך מחיים. ויש אומרים (שם לא, ב): מה רב טובך. רבי פינחס בשם רבי הושעיא אמר נטל הקדוש ברוך הוא (כביכול) רגליו של אבינו יעקב והעמידן על הים ואמר לו ראה נסי שאני עושה עם בניך, הדא הוא דכתיב (שם קיד, א): בצאת ישראל ממצרים, ישראל סבא. רבי הונא בשם רב אחא אמר אף רגליהם של אבות העמיד על הים, הדא הוא דכתיב (שם עח, יב): נגד אבותם עשה פלא. לעת מצוא, לעת מצוי היום, לעת מצוי הדין, לעת מצוי הנפש, לעת מצוי החשבון, כיון שראה יעקב אבינו שנתמצה החשבון התחיל שופך תחנוניב, ואל שדי יתן לכם רחמים וגו'.

ג רבי יאשיה בן לוי פתר קרא בגליות (בראשית מג, יד): ואל שדי יתן לכם רחמים, (תהלים קו, מו): ויתן אותם לרחמים, (בראשית שם): לפני האיש, הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות טו, ג): ה' איש מלחמה ה' שמו. (בראשית שם): ושלח לכם את אחיכם, אלו עשרת השבטים. (שם): אחר ואת בנימין, זה שבט יהודה ובנימין. (שם): ואני כאשר שכלתי, בחרבן ראשון, (שם): שכלתי, בחרבן שני. כאשר שכלתי, בחרבן ראשון ובשני, לא אשכל עוד.

דבר אחר, ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש, זה השלטון. ושלח לכם את אחיכם, זה יוסף. אחר, זה שמעון. ואת בנימין, כמשמעו. ואני כאשר שכלתי, ביוסף. שכלתי, בשמעון, לא אשכל עוד.

ד ויקחו האנשים וגו' וירא יוסף אתם וגו' והכן (מג, טו טז), ואין הכן אלא שבת, היך מה דאת אמר (שמות טז, ה): והיה ביום הששי והכינו וגו', הדא אמרה ששמר יוסף את השבת קדם שלא תנתן. (בראשית מג, יז יט): ויעש האיש וגו' וייראו האנשים וגו' ויגשו אל האיש, מלמד שהיה דוחפן בפנים והן דוחפין אותו לחוץ. (שם שם, כ): ירד ירדנו, ירידה היא לנו, בארצנו היינו מפרנסים לאחרים, עכשו צריכין אנו לפרנסתך. (שם שם, כג): ויאמר שלום לכם אל תיראו, בין בזכותכם בין בזכות אבותיכם, (שם): אלהיכם נתן לכם מטמון וגו', מכל מקום (שם): כספכם בא אלי. ויוצא אליהם את שמעון, רבי חגי בשם רבי יצחק אמר כהדין צרצורא עביד כשאסרו, כדכתיב (שם מב, כד): ויאסר אתו לעיניהם. (שם מג, כה כו): ויכינו ויבא יוסף וגו'.

ה וישאל להם לשלום וגו' ויאמרו שלום וגו' (מג, כז כח), רבי חיא רבה חמא חד בבלאי, אמר ליה מה עבד אבא, אמר ליה אמך שאלה בך. אמר ליה אנא אמר לך כדין ואת אומר לי כדין. אמר ליה שואלים על החיים ואין שואלים על המתים. כך השלום אביכם, זה יעקב. הזקן, אשר אמרתם, זה יצחק, ויאמרו שלום לעבדך לאבינו. (שם, כט): וישא עיניו וירא את וגו', אמר רבי בנימין לפי ששמענו חנינה באחד עשר שבטים ולא שמענו חנינה בשבט בנימין, והיכן שמענו, כאן שמענו (שם): ויאמר אלהים יחנך בני, (שם, ל לג): וימהר יוסף וגו' וישבו לפניו וגו', נטל את הגביע והיה עושה עצמו כמערים ומריח בגביע, אמר יהודה שהוא מלך יושב בראש, ראובן שהוא בכור ישב שני לו, וכן כלן, אמר אנא לית לי אמה ובנימין לית ליה אמה, כד ילידת ליה אמיה מיתת, מן בגין דא ייתי ויתן ראשיה גביה דידי. לפיכך (שם): ויתמהו האנשים וגו'. (שם, לד): וישא משאת מאת פניו וגו', נתן לו יוסף ונתנה לו אסנת, נתן לו מנשה, נתן לו אפרים, וחלקו עם אחיו, הדא הוא דכתיב (שם): ותרב משאת בנימן ממשאת כלם. (שם): וישתו וישכרו עמו, עמו שתו אבל חוץ ממנו לא שתו. דאמר רבי לוי כל עשרים ושתים שנה שלא ראה אותן לא טעם טעם יין, אף הן לא טעמו טעם יין עד שראו אותו, הדא הוא דכתיב: וישתו וישכרו עמו, עמו שתו חוץ ממנו לא שתו.

ו ויצו לאשר על ביתו, הבקר אור וגו' (מד, א ג), אמר רבי לוי עובדא הוה בדרומית מן חד פונדקי והוה קאים ולביש זוגוי בליליא, ואמר להון דהוו תמן קומו פוקו לכון דלויתא אנא עבדא, והוון נפקין, ולסטיא קדמין להון ומקפחין עליהון, ועלין ומפלגין עמיה. חד זמן אזל רבי מאיר ואתקבל תמן, קם ולבש זוגוי אמר ליה קום פוק לך דלויתא אנא עבדא, אמר ליה אית לי אח ואנא יתיב מסכי ליה, אמר ליה ואן הוא, אמר ליה בכנישתא. אמר ליה ומה שמיה ואנא אזיל וקרי ליה. אמר ליה כי טוב. כל ההוא ליליא אזל ההוא פונדקאה צוח על תרעא דכנישתא כי טוב כי טוב, ולא הוה שום בר נש עני ליה. בצפרא קם רבי מאיר ושוי חמרא דיזל ליה. אמר ליה ההוא פונדקאה אן הוא ההוא אחוך דאמרת, אמר ליה הא אתא ליה (בראשית א, ד): וירא אלהים את האור כי טוב.

ז הן כסף וגו' (מד, ח), תני רבי ישמעאל זה אחד מעשרה קלים וחמורין שכתובים בתורה, הן כסף וגו' השיבנו אליך, קל וחמר ואיך נגנב. (שמות ו, יב): הן בני ישראל לא שמעו אלי, וקל וחמר (שם): ואיך ישמעני פרעה. (במדבר יב, יד): ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה, קל וחמר לשכינה ארבעה עשר יום. (דברים לא, כז): הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם, קל וחמר (שם): ואף כי אחרי מותי. (ירמיה יב, ה): כי את רגלים רצתה וילאוך, קל וחמר (שם): ואיך תתחרה את הסוסים. (שם): ובארץ שלום אתה בוטח, וקל וחמר (שם): ואיך תעשה בגאון הירדן. (שמואל א כג, ג): הנה אנחנו פה ביהודה יראים, וקל וחמר (שם): ואף כי נלך קעלה. (משלי יא, לא): הן צדיק בארץ ישלם, קל וחמר (שם): ואף כי רשע וחוטא, (אסתר ט, יב): ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה וגו', וקל וחמר (שם): בשאר מדינות המלך מה עשו. (יחזקאל טו, ה): הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה, קל וחמר (שם): אף כי אש אכלתהו ויחר.

ח ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא (מד, י), עשרה בני אדם שנמצא אחד מהן בגנבה אין כלם באסירה, אני איני עושה כן, אלא (שם): אשר ימצא אתו יהיה לי עבד. (שם, יב): ויחפש בגדול החל ובקטן כלה, ולמה עבד כן, שלא יאמרו יודע היה היכן הוא מנח. (שם): וימצא הגביע באמתחת בנימן, כיון שנמצא הגביע אמרו לו מה גנבא בר גנבתא, אמר להון גברא דיוסף יש כאן, שעירים יש כאן, אחים שמכרו אחיהם, אתמהא. (שם, יג): ויקרעו שמלתם וגו', רבי פינחס בשם רבי הושעיא שבטים גרמו לאביהם לקרע, לפיכך לקו גם הם. (שם): ויעמס איש על חמרו וגו', חד מנהון הוה נסיב טעוניה בחדא ידא ויהיב ליה על חמריה. (שם): וישבו העירה וגו', אמר רבי אבהו מטרופולין היתה ואת אמרת וישבו העירה, אלא מלמד שלא היתה חשובה בעיניהם אלא כעיר של עשרה בני אדם.

ט ויאמר יהודה מה נאמר לאדני (מד, טז): בכסף ראשון, מה נדבר בכסף שני, מה נצטדק בגביע. מה נאמר לאדני במעשה תמר, מה נדבר בבלהה, ומה נצטדק בדינה. מה נאמר לאבא שבארץ כנען, ביוסף, ומה נדבר בשמעון, ומה נצטדק בבנימין. אם נאמר לך חטאנו, גלוי וידוע שלא חטאנו, ואם נאמר לך שלא חטאנו (שם): האלהים מצא את עון עבדיך, אמר רבי יצחק מצא בעל חוב מקום לגבות שטרו.

אמר רבי יצחק כזה שהוא ממצה את החבית ומעמידה על שמריה. (שם, יז): ויאמר חלילה לי וגו', רבי הונא בשם רבי אחא נער פורפוריה, (שם): האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם, אמרין ליה השלום דכוליה נשפה, ורוח הקדש צווחת (תהלים קיט, קסה): שלום רב לאהבי תורתך.




סדר ויגש




פרשה צג

א ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה (מד, יח). (משלי ו, א ג): בני אם ערבת לרעך וגו' נוקשת באמרי פיך וגו' עשה זאת וגו', אמר רבי חנינא ברח מן שלש והדבק בשלש, ברח מן הפקדונות ומן המאונים ומלעשות ערבות בין אדם לחברו. הדבק בחליצה, ובהפרת נדרים, ובהבאת שלום שבין אדם לחברו.

אמר רבי ברכיה אמר רבי שמעון בר אבא לית שמיה פקדון אלא פוק דון.

דבר אחר, בני אם ערבת לרעך, זה יהודה, (בראשית מג, ט): אנכי אערבנו. (משלי ו, א): תקעת לזר כפיך, (בראשית שם, שם): מידי תבקשנו. נוקשת באמרי פיך, (שם): אם לא הביאתיו אליך. עשה זאת אפוא בני והנצל, לך והדבק בעפר רגליו וקבל מלכותו ואדנותו, ויגש אליו יהודה.

ב כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו (תהלים מח, ה), כי הנה המלכים, זה יהודה ויוסף. עברו יחדו, זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה. (שם שם, ו): המה ראו כן תמהו, (בראשית מג, לג): ויתמהו האנשים איש אל רעהו, (תהלים שם, שם): נבהלו נחפזו, (בראשית מה, ג): ולא יכלו אחיו וגו', (תהלים שם, ז): רעדה אחזתם שם, אלו השבטים, אמרו מלכים מדיינים אלו עם אלו אנו מה אכפת לנו, יאי למלך מדין עם מלך. ויגש אליו יהודה (איוב מא, ח): אחד באחד יגשו, זה יהודה ויוסף, (שם): ורוח לא יבא ביניהם, אלו השבטים, אמרו מלכים מדינים אלו עם אלו אנו מה אכפת לנו.

ג דבר אחר, ויגש אליו יהודה, כתיב (משלי כה, יא): תפוחי זהב במשכיות כסף, תרגם עקילס הגר חזורין דדהב בגו דיסקרין דכסף. (שם): דבר דבר על אפניו, מה אופן זה מראה פנים מכל צד, כך היו דבריו של יהודה נראים לכל צד בשעה שדבר עם יוסף.

ד דבר אחר, ויגש אליו יהודה וגו', כתיב (משלי כ, ה): מים עמקים עצה בלב איש וגו', לבאר עמקה מלאה צונן והיו מימיה צוננין ויפין ולא היתה בריה יכולה לשתות הימנה, בא אחד וקשר חבל בחבל ונימה בנימה משיחה במשיחה ודלה הימנה ושתה, התחילו הכל דולין הימנה ושותין, כך לא זז יהודה משיב ליוסף דבר על דבר עד שעמד על לבו.

ה ויגש אליו יהודה, (עמוס ט, יג): הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש וגו', חורש, זה יהודה. בקוצר, זה יוסף, שנאמר (בראשית לז, ז): והנה אנחנו מאלמים אלמים. (עמוס שם): ודרך ענבים, זה יהודה, (זכריה ט, יג): כי דרכתי לי יהודה קשת. (עמוס שם): במשך הזרע, זה יוסף, שמשך זרעו של אביו והורידו למצרים, כדכתיב (הושע יא, ד): בחבלי אדם אמשכם. (יואל ד, יח): יטפו ההרים עסיס, אלו השבטים, אמרו מלכים מדינים אלו עם אלו אנו מה אכפת לנו.

ו דבר אחר, ויגש אליו יהודה, רבי יהודה רבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר הגשה למלחמה, היך מה דאת אמר (שמואל ב י, יג): ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה, רבי נחמיה אומר הגשה לפיוס, היך מה דאת אמר (יהושע יד, ו): ויגשו בני יהודה אל יהושע לפייסו. רבנן אמרי הגשה לתפלה (מלכים א יח, לו): ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי וגו'. רבי אלעזר אמר פשט להון אם למלחמה אני בא, אם לפיוס אני בא, אם לתפלה אני בא. בי אדני, בי ולא ביה, אם לממלא מיא אנא, אם לשמשא אנא, אם למפצע קיסין אנא.

דבר אחר, בי אדני, בייה את מעביר עלינו אדני, שכך אמרת לנו (בראשית מד, כא): הורדהו אלי וגו', זו היא השמת עין, נהפך הדבר שאמרת לסמיות עינים.

אמר רבי סימון בנימוסות שלנו כתיב (שמות כב, ב): ואם אין לו ונמכר בגנבתו, וזה יש לו לשלם. ידבר נא עבדך, יכנסו דברי באזניך, זקנתו של זה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה בנגעים הוא וכל ביתו, דכתיב (בראשית יב, יז): וינגע ה' את פרעה, הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת. אמו של זה לא מתה אלא מקללתו של אבא, ומן תמן מיתת לה (שם לא, לב): עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה, הזהר שלא יחול בך קללה אחת, ואותו האיש מת. שנים ממנו נכנסו לכרך אחד שלם והחריבוה, להלן בשביל נקבה, כאן בשביל זכר. על חבת העין בא. על אכסניא של הקדוש ברוך הוא, שנאמר בו (דברים לג, יב): חפף עליו כל היום, על אחת כמה וכמה.

דבר אחר, ידבר נא עבדך וגו', אמר רבי ירמיה בר שמעיה דבר אני מוציא מבפנים ומכניס דבר בנא ומכלה אתכם.

אמר רבי חנין בשעה שהיה יהודה מעלה חמה היו שערות לבו בוקעות כליו ויוצאות, והיה נותן עששיות של ברזל לתוך פיו ומוציאן כאבק. כי כמוך כפרעה, מה פרעה גוזר ואינו מקים אף אתה גוזר ואינך מקים. מה פרעה להוט אחר הזכרים אף אתה כן, מה פרעה מלך ואתה שני לו בארץ מצרים, כך אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו, ואם שולף אני את חרבי ממך אני מתחיל ובפרעה רבך אני מסים. אלו אמר מפרעה אני מתחיל היה מניחו, כיון שאמר ממך אני מתחיל רמז למנשה ורפש חד רפש וזעת כל פלטין, אמר דין רפש מן בית אבא, כיון דחמי מיליה כן שרי משתעי מילין רכיכין, אדני שאל.

ז דבר אחר, ויגש אליו יהודה, זו היא שנאמר ברוח הקדש על ידי שלמה (קהלת ז, יט): החכמה תעז לחכם וגו', כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה, לא אמרו אלא כנגד יוסף הצדיק, אמר רבי יוחנן בשעה שתפס יוסף הצדיק את בנימין ואמר להם לאחיו (בראשית מד, יז): האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד, אמר לו יהודה בנימין את תפוס ושלום בבית אבא, מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול והלך קולו ארבע מאות פרסה עד ששמע חושים בן דן וקפץ מארץ כנען ובא אצל יהודה ושאגו שניהם ובקשה ארץ מצרים להפך, עליהם אמר איוב (איוב ד, י): שאגת אריה וקול שחל. שאגת אריה, זה יהודה, שכתוב בו (בראשית מט, ט): גור אריה יהודה. וקול שחל, זה חושים בן דן, ששניהם נמשלו כארי, שנאמר (דברים לג, כב): ולדן אמר דן גור אריה. (איוב ד, י): שני כפירים נתעו, אלו גבוריו של יוסף, שכיון שכעס יהודה נשרו שניהם של כלם.

אמר רבי יהושע בן לוי אף אחיו כיון שראו יהודה שכעס אף הם נתמלאו חמה ובעטו בארץ ועשו אותה תלמים תלמים, שנאמר (איוב שם, יא)