בס"ד
הקדמה:
אחד התחומים העיקריים שידיעתם מעלה שאלות אצל בני ישראל על התורה הקדושה הוא המדע. מקצועותיו רבים. וברשימה זו רק מאמרים על אמרי התורה הנוגעים למקצועות האלו. תחומים אחרים- ברשימות אחרות. ברשימה זו לא ינתן להם אפילו רמז.
מיד נתחיל בעזהשי"ת ב"בריאה", שכבר רבנים חשובים קבעו שהתיאור שבתורה אינו התיאור הפיזיקלי/ המציאותי. אני מתאר לעצמי שרבים וטובים כבר ניסו להעמידה בדרך חוקי הטבע, אך קרוב הוא הכשל בזה, מאחר שהדבר בכלל לא "פשוט" הוא. הרמב"ם שאינו חקרן וידען פחות משום איש תורה שבדורנו- עסק במו"נ (פ"ב ה"ל) בחלקי הבריאה במציאות. והרמב"ן שג"כ לא קטן מאף ממציא רעיונות בדורינו- כתב ב"שער הגמול": (בשני שלישו ד"ה "ואחר") "כל מה שבא בכתוב מפשוטי סדר בראשית הכל אמת ואין מקרא יוצא מידי פשוטו".
תוכן: עמוד
סי' א': ובו יבואר אם ספירת הזמן עפ"י איזוטופים רדיואקטבי'ים (כדוגמת
פחמן 14) הינו מדעי סטרילי? 2
סי' ב': ובו יבואר אם אפשרי עפ"י התורה שהיו עצמים (כגון עצים, סלעים
ובעלי חיים) מקודם לזמן בריאת העולם. 5
סי' ג': ובו יבוארו חמישה דברים: 8
1. היכן יש מים עליונים?
2. איך היו מים במצב נוזל, בזמן שעדיין לא היו מאורות (כוכבים בעלי
אנרגי'ה-"שמשות")?
3. כמו כן איך היו צמחים שם?
4. אם אפשרי שה"מפץ הגדול" היה תחילת הבריאה?
5. שפרשת בריאת האור אינה טעות מדעית.
סי' ד': ובו יבואר מה הפרוש שקבלנו בתורה שבע"פ לגבי התאור בתורה:
"תהו ובהו"? 15
סי' ה': "אבולוצי'ה" האם המחקרים הגיעו להוכחתה או לשלילתה?
השערתו של ווגנר: "נדידת היבשות" 1
סי' ו': "סוגי אדם" (-"הומינידים") האם ישנה ידיעה זו בתורה? האם לממצא
המדעי, הסוגים השונים, היו בתקופות קדומות לאדם (ה-Homo
sapiens sapiens ) ? 19
נספח: עולם הבא (הובא כאנדיקצי'ה לפרוש אור היום הראשון, שבסי' ג') 21
סי' א': ובו יבואר אם ספירת הזמן עפ"י איזוטופים רדיואקטבי'ים (כדוגמת פחמן 14) הינו מדעי סטרילי?
"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" (בראשית א', א'.)
משמע שמ"פסוק" זה מתחילה הבריאה. בילקוט פר' ד' ובחגיגה י"ב. מבואר שביום זה (יום ראשון) נברא זמן היום והלילה. (רש"י שם: 24 שעות יממה הראשונה: היום והלילה. וכן הרמב"ן עה"ת פ' א' פס' ג,ד, ומוסכם, להבדיל, עפ"י הפיזיקה: החל מהאריסטוטלית וכלה בתורת היחסות ובמכניקת קוונטים: שמאחר שהיה חומר: שמים וארץ בתורה שם, בילקוט ובחגיגה שם, א"כ היה זמן. שהרי היתה תנועה. שבחומר יש אטומים ותתי אטומים בתנועה.)
רבי אליעזר הגדול סבר (פדר"א פ' ג') ש"שמונה דברים נבראו ביום הראשון..." ולא חישב את היום והלילה ביניהם. אבל בפשטות זה לא בגלל שלא חשב שהיה זמן, להפך: יכול היה שסבר שכבר היה זמן ממקודם. ועיין מו"נ ח"ב פ"ל בהתקפתו אפשרות זו ואת הפדר"א אבל בין כך ובין כך הכריח הרמ' ( במו"נ ח"ב פרק י"ג) כאריסטו (בפיזיקה ספר ד' פ"י ואילך ) שמאחר שמיום ד' ואילך, היתה תנועת גרמי שמיים- א"כ בודאי היה זמן ביום רביעי.
ומאחר שכדברינו בפיזיקה, היתה תנועה כבר ביום הראשון- א"כ פשוטים דברי רש"י והרמב"ן שהיה זמן, ביום ראשון. בין כך ובין כך משם ואילך לפי כרונולוגית התורה והנ"ך הגענו ל- 5768 שנים .
בבדיקות c14 לאורגניזמים מסוף תקופת הקרח (ואינני מתייחס כרגע לתיארוכים עצמם. אני מתייחס מצד האטומיות גרידא.) התקבלה תוצאה של 11000 שנה. (Johnson, "תיארוך בעזרת פחמן רדיואקטיבי (1952) ל- Libby) מאחר שבתקופה זו מצוי אדם ניאוליתי, וא"כ זה לא יתכן לחשבון השנים מאדם הראשון. ( מעבר למה שזה גם לא אפשרי לזמן הבריאה שבתורה, ולפרוש תושבע"פ.)
ומאחר ש c14 איזוטופ רדיואקטיבי וכמות התפרקותו סידרה הנדסית, (גם ב"ציידי החלקיקים"- יובל נאמן עמ' 44 כך משמע) א"כ יש בזה בעצם, שעון מטמטי המונה יחידות זמן פיזיקלית מדויקות.
אבל פרופ' ג'ונסון קיבל בבדיקה שהוא עשה: "יוצאים מן הכלל תמוהים". (הועדה לפחמן 14 של החברה האנטרופולוגית ושל החברה הגיאולוגית של אמריקה.)
סואס דיבר על 3300 שנה.
וב- 1954 פרסמו סואס ורובין שאותה תקופה נקבעה ל- 3000 שנה. (Science Suess and Rubin 24 ספט' 1954 ו- 8 באפריל 1955).
הקרינה הקוסמית היא גרעיני יסודות (שרובם H11 ) המגיעים לאטמוס' ומפרקים את החנקן גם לפחמן 14, המגיעים לליטוספירה. גם החי הניזון ממנה מתמלא בו בדיוק לפי ריכוזו בליטוספירה. אלא שריכוזו החל מהגיעו ליונוספירה וכלה בכמותו בליטוספירה תלוי בכמה פרמטרים שמשתנים בזמן.
א. חושבים שהגרעינים המהירים של השק"ק (שטף קרינה קוסמית) eV1019, הם שרידים של "סופרנובה" (ציידי החלקיקים 54, ויקיפדיה: קרינה קוסמית: "מאיפה מגיעה הקרינה הקוסמית הגלקטית?": "משום שהקרניים"). א"כ מאחר שאילו קורים בכוכבים בעלי מסות שונות, (בין גבול המינמ': צ'נדראסקאר 1.44 מסת השמש לבין בעלי מסות של M30-40 השמש, כ- V Y Canis Majoris , ידען:"האבל צילם כוכב שעומד להתפוצץ") שמתפוצצים באקראיות. (הרצאת זכרון לפרופ' אהרון קציר ז"ל מפרופ' חיים הררי מכון ויצמן למדע, וב"הידען: טלסקופ החלל טוויפט גילה שתי סופרנובות בגלקסיה אחת": שזה קורה אחת ל-25 עד 100 שנה) ובמרחקים שממקומנו ועד לצד השני של הגלקסיה, שרדיוסה (לדעתם) כ- 103X26.5 שנות אור ועדיין אף אחד לא יודע מתי התפוצץ כל כוכב (בכל 13.5 מליארדי השנים שלשיטתם) כמו כן גם אף אחד אינו יודע מה שיתפוצץ מכאן ולהבא. א"כ כמות הקרינה הקוסמית אינה נודעת בכלל. פלא בעיני, איך יכול היה מישהו בר דעת לטעון שהוא יודע למנות גיל עצמים בעולם כשאינו יודע בכלל לקבוע איך מתהווה השק"ק המפרק את החנקן באטמוספירה.
ב. קרינה קוסמית אפשרית גם מקוואזרים (ויקיפדיה: "מאיפה מגיעה הקרינה הקוסמית", קובץ אסטרופדיה:"קוואזרים וגרעיני גלקסיות פעילים: ב"תכונותיהם הנצפות") והן משתנות הן בסדר של ימים והן בזמנים ארוכים יותר של שנים. (שם "המודל הפיזיקלי") ויש שנדלקים גם בימנו אנו (שם "קווזארים ביקום הקדום") א"כ גם הקרינה מאילה מתווספת ומתכלה בזמן. מותר לציין שלא יודעים לכמת מה שעוד לא ברור אם נמצא כאן.
ג. הקרינה הקוסמית תלויה במרחק מן המקור (פ.ג. דייסון, ספטמבר 1971 Scientific American כרך 225 עמ' 57, "בראשית ברא, 123")
ד. הקרינה הקוסמית הסולרית גדלה לאחר התפרצויות שמש. ("כתמי שמש" ארץ רעשה עמ' 230, שמוליק מרקו סוף המבוא, ויקיפדיה "קרינה קוסמית סולרית") וכאשר הוא עולה- יורדת הקרינה הגלקטית. א"כ בזמנים כאלו- כל הקרינה ירדה מ- 1019 ל- eV105. זהו סדר של 1/1014. (לא התחשבתי בכך שגם בשק"ק הגלקטי יש גרעינים שמגיעים רק עם eV109. וכנגד זה: שהעדר קרינה גלקטית מתבטא גם בחוסר הכמות העיקרית של השק"ק, כנ"ל.) ממצאים אלו בלבד שוללים כל אפשרות תיארוך עם פחמן 14. בהמשך יוכח שאכן לעוסקים במלאכה זו- זה ברור.
ה. יש להזכיר כאן את גילויים של ריכטמיאר וטלר (1951. "ארץ רעשה" 231) על הקרינה הסולרית, שהאצתה משדה המגנטי של השמש. כמו כן את המצאות שדות מגנטיים לכוכבים נוספים. (צדק- ארץ רעשה 205, תהודה מגנטית בין נגה וארץ- 206, וכן אלקטרומגנטיות של כל מערכת השמש, שם) א"כ, תהיה הסיבה אשר תהיה להתהפכות המגנטיות של כדה"א. (יובא בס' ז') אין שום סיבה להניח באופן ודאי, שלא היו התהפכויות כאלו גם בפלנטות אחרות, כולל שמש. גם מכאן: שאין שום בסיס לתיארוך פחמן 14.
ו. המטען החיובי הגדול של הקרניים הקוסמיות נובע ממעבר חלקיקים טעונים אילו דרך שדות מגנטיים (כנ"ל, בס' ה', גבי השטף הסולרי מהשמש. וכן זה בשאר שדות מגנטיים בחלל. אנריקו פרמי מובא ב"ארץ רעשה" 231.) מאחר שאנו מסתובבים סביב הגלקסיה- אנו חולפים על פני שדות שונים. ואין שום ברירות על עוצמות השק"ק באלפי השנים.
ז. האנרגיה שלהם באטמוספירה תלויה בשדה המגנטי של כדה"א. (מרקו סוף המאמר) ושינויים בזה היו. בבדיקות חרס הכדים האטיים והאטרוקסים ע"י פולגרי'יטר, הסיק הוא שבמאה השמינית למנינם התהפך השדה המגנטי באיטליה וביוון. (Jp;ASPN;RCL Folghereiter וב- Mercanton, שיטתו של פולגרי'יטר ותפקידו בגיאופיזיקה ASPN וב- Manley פלאומגנטיות, SN, עמ, 44.) מרקנטון חקר כדים מהמאה ה- 11לפי ספירתם, וממערות בתקופת הברונזה והגיע למסקנה שבמאה העשירית כוון המגנטיות היה שונה במקצת מכיום. אבל בבדיקתו את ניסוייו של פולגרי'יטר- מצאם ללא רבב, כלומר: לפנינו שתי התהפכויות.
מדען אחד כתב (McNish בפרק על גורמי ושינוי'י המגנטיות של כדור הארץ בספר "מגנטיות וחשמל של כדור הארץ" עמ' 326) שכמה סלעים וולקני'ים מקוטבים בכוון הפוך מכוון השדה המקומי, ורבים מן הסלעים הקדומים יותר- מגנוטם חלש מזה של החדשים יותר. מורה הדבר שקוטביות כדה"א התהפכה היפוך מלא בתקופות גיאולוגיות קרובות ועיין גם ויקיפדיה:" זמן גיאולוגי":"קביעת גיל הסלע בעזרת פליאומגנטיזם".
ח. שריפת דלקים פוסיליים, מאז המהפכה התעשייתית- השפיעו בחוסר התאמה שנתנו בדיקות C14, לגילם הידוע של הממצאים. (מרקו שם)
ט. כמות המים באוקיינוסים משפיעה. (ליבי מובא ב"ארץ רעשה" 126, מרקו:"שיטה זו".) והיא ירדה. (H.B.Moore מובא ב"ארץ" 144 וכן הסיק דלי, וקונן ואחרים אישרו. שם 162, וכן פרופ' יואינג מאוניבר' קולומביה, פרסם ב- 1949 וכן פטרסון. Ewing, "תגליות חדשות ברכס המרכז האטלנטי", NGM, xcvi, מס' 5.)
י. מפרופ' ניר שביב, בהרצאתו באונ' העברית: שבין זרועות הגלקסיה כמות היסודות גדולה מאשר מחוץ לה. בתנועתנו סביב הגלקסיה אנו גם נעים בניצב לה, נכנסים ויוצאים בין זרועותיה. יסודות אילו הם המרכיבים בשק"ק כנ"ל. גם זה פרמטר נוסף בכמות הפירוק לפחמן 14.
יא. חם כדה"א משתנה במחזורי מילנקביץ'. (18000 שנים) לפני 10000 שנים חלה הפוגה בקרחונים. (ה.ה. לאמב, 1977, Climat: present, past and future מתואן, לונדון, כרך ב, פרק טז. מובא ב"בראשית ברא" 56.) האיזוטופים הקלים מתרכבים יותר מה C14. וככל שהטמפ' עולה- הקלים מתרכבים יותר, ביחס לכבדים. (מהרצאתו של פרופ' שביב). כלומר: עוד פרמטר שמשנה את יחס המצאות פחמן 14 לעומת ה- 12 וה- 13.
יב. מהכניסה והיציאה מבין זרועות הגלקסיה, כמו מאזורי "סופר נובה"- משתנה כמות החלקיקים (כנזכר בס' י') וא"כ גם כמות יינון היסודות על פני הארץ משתנה. ומאחר שההתרכבויות מתרחשות אחר יינון האיזוטופים (שם)-הרי שהתוצאה הישירה היא שגם כמויות ההתרכבות משתנה. נמצא שאין אחידות להימצאות פחמן 14 בזמן ולא ידועה בכלל כמותו באותו זמן שממנו מחשבים את התמעטותו.
יג. מעצם העובדה ש C14 מגיע אלינו ממקור אחד, (קרינות קוסמיות המפרקות חנקן) והוא מתפרק בליטוספירה מדבר אחר (מתיינן או מתפרק מעצמו)- לא נותר שום בסיס לחשוב שהתופעות הבלתי קשורות הללו מותירות כמות C14 קבועה. שהרי יצורם ופירוקם תופעות לא קשורות.
אכן לאחרונה מחקרים המציאו ראיות לכך שאין אחידות בשק"ק "ב- 10000 השנים האחרונות".(ויקיפדיה "קרינה קוסמית" סוף "היסטוריה")
וראיה מהשטח: "אבן יהואש" שבבדיקת C14 בפלורידה נמצאה שכתובה מימי יהואש המלך- נקבעה כמזויפת. בנימוק העובדה שהבדיקה הראתה הגיל המתאים, נמסר מד"ר אליזבטה בוארטו ממכון ויצמן שה"פטינה" שהתפתחה בתוך האותיות היתה מעורבת עם ה"פטינה" מהגב ומצידי לוח האבן... וזה "יכול להטות את תוצאות בדיקת התאריך". (מכון ויצמן למדע, גליון 33 יוני 2004).
נשמע לא ממש הגיוני שלא יודעים עדיין את שיטת בדיקת הממצאים והפטינות השונות, ועוד פחות הגיוני שלמרות זאת קיבלו את התוצאות המתאימות. קל יותר להבין מה שהראנו, שאין בדיקה זו מבוססת על כלום. רק שהמכונים יכולים להציג תוצאות רצויות ע"י אופני בדיקה המתאימים. (כמו שתי "פטינות" יחדיו.)
קליברציות שנעשו לבדיקת C14 ע"י דנדרכרונולוגיה וע"י מאובנים מתקופות שונות- אינן רלוונטיות למאמר זה. מאחר שיסודותיהן אינן במדעים המדויקים. יש לציין עוד את "התיארוך המוחלט" שרואים בווארות האגמים שכל ווארה מסמנת שנה (בים המלח מצאו ששים אלף, היינו, שהוא מתוארך ל- 60,000 שנה) לעומתו מחזורי מילנקביץ' (תקופות הקרח במחזורים של 18,000 שנה) מתאימים בוודאות לשינויי מסלול כדה"א ונטיית זווית ציר סיבובו. (תקציר והמאמרים המדעיים אפשר למצוא ב"בראשית ברא", נתן אביעזר עמ' 56) היינו שלפני 10,000 שנה הווארות היו צריכות להיות של 8,000 שנה כל אחת (שהרי במחזור האחרון ב- 10,000 שנה כדה"א התחמם, שם) פלא בעיני איך לאור זה מצאו ששים אלף ווארות יפות ומתאימות ש"שכולה אין בהם".
סי' ב': ובו יבואר אם אפשרי עפ"י התורה שהיו עצמים (כגון עצים, סלעים ובעלי חיים) מקודם לזמן בריאת העולם.
"והארץ היתה תוהו ובוהו וחשך על פני תהום... ויאמר אלקים יהי אור" (פס' ב',ג') בקריאת הפסוקים משתמע שלפני שה' אמר את מאמרו הראשון בבריאה: "יהי אור" כבר היו שמים וארץ תהום ומים. והגם שבקרב ישראל מחשבה כזו נחשבת "כפירה" – כבר פילוסופי אחד הביא פסוקים אלו לראיה, לפני רבן גמליאל, שאף בתורה ישנה התפיסה ה"נכונה" של מלומדי יוון, שהעולם קדמון. (ב"ר פר' א' אות ט'. דבריו מכוונים לדעה של אפלטון שב" לטימאוס" כ"ח ואריסטו מביאו בספר ח' פ'א' מובאים במו"נ של הרב קפאח, ח"ב פי"ג. ושם הביא גם את הדעה השניה בזה- של אריסטו ותלמידיו, שהיקום, כפי שהוא כעת – קיים מעולם וסיבתו: הגיון שאומר שאין רצון האלוקים יכול להשתנות. ושאם כעת יש עולם – משמע שתמיד היה. אבל בתוה"ק כתוב בכ"ז אחרת. היינו: בריאת שמים ביום השני וכוכבים ושמש ביום רביעי, וכו', לפני 5768 שנים בלבד. זה כמובן בלתי קשור למציאות ה'. שהיא תמיד. ולכן הסיק הר"מ, שאין השקפתו אפשרית על פי התורה.)
אבל כשקוראים שוב את הפסוקים מההתחלה, ושמים לב לכל מילה – רואים ש"והארץ היתה" – אינו תיאור של מה שהיה קודם ל"בראשית ברא... את השמיים ואת הארץ..." שהרי אם הארץ היתה "חמרים מוקדמים טרם הבריאה, וכדברי הפילוסופי: "צייר גדול הוא אלוקיכם אלא שמצא סממנים טובים שיסיעו אותו: תוהו ובוהו..."
א"כ:
א. היכן היו המים טרם הבריאה, וכן התהומות? ולהניח שאין הגיון זה מחייב בסיפור הבריאה בתורה – זה בלתי אפשרי שהרי אפילו ישנה פרשה מיוחדת ביום שלישי המתארת את הקווי'ית הימים למקומם, מעל הארץ. היינו שברור שאין מים ללא איזה "ארץ". (גוף שמתחת, וכההבנה הפיסיקלית)
ב. אם כדבריו, שהארץ היתה רק חומרים, טרם הבריאה, א"כ ה"ארץ" כפי שהיא כיום- ג"כ נוצרה בבריאה. אך אין פרשה כזו בתורה, כמו שיש על יצירת השמים. ולמתן פיתרון לבעיה זו – נוכרח לומר שזה כבר נכתב במילים: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", עוד לפני כל ה"מאמרות". (זהו הכינוי בחז"ל לכל פרשה ופרשה בבריאת העולם שמתחילה במילים:"ויאמר אלקים". כאמרם ז"ל: ב"ר פר' י"ז אות א', ר"ה ל"ב. מגילה כ"א: ובפסיקתא – מובא ב"תורה שלמה" פ"א שנ"א ובפסיקתא רבתי פכ"א מובא בת"ש בהערה. היינו: "בעשרה מאמרות נברא העולם") היינו: הארץ נבראה בתיאור הראשון: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". ואחר כן: "והארץ היתה תוהו ובוהו...על פני המים".
השתא דאתינן להכי אם ננסה להעמיד את פירושו של הפילוסופוס לומר שבפס' ב' מסופר על ה"סממנים" שהיו טרם הבריאה – הרי שמדובר בפס' ב' על "ארץ" במצב שלפני "...ברא את השמים ואת הארץ". ובכ"ז ממשיך הכתוב אחרי ברא ארץ- לומר:"והארץ היתה..." כהמשך תיאור ה"ארץ" – בא בזמן שהכוונה לתאר את המצב שלפני היותה.
(ואמנם לפי זה- היה צריך להיכתב בתורה "ותהיה הארץ..."! עיין בזה בהערה בסוף הסימן.) אבל עכ"פ, אם כוונת התורה היתה לתאר את המצב של טרם בריאת הארץ- ודאי היתה כותבת:"בראשית היתה ארץ תהו ובהו וחשך... על פני המים. ויאמר אלקים יהי שמים וארץ..." על כרחין – כדברינו. כעת מצאתי הרס"ג (בהוצ' הרב קפאח עמ' ס') שדייק זה להוכיח כדברינו. והשתוממתי למצוא את הדיון וההוכחות האלה בתקופתו. אכן לא מספיק נודעתי לגאונותם וההתמודדיות שהיו לפניהם,שלא נפלו ברמתן מההתמודדיות המצויות כיום.
אכן המסורת שבידינו – הביאה רבן גמליאל, שאין שום דבר בעולם בלתי נברא. וכל מה שנזכר בנביאים וכתובים, מהדברים המוזכרים בפס' ב' – צויינו בריאתם.
וזה בדיוק ההבנה במאמר בחגיגה וילקוט רמז ד', מרבי יהודה בשם רב:"עשרה דברים נבראו ביום ראשון..." (והביאו שם את כל מה שכתוב בפס' ב') וזה יוצא גם ממאמר "עשרה מאמרות", שבו המילה "בראשית" – ג"כ מאמר. (כמו שהוכח ר"ה לב. ומגילה כ"א: ומובא גם בב"ר פר' יז' א' ומוכרח כך שהרי יש בפרשה זו רק תשע פעמים "ויאמר אלקים") וא"כ כל הכתוב בפס' ב' – נברא.
[בכ"ז יש כמה הערות על מאמר "עשרה מאמרות" כפי שהוא במקומות האחרים:
בפסיקתא, בפסיקתא רבתי, ובזוה"ק ויקרא י"א: מבואר ש"עשרה מאמרות" הם כנגד "עשרת הדברות". והמאמר:"יהי אור" הוא כנגד "אנכי ה'". הרי שלפי זה המאמר הראשון הוא כפי שכתוב בתורה "ויאמר אלקים יהי אור" שכן הוא כנגד "אנכי ה'" שגם הוא הדיבר הראשון. נמצא לכאור' שלא כדברינו. ומה שהיה לפני המאמר "יהי אור" משמע שכבר היה טרם תחילת הבריאה.
ואמנם בזוה"ק כתוב במפורש שהמאמר ממאמרם ז"ל. ובגמרא הרי ראינו שהמאמר הראשון הוא "בראשית". וא"כ אפשרי ש"יהי אור" שהוא כנגד "אנכי ה'" – הוא לא המאמר הראשון. ואין הכוונה שם לכוון סידרם.
ואמנם נראים דברינו כדיחוי'א בעלמה. שכן המאמר הראשון שהוא באמת "יהי אור", כפי שכתוב בתורה – היה כנגד הדיבר הראשון שהוא "אנכי ה'". ואנו- לשם ישוב, העמדנו שלא היה במאמרם ז"ל – סדר.
אך נביא כאן את המאמר מכתיבה קדומה, מדרשת רבי אליעזר הגדול: פרקי דר"א פ' שלישי, ז"ל:"בעשרה מאמרות נברא העולם ואילו הן: ויאמר אלקים יהי אור ויאמר אלקים יהי רקיע..." וממשיך בדיוק לפי סדר התורה. לכאורה נמצא סדר המאמרות בדרשת ר' אליעזר שלא כדברינו. ו"בראשית ברא" אינו מהבריאה.
אלא שאם נסתכל בתחילת הפרק יש גם הדרשה מחגיגה י"ב. גבי הדברים שנבראו ביום הראשון:"שמונה דברים נבראו ביום ראשון ואילו הן: שמים וארץ ואור וחשך ותהו ובהו ורוח ומים שנאמר... ויש אומרים אף יום ולילה..." הי'ינו: שאותו ר' אליעזר הגדול שדרש שהמאמר הראשון אינו בראשית – הוא גם דרש שכל מה שכתוב בפס' ב' – נברא.
נמצא: בין למאמר הגמרא ש"בראשית"- מאמר, ובין לפדר"א ש"בראשית- לא מאמר- אין דבר שאינו מן הנבראים.]
רק שיש להביא עוד את ספר הבהיר (מרבי נחוניא בן הקנה) שרצה לומר ש"והארץ היתה" – שכבר היתה. ומסיק ש"תהו" – זה תיאור מלפני הבריאה, ו"בהו" – זה מאחריה. כאומר: בו הוא. היינו: שהוא בעולם. נמצא שיש מדרש שבו אפשרי פירוש של פרטים בפס' ב' – טרם ה"בריאה". הרמב"ן עה"ת סוף פס' א' מצא לפרשו בענין מיוחד שלא משמע ממנו. וגם שבישעי'ה לא אפשרי פירושו, מאחר שלתפיסתו שם, כבר נהיה חומר. ואין כבר ההיולי. אבל המעיין בפתיחתו יראה בסופה לאיזה ענין חיבר את חיבורו. ועל כן אפשר שימצא "פשט נעים" שלא נתפרש כלו.)
וכמו כן – יש מדרש מפורש (ב"ר פר' י"ב אות ב' ושמו"ר פר' א' אות ב') ש"תהו ובהו וחשך – הם ממה שהיה טרם הבריאה, ונפסלו בבריאה. אבל הרואה את אותו מאמר בשמו"ר פר' ל' – רואה שמדובר בבריאה ופסילה שלאחריה. וא"כ הביטוי:"פוסל את הראשונים"- כוונתו למה שברא אחרי שהחל לברא את העולם.
רק שבספר הבהיר, הגם שמשמע שהאפשרות שהביא לפרש את "והארץ היתה תהו..." בטלה- לא חזר מפרוש המילה תהו על מה ש"כבר היתה". וא"כ במדרש זה הניחו אפשרות למילה בתוך הבריאה להיות תאור טרם היותה. וזה הוכח שאינו משמע.
והגם שמצאנו פרוש אחד שנותן מקום לפרש דבר אחד מכל מה שהביא הפילוסופוס, כטרם בריאה – לא אמנע את עצמי ואת אחרים מללכת בדרך הישר והפשוט בתורה, בנביאים ובכתובים, בסברא (שהיא יותר בסיסית ממקרא. ב"ק מו:) במדרשים ובגמרא. ובהבנה זו הילכו קדמונים, כה"כוזרי" (ריה"ל מאמר ראשון אות ס"ז) רס"ג (שם) והרמב"ם (מו"נ שם)
עוד מדרש מגדולי התנאים, שמחוסר הבנתם של ת"ח העוסקים בהאדרת הספרים הקדושים – הוחשבו למסורסים.
"מדרש תמורה" (מר' עקיבא ור' ישמעאל, פ"ב מובא ב"תורה שלמה" פ"א ש"כ. והסיקו שם שהוא חסר, ושהוא אומר בעצם הפך מה שכתוב בו. אבל הוא נמצא בשלמות באוצר המדרשים, מיהודה דוד אייזענשטיין והודפס שוב בספר ילקוט מדרשים [זהלציב] הוצאת אור עולם צפת תשס"ג) שמסיק ש"רוח", שמיוחדת הופעתו בעולם, שאינו כלום שיכולים לחושו. וא"כ הפס' "רוח אלקים מרחפת על פני המים" היה – ואינו נברא. היינו- שמעולם היה, שלא כהיסוד המוסד שראינו עד כה. אלא, שאם נשים לב טוב נראה שכל המאמר מדבר על "רוח" ו"מים" במובנים שאינם גשמיים. (כל מאמרם עוסק רק להוכיח זאת. דעה זו של רבי עקיבא מפורשת בחגיגה י"ד: שהודיע שב"מים העליונים", [שהם השמים שאחרי הבריאה, נדון בסי' ג'] – אין שם מים. גם הרמב"ם מו"נ ח"ב פ"ל פירש שאין שם מים גשמיים, כהנ"ל.)
הערה: השאלה שהועלתה בסוף הדיון בחלק הראשון במאמר: שלפי דברינו היה לתורה לכתוב "ותהי הארץ", כהמשך לבריאת שמים וארץ. ויש לציין שהלשון "והארץ היתה" גם כן אינו מופקע, מאחר שכל הבריאה מסופרת בלשון עבר. וא"כ אפשר גם זה ב"עבר פשוט" במיוחד שאין שום תאור בבריאה של הנבראים עצמם. אלא "ויהי כן". וכאן היה ענין לפרט. וגם בכל שאר הימים בכתיבת מה שנברא כתוב בעבר פשוט. רק ביום שלישי כתוב בלשון העבר המתמשך: (פ"א פס' י"ב) "ותוצא הארץ".
סי' ג': ובו יבוארו חמישה דברים:
1. היכן יש מים עליונים?
2. איך היו מים במצב נוזל, בזמן שעדיין לא היו מאורות (כוכבים
בעלי אנרגי'ה-"שמשות")?
3. כמו כן איך היו צמחים שם?
4. אם אפשרי שה"מפץ הגדול" היה תחילת הבריאה?
5. שפרשת בריאת האור אינה טעות מדעית.
"... ברא את השמים..." זה כתוב בבריאת היום הראשון. אבל פרשת בריאתן-ביום השני. א"כ מתי נבראו?
המדרש, מובא בחלקו בגמרא: ר' פנחס מר' לוי:"של מים הן". ר' יצחק:"שא מים טעון מים". ועל שאלתנו הביאו דברי רב:"לחים היו בראשון, ובשני קרשו". (ב"ר פר' ד' אות ז', ילקוט פר' א' רמז ה' ד"ה "כתיב" ובחגיגה י"ב.)
א"כ ביום הראשון השמים היו מים (כפי שדרשו את המילה שמים:"שא מים", או "שם מים") לחים ובשני: נפרדו ה"עליונים" וקרשו.
ומעתה:
א. מה היה ההבדל בין ה"מים" שהיו ביום הראשון לבין ה"שמים" שהיו גם כן למטה(טרם הבדלתם) וגם כן לחים – כה"מים"? והרי בתורה: "בראשית ברא... את השמים...על פני המים": הם שני דברים שונים. כמו כן בגמרא: "עשרה נבראו ביום הראשון... שמים...ומים".
ב. עוד לא היו גרמי שמים, וגם לא שמש, א"כ איך היו מים לחים. כשטמפ' הסביבתית היתה oc273- (oo קלוין)?
ג. איך הארץ גידלה צמחים בתוכה בטמפ' הזו?
לשאלה הראשונה: אכן עד לפני מספר שנים לא ידעו בכלל על מים למעלה (בחלל)
מסיבה זו הודיע ר"ע, שמי שיאמר שראה מים – שהרי הוא "דובר שקרים-לא יכון" (חגיגה י"ד:) נגד כל מי שיתלה בפשט של מקרא (שגם מפורש בכתובים:"והמים אשר מעל השמים" תהלים קמ"ח ד')
גם הר"מ (הניז' מו"נ ח"ב פ"ל) הלך אחר ר"ע, מאותה סיבה, (על אף שבגמרא הנ"ל משמע מים ממשי'ים, וכן בב"ר פר' ד' אות ב' ג' ד' ובילקוט רמז ה' הבינו כן.)ולא כהמסורת הפשוטה בתהל' (שם) במדרש ובגמ'.
אך ממצאי חקר החלל (Astronomy The Cambridge Atlas of בהוצאת אוניב' קי'ימברידג', עמ' 212-219, מובא בברא' ברא 32) שכוכבי שביט מכילים מים. שביט קטן מכיל 109 טון קרח. וגדול: 1012 , טון קרח, בקצה מערכת השמש מצוי'ים 1012 כוכבים כאילו. (יאן אורט. בראשית ברא שם)
במחקר המים שאנו שותים, נתגלה שחצי'ים מגיע מאותם קרחונים, וזאת ע"י שהמים עשירים באיזוטופ דאוטריום (D) שהוא בעצם איזוטופ מימן:2 H1 שנמצא במים של כוכבי שביט. וריכוזו הגבוה במים מעיד שמחצית מן המים שעל פני הליטוספרה היא מי שביטים. (המחקר מפורסם ב"תחומין" כ"ב עמ' 544)
במדרש ובגמרא: דעת רבי יהושע, שהמים ששותים מהעננים-העננים מקבלים אותם ממים עליונים. (עפ"י דברים יא' יא'. ב"ר פר' יג' אות י' ילקוט פר' ב' רמז כ' ותענית ט:)
נמצא: שיש מים למעלה, שהעולם שותה ממנו-בדיוק כפי ששותה ממים התחתונים . וע"פ הפסוק ובאור רבי יהושע אפשרי מים עליונים בטבע. וכמו דמשמע בפרשת הבריאה, וכהגמרא והמדרשים. (ישאל השואל: לשם מה יש גם מים תחתונים וגם עליונים?
-איני יודע. לא בדקתי. רק שנמצא שהם ישנם- כהכתוב בתורה. שלפני המחקר-היו נחשבים כ: אינם.)
הערה: יש עוד שיטה (שם) ב"שמים"-"אש ומים". עוד לא ירדתי לבאור בה.
לשאלה השני'ה: [אצטרך שלא להתחשב במה שכלם אומרים שאור היום הראשון הי'ה רוחני ולמצא את המשמעות בתושבע"פ] אור היום הראשון הי'ה מאיר במובן הפיזיקלי (הגם שלא שמענו מקורו. ובפיזיקה לא ידוע מקור אור ללא מקור פיזיקלי. אבל כך הוא המושג בב"ר פר' ג' אות ד' ובילקוט יחזקאל רמז שפ"ב. בתהילים תחילת רמז תתס"ב: שאלו מהו מקור אותו אור. ובב"ר שם אות ו' וילקוט רמז ה' מובן שהוא מאיר כהשמש) כמו השמש (בראשית א' ה': "ויקרא א-לקים לאור יום " שכשכתוב "ויקרא" כמו"ויקרא א-לקים לרקיע שמים"-זהו השמים כמו שאנו קוראים אותם. ולא קוראים שמים למה שהי'ה קודם שמים- מים עליונים. כמו כן כאן: אור שקראו "יום" זהו "יום" במובן "יום" מהתורה ועד היום הזה. וא"כ זה הי'ה האור. לשאלת הגמרא בחגיגה: שהאור הזה נברא ביום הרביעי-למה לא חשבו לומר שאור זה אינו "מאור" כשל יום רביעי , אלא רק כשל לפיד או אש, ואז לא היתה להם שאלה מהמאורות, שהן רחוקים, גדולים, מסדרים את הימים והשנים, ואינם סתם "אור"! אלא כדאמרינן: שהי'ה הוא אור כשל מאורות שלא חסר דבר אפילו לעומת השמש. גם בשמו"ר פר' לה' אות א': מבואר מהפס' "וירא אלקים את האור כי טוב" שהי'ה האור נאה לעולם, אך לא מזיק כהשמש. לא כתוב שהי'ה אור קר רק שלא הי'ה מזיק. כך הבין גם הרמב"ם במו"נ ח"ב פ"ל ד"ה "וכבר": שנספח האור הי'ה החם. [וכל זה –למותר הוא.עי'ין סנהדר' צא':שהוא לימות המשיח,שהוא עולם גשמי.ובניספח עמ' 20 ]) וכך חימם הוא את האדמה עד יום רביעי-בריאת המאורות. (בראשית א' טז'. ב"ר פר' ג' אות ו' וילקוט רמז ה') ואז נגנז. (ב"ר שם וכך מובן גם בגמרא בחגיגה. עוד מובא בב"ר פר' יא' אות ב', פר' יב' אות ו' פר' מב אות ג', שמו"ר פר' ל"ה אות א', במד"ר פר' י"ג אות ה', פתיחתא דאסתר רבה אות י"א, בילקוט שם, ובאיוב תתקכ"ד ובפסיקתא רבתי פ"ה-מובא בת"ש פ"א אות ש"נ, ובמאמרים בזוה"ק. גם הרמב"ן עה"ת הביא זה בפס' ג')
נמצא שהמים שהיו ביום הראשון, והאדמה שהצמיחה ביום שלישי-לא היו במצב קפוא, והתאימו ליעודיהם.
וא"כ, לשאלה הפשוטה: היכן אור היום הראשון? שהרי אין אור אחר, חוץ מן ה"שמשים". (הכוכבים בעלי אנרגי'ה כשל השמש שלנו.) ואני לא מתי'יחס לקרינה האלקטרומגנטית המתאימה לאור של מפץ (ס. ג'. הוגאן, מרס 1990, Nature כרך 334 עמודים 108-107, מובא "בבראשית ברא" ע'מ 23.) מכמה סיבות:
א. הקרינה הקי'ימת כיום-אינה מאירה , ואם כן השאלה:"היכן האור" קי'ימת בכל מקרה .
ב. גם לפי תאורי'ית כדור האש הקדום-the big bang המכונה "המפץ הגדול"-שהוא כל כולו סותר תורה שבכתב ותורה שבע"פ, שהרי זה מיוחס לזמן שליפני 13.7 מיליארד שנים. ויעוי'ין בסי' א' שזה לא אפשר. והגם שהרב קוק וה"תפארת ישראל" הסכימו לפרש את פרשת הבריאה בהקשר של זמן יותר ארוך-אין זה מועיל, שהרי לדעת הקהילה המדעית אדם המודרני Homo Sapience Sapience קי'ים 40,000 שנה. יעוי'ין גם בסי' ה' מה שזה לא אפשרי. נמצא שאת קו התורה עזבו ולקו המדע לא הגיעו. מעני'ין לעי'ין במכתב של "הרב זצ"ל" לספרו של ר' שם טוב גפן ז"ל על הבריאה והזמן, שמודיע שם שבמדע-אינו מבין. אנחנו בעזהש"י לא נישאר ללא תורה גם מן המדע: "אל תנח ידך" מלראות שתורת ה' באמת. גישה דתית מוחלטת שבעת עיון מתוארות נפלא בין שאר גישות שהציג רבי אהרן ליכטנשטי'ין בהקדמתו לספרו של נתן אביעזר "בראשית ברא". שם תיאר גישה של התמודדויות מתחדשות על המסות המקוריות. זה דבר שנהוג בתורת ישראל מקדמא דנא, ולא כפי שכתב שם, שזה מבית מדרשו של הרמב"ם. אלא: כדבריו רואים בכל דף ודף בש"ס. וזה מתואר בצורה יפיפי'ה בהקדמת הרמב"ם מסדר זרעים: מצד אחד הדרשות הישנות ומצד שני לגיטימצי'ה לדרשות כל דור. ובעצם זה פשוט במשנה סנהדרין פו:
ג. התאורי'ה הזו אומרת שקודם הי'ה ריכוז אנרגי'ה שהפך לחומר במצב "פלסמה" (מצב חומר ללא אטומים, רק חלקיקים בעלי מטען, שע"י כך לכדו את הקרינה.) אחר התקררותה-התחילה להקרין (אם מדובר באור הנראה או לא-ידון בס' ד' כאן.) ורק אחר 100 מליון שנה החלו להווצר כוכבים, (מאמר מתורגם מהסי'ינטיפיק אמריקן שהתפרסם באינטרנט ב"הידען" ב19 מרץ 2007, בשם: "העידן האפל של היקום") אך השמש וכוכבי הלכת-רק לפני 109x 5 שנים. (מובא ב"בראשית ברא" עמ' 33) וזה הפך מה שכתוב בתורה. (גם למדרשים השונים שיובאו בהמשך בפרטות כגון מדרש הנעלם, שבהם יש בטוי ראשוניות בריאת האור-לא פרשו זמן אחר ממה שכתוב בתורה. ולמעי'ין במדרשים האלו-יראה שמדובר על הבריאה במובנים רוחני'ים כמו אור מלאכים או צדיקים, או כיסא הכבוד. עכ"פ, במדרשי האגדה ובמדרשים המובאים בגמרא, שמדברים על הבריאה במובנים טבעי'ים-סדר הבריאה הוא הסדר שבתורה. והזמן: יעוין תחילת סי' א'.)
ד. גם אם נניח (רק לצורך הדחי'ה, ולא שח"ו נניח אפילו לרגע דבר כפירה בתורה) שאכן הי'ה אור גדול מיד לאחר מאורע של מפץ-רק שכעת כבר חלוש ושע"כ לא רואים אותו (בראשית ברא עמ' 22) רק את שאריתו, (ס'.ג' הוגאן, מרס 1990,Nature כרך 344, עמודים 108-107) ונרצה לתלות שזהו אור היום הראשון, כהתיזה של נתן אביעזר (בספרו עמ' 25 ס' ב' "האור") ואפילו נצרף לזה לשון המדרש (ב"ר פר' יב' אות ו', ובת"ש פ"א אות ת"ג הביאו לשון כזו מ"רות רבה" ב' אך לא מצאתיו שם- בדפוס שאצלי) "אר"י בר סימון אותה האורה שנברא בה העולם..." (זהו המדרש שכבר הובא לעיל על גניזת האור שמובא במדרש בכל התורה, בילקוט, בגמרא ובזוה"ק וכאן שונה לשונו, משום מה.) ואפילו את מאמר "עשרה מאמרות" (יעוי'ין סי' ב') שבו מאמר "יהי אור" הוא הראשון, (הגם שאין הכוונה במובן המציאותי, שם.) ואת דרשות התנאים המובאות במדרש הנעלם מרשב"י, שם רבי חי'יא, רבי, רבי יהודה ורבי אליעזר הגדול "כלם אומרים שהאור נברא ראשון. (למרות שהדרשות שם אינם במובנים הטבעי'ים, אלא בסוד.) ואפילו נצרף דעה יחודית מרבי אליעזר הגדול (בפדר"א פ' שלישי) שלא כהמדרש והש"ס, (חגיגה יב'. שהאור נגנז) ונאמר שהאור לא נגנז, והוא כאן. ושאריתו כאן, הרי שכיום אין אור, אלא קרינה אלקטרומגנית (בראשית ברא שם, ומאמר מהסי'ינטיפיק אמריקן שם).
ה. אמנם בבראשית ברא שם, הביא מאמרים שמשמע מהם שאחר המפץ הי'ה אור, אבל במאמר הנ"ל מ"סי'ינטיפיק אמריקן "-הי'ה חושך, גם לאחר שהשתחררה הקרינה האלקטרומגנטית, 400,000 שנה אחרי המפץ. וגם זה לא כהמובא במאמרים שהובאו ב"בראשית ברא". כך שלא ברור בכלל שה"בריאה המדעית" החלה עם אור.
ו. בין כך ובין כך, בין שהיתה נראית ובין שלא-לא הי'ינו יכולים להתקי'ים באותו זמן שסוברים המדענים שהשתחררה. מאחר שמדובר בעצמה גבוהה ששום מערכת ביולוגית לא היתה מתקי'ימת בה. הקרינות הקוסמיות שמגיעות אלינו מהחלל-סוברים שהמרחק העצום שעוברת-מפחית עצמתן כך שאינן מסוכנות לנו. (פ, ג', די'יסון, ספטמבר 1971Scientific American כרך 225 עמ' 57 מובא ב"בראשית ברא" 123)
וכעת נחזור לשאלתנו: היכן אור היום הראשון? – הרי שזו השאלה שנשאלה בגמרא (שם) וכבר הבאנו זה (בסי' זה בד"ה "וא"כ לשאלה") ובמדרשים. (בלשון: "להאיר ביום אינה יכולה שהיא מכהה גלגל חמה... והיכן היא" ב"ר פר' ג' אות ו' וילקוט רמז ה')
והתשובה שנפוצה ביותר במדרש גם בגמרא: שנגנז (מובא בד"ה "לשאלה השני'ה" ומיד נרחיב בזה)
הערה:ישנה גם דרך אחרת: שהאור-הוא הוא המאורות. (תרוץ שני בגמרא,ולא נמצא במדרש.) ואינו קל בלשון המקרא. (שהרי יש "אור" ויש "מאורות" ועל כל אחד מהם אמרה התורה לשון "י'הי", וה"אור" יחיד לעומת "מאורות" ואין לו ריבוי תפקידים כמו שיש למאורות-פסו' יד' טו') בסוף הדיון בסי' זה בעזהש"י ימצא יסודו.
לשאלת מקום האור בזמננו-במדרשים מובא שנגנז לצדיקים. אך מהו המקור לזה?
בב"ר ג', ו' ובילקוט ה' הובא פס' מישעי'ה ל' פס' כו': "והי'ה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעתי'ים כאור שבעת הימים". בשמו"ר לה', א' למדו מאיוב לח', יד' "וימנע מרשעים אורם" וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא מפני שכתוב (בראשית א', ד') "וירא אלקים את האור כי טוב". ובגמרא הביאו ש"טוב" מכוון ל"צדיק" מישעי'ה ג' פס' י' "אמרו צדיק כי טוב". כמו בב"ר פר' יא' ב' ופר' יב' ו'. בבמד"ר יג', ה'-גם למדו כן רק שהפס' להתקנתו לצדיקים הביאו ממשלי ד', יח' "ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום". בשמו"ר שם ובפתיחתא דאסתר רבה יא' למדו שגנוזה בגן עדן מתהילים צז, יא' "אור זרוע לצדיק". פסוקים אלו הביאו גם בילקוט איוב רמז תתקכ"ד.
אלא שיש כאן כמה שאלות:
א. הפס' "ויבדל אלקים בין האור ובין החושך" קשה בפני עצמו, שהרי מה יש להבדיל בין "אור" שהוא קרינה, שבה יש אנרגי'ה (בחלקיקים) ונוצר חם (כנ"ל) לחושך שהוא העדר?
ב. כמו כן, מה תפקיד המאורות בזה: "להבדיל בין האור ובין החושך"? (בראשית א' יח') אם נאמר שהי'ה לקבוע תחומים לאור ביום ולחושך בלילה-הרי הבנו בדרך לימוד ש"ויקרא אלקים לאור יום" הינו כמו "ויקרא אלקים לרקיע שמים"-שהו השמים מעתה, כמו כן האור-הוא יום מעתה, כמו כן החושך הוא הלילה. ואפילו די'יקנו מהמדרשים, שכמו שהי'ה אור שמש- הי'ה חמימות כשל שמש ולא קיפאון. גם במדרשים ממוקדת מסקנה זו שהתחומים נקבעו ב"ויקרא אלקים לאור יום...": בב"ר פר' ג' אות ו' באמצע וכן בילקוט רמז ה' ד"ה "ויבדל" מתחיל דיון: למי הבדיל ה' את האור. והמדרש מביא גם את המדרש(שבילקוט איוב תתקכ"ד) ש"ויבדל"-הבדיל ממש. וכהמשל משני האסטרטיגין.(בערוך, ערך: "אסטרטיגי" פי' "נציב". ודימוי זה אינו אחר מאשר ה"מלאכים" כמבואר ברמב"ם מו"נ ח"ב פ"ו וברמב"ן עה"ת שמות כ', ג' באמצע בביאור שלש סוגי ע"ז ושם במילים: "הראשונים החלו" וברמב"ן בויקרא פ' טז' פס' ח' שאילו שרים מושלים הקרוי'ים גם "אלהים", וזה שם חול כמו שנקראים בו גם נביאים ודי'ינים .יעוין בפרוש לרמב"ם פ"ב יסוה"ת ה"ז.וכבר זה ב"מדרש הנעלם" לרשב"י. ובמו"נ שם- נקראים גם "שכלים הנבדלים" ככנוי'ים אצל היוונים.) שלהם קבע ה' את תחומיהם. ומבואר במדרשים שם, (אך בילקוט רמז ה' זה לא נמצא) שקביעת התחומים היתה ב"ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה".
א"כ מה עשה ה' במילה "ויבדל"? ומה התפקיד שניתן למאורות ב: "להבדיל
בין האור ובין החושך",(פס' יח') שכן הוסק שזה נעשה ב"ויקרא..."! ומה אמר
רבי יוחנן בדרשתו "ויבדל ממש"?
ג. מה פשט הפסוק "וירא אלקים את האור כי טוב"? הרי לא יעלה על הדעת, שאחרי שה' ראה את האור-רק אזי ידע שהוא טוב. (ואמנם בשמו"ר לה' בב"ר יא' ו-יב' בבמד"ר י"ג בילקוט תתקכ"ד ובגמרא, [הובאו כלם ב"תשובה לשאלה השני'ה"] פרשו מה שה' ראה זה מעשיהם העתידים של רשעים, ועל כן האור לצדיקים. אבל מה על אלו שלמדו גניזת האור מישעי'ה ל', שאור החמה יהי'ה שבעתי'ים כאור שבעת הימים, ב"ר ג' וילקוט ה' הנזכ', וכן לדעת חכמים בתרוץ השני בגמרא:" הן הן המאורות שנבראו ביום ראשון..." שלשיטתם האור לא נגנז. וכמו בדרשת רבי אליעזר הגדול בפ' שלישי, שאור הצדיקים לעוה"ב עלה במחשבה ולא נברא? אלא שלדרשת רבי אליעזר הגדול,יתכן שלא נברא בגלל שה' ראה מעשיהם של רשעים וגנז אור היום הראשון לצדיקים, וא"כ אפשרי גם, שהפרדר"א-גם כן כהשיטה הראשונה.)
ד. בתורה רואים שהסיפור שבתורה מתאר את בריאת העולם הגשמי. לא מלאכים (כבב"ר סוף פר' ג') ולא שאר דברים רוחני'ים, כמו תורה, תשובה, גן עדן (של העוה"ב) גהנום, כסא הכבוד וביהמ"ק שנבראו קודם העולם. (ילקוט סוף רמז כ') א"כ גם האור הי'ה צריך להיות חלק מהבריאה. אבל הוא אינו. הי'ינו שהוא אינו חלק מהבריאה. ואף שהוכח צריכותו בשלש הימים, עד בריאת המאורות, ואף שלדעה עיקרית בחז"ל-נגנז(בגמרא ובמדרשים)-זה לא כתוב בתורה. מה שמשמע בתורה שהוא ישנו, והוא מאיר.
ה. גם תכונה שהסקנו שהי'ה לו-לחמם את הארץ המים והצומח-זה אינו, שהרי במדרש מפורש סיבת האור כמשל למלך שביקש לבנות פלטין (בערוך, בערך: פלט פי' ארמון, היכל) וחלקו שם האם כדי לידע כיצד לבנות, או שהוא כקישוט. א"כ אינו לצורך מה שדיקנו: שיהי'ה חם למים ולצמחי'ה- שלא יקפאו. שהרי זה לא כתוב אפילו במדרש, אלא אדרבא משמע כדבמדרש, שה' ברא את האור תחילה- זה כמו מלך שרצה לבנות-תלה קודם נרות ופנסין כדי לראות איך לקבוע את התימליוסים.(בערוך פי': יסודות) וכך משמע גם מהפסוקים: שמתחילה הי'ה "וחשך על פני תהום"(פס'ב') ואחר בריאת האור:"וירא אלקים את האור כי טוב"(פס'ד') כביכול כתוב שה' הי'ה צריך אור לראות, ח"ו.
להבנת כל הענין, נתחיל לדי'יק בתורה,מתוך מה שאמרה-מה לא אפשרי, ומה אפשרי בפרושה:
מקודם: "...וחשך על פני תהום" (פס' ב')
ההתחלה: "ויאמר אלקים יהי אור, ויהי אור" (פס' ג')
ומיד: "וירא אלקים את האור כי טוב" (פס' ד')
ומיד: "ויבדל אלקים את האור ואת החשך" (שם)
ומיד: "ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה" (פס' ה')
ובסוף: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד." (שם)
בעצם אחר בריאת האור וראי'יתו: "כי טוב", הבדיל ה' בין האור ובין החושך, הקרוי'ים יום ולילה. (כמו ב"ויקרא אלקים לרקיע שמים" שהשם "שמים" אומר לנו מהו הרקיע- מאחר שכך נקרא. כמו כן הבדלת האור, שיכול להיות בכמה מובנים, כגון שיפסיק להאיר "מסוף העולם ועד סופו", או שי'הי'ה ניתחם ע"י מחיצות,כפי שזה עפ"י הטבע, ולא כפי שהוא הי'ה בשלש הימים, שאדם הי'ה צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כנזכ' במקומות דלעיל)
וביום רביעי, ה' נתן את התפקיד "להבדיל בין היום ובין הלילה"-למאורות. (פס' יד') וגם את ההבדלה המקורית "להבדיל בין האור ובין החושך"-נתן ה' למאורות (פס' יח) כך שמהבדלת התחומים, יום ולילה שהיו ביום הראשון-לא נשאר. מה שיכול הי'ה להשאר מהיום הראשון זה אור קבוע, או חושך קבוע. ומאחר שבלילה אין אור יום-א"כ אין אור היום הראשון- בכלל. כמובן שגם אין לו שום תפקיד, מאז בריאת המאורות. וא"כ נמצא שהתורה די'יקה בכתיבתה, במדעי הטבע שכן באופן ניסתר כתבה (במה שכתבה את כל התפקידים למאורות) שאין שום אור בנוסף, או אחרי שקיעת השמש, כמו שאין איזה אור בצד הירח והכוכבים. וא"כ הגניזה מעתה ברורה כשמש. רק שהמדרשים מצרפים (מתורה שבע"פ המסורה לנו) מהנביאים, את יעוד גניזתו ואת מקומו-עד הגיע זמן ה"עתיד לבוא".
בזה נענו שאלות א' ב' ו-ד', שההבדלה היתה הבדלת תחומי האור ליום, והחושך ללילה. (חלוקת הזמן בין האסטרטגין)
ביום הראשון: נתינת התחומים לאסטרטגין היתה ב"ויקרא...לאור יום..."
והעני'ין עצמו: לחלק בכלל יום ולילה, שכתוב קודם:"ויבדל אלקים בין האור ובין החושך", מחלוקת במדרש (ב"ר פר' ג' אות ו') לצורך מי חילקם: לדעת חכמים הבדילו בשביל הצדיקים לעתיד לבוא, ולרבי יהודה ב"ר סימון: הבדילו לו. כלומר חלוקת היום והלילה שבשלושת הימים הראשונים-לדעת חכמים היתה לצורך הצדיקים (שבשבילם בכלל נברא ונגנז האור) ולר' בר סימון: הבדיל לו.
אבל, אין לטעות ולקשר מחלוקת זו לגניזתו לעתיד לבוא,הנזכ',(למרות ש"מסורת המדרש", קשרה שם,לחגיגה יב'.- שם מובא גניזתו) שכן ההבדל בין עני'ינים אלו מובהק מכמה נקודות:
א. גניזתו הבאנו מחז"ל, שהיתה עם בריאת המאורות, ביום רביעי ולא ביום הראשון.
ב. רבי יהודה ב"ר סימון הוא אשר דרשתו מובאת בכל המקומות שהאור נגנז לצדיקים(ב"ר פרשות יא', יב', מב', שמו"ר פר' לה', במד"ר פר' יג') יחלוק כאן על חכמים שאומרים דבריו?
אלא ודאי, שה"ויבדל" הוא ההבדלה לתחומים שה' נתן לאסטרטגין. וההבדלה בין התחומים, אעפ"י שהיא עשתה את היום ואת הלילה, ועשתה את הימים-אין בה צורך עד לבריאת החי. וא"כ לא הי'ה צריך להפריד יום ולילה ביום הראשון. ובזה חלקו רבי יהודה ב"ר סימון וחכמים: לצורך מה הי'ה חשוב להבדיל את תחומי האור והחשך, כבר כעת.
ומאחר שלבריאה אין שום נפקא מינא מקביעת הימים, ואכן בפדר"א כתוב מדרשת רבי אליעזר הגדול, שביום ראשון נבראו רק שמונה דברים. ולא כתוב מידת יום ומידת לילה, אפילו לא יום ולילה כהי"א שם, ומאחר שרבי יהודה ב"ר סימון שמע משמועותיו (למשל המובא במו"נ ח"ב פכ"ו בשם ר' אליעזר כתובים בילקוט רמז ג' מרבי יהודה ב"ר סימון. ודברים שהביא בפ"ל "בונה עולמות ומחריבן"-מובאים בפדר"א ב' שלושה עשר) קבע שבהבדלה זו לשם ה' בלבד. ואולי יש לפרש ההבדלה הזו- לצורך שיהי'ה כתוב בתורה גם בימים הראשונים: ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד...יום שני...ויום שלישי.
[אכן מחלוקת קטנה כל כך ולא מובנת-יסודה במילה אחת בתורה: "ויבדל" שלמי שהבין כל מילה בכל העני'ין-ימצאה כמיותרת. ועל כן שאלו בה "למי?". ואפילו למה שהסקנו, שהי'ה האור גם לצורך בריאת המים והצמחיה-ההבדלה בשלש הימים-לא היתה נצרכת. על מילה מיותרת זו, שאלו:"למי?" הי'ינו: למי הי'ה חשוב כל ענין ההבדלה הזו. ומזה נשאר לנו שני פנים.]
ולדעת חכמים ההבדלה היתה לצורך הצדיקים לעתיד לבוא.
(רק שלא מובן איך הבדלה בטבע כמו הבדלת האור, יש לה עני'ין לעוה"ב שהוא רוחני?
- יעוי'ין ב"נספח: עולם הבא", עמ' 20.)
גם המשל שהביאו במדרש שם, על מלך שהפריש מנה יפה לבנו-נשמע שוב כהגניזה לצדיקים, וכבר ראינו שהגניזה אינה קשורה לכאן כלל. אלא שבאמת אין במשל הזה- לתאר את הגניזה, אלא לתאר את הבדלת האור לצדיקים מן החושך, כמשל למלך שמי'יעד מנה יפה לבנו. באופן זה הסבירו חכמים את הבדלת היום והלילה, כיעוד אור (ללא חושך) לצדיקים, כאשר לא נמצא שום צורך בזה- בעניני הטבע.
לשאלה ג': פשוט כמו בכל שאר ימי הבריאה, שכתוב: "וירא אלקים כי טוב" וכמו: "וירח את ריח הניחוח" שבפרשת נח (פ' ח' פס' כא') וכמו: "ארדה נא ואראה הכצעקתה" (בראשית יח' כא') שבאילו "דברה התורה כלשון בני אדם". יעוי'ין מו"נ ח"א פמ"ז ובפ' כו' במהדורת הרב קאפח הערה 1 הביא המקומות בש"ס.
לשאלה ה': אם נסתכל ביום הראשון הי'ה חושך ואחר כך אור, והבדלתם. על כל אותו זמן, אמרה התורה:"וי'הי ערב וי'הי בקר יום אחד". ומיד מתחילה את תאור בריאת היום השני, ושוב, על הזמן אומרת:"וי'הי ערב וי'הי בקר..."כלומר:אף על פי שיש אור אחרי הלילה-אין בתורה שיוך הבריאה ליום, להפך:דוקא המשמעות הפשוטה היא שהבריאה מתחילה בתחילת היום, שהוא הלילה. וכך זה גם בפרוש הרמב"ן בפרושו הראשון לזמן שבו נברא האור, (סוף פס' ד') משמע שהאור נברא בתחילת היום (שזה סותר את משמעות הפס' שלפני כן "בראשית ברא...את השמים ואת הארץ" ומתאים רק למדרשים המדברים בסוד, כהמאמרים שבמדרש הנעלם ובפדר"א, שהאור נברא ראשון.) ומסיק שזה הערב שקדם לבוקר. וגם בפרושו השני-היום מתחיל בערב. כן זה בברכות ב'.
ישאל השואל: ולמה לא פרשו שהבריאה ביום, ורק סוף היממה הוא הערב עד הבקר וא"כ הבריאה ודאי היתה ביום!
-בדיוק בשביל השואל הזה קי'ים הפס' (זכרי'ה יד' ז') "והי'ה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והי'ה לעת ערב יהי'ה אור". הנה שהמסורת מהנביאים בזה שהיום הוא מערב עד ערב. וא"כ, אין לי'יחס את הבריאה אל הבקר.
עתה ניתן לפרש דעת חכמים שבהערה מתחילת המאמר:"הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי":
הי'ינו שהמאורות הן אור היום הראשון. ושאלנו הרי כאן נאמר "יהי אור" וכאן נאמר "יהי מאורות" שני דברים שונים בשני ימים שונים!
אלא שמאחר שכל תפקידי האור ניתנו למאורות,כדהוסק, א"כ פשוט שאין הכוונה להשאיר נברא מיותר.מעתה פשוטה האפשרות שהאור נצטווה להפוך למאורות,בצווי "יהי מאורות...". [אעפ"כ מוסכם,שהוא לא פשוט במשמעות התורה, וגם הפרשיות מנותקות אחת מהשני'ה. יתכן שמזה הטעם לא נפץ פירוש זה כהפרוש העיקרי שבגמרא, כנזכר. (ולמי שיקשור קושי במקראות לסוגי'ה בב"ק פ"ג: שם בברי'יתא כתוב "ואם נפשך לאמר..." ופי' רש"י שיש מה להשיב ולהקשות על הג"ש-לא מצאתי שהסיבה שם, עפ"י הראשונים, היתה מסיבת קושי במקרא. והסיבה: מפני שבפר' משפטים כא', כב' "נתינה" מתפרשת ככסף: "ונתן בפלילים" וממילא אפשר כן גם ב:"עין תחת עין... כן ינתן בו" ויקרא כ"ד, כ'.)]
סי' ד': ובו יבואר מה הפרוש שקבלנו בתורה שבע"פ לגבי התאור בתורה: "תהו ובהו"?
"תהו ובהו" (בראשית א', ב') מה זה? (כבר בואר בסי' ב' שכל מה שמתואר בפס' ב'-זה מאחרי תחילת הבריאה, אחרי שהיתה "ארץ".ובקצרה זה בילקוט רמז ד' מובא בחגיגה יב'. "...עשרה דברים נבראו ביום ראשון...")
אם נלך עם פרוש התושבע"פ,לפי סדר הדורות- עוד לפני אונקלוס הגר (שתרגם מפי רבי אליעזר הגדול ורבי יהושע- דור אחד אחרי הזוגות, יעוי' הקדמת הר"ם לי"ד, ומובא במגילה ג. שזה מעזרא ונחמי'ה) יש לנו לכאורה, שני פרושים שדויקו מישעי'ה:
האחד: מרבן גמליאל, בדחי'ית טענת הפילוסופי, (ב"ר פר' א' אות ט') הביא שתהו ובהו הם השלום והרע (שם פ' מה' פס ז' שכתוב:"יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע" ומשמע שהפסוק מדבר על הבריאה. שהרי אור וחושך ודאי מהבריאה. ושם רק תהו ובהו אינם ברורים. ומצד שני: לא משמע שהפס' מדבר על תהו ובהו, אלא על אור וחשך במובנים רחבים יותר, אלא שהראיות שהביאו מהפסוקים היו במטרה לפרק דברי הכפירה. כמו גם גבי תהום-לא הביא ראי'ה לבריאתו, אלא רק לכך שהי'ה זמן שבו לא היו תהומות בכלל. ויש דוגמאות נוספות לכך שחכמי ישראל הכחישו ושינו פרוש תורה שבע"פ, למנוע דברי כפירה שנפוצו ממנה, או מפני שהגוי'ים השתמשו בדבר מתורה שבע"פ נגד ישראל. אבל אין זה נוגע לתחום דנן וכתבתי בהקדמה שאינני מביא כאן מתחומים אחרים.) אם כן אולי אין לנו לקחת מדחי'יתו את הפילוסופי, את ראי'יתו, אם יהי'ה בה לסתור את מה שיש בידינו בתושבע"פ.
השני: מובא בגמרא ובילקוט רמז ד'.מפ' לד' פס' יא' "...ונטה עלי'ה קו-תהו ואבני-בהו". ופרשו "קו תהו" כקו ירוק שמקיף את העולם שממנו יוצא חשך. שנאמר(תהילים יח' פס' יב') "ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו". (ומאחר שכפי שידעו הם-החשך יוצא מקו,[ואינני מתי'יחס לעני'ין הפיזיקלי בזה. מאחר שאין זה עני'ין החיבור הזה. החיבור הזה דן באמיתות מה שכתוב בתורה בלבד.] -א"כ מתאים ה"קו תהו" להיות הקו הזה שממנו החשך. [שכולם קרובים בתורה: התהו הבהו והחשך.] ואבני בהו שזה אבני התהום שהרי גם "אבני בהו" קשורים לאותו פסוק בתורה וא"כ הקישור הפשוט של האבנים-זה אל התהומות.)
אבל, האונקלוס תירגם "תהו ובהו" בעני'ין אחר לגמרי. וידון בהמשך: איך תרגם במשמעות השפה, במקום שמסור לנו מתורה שבע"פ פרושו. וגם מה שרבותינו הספרדים והצרפתים הגדולים, (יובאו להלן) לקחו דוקא את פרוש התרגום המילולי, ולא את הפרוש המסור לנו בגמרא?
האונקלוס כאן תרגם: "תהו ובהו": "צדיא ורֶקָניא". (כלומר "תהו"-צדיא, "בהו"-רקניא. וביונתן כתב: "תַהַיָ'יא ובַהַיָ'יא צַדְיָ'ה מבני נש ורקינא מן כל בעיר. וכן כתב בירושלמי.)
בירמי'ה ד' פס' כ"ג: כנ"ל
וכן כתב בישעי'ה כד' "תהו":"צְדִיאָת"
אבל בישעי'ה לד' פס' יא' כתב: "תהו"-"חוּרְבָּנָא" ("ובהו"-צַדְיוּתָא.) הי'ינו בדיוק להפך מהתרגום בבראשית
וכן בפ' מה' פס' יח' יט': -"רִיקָנוֹ"
ובפ' מ' פס' יז': -"שֶיְצָאה". (זה כִּלָיוֹן עפ"י ישעי'ה מט' ד' ש"כִילֶיְתי" תורגם ל"שֶיצֶיתִי")
ובפ' מא' פס' כט': -"תְבַרָא". (שבר, וכמו כּיליון)
בדברים לב' פס' י': -"בית צַחַוָנָא" (ביונתן כתב "בצְדִיוּת" ובירושלמי "ובּצָחוֹתָא")
היוצא לנו מזה, ש"תהו" תרגומו: צדיא, חורבנא, ריקנו (רש"י כתב ריקות) כּיליון, שבר וצחותא. (בלשוננו: צחיחות)
ו"בהו" : רקינא (ריקות, כנ"ל) וצדיות.
אם נתרגם את ה"תרגום" ב"תרגום חופשי" יצא לנו ש"תהו ובהו" זה שוממות, ריקנות: וזה מובן ביותר מתוך תאור היונתן אצלינו.
במדרשים (ב"ר פר' ב' וילקוט רמז ד' ד"ה "והארץ") הובאו משלים לתהי'ה על בריאת הארץ, אבל לא כתבו ענין: "ארץ צי'ה ושממה" כהתרגום. וגם לא את פרוש הגמרא. נמצא שזהו פרוש אחר ל"תהו ובהו" שמבטא תחושה רגשית ולא שום דבר מציאותי בבריאה.
בספר הבהיר (אות ב') "תהו" זה תאור מלפני הבריאה. ו"בהו" מתפרש כ"בו הוא". הי'ינו: מעבר לכך שהיום יש עולם קי'ים- תהו ובהו לא אומר כלום.
נמצא ש:
מישעי'ה: למדו במדרש שבגמרא, שזה הדברים שנבראו עם השמים והארץ: אבני תהום וקו שממנו יוצא חשך.
אונקלוס: כתב מפי רבי אליעזר הגדול ומפי רבי יהושע: שזה תאור השיממון שבארץ.
במדרש: נתנו משלים לרגש השוממות. כלומר ש"תהו ובהו" מתאר את הבריאה ברגש אנושי.
ר' גמליאל: כראי'ה לדחות את דברי הפילוסופי-הראה שזה השלום והרע. וכפי שכבר הראינו אפשר שלא כוון בזה ללימוד תושבע"פ.
ובס' הבהיר: אין משמע משמעות של בריאה בפני עצמה.
וברבותינו הראשונים:
האבן עזרא (אצלנו) ג"כ נקט כהתרגום.
הרמב"ן (סוף פס' א') הביא את המדרשים על התהי'ה, וכן את הפס' בישעי'ה (שהגמרא למדה ממנו מהם תהו ובהו) והוא למד את "קו תהו" שלא כמשמעות הפסוק ולמוד הגמרא, הי'ינו: ש"קו תהו" הוא מלשון תקוה, ובעצם "אין ו"אפס". וכן את לשון ספר יצירה, וספר הבהיר (שהבאנו בסימן ב' אחר אמצאו) להראות שתפיסת הי'יונים בחומר ההיולי-נמצא במסורת חכמים. (וכבר הזכרנו באמצע סי' ג' את הפלסמה שלפי "הקהילה המדעית" היתה חומר ראשון ביקום, שהי'ה חלקיקים ולא אטומים. ושם בסי' ב' כבר כתבנו שאין זה משמעות ספר הבהיר. גם המדרש שבגמרא הביא "קו תהו" כקו שמקיף את העולם והביאו ראי'ה שממנו יוצא החשך, ולא לשון תקוה וכבר שם כתבנו שחומר היולי לא יכול להיות בנבואת ישעי'ה מאחר שגם לתאורי'ית היוונים-אין ולא י'הי'ה, חומר כזה.
יתירה מזו: הרמב"ן עצמו בדברים (לב' פס' י') פי' תהו: ארץ צי'ה ושממה- כהתרגום.
רש"י אצלינו (פס' ב' ד"ה "תהו ובהו") פי' בעני'ין תהי'ה ושממון. (משמע כהמדרש) אבל בד"ה "בהו" כתב מלשון התרגום. וגם בדברים (שם) כתב כן. (כלשון הרמב"ן שם).
רק שיש לשאול מה פרושו של רש"י, הרי כתב שני פרושים שונים!
והגם שברש"י עה"ת דבר רגיל הוא שמביא שני פרושים גם הפרוש שבגמרא וגם פרוש מהמדרש. אבל כאן, לא הוא ולא אף אחד מהראשונים לא פרשו בכלל פרוש הגמרא. רש"י והרמב"ן בדברים ואבן עזרא בבראשית פרשו כהתרגום, רש"י בבראשית פרש כהמדרש עיקר, והביא גם התרגום. הרמב"ן בפס' א' הוכיח שבמדרשים יש מושג של חומר ההיולי.
א"כ, כיצד עזבו כולם פרוש הנקוט לנו מהגמרא? גם התרגום עצמו פירש מהלשון ולא פירש מהפרושים שבתורה שבע"פ. (גמרא ומדרשים).
אולי יש לומר, שמה שהביאו במדרש שבגמרא, אמנם מצאום בפסוקים בנ"ך. אבל גם אבני תהום, וגם קו שממנו החשך אלו בסה"כ דברים שבשממה, בחורבן וכליון. ויתכן שהמסר הכללי בתרגום-הוא קיצור הכוונה שעולה מהפרוש הפרטני של אבני תהום ומקור החשך שבעצם אומר על השממון, שהיו אז רק האבנים שנבראו אז. (שוב להזכיר: זה לא נדון אצלנו פיסיקלית, מאחר שאינו מושג מהתורה שבכתב.) וזהו גם המדרש שהביא משלים על התהי'ה. וכל רבותינו הראשונים פירשו בקיצור את התרגום. והמדרש והגמרא- הם המקורות להבנה זו.
סי' ה': "אבולוצי'ה" האם המחקרים הגיעו להוכחתה או לשלילתה?
השערתו של ווגנר: "נדידת היבשות"
"ישרצו המים שרץ נפש...ועוף יעפף" (בראשית א', כ')
חיות מצירופים של חיות, כגון: האַרכֶאופְּטֶריכּס (זוחל עם כנפי'ים), סוס עם צפרני טורף, ובכלל מניפה של חיות שנכחדו הקרובות למינים הקי'ימים. מקוטלגים ל"עידנים" ולתקופות. לכאורה מוכיחים "התפתחות" (מושג האבולוצי'ה: החל מראשיתה אצל דרווין ועד היום). כמו כן מוכיחים גם ה"הומונידים" (סוגי אדם שנמצאו בתקופות שונות) מה"הומוארקטוס" ועד להומו ספיאנס ספיאנס".
אלא ששאלות, סתירות ותהיות ליווה מראשית הגי'יתה ועד היום הזה. מתהיותיו של דרווין עצמו אפשר לקרוא ב"ארץ רעשה" עמ' 187-194 ומכלול בעיות מעודכן ב"בראשית ברא" עמ' 64-70.
ויליקובסקי ז"ל, ויותר מכך ר' (פרופ') משה טרופ' הי"ו, הראו ערבובים ב"עידנים". אלא שיש מה לבדוק בכל מקרה ומקרה גם את ה"פרמטרים" הנוספים. למשל: בסלע הפרמיאני האפריקאי שנמצא על גבי הסלע השלישוני באלפים, טוען ר' משה (בין שאר הרבה טענות מוחצות) לסתור את הסקת האבולוצי'ה מתוך הגאוכרונולוגי'ה שהפיתרון להמשך הנחת הגאורכונולגי'ה הוא ב"אפשרות הפשוטה" שהסלע עזב את מקומו באפריקה, נדד ונכנס לים התיכון, ומשם חצה אותו לאירופה ועלה אל פסגת האלפים. ומאחר שאין אפשרות ולא סימנים להתרחשות כזו- נשאר זה ממצא לסתור את העידנים.
אלא שבמקרה זה, שנתקבלה השערתו של ווגנר על "נדידת היבשות", המתוארכת בדיוק לסוף תקופת ה"פרם" (ברא' ברא עמ' 42) – הרי ששכבת ה"פרם" היתה הגבוהה ביותר שם, לפני הפרדות האלפים שבאיטלי'ה מאפריקה. וא"כ, המצאות אותה "תקופה גאוכרונולוגית" בשני המקומות אינה מהווה סתירה לגאוכרונולוגי'ה, אם לא נפרש את נדידת היבשות כהפדר"א – אלא כהפשט (יעוי' הערה 2). בערבובים ובסתירות האחרות שהביאו לסתור את "תורת ההתפתחות" (הן בחיות הן בצמחים)- לא ראיתי דופי. יש בהחלט מקום לעמידה על התחומים האלה במקצועיות מירבית. עצם מציאות הערבובים, סותרים הם את "תורת ההתפתחות".
מה שכן ברור:
א. שלא נמצאו מאובנים של צורות הבי'יני'ים בין קבוצות בעלי החי'ים הטקסונומיות הגבוהות (מערכות, מחלקות וסידרות) בשום שכבה גאולוגית – דבר השולל את תאורית האבולוצי'ה. יעוין "ארץ רעשה" עמ' 189 ו 204.בהערה 3 של פרופ' נתן אביעזר בבראשית ברא עמ' 72, בצ'. דרווין, 1859, The Origin of Species (הוצאה חוזרת: מנטור, ניו- יורק) עמ' 287, ס. ג'. גולד, 1980, The panda’s Thumb (וי'יקינג פנגווין, ניו- יורק) עמ' 151,150.]
ב. כמו כן לא נמצא התפתחות של "הומינידים" מקודמיהם (סטנלי, The new Evoleutionary Timetable , עמ' 153, ועמ' 151, א. טרינקהאוס ואחרים, דצמבר 1979, Scientific American כרך 241, עמ' 105-94.
ג. הרבה ממצאים של ערבוב בעידנים. (מויליקובסקי ופרופ' טרופ') ונמצאו אפילו זוחלים ו"הומיניד" בתקופה הקמברית.
זה מראה שיתכן יהי'ה לראות מדעית, את בריאת העולם החי הצומח והאדם בזמן אחד- בדיוק כמו שכתוב בתורה. ואת העידנים והתקופות- תוצר של התרביות והתמעטיות (ה"הכחדות") אשר היו מסיבות אשר היו. וראי'ה הכי גדולה לזה בסוף סי' ו' בקטע אחרון.
ויש להעיר גבי הדינוזאורים ועוד חיות שלא ראינו, גם אם היו, (והי'ה גם זיוף שנתפס ונודע: "איש פילטדאון", ויקיפדי'ה, וכן ב"רשימה מן התיבה הלבנה", באינטרנט, מאמרים: "הגולגולת של איש פילטדאון", ו"האם קי'ים קשר אבולוציוני בין שמפנזה לאדם?") תהי'ה משוערת הכחדתם למתי שתהי'ה- במבול לא הכחדו, שהרי אז נצטוה נח לשמור כל החיות. אך ה"הומינידים"- אפשרי שכן. (עי' סי' ו').
סי' ו': "סוגי אדם" (-"הומינידים") האם ישנה ידיעה זו בתורה? האם לממצא המדעי, הסוגים השונים, היו בתקופות קדומות לאדם ( ה- Homo sapiens sapiens ) ?
"נעשה אדם" (בראשית א' כו') אבל יש גם ממצאים של "הומונידים"! (סוגים שונים של יצורים שנחשבים אצל המדענים "אדם". האדם הניאנדרטלי- אנטומית הוא אדם, וכן ביציבה, בכישרון הפעלת הידי'ים וביצוע מגוון תנועות, וכן מוחו כשל אדם. טרינקהאוס והוולס עמ' 99, 97.)
תורת התפתחות האדם (נקראה גם בשם "המין היחיד של האדם")- אין. [יעוין סי' ה' סעיף ב' המאמרים שם. וב- נ. אלדרינג' וי. טטרסל, 1982, The Myths of Haman Evolution (בהוצאת אוניברסיטת קולומבי'ה) עמ' 120, ועמ' 2. ובשאר המאמרים שהביא ב"בראשית ברא" עמ' 106.]
בסנהדרין קט. "דור הפלגה... נעשו קופים ורוחות ושדים ולילין." חלק מבוני מגדל בבל הפכו לקופים. יש להעיר שכאן יש הרבה לתהות אם יש קשר לעיני'יננו. מאחר שכוונתם ז"ל היתה לעונש של הפסקת חי'יהם כאנשים והפיכתם לרוחות (ללא גוף) שדים ולילין (גוף עם כנפי'ים) נראה שאין כוונה שם ללידתו של זן חדש- קופים- מבני האדם, אלא מכוון הדבר לעונש לאותם אנשים ותו לא.
בבראשית פ"ה פס' ג': "ויהי אדם שלושים ומאת שנה ויולד בדמותו בצלמו, ויקרא שמו שת." ב"ר פר' כג' אות ו': "...אבא כהן ברדלא... אמר להם עד כאן בצלם ובדמות, מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קינטרין" הערוך פי' "חסרי תרבות" ובפרוש המילים המובא בילקוט בדה"י תרע"ב מסביר: "אנשים פראים".
איך שלא נבין המאמר- אין זה יכול להיות אבותם של האפריקאים, האינדיאנים הסינים ההודים וכו'. וזאת מאחר שכל הדורות עד לנח, וכל דורו- "נימוחו" במבול. נשאר רק נח ובניו. מהם בלבד- יצאו כל השבטים והעמים. (גם קניבאלים: אוכלי אדם- גם הם בעלי תרבות ממש, אכילת האדם הוא פולחן דתי, עם תפיסה רוחנית. ולפני כעשרים שנה נתגלה שהם יודעים על התנ"ך ועל ישראל, עד כדי שלא פגעו באיזה יהודי ממדינת ישראל שהגיע אליהם.)
ומאחר ששבטים ועמים בעלי גוף שונה- מדברים שפות שונות- אפשר להניח שכשם ששפתם נתבלבלה ונהיו שפות שונות- נהיו גם הם שונים. שכן אם ההבדל הי'ה נוצר במשך הדורות- לא היו כולם משתנים, והיו גם אותם אנשים בכל המקומות בעולם.
אלא שבהמשך המדרש שם- לימוד מפשט הפסוק: "ארבעה דברים נשתנו בימי אנוש בן שת... ונעשו פניהן כקופות..." בילקוט דה"י שם: "כקופין", כלומר: לעומת שת שנולד "בדמותו כצלמו" של אדם הראשון שנברא ב"צלם אלוקים" - אחרים באותו זמן נולדו שלא כן. ואין לפרש את פשט התורה, כלידה של אנשים בעלי "תאר פנים" קצת שונה, מכוער משל האדם הראשון, שהי'ה "בצלמנו כדמותינו" (פ"א פס' כו'). שכן "תאר פנים", לא מוזכר בכל התורה כולה, לשום דבר ועני'ין להבדיל בין סוגי אנשים. א"כ לא סביר שהתורה תזכיר דבר חסר משמעות אצלה. אלא ודאי מדובר על לידת אנשים שונים, (עם שנוי משמעותי מאדם, בצלמו ובדמותו) אלא שאינם מוזכרים יותר, מאחר שקיומם אינו רלוונטי יותר להמשך השתלשלותה. וזה הסיבה שחז"ל דברו על "פני קופים", להבדיל מר' אבא כהן ברדלא שפרש כחסרי תרבות. שכן "בצלם" ו"דמות" בהחלט מדגיש הבדל ממשי.
והגם שבמדע אין אפשרות של התפתחות/ הולדת אדם את ה"הומיניד", כמו שלא הומיניד את האדם, (מאמרים בבראשית ברא עמ' 117, 4-1) אבל הם נמצאו, (כנ"ל) והתורה ברמיזה אמרה שנולדו כאלה. ואעפ"י שמבחינה ביולוגית זה "נס"- רואים שוב שהתורה מספרת על מציאות קי'ימת. ואם אומרת שנולדו- אז גם נולדו.
(דברים שאמרה התורה בפרוש לא באנו בכלל לבדוק, שהרי כל התורה מלאה בדברי ניסים: הבריאה, תיבת נח, יוסף מלך במצרים, עשרת המכות, יציאת מצרים, קריאת ים סוף ומתן תורה. כולם אינם בכלל הטבע וההסתברות אלא שמה שאמרה- ודאי מדובר גם בהבנה של "ניסים", וזה גלוי בה מ"בראשית" ועד "לעיני כל ישראל". כל מה שבאנו לבדוק זה פרטים שהיא כותבת שישנם במציאות, ובאופן מדעי- לכאורה ידוע שאינם. בזה- באנו להראות שבידע יותר מקיף בשני התחומים, להבדיל- הם דווקא ישנם, כפי שאמרה.)
ומה שבגאוכרונוגי'ה קודם הי'ה הHomoerctus ואחריו ה-Neandartal Man, ולבסוף אנחנו, ה-Homo Sapiens Sapiens גם זה כבר זכה להפרכה: "תגליות חדשות של מאובנים הגבירו את הבילבול עד כדי כך שלא ברור איזה הומוניד קדום ואיזה מאוחר יותר". (מבראשית ברא עמ' 70 וצי'ין שם גם את:
א. וולקר ואחרים אוגוסט 1986 Nature , כרך 322, עמודים 522-517.
ד.ס. יוהנסן ואחרים, מאי 1987, Nature, כרך 327 209-205
ב. ווד, מאי 1987, Nature כרך 327 188-187.)
א"כ זה לא כמו המקובל מהגאוכרונולגי'ה, אין אצל האדם שום עידנים, רק שנמצא שבתקופה קדומה היו אנשים שנולדו שלא בצלם ובדמות אדם. ושוב כבסי' ה' אפשר לראות כעת בכל הממצאים, נקודת בריאה אחת, שבה היו כל היצורים, כולל אדם (כפי שנחשף כעת, וברור שכשמדברים על הומיניד בתקופה הקמברית- לא מדובר על אחד ויחיד באותו זמן. אחד מאותו מין- לא שורד גם לא מוליד. אלא שפשוט היו אנשים בכל ה"עידנים"- ככתוב בתורה.) ומשם ואילך אם מוצאים בתקופה מסוימת יותר מסוג זה ופחות מסוג זה, או בכלל לא- אילו התרבויות והתמעטויות בטבע, ואין מן הנמנע גם הכחדות. (לפי הממצאים בשטח.)
מה שיש להדגיש שכל ה"הומונידים", שלא כשאר החיות, יכול שנכחדו במבול, שהרי היו "אדם", והקב"ה הציל רק משפחה אחת: נח ובניו, אלא שגם אינו מן הנמנע שנכחדו קודם לכן, (לא כתוב בתורה מתי.) אלא שאם מצאם במקומות מרוחקים, (כמו הודו אפריקה, ואפילו אם ימצאנו באוסטרלי'ה או בקוטב) יהי'ה זה כמו שהחיות פשטו ביבשות. אפשרי גם שהיבשות נותקו אחר התפשטות החיות והאדם בפנגיאה. (היבשת בראשיתה לפני שנפרדה ליבשות. וכמובן שאין כוונתי לשום זמן שאינו במסגרת זמן התורה.
אחר שבכל סימן נמצאו הממצאים- בתורה כה כתובים-אין זה כי אם מאת ה'.
אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים... (מתהילים קיא')
הערות
1. מאמר: עולם הבא (הובא כאינדיקצי'ה לפרושינו לאור היום הראשון, שבסי' ג')
בפשטות, העולם הבא רוחני. זאת מאחר שמהותו: שכר שלאחר המות. (קידושין ל"ט: ר"ה ט"ז: רש"י ותוס' ד"ה "ונחתמין" רמב"ן בשער הגמול סוף פיסקה ראשונה, מוזכר גם בדרשתו לר"ה פ"ה) והוא לנפשות. (ר"מ פ"ח תשובה ה"ב מדברי רב בברכות י"ז) על כן - רוחני. (שם)
אמנם הראב"ד (שם) מביא מכתובות קי"א: שבת קי"ד. מסנהד' צב. ומשם צ"א: שהעוה"ב גם לגוף. וכן רש"י ותוס' ר"ה ט"ז: שיום הדין-לתחית המתים וגם הרמב"ן (שם) מביא ג"כ את תחית המתים.
[התוס' (שם) מביא שזה מוכח מקרא. שהרי יש שבע ראיות מן התוה"ק המובאות בסנהדרין, ועוד אחת:
5 בדף צ': מבמדבר י"ח, שמות ו', דברים ל"א (באחרון באמת אין שום ראי'ה. זו היתה רק תשובה למינין. להם מביא ר"ג ראיות כל דהו. יעוי' תחילת סי' ד' ד"ה "האחד") דברים י"א ובמדבר ט"ו.
1 בד' צ"א: משמות ט"ו
1 בד' צ"ב. מדברים ל"ג
ועוד ראי'ה אחת שהיא יסוד מוסד בש"ס (בחולין קמ"ב. וקידושין ל"ט:) מובא בראשונים (רמב"ן שער הגמול בעמ' 25 מתוך 31. (בדפוס הישן) ובל"מ פ"ח תשובה ה"א]
אלא, שכך פני הדברים:
הרמ' (פ"ח תשובה שם) כתב את תיאור העוה"ב מתוך דברי רב בברכות י"ז. שהעוה"ב הוא לנפש בלבד.
הראב"ד (שם מכתובות קי"א: שבת קי"ד. סנהד' צ"ב. וצ"א:) ורש"י (ר"ה ט"ז: ד"ה "ליום הדין") הביאו את ענין הגמול שבתחי'ית המתים, לענין הגוף והנפש.
התוס': (ר"ה שם ד"ה "ליום הדין") הרמב"ן (שער הגמול במסקנתו עמ' 24 ו-25 מתוך 31 ד"ה "ועכשיו" ובדרשה לר"ה) והפירוש לרמ' (בסיכומו את הרמב"ן בפ"ט שם ה"ב) – עמדו הם על סדרם של הגמולים. הי'ינו: שקודם השכר לנפש ואחר כן שכר לגוף ולנפש ב"תחי'ית המתים". [ומה שהרמב"ן מוכיח מ"אור החמה..." שם, שעוה"ב הוא אחרי "תחי'ית המתים" – אינו מדבר שם על תחילת עוה"ב שהוא בעולם הנשמות, אלא בעולם שלאחר תחי'ית המתים, שגשמי הוא. שכן הבין את הפסוקים אודותי'הם (שבסנהדרין צ"א:( במובן גשמי.]
בסנהדרין (צ"א: יעוי'ין ברש"י ד"ה "כאן לימות")-רואים שאור שבעת הימים (המובא בישעי'ה פ' ל' פס' כ"ו) הובן כדוגמא לאור החמה שי'הי'ה בימות המשיח. שהוא גשמי, לכ"ע. (שכן זה בעוה"ז יעוי'ין רמב"ן שער הגמול שם, ובעמודה 28 וברמ' פי"ב מלכים ה"ב וכן כתב הפירוש הניז' בסופו שם.)
ומאחר שאותו "אור שבעת הימים" – הוא אור היום הראשון (יעוי'ין סי' ג' ד"ה "לשאלת מקום האור בזמנינו" ובסוף ד"ה "לשאלה השני'ה" שבתחילת הסימן) – הרי שמעבר לכל הוכחותינו שם להיותו גשמי נמצאנו שבש"ס פשוט שמובנו כך. וכך כתב הרמב"ן (בשעה"ג שם, גם לשיטת הגמרא דהוא לימות המשיח וגם לדעת שמואל שהוא לעוה"ב. דפירש "עוה"ב" שם כפי שכבר הבאנו דבריו, שזה לעוה"ב שאחר תחי'ית המתים. והוכיח בארוכה ממאמרים שבספרי, הדומים באפי'ים להוכחות שהבאתי מן המדרשים בד"ה: "לשאלה השני'ה" ולמאמרים מהזוה"ק.)
אלא שלהרמ' שסבר כשמואל ש"אין בין העוה"ז לימות המשיח..." - התפרש שם האור לעוה"ב. ואם נפרש הגמרא שם בענין העוה"ב שאחרי תחי'ית המתים וכהרמב"ן הניז'- ניחא. אלא שאם בכ"ז נפרשו לעוה"ב – עולם הנשמות (ויש מאמרים המתאימים גם לזה. יעוי'ן שם עמ' 29) נמצא במיוחד לשיטת הרמב"ם שאותו אור הוא רוחני. לא כדברינו.
אלא שהרמ' שהלך אחרי שמואל- הלך גם אחר מאמר רבי חי'יא בר אבא מרבי יוחנן (סנהד' צ"ט. הביא בפ"ח תשובה ה"ז) שכל הנבואות-לימות המשיח. והגם שקיבל גם את מאמרו של שמואל: שאין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות, כניז'- יתפרש מאמר האור כמשל כמו שנקט בה"ב שם. אבל גשמי- י'הי'ה, שכן הוא לימות המשיח. א"כ הוא גם נברא גשמי. נמצא, שגם לרמ' האור גשמי כדהוכחנו מכל המאמרים בסי' ג' שם.
וא"כ האור המתואר בפסוקי הנביאים, בין שהבינוהו ראשונים לימות המשיח, ובין שהבינוהו כאור עולם הנשמות- הרמ' ישי'יכו רק לימות המשיח הגשמי, בשום פנים ואופן לא לעולם הנשמות. נמצא שגם לדידו- "אור" הבריאה- גשמי הוא, כמו אצל הרמב"ן. [יש להעיר שהרמ' לא שונה מהרמב"ן במה שסבר שעולם הנשמות- אין בו גשם. גם הרמב"ן הבין כך.]
וזה מה שהסקנו כהכרח בגוף המאמר (בד"ה "ולדעת חכמים") עוד לפני יורדינו למאמרי העוה"ב.
2. השעותו של ווגנר: "נדידת היבשות"
השערתו הנראית במבנה היבשות (שבעבר היתה יבשת אחת על פני כדה"א) אינה סותרת לכתוב בפרשת הבריאה (בראשית א', ט'): "יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה...ולמקווה המים קרא ימים".
ואמנם, על אף שמשמעות הפס' היא שנבראה יבשה אחת, וגם שהתאמת היבשות מעידה על כך - אין כתוב מתי נתפצלו.
הפדר"א (פ"ה, מובא בילקוט פ"א רמז ח') י'יחס זה לשם (לצווי "יקוו"). ועל אף שמתואר שם היות "ימים" (שלכאורה הי'ה אפשר לדי'יק משם שאכן נתפצלו היבשות אז) - אין מילה זו מובנת בתורה שבע"פ כתאור גאוגרפי. (שכן הובנה כרבי יהודה: לסוגי מים. פרה פ"ח מ"ח הובא בשבת קט'. ובמקוואות פ"ה מ"ד) שכן גם בהמשך התורה אין "ימים" מכוונים לימים והאוקי'ינוסים שעל פני כדה"א, אלא לחופי אסי'ה שעל הים התיכון. שכן:"זבולון לחוף ימים..." (בראשית מט', יג') – אף שמשוי'יכים לו "ימים" - – אין תחומו עובר את צידון. (שם. יעוי' גם באונקלוס).
חנוך כץ